מדרשי פילון ט״ו:י׳The Midrash of Philo 15:10

א׳מדוע אומר (הכתוב): "ולקח לו את כל אלה"?

ב׳יפה ביותר מוסיף (הכתוב) "ולקח לו", כי זו פעולה של נשמה אוהבת־ אלהים, אשר קיבלה עם זאת עיוּנים ורעיונות טובים ומעוּלים, כדי לייחסם לא לעצמה, אלא לאלהים הגומל חסד.^*שו"ת בראשית ג, ד
___________

ג׳וכן דורש פילון רעיון זה באופן אלגורי במקום אחר בכתביו: "ואומר (הכתוב) והוא (אברהם) לקח כל זאת אליו (=אל ה'). וזהו שבָחו של המתאמץ, השומר בטוהר ויושר את הפיקדון הקדוש אשר קיבל, (פיקדון) של נפש, חושים, דיבור, חכמה אלהית ודעת אנושית, ולא למענו הוא, אלא למען מי שהאמין בו בלבו" (מי היורש דברי אלקים, קכט).

ד׳לפי פילון, תיבת "לו" פירושה לאלקים, וזה שאברהם לקח את כל אלה לא לעצמו אלא לאלקים, שהוא כאן מידת הרחמים. וכן בתרגום אונקלוס: "וקרב קדמוהי". וראה בשו"ת הקודמת דרושו של פילון על "קחה לי", שפירושו לשם ה'.

ה׳מדוע אומר (הכתוב): "ואת הצפור לא בתר"?

ו׳(הפסוק) מורה על הטבע החמישי והמחזורי²⁵ זוהי דעת אריסטו ב"על השמים" א, ב ואילך (ראה מרקוס עמ' 188 הע' e)., והקדמונים אומרים שממנו הושלמו השמים. כי הארבעה המכוּנִים "יסודות", הם למעשה יותר תערובות מ(אשר) יסודות... כך, למשל, הארץ מכילה בקרבה גם מן המים ומן האויר וגם מן המכונֶה אֵש, וזאת על סמך השגה (מופשטת) יותר מאשר על סמך ראייה. והמים אינם כל כך זַכִּים קדושים וטהורים, עד שלא יכילו חֵלק ברוח ובאדמה ובכל אחד ואחד מן התערובות. אך החומר החמישי, הוא לבדו, נוצָר בלתי־מעוּרָב וטהור, ומסיבה זו איננו ניתן לחלוקה²⁶ מדרש אלגורי מעין זה על סמליות הצפור, דרשו בחז"ל על עם ישראל ואומות העולם, כמובא ברש"י כאן: "לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים וכו', וישראל נמשלו לבני יונה וכו', לפיכך בתר הבהמות רָמז שיהיו האומות כָלים והולכים, ואת הצפור לא בתר, רמז שיהיו ישראל קיימים לעולם".. אי לזאת, יפֶה נאמר: "ואת הצפור לא בתר". כי אֵלה אשר בשָׁמַים, כוכבי הלֶכת והשֶבת, מטִבעם מתנשאים כלפי מעלה כעופות, והם דומים לשני (מיני) הצפרים הטהורות, התור והיונה, שאינן סובלות חיתוך או חלוקה, כי הן שייכות למהוּת החמישית, שהיא פשוטה יותר ובלתי־מעורבת. ולפיכך תכונה הדומה במיוחד ל"אחד" אינה ניתנה לחלוקה.^*שו"ת בראשית ג, ו
___________

ז׳באותו ענין דן פילון על דרך הרמז, ובשינוי קצת, גם במקום אחר בכתביו: "לאחר שדברי הקודש לימדו אותנו בדבר הביתור לחלקים שווים²⁷ על עניין זה דן פילון בארוכה בשו"ת בראשית ג, ה (שלא הובאה בספרנו)., הם מובילים אותנו גם לידיעת הניגודים, ואומרים, שאת החלקים המבותרים "שָׂם אחד מול השני". כי באמת, כמעט כל אשר בעולם עומד בניגוד לדבר אחר. ונתחיל בדברים הראשוניים: החום עומד בניגוד לקור, היבש ללח, הכבד לקל, החושך לאור והלילה ליום" (מי היורש דברי אלקים, רז-רט). "כי ה"אחד" מורכב משני הפכים, וכשמבַתרים אותו מתגלים ההפכים" (שם, ריג). "והבתרים הנזכרים של שלוש החיות, כשהם נחלקים, הם נהיים ששה. וה"דִיבֵּר" המבַתֵר, לאחר שהפריד את (שתי) השלישיות, קבע את מקומו בתווך, כשביעי" (שם, רטו).

ח׳במקום אחר בכתביו מפרש פילון מי הוא המבַתֵר: "אזי הוא מוסיף ואומר: "הוא ביתר אותם באמצע", ואיננו מוסיף מי (ביתר), על מנת שתחשוב, שהאל הבלתי־נראה חותך את התכונות הגופניות והענייניות בזו אחר זו, כל אלה הנחשבות כמותאמות ומאוחדות, וזאת באמצעות המחתך של הכל - ה"דיבֵּר" שלו, אשר לעולם אינו חדל מלחלק לשִׂיא החַדוּת המושחזת" (מי היורש דברי אלקים, קל).

ט׳דרושו זה של פילון נמצא במדרש תמורה, המיוחס לר' ישמעאל ולר' עקיבא, וכשמו כן הוא, שבכוונתו להראות כי יש לכֹּל תמורה, חוץ מאחד שהוא הקב"ה. אלא שבמקום הפסוק בבראשית טו, י הוא מיוסד על פסוקים בקהלת, וז"ל: "וברוב כחו של המקום ברא כל העולם שנַים שנַים, זה תמורת זה, וזה כנגד זה, כדי שיתבוננו בחכמתו, ולהודיע להם שכָּל דבר ודבר יש לו שותף ויש לו תמורה, ולולי זה לא היה זה. חיים למה נקראו חיים ומות למה נקרא מות, לולי מות לא נקרא חיים ולא נודע שהם חיים, וכן המות אילולי חיים לא היה מות ולא נודע המות, וכו', ואילולי שלום לא היה רע, ואילולי רע לא היה שלום וכו', אם היו כל בני אדם טפשין לא היו ניכרין שהן טפשין, ואילו היו כל בני אדם חכמים לא היו ניכרין שהן חכמים. אלא גם את זה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז, יד) וכו', ברא אש ומים, ברזל ועץ, אור וחשך, חום וקור וכו' ים ויבשה וכו'. הרי אמרנו, לַכֹּל יש תמורה, חוץ מדבר אחד: להודיע לכל באי עולם ברמז, שהוא (הקב"ה) אחד ואין לו שני" (מדרש תמורה, א-ג).

י׳מדרשו של בעל מדרש תמורה הוא מדרשו של פילון, ואף הדוגמאות שבשניהם שוות קצת, כמו האור והחשך והחום והקור וכו'. ועוד, מאמרו של בעל המדרש "אם היו כל בני אדם טפשין לא היו ניכרין שהן טפשין, ואילו היו כל בני אדם חכמים לא היו ניכרין שהם חכמים" מקביל לניבו של פילון: "כי האחד (השָלֵם) מורכב משני הפָכים, וכשמבַתרים אותו מתגלים ההפכים". ועוד, הודעתו של פילון, כי ה"דִיבֵּר" האלהי שהוא המבתר, הוא כאן המספר "שבעה", הנרמז בצפור שלא בתר אותה הקב"ה, כפי שבתר את שתי השלישיות של הבהמות, להודעה זו מכַוון בעל מדרש תמורה, באמרו: "אמרנו לַכֹּל יש תמורה חוץ מדבר אחד, להודיע לכל באי עולם ברמז, שהוא (הקב"ה) אחד ואין לו שני". ולא עוד, אלא שיש ללמוד כאן את החמוּר מן הקל: אם הקל כך אצל פילון, כלומר, ה"דִיבֵּר" שהוא אך שלוחו של מקום, על אחת כמה וכמה שלפי פילון הקב"ה הוא אחד במלוא מובן המושג, ואין לו שני או אף שמץ התנגדות. ולא עוד, אלא שה"דִיבֵּר", שלפי פילון אינו מתחַלֵק, נמצא לפיו גם בנשמתנו, שהיא בעלת שתי שלישיות שנתחלקו (6 = 2X3), והוא, ה"דיבר" מופיע בה כשביעי שאינו מתחַלֵק (ראה: מי היורש דברי אלקים, רכה). ומעכשיו יובן היטב נימוקו של פילון באמרו: "כי באמת כמעט (σχεδὸν)²⁸ ותמהני שקולסון לא תירגם מלה זו, ואמר: everything in the world. כל דבר שבעולם עומד בניגוד לדבר אחר". ב"כמעט" הוא מתכוון להוציא מן הכלל את הקב"ה.

י״אמלבד מדרש תמורה, אנו מוצאים בחז"ל את הפילוסופיה של הזוגיות: "למה ברכו [ליום השביעי]? ר' ברכיה אמר שאין לו בן זוג. חד בשבתא תרי, תלתא ארבעתא, חמשא ששה, שבת לית לה בן זוג וכו'. תני ר' שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה, רבש"ע, לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, אתמהא. א"ל הקב"ה, כנסת ישראל היא בן זוגיך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת: כנסת ישראל היא בן זוגך, היינו דבור (שמות כ, ח) זכור את יום השבת לקדשו" (ב"ר יא, ח). "רבנן אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כל מה שבראתי בראתי זוגות. שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות. אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין? ממה שקרינו בענין (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים רבה ב, לא).

י״במשלושת המאמרים שהבאנו, ממדרש תמורה בראשית רבה ודברים רבה, אנו רואים, שלפילוסופיה של הזוגיות שבפילון ישנו בסיס מוצק בספרות חז"ל.