מדרשי פילון ט״זThe Midrash of Philo 16
א׳מדוע לא ילדה שרה אשת אברהם?
1
ב׳(הכתוב) מדבר באֵם הגזע כבאשה עקרה. ראשית, כדי שבנה, המופלא בילודים, יירָאֶה כמעשה פלא. שנית, כדי שההריון והלידה לא יהיו מהזדווגות לאיש, אלא יותר, כתוצאה מהשגחה אלהית. כי לידה של עקרה איננה רק לידה (טִבעית), אלא מפָּעלוֹ של הכוח האלהי. זהו פשוטו (של מקרא)...*שו"ת בראשית ג, יח
___________
___________
2
ג׳חז"ל נתנו עוד טעמים לעקרות האמהות: "א"ר יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים" (יבמות סד, א). "ולמה נתעקרו האמהות וכו'? רבי עזריה משום ר' יוחנן בר פפא, כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנוֹיין. רבי הונא משום רבי חייא בר אבא, כדי שיצאו רוב השָנִים בלא שיעבוד" וכו' (ב"ר מה, ד).
3
ד׳שאלתו ותשובתו של פילון, נמצאים בברייתא שבמדרש הגדול, שמקורה נעלם: "ויעתר יצחק לה' (בראשית כה, כא) וכו'. תנו רבנן, שאלו את הזקנים, מפני מה אמהות עקרות היו? אמרו להם מפני שהן צדיקות וכשרות, כדי שלא יהוא בטוחות בעצמן, ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו בנים. אמר הקב"ה, הריני מגשים כוחן שלא יהיו בטוחות על עצמן" (מדרש הגדול לבראשית כה, כא).
4
ה׳ואשר לעצם תופעת עקרותה של שרה אמנו, דורשים חז"ל כבפילון, ולדברי חז"ל לא היתה עקרה במובן הרגיל, אלא שאיילונית היתה, והיתה מחוסרת אבר הלידה: "שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרה עקרה אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לה" (יבמות סד, ב). נמצא, שלדבריהם וודאי נולד יצחק שלא כדרך הטבע, אף על פי כן לא הדגישו חז"ל במפורש, כפילון, שעקרותה של שרה היתה כדי שייוולד לה יצחק בדרך נס, אלא שרק יעורר הדבר תמהון. מסתבר, שחז"ל נמנעו מלפרש ענין זה על פי דרך נס, כדי שלא ליתן מקום למינים להשתמש בדרוש חז"ל זה לצורך נכליהם. אבל פילון לא חשש לזה, כי בימיו לא היו עוד מינים ממין זה, וביחוד באלכסנדריה.
5
ו׳כעין פירושו כאן, נמצא גם בדרושו על עקרותה של רחל: "שכֵּן היא (רחל) חשבה שלנברא יש יכולת, ולכן היא אומרת "הב לי בנים" (בראשית ל, א). אך (יעקב) העוקב (את אחיו), מצא בה עוולה, ואומר: את תועה מאד, כי אינני תחת האלהים, אשר הוא לבדו יכול לפתוח רחם הנשמות ולזרוע בהן מידות טובות ולעשותן הרות ויולדות יופי. לִמדי נא את אחותך לאה, ותגַלִי שזכותה בזרע ולידה לא (באו) מַנברא, אלא מן האלהים עצמו: "ה' ראה כי לאה שנואה, ופתח את רחמה, ורחל היתה עקרה" (בראשית כט, לא)" (דרשות אלגוריות ג, קפ).
6
ז׳מהו: "ולה שפחה מצרית אחת75 תיבת "אחת" אינה במסורה ובשבעים. מ. ושמה הגר"?
7
ח׳הגר מתפרשת "גֵר", והיא אָמָה המשרתת תכונה מושלמת יותר. היא מטִבעה מצרית במוצָאָה, כי היא המאמץ ללמוד את לימודי־היסוד76 מחזור הלימודים המקובל באסכולות השונות. מ.. ומכיוון שחשקה במדעים רבים, היא במובן־מה אָמָה המשרתת את המוסריות...*שו"ת בראשית ג, יט
___________
___________
8
ט׳לדברי פילון, הגר פירושה גֵר, ומכאן שנתגיירה. וכן הוא מרמז במקום אחר, ששרה מעידה עליה לפני אברהם שהיא עברית לפי דרכה בחיים, ואלה דבריו:
9
י׳"וכדי שלא תחשבני כמקנאה, קח את אמתי, אם תרצה, שהיא שפחה בגופה, אך בת־ חורין ואצילה ביחס לשִׂכלה, אותה ניסיתי ובחנתי מזה זמן רב, מן היום שהובאה לראשונה לביתי. והיא מצרית מלידה, אך עברית לפי דרכה בחיים" (על אברהם, רנא).
10
י״אובזֹהר בראשית רנה, ב: "ר' ברוקא אמר, מה הוא שָׂם על שכמה (בראשית כא, יד)? אלא שהזהירה על עול האמונה, ולעמוד במה שהיתה בתחילה, וכו', מה עשתה? כיון שראתה עצמה יוצאת מרשותו של אברהם חזרה לקלקולה, דכתיב ותלך ותתע, שתעתעה אחר עבודת כו"מ וגלולי בית אביה".
11
י״במדוע אמרה שרה לאברהם: "הנה נָעַל וסָגַר אותי77 בשבעים: "סגר" συνέκλεισέν. נראה שהארמני תירגם בקפדנות את συν בתוספת של פועל נרדף. ובמסורה: "עצרני". מ. שלא אלד, בא נא אל השפחה78 במסורה ובשבעים: "שפחתי", וכן אצל פילון ב"על הכינוס לשם החכמה", א. כדי שתוליד ממנה79 כך בשבעים, ובמסורה: "אולי איבנה ממנה"."?
12
י״גלפי פשוטו (של מקרא), משמעו שלא להיות צר־עין וקנאי, (אלא) לדאוג לחכם, לַבַּעל ולקרוב האמיתי. ויחד עם זאת, כפתרון לערירות, ובעזרת השפחה שהיתה לה, היא (שרה) מְמַנָה פילגש לבעלה. יתר על כן, זה מורה על אהבתה היתירה לבעלה, כי כשנחשבה לעקרה העריכה כבלתי־מוצדק שבעקרותה יבולע לבית בעלה, ו(לכן) העדיפה את תועלתו על מעמדה היא. זהו פשוטו (של מקרא). ולפי השֵׂכל, הנימוק הוא כדלהלן: אֵלה שאין ביכולתם להוליד מן המוסריות מעשים נאים וראויים לתהילה, חייבים לעקוב אחרי החינוך הבינוני, ולהוליד בנים, במובן מה, מן הלימודים היסודיים80 אנציקלופדיים. מ. והשווה בשו"ת הקודמת., כי הלימוד הכללי הוא כעין אבן־משחזת לשֵׂכל ולהגיון. אכן, יפה נאמר "נָעַל וסָגַר אותי", כי המוּגָף דרכו להיפתח בעת הכושר. ובכן, חכמתו (=שרה) לא קיבלה על עצמה שתהיה עקרה לצמיתות, אלא בטוחה היא שתלד בנים, אך לא תלד לאלתר, כי אם רק כשהנשמות תִּגָלינה טהורות בשלימותן...*שו"ת בראשית ג, כ
___________
___________
13
י״דהפירוש הראשון בפשוטו של מקרא הוא, ששרה לא היתה צרת־עין ומתקנאה, אלא השתדלה לטובת בעלה. פירוש זה נמצא רק במדרש הגדול שמקור מאמרו זה נעלם: "בא נא אל שפחתי, עליה הכתוב אומר תחת שלש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל, כא וכג), אלא להודיעך כוח אמנו שרה שלא קנאת בשפחתה, אלא נתכונה לשם שמים". ובאברבנאל: "שיקח את הגר שפחתה, כי ממנה יוליד ולא יהיה לה מזה עלבון".
14
ט״ולדברי פילון כאן, היתה הגר "פילגש" לאברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", כג. אבל בשו"ת הבאה הוא כותב, שהגר היתה "אשת" אברהם, וכן ב"על הכינוס לשם החכמה", עג.
15
ט״זובחז"ל נמצא במפורש, שאברם נשא את הגר "לאשה": "ותתן אותה לאברם וגו' ולא לאחר, לאשה ולא לפלגש" (ב"ר מה, ד). ויש לציין, כי ברמב"ן גם כן שתי השיטות: "שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו" (בראשית טז, ב כנראה ע"פ הב"ר); "כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה" (בראשית כה, ו); "בעבור היותה פלגש" (בראשית יז, יא).
16
י״זגם במקום אחר בכתביו מציין פילון, שבאמרה "עצרני" נתכוונה שרה שלא לבייש את בעלה: "מן הראוי להעריץ את החָכמה (=שרה) בטוב טעמה, אשר לא מצאה לנכון להוכיחנו על העיכוב או אף חסרון־לידה מוחלט. אף אם הכתוב אומר את האמת ש"לא ילדה", ולא מתוך צרות עין, אלא מכיוון שאנו לא היינו נכונים לכך81 שרה, כלומר החכמה, לא ילדה, לא מפני שנהגה פרישות מחמת שקָבלה על סדרו של עולם, וכפי שפילון מרחיב בסעיפים הבאים, שלא היה הדור ראוי שתהא יולדתו.. שכֵּן אמרה: "עצרני ה' שלא אלד", ואין היא מוסיפה "לכם", וזאת כדי שלא תירָאֶה כמגנָה ומבזָה אחרים במזלם הרע" (על הכינוס לשם החכמה, יג).
17
י״חפילון דורש מתיבת "עצרני", שהעקרות היא של שרה. דרש זה נמצא במדרש הגדול שמקורו מאמרו רשום כנעלם, ושם דרשו מעצם תיבת "עצרני": "אמר ר' אבהו, מכאן שהאשה מבחנת אם ממנה אם ממנו נמנע הולד, שכן אמינו שרה אומרת הנה נא עצרני, לי עצר ולך לא עצר".
18
י״טמדוע קורא (הכתוב) לשרה: "אשת אברהם", כשהוא אומר ששרי אשת אברהם לקחה את הגר המצרית שפחתה ונתנה אותה לידיו.
19
כ׳החוקר האלהי (=משה) מאַשֵר את נשואיהם של האנשים ההגונים, לאור הסתייגות מ(נשואיהם) של המופקרים. שכֵּן אֵלה, בעטיין של הפילגשים בהן הם מאוהבים כמטורפים, משפילים את נשותיהם החכָמות. לפיכך מציג (הכתוב) את האיש המוסרי (=אברהם) כבעל הנאמן ביותר לאשתו, בשעה שנאלץ לקחת את השפחה לאשה; ואת האשה החכָמה כסובלנית ביותר, כש(בעלה) עלה על מטתה של האחרת. אמנם, ההזדווגות עם הפילגש היתה גופנית, על מנת ללדת ילד81* פי' לשם פריה ורביה., אך ההתאחדות עם אשתו היא מתוך נשמה המתאחדת82 הרמוניה. מ. באהבה שמיימית, - זהו פשוטו (של מקרא)... אך ראוי מאד לשבֵּחַ, ש(הכתוב) מכַנֶה את האשה המשרתת - "אשה", כי הוא (אברהם) שימש את מטתו בפקודת אשתו האמיתית, ולא מרצונו הוא. ומסיבה זו אינו קורא לה (כאן) "שפחה", כי השפחה שניתנה לו הגיעה (למעמד של אשה), אם לא למעשה, הרי לפחות להלכה83 כלומר, לפי מה שהכתוב קורא לה אשה, כדכתיב: "ותתן אותה לאברהם אשה לו לאשה".. אך על דרך האלגוריה, בשקידה בלימודים התיכוניים יש עָצמה כ"פילגש", אך צורתה וכבודה משֶל "אשה". כי כל אחד מן הלימודים הכלליים84 אנציקלופדיה. מ., נדמה ומחַקֶה את המוסריות האמיתית.*שו"ת בראשית ג, כא
___________
___________
20
כ״אבקבוצת השו"ת שבהן נידונים יחסי אברהם שרה והגר, נוקט פילון בשיטה, שאין להאשים את האבות בכל מעשה רע, ולכן לא פגעו איש ברעהו, לא אברהם פגע בשרה ולא שרה פגעה באברהם, ואין הם מאשימים זה את זה. וגם לדעתו, אין להאשים את שרה בעינוי הגר, ולעומת זה אין להגר כל שינאה כלפי שרה. בשיטה זו נוקט פילון גם בדו־שיח שבין המלאך והגר. וראה להלן ש"ותקל גבירתה בעיניה", אין פירושו שהגר הקלה את שרה בעיניה - כשיטת חז"ל, אלא ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה. וכן בריחת הגר אינה מפני עינוי שרה, אלא שאין היא יכולה לעמוד מפני גודל שיעור קומתה של שרה.
21
כ״בפילון דורש כאן, שבהוספת המלים "אשת אברהם", מתכוון הכתוב ללמדנו, שגם לאחר לקיחת הגר נשאר אברהם נאמן לשרה, וכן נהגה שרה במתינות כלפי אברהם.
22
כ״גגם במקום אחר מציין פילון, שאברהם ראה את לקיחת הגר כהכרח מתוך צוק העיתים: "מן הראוי לחקור, מדוע חוזר כאן (הכתוב) ואומר ששרי היא אשת אברהם, לאחר שכבר הזכיר זאת תכופות (ראה בראשית יא, כט; טז, א)? כי אין זו דרכו להאריך בדבריו בשיטה הגרועה ביותר - בלשון מיותרת. ומה יש לומר על כך? כש(אברהם) עמד ליקרב אל שפחת התבונה -אל הלימודים הכלליים- אומר (הכתוב), שלא שכח את הבטחותיו לגבירתה, אלא הוא יודע, שהאחת היא אשתו על־פי החוק לפי רצונו הוא, ואילו האחרת היא (אשתו) מתוך הכרח וצוק העיתים" (על הכינוס לשם החכמה, עג).
23
כ״דכדיוקו זה של פילון דייק גם הרמב"ן: "והזכיר הכתוב שרי אשת אברם, לאברם אישה, לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברהם ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה" (רמב"ן לפסוק טז, ב). וכן האברבנאל בתשובה לשאלה הג': "ואמנם אמרו ותקח שרי אשת אברם, וידועה היתה שרה, ולמה כינה הכתוב אותה עתה כך? אלא להודיע, שעם שנתנה את הגר לאברהם, שהנה שרה לא נתיאשה ממנו ולא הרחיק שרה מאצלו, כי תמיד הייתה אתו כאשתו לכל דבר, כאשר היתה באמנה אתו".
24
כ״המהו: "וראתה כי הרתה, וגבירתה לא נכבדה לפניה"?85 במסורה: "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה". וראה להלן הע' 88.
25
כ״ובתבונה קורא (הכתוב) לשרה "גברת", בשעה שהיא נראתה כמושפלת ומנוצחת על־ידי השפחה, כאותה העקרה לעומת אשה פוריה... אמנם, החכם המסכן מהוּתי ונעלה יותר מהעשיר הכסיל, כשם ש(החכם) העניו (עדיף על) הגאה, והחולה על הבריא. יען כי כל אשר עִם חכמה - כל־כולו מהותי, טִבעי86 או: חופשי בדרך הטבע. מ. ושליט; וכל אשר עִם הכסילות - הוא עבד וחסר־יציבות. ויפה לא נאמר, שהגר לא כיבדה את גבירתה, אלא וגבירתה לא נכבדה (בעיניה). כי באחד יש האשמה אישית, ובאחר סיפור של הדברים כהוייתם. אכן, אין (הכתוב) רוצה להאשים ולגנות את האחת על מנת לשבח (את השנייה), אלא רק להראות בבירור את הדברים כהווייתם ולאמיתם. זהו פשוטו (של מקרא)...*שו"ת בראשית ג, כב
___________
___________
26
כ״זבסיפור פרשת שרה והגר נוקט פילון בשיטה, ששרה לוקחת על עצמה את כל האחריות במקרה זה, ומאשימה את עצמה מתחילה ועד סוף. שיטה מדרשית זו לא נמצאת בחז"ל. כאן הוא דורש, ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה, ולא כפירוש חז"ל שהגר הקלה את שרה, וכן כותב: "אל תחשוב ש"ראתה כי הרתה" רוצה לומר שהגר ראתה את עצמה הרה, אלא שגבירתה שרה (ראתה) אותה87 אפשר לפי זה, ששרה בלבד ידעה שהגר הרתה, אבל הגר עצמה לא ידעה., שכֵּן מאוחר יותר היא (שרה) אומרת על עצמה: "וכראותי כי הרתה לא נכבדתי בעיניה"88 כך בשבעים ἰδοῦσα δὲ ὅτι ἐν γαστρὶ ἔχει, ἠτιμάσθην ἐναντίον αὐτῆς, ופילון הולך בעקבותם. וראה מרקוס בשו"ת בראשית ג, כג עמ' 210 הע' b. (בראשית טז, ה)" (על הכינוס לשם החכמה, קלט).
27
כ״חובנוגע לייחסה זה של הגר לשרה, דרשו חז"ל בשבחה של שרה ובגנותה של הגר: "כל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה (הגר השפחה), והיתה הגר אומרת להם שרי גבירתי אין סיתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי, והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן? הלואי מיסב ומיתן עם מרה" (ב"ר מה, ד).
28
כ״טמדוע שרה כביכול מתחרטת, באומרה לאברהם: "נעשה לי עָוול על ידך89 כך בשבעים. ובמסורה: "חמסי עליך"., אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ובראותי90 כך בשבעים, ומוסב על שרה. ובמסורה: "ותרא", ומוסב על הגר (הערת מרקוס). כי הרתה לא נכבדתי בעיניה" ?
29
ל׳במלים אלה יש משום ספק ופיקפוק. וברור ש"מִן" בתחילה91 לפי התשובה, היה קיים בפסוק הביטוי "מן", שאינו מופיע לא בפסוק ולא בנוסח השבעים או בארמני. התשובה מתייחסת לכך, שביטוי מעין זה יכול להוות מילית "זמן", אך יכול גם להיות תמורה למלים "על ידך". פילון בוחר דווקא באפשרות הראשונה, ודוחה את האפשרות שיש כאן תוכחה לאברהם והתנהגותו. הוא מדגיש את מעמדה של שרה מרגע שלאברהם יש בן, מבלי שאברהם אשם כלל. מ. ובבכור שור: "חמס הבא אלי - עליך, בשבילך"., משמעו כביכול "מאותו הזמן שנתתי את שפחתי". ו(הביטוי) לאחריו - (מתייחס) לאדם, דהיינו כשהיא אומרת "נעשה לי עָוול על ידך". כי זו תוכחה. והרי מכיון ש(הכתוב) מעריך את (אברהם) כטהור ללא־האשמות, חייב הוא לשמור את (הבעל) הטוב, ההגון הנאמן שאינו שוכח את אשתו, ותמיד, כל אימת שהוא מזכירו, (הוא) מכבדו במאד מאד ומכַנה אותו "אדון" (בראשית יח, יב). עם זאת, ראשית (הפסוק) אמת היא, כי משעה ש(שרה) נתנה את שפחתה על מנת שתשמש כפילגש, דומֶה שנשאה חרפה וכלימה. זהו פשוטו של מקרא...*שו"ת בראשית ג, כב
___________
___________
30
ל״אבמקום אחר, בביאורו לפסוק זה, שָׂם פילון בפי שרה את הדברים דלהלן: "נעשה לי עוול ובגדו בי, בכך שהפרתָּ את ההסכמים שבינינו, שכֵּן מאז שאימצת בחיקך את לימודי היסוד - את ילדיה של שפחתי - כיבדת אותה כאשה, והסבת פניך ממני, כאילו מעולם לא נהגנו אף אנו כך. ושמא בחשדי בך בזאת, כתוצאה מהתחברותך הגלויה אל השפחה, אני מסיקה גם את אותה ההתנכרות אֵלַי, אף שאינה גלויה. אך אם המצב כפי שחשדתי, או שמא להיפך, איש אינו מסוגל לדעת, ואילו האל לבדו (יודע זאת) על נקלָה. לפיכך תאמר שרה כהלכה: "ישפט ה' ביני ובינך" (בראשית טז, ה). לכן אין היא ממהרת להאשים (את אברהם) כעושה עוול, אלא מפקפקת, שמא בכל זאת נהג כשורה" (על הכינוס לשם החכמה, קנא-קנג).
31
ל״בגם כאן הולך פילון בשיטתו שצויינה בשו"ת הקודמת, ששרה אינה ממהרת להאשים את אברהם. וכאן, כבשו"ת הקודמת, הקלה שרה את עצמה בעיני עצמה, ולא שהגר הקלה אותה. וכן ששרה הוסיפה לקרוא לאברהם אדון ולהללו ולשבחו.
32
ל״גמדוע אומר אברהם: "הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך" ?
33
ל״דפשוטו (של מקרא) מספֵּר בשבחו של החכם, כי לא אמר שזו אשר הרתה הימנו היא "אשה" או "פילגש" - אלא "שפחה של אשתו". כשראה אותה שנתעברה, לא נסער ועורר את תיאבון התשוקה, אלא ריסן אותו... עשי לה (לשפחה) מה שלבך חפץ, כי בטוח אני שלא תוציאי דין קשה מן הראוי. כי מאד ינעם לך לחלוק ולפסוק לכל אחד לפי זכויותיו, ולא לכַבֵּד או להַכלים איש יֶתר על מידתו.*שו"ת בראשית ג, כד
___________
___________
34
ל״הבמקום אחר הוא כותב: "והוא (אברהם), מכיון שנתפעל מאד מאהבת האשה המתחדשת תדיר ושומרת על נעוריה, ומהקפדתה וצפייתה לעתיד, לקח את זו שיָשרה בעיניה (של שרה), עד אשר ילדה בן; או כפי שאומרים בעלי המסורת הבטוחה ביותר92 משמע שפילון רומז כאן למסורות הזקנים שהזכירן ב"על חיי משה" א, ד. ראה הע' קולסון עמ' 124., רק עד אשר הרתה, וזמן לא רב לאחר שאירַע הדבר, פּרשׁ (הימנה), מתוך כיבוש יצר טִבעי וכבוד שרכש כלפי אשתו" (על אברהם, רנג).
35
ל״ולפילון היתה כאן קבלה ומסורה, שאברהם פירש מהגר לאחר שהרתה. ובמדרש נמצא רק ששרה מנעה את הגר מתשמיש: "ותענה שרה וגו', ר' אבא אמר, מנעתה מתשמיש המיטה" (ב"ר מח, ו).
36
ל״זכדברי פילון, שאברהם "לא עורר תאבון התשוקה אלא השקיט אותו", נמצא במה"ג שמקור מאמרו נעלם: "ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך. מגיד הכתוב שבחו של אברהם אבינו ונפש שפלה שהיתה בו, שלא חשקה נפשו בה, אלא אמר לה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך". על המשנה באבות ה, יט: "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו", כותב הרמב"ם: "ועוד אמרו על הגר, אחר שלקחה, הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך, מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה, וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל, העיד הכתוב שהֵרַע בעיניו על ישמעאל בלבד, והוא אמרו וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו".
37
ל״חוברד"ק דייק על "שפחה", כבפילון: "שפחתך בידך, אף על פי ששכבה בחיקי - שפחתך היא כבתחלה". ובאברבנאל, בתשובה לשאלה ד: "ואברהם השיב, אילו הייתי אני מונע את הגר מלעבדך והייתי מכבדה כאשה בעולת־בעל, היה לך לומר חמסי עליך, אבל אין הדבר כן, שהנה שפחתך בידך".
38
ל״טמדוע אומר (הכתוב): "שרי עִנתה אותה"?
39
מ׳הפשט ברור הוא. אך לפי השֵׂכל, משמעו: לא כל העינויים מזיקים, ולהיפך, יש והם אף מועילים. כך סובלים חולים מרופאיהם, וילדים ממוריהם, וכסילים מן המוכיחים אותם, ולעולם לא הייתי קורא לכך עינויים, אלא ישועה ועזרה לנפש ולגוף...*שו"ת בראשית ג, כה
___________
___________
40
מ״אלפי שיטתו זו, הוא מפרש גם את הפסוק בנוגע לעינוי אלמנה ויתום, שלפעמים יהיה העינוי מותר, וזה במקרה שהוא לשֵם חינוך. וראה להלן שמות כב, כב שו"ת שמות ב, ד ובביאור שם.
41
מ״בובאברבנאל, בתשובה לשאלה ה: "וכתב הרמב"ן, ששרה חטאה בזה, וכן אברהם שהניחה לעשות. ואין הדבר כן וכו', שרה כאשר ראתה את הגר בגאוה וגאון ודרך רע, ענתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה בה, וכל זה לתכלית טוב כדי להשיבה אל המצוע", וכן בפירוש הר"ן. וברלב"ג: "אמר אליה הנביא, שתשוב אל גבירתה ותכנע תחת ידה ותקבל המוסר ממנה, כי כוונת שרה היתה לטוב לה, לא לנקמה ממנה".
42
מ״גאת שיטתו של עינוי לשם חינוך, ובנוגע להגר, הוא מביא במקום אחר בכתביו: "ולפיכך מוסיף (הכתוב): "ועִנתה אותה", וזה שווה ל"הוכיחה" ו"יִיסרה", כי דָרבן־חד מועיל מאד ל(חיים) בהשקט ובבטחה, כמו לסוסים פרועים, מפני שקשה לאַלפם ולרסנם רק בשוט או במושכות. האם אינך רואה את הגמול הצפוי לאֵלה שלא גערו בהם? הם משמינים ומתעבים, מתפקרים, נושפים ונושמים, ואחר כך זוכים נדכאים ואומללים אלה בפרָסים העלובים של הכפירה, המעטרים אותם ומכריזים עליהם בסוד שוכחי האל. ומכיוון שמזלם שָפר עליהם93 מילולי: המזל זָרַם ללא הפוגה. מ., הרי ראו עצמם כאלהי כסף וזהב - בבחינת מטבעות מזוייפים - ושכחו את המטבע האמיתי, את ה"קיים" לאמיתו. ומשה מעיד באמרו: "שָמָן הִתְעַבָה הִתרחב ושכח את האֵל, אשר עשהו" (דברים לב, טו)94 במסורה: "שמנת עבית כשית ויטשׁ אלוה עשהו".. נמצא, שאם התפרקות מוחלטת היא הורתה של הרעה הגדולה ביותר - הכפירה, הרי היפוכה, העינוי, כשהוא במסגרת החוק, מוליד את הטובה המושלמת, את התוכחה המהוללה" (על הכינוס לשם החכמה, קנח-קס).
43
מ״דמדוע ברחה הגר מפניה?
44
מ״הלא כל נפש מקבלת גערה ותוכחה. אך השֵׂכל החנוּן ומאד דורש טוב - אוהב מוסר ומַרבה להתקרב אל אֵלה המוכיחים אותו, בעוד ש(השֵׂכל) העויין ורע־ הלבב שונא (זאת) ונסוג ובורח (מהם), כשהוא מעדיף להתקרב לדברי חֲלָקוֹת מאשר אל המועיל עבורו, מתוך הנחה ש(דברי החלקות) נכבדים ונאצלים.*שו"ת בראשית ג, כו
___________
___________
45
מ״וובמקום אחר: "לדעתי, קיימות שלש סיבות למנוסה: שנאה, פחד וחרפה. נשים עוזבות את בעליהם, ובעלים את נשותיהם, מתוך שנאה: ילדים עוזבים את הוריהם, ועבדים את אדוניהם, מתוך פחד; וידידים עוזבים את חבריהם, מתוך חרפה, כל אימת שנעשה מעשה שאינו מוצא חן בעיניהם. וכבר ידעתי אבות, אשר נסוגו מחיי העיון וחוּמרה של בניהם כתוצאה מחיי רווחה, ובחרפתם בחרו לגור בכפר ולא בעיר. ובכתבי הקודש ניתן למצוא זֵכר לשלשה סיבות אלה. כפי שנוכיח בקרוב: יעקב המתאַמֵן בורח מלָבָן חותנו מתוך שנאה, ומעֵשָׂו אחיו מתוך פחד, ואילו הגר מסתלקת מתוך חרפה" (על המנוסה והפגישה, ג-ד).
46
מ״זמדוע אומר אליה המלאך: "הגר שפחת שרי, אי מזה באת ואנה תלכי"?
47
מ״חאין צורך לפרש את פשוטו, שכֵּן הוא ברור. אך לפי השֵׂכל, זו (אמירה של) תקיפות, כי ה"דִיבֵּר" האלהי מוכיח ומעלֶה ארוכה מצויינת לנפש חלושה. הוא אומר לה: "אי מזה באת", האם אינך מכירה את הטוב אשר עזבת? הרי אינך בעלת מום חסרת־תועלת ונִכָה. שכֵּן בראותך אינך רואה, ועם חושיך אינך חשה. ואף אם יש בך מעט בינה - לי את נראית כחסרת כל שֵׂכל. אך "אנא תלכי"? מאיזו חסידות לאיזו מסכנוּת? מדוע את תועה כל־כך עד שאַת משליכה את הטובה שהיתה בידך, ונמשכת אחרי טובה מרוחקת? אַל לך! אַל לך לעשות זאת, אלא הכריעי את הדַחַף האווילי והבלתי־שכלי הזה. שובי וחזרי אל דרכך, הכירי בחכמה כגבירתך, זו אשר לפנים פיקחה והשגיחה עליך בעניינים בהם הורגַלת.*שו"ת בראשית ג, כח
___________
___________
48
מ״טובמקום אחר: "ודרך הלימוד כל־כולה היא דרך המלך, בטוחה וגדורה ביותר. לפיכך נאמר, שהיא (הגר) נמצאה בדרך שור, "שור" תירגומו "חומה", או "ישר". ואזי, המוכיח המֵשִׂיח עם לבבה, אומר לה: "אי מזה באת ואנה תלכי"? וזה, לא מכיון שהוא (המלאך) מסופק או שואל, אלא יותר, מכיון שהוא מבייש אותה וגוער בה. ומוסכם, שביחס לעניינינו אין דבר נעלם ממלאך (ה')" (על המנוסה והפגישה, רג).
49
נ׳לפי פילון, אין דברי המלאך לשון שאלה, אלא לשון תוכחה, שהמלאך מוכיח את הגר על עזבה את בית אברהם, ועליה לשוב אל החכמה. וראה פירושו כעין זה לעיל ג, ט שו"ת בראשית א, מה.
50
נ״אובאברבנאל, בתשובה לשאלה ז: "אי מזה באת ואנא תלכי. ר"ל, איך לא יעלה על לבך מאין יצאת, שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב אוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה, התמצאי בו בית נכבד כבית אברהם? הביטי וראי גבול מה שממנו נסוגות וגבול מה שאליו תלכי". ובספורנו: "אי מזה באת, כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת, כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים, והנך הולכת אל מקום טמא ואנשי רשע".
51
נ״במהו: "מפני שרי גברתי אנכי בורחת"?
52
נ״גיש לשַבֵּחַ נוהַג נאמן, ולראותו כאוהב אמת. לפיכך ראוי גם עתה להכיר באמיתותו של השֵׂכל המגַלֶה את נסיונותיו. כי אני אומר, ש"מפני" הוא: "אני נדהמת מהופעת המוסריות והחכמה". אמנם, למראה שילטון המלכות היא מזדעזעת ונבעתת, ואינה יכולה לשאת את גדלו ולראות את מעלת הודו, והיא בורחת. כי יש הבורחים מהמוסריות לא מתוך שינאה (אליה), אלא מתוך יראת־כבוד, היות והם סבורים שאינם ראויים להתגורר עם גבירתם.*שו"ת בראשית ג, כט
___________
___________
53
נ״דגם כאן דן את שרה לכף זכות, שהגר ברחה מפניה לא בגלל עינוי, אלא מפני שלא היה ביכולתה לעמוד ליד רום מעלתה, כפי שהאיש הקטן רואה את עצמו קטן יותר בזמן שהוא עומד ליד הגדול.
54
נ״המדוע אמר לה המלאך: "שובי אל גברתך והכָּנְעִי95 כך בשבעים, וכן בתרגום יב"ע: "ואתכנעי", וכעי"ז בתרגום אונקלוס ופשיטא: "ואישתעבדי". ובמסורה: "והתעני". תחת ידיה"?
55
נ״והואיל ופשוטו (של מקרא) ברור הוא, עלינו לבחון אותו לפי השֵׂכל. ה"דִיבֵּר" האלהי מוכיח ומזהיר את הנשמה היכולה להירפא, ומשיב אותה אל החכמה המושלת, פן תיפול באיוולת כסילים, כשתיוותר ללא גבירה. והוא מוכיח, שעליה לא רק לשוב למוסריות, אלא אף להיכנע תחת ידיה, וכוונתי לומר, (להיות) נתונה לשילטונה. וקיימים שני מינים של כניעות. האחת, מחמת חסרון שנתהווה מתוך חולשת הנשמה, וזו קל להתגבר עליה, להכיר אותה ולהסתייג ממנה. והאחרת, זו שה"דִיבֵּר" האלהי מצַווה (עליה), הבאה מהערצה ויראה, כפי שרוחשים בנים להוריהם, ותלמידים למוריהם, וצעירים לזקניהם. אכן, מועיל מאד לציית וליפול לפני טובים, כי מי שלוֹמֵד להיות נמשָל, ילמד מיד אף את היפוכו - להיות מושל. כי אף אם יטיל אדם מרותו על כל הים והיבשה, לא יוכל להיות שליט באמת, אם לא למד תחילה ולא התרגל מקדם להישמע למושל.*שו"ת בראשית ג, ל
___________
___________
56
נ״זובמקום אחר: "המוכיח (את הגר) מרוצֶה מצייתנותה ואומר: "שובי אל גבירתך", כי סמכותה של המורָה מועילה למתלמדת, והשתעבדותה לתבונה (מועילה) לבלתי־מושלם. וכשתשובי "הִיכָּנְעִי תחת ידיה", כניעה נאה, הנושאת בתוכה השמדתה של יהירות בלתי־ שִׂכלית" (על המנוסה והפגישה, רז).
57
נ״חבפירוש הר"ן: "ואמר אליה שובי אל גבירתך, שאחר שאת מודה שהיא גבירתך, מן הראוי שתשובי אל גבירתך עם היות שתתעני תחת ידה. או, שהיתה הכוונה כי עינוי שרה איננו כי אם לטוב לה, למען תקח מוסר", וזה כעין דבריו של פילון, שעליה לא רק לשוב למוסריות, אלא גם להיכנע תחת ידיה ונתונה לשילטונה, בכדי שתקבל מוסר, כדלעיל טז, ו (וראה בדברי הרלב"ג המובאים שם).
58
נ״טמהו: "מלאך ה' אמר לה, הנה את הרה ותלדי בן ותקראי שמו ישמעאל, כי שמע אלהים לצרותַיך96 כן בתרגום יב"ע, בלשון רבים: "סיגופַיך". ובמסורה ובשבעים בלשון יחיד. ובמסורה: "עָנייך"."?
59
ס׳... לפיכך הוא נקרא בצדק "ישמעאל", ותרגומו "ישמַע אֵל". והנה השמיעה היא בדרגה שנייה לראִייה97 ראה גם "על בילבול הלשונות", קמא. מובא להלן לשמות כג, א שו"ת שמות ב, ט.. כי כפרָסים בתלאות מלחמות־החוּשים, העניק הטבע את (הפרָס) הראשון לעינים, ואת השני לאזנים, ואת השלישי לנחירים, ואת הרביעי ל(איבר) בו אנו טועמים.*שו"ת בראשית ג, לב
___________
___________
60
ס״אבמקום אחר מבאר פילון את הסיבה לשנִיוּת של ישמעאל: "ובכך, עם צירים קלים, תלדי בן זכר ושמו ישמעאל, לאחר שתתמרקי בשָמעֵך לדבר אלהים. "ישמעאל" משמעו "להישמע לאל", והשמיעה שנייה לראִייה, והראייה היא מנת חלקו של ישראל הבן האמיתי והבכור, כי "ישראל" תירגומו "רואה את האל". אמנם, ניתן לשמוע (דבר)־שקר כדבר־אמת, כי השמיעה מטעָה, אך הראִייה היא ללא רמייה, ובאמצעותה ניתן להכיר כל דבר כהוויתו" (על המנוסה והפגישה, רח).
61
ס״בפילון דורש ישמעאל לשון שמיעה, וישראל לשון ראייה, שוּר־אֵל, רואה את האל. ובסדר אליהו רבה, כח: "אל תקרי ישראל, אלא איש ראה אל". ובדרושו האלגורי נוקט פילון בשיטת מדרש ההלכה: "לא דומה שומע לרואה" (מכילתא יתרו, פרשה ב); "אין הדיין רואה אלא מה שעיניו רואות" (בבא בתרא קלא, א).
62
ס״גמדוע אומר (הכתוב): "וקראה את שם ה' הדובר אליה אתה אֵל המתבונן בי98 כך בשבעים ὁ θεὸς ὁ ἐπιδών με. ובמסורה: "אל ראי"., הרי אמרה כי ראיתי לפָני מי שנראה אלי99 כך בשבעים Καὶ γὰρ ἐνώπιον εἶδον ὀφθέντα μοι. ובמסורה: "הגם הלם ראיתי אחרי ראי".,?
63
ס״דהתבונן בזהירות אל תחילת (הפסוק), כך (המלאך) היה עֶבד האלהות, כשם (שהגר היא) שפחת החכמה. ומדוע מכוּנֶה המלאך אשר היא קראה ה' (או אלהים)? כדי לתאם100 ליצור הרמוניה. מ. בין היֵישות (האמיתית) והתגלמותה. אמנם, נאה אף יאה שהאלהים העליון ואדון הכל ייראה לחכמה, ואותו העבד, הלא הוא "דַּבָּרוֹ", (יופיע) לשפחה ומשרתת החכמה. אך לא לחינם היא האמינה שהמלאך הוא אלהים, כי אֵלה שאין ביכולתם לראות את העילה הראשונה, עתים מתעתעים ש(העילה) השנייה היא (העילה) הראשונה. בדומה לבעלי ראייה חלשה, אשר מתוך שאין ביכולתם לראות את אותה השמש מגרמי השמים101 מילולי: שהיא צורה גופנית בשָׁמַים. מ., מניחים שהקרנים אותן היא שולחת לארץ הן הן (השמש) עצמה. כך גם אֵלה אשר אינם רואים את המלך הגדול, מייחסים למשנה למלך ולאשר מתחתיו, את ערכּוֹ של המלך הראשון. יתר על כן, גם הברברים, שמעולם לא ראו עיר, אף לא מפסגות ההרים, מתוך חוסר ידיעה מוחלטת מהי מטרופולין לאמיתה, חושבים שכפר או אפילו בית־כַּפרי הם מטרופולין, והיושבים בה הם תושבי עיר בירה.*שו"ת בראשית ג, לד
___________
___________
64
ס״הבמקום אחר כותב פילון: "אמנם, המלאכים הם משרתי אלהים, אך בעיני אֵלה החיים עדיין בסבל ושיעבוד הם נחשבים לאלים, לכך נאמר: "על כן קראה לבאר, באר שָׂם ראיתי לנגדי" (בראשית טז, יד)" (על המנוסה והפגישה, ריב).
65
ס״ולפי פירוש פילון, המבוסס על תרגום השבעים, יש הבדל בין ראיית שרה לראיית הגר. להגר נראה מלאך ה'102 ראה להלן בראשית יח, יא שו"ת בראשית ד, יב ובביאור., והיא בשפל מדריגתה חשבה שהוא האלקים בעצמו, אבל לשרה נראה ה' בכבודו ובעצמו.
66
ס״זכוונת פילון לתרץ את הקושי של המלים "שֵם ה' הדובר אליה" שהכוונה למלאך, שאליה הוא נראה כה'. בחז"ל דרשו, ששרה ראתה את ה', אבל הגר ראתה מלאך: "ר' יודה, ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' שמעון, מעולם לא נזקק הקב"ה לשוח עם אשה אלא עם אותה צדקת [שרה]. ר' אבא בשם ר' בריי, כמה כירכורים כרכר בשביל לשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת (בראשית יח, טו). והכתיב ותקרא שם ה' הדובר אליה? ר' יהושע בר' נחמיה בר אידי - על־ידי מלאך" (ב"ר מה, י ועוד). ובתרגום ירושלמי: "ארום אמרת דא לחוד עלי אתגליתא היך בתר דאתגליתא על שרי רבונתי". והמפרשים נדחקו בפירוש פסוק זה, ראה באברבנאל.
67
ס״חמהו: "הגר ילדה לאברהם בן"?
68
ס״טטִבעי ביותר הוא. כי מצב של קניין אינו מוליד דבר למען עצמו, אלא למען קונהו... אכן, הקניין, כביכול, לא זקוק לדָבָר לאחר שנקנה, כשם שהאש אינה זקוקה לחוֹם כי היא חוֹם לעצמח, ומשַתֶּפֶת בְּחֵלק מחוּמָה את הקרֵבִים והניגשׁים אליה.*שו"ת בראשית ג, לז
___________
___________
69