מדרשי פילון ט״ז:י״אThe Midrash of Philo 16:11
א׳מהו: "מלאך ה' אמר לה, הנה את הרה ותלדי בן ותקראי שמו ישמעאל, כי שמע אלהים לצרותַיך96 כן בתרגום יב"ע, בלשון רבים: "סיגופַיך". ובמסורה ובשבעים בלשון יחיד. ובמסורה: "עָנייך"."?
1
ב׳... לפיכך הוא נקרא בצדק "ישמעאל", ותרגומו "ישמַע אֵל". והנה השמיעה היא בדרגה שנייה לראִייה97 ראה גם "על בילבול הלשונות", קמא. מובא להלן לשמות כג, א שו"ת שמות ב, ט.. כי כפרָסים בתלאות מלחמות־החוּשים, העניק הטבע את (הפרָס) הראשון לעינים, ואת השני לאזנים, ואת השלישי לנחירים, ואת הרביעי ל(איבר) בו אנו טועמים.*שו"ת בראשית ג, לב
___________
___________
2
ג׳במקום אחר מבאר פילון את הסיבה לשנִיוּת של ישמעאל: "ובכך, עם צירים קלים, תלדי בן זכר ושמו ישמעאל, לאחר שתתמרקי בשָמעֵך לדבר אלהים. "ישמעאל" משמעו "להישמע לאל", והשמיעה שנייה לראִייה, והראייה היא מנת חלקו של ישראל הבן האמיתי והבכור, כי "ישראל" תירגומו "רואה את האל". אמנם, ניתן לשמוע (דבר)־שקר כדבר־אמת, כי השמיעה מטעָה, אך הראִייה היא ללא רמייה, ובאמצעותה ניתן להכיר כל דבר כהוויתו" (על המנוסה והפגישה, רח).
3
ד׳פילון דורש ישמעאל לשון שמיעה, וישראל לשון ראייה, שוּר־אֵל, רואה את האל. ובסדר אליהו רבה, כח: "אל תקרי ישראל, אלא איש ראה אל". ובדרושו האלגורי נוקט פילון בשיטת מדרש ההלכה: "לא דומה שומע לרואה" (מכילתא יתרו, פרשה ב); "אין הדיין רואה אלא מה שעיניו רואות" (בבא בתרא קלא, א).
4