מדרשי פילון ב׳:ח׳The Midrash of Philo 2:8
א׳מדוע נאמר שהאלהים "נטע גן עדן", בּעבוּר מי, ומהו גן עדן?
1
ב׳גן העדן, לפי פשוטו, אינו זקוק לפתרון־פירוש, כי הוא מקום עבות50 חוֹרֶש עָבוֹת. ולהלן בראשית ב, ח שו"ת בראשית א, ח בשם "יש אומרים", שגן עדן הוא פרדס. מָלֵא בעצים מכל המינים. אך (באופן) סמלי הוא החכמה, או הבינה (בעניינים) האלהיים, האנושיים51 בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. וסיבותיהם. כי לאחר בריאת העולם היה מן הראוי לכונן חיי עיון, כדי שמתוך ההסתכּלות בעולם ומלואו יעלה שֶבח לָאָב52 לאב שבשָמים.. כי אין לַטבע כושר התבוננות, ובלי החכמה אינו מסוגל לשבֵּחַ את בורא הכל53 ראה להלן בראשית ב, ט שו"ת בראשית א, יא.. והבורא נטע את האידיאה שלו, כמו עצים, בתוך השליט העליון - בתוך הנשמה השִׂכלית. אולם, אשר לעץ החיים באמצע (הגן), הרי הוא דעת, לא רק בנוגע לנבראים, אלא גם הסיבה הקדומה והנעלה ביותר של הכֹּל. כי אם יוּכל אדם לראות54 מילולי: להחזיק. מ. את דמות עצמו במדוייק, אזי יהיה בן־מזל ומאושָר ובן־ אלמוות לאמיתו. אכן אחרי העולם נוצרה החכמה, הואיל ורק לאחר בריאת העולם ניטע גן העדן...*שו"ת בראשית א, ו
___________
___________
2
ג׳במקום אחר הוא כותב על גן העדן מקדם: "'ואלהים נטע גן בעֶדֶם כלפי המזרח, ושָׁם שָׂם את האדם אשר יצר' (בראשית ב, ח). (הכתוב) הבהיר על־ידי שֵׁמות רבים, שהחכמה הנשגבה והשמימית מרובַּת־שֵמות היא, הרי היא נקראת "ראשית"55 ראה תרגום ירושלמי ל"בראשית" - "בחוכמא". ו"צֶלם" ו"מראה אלהים". ועל־ידי נטיעת אותו גן עדן הוא מורֶה עתה, שהחכמה עֲלי־אדמות היא חיקוי לכעין אבטיפוס. ואל יגיע אדם לידי כפירה ויניח, שהאֵל עובד אדמה ונוטע פרדס, הרי שומה עלינו מיד לפקפק (ולשאול) לאיזה צורך? שכֵּן לא כדי לסַפֵּק לעצמו מעדנים וממתקים - חס וחלילה, שלא יעלה סיפור בַדִים מעין־זה על דעתנו - הרי אף העולם כולו לא ימָצֵא ראוי כמקום משכן לָאֵל, שֶׁכֵּן האֵל הוא מקום עצמו, ובעצמו מָלֵא מעצמו, ודַי לו בעצמו. כשהוא מָלֵא ומכיל את כל שאר הנזקקים, החרֵבים והרֵיקָניים, לעולם לא יוכל דָבָר אחר להכילו56 וכן מביא גם ב"על הפכחון", סג, מובא להלן לבראשית ט, כז שו"ת בראשית ב, עו והע' 336 שם; "דרשות אלגוריות" ג, נא, מובא להלן לבראשית ג, ט שו"ת בראשית א, מה והע' 202. וכן בפי ר' יוסי ב"ר חלפתא: "שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו" (ב"ר סח, ט), שכֵּן הוא אחד והכֹּל. האלהים זָרַע ונָטַע את השלימות עֲלי־אדמות עבור בני התמותה, והיא חיקוי והעתקה לזו שבשמים. הרי הוא ריחם על הגזע שלנו, כי הבחין שהוא צירוף של שפע רעות, שאין להתקנא בהן, לכן השריש את השלימות עלי־ אדמות כסעד ומשען למחלות הנפש. חיקוי, כפי שאמרתי, ל(שלימות) שמימית ואב־ הטיפוס, זו המכונָה בשֵמות רבים. הטוב המוחלט מתורגם על דרך המליצה כ"גן עדן". ומקום מושב גן העדן בעֶדֶם, שמשמעו "עִידוּן". שלום, נַחַת ושמחה מצטרפות לטוב המוחלט, ובהן העידון לאמיתו. ונטיעת גן העדן היא כלפי המזרח. הרי דבר־יושר אינו שוקע ואינו כָּבֶה, אלא מטבעו לזרוח תמיד. וכשם שלאחר זריחה, כמדומני, מילאָה השמש באור את אפילת האויר, כך הטוב המוחלט לאחר שזרח בנפש, הרים את הערפל בתוכה, ופיזר את החושך העמוק" (דרשות אלגוריות א, מג-מו).
3
ד׳לדבריו, מסַמֵל גן העדן את "החָכמה" (וכן בשו"ת הבאה). החָכמה נוצרה רק אחרי בריאת העולם, כדי שמתוך ההסתכּלות בעולם ומלואו ובפלאי הבריאה, יבוא האדם לשבח ולהלל את הבורא על גודל מעשיו.
4
ה׳כעין רעיון זה נמצא במדרש הנעלם. בקשר לפסוק על נטיעת גן בעדן, מדובר שם על נתינת החכמה לאדם: "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. ר' יוסי ור' חייא אמרי תרוויהו, כתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל (שיר השירים ו, יא), ראה כמה יש לו לאדם להרהר ולדקדק בלבו בכל יום ויום ולפשפש במעשיו ולדקדק בכל עניניו, ויהרהר בלבו שלא בראו הקב"ה ונתן בו נשמה עליונה ומעלה על שאר בריותיו, אלא להרהר בעבודתו ולהדבק בו, ולא ילך אחרי ההבל. דא"ר יוסי א"ר חייא, כד ברא קב"ה לבר נש אסקיה קמיה בדיוקניה, והוא יתיב ואתרי ביה, וא"ל אנא עביד לך בגיני למהוי את שולטנא ומלכא על כולא בגיני, אנא לעילא ואנת לתתא. ועוד, אנא יהיב בך נשמתא למנדע סוכלתנו וחכמתא, מה דלית כן לשאר בריין, הוי זהיר לאסתכלא ביקרי, הוי זהיר למעבד פקודי, ובר מני לא יהא שולטנא יקירא כוותך. ומנ"ל דאתריה ביה ואזהיר ליה ע"ד, הה"ד (איוב כח, כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסוד מרע בינה, כלומר כשתחול יראתי עליך, אז תשיג חכמה שהיא למעלה על הכל וכו'. אמר רב יהודה, בכל יום ויום בת קול יוצאת מלמעלה, ואימתי בזמן שהחמה זורחת, ואומרת אוי להם לבריות שאינם רואים את כבודי ואינם מסתכלין לדעת ולחקור את כבודי" (מדרש הנעלם בראשית יז, ג-ד). מדברי המדרש הנעלם נראה, שבזמן שהשמש זורחת אזי בא האדם לשבח לבורא, כי אז רואה בעיניו את הבריאה. ולהלן שם דעת ר' אלעזר, ש"אסור ליה לבר נש למימר תושבחן דצלותיה אלא עם דמדומי חמה, דכתיב (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש", ואולי כוונתו, שלאחר שראה האדם בעיניו במשך כל היום את מעשי הבריאה, אזי בסוף היום הוא בא לשבֵּחַ לה'56* אמנם, בירושלמי ברכות ד, א: "ר' יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. א"ר יוסי בר חנינא, ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה" וכו', ובפני משה פירש, שהכוונה לשחרית. ובבבלי שבת קיח, ב: "א"ר יוסי, יהי חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מצוה להתפלל עם דמדומי חמה" וכו', בברכות כט, ב: א"ר יוחנן, ובשני המקומות פירש רש"י שהכוונה לשניהם, לנץ החמה ולשקיעתה. וברשב"א ברכות שם, בשם יש מפרשים, שהכוונה לתפלת המנחה..
5
ו׳וכן בפרקי דר' אליעזר מובא, שאדם הראשון מיד לאחר שנברא ראה את גודל מעשה ה' ושבחו: "ועמד אדם על רגליו והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה וכו' וראה את כל הבריות שברא הקב"ה, התחיל מפאר לשם בוראו ואמר (תהלים קד, ט) מה רבו מעשיך ה'. עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלהים, ראו אותו הבריות ונתייראו, כסבורין שהוא בוראן, ובאו כולם להשתחוות לו. אמר להם, באתם להשתחוות לי? בואו אני ואתם נלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו מי שבראנו, הלך אדם לעצמו והמליך אותו ראשון וכל הבריות אחריו, ואמר (שם צג, א) ה' מלך גאות לבש וגו"' (פרקי דר"א, יא)57 ראה גם בסוף הביאור בשו"ת הקודמת..
6
ז׳והרמב"ם אומר ממש כדברי פילון: "בזמן שהאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויִכְמַהּ בשרו לאהוב המקום ברוך הוא" (הלכות יסודי התורה ד, יב).
7
ח׳עוד במדרש הנעלם שם (יג, ע"א) רעיון זה של פילון: "ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא וכו'. ר' אבהו אמר, כמה יש לאדם להרהר במעשיו ולפקוד אותם בכל יום, הואיל ונתן בו הקב"ה נשמה טהורה לדעת ולהכיר לבוראו ולהסתכל בנפלאותיו שהוא עושה בכל יום".
8
ט׳אשר לפירושו של פילון, שגן העדן ניטע אחרי בריאת העולם, הוא מבוסס על פירושו לתיבת "מקדם" (בשו"ת הבאה), שאין מובנו "מלפני" כפי שפירשו בחז"ל, אלא "ממזרח", כדעת כמה מן המפרשים. לכן שיטתו היא, שגן העדן נברא אחרי בריאת העולם, ובחז"ל למדו מכאן שגן עדן נברא קודם לעולם (ראה בביאור שם). ובב"ר פירוש אמצעי בין שתי השיטות: "אמר ר' שמואל בר נחמני, את סבור קודם לברייתו של עולם, ואינו אלא קודם לאדם הראשון, אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי" (ב"ר טו, ג).
9
י׳מדוע נאמר ש(האלהים) נטע גן עדן בעַדִין כלפי המזרח58 פילון הולך בעקבות השבעים, המתרגמים "מקדם": κατὰ ἀνατολὰς =כלפי המזרח.?
10
י״אראשית, מפני שתנועת העולם היא ממזרח למערב, והמקום ממנו (מַתחילה) התנועה הוא הראשון. שנית, כל אשר בחֶבֶל המזרח קרוי חלקי העולם הימניים, ואשר בכיוון מערב - שמאל. והמשורר מעיד59 הומירוס, איליאדה יב, רלט; אודיסייה כ, רמב., כשהוא קורא לצפרים מחֶבל המזרח "ימין", ולאֵלה מחֶבל המערב "צד שמאל", כשהוא אומר: אם הן עפות לצד ימין, הרי זה ליום ולשמש, ואם לצד שמאל - כלפי עֶרב וחשכה. אך השם "עַדִין" מתורגם כסמל לעידונים שמחה וגיל. כי כל הטוב וכל החסד מוצאם מהמקום האלהי. שלישית, הוא (העֵדן) - חכמה, זהרורים ואור.*שו"ת בראשית א, ז
___________
___________
11
י״בפילון מפרש תיבת "מקדם" - מזרח. בגמרא פסחים נד, א ובכורות לט, ב מפרשים תיבת "מקדם", במובן של "לפני בריאת העולם", וכן בתרגום יב"ע. אולם רש"י כאן מפרש "מקדם: במזרחו של עדן", וכן בלקח טוב. ועי' בתוספות בכורות שם, ד"ה מטרא, אם גן עדן הוא במזרח העולם או במערבו (ראה גם בסוף הביאור לשו"ת הקודמת).
12
י״גכעין פירושו של פילון, שעדן הוא סמל לעידונים והוא החכמה והאור, נמצא במדרש הגדול (פסוק ח-ט), שמקור פירושו שם נעלם: "ונטע בו הקב"ה גן, ובו כל מיני פירות, וכל מיני מעדנים שנבראו בששת ימי בראשית וכו', וכל מקום טוב מן הארץ הוא נמשל בו וכו'. מלמד שהרקיע וגן עדן נבראו במאמר אחד. וכשם שהרקיע עשוי שורות שורות של כוכבים, כך גן עדן עשויה שורות שורות של צדיקים והן מאירין בה ככוכבים". ומה שכותב פילון שהוא "חכמה זֹהר ואור" סתם, הרי במה"ג הם "הצדיקים המאירים ככוכבים". בפילון, שכל החסד מוצאו מהמקום הזה, ובמה"ג: "וכל מקום טוב מן הארץ הוא נמשל בו".
13
י״דובמדרש הנעלם: "ר"ש אמר, הניח הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמור מצוותיה, הה"ד ועץ החיים בתוך הגן, וכתיב (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר הקב"ה, כשיהיה לו לאדם הנאה בגן זה, יעסוק בה וישמור אותה. ומפני העידונין והנאות שהיו לו לאדם שָם, לא שמר תורתו עד שגרשהו משם" (מדרש הנעלם בזֹהר חדש, יח ע"ג).
14
ט״ובמקום אחר דורש פילון כלפנינו, ש"עדן" פירושו "עידון", וזה בנוגע לפסוק הנאמר בקין: "וישב בארץ נוד קדמת עדן" (בראשית ד, טז), והוא מפרש שנוד הוא ניגודו של עדן. ואלה דבריו:
15
ט״ז"(הכתוב) אומר ש"נוֹד" -המהומה60 תנועה ורעש, משחק מלים נידנוד=נוֹד. מ. אליו היגרה הנפש- נמצא נוכח עֶדֶם, ועֶדֶם מהווה סֵמל לדבר־אלהים הישר, ולכן גם מתורגם כ"עידוּן". ו(דבר ה') נהנה ומתעדן מעל לכל, בשעה שהוא מקורב לדברים טובים טהורים בלתי־מהולים ואף תמימים ושלמים61 מילולי: מושלמים ומלאים. מ., והאל המעשיר ממטיר עליו חסדי בתולים בני אלמוות. בדרך הטבע, הרע נאבק בטוב, העוולה בצדק, הנבון בשוטה, וכל סוגי המוסדיות בכל הנבָלות. זהו ש"נוֹד" נמצא נוכח העֶדֶם" (על צאצאי קין וגלותו, לב).
16
י״זמדוע שָׂם (ה') בגן עדן את האדם הנוצָר, ולא את זה אשר (נברא) בצֶלם?
17
י״חיש שהניחו ואמרו, שגן עדן היה פרדס62 זו דעת ה"יש אומרים" לעיל ב, ח שו"ת בראשית א, ו, והע' 50, ושם הוא הפירוש לפי פשוטו., היות ו(האדם) הנוצר הוא מוחש, הוא הלך, בצדק, למקום מוחש. אך האדם שנברא "בצלם" הוא שִׂכלי ובלתי־ נראה, נכלל באותה קבוצה של סוג בלתי־גופני63 ראה לעיל ב, ז שו"ת בראשית א, ד ובביאור שם.. אלא, הייתי אומר, שיש להניח, שגן העדן הוא סֵמל חחכמה, כי האדם הנוצָר הוא תערובת המורכבת מנשמה וגוף, והוא זקוק ללימוד והדרכה, במידה וברצונו להיות מאושָר בהתאֵם לחוקי הפילוסופיה. אך זה אשר נברא "בצֶלם" אינו נזקק לכלום, כי מטבעו ומכוֹח עצמו הוא מקשיב, לומד ומדריך.*שו"ת בראשית א, ח
___________
___________
18
י״טכדעתו של פילון, שהאדם הוּשם בגן עדן לצורך לימוד והדרכה, נמצא גם במדרש הנעלם: "א"ר שמעון, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, וכי מאי עכודה הכא? אלא עבודת הנשמה להשלים ליה בתשלומיה מה שלא השלימה בזה העולם" (מדרש הנעלם בזֹהר חדש, יח ע"ג). וראה להלן בראשית ב, טו שו"ת בראשית א, יד בעניין "לעבדה ולשמרה" האלגוריים.
19