מדרשי פילון ד׳:ט״וThe Midrash of Philo 4:15

א׳מדוע "כל הורג קין ישלם שבעה ענשים³²⁰ ראה הערה הבאה.?

ב׳נשמתנו נעשתה והורכבה משמונה חלקים: מהחֵלק השִׂכלי, שאינו ניתן לחלוקה; ומהחֵלק הבלתי־שִׂכלי, המתפצל מטִבעו לשבעה חלקים: לחמשת החושים, כלי־הדיבור וכלי־ההולדה. ושבעת החלקים הללו הם סיבות הרֶשע, והם עתידים ליתן את הדין. והמוות אכן מקובל על המושל הראשי (השֵׂכל), כאשר הרע שוכֵן בקרבו. אי לזאת, כל אשר הורג את השֵׂכל (קין), במַזגו סיכלות במקום חושניות, גורם לפירוקם וניפּוּצָם של שבעת החלקים הבלתי־ שכליים. ומאידך, במידה והמושל הראשי (השֵׂכל) נוטה למוסריות, באותה מידה ייטו גם החלקים הנתונים בידו.^*שו"ת בראשית א, עה
___________

ג׳דבריו של פילון כאן מתיישבים ומתבררים על־ידי דבריו במקום אחר בכתביו: "(ה') אומר: "כל הורג קין ישלם שבעה ענשים". אינני יודע מה משמעותו של הפסוק בפי פרשני פשַט הכתובים, כי אין מה שיבהיר מה הם השבעה, מה הם הענשים, ובאיזה אופן יִפְּלוּ ויפרעו³²¹ בשבעים: ἑπτὰ ἐκδικούμενα παραλύσει, שעניינו באמת הוא שההורג ימיט על עצמו שבעה ענשים. אלא שפילון, כדי לסגל את עניין השבעים לדרשתו, מעניק ל־παραλύσει מובנו המילולי של "פיתוח", או "ביטול". הוראה זו אפשרית במקומות אחרים, אבל אין לה מקום כאן לפי המשך העניין. ובמסורה: "לכן כל הורג קין שבעתים יוקם".. לפיכך עלינו להניח, שכָּל זה נאמר על דרך ההשאָלָה ובמשמעות עמוקה. אפשר ש(ה') רצה להודות כדלהלן: ה(חֵלק) הבלתי־שִׂכלי בנשמה מתפצל לשבעה חלקים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, דיבור והולדה. לפיכך אם יאַבֵּד אדם את השמיני, את השכל המושל בהם -קין- הוא יבטל גם את השבעה. כי הם כולם מתחזקים מעצמתו וגבורתו של השכל, ושותפים בחולשתו, ובהפסד הגמור שהרישעה ממיטה עליהם הם נופלים לרפיון ותשישות. ושבעה אלה בנפשו של החכם טהורים ובלתי טמאים, ובכך הם נמצאים ראויים לכבוד, ואילו בנפשו של הסָכל הם טמאים ומשוקצים" (על הרע האורב לטוב, קסז-קסט).

ד׳משתי פיסקאות אלה אנו למדים, שכשהשֵׂכל, המושל הראשי על החושים והאיברים, מתרַשֵם ממשרתיו החושניים, כשהם מתמַסרים לרשעתם, יבולע לו וגם להם. וזה ממש מזכירנו: "מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (משלי כט, יב). אבל אם השֵׂכל המושל יפקח עליהם בטוב טעם ודעת, וידריכם בדרך ישרה - אז הם יִטוּ אליו ויתלכדו סביבו. ולכן מפרש פילון: כל ההורג את קין, את השֵׂכל, ז"א נשמתו החוטאת, אז שבעתיים יוקם - אז גם יזיק לא רק לשֵׂכל אלא גם לשאר החלקים שהם שבעה, ז"א שימוּת. וראה גם להלן לבראשית ו, יז שו"ת בראשית ב, ט מה שכתב פילון בענין זה. ועל שבעת חלקי הרֶשע ראה להלן לבראשית ד, כג-כד שו"ת בראשית א, עז.

ה׳וכעין רעיון זה מפרש רבינו בחיי, על הפסוק "הלא אם תיטיב שאת" (בראשית ד, ז) על סמך דברי המדרש בנדרים לב, ב: "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט את העיר בחכמתו (קהלת ט, יד-טו). קרא גוף האדם עיר קטנה, כי כן נקרא עולם קטן; ואנשים בה מעט, הם חמדת הגוף ונפש המתאוה, וכו'; ומלך גדול, הוא יצר הרע, שיש לו עוזרים הרבה, והם כחות התאוות כמלך שרבו חיילותיו; וסבב אותה, על שם שהוא מקיף את הגוף מבית ומחוץ במחשבות רעות ובמעשים רעים, והם המצודים הגדולים שבהם נכשל האדם; איש מסכן חכם, הוא היצר טוב, והוא השכל וכו'; ומלט את העיר בחכמתו, הוא היצר טוב, והוא השכל" וכו'.

ו׳תירגום השבעים לפסוק זה הוא: "כל הורג קין ישלם שבעה ענשים", ועל יסוד זה מפרש פילון את הפסוק כאן וכן להלן בפסוק כד שו"ת בראשית א, עז. פירוש זה של "שבעתים", שההורג קין ייענש פי שבע, נמצא גם במפרשי המקרא: "כל הורג קין שבעתים יוקם, כן גזרתי, כל שיהרגנו אקח נקמתו ממנו פעמים רבות" (רד"ק). "ולפי דעתי אין שבעתים לשבעה דורות וכו', אבל פירוש כל הורג קין כפשוטו, שאמר השם לכן כל אשר יהרוג קין שבעתים יוקם ממנו, כי אענוש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג, בעבור יראתו אותי והתודותו לפני" (רמב"ן פסוק כג). "כי קרא ה' להורגים ואמר כמדַבֵּר אתם, לכן כל הורג קין כי שבעתים יוקם" (עקידת יצחק). "כל מי שיהרוג את קין שבעתים יקם, שבעה פעמים ינקם את דמו של קין ממנו" (רבינו מיוחס). אבל לפי שיטת חז"ל והתרגומים, פירוש שבעתיים הוא, שההורגו יינקם לשבעה דורות: "לשבעה דרין יתפרע מיניה"³²² וכן במה"ג; ב"ר כג, ד; תנחומא בראשית, יא; ראב"ע, ועי' שיטת רש"י..

ז׳מדוע ניתן אות להורג־אחיו, שלא יהרוג אותו כל מוצאו, כאשר מן הראוי היה לנהוג ההיפך - למסרו בידי (כולם) לאבדון?

ח׳ראשית, אחד ממיני המיתה הוא שינוי טבע החיים³²³ ראה דברי פילון בסוף השו"ת כאן.. אכן, כאֵבים בלתי־ פוסקים שאינם מעורבים בששון, ופחדים מבעיתים חסרי תקוה טובה, ממיטים הרבה מיתות קשות ומשונות, שהחושניות נותנת. שנית, מיד בתחילה, מתכוון (הכתוב) לכונֵן את החוק בקשר לנשמה שאינה נפסדת, ולהכחיש את דעתם הכוזבת של הסוברים שרק חיים עם הגוף מאושרים הם. כי הנה, אחד מן השנַים³²⁴ פי' האחד משני האחים - קין. אָשֵם בחמורות שברעות - חוסר יראת אלהים ורֶצח אח - והוא חי ומוליד בנים ובונה ערים (בראשית ד, יז). ולעומת זאת, מי שהוּכְחָה דביקותו באלהים - נשמד בעָרמה. ודבר אלהים מכריז בבירור, שלא החיים החושניים הם טוב, ולא המות - רע, אלא המתייחס לעיסקי הגוף איננו חיים (לאמיתם). אך ישנם (חיים) אחרים נצחיים ובני אלמוות, והם נופלים בחלקן של הנשמות הבלתי־גופניות. אכן, מה שאמר המשורר על (סלע) סקיללא: "הוא איננו בן־תמותה, אלא רַע בן־אלמוות"³²⁵ ראה הומירוס, אודיסייאה יב, קיח., הולם יותר לומר על החי חיי רֶשע וחי הרבה שנות־חיים. שלישית, מכיון שקין היה הראשון למעשה הנורא של רצח־אח, (ה') מציע לו חנינה בקשר למקרה הראשון, ושָׂם לפני כל השופטים חוק של חסד ורוֹך, ולא כדי שימנעו מלהרוג את הרעים, אלא שמתוך מעט שיקול־דעת ומתינות יעדיפו חמלה על אכזריות. כי בנוגע לחוטא הראשון, קָבַע (ה') בגודל חכמתו חוק של אדיבות³²⁶ או: קירבה. ראה הערת מרקוס כאן. מ. ובגרות; לא להרוג את הרוצח אלא לכַלוֹתוֹ בדרך שונָה. אי לזאת, לא ניתנה לו (לקין) הרשות להימנות על משפחת אביו^326* ראה להלן לבראשית ה, ג שו"ת בראשית א, פא., והכריז כי הוא נכרָת, לא רק מבית הוריו, אלא גם מהמין האנושי כולו, כעין מין מיוחד ונבדל מסוג החי המדַבֵּר, נתון לרדיפה ומנוסָה³²⁷ נע ונד. בשונה מן הפסוק המובא בשו"ת בראשית א, עב. מ., כאדם שהפך ושינה את טִבעו ל(טֶבע) החיות³²⁸ ולפי השיטה שקין נהרג על־ידי למך: "שהיה למך סומא, ותובל־קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה" (רש"י ד, כג ע"פ תנחומא בראשית, יא)..^*שו"ת בראשית א, עו
___________

ט׳כשאלתו של פילון נמצא גם באברבנאל, שאלה ח־ט: "כי הוא, בהיותו שופך דם אחיו, היה ראוי שגם דמו ישפך. למה החמיר הקב"ה בעונש ההורג את קין שיוקם שבעתים, ולא החמיר כל־כך בעונש קין שהרג את הבל"?

י׳תשובתו הראשונה של פילון היא, שעונש ממושך זה של חיים תמידים בפחד ובבעתה, הוא יותר גדול מאשר מיתה חד־פעמית. וכעי"ז באברבנאל: "כל הורג קין שבעתים יוקם. כלומר, כיון שקין איוותה נפשו למות, לכן אני גוזר שלא ימות עתה, אבל שיחיה לקבל ענשו, ומפני זה כל הורג קין, להיותו סותר ומנגד לכוונה האלהית, שבעתים יוקם". ובחז"ל חלקו, אם מיתה חמורה או יסורים חמורין, ולדברי רב אשי: "ממאי דמיתה חמורה דילמא מלקות חמור, דאמר רב אלמלי נגדיה לחננאל מישאל ועזריה פלחו לצלמא" (כתובות לג, א-ב).

י״אתשובתו השנייה היא, שהנשמה לעולם קיימת, ובכך הוא סותר את אלה השואלים מדוע "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". וה' מכריז בבירור, שלא החיים הגופניים הם העיקר, ולא המות הוא האסון הכי גדול. אלא, שהחיים האמיתיים אינם חיי הגוף, אלא חיי הנשמה. ושיטתו זו הוא מביע בכמה מקומות. ראה לעיל ב, יז שו"ת בראשית א, טז.

י״בתשובתו השלישית היא, שה' קָבַע כאן חוק לשופטים, שינהגו גם במדת הרחמים, אבל בנוגע לחיי המשפחה נכרָת קין מגזעו ונהפך לסוג חדש של "נע ונד". על עניין הרחמים הוא מביע גם שיטתו במקום אחר. ראה להלן בביאור לבראשית ו, ח שו"ת בראשית א, צו, מה שמובא שם מ"על האלהים שאינו משתנֶה", עד-עז.

י״גבמקום אחר שואל פילון, למה לא נזכרה בתורה מיתתו של קין?: "אך לא נמצאת בתורה בשום מקום מיתתו של קין הארור רוצח אחיו, אלא נאמר עליו הפסוק: "ה' שָׂם אות בקין, שכל המוצא אותו לא יהרגהו" (בראשית ד, טו), ומדוע? נדמה לי, כי חוסר יראת אלהים הוא רעה בלי־מצָרִים, המתלהטת ולעולם לא ניתן לכבותה. כך שאפשר לייחס את דברי ממשורר כמתכַּוונים לרעה: "אין היא בת תמותה, אלא רע בן אלמוות"³²⁵ ראה הומירוס, אודיסייאה יב, קיח.. הדבר בן־אלמוות בחיים שאצלנו, אך ביחס לחיים שלפני האלהים הוא גוויה חסרת־רוח, כפי שהיה מי שאמר: מאוס מזֶבל"³²⁹ ראה להלן לבראשית ה, ג שו"ת בראשית א, פא. (על המנוסה והפגישה, ס-סא).