מדרשי פילון ד׳:כ״גThe Midrash of Philo 4:23

א׳מדוע מאשים למך את עצמו, לאחר חמש דורות, על רצח האח (הבל) על־ידי קין אביו הקדמון. כי (הכתוב) אומר: "אמר לנשיו עדה וצלה: איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, אם נדרש מקין עונש פי שבעה, אזי מלמך (יידרש) פי שבעים ושבעה"?³³⁰ כך לפי השבעים: ὅτι ἑπτάκις ἐκδεδίκηται ἐκ Καιν, ἐκ δὲ Λαμεχ ἑβδομηκοντάκις ἑπτά, ובמסורה: "כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה".

ב׳במספָּרים, היחידות קודמות לעשרות בסדר ובכוח, כי הראשונות (היחידות) הן ההתחלות והיסודות וקנֵי־המידה, והעשרות צעירות יותר והן נמדדות ומִשְנִיוֹת בסדר ובכוח. לפי זה השֶבע ראשונִי וקדום יותר מהשבעים, והשבעים צעיר מהשֶבע והורתו בחישוב. ולאחר שעניין זה נקבע, (נֹאמר), שהראשון אשר חטא, מכיוון שאָכֵן לא ידע בבטחון³³¹ פי' שלא ידע בבטחון מה יהיו תוצאות מעשהו., נענש ביֶתר־פַּשטות בהתאֵם למספר הראשוני והמסופק³³² המילה אינה מובנת בהקשרה. שמא לפנינו שיבוש מ־ : יסודי. מ., רצוני לומר היחידוֹת. אך השני (למך), שהאיש הראשון (קין) כבר שימש לו כדוגמה, ומחוּסר־תירוצים נתחייב כחוטא מרצונו החפשי. ומכיוון שלא קנה חכמה נשגבת מהעונש הפשוט יותר והראשון, יהיה עליו עדיין לשאת בו (בעונש), ובנוסף לכך יקבל גם את השני, שהוא בעשרות... ולפיכך, קין שהיה הרוצח הראשון, מכיוון שלא ידע את גוֹדֶל התועבה, כי עדיין לא נפגש במוות מעולם, נקנס ביֶתר־פַּשטות, בשבע של יחידוֹת. אך המחַקֶה אותו, שלא היה יכול להתחמק באותה אמתלה -ידיעת השבח- היה ראוי לעונש כפול: (הראשון) שווה ודומה (לקין), ובנוסף השני, השֶבַע של העשָׂרות. כי פְּסַק שבע מונים נחרץ על־פי החוק: הראשון, על־ידי העיניים, אשר ראו את שאינו ראוי. השני, על־ידי האזניים, אשר שמעו את אשר אין הכרח (לשמוע). השלישי, על־ידי האף, שהוטעה על־ידי שריפה וחריכה. הרביעי, על־ידי הטעם, ששירת את תענוגות הבטן. החמישי, על־ידי המישוש, שבעטיו עם החושים הקודמים, ודיכוי הנפש גָרם בנוסף לכך למעשים מסויימים אחרים, כגון: כיבוש ערים על־ידי תפיסת שבויים, וניתוץ מצודת העיר בה שָכנוּ ראשיה. הששי, על־ידי הלשון וכלי־ הדיבור, המדַברים כשיש לשתוק ושותקים כשיֵש לדבֵּר. והשביעי, על־ידי הבטן התחתונה, שבפריצוּת פסולה משלהבת ומלהיבה את התענוגות. וזהו שנאמר, שמקין נתבעת נקמה פי שבע, ואילו מלמך שבעים ושבעה. בשל הסיבות שנאמרו, לפי זה כחוטא שני, אשר לא שָת ליבו לעונשו של הראשון, קיבל לעצמו את הכל, ויש לו גם את (העונש) הפשוט יותר - את היחידות שבמספָּרים, וגם את המרובה ביותר, שהוא דומה לעשרות שבמספָּרים.^*שו"ת בראשית א, עז
___________

ג׳פירוש הפסוק "כי שבעתים יוקם קין" שבשאלה, אינו דומה לפירוש פסוק זה שבתשובה. כי לפי השאלה, פירושו של הכתוב הוא ענין התרָאָה, מי שיהרוג את קין יוקם שבעתיים, ולפי התשובה כוונת הפסוק היא: קין שהרג בשוגג נענש פי־שבעה, ולמך שהרג במזיד ענשו הוא פי־שבעים ושבעה. ועוד, שמראש השאלה נראה שלמך "מאשים את עצמו לאחר חמשה דורות", ופירושו, שסומך על הכתוב לעיל בפסוק טו: "כל הורג קין שבעתים יוקם", אבל מפרשו לאחר חמשה דורות.

ד׳בחז"ל אין רמז כל־שהוא לחמשה דורות, ושם נמצאת בפי ר' יוסי בר חנינא, המסורה בנוגע לשבעה דורות: "ויאמר למך לנשיו וכו', קין הרג ונתלה לו ז' דורות" (ב"ר כג, ד), וכן בתרגומים: "ארי לשבעה דרין איתלין לקין, הלא ללמך בריה שבעין ושבעה" (ת"א). "ארום קין דחב יתב בתיובתא, עד שובעה דרין אתלין ליה" (תרגום יב"ע). "ויאמר לו ה' כל מה שאתה מבקש אני אמחול לך, שלא יהרגוך כל מוצאך, ואעשה לך תקנה, כי לא ינקום ממך עון הבל עתה, אמתין לך עד שבעה דורות, הוי אומר שבעתים יוקם" (מדרש אגדה לבראשית ד, טו). "כי שבעתים, עד שבעה דורות וכו', כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות" (ראב"ע, שם). והנה יש שדרשו כי שבעתים הוא לשבעה דורות (חז"ל והתרגומים), ויש שפירשו עונש פי שבעה (מפרשי המקרא). פילון הלך בעקבות פירוש השבעים, שהכוונה לשבעה ענשים (גם לעיל ד, טו).

ה׳נראה, שמלבד זה שמע פילון על מסורת מדרשית, שאחר חמשה דורות (חנוך, עירד, מחויאל, משותאל, למך) ינקום ה' את רציחת קין, וחז"ל הם בשיטה של שבע דורות (מאדם הראשון)³³³ ברד"ק: "שאמרו במדרש, שיתלה לו העון עד שבעה דורות, והרגו למך שהיה דור ששה לו ושבעה לאדם" (רד"ק לפסוק טו). ובשיטה אחרת לראב"ע, לפסוק יט, על נשי למך ש"לא רצו להזקק לו, בעבור שאמרו למה נזקק לבעל ונוליד בנים, שהוא הדור השביעי וההורג אותם אין לו דמים, כי תחלת החשבון מקין. ולמך אמר להן, כי התחילה מאדם, והנה למך השביעי, והגזרה כבר בטלה". ואולי יש לדייק בדברי פילון, שכוונתו שאפילו בנים בריחוק דורות שכזה הם נושאים חטא אבותם. ויסוד לכך אפשר לראות בדבריו ב"על הפכחון", מט (מובא להלן לבראשית ט, כז לשו"ת ב, עז), שם תולה את קללת כנען בחטאו של אביו חם, על סמך הפסוק "פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים" (שמות כ, ה). ואולי התכוון גם כאן לאותו הרעיון, שלמך חשב שרק "על רבעים" פוקד ה' עון אבות על בנים ולא למעלה מזה, ולמה יפקוד עליו עונו של קין לאחר חמשה דורות? ופילון מבליע בהטעמתו, שמקרה למך הוא יוצא מן הכלל, הואיל והוא כחוטא שֵני כבר ידע על המוות שלא הכירו קין. ומשום שלא שָׂם לבו לזה, ייפקד עליו עון אביו הקדמון אפילו לאחר רבעים..

ו׳דרושו של פילון הוא, שלמך חיקה את מעשיו של קין, לכן נענש לא רק בחטאו הוא, אלא גם בעוונו של קין. וכן דרשו בברייתא: "והא כתיב פוקד עון אבות על בנים (שמות כ, ה), וכתיב ובנים לא יומתו על אבות (דברים כד, טז), ורמינן קראי אהדדי, ומשנינן, לא קשיא, הא בשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם" (ברכות ז, א). וכעי"ז בסנהדרין כז, ב, וברש"י שם: "כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, ונפרעין מהם עונותיהן ועון אבותם".

ז׳שיטת פילון שקין שוגג היה, נרמזת בחז"ל: "ר' נחמיה אמר, לא כדינן של רוצחין דין של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מכאן ואילך כל ההורג קין יהרג" (ב"ר כב, יב). וכלשון פילון, שקין לא בא מעודו לידי ידיעת המוות, נמצא גם בחז"ל: "א"ל קין, רבש"ע, לא ידעתי ולא ראיתי הרוּג מימַי, וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?" (ת"ה בראשית, ט).

ח׳בחז"ל והמפרשים שתי שיטות בנוגע ללמך, שלמך לא הרג כלל³³⁴ "קין הרג ונתלה לו ז' דורות, ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי על זה" (ב"ר כג, ד). וברש"י ובלשון ת"א ותרגום יב"ע, ועי' ברמב"ן. וגם השיטה שהרג את הנפש, אלא שגם למך לא היה מזיד: "ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין. א"ל ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם, כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבעה משפחות, אלו הן חנוך עירד ומחויאל ומשותאל. וכיצד נהרג קין וכו', למך בן בנו היה שביעי לדורות, וסומא היה יוצא לצוד ובנו אוחזו בידו, כשהיה רואה אותו תינוק חיה היה אומר לו, א"ל כמין חיה אני רואה, מתח את הקשת כנגדו והרג את קין, ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו, א"ל ללמך, אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו, א"ל למך ווי לי, זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה, ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי" (ת"ה בראשית, יא)³³⁵ אבל בכמה מקומות להיפך, שקין היה מזיד ולמך היה שוגג: "אם קין שהרג בזדון כל ההורגו נהרג עליו, אני שלא הרגתי אלא בשגגה על אחת כמה וכמה" (מה"ג). "קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג, לא כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה" (רש"י)..