מדרשי פילון ה׳:כ״טThe Midrash of Philo 5:29

א׳מדוע, מיד עם לידתו של נח, אומר אביו: "זה יניחנו³⁶⁴ כך בשבעים διαναπαύσει ἡμᾶς במקום "ינחמנו" שבמסורה. ברש"י: "ינחמנו, ינח ממנו את עצבון ידנו" (ובספר זכרון: "חִלקה הרב ז"ל לשתי מלות"). וברד"ק: "ומה היתה ההנחה והמנוחה שעשה נח בעולם וכו'? כי הוא היקל בעבודת האדמה, וזהו הנחמה וההנחה". מן המעשה ומן העצבון³⁶⁵ שונה מן השבעים. ראה ציטוטו ב"על הרע האורב לטוב", קכא, המובא להלן בביאור. נראה, שהמתרגם קיצר את הציטוט. מ., מן האדמה אשר אררה ה' אלהים³⁶⁶ כך בשבעים: κύριος ὁ θεός. ובמסורה רק: "ה'"."?

ב׳לא לשוא ניבאו אבותינו הקדושים, וראויים הם לשבח נבואי. גם אם לא (ניבאו) תמיד, ולא אודות כל עניין, אף על פי כן לפחות (ניבאו) פעם אחת, ובנוגע לדבר אחד אותו הִכירוּ. ולא לשוא (נבואה) זו היא גם דוגמה סמלית, כי "נֹח" הוא כעין כינוי ל"צֶדק", וכאשר השֵׂכל שותף עמו (עם הצֶדק), הוא מניח לנו מטורח העבודה, מניחנו מעצבונות ומורא, ועושה אותנו בלי־חת וצער, ומניח לנו מהטבע הארצי וקללתו, ממנה חלה הגוף, ומהברואים אשר מבַלים את חייהם בתענוגות. ובאשר למימושו של הלֶקח³⁶⁷ [להתאמתות הדברים של] הפסוק הנידון. מ., הנבואה (של אבי נֹח) טעתה בדבריה, כי בימי האיש הזה (נֹח) לא חדלה הרישעה, אלא (להיפך) אלימות מרוכזת³⁶⁸ מילולי: ריכוז של אלימות. מ., ומבוכות של שוָֹאה מוזרה, ומעשים חדשים לרגל המבול הגדול. ושים לבך במיוחד, שנֹח הוא (דור) עשירי ליציר האדמה³⁶⁹ ראה: "על צאצאי קין וגלותו", קעג, המובא לעיל בקשר לפסוק ד, כה שו"ת בראשית א, עח, ובביאור שם..^*שו"ת בראשית א, פז
___________

ג׳לפי פילון, "נח" פירושו "צדק", והוא מוציאו: א. מסברתו, שהשכל בהשתתפותו עם הצדק "מניח" (לפי נוסח השבעים שעליה משתית פילון דרשתו) לנו מטורח העבודה; ב. ומסמיכות "צדיק" ל"נח" בביטוי "נח איש צדיק" (בראשית ו, ט)³⁷⁰ כפי שכבר העיר מרקוס בשו"ת בראשית ב, מה, עמ' 124 הע' j.. ודרשת סמוכין כזאת נמצאת לפעמים בחז"ל³⁷¹ "עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), ד"א אין עזי אלא מלכות, שנאמר (תהלים כא, ב) ה' בעזך ישמח מלך. סגר עליהם המדבר (שמות יד, ג), א"ר ירמיה בן אלעזר, אין סגר אלא חיוֹת, שנאמר (דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום ארויתא" (שמו"ר כא, ה)..

ד׳גם במקומות אחרים בכתביו, מציין פילון, ש"נח" פירושו "צדק", כדבריו: "(נח) פירושו "צדיק", עליו נאמר: "זה יניחנו ממעשינו ועצבונות ידינו, מן האדמה אשר אררה ה' אלהים". ראשית, הצדקה נוהגת מטִבעה להתקין מנוחה תחת יגיעה... שנית, לסלק אותם עצבונות, שנגרמו מפעולותינו אנו. כי משה איננו אומר, כפי שטוענים מקצת מן המנאֲצים, שהאלהים הוא סיבת הרע³⁷² ראה לעיל הע' 251., אלא ידינו שלנו... כללו של דבר, יש לנוח מן האדמה אשר אררה ה', ו(אדמה) זו היא הרישעה המקננת בלב הכסילים. אך הצדיק, שבידו התרופה המושלמת -הצדקה- מתגלה כמוֵֹנע מחלה קשה" (על הרע האורב לטוב, קכא-קכג); "שהוא (נח) נמצא בעל תכונה הראויה לשֶבח מלידה, כי נח פירושו "מנוחה" או "צדיק"" (דרשות אלגוריות ג, עז). וכן במדרש הנעלם: "אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו, ומי עושה זאת? איש צדיק" (מדרש הנעלם נֹח כא, ב).

ה׳מדרשו של פילון אומר, שמהותו של נח מתגלה איפוא כבר בקריאת שמו, היינו שהוא מוזמן למפרע להיות איש צדיק שיחַסֵל את העצבון ויביא מנוחה לעולם. ומעין זה גם בחז"ל: "ומנין שכשהצדיקים באין לעולם טובה באה לעולם ופורענות מסתלקת מן העולם, שנא' ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו וגו"' (תוספתא סוטה י, א).

ו׳בדברי פילון בשו"ת שלפנינו ברור הרעיון, שלמעשה לא נתקיימה נבואת למך, ובדבריו "זה ינחמנו" לא נבואה ממש, אלא סמליותה, שנזרקה מפיו כהוראה להלך־רוחה של האנושות. אבל מפני מה מתלבּט פילון בבעיית כשרונו הנבואי של למך, ומסתפק אם הוא היה נביא או לאו?

ז׳במדרש תנחומא מובא: "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו', וכי נביא היה? א"ר שמעון בן יהוצדק, למודין היו, שבשעה שא"ל הקב"ה לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (בראשית ג, יז), אמר אדם, רבש"ע, עד מתי? א"ל עד שיולד אדם מהול. כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו'. עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתוב ומעצבון ידינו, נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה" (ת"ה בראשית, יא). וכאן בהדיא, שאין ללמך כל ענין לנבואה. אבל במקום אחר מובא, שנביא היה: "נביא גדול היה למך, שאמר בלדת בנו זה ינחמנו, האיך ידע זה? אלא נביא היה" (פי' הרד"ק בשם "ארז"ל"). ובאבן עזרא: "וטעם זה ינחמנו ממעשינו, שידע על־ידי אדם כי נביא היה, כי על־ידי הנולד תחיה האדמה, או ראו זה בדרך חכמה". ובאברבנאל: "וגם יתכן לומר, שלמך ידע בחכמה או בנבואה, שנח בנו, בזכותו ובצדקתו, ימלֵט עצמו וזרעו מהמבול".

ח׳ברור, שבספרות חז"ל היו שתי מסורות בנידון זה. לפי האחת היה למך נביא, שהרי נתקיימו דבריו, ולפי השנייה לא היה נביא, ודבריו שנתקיימו לא באו מאיתערותא דלעילא, אלא ממסורתו של אדם הראשון. נראה, שפילון ידע שתי מסורות אלה, ולכן הוא פוסח על שתי הסעיפים, ולמך אצלו כאילו נביא בכוח ולא נביא בפועל. ובמקרה זה, ממטרתו לפַשֵר בין שתי הדיעות שבחז"ל.

ט׳כדברי פילון, שנח הוא העשירי לאדם, נמצא גם ברבינו בחיי: "ויולד בן ויקרא את שמו נח, חשבון עשרה הוא עִקר העולם וקיומו, והנה נח היה עשירי לאדם, וראוי להתקיים בו העולם וכו'. ומפני שהיה נח עשירי, והעשירי קדש לה', על כן הזכיר בו מלת "זה", כלשון זה אלי ואנוהו"³⁶⁹ ראה: "על צאצאי קין וגלותו", קעג, המובא לעיל בקשר לפסוק ד, כה שו"ת בראשית א, עח, ובביאור שם..