מדרשי פילון ו׳:א׳The Midrash of Philo 6:1

א׳מדוע נאמר, מאז קרב המבול הגדול, שהגזע האנושי החל לגדול לאוכלוסיה רבה?

ב׳חסדי אלהים מקדימים תמיד את שפטיו. כי ראשית פעולתו הוא להיטיב, ורק בעקבותיה בא עונש המוות³⁷⁴ בפרגמנט היוני: ענישה. מ.. כי כאשר רעות גדולות מתרגשות ובאות הוא אוהב, ורגיל, ליצוֹר תחילה שפע טובות רבות וגדולות. כיוצא בו, כשמצרים עמדה להיות בלתי פוריה שבע שנים, כדברי הנביא, היא היתה משופעת (בטובה) במשך מספר שווה של שנים בזו אחר זו, בזכות הכוח המיטיב וגומל החסד לכולם. ובאמצעים בהם הוא עושה טוב, הוא מלמד (את בני האדם) להתרחק ולמנוע עצמם מן החטאים, פן ישַנוּ את הטובות להיפוכן. ולכן גם עכשיו, ערים מגיעות לגדולתן על־ידי חופש במנהגים, ואם בא עליהן לאחר מכן כליון, עליהן להאשים את עוולותיהן, שהן ללא־גבול וללא־מרפא. ואין האלהות הסיבה לכך, כי אין היא הגורם לרָעות ולרעים³⁷⁵ ראה לעיל הע' 251., הואיל ופעולתה היא בראש ובראשונה, לגמול חסד.^*שו"ת בראשית א, פט
___________

ג׳מדרשו של פילון מבוסס על המלים "החלו לרוב", והוא, שהקב"ה נתן להם רוב טובה כדי לבחון אותם אם יעמדו בטובה ולא יחטאו, אבל הם היו כפויי טובה, וחשבו שהכל משלהם, וחטאו.

ד׳יש מחז"ל, שכנראה הכניסו את לשון הפסוק "לרֹב" לגדר הרעיון של "שפע ברכות", כדאיתא: "ת"ר, דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה" (סנהדרין קח, א)³⁷⁶ אבל בבבא־בתרא טז, ב איתא: "רבי יוחנן אמר, רבייה באה לעולם. ריש לקיש אמר, מריבה באה לעולם" וכו'. לר"י היינו ריבוי אוכלוסין, ולר"ל מלשון ריב ומדון., ואנשי דור המבול מרדו מתוך שביעה: "אמר הקב"ה, בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי, ובה אני דן אותם" (שם). "וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה" (ספרי דברים, שיז). ואשר לרעיון פילון, שהשפיע עליהם הקב"ה רוב טוב לפני הפורענות, כי מדרך ה' להקדים טובה לפורענות, גם לרעיונו זה נמצא הֵד בחז"ל: "אמר ריש לקיש, אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחלה" (מגילה טז, ב). גם לריש לקיש, ממדותיו של הקב"ה להקדים את הטוב לפני הרע. אולם לר"ל מידה זו היא לגבי ישראל בלבד: "אבל עכו"ם אינו כן, אלא מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה" (שם). וראה להלן ח, יד שו"ת בראשית ב, מז והע' 185* שם.