מדרשי פילון ו׳:ו׳The Midrash of Philo 6:6
א׳מהו: "אלהים דאג במחשבתו כי עשה את האדם על הארץ, והירהר בלבו396 מילולי: בשִׂכלו. מ. הציטוט כאן קרוב בעיקרו לשבעים, ולא לנוסח המסורה: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו (קארל: ויחשוב בלבו)", אך אין זה תרגום מילולי. וראה: "על האלקים שאינו משתנֶה", י. נראה שהמתרגם הארמני לא השתמש תמיד באותו התרגום למלה היונית ἐνθυμάθη, והשווה שו"ת בראשית א, צה."?
1
ב׳יש המניחים, שבמלים אלה מתגלָה חֲרָטָה של האלהות. אך טועים הם בהנחתם זו, כי האלהות היא ללא כל שינוי. לא "הדאגה מתוך מחשבה", ואף לא "ההירהור", אינם ביטוי לחרטה, אלא (ביטוי) של מחשבה נאורה ובטוחה, הדואגת ומהרהרת בסיבה שגרמה לו (לה') לעשות את האדם על הארץ. היות שהארץ היא מקום אומללות, והאדם השמימי הוא תערובת מורכבת מנפש וגוף, ומלידתו ועד סופו אין הוא אלא נושא את נִבלתו. אי לזאת, אין זה מפליא ביותר, שהאב דאג והירהר באֵלה, מאחר ורבים נוחלים רֶשע קודם למוסריות, בעטיין של הדחיפות שהוזכרו לעיל; טִבעו של הגוף הנפסד מֵחַד, ומצָבה המְזַוֵוע של הארץ וקץ כולם, מאידך.*שו"ת בראשית א, צג
___________
___________
2
ג׳פילון טוען כנגד אלה הסוברים, שלשון "וינחם" מראֶה על זה שיש כביכול חרטה לפני הקב"ה, והוא מפרש שהקב"ה העמיד את העניין על בוריו לומר, שסיבת חטאו של האדם הוא בגלל הארציות שֶבּוֹ, ואין כאן חרטה, אלא שיקול דעתו.
3
ד׳וכן בתרגום ירושלמי: "והות תְהֵי מן קדם ה"', וכן ברש"י: "עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות".
4
ה׳ועל פירושו, שהאדם הוא הרכָּבָה של גוף ונפש, והגוף הוא החוטא, נמצא גם במדרש: "וינחם ה' כי עשה וגו'. ר' יהודה אומר, תהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתיו מלמעלה לא היה מורד בי" (ב"ר כז, ד ות"ב נח, ד). פילון מדייק מן הפסוק, שהקב"ה התנחם על שברא את האדם בארץ, שהיא מקום אומללות. עצם הדיוק גם ברבנו בחיי: "וזהו שאמר "כי עשה את האדם בארץ", ולא אמר על הארץ, לפי שנשתקעו בתאות הגופניות וכו', והנחמה לא בעבור האדם אלא בארץ, כלומר בעבור הארץ הגורמת".
5