מדרשי פילון ח׳:ט״וThe Midrash of Philo 8:15
א׳מדוע לאחר שיבשה הארץ לא יצא נח מן התיבה לפני ששמע דיבור, כי "אמר ה' אלהים193 כך בשבעים. ובמסורה: "וידבר אלהים" (בראשית ח, טו). מ. לנח צא אתה ואשתך ובניך ונשי בניך והחיות194 במסורה ובשבעים: "כל החיה אשר אתך". מ. האחרות הללו"?
1
ב׳צדקה היא יִרְאָה195 מילולי: צדק/צדקה הוא ירֹא. מ., כשם שהיפוכו -העוולה- שחצנית ושבֵיעת רצון עצמי. ו(הכתוב) הוא סימן ליראָה, שלא יקבל (אדם) ויאמין בשִׂכלו יותר מאשר באלהים. ובפרט, שכָּל מי שראה כיצד נעשתה כל הארץ ים ללא־גבול, יחשוב בצדק ובטבעיות, שהרע עלול לשוב שנית כדרך הטבע. והוא (נח) הגיע לידי מסקנה196 מילולי: סבר את אשר בא בעקבות לפי סדרו. מ.: זה אשר נכנס לתיבה בפקודות האלהים, ישוב ויצא החוצה לפי פקודות, שֶׁכֵּן אין ביכולת איש (לעשות) בשלימות דבר אשר האל איננו מדריך ופקד עליו תחילה.*שו"ת בראשית ב, מח
___________
___________
2
ג׳דעת פילון היא, שכמו שנצטווה נח על־ידי האלקים להכנס לתוך התיבה (השווה בראשית ז, א: ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה), כן האמין שגם יציאתו צריכה להיות על־פי ציווי האלקים. דעה זו נמצאת במדרש תנחומא: "כיון שנחו המים, היה נח צריך לצאת מן התבה, אלא אמר נח, ברשות הקב"ה נכנסתי, שנאמר בֹא אתה, ועכשיו אצא שלא ברשות? א"ל הקב"ה, רשות אתה מבקש? הרי לך רשות, שנאמר צא מן התבה" (ת"ב נח, יג: ת"ה, ח). "מנח, שנכנס בתבה ברשותו של הקב"ה, שנאמר וידבר אלהים אל נח צא מן התבה, וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה, שנאמר ותנח התבה, אמרו לו בניו נצא לנו. אמר להם, חס ושלום, ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו נצא. וכיון ששמע הקב"ה כך, מיד נתן להם רשות, שנאמר וידבר אלהים אל נח צא מן התבה" (ת"ב נח, טו)197 באברבנאל: "הנה א"כ לא יצא ממנה לא הוא ולא אחר מכל אשר אתו בתיבה, עד שצוהו ה' צא מן התיבה. כי כמו שקדמו צווי לבוא בה, כך צוהו לצאת ממנה". ובאבן עזרא, שיטה אחרת: "ולא רצה נח לצאת חוץ מהתבה עד שצוהו השם, אף על פי שראה שיבשה הארץ"..
3
ד׳פילון גם מוסיף עוד טעם, שנח חשש לצאת מן התיבה שמא ישוב הרע שנית כדרך הטבע, ז"א שמא יבוא המבול שנית. גם טעם זה נמצא בתנחומא: "אמר נֹח, רבון העולם, שמא אתה חוזר ומביא מבול? אמר לו לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם" (ת"ה נח, יא). "אמר לו צא ממקומך, ולא קיבל עליו לצאת. אמר, אצא ואהיה פרה ורבה למאירה? עד שנשבע לו הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם" (ב"ר לד, ו). ועי' אברבנאל, בראש פרק ט.
4