מדרשי פילון ט׳:א׳The Midrash of Philo 9:1

א׳מדוע ברך (אלקים) את נח ואת בניו לאמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה²³⁸ כך נוסף בשבעים καὶ κατακυριεύσατε αὐτῆς, כנראה תחת השפעת בראשית א, כח: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", שהשבעים גם שם תרגמו תיבה זו: καὶ κατακυριεύσατε αὐτῆς כפולים ממין זה רווחים בשבעים ובתרגומים הארמיים.. ומוראכם וחתכם יהיה על החיות, העופות והרמשים והדגים²³⁹ פילון מקצר כאן את הפסוק. אשר נתתי בידיכם²⁴⁰ כך בשבעים: ὑπὸ χεῖρας ὑμῖν δέδωκα. ובמסורה: "בידכם נתנו"."? בקשה זו²⁴¹ ראה ברבינו מיוחס כאן: "והוא לשון ברכה ולא לשון ציווי". וראה בראשית א, כח בראב"ע וברמב"ן שם, ובתוספות יבמות סה, ב ד"ה ולא, ש"פרו ורבו" באדם הראשון היא ברכה ולא ציווי. (כבר) ניתנה לאדם שנברא בצלם, בראשית הבריאה ביום הששי. כי (הכתוב) אומר: "אלהים עשה את האדם²⁴² כך בשבעים, בחסרון תיבת "בצלמו"., בצלם אלהים עשה אותו, זכר ונקבה עשה אותם, אלהים ברך אותם לאמר: פרו²⁴³ מילולי: גדלו. מ. ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגים ובעופות וברמשי הארץ"²⁴⁴ במסורה: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם. ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ". (בראשית א, כז-כח). כלום לא הורה (ה') ב(מילים) אלו בבירור, שהוא מוֹנֶה את נח -שנעשה כביכול אבי היצירה²⁴⁵ יצירה, לידה, בריאה. מ. השנייה של האנושות²⁴⁶ ראה לעיל ח, יג שו"ת בראשית ב, מה.- כשווה־ערך לזה (האדם) אשר נברא ראשון בצלם?²⁴⁷ ראה לעיל ב, ז שו"ת בראשית א, ד ובביאור שם. וכשם שבנוגע לאדם הראשון, מבדיל פילון בין זה שנברא בצלם לבין האדם הגופני (שעל יצירתו מסופר בפרק ב), כן גם בהשוואת נח אליו, הוא לפעמים משווה אותו לאדם שנברא בצלם (ראה לעיל ז, כג. שו"ת בראשית ב, כה), ואחר כך, כשנקרא "איש האדמה" שווה הוא לאדם הגופני שנברא מאדמה. ראה גם להלן ט, כ שו"ת בראשית ב, סו, ההשוואה בין נח "איש האדמה" לבין אדם שנוצר "עפר מן האדמה", וראה גם לעיל ז, יא שו"ת בראשית ב, יז. אי לזאת, העניק (ה') במידה שווה שילטון על הברואים הארציים, גם לראשון וגם לשני²⁴⁸ מילולי: גם לזה וגם לזה. מ.. ועליך לדייק, שאותו הצדיק בימי המבול, שנעשה למלך לברואים הארציים, היה שווה־ערך לא לאדם הנוצר שיסודו מעפר, אלא לזה שהיה למען האמת בדמותו ובצלמו של האל, הבלתי־גופני, אשר לו ניתן השילטון ונעשה למלך... אך לפי השֵׂכל פתרונו כדלהלן: הוא (האל) רוצה שנשמות האנשים הנבונים תרבינה בבנין²⁴⁹ מילולי: גודל. מ. ובמנין ובצורות של מעלות טובות, ושצורותיהן תמלאנה את השֵׂכל כאילו היה זה התֵּבֵל, שלא יוָותר אף חלק ממנה פנוי וריק בשביל הסיכלות; ושהן תמשולנה ותשלוטנה בגוף הארצי והושיו; ותפֵּלנה מורא וחיתת על החיות, וזה הוא המאמץ של הרצון כנגד הרישעה, כי הרישעה היא פראית וגסה; ו(תמשולנה) על הצפורים, אֵלה אשר מתנשאים בקלילות במחשבתם ו(מלאים) גאוות־שווא ריקנית, מכיון שהם חמושים מקדמא דנא, ואין הפחד בולם אותן²⁵⁰ מילולי: אינם נבלמים על־ידי פחד־חתת. מ., והן גורמות נזק רב; אך (יִרדו) גם ברומשים, שהם סמל לתאוות ארציות, כי בכל נפש זוחלות²⁵¹ מילולי: רומשים. מ. תאוות ותשוקות וצער ומורא, והן דוקרות נוקבות ופוצעות אותה; ובדגים, אני אומר, (יש להבין סמלים) לשואפים ומשתוקקים לחיים לַחִים ונוזלים²⁵² שטופים בתענוגות. ראה להלן בראשית ט, ד שו"ת בראשית ב, נט והע' 262. מ., ולא ל(חיים) של כִּיבוּש היצר, בריאות וקביעות.^*שו"ת בראשית ב, נו
___________

ב׳שיטת פילון בשו"ת זו ובכמה מקומות, שנח הוא אבי יצירה חדשה, ושווה כאדם הראשון שהיה ראש וראשון לאנושות. ראה לעיל בביאור לפסוק ו, ח שו"ת בראשית א, צו. וכן הוא כותב: "מכיון שלאחר המבול המשחית היה נֹח למקור הראשון של הגזע, כשהאנושות שוב פרה ורבה, דימוהו, במידת האפשר, ליציר האדמה הראשון" שו"ת בראשית ב, יז. ובמקומות אחרים: "אלה הם הפרָסים והכיבודים של האנשים הטובים, שעל־ידיהם לא רק הם ומשפחותיהם ניצלו ונמלטו מסכנוֹת גדולות... אלא נהיו גם למנהיגי הדור החדש ולראשי תקופה שנייה. כביכול נותרו כגחלת בין בני האדם - המעוּלֶה בין בעלי החיים, שנתמנה כמושל־יחיד על כל הארץ, בדמות הכוח האלהי, וצלם נראה של הטבע הבלתי־נראה, יציר (האל) הנצחי" (על חיי משה ב, סה).

ג׳"ויש עוד עניין שאין להתעלם ממנו, שהוא (משה) הציג את האדם הראשון, יציר האדמה, כאביהם של כל הנולדים עד למבול, ואילו את הניצול היחידי עם משפחתו מאותו כליון חרוץ, בזכות צדקתו ומידותיו הטובות האחרות, (הוא הציג כאבי) גזע האנשים החדש, שעתיד להתחדש שנית" (על אברהם, נו). "שהוא (נח) עתיד להיות המייסד, בפעם הבאה, של הגזע האנושי החדש" (על אברהם, מו)²⁵³ בספר היובלים מסופר, שלאחר המבול: "ויעש לכל מעשהו בריאה חדשה וצדיקה, לבל יחטאו בכל בריאתם עד עולם, ויצדקו כל אחד בדורו כל הימים" (ספר היובלים ה, יב)..

ד׳וכן במפרשי ימי הביניים. ברמב"ן: "שאברהם זקננו דיבר עם נח, שהוא אדם השני לבריאה, וספרו לו הוא ובניו המבול האיך עמד בתיבה ויצאו ממנו, ונתחדש פני האדמה כיום היצירה" (דרשת תורה ה' תמימה, עמ' קמה). ובאברבנאל: "השאלה הז', בברכות שברך השם את נח ואת בניו, כי הנה מצאנו כי ברך את אדם בהם לכל המין, ולמה חזר וברך את נח ואת בניו, וזה אם בפרו ורבו ואם במוראכם וחתכם וגו'. והר"ן כתב, שעשה השם לנח כמו שעשה לאדם בהיותו בריה חדשה בערכו. ואינו נכון, כי לא עשה כן לאברהם". אבל בתחילת פרשת נח כותב האברבנאל: "ולכן, אחרי שסיפר ענינו בכלל האחרים בספר תולדות אדם, חזר לספר אותו בספר בפני עצמו, להיות נח התחלת היחס וראשית המין, כדמות וערך אדם הראשון".

ה׳את הראיה שנח הוא אבי יצירה חדשה, מבסס פילון על יסוד פסוקים וביטויים שנאמרו באדם הראשון, וחזרו ונאמרו אצל נח. בשו"ת זו מציין פילון, שה' נתן ברכת פרו ורבו לאדם שנברא בצלם, והיות והברכה עצמה חזרה וניתנה על־ידי הקב"ה לנח, אם כן, כאדם, היה נח אבי כל המין האנושי שבא אחריו. ורבינו בחיי דן על כך בהרחבה: "ודע, כי ענין המבול ראיה ברורה על ענין חדוש העולם וכו', כי בודאי כשם שהיה אדם הראשון אב וראש לכל הנבראים אחריו, כן היה נח אב וראש לכל הנבראים אחרי המבול. וכשם שהיו לאדם הראשון שלשה בנים, קין הבל ושת, ולו היו השנים עיקר והאחד נתקלל, כן תמצא בנח שלשה בנים, שם חם ויפת, ולו היו השנים עיקר והאחד נתקלל. וכשם שתמצא בבני אדם הראשון, השלישי שת שממנו נשתכלל העולם, והוא היה עיקר הבנים, כן בבני נח תמצא השלישי עיקר הבנים, והוא שֵם, שאין שום אומה זוכה לתחיית המתים כי אם בני שם" (רבינו בחיי לבראשית ו, יב).

ו׳לפי פילון, חזר הקב"ה ונתן לנח את הברכה שנתן לאדם בראשונה, מפני שזכותו של נח שעמדה לו במבול הכשירתו לשמש אבי יצירה חדשה, וכן נמצא גם בחז"ל. ולא עוד, אלא שחז"ל מציינים, שמאחר שדור המבול נענש, הוציא מהם הקב"ה את ברכתו שהעניק לאדם וצאצאיו, ונתנה לנח ולבניו: "שבשעה שבא אדם הראשון לעולם ברכו הקב"ה, שנאמר זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם (בראשית א, כח), והיה העולם מתנהג בברכה, עד שבא דור המבול ובטלו מהם אותה ברכה, שנאמר ויאמר ה' אמחה את האדם (שם ו, ז). וכיון שיצא נח מן התיבה, ראה הקב"ה שבטלה מהם אותה ברכה, מיד נגלה עליו וברכו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו" (פסיקתא דר"כ, וזאת הברכה, קצט, א; תנחומא וזאת הברכה, א). וכן במה"ג: "ויברך אלהים את נח, החזיר להן ברכה ראשונה של ברית עולם, שהיא ומלאו את הארץ וכבשוה". ועוד במה"ג: "ד"א, ויברך אלהים את יצחק (בראשית כה, יא), מפני מה בירכו? לפי שבשעה שברא הקב"ה את עולמו, וברא אדם בתוכו, אמר אי־אפשר לעולם בלא ברכה, נגלה עליו הקב"ה ובירכו, שנאמר ויברך אותם אלהים. והיה העולם מתנהג באותה ברכה, עד שבאו דור המבול וקלקלו מעשיהן, ניטלה מהן הברכה ונמחו מן העולם. וכיון שיצא נח ובניו מן התיבה, החזיר להן הקב"ה את הברכה, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו" (מה"ג בראשית כה, יא). ובילקוט ראובני לפסוק זה, מביא, בשם מדרש, את הרעיון לשלטונם של אדה"ר ונח על החיות: "אדם הראשון היה מושל על כל החיות ובכל הבהמות וכו', וכשחטאו פרקו עול מצוארם, ומוראכם וחתכם [יהיה על כל חית הארץ] (בראשית ט, ב) - חזרו בימי נח". וברד"ק: "ויברך אלהים, אע"פ שכבר היו ברוכים בתחילת הבריאה, עתה היה להם כתחילת הבריאה, כי נתחדש העולם אחרי שהיה תהו ובהו, שהרי נתכסתה הארץ במים, והברכה מה שאמר להם פרו ורבו ומוראכם וחתכם".