מלחמת היהודים ה׳:ה׳The War of the Jews 5:5
א׳תכנית המקדש.
א. כבר דברתי, כי נוסד בית־המקדש בראש גבעה בצורה ובראשונה נשא המישור, אשר במרום הגבעה, בקֹשי את ההיכל והמזבח, כי מכל עבריה היתה תלולה על־פני התהום. המלך שלמה, הוא אשר בנה את ההיכל, הקיף את חלק המזרח חומה והעלה על הסוללה (הַסֶּכר) אולם אחד. וההיכל נשאר חשוף מיתר צדדיו. אולם בדורות הבאים אחרי שלמה הוסיף העם כל הימים להעלות עפר [מסביב להיכל], עד אשר התיַשר ראש הגבעה והתרחב, ואחרי־כן פרצו בחומת הצפון (של העיר) והוסיפו [על תחום המקדש] כמדה, אשר היה בה אחרי־כן כדי להקים חומה מסביב לכל המקדש. שָׁתות בנויים שלש מדרגות הוקמו על הגבעה מסביב, משרשיה למטה עד ראשה למעלה, ובזה בצעו היהודים מעשה גדול, אשר לא קוו אליו — אחרי אשר השקיעו בעבודה הזאת עמל דורות אין־חקר ופזרו את אוצרות הַקֹּדש, אשר הובלו מכל אפסי ארץ שי לאלהים — ואחרי־כן בנו את החומה העליונה ואת החומה התחתונה מסביב למקדש. ובמקום הַשֶּׁפל נבנתה החומה על יסוד גבוה שלש מאות אמה ובמקומות רבים עלתה עוד קומת אָשיוֹתיה. אולם מוסדות הבנין לא נראו בכל עמקם, כי נִסְתַּם העמק [לרגלי החומה] הרבה, למען יַשֵּׁר את רחובות העיר. ואבני היסוד היו גדולות ארבעים אמה, כי עֹשר הכסף ורוּח העם הנדיבה חִזקו את מאמצי הַכֹּח במדה אשר לא תאֻמן כי תסֻפּר, והדבר, אשר לא נועז איש לפנים לצפות לו, תם ונשלם אחרי עבודה נצחת לקץ עִדָּן ועִדנים.
א. כבר דברתי, כי נוסד בית־המקדש בראש גבעה בצורה ובראשונה נשא המישור, אשר במרום הגבעה, בקֹשי את ההיכל והמזבח, כי מכל עבריה היתה תלולה על־פני התהום. המלך שלמה, הוא אשר בנה את ההיכל, הקיף את חלק המזרח חומה והעלה על הסוללה (הַסֶּכר) אולם אחד. וההיכל נשאר חשוף מיתר צדדיו. אולם בדורות הבאים אחרי שלמה הוסיף העם כל הימים להעלות עפר [מסביב להיכל], עד אשר התיַשר ראש הגבעה והתרחב, ואחרי־כן פרצו בחומת הצפון (של העיר) והוסיפו [על תחום המקדש] כמדה, אשר היה בה אחרי־כן כדי להקים חומה מסביב לכל המקדש. שָׁתות בנויים שלש מדרגות הוקמו על הגבעה מסביב, משרשיה למטה עד ראשה למעלה, ובזה בצעו היהודים מעשה גדול, אשר לא קוו אליו — אחרי אשר השקיעו בעבודה הזאת עמל דורות אין־חקר ופזרו את אוצרות הַקֹּדש, אשר הובלו מכל אפסי ארץ שי לאלהים — ואחרי־כן בנו את החומה העליונה ואת החומה התחתונה מסביב למקדש. ובמקום הַשֶּׁפל נבנתה החומה על יסוד גבוה שלש מאות אמה ובמקומות רבים עלתה עוד קומת אָשיוֹתיה. אולם מוסדות הבנין לא נראו בכל עמקם, כי נִסְתַּם העמק [לרגלי החומה] הרבה, למען יַשֵּׁר את רחובות העיר. ואבני היסוד היו גדולות ארבעים אמה, כי עֹשר הכסף ורוּח העם הנדיבה חִזקו את מאמצי הַכֹּח במדה אשר לא תאֻמן כי תסֻפּר, והדבר, אשר לא נועז איש לפנים לצפות לו, תם ונשלם אחרי עבודה נצחת לקץ עִדָּן ועִדנים.
1
ב׳ב. והבנינים, אשר הוקמו על האשיות האלה, היו נאים למוסדיהם הנפלאים. כי כל האולמים (האסטוניות) היו כפולים (סטיו לפנים מסטיו) והעמודים, אשר נשענו עליהם, היו גבוהים עשרים וחמש אמה, וכל אחד מהם היה אבן אחת, שיש לבן, ספונה בלוחות ארזים, ועֹשר תכונת העמודים האלה והדר פִּתּוחיהם וחֵן מזגםא)ההרמוניה שלהם. היו תאוה לעין־רואה, אף כי לא הוסיפו על התפארה הזאת מעשה צלמים (ציורים) ולא מעשי פסלים. ורֹחב האולמים היה כשלשים אמה. וכל אֹרך האולמים מסביב היה כששה ריסים, יחד עם אולמי אנטוניה (הבירה). וכל הככר מתחת לרקיעב)חצר המקדש, שלא היה מכֻסה גג. היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות. והעובר דרך הככר הזה (הר־הבית, החצר החיצונה) אל המקדש השני הגיע עד מחיצת אבנים מסביב למקדש (הסורג), אשר היתה גבוהה שלש אמות וכלילת יֹפי במלאכתה, ובמחיצה הזאת נמצאו ברוָחים שוים עמודים המודיעים את חֻקי הטהרה (הקדֻשה), אלה בכתב יון ואלה בכתב רומא, לאמר, כי אסור לאיש נכרי לבוא אל הקֹּדש, כי המקדש השני (חצר בית ה׳ הפנימית, העזרה) נקרא בשם קֹדש ובארבע־עשרה מעלות עלו אליו מן המקדש הראשון (החצר החיצונה, הר־הבית) והוא היה רבוע ממעלה [למקדש הראשון] וגם לו היתה חומה מסביב. והחומה הזאת היתה גבוהה מחוץ כארבעים אמה, אך המעלות כסו את חלקה, ומבית היה גֹבה החומה עשרים וחמש אמה, יען אשר נשענה החומה בבנינה למקום גבוה יותר, ועל־כן לא נראתה בכל קומתה, כי כסתה עליה הגבעה. ובין ראש ארבע־עשרה המעלות ובין החומה נמצא רֶוַח עשר אמות כֻּלו מישור (החֵיל). ומשם העלו מדרגות בנות חמש מעלות אל השערים (שערי העזרה). ומספר השערים מצפון ומדרום היה שמונה, ארבעה בכל אחת משתי הרוחות, ושני שערים לרוח מזרח מפני הצֹרך, כי מהעבר הזה נמצאה עזרה מֻקפה חומה לנשים, למען תוכלנה לעבוד את אלהים, ועל־כן היה דרוש שם שער שני, אשר נחצב מול השער הראשון, וגם ביתר הרוחות נמצאו שער אחד בדרום ושער אחד בצפון לעבור בהם אל עזרת הנשים. כי נאסר לנשים לבוא ביתר השערים ולעבור את מחיצת העזרה אשר להן. והמקום הזה (העזרה) הֻתּר לנשי ירושלים ולנשי היהודים אשר מחוץ לתקן בו את עבודת אלהים. ובחלק [של המקדש השני, העזרה] אשר לרוח מערב לא היה שער, ובנין החומה היה מלא מהעבר הזה (בלי פרץ שער) לכל ארכה, והאולמים (האִסטוָניות) אשר בין השערים מבית לחומהג)הם כנראה ״אולמי השערים״, הנזכרים (ביחיד) בספר יחזקאל (מ, ט ועוד). השתרעו לפני הלשכות ונשענו על עמודים יפים וגדולים מאד. אף כי לא היו האולמים האלה כפולים, לא נבדלו במאומה — מלבד גדלם — מן האולמים אשר בשפל המקדש.
2
ג׳ג. ותשעה ממספר השערים היו מצֻפּים כֻּלָּם זהב וכסף, הדלתות והמשקופים [והמזוזות] גם יחד, ורק השער האחד, הוא השער החיצון אשר להיכלא)הוא שער ניקנור, הידוע מן המשנה, בצד מזרח., היה מצֻפּה נחשׁת מקורינתוס ובהדרו הרב עלה על השערים המכספים והמזהבים. ובפתח כל שער היו שתי דלתות, שלשים אמה גֹבה האחת וחמש־עשרה רחבה. פתחי השערים גדלוּ ורָחבוּ מבית למבוא לשני עבריו והיו לאכסדרות, אשר מראה מִגדלים להן, שלשים אמה רֹחב האחת ושלשים אמה ארכה וארבעים אמה ומעלה קומתה, וכל אחת נשענה על שני עמודים וחוט שתים־עשרה אמה סבב את העמוד האחד. ומדה אחת היתה לכל השערים, מלבד השער אשר ממעל לשער הקורינתי (שער ניקנור), הוא אשר העלה מעזרת הנשים מרוח מזרח ונמצא ממול לפתח ההיכל (האולם), כי הוא היה גדול יותר הרבה, רום קומתו הגיע עד חמשים אמה ודלתותיו היו גבוהות ארבעים אמה ובעֹשר תפארת עֶדיוֹ עלה על כל חבריו והיה מצֻפּה כסף וזהב סגור. ואת צפוי הזהב על תשעת השערים הנותרים עשה אלכסנדרוס אבי טִבּריוסב)הוא אחי פילון הידוע מאלכסנדריה ואבי טבריוס המומר, מי שהיה נציב ביהודה ואחר־כך במצרים, וראש הצבא הרומאי הצר על ירושלים.. חמש־עשרה מעלות העלו ממחיצת עזרת הנשים אל השער הגדול והן היו שפלות מחמש המעלות, אשר עלו בהן אל יתר השערים.
3
ד׳ד. ובית ה׳ (ההיכל)ג)כל הבית נקרא בשם היכל, וביחוד נקרא בשם זה החלק המערבי (הקֹדש עם קֹדש־הקדשים), הנקרא בספר מלכים ״ההיכל לִפְנָי״, והחלק המזרחי נקרא במשנה (על יסוד יחזקאל ויואל) בשם ״אולם״. נמצא בקרב מקום המקדש ובשתים־עשרה מעלות עלו אליו, ולעבר פניו היתה מדת קומתו שוה אל מדת רחבו, מאה אמה, ומאחור היה הבנין צר ארבעים אמה מהמדה הזאת, כי לעֵבר פניו פשטו לשתי צלעות הבית כדמות כתפות (אגפים), עשרים אמה האחתד)מפני זה נמשל בית־המקדש לארי (רובץ) במשנה (מדות ד, ו).. ופתח השער הראשון (החיצון)ה)זה הוא ״פתחו של אולם״, הידוע מן הספרות התלמודית. ויש סתירה בנדון מדתו בין דברי המחבר ובין דברי המשנה. אשר לבית היה גבוה שבעים אמה ורחב עשרים וחמש אמה, ודלתים לא היו לו, כי היה מכֻון כנגד מרחבי השמים ואפסי־תבל, אשר אין להם גבול. ומעֵבר פניו היה הבית כֻּלּוֹ מכֻסה זהב. ודרך הפתח הופיע הבית הראשון, הוא ההיכל אשר מחוץ (האולם), הגדול מאד וכל אשר מסביב לשער הפנימי (שער ההיכל לִפְנָי, או ההיכל סתם) האיר את עיני הרואים בנֹגה זהבו. כי הבית הפנימי (ההיכל) נבנה עם עליה ממעלה (שתי דיוטות) ורק הבית הראשון אשר לפניו (האולם) לא נפסק בקומתו. והתרומם למעלה תשעים אמה, וארכו היה חמשים אמה ורחבו עשרים אמהא)כאן האֹרך מכֻון (מצפון לדרום) והרֹחב ממזרח למערב.. והשער מבעד לבית הזה (המוליך מן האולם אל ההיכל) היה כֻלּוֹ מצֻפּה זהב, כאשר אמרתי, וככה גם הקירות מסביב לו. וממעל לשער נמצאה גפן זהב, אשר ירדו ממנה אשכלות כקומת איש. והנה הבית הפנימי (ההיכל) נבנה עם עליה, ועל־כן נראה שפל בקומתו מהבית החיצון (האולם) ודלתות זהב היו לו, חמשים וחמש אמה קומתן ושש־עשרה אמה רחבן. ולפניהן נמצא מסך (פרֹכת) בבלי כמדה הזאת, עשוי מעשה חושב, תכלת ובוץ (שֵׁשׁ) ותולעת־שני וארגמן. ועבודת המסך היתה נפלאה, כי תערֹבת המינים האלה לא נעשתה בלי דעת ותבונה, כי־אם להראות את צלם העולם, ועלה במחשבה לתת בתולעת־השני את סמל האש, ובבוץ את סמל האדמה, בתכלת את סמל האויר ובארגמן את סמל הים; אלה (תולעת־השני והתכלת) נבחרו לזה לפי דמות צבעיהם, והשש והארגמן על־פי מוצאם, כי את הראשון מצמיחה האדמה והשני בא מן הים. והפרֹכת היתה רקומה תבנית כל השמים וצבאם מלבד החיות (מזלות גלגל החמה).
4
ה׳ה. והעובר מבית לאלה (הפרֹכת ושער ההיכל) היה בא אל החלק התחתי אשר להיכל, גבהו ששים אמה וארכו ששים ורחבו עשרים אמהב)כאן האֹרך ממזרח למערב והרֹחב מצפון לדרום.. וגם חלק ששים האמה נחלק לשנים. החלק הראשון, אשר נבדל ממנו, היה ארֹך ארבעים אמה, ובו נמצאו שלשת הדברים הנפלאים, הכלים אשר יצא שמם לתהלה בקרב כל באי עולם, הלא הם: המנורה והשלחן ומזבח־הקטרת. הנרות רמזו לשבעת הכוכבים הנבוכים (הפּלַנֶּטים), כי זה היה מספר הקנים היוצאים מן המנורה. ושנים־עשר הלחם, אשר על שלחן־השרת, רמזו לגלגל החיות (מזלות החמה) ולחדשי השנה. והמזבח, הנושא עליו שלשה־עשר סמי קטֹרת משפע הימים והמדבר והארץ הנושבת, הראה, כי תבל ומלואה היא מהאלהים ולאלהים. ההיכל אשר לפני ולפנים היה ארֹך עשרים אמה. וגם הוא נבדל בפרֹכת מחלק ההיכל אשר מחוץ לו. וכל דבר לא נמצא בו. ואסור היה לכל אדם להכנס ולנגוע ולהסתכל בו. הוא נקרא בשם ״קדש־הקדשים״. מסביב לצלעות ההיכל התחתון נמצאו תאים רבים, תחתיים, שניים ושלישיים. ולכל אחד מהתאים האלה היה מבוא מעבר השער. והחלק העליון (העליה שעל־גבי ההיכל) לא היה מֻקף סביב, ועל־כן היה צר יותר. וגבהו היה ארבעים אמה והיה דל מהחלק התחתון. ואם נחבר את ארבעים האמה אל ששים האמה אשר להיכל התחתון, יצאו לנו מאה אמה קומת ההיכל כֻּלּוֹ.
5
ו׳ו. ופני ההיכל מחוץ לא חסרו אף דבר אחד המרהיב את הלב והמצודד את העינים. כי בכל מקום היה מצֻפּה לוחות זהב כבֵדים ולעת עלות השמש היה זורע נֹגה כמראה אש לוהטת, וכאשר העפיל איש להתבונן אל ההיכל, אלץ אותו הנֹגה להסב את עיניו מנגדו, כאִלו עִורו אותן קרני השמש. ולזרים העולים אל ירושלים נראה למרחוק כדמות הר מכֻסה שלג, כי במקומות אשר לא צֻפּה זהב היה לבן־צח, ועל ראש כפתו היו נעוצים וָוֵי זהב מוּחדים, לבל ירד שמה עוף השמים ולא יזַהם את המקוםא)מעין שפוד כזה נקרא במשנה ״כלה עורב״.. ומאבני ההיכל הגיעו אחדות למדת ארבעים וחמש אמה בארכן, וקומתן חמש אמות ורחבן שש. ולפני ההיכל נמצא המזבח (מזבח העולה), חמש־עשרה אמה קומתו, וארכו ורחבו חמשים אמה על חמשים אמה, בנין רבוע, ופנותיו היוצאות ממנו היו כדמות קרנות והמעלה על המזבח השתרע מדרום בשפוע קל (בכבש), וכל ברזל לא נגע בו מעולם. ואת ההיכל והמזבח עִטרה מחיצה בגֹבה אמה, עשויה מאבנים נאות, חמדה לעינים, והיא הבדילה בין הכהנים ובין העם. לזבים ולמצֹרעים היה אסור לבוא בשערי העיר כֻּלה, ולנשים דווֹת נאסר לבוא בשערי המקדש. אולם גם בעת טהרתן לא היה להן המשפט לעבור את הגבול, אשר דברנו עליו למעלה. ומן הגברים נעצר כל איש, אשר לא התקדש כליל מטֻמאתו, לבוא אל החצר הפנימית. וגם הכהנים, אשר לא הִטֶּהָרוּ, לא יכלו לבוא שמה.
6
ז׳ז. ובני משפחת הכהֻנה, אשר לא יכלו לשָׁרֵת בקֹדש מפני מום אשר בבשרם, היו באים לפנים מן הקלעים עם אחיהם הכשרים ומקבלים את חלקי הזבחים על־פי משפט הכהֻנה, אך לבושיהם היו בגדי חֹל. כי רק הכהנים המשרתים שׂמו עליהם בגדי קֹדש. ואל המזבח וההיכל קרבו רק הכהנים, אשר לא נמצא בהם פסול, בלבוש בוץ (שש), ונאסר עליהם באִסוּר חמוּר לשתות יין מפני כבוד עבודת אלהים, פן יקרה להם מכשול בעת שרתם בקֹדש. גם הכהן הגדול עלה אִתּם יחד אל המקדש, אולם לא בכל ימי השנה, רק בשבתות ובראשי־חדשים, במועדי השנה הכתובים בתורה, וכן גם ביום עצרה לכל העם מימים ימימה. ובשרת הכהן הגדול בקֹדש היה לבוש אזור (מכנסי) בד על ירכיו עד מתניו וממתניו ולמעלה נשא כתֹנת בד על בשרו, ועל הכֻּתֹּנת מעיל כליל תכלת, היורד על הרגלים, עם שפה וגדילים עליה ועל הגדילים נעשו פעמוני זהב ורמוני זהב, פעמון ורמון. הפעמונים היו סִמן לרעם והרמונים סִמן לברק. והחֵשב (חֵשב האפוד), המהדק את המעיל אל החזה, היה רקום חמש רצועות חוטים שונים מָשזרים, מעשה חושב, זהב וארגמן ותולעת־שני ובוץ (שש) ותכלת, אלה המינים אשר ספרנו, כי מהם נרקמה הפרֹכת להיכל. גם האפוד נרקם מחמשת המינים האלה, אולם בו נמצא זהב יותר. ומראה הבגד הזה (האפוד) היה כתבנית שריון המכסה על הבשר. ושני שלטי זהב קטנים (כתפות) חִבּרו את האפוד ובהם שֻׁבּצו אבני־שֹׁהםא)המחבר כתב: סַרְדּוֹנִיכִים. ובתרגום השבעים: זמרגדים. ובמקומות אחרים תרגמו שֹׁהם: ברילוס, פרָסינוס. גדולות ויפות, ועליהן נחרתו שמות שבטי העם. ומהעבר השני (מעבר־פני הכהן הגדול) היו תלויות שתים־עשרה אבנים יקרות אחרות, שלש שלש בארבעה טורים, ואלה הן: אֹדם, פטדה וברקת, נפך, יהלֹם וספיר, שבו, אחלמה ולֶשֶׁם, ישפה, שֹׁהם ותרשישב)השמות היוניים: סַרדיון, טֹפַּז, זמרגד, אַנְתְּרַכּס, יַסְפִּיס, סַפּיר, אֲכַטֶּס, אַמֶּתִּיסְטוֹס, לִינוּרְיוֹן (או לונקורליון), אונִיקט, בִּירִילוֹס, כְרִיזוֹלִתּוס — בשנוי קצת מסדר תרגום־השבעים (שמות, כ״ח, י״ז־כ). ובאמת גם סדר האבנים בתרגום השבעים אינו מתאים לסדר המקרא, כי תרגמו — במקום שנמצא במקרא יַסְפיס — יהלם ואוֹנִיקס במקום יָשְׁפֵּה, ואין לדעת את ההתאמה הנכונה בין שמות המקרא והשמות היוניים., ועל כל אחת מהן נכתב אחד משמות השבטים. ואת ראשו כסה הכהן הגדול במצנפת שש ומסביב לה פתיל תכלת, ועל הפתיל מסביב זר זהב, הנושא פתּוחי חותם הכתב הקדוש, אלה היו ארבע אותיותג)לפי עדות יוסף נמצא אפוא השם בן ארבע על הציץ, ולא ״קֹדש לה״.. אולם לא בכל עת נשא הכהן הגדול את הבגדים האלה, כי לבש בגדים פשוטים מהם (בגדי לבן) מדי בואו אל הדביר. רק פעם אחת בשנה בא לבדו אל המקום הזה, ביום אשר בו צֻוה כל העם לעַנות את נפשו לאלהים. ויתר דברי העיר וההיכל ומשפטיהם וחֻקיהם אכתוב לכל פרטיהם בפעם אחרת, כי עוד דברים רבים נשארו לסַפּר עליהם.
7
ח׳ח. והבירה (מצודת אנטוניה) נמצאה בקרן הפנה, אשר בה נפגשו שני אולמות המקדש הראשון (הר־הבית), האולם אשר לרוח צפון והאולם אשר לצד מערב. היא נבנתה בראש סלע גבוה חמשים אמה ותלול מכל עבריו ובנינה היה מעשה ידי המלך הורדוס, אשר הראה בה את תכונת רוחו הנדיבה ביתר שאת. לראשונה צוה לצפות את הסלע מן היסוד בלוחות אבן, למען יהיה כלול בהדרו וגם יצנח כל איש אשר ינסה לעלות עליו או לרדת ממנו, ולפני בניני המצודה נמצאה חומה, שלש אמה קומתה, ומבית למחיצה הזאת התרוממה המצודה (אנטוניה) בכל שׂיאה עד גֹבה ארבעים אמה. בשטחה ובתכנית בנינה דמתה המצודה מבית לארמון מלכים, כי נחלקה לחדרים רבים למיניהם, שונים במראיהם ובתכונתם, לאולמים ולבתי־מרחץ ולחצרות רחבי־ידים למחנה־הצבא, עד כי נמצא בה כל טוּב חמדות העיר והדר בית מלכות. כֻּלָּהּ היתה כתבנית מִגדל אחד, אשר מארבע פנותיו נפרדו ארבעה מגדלים אחרים וכֻלם היו גבוהים חמשים אמה, מלבד המגדל לרוח דרום־מזרח, אשר היה גבוה שבעים אמה, עד כי נקל היה להשקיף ממנו על כל הר־הבית. במקום אשר נגעה המצודה באולמי הר־הבית נמצאו מדרגות ממנה לשני הצדדים (לשני האולמות, הצפוני והמערבי), ובהן היו אנשי צבא המשמר יורדים — כי תמיד חנה בה מצב הרומאים — ועומדים חמושים באולמים למועד החג לשמור על העם, פן יפרוץ בקרבו מרד. כי כאשר היה הר־הַקֹּדש למִצפה העיר כֻּלה, ככה היתה הבירה למִצפה בית־המקדש ובה שכן המצב השומר על כל שלשה אלה (העיר, המקדש ואנטוניה) יחד, ובעיר העליונה נמצאה מצודה לעצמה — הלא היא ארמון הורדוס. והגבעה ביזזתא (בציתא) נפרדה מאנטוניה, כאשר ספרנו למעלה, והיא היתה רמה מכל הגבעות וחֻבּרה אל חלק העיר החדשה והיא לבדה כסתה על מראה הר־הבית מצפון. והנה אני חושב לדבּר באר היטב על העיר ועל החומה במקום אחר, ועל־כן יספיקו לי הדברים האמורים לעניני.
8