מלחמות השם, מאמר חמישי, חלק שלישי י״גThe Wars of the Lord, Fifth Treatise, Part Three 13
א׳יתבאר בו מה הוא השכל הפועל להויות השפלות.
1
ב׳וראוי שנחקור בכאן בשאלה עמוקה וקשה מאד, והוא אם השכל הפועל ההויות אשר בכאן, שהוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנפש, כמו שבארנו במה שקדם, הוא אחד ממניעי הגרמים השמימיים, או הוא דבר שופע מכלם, או הוא הסבה הראשונה בעינה, או הוא דבר שופע ממנה.
2
ג׳וכבר יראה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל אחד ממניעי הגרמים השמימיים, לפי שאי אפשר, אם הונח הענין כן, שתהיה בשכל הפועל השגה מנמוס אלו הנמצאות כלם אשר בכאן, כי אין לאחד ממניעי הגרמים השמימיים השגה כי אם בחלק מהנמוס הזה, כמו שהתבאר. וכבר יראה מצד אחר שהוא מחויב שיהיו מניעי הגרמים השמימיים הם הפועלים אלו ההוית, לפי שהם נותנים המזג, וראוי שתהיה ההויה והיצירה ממי שיתן המזג, כי הכל הוא התהוות אחד, וההתהוות האחד במספר ראוי שיהיה מפועל אחד. אלא שעם העיון יתבאר שאין זה אפשר, לפי שהמזג הוא אפשר שיתנוהו רבים, ויתחדש המזג מפני הדברים המתחלפים אשר יתנו אותם אחד אחד מהם. ואולם היצירה ונתינת היצירה אי אפשר שתהיה מדברים רבים, וזה מבואר בנפשו. ואולם יהיה זה ההתהוות מאחד, אם בשיונחו אלו המניעים אשר לגרמים השמימיים מהשכל הפועל אלו ההויות, ויהיו הגרמים השמימיים לו במדרגת כלי במה שיתנוהו מהמזג או בשיושפע זה השכל ממניעי הגרמים השמימיים, כמו שיושפעו הנצוצים אשר יתנו המזג מהגרמים השמימיים כלם. וכבר יחשב גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה השכל הפועל שופע ממניעי הגרמים השמימיים, לפי שאם הונח הענין כן, לא יתכן שיהיה אצל השכל הפועל השגה מנמוס הנמצאות אם לא במקובץ ממה שישיגוהו כלם. ולפי שכאשר התקבץ מה שישיגוהו כלם, לא יהיה זה כי אם קצת מנמוס אלו הנמצאות, לפי שהם לא ישיגו מה שיושפע מההתמזגות, כמו שקדם בזה הספר, הנה לא יהיה אצל השכל הפועל אלא השגה קצת מנמוס אלו הנמצאות, וכבר התבאר ממה שקדם שיש לשכל הפועל השגה בנמוס אלו הנמצאות כלם, זה חלוף בלתי אפשר.
3
ד׳וכבר יחשב גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה השכל הפועל דבר שופע מהשם יתברך, שאם היה הענין כן, הנה לא ימנע הענין מחלוקה בזה, אם שיהיו השכל הפועל והגרמים השמימיים שופעים מהשם יתברך במדרגה אחת מזולת שיהיה לאחד מהם ראשיות על האחר, או שישפע השכל הפועל מהשם יתברך, ומהשכל הפועל יושפעו מניעי הגרמים השמימיים. ואם הנחנו שיושפעו יחד מהשם יתברך השכל הפועל ומניעי הגרמים השמימיים במדרגה אחת, הנה הוא מבואר שזאת ההנחה היה בלי צודקת, וזה מפני שאצל השכל הפועל ידיעה בנמוס אלו הנמצאות בכללות, וידע עם זה מה שיתחייב מהגרמים השמימיים, כמו שהתבאר בראשון ובשני מזה הספר, ולמניע הגרמים השמימיים אין השגה כי אם בחלק מזה הנמוס, הנה הוא מבואר לפי זאת ההנחה שהשגתו היא בהקש אל השגתם במדרגת המלאכה הראשיית עם המלאכות המשרתות לה. ועוד שכבר יתחייב מזאת ההנחה שתהיה הכנת החומר לפועל אחד ונתינת הצורה לפועל אחר, וזה דבר בלתי ראוי שיונח כן. וזה כי מפני שהיתה הכנת החומר מסודרת ממי שיתן הצורה, ומפני זה יכוין בהכנת החמר באופן היותר שלם שאפשר להגיע זה התכלית אשר הוא הצורה, הנה ראוי שיהיה הפועל לשני אלו הדברים דבר אחד בעינו. וזה מה שיניע הפלוסוף אל שיניח מי שיתן הצורות באלו הדברים נפש נאצלת מהגלגלים. ואם הנחנו שהשכל הפועל הוא אשר יתן לאול המניעים הסדורים אשר ישלם בהם הכנת החמר, והוא בעצמו יתן הצורה, כמו הענין במלאכה הראשיית עם המלאכות המשרתות לה, הנה יתחדשו מזאת ההנחה שתי ספקות. האחד מהם הוא שאם הונח הענין כן, נמצא לפחות נכבד הגעה בגשם יותר נכבד מהגשם אשר יתנועע מהיותר נכבד, וזה שהשכל הפועל לא ימצא לו פועל כי אם בחמר השפל, ומניעי הגרמים השמימיים השופעים ממנו ימצא להם פעל בגרם השמימיי שהוא יותר נכבד לאין שעור מהחמר השפל. וזה הספק יחייב גם כן שלא יהיה השכל הפועל אשר בו החקירה הוא השם יתברך בעינו. והספק השני הוא שכאשר הונח הענין כן, תהיה הנחתנו שבכאן שכל יותר קודם מהשכל הפועל לבטלה, כי די בזה השכל כאשר הונח בזה התאר בהשלמת הנמצאות כלם, ויהיה אם כן פעל הראשון אשר הוא בתכלית הכבוד מיוחד בגשם יותר פחות לאין שעור מהגרם השמימיי אשר יניעוהו השכלים העלולים ממנו, וזה בתכלית הגנות. ואם אמר אומר שהשם יתברך הו פועל הכל, כי הגרמים השמימיים הם לו במדרגת הכלי במה שיפעלוהו, כי פעולותיהם הם שופעות ממה שישיגו מעוצם מדרגת השם יתברך, כמו שקדם, ולהיות השכל הפועל הוא השם יתברך, נמצא בו שהוא בלתי דבק לגרמים השמימיים ולמה שבכאן דבקות בעצמו, אבל תתפשט פעולתו בכל מה שיוכל לקבל אותה באופן שהוא מוכן לקבלה. הנה ישאר הספק הקודם בעצמו, אבל פעולתו בכל מה שיוכל לקבל עינו, וזה שכבר ימשך מזאת ההנחה שיהיה פעל השם יתברך מיוחד בזה החמר השפל, ובו יפעל בזולת התחלה אחרת בו, זולת המזג אשר בו יוכן החמר לקבל רצויו, ואולם בגרמים השמימיים לא יהיה לו פעל כי אם בהתחלה היא בהם יסודר ממנה זה הפעל. ועוד שכאשר יונח הענין כן, יקשה לתת הסבה איך היה הראשון בטל תמיד מהפעל קודם בריאתו העולם, ואחר כך יהיה פועל תמיד היצירה על זה האופן, וזה שכבר יתבאר במה שאחר זה במה שאין ספק בו שהעולם הוא מחודש חדוש מוחלט. ואולם כשהונח השכל הפועל עלול ממניעי הגרמים השמימיים, לא יפול זה הספק, וזה כי פעל השם יתברך המיוחד בו הוא השגתו עצמותו, וזה הפעל לא סר ולא יסור, ואמנם יצירתו העולם היה בדרך פעל הפועל השלם שיפעל הדבר שיפעלהו באופן שיתן לו הסבות שישמרו מציאותו לפי מה שאפשר, וזה מבואר מענין המלאכות השלמות, והוא בדברים הטבעים יותר מבואר, וזה כי בריאת הבעלי חיים היא באופן היותר שלם לשמור מציאותו הזמן האפשרי במה שהוכן לו מהכתות הפועלות והמתפעלות. ולזה הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה יצירת השם יתברך העולם בזה האופן, כי הוא השלם בתכלית, ולזה יחויב שתהיה פעולתו בתכלית מהשלמות. והנה ישמור השם יתברך המציאות תמיד במה שנתן מהחשק לסבות השומרות אותו לעשות מה שסודר להם ביום הבראם. אלא שכאשר הונח הענין כן, יקשה בענין השכל הפועל מה שקדם זכרו. הנה זה העומק הוא אשר בענין השכל הפועל לפי הנראה לנו.
4
ה׳ונאמר שכבר ידמה שיהיה השכל הפועל דבר שופע ממניעי הגרמים השמימיים, כמו שהתבאר, וכמו שכבר יושפעו מהם באמצעות נצוציהם מה שיצוייר אצלם מזה הנמוס ומה שלא יצוייר אצלם, והוא מה שיתחייב ויושפע מהמזגיות.
5
ו׳ואולי יספק מספק ויאמר איך יתכן שיושפע מהדבר דבר אינו מצוייר לו באופן מהאופנים. ונאמר שזה הספר יותר מזה הצד, והוא שאם לא היה שם שכל תהיה לו זאת ההשגה, היה לזה הספר אופן מהראות, אבל למה שהיה בכאן שכל לו זאת ההשגה בכללותה, והוא השם יתברך, הנה לא ימנע שיושפע ממנו באמצעות ככביהם מה שלא יצויר מאלו המניעים. ועוד שכמו שיהיה הבריאות השלם לאיש החולה מהבריאות החסר, כמו שזכר הפלוסוף, כן אפשר שתושפע מההשגה החסרה השגה יותר שלמה. ועוד כי מפני שיושפעו מהם הציורים אשר ישיגו, והיה מתחייב מקבוץ הציורים ההם הנפרדים השגת מה שיושפע מהמזגיות, הנה תהיה לשכל השופע מאלו המניעים השגת מה שיושפע מהמזגיות, מפני שאצלו קבול כל הציורים ההם. ובכאן הותר זה הספר ככפי מה שאפשר לנו, והתבאר שהשכל הפועל הוא ציור נאצל ממניעי הגרמים השמימיים כלם. ובזה האופן יהיה שופע מהם זה המציאות השפל, וזה שהם יעשו הכנת החמר באמצעות נצוצי ככביהם, ויתנו הצורה באמצעות השכל הפועל מהם. והנה זה הענין מהשכל הפועל הוא דעת הסכימו עליו הקודמים מהפלוסופים שראוי שיעוין בדבריהם, שהם הסכימו שהשכל הפועל הוא שפל במדרגה ממניעי הגרמים השמימיים. והוא עוד דעת תורתנו, לפי מה שיראה מענין הכרובים הנזכר בתורה, והוא גם כן דעת הרבה מרבותינו זכרונם לברכה, כמו שיראה מדבריהם המפוזרים בתלמוד.
6
ז׳והנה ענין הצורה הוא במדרגות. וזה כי שם צורה אין לה יחס פרטי באחד מחלקי העולם, וישפעו ממנה ראשונה צורות ימצא להם דבקות מה בנכבד שבחלקי העולם, והם מניעי הגרמים השמימיים, ובאמצעותם תושפע צורה ימצא לה דבקות מה בחמר השפל, ובאמצעותה יושפעו הצורות ההיולאניות על מדרגותיהם. אלא שכבר יקרה מזאת ההנחה ספק חזק ראוי שנשתדל בהתרתו, והוא שכאשר הונח שאצל השכל הפועל השגה בנמוס אלו הנמצאות השפלות בכללו, הנה יהיה השם יתברך והשכל הפועל דבר אחד במספר, ויתחייב אם כן הספק הקודם. ונאמר שזה הספק יותר בשנאמר שאצל השכל הפועל השגה שלמה בנמוס הנמצאות השפלות וסדרם וישרם המתחייב מהגרמים השמימיים, ואין לו ההשגה שלמה בנמוס הגרמים השמימיים ואיך יתחייב מהנמוס ההוא נמוס הנמצאות השפלות, זולת הידיעה החסרה שיש לעלול בעלתו. ואולם אחל הראשון יתברך תהיה השגה בנמצאות כלם, העליונים והתחתונים, בצד היותר שלם שאפשר. ומזה יתבאר שאין יחס בין השם יתברך והשכל הפועל. ולהיות השכל הפועל השתתף לשם יתברך בהשגת נמוס הנמצאות השפלות בכללותו, אמרו עליו חכמינו זכרונם לברכה ששמו כשם רבו. והנה טעה אלישע בעיונו וחשב שיהיה האלוה המנהיג הדברים השפלים זולת האלוה המנהיג העליונים. וטעותו היה בזה, כי הוא חשב שהתחלת הדברים הנפסדים תהיה בהכרח מתחלפת להתחלת הדברים הבלתי נפסדים, והיא אחת מהשאלות אשר יחקור בהם הפלוסוף במה שאחר הטבע. וכאשר התישב לו ה, חשב שהתחלת הדברים הנפסדים יחויב שתהיה נפסדת, והביא זה לחשוב שלא יהיה בכאן לאדם השארות נפשיי כלל, כי אין באלו הדברים הנפסדים לפי מחשבתו דבר יהיה אפשר בו הקיום, כי התחלתם היא נפסדת. וכבר התבאר אופן הטעות בה במה שאחר הטבע.
7
ח׳והנה ידמה שיהיה השכל הפועל הוא ערבות, לפי מה שהבינו קצת מחכמינו הקודמים, ואמרו עליו שבו נשמות של צדיקים ונשמות ורוחות העתידות להבראות, וקראוהו חכמים והנביאים ערבות, להתערב בו שפע כל מניעי הגרמים השמימיים. ואפשר שיהיה ערבות גלגל הככבים הקיימים, וקראוהו ערבות, להתערב בו פעולות רבות מצד רבוי הככבים אשר בו, ומצד שהוא יתן באופן מה שלאר הככבים מה שימצא להם מהפעולות, וזה גם כן דעת קדמונינו זכרונם לברכה, לפי מה שאמרו בפרק אין דורשין. ואפשר שתהיה הכונה בערבות כלל כל הגלגלים, כי במה שיתערב מהשפע השופע מהם ישלמו הנמצאות השפלות, ולזה קרא להשם יתברך רוכב בערבות, כי הוא מנהיג אלו הגלגלים בכללם ונותן להם מה שלהם מהפעולות, כמו שהתבאר במה שקדם.
8
ט׳ובכאן נשלם מה שיעדנו לחקור הו בזה הפרק, והתבאר שבכאן שני שכלים נפרדים זולת מניעי הגרמים השמימיים, והם השם יתברך והשכל הפועל. ולפי שמספר מניעי הגרמים השמימיים הוא ארבעים ושמנה, כמו שקדם, לפי ההנחה הראשונה אשר לא נוספו בה גלגליה מפני תנועת הרחב , הנה יהיה מספר השכלים הנפרדים חמשים. וידמה שזהו דעת תורתנו, ולזה צוה השם יתברך לקדש שנת החמשים שנה ביובל, והיום החמשים בעצרת, להורות על שבכאן עלה היא עלה לכל אלו השכלים אשרמספרם תשעה וארבעים. וענין המעשר היה גם כן לזאת הסבה. וזה כי מניעי הגלגלים שיש בהם ככבים, והם המניעים הראשיים מהם, כי השאר הם עלולים מהם, הם שמנה, והשכל הפועל הוא התשיעי, והשם יתברך הוא העשירי אשר הוא קדש.
9