מלחמות השם, מאמר חמישי, חלק שלישי ד׳The Wars of the Lord, Fifth Treatise, Part Three 4
א׳נחקור בו בזאת החקירה לפי האמת בעצמו.
1
ב׳ואחר שכבר התבאר שלא יחויב מהטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד שלא תעלה זאת ההויה לפועל נבדל, והתבאר עם זה קצת באור מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס שבכאן פועל נבדל תעלה אליו ההויה, והוא גם כן דבר הסכים בו הפלוסוף ואבן רשד, כמו שבארנו בפרק הקודם. הנה ראוי שנשלים החקירה בזאת לפי מה שאפשר.
2
ג׳ונאמר שהוא מבואר כי מה שיתחדש ולא כוון בו תכלית, הנה מה שימצא בו מהשלמות והטוב הוא מיוחס אל ההזדמן והקרי, ולזה נאמר באדם, בשהגיע מפעולתו תכלית לא כוון אליו, שזה יהיה בקרי. ובהיות הענין כן, הנה נאמר שלא ימנע בזאת ההויה הנפלאה אשר לבעלי נפש אשר בכאן אם שתהיה זאת ההוייה בקרי ובהזדמן, או שתהיה מפועל מכוין בה התכלית אשר בעבורו היתה. והוא מבואר שאין בכאן חלוקה שלישית, וזה שהוא מחוייב בזאת ההויה שיהיה לה פועל, כמו שהבתאר בטבעיות, כי לא יתהוה הדבר מעצמו. ולא ימנע בפועל הזה אשר תיוחס אליו ההוייה אם שיכוין במה שיפעלהו התכלית אשר בעבורו היה, אם שלא יכוין בו תכלית. והנה הפועל אשר לא יכוין בו תכלית, הנה הגעת התכלית בו הוא מיוחס אל ההזדמן והקרי, כמו שקדם. והוא מבואר שהוא מן השקר שתהיה זאת ההויה הנפלאה מיוחסת אל ההזדמן והקרי, כי מה שזה דרכו לא יהיה מגיע בו השלמות אלא מעט ובמעט מהזמן ובמעט מהדברים, ואולם זאת ההויה ימצא בה מהשלמות שעור נפלא, והוא גם כן בהרבה מהדברים ותמיד, ולזה הוא מבואר שאי אפשר בה שתהיה מפועל לא יכוין בה תכלית. ובהיות הענין כן, הנה לא תשאר אלא שתהיה זאת ההויה מפועל מכוין בה התכלית אשר בעבורו היתה, ולזה היה שתתישר כל ההויה אל התכלית היותר שלם שבפנים. וזה הפועל המכוין אל התכלית לא ימנע משיהיה היולאני, או נבדל. ואם היה היולאני, הנה הוא אם בזרע שיתהוה ממנו הבעל נפש, אם בדבר מחוץ, כאלו תאמר בבעל הזרע, כי אין בכאן דבר מחוץ יתכן שיהיה בו זה הכח ההיולאני הפועל להויה זולת בעל הזרע, וזה מבואר בנפשו, ועוד שהראיות אשר יבטלו שיהיה זה הכח בבעל הזרע יבטלו גם כן שיהיה זה הכח בדבר מחוץ. וזה מבואר בהרבה מהראיות אשר נביא בהם.
3
ד׳והנה המאמר בשיהיה זה הפועל המהווה המכוין אל התכלית בזרע הוא מבואר הבטול מפנים רבים. – מהם, שאם היה הענין כן, הנה יחוייב שיהיה זה הכח המשיג זאת השגה מתחדש בזרע, כמו הענין בשאר הצורות ההיולאניות, ולזה יחויב שיהיה תחלה משיג בכח, ואחר כן ישיג בפעל, כי חדוש הכח המשיג יחייב שיהיה קודם חדוש היותו משיג, כמו הענין בשאר המשיגים ההיולאניים. ולפי שהכחות ההיולאניות לא יקנו ההשגה אלא באמצעות החושים, כמו שהתבאר בספר הנפש, הנה יחויב שיהיה בשרע כלי ההרגש, וזה מבואר הבטול, כי הוא מתדמה החלקים, לא כליי. – ומהם, שאם היה הדבר כן, היה מה שימצא בעבור התכלית המגיע ממנו יותר נכבד מהתכלית ההוא, וזה שהזרעים הוא מבואר מעניינים שהם בעבור הדברים שיתהוו מהם. ואם היתה בזרעים זאת השגה הנפלאה, הנה יהיו הזרעים יותר מכובדים מהדברים ההווים מהם, והם הצמחים והבעלי חיים, כי לא תמצא בהם כמו זאת ההשגה הנפלאה, ויהיה מה שבכח יותר שלם ממה שבפעל, וזה בתכלית הבטול. ואולם אמרנו שההשגה תשים הדברים אשר הם משיגים יותר נכבדים, לפי שהוא מבואר שהדברים יתחלפו בכבוד ובזולת כבוד מצד התחלפם בהשגתם, ושמה שהשגתו היא יותר נכבדת הוא יותר נכבד, עד שאיננו צריך באור למעיין בזה הספר. – ומהם, שהוא מבואר שכל הצורות אשר החמר הראשון כחיי עליהם הם קצתם שלמות לקצת, וקצתם בעבור קצת, ולזה תהיה ההויה בכללה התהוות אחד, וזה ממה שיחייב אם שתהיה כולה מפועל אחד יסודר ממנו כל ההתהוות בזה האופן מהחכמה הנפלאה והשלמות אשר אי אפשר שימצא בו יותר, והוא מכוין בו זה התכלית, כמו שהתבאר במה שקדם, או שיהיו קצת אלו הפועלים משרתים לקצת, כמו הענין במלאכות המשרתות עם המלאכה הראשיית, והפועל הראשיי הוא אשר יסודר ממנו כל ההתהוות, ויכוין בו התכלית אשר הוא בעבורו. ואם הנחנו שתהיה כלה מפועל אחד, הנה יחויב במה שהונח היולאני שיהיה נבדל, כי הכח ההיולאני אי אפשר שימצא ממנו אחד ברבים, ולזה הוא מבוא שאי אפשר שיהיה הפועל האחד היולאני בכל אחד מהזרעים, ואמנם אפשר שיצויה ה כשיונח זה הפועל נבדל, וידבק בזרעים דבקות אינו בעצמו. ואם הנחנו שיהיו קצת הפועלים משרתים לקצת, הנה יחוייב שיהיה הפועל הראשיי הוא המחדש הפועלים המשרתים, כמו הענין במלאכה הראשיית שתחדש המלאכות המשרתות לה, כי בזולת זה לא יהיה אפשר במלאכות ההם שיתיישרו אל מה שתכוין אותו המלאכה הראשיית, ולזה יחויב בפעל הראשיי שידע בכללות נמוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם, ומה שזה דרכו הוא נבדל, לא היולאני, וזה מבואר בנפשו. ובכלל הנה מפני שהמתחדש בזאת ההוייה בעצמות הוא מהות הדבר לא משיגיו ההיולאנים, הנה יחויב בפועל המהווה המשיג התכלית אשר בעבורו יפעל שישיג המהות מהדבר, והכח המשיג המהות הוא שכל בהכרח, ולזה יחויב בזה הפועל המהווה שיהיה נבדל. וזאת הטענה תחייב שאי אפשר שיהיה הפועל להוייה היולאני לא בזרע ולא בבעל הזרע.
4
ה׳ומהם, שהוא מבואר שאי אפשר שתהיה בזרע נפש, כל שכן שתהיה בזרע נפש, כל שכן שתהיה בו נפש משגת זאת ההשגה הנפלאה, וזה כי כבר התבאר מגדר הנפש שהיה שלמות ראשון לגשם טבעי כליי. ובהיות הענין כן, והיה מבואר שהזרע אינו דבר כליי, אבל הוא מתדמה החלקים, הנה הוא מבואר שאין בזרע נפש, ולזה הוא מבואר שאין בו נפש משגת זאת ההשגה הנפלאה – ומהם, שאנחנו נראה ביותר נכבד שבמיני הזרעים שהוא מימיי נגר, ומה שזה דרכו לא יתכן שיהיה בעל נפש, כי הבעל נפש יחוייב שיהיה לו גופיות ועמידה יהיה בו נשאר הזמן האפשרי לו, וזה מבואר בחפוש בכל הדברים הבעלי נפש. ובכלל הנה אנחנו נמצא בכל מה שהיה יותר נכבד מהבעלי נפש שכבר השגיח בו הטבע יותר בששם לו כלים רבים לשמור מציאותו, כמו שהתבאר בספר בעלי חיים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהוא מן השקר שיהיה בזרע נפש בתכלית הכבוד, ולא ישים לו הטבע כלי לשמור מציאותו, אבל הוא היותר קל שבדברים לדרוך אל ההפסד, כמו שהתבאר בספר בעלי חיים מענין זרע הבעל חיים שהוא היותר נכבד שבזרעים. – ומהם, שאם היה בזרע כח נפשיי משיג הדבר אשר יפעלהו, הנה לא אשער אם ישיג דבר זולת היצירה אשר במין בעל הזרע, או לא ישיג דבר זולתה. ואם הנחנו שלא ישיג דבר זולתה, כמה אני תמה איך יברא זרע הסוס הפרד, ואין אצלו השגה כי אם ביצירת הסוס. ואם הנחנו שישיג יצירות אחרות זולת היצירה אשר למינו, הנה יחוייב שישיג מאי זה מין הוא זרע הנקבה אשר פגש אותו, כדי שידע איזו יצירה יפעל בו, כאלו תאמר שאם היתה הנקבה סוסיא יברא בו יצירת הסוס, ואם היה אתון יברא בו יצירת הפרד. ולפי שזאת ההשגה לזרע הנקבה אי אפשר שתהיה בזולת חוש יכיר מאיזה מין הוא זה הזרע, אם מצד המשוש, אם מצד המראה, אם מצד שאר המושגים המוחשים, הנה יחוייב שיהיה בזרע כלי חושיי, וזה מבואר הבטול, כי אין בזרע כלי, כל שכן שאין בו כלי חושיי. – ומהם, שאם היה בזרע כח נפשיי היולאני משיג היצירה אשר יפעל אותה, כמה אני תמה מה זה שפעל בקצת העתים אברים נוספים, וזה כי לא נוכל ליחס זה הענין להכרת החמר, וזה כי הבונה לא יוכרח לעשות בבית דברים נוספים בעבור יתרון החמר, והכותב לא יוכרח לכתוב דברים נוספים בעבור יתרון הידיעה והדיו. ולזה הוא מבואר שאם היה הענין כן, הנה יחוייב שיהיה זה הכח הנפשיי אשר בזה הזרע מתחלף לאשר בשאר הכחות הנפשיות אשר בזה המין לא יעשו דברים נוספים, כאלו תאמר שזה הכח הוא משובש בזאת ההשגה, ויחשב שיהיה צריך בזה המהות המתהוה זה האבר הנוסף. ואם היה הענין כן, כמה אני תמה, אחר שאפשר השבוש בזה הכח המשיג, מה זה שלא יקרה שתשתבש השגתו באופן שיהיו האברים בזולת מקומם, כאלו תאמר שישים אחרי הראש או במקום אחר. ועוד שאם היה אפשר בו השבוש, היה ראוי שיקרה השבוש ביצירה על הרוב, וזה כי להפלגת העומק והקושי אשר בזאת השגה על הרוב היה ראוי, אם אפשר בה השבוש המשיג ההיולאני המהוה, שיהיה ה השבוש כאלה לו על הטוב, וזה הפך מה שיראה מענין זאת ההויה. – ומהם, שאם היה הדבר כן, לא יתכן שהיה מזרע אחד עוברים רבים, וזה כי הוא מבואר בחפוש שהבעל נפש משגת כשיתחלק לא יתכן שיהיה כל אחד מחלקיו בעל נפש. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאי אפשר בזרע האחד, כשיתחלק ויכנסו חלקיו בחדרים רבים מחדרי הרחם, שיהיה בכל אחד מחלקיו כח נפשיי משיג באופן שיפעל כל אחד מחלקי הזרע עובר אחד. ועוד שאם הודינו שהזרע כשנחלק יהיה כל אחד מחלקיו בעל נפש משגת, הנה זאת ההשגה תהיה אם יצירת הזכר, או יצירת הנקבה, כי אי אפשר בבעל נפש האחד כשיתחלה שיהיה לחלקיו נפש זולת הנפש שהיתה לכל. ובהיות הענין כן, הוא מבואר, שאם הונח שיהיה בזרע כח נפשיי משיג בו יפעל מה שיפעל מההויה, הנה היה מחויב כשיפעל הזרע האחד עוברים הרבה שיהיו כלם זכרים או כלם נקבות, כי הוא יפעל מה שישיג אותו מהיצירה, ואם היתה לכללות הזרע השגה ביצירת הזכר, יהיו כלם זכרים, ואם היתה לו השגה ביצירת הנקבה, יהיו כלם נקבות. וזה כלו שקר, כי אנחנו נראה מהזרע האחד עוברים רבים קצם זכרים וקצם נקבות. ואם אמר אומר כי בכללות הזרע השגת יצירת הזכר והנקבה, ויפעל הזכר בחמר הראוי שיהווה ממנו זכר, ויפעל הנקבה בחמר הראוי שיהווה ממנו נקבה. הנה יחויב שישיג שזה החמר אשר יפגש אותו הוא ראוי לצורת זכר או לצורת נקבה, כדי שיפעל בו מה שהוא ראוי לו מן הציריה, וזה ממה שיחייב שיהיה לזרע כלי חושיי ישיג בו זה, וזה מבואר הבטול.
5
ו׳ואומר גם כן שאי אפשר שיהיה זה הכח המשיג ההיולאני הפועל להוייה בדבר מחוץ, כאלו תאמר בבעל הזרע, וזה מבואר מפנים רבים. – מהם, שאנחנו נראה בזאת ההויה שכבר תשלם וכבר נפרד ממנה בעל זרע, ר"ל הזכר, עד שלפעמים תשלם זאת ההוייה, ואם אין אחד מהבעלי זרע קיימים, כמו הענין בביצה, שכבר ימות הזכר והנקבה, ויהיה אחר כן מהביצה אפרוח כשתרבץ עליה נקבה, אם ממין האפרוח, אם מזולת מינו. וזה ממה שיקיים שאין הפועל להוייה כח נפשיי בבעל הזרע, לא משיג ולא בלתי משיג. – ומהם, שאנחנו נמצא בעלי נפש רבים הווים מהעפוש. וזה מה שהתבאר ממנו שאין הבעל זרע תנאי בהויית הבעל נפש, כל שכן שאין בו הכח הנפשיי המשיג אשר הוא פועל להויה. וזה ממה שיחייב גם כן שאין הפועל להוייה כח נפשיי בבעל הזרע, לא משיג ולא בלתי משיג. – ומהם, שהוא מבואר שאי אפשר שיפעל בעל הזרע כמו זה הפועל בזולתו מצד כח נפשיי היולאני בו משיג זאת היצירה או בלתי משיג, וזה כי מה שיפעל בעל הצורה ההיולאנית בזולתו הוא חוץ מהדבר, וזה מבואר מענין המלאכה אשר יעשו אותה האדם וקצת הבעלי חיים. ואולם זאת ההוייה היא בכל חלקי הדבר המתהוה, ולזה הוא מבואר שאין הפועל המהווה כח נפשיי הוא בבעל הזרע. – ומהם, שאין מדרך הצורה ההיולאנית שתברא צורה אפילו בנושאה, ולזה מי שהיה חסר אבר לא יוכל להוותו בעצמו. ובהיות הענין בן, מי יתן ואדע איך יתכן שתברא כל האברים בזולת נושאה, והנה בנושאה אשר היא יותר חזקה לפעול בה לא תוכל לברוא אפילו אבר אחד. ואולם שהיא יותר חזקה לפעול בנושאה מבזולתה הוא מבואר מאד, כי פעולות הצורה ההיולאנית הם מסודרות ראשונה ובעצמות בנושאה, ובו תמצאנה פעולותיה. וזה ממה שיחייב גם כן שאין הפועל להוייה כח נפשיי בבעל הזרע, לא משיג ולא בלתי משיג. – ומהם, שאנחנו לא נמצא אומנות באדם בעשייתו ההולדה, כל שכן שאין לו זה האומנות הנפלא אשר ילאו הדעות האנושיות מהשגת חלק קטן ממנו. וזה ממה שיורה שאין לבעל הזרע אומנות ביצירת העובר. – ומהם, שאנחנו לא נמצא אחד מהאנשים שיוכל להשיג הסדר אשר ביצירת האדם, וזה כי לא יוכל האדם להשיג החום המשוער אשר באבר אבר מאברי האדם שבו יעשה פעולתו המיוחדת לו, ולא יצירת האברים בכללם, ולא יחס קצתם אל קצתם בכמות, וזה מבואר מאד, עד שהאריכות בבאורו מותר. ובהיות הענין כן, איך יתכן שיהיה לו זה הכח הנפשיי המשיג זאת היצירה הנפלאה, ולא ימצא האדם משיג אותה, הנה זה מבואר הבטול. – ומהם, שאם היה הדבר כן, הנה יהיו הנמצאים והבעלי חיים כלם משיגים זאת היצירה הנפלאה אשר יפעלו אותה, וזה כבר מבואר הבטול, כי אין לצמח השגה כלל, כל שכן שיהיה לו זאת ההשגה הנפלאה.
6
ז׳וכבר יתחייבו גם כן לזאת ההנחה הרבה מהבטולים שזכרנו אשר התחייבו שיהיו בזרע זה הכח הנפשיי המשיג, וזה מבואר במעט עיון. וכאשר היה זה כן, רצוני שאי אפשר שיהיה הפועל בהוייה כח היולאני משיג היצירה לא בזרע ולא בדבר מחוץ, וכבר היה מחויב, אם היה הפועל להוייה דבר בזה התאר, שיהיה אם בזרע, אם בדבר מחוץ. הוא מבואר שאי אפשר מבלתי שיהיה הכח הפועל להוייה נבדל ומשיג היצירה אשר יפעל אותה. וראוי היה שיהיה הפועל להויה נבדל, וזה כי מפני שהמלאכה היא משרתת לטבע, והיתה המלאכה מסודרת משכל, הנה הטבע שהוא ראשיי למלאכה הוא יותר ראוי שיהיה מסודר משכל, כי מה שהוא יותר נכבד מהשכל וקדם לו הוא שכל בהכרח.
7
ח׳ואולם אם יהיה זה ממנו בזולת אמצעי או באמצעי, הוא ממה שיצטרך אל באור. ורצוני באמרי בזולת אמצעי שלא יהיה לפועל הנבדל כלי לעשות את ההוייה זולת החום היסודי אשר בזרעים או במה שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע, והוא בעצמו יניע החמר המתהוה זאת ההנעה הנפלאה באמצעות החום היסודי אשר בזרע. ורצוני באמרי שיפעל זה הפעל באמצעות שיסודר ממנו כח טבעי בזרע תשלם בו זאת היצירה הנפלאה.
8
ט׳ונאמר שכבר יראה שהפועל הנבדל יפעל הויית הבעלי נפש בזולת אמצעי, זולת החום היסודי אשר בזרע. שאם הנחנו שיפעל זה באמצעות כח נפשי ייתנהו בזרע, הנה יהיה בזרע טבע יותר נכבד מהטבע הנמצא במתהוה ממנו. וזה כי הפעולות אשר יפעל הזרע הם יותר נפלאות לאין שעור מפעולת המתהוה מהזרע, ואנחנו נקח תמיד ראיה מהפעולות על הצורות אשר יסודרו מהם אלו הפעולות, ולזה יחויב שתהיה צורת הזרע יותר נכבדת מהנפש אשר בבעל נפש המתהווה מן הזרע. ומזה יתחייבו בטולים. אם תחלה יחוייב שיהיה מה שבכח יותר שלם ממה שבפעל, וזה מבואר הבטול. ואם שנית יחוייב שתהיה הצורה המזגיית יותר נכבדת מהנפש, כי לא נוכל לומר שיהיה בזרע נפש, לפי שהוא מתדמה החלקים, ואולם מה שאפשר שיאמר הוא שתהיה בו צורה מזגית, והמאמר בשהצורה המזגית יותר נכבדת מהנפש הוא מאמר מבואר הבטול. ואם שלישית שכבר יחוייב, אם היה הרע יותר נכבד מבעל הזרע, שישגיח בו הטבע יותר ממה שישגיח בבעל הזרע, כי כל מה שהיה הנמצא הטבעי יותר נכבד השגיח הטבע בשמירתו יותר כששם לו כלים יותר לשמור מציאותו, וזה הפך מה שיראה מזה, כי הטבע לא השגיח בזה האופן ביותר נכבד שבזרעים, אבל הוא בלתי כליי, והוא עם זה מימיי נגר דורך אל ההפסד בקלות נפלא, ולזה הוא מבואר שאין בזרע צורה נכבדת יתכן שיסודרו ממנה כמו אלו הפעולות.
9
י׳ואולם שהפעולות המסודרות מהזרע הם יותר נפלאות לאין שעור מהפעולות המסודרות מהמתהוה מהזרע, הוא מבואר מאד. וזה כי בעל הזרע לא יוכל לפעול אבר קטן מאבריו, ואולם יפעל תוספת בכמות, עם היות הצורה נשארת על ענינה. ואמנם הזרע יפעל כל האברים, ולזה הוא מבואר שאין יחס בין הפעולות המסודרות מבעל הזרע ובין הפעולות המסודרות מהזרע. ולפי שאי אפשר שיהיה זה הכח בזרע מפני צורה בו, הוא מבואר שהפועל הנבדל יפעל היצירה בזולת אמצעי, זולת הכח היסודי אשר בזרע שישים הכח המתהוה מוכן לקבל רצויו. ועוד כי החום היסודי הוא מבואר מעניינו שהוא בזרע מבעל הזרע, ואולם הגרמים השמימיים יעזרו לשמור החום היסודי המשוער בנמצא נמצא בתקופות הארבעה המתחדשות מהם, כמו שהתבאר במה שקדם, כי בזה ישלם השנוי בין ההפכים. ואם הנחנו שתתחדש בזרע צורה טבעית תסודר ממנה זאת היצירה הנפלאה, הנה לא ימנע הענין בזאת הצורה מחלוקה, אם שתתחדש בזרע מבעל הזרע, או שתתחדש בו מהפועל הנבדל אשר תעלה אליו זאת ההויה. ואם הנחנו שתתחדש זאת הצורה בזרע מהפועל הנבדל אשר תעלה אליו ההוייה, הנה יהיה חדוש הזרע משני פועלים, האחד יתן המזג, והאחר יתן הצורה, וזה מבואר הבטול, כמו שהתבאר במה שקדם, רצוני שכבר התבאר במה שקדם שאי אפשר שתהיה הויה אחת משני פועלים, יתן האחד מה שלפני התכלית והאחר יתן התכלית. ואם הנחנו שתתחדש זאת הצורה בזרע מבעל הזרע על הצד שתתחדש ממנו במזון צורת הבשר והעצם, הנה יתחייבו מהם בטולים מה. מהם, שאם היה זה הכח בזרע מבעל הזרע, שהוא מתיחס באופן מה לכח הזרע, הנה הוא יותר ראוי שיהיה כמו זה הכח במזונו האחרון, בו הוא יותר מתייחס ודומה לטבע בעל הזרע מהזרע שהוא מותר המזון האחרון, כי המותר הוא זר לבעל המותר. ואם היה מדרך הנזון שיתן כמו זאת הצורה המתייחסת לצורתו התיחסות מה, במה שהיה מותר מזונו אשר הוא זר מטבעו, הוא מבוא שהוא יותר ראוי שיתן זה הכח במזונו, כי הצורות המתיחסות ומסכימות הסכמה מה ראוי שיהיו נושאיהם מתיחסים ומסכימים הסכמה מה. ואם היה הענין כן, הנה יהיה במזון כח זן וכח מצייר, ודבר זה כבר מבואר הבטול, כמו שהתבאר בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר. שאם היה הדבר כן היה המזון נזון, לא מזון, ולזה לא יתכן שתשלם בו הזנה לנזון. ועוד שאם היה הדבר כן, הנה יתן בעל הזרע צורה יותר נכבדה לאין שעור מצורתו. וזה מבואר הבטול, וזה כי הדבר יתן דומה למה שבטבעו כשיתפעל ממנו המתפעל הפעלות שלם, ויתן פחות מזה כשלא יקבל המתפעל רצויו בשלמות, כאלו תאמר שהאש יחמם חמום למטה מתומו כאשר היה המתפעל בלתי מקבל פעולתו בשלמות, ויחמם חום כמהו כאשר יקבל המתפעל פעולתו בשלמות. ולזה הוא מבואר שהדבר יתן אם דומה למה שבטבעו, או פחות מזה, אבל שיתן דבר יותר נכבד ממנו לאין שעור הוא מבואר הבטול. ואם אמר אומר לנו כי הזרע בו המושכל שהוא יותר נכבד ממנו. אמרנו לו שהחוש לא יתן המושכל בעצמות ולא בכח הנתן לו מהמוחש, אבל יתן המושכל השכל הפועל, כמו שהתבאר בספר הנפש, והחוש הוא לו במדרגה הכלי. ואולם אם היה זה הכח בזרע מבעל הזרע, היה בעל הזרע נותן דבר יותר נכבד ממנו, וזה דבר מבואר הבטול. ובכלל הנה הדבר לא יתן דבר יותר נכבד ממה שבעצמו, אבל יתן אם למטה ממנו בכבוד, כמו הענין במלאכה עם הדברים הנעשים במלאכה, כי המלאכה היא יותר נכבדת, לפי שהיא שכל, והצורות המלאכותיות הם תמונות ומקרים בגשם. ואו יתן דבר שוה לו, כמו הענין באש כשיהוה אש כמהו. ועוד שאם היתה זאת הצורה בזרע מבעל הזרע, לפי שהוא מסכים באופן מה, הנה איך יהיה הענין בנולדים מבלתי זרע, מי יתן ואדע. וזה כי הדבר שיהיה ממנו העפוש יתן החום היסודי בעזר הככבים, ולזה היה שיהיה מעפושי הדברים המתחלפים בעלי נפש מתחלפים, כאלו תאמר שמעפוש היין יתהוו היתושים. והוא מבואר שאין בכאן מסכים יתן הצורה בזרע אשר ישלם בו זה הפועל הנבדל, וכבר יתבאר שאי אפשר שיתן הפועל הנבדל זאת הצורה בזרע, לפי שאים היה הדבר כן, תהיה ההוייה האחת משני פועלים, וזה דבר התבאר שהוא שקר, אם כן הוא מבואר שהפועל הנבדל לא יפעל זאת הוייה באמצעי זולת החום היסודי אשר בזרעים או במה שיאות להם, כי אי אפשר שיהיה זה באמצעות צורה תהיה בזרע מהפועל הנבדל או מבעל הזרע. וזה אי אפשר גם כן שתהיה זאת ההוייה באמצעות צורה היא בבעל הזרע, וזה מבואר ממה שקדם. ועוד שאם היה זה הפעל מהפועל הנבדל באמצעות צורה הוא בזרע או בבעל הזרע, הנה לא אשער איך יוליד המין פעם מינו ופעם זולת מינו, כאלו תאמר שהסוס יוליד פעם סוס ופעם פרד. וזה שאם היתה זאת הצורה בבעל הזרע, הנה לא יתכן בו שתתן יצירות מתחלפות, כי הצורה האחת לא יתכן שיסודרו ממנה דברים מתחלפים בזה האופן, וזה מבואר בנפשו. ואם היתה הצורה בזרע, הנה הוא מבואר גם כן שאין בה כח כי אם לעשות מין אחד מהיצירה. ואם אמר אומר שהזרע כבר ישתנה כשיפגש זרע הנקבה אשר היא מזולת מינו, ותפסד ממנו הצורה שהיתה לו ותתהוה בו צורה אחרת תשלם בו זאת היצירה השנית. אמרנו לו שזה המאמר יראה לו שאין לו פנים, כי לא ידמה שיתכן שיפסד הזרע וישאר זרע אחר, כמו שלא יפסד הבעל נפש ישאר בעל נפש אחר. ואולם כשהונחה זאת ההוייה מהפועל הנבדל בזולת אמצעי, לא יקשה לתת הסבה בזה, וזה שהפועל הנבדל יפעל באמצעות החום היסודי אשר אשר בזרע, ולפי מדרגת החום ההוא תהיה היצירה אשר יפעל אותה. והנה זרע הזכר כשיפגש זרע הנקבה שאינה ממינו לחזק החלוף אשר בזרעים, הנה יקרה מזה שישוב חום הנקבה הזה במדרגה מתחלפת לחום הזרע אשר יפגש זרע הנקבה שהוא ממין בעל הזרע, ולזה יעשה הפועל הנבדל מאלו הזרעים הויות מתחלפות. וכבר התבאר שהפועל הנבדל הוא הפועל הבעל נפש באמצעות החום היסודי אשר בזרעים מזולת צורה אחת בזרע תהיה במדרגת האמצע, ולזה היטיב הפלוסוף במה שאמר שבזרע כח אלהי, הוא שכל, והנה זה הכח הוא אשר יחסו מהמתהוה יחס המלאכה מהדברים הנעשים במלאכה, כמו שאמר בן רשד בשם הפלוסוף.
10
י״אואולם מה שירחיק אבן רשד בו שיהיה זה הפועל אשר בזרע שכל, מפני שהוא יעשה מה שיעשה אותו באמצעות כלי, כבר התבאר בטולו בזה שקדם. והנה אבובכר נמשך גם כן לזאת הסברה לפי מה שזכר אבן רשד ממנו בבאורו לספר בעלי חיים.
11
י״בוכבר יספק מספק על מה שהתבאר בכאן, ויאמר שאם היה זה הפעל מהפועל הנבדל בזולת אמצעי, הנה איך יתכן שיהיה בכאן שבוש ביצירת העובר, כמו שנראה זה לפעמים, עד שלפעמים יהיו שם אברים נוספים, כי זה דבר לא יתכן בפועל היודע במה שיפעל אותו ומכוין בו התכלית אשר בעבורו נעשה זה הפעל, כמו שהתבאר במה שקדם. ואולם אם היה זה הפעל ממנו באמצעי, הנה לא יקרה מזה זה הבטול, כי האמצעי לא יכוין מה שיעשהו, ולזה לא ימנע בו זה השבוש. ונאמר שאם היה זה הפועל הנבדל משיג הפרטי אשר יהווה אותו, היה לזה הספק מקום מההראות. אלא שהוא מבואר שהפועל הנבדל לא ישיג הפרטי, אבל תמשך פעולתו בכל מי שהוא מוכן לקבל רצויו, ולזה כשלא היה החמר מוכן לקבל רצויו, יקרה מהכרח החמר כמו אלו השבושים ביצירה. וכבר יספק מספק ויאמר מה זה אשר ימנע שתהיה זאת ההויה מפועל בלתי משיג כלל מה שיפעל אותו, והנה אנחנו נמצא בכח הזן אשר בבעל הנפש שישפע ממנו מה שישפע מההויה החלקית בזה האופן מהשלמות הנפלא, והוא לא יבין מה שיעשהו. ונאמר שהוא מבואר ממה שקדם כי הכח הזן יעשה מה שיעשה מהפעולות מצד הכח אשר סודר לו מהפועל הנבדל. כי הוא מן השקר שתהיינה אלו הפעולות שהם בתכלית מהשלמות מפועל לא יכוין בהם התכלית אשר בעבורו היו, כי מה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי וההזדמן, כמו שקדם. והנה הענין בזה הוא כמו הענין בדבר הנעשה במלאכה, שיסודרו ממנו פעולות מה מצד שהכין בו האומן מהכלים לעשות אלו הפעולות, כאלו תאמר שהאומן יעשה הריחים ויכוין בהם התכלית אשר בעבורו יהיו, ויכין להם כלים יתנועעו בו התנועה הסבובית אשר יפעלו בה הטחינה, והם לא יבינו מה שיעשוהו, ואולם האומן הוא אשר יבין זה, ולזה שם בהם מה שיש מהכלים בדרך שתשלם מהם זאת הפעולה. וכן הענין בזאת ההויה, כי הפועל הנבדל הוא אשר יביא הבעל נפש וישים בו מהכלים מה שישלם בהם בכח אשר נתן להם מה שיצטרך להשלמת הבעל נפש ההוא, כי הפועל השלם לא יספיק לו שיהווה הדבר, אבל יתן לו עם זה הסבות השומרות מציאותו לפי מה שאפשר.
12
י״גובכאן התבאר שהפועל להויית הבעל נפש הוא נבדל, ושהוא יפעל היצירה בבעלי נפש בזולת אמצעי, זולת החום היסודי הנמצא בזרעים. ולפי שכל הצורות שהחמר הראשן כחיי עליהם הם קצתם בעבור קצתם, וקצתם שלמות לקצת, הנה יחויב שתיוחס הויית כל אלו הצורות לזה הפועל הנבדל, כי הגעתם בחמר הראושן הוא התהוות אחד, וההתהוות האחד במה שהוא אחד הוא בהכרח מפועל אחד במספר. ולזה יחויב בזה הפועל הנבדל המהוה אלו הדברים אשר בכאן שיהיה משכיל נמוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרם, על שאלו הנמצאות קנו המציאות אשר להם מהסדור המושכל אשר להם בנפש הפועל הזה הנבדל, לא שיקנה הוא המושכל ממציאותם, כמו הענין בידיעתנו. ולזה יחויב שיהיה הפועל הנבדל אשר התבאר מציאותו בזה המקום הוא השכל הפועל אשר התבאר מציאותו בספר הנפש. ולפי שמה שיושפע מהגרמים השמימיים באמצעות הככבים לאלו הדברים אשר בכאן הוא במדרגת הכלי אל זה הפועל הנבדל, הנה יחויב אם שיהיה זה הפועל הנבדל דבר שופע ממניעי הגרמים השמימיים, בדרך שישתתפו כלם בנתינת הצורה, כמו שישתתפו בנתינת הכלי אשר בו תהיה, או שיהיה זה הפועל הנבדל אחד ממניעי הגרמים השמימיים, או כלם יחד. אלא שהוא מבואר שאין כל מניעי הגרמים השמימיים נותנים יחד הצורה באלו הדברים ההוים, כי הצורה ראוי שתהיה מפועל אחד במספר, לא מרבים, כמו שהתבאר במה שקדם. ואולם החום המשוער בדבר דבר מאלו הדברים הוא ראוי שיתנוהו רבים, כי הוא יהיה בהמזגות, וההמזגות הוא מדברים רבים יתמזגו, ולזה היו כל הגרמים השמימיים ישתתפו בנתינת החום המשוער לנמצא נמצא. ואי אפשר שישתתפו כלם בנתינת הצורה אם לא כשיושפע מכלם פעל אחד נבדל, הוא אשר יפעל היצירה. ולזה לא ישאר מאת החלוקה אלא שיהיה זה הפועל הנבדל שופע מכל מניעי הגרמים השמימיים, או שיהיה אחד מהם, או יהיה דבר יושפעו ממנו מניעי הגרמים השמימיים. ואיזה שיהיה מאלו החלוקות, הוא מבואר ממה שקדם בזה הפרק שהוא נמוס הנמצאות האלו וסדרם וישרם. הנה זהו מה שאפשר לנו לדעת אותו בזה המקום מזה הפועל הנבדל. ואולם החקירה איזה מאלו החלוקות היא הצודקות הנה יתבאר אחר השלמת המאמר במניעי הגרמים השמימיים, כי אז יובן לנו הבאור בזה.
13