מלחמות השם, מאמר חמישי, חלק שלישי ג׳The Wars of the Lord, Fifth Treatise, Part Three 3
א׳נחקור בו איזה מהראיות האלו חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב אמתי ואיזה מהם לא חויב ממנה מה שחייבו אותו חיוב אמתי.
1
ב׳ואחר שזכרנו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאלו הדעות, הנה ראוי שנחקור באלו הטענות אם חויב בהם מה שחייבו אותו מהם חיוב אמתי, אם לא.
2
ג׳ונאמר שהטענה הראשונה מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס לא תתן האמת על כל פנים בשלא יאמר בו יותר מזה השעור. וזה שכבר נמצא בצורה ההיולאנית שתהוה צורה היולאנית כמוה, וזה מבואר מענין היסודות, כמו שבארנו עם זכירתנו זאת הטענה. וכן נמצא זה בהוייה החלקית אשר בנזון, והמשל שהכבד ישיב המזון אשר יזון ממנו כבדיי, וכן הענין בשאר חלקי הנזון. ולזה הוא מבואר שלא ימנע מצד זה היות הצורה ההיולאנית מתחדשת מהצורה ההיולאנית המסכמת לה. וכן נאמר שלא יתבאר מזה שיהיה די בצורות ההיולאניות בהולדת הצורות המלאכותיות, וזה כי לאומר שיאמר שכבר יקרה בצורות היסודות שיהוו דומיהם, אבל לא ימצא זה בשאר הצורות, וזה כי בענין ההזנה לא תתחדש צורה בנזון, אבל יתחדש כמות בו. – ואולם הטענה השנית מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס היא ממה שיראה ממנה במה שאין ספק בו שבכאן פועל נבדל הוא המהווה אלו ההווים. וזה כי אנחנו לא נוכל לומר בדברים הנולדים ממינם שתהיה בזרע זאת הצורה ההיולאנית מבעל הזרע, כמו שבארנו בפרק הששי ממאמר הראשון מזה הספר, ויתבאר גם כן באופן שלם במה שאחר זה. ואמנם מה שאפשר שיהיה בזרע מבעל הזרע הוא חום מה נאות אל שיהיה כלי לזאת הוייה. ולפי שהדבר יוציא מהכח אל הפעל מה שהוא בפעל בסוג ההוא באופן מה, הנה יחוייב שתהיה בכאן צורה נבדלת פועלת תיוחס אליה ואת ההוייה, אם בשיושפע ממנה כח נפשיי בזרע תשלם ממנו זאת ההוייה, אם בשתפעל זאת הצורה הנבדלת זאת ההויהה בזולת אמצעי, זולת החום היסודי אשר בדבר המתהוה שהוא לזאת הצורה המהווה במדרגת הכלי. ואיך שהיה, הנה לא יחוייב מזה שיהיו בהויה האחת שני פועלים יפעל האחד ההויה והאחר תכליתה, כמו שחשבו המפרשים לפי מה שיראה ממה שטען אבן רשד לחלוק בו עליהם.
3
ד׳ואולם מה שאמר אבן רשד לבטל זאת הטענה הנה לא יתבאר ממני שיהיה ענין זאת ההוייה אפשר בזולת צורה נבדלת. וזה שהוא אמר בפירושו למאמר הנרשם באות הלמד לסלק זאת הטענה דבר זה ענינו. הנה ענין מאמר ארסטו שהמוסכם יהיה מן המוסכם או קרוב מהמוסכם אין ענין שהמוסכם עצמו יפעל בעצמו ובצורתו צורת המוסכם לו, ואמנם עניינו שיוציא צורת המוסכם לו מהכח אל הפעל, ואינו פועל בשישיב אל ההיולי דבר מחוץ או דבר הוא חוץ ממנו. והענין בעצם בזה כמו הענין בשאר המקרים, וזה כי לא יביא החום אל הגשם המתחמם חום מחוץ, ואמנם ישים החם בכח חם בפעל. וכמו כן הענין בגודל הנמשך בהוייה, רוצה לומר שהגודל כאשר יעתק עם ההויה מכמות לא יעתק מפני כמות יורד עליו מחוץ, אבל יהיה מהכמות אשר בכח בדבר המקבל ההויה. וכמו כן התנועה במקום אינה דבר בא מחוץ בעבור המניע. ולזה לא יחויב שיהיה הפועל מוסכם והוא הוא מכל הפנים. הנה המוליד לנפש אין ענינו שיעמיד נפש בהיולי, ואמנם ענינו שהוא יוציא מה שהיה נפש בכח עד שיהיה נפש בפעל. ולזה תמצא האש תתהווה מהתנועה כמו שתתהוה מאש כמוה, ואף על פי שאין התנועה אש, אלא שהיא תשים מה שהוא אש בכח אש בפעל. וענין היחסים והצורות הנמצאים במהוים לבעלי חיים הוא שהם יוציאו היחסים והצורות אשר בהיולי מן הכח אל הפעל. ולזה יחויב שימצא בהם בפנים מה אותו הענין אשר הוציאו מהכח אל הפעל, לא שהם חם מכל הפנים. הנה הכחות אשר בזרעים, והם אשר יפעלו דברים בעלי נפש בפעל, ואמנם הם דברים בעלי נפש בכח, כמו שיאמר בבית אשר בנפש הבונה שהוא בית כח לא בית בפעל. ולזה ידמה ארסטו אלו הכחות לכחות המלאכותיות, ואמר בספר הבעלי חיים שאלו הכחות הם אלהיים, אחר שיהיה בם כח לתת חיים, והם דומים בכחות אשר יקראו שכלים, להיותם מוליכים אל התכלית. ולמה שהיו אלו הזרעים אמנם יפעלו זה בחום, והחום במה שהוא חום לא יפעל אלא חמום או יבשות או קושי, לא תמונה ולא צורה בעל נפש, אמר ארסטו בספר בעלי חיים שהחום אינו אש, לא מאש, לפי שהאש הוא מפסיד הבעל חיים, לא מהוה לו, וזה הוא מהוה אותו. ולזה הוא מבואר שזה החום הוא דומה לחום המלאכותיי אשר תשערהו המלאכה לפעול הפעולות אשר תפעול אותם. וזה יראה בכל מה שהיה מהמלאכות יפעל בחום, וזה החום הוא בהכרח בעל צורה, בה היה שמור היחס והשעורה. וזאת הצורה איננה נפש בפעל, אבל היא נפש בכח. והיא אשר דימה אותה במלאכה, ולזה יקרא זה החום חום נפשיי, ולא יאמרו בו שהוא בעל נפש. וזה החום בעל הצורה הוא בזרעים מתילד מבעלי הזרעם והשמש, ולזה אמר ארסטו שהאדם יולידהו אדם כמותו, והחום מתילד בארץ והמים מפני חום השמש המתמזג בחום שאר הככבים, ולזה היו השמש ושאר הככבים התחלה לחיי כל חי בטבע. והנה חום השמש ושאר הככבים המתילד במים והארץ הוא המהוה לבעלי חיים המתילדים מהעפוש, ובכלל לכל מה שהיה מבלתי זרע, לא שיש בכאן נפש בפעל חודשה מהגלגל הנוטה והשמש, כמו שיספר ממנו תמסטיוס, וזה כלו כבר התבאר בספר בעלי חיים. ואמנם ייחס זה הפעל לשמש, לפי שהוא גלוי הפועל יותר משאר הככבים בזה. הנה החממיות מתילדים מחממיות הככבים המולידים למין מין ממיני הבעלי חיים, והם אשר במספר אותם המינים מהבעלי חיים. והשעור הנמצא בחום אדם אמנם הוא מפני שעורי תנועות הככבים ותכונות קצתם מקצת בקרוב ורוחק, וזאת השעור מגעת מהאומנות האלהי השכלי אשר הוא דומה בצורה האחת אשר למלאכת האחת הראשית אשר תחתיה מלאכות שונות. הנה כפי זה ראוי שיובן שהטבע, כשיפעל פועל בתכלית הסדור מבלתי שיהיה משכיל הוא מושקף מכחות פועלות יותר נכבדות ממנו, והוא אשר יקרא שכל. וסוף המאמר הוא שאבן רשד יאמר שכל היחסים והצורות הם נמצאים בכח החמר הראשון, והם בפועל במניע הראשון בצד מהצדדים, כדמות מציאות העשוי בפעל בנפש העושה. הנה זהו מה שאמר אבן רשד בזה המקום. ואולם בפירושו למאמר השביעי ממה שאחר הטבע אמר אבן רשד, לסלק זאת הטענה השנית, דבר זה ענינו. הנה כאשר הושתכל מופת ארסטו בזה המקום על שהצורות ההיולאניות הם המולידות לצורות ההיולאניות, ראה שהזרעים אשר יתנו צורות הדברים המתילדים מהזרעים בצורות אשר נתן להם בעל הזרע המוליד אותם. ואמנם המתהוים מעצמם הנה הגרמים השמימיים הם אשר יתנו לאלו מה שיעמוד מקום הזרעים והכחות אשר בזרעים כאשר יתילדו מזרע. ואלו כלם כחות טבעיות אלהיות יהוו כמותם, כמו שיהוו האומנים המלאכותיים עשוייהם, לזה יאמר ארטו בספר בעלי חיים באלו הכחות שהם דומים בשכל, ירצה שהם יפעלו פעל שכל, וזה שאלו הכחות ידמו השכל בשהם לא יפעלו בכלי גשמי. ובזה הענין יובדלו אלו הכחות המהוים, והם אשר יכנו אותם הרופאים המציירים מהכחות הטבעיות אשר בעלי חיים, וזה שאלו יפעלו פעל השכל המעשי, לפי שהם יפעלו בכלים המוגבלים ואברים מיוחדים. אמנם הכח המצייר הנה לא יפעל באבר מיוחד, ולזה יספק גלינוס ויאמר איני יודע אם זה הכח הוא הבורא, אם לא, אבל הוא לא יפעל אלא בחום אשר בזרע, לא על שהוא צורה בו, כמו הנפש שהיא צורה בחום היסודי, אבל הוא נעצר בו בדמיון מה שתהיה הנפש נעצרת בגרמים השמימיים, ולזה יגדיל ארסטו זה הכח וייחסהו אל ההתחלות האלהיות, לא לטבעיות. ואמנם אם יהיה זה הכח משכיל עצמו, כל שכן שיהיה נהדל, הנה זה דבר לא התאמת. וסוף הדברים הוא שאבן רשד יאמר שאם נמצא בכאן מה שאיננו גשם, הנה אי אפשר בו שישנה היסוד אלא באמצעות גשם אחר בלתי משתנה, והם הגרמים השמימיים. ולזה יהיה שקר שיתנו השכלים הנבדלים צורה מן הצורות המעורבות בהיולי, ואמנם הניע ארסטו אל הכנסת שכל נבדל מהיולי בחדוש הכחות השכליות לבד, לפי שהכחות השכליות אצלו הם בלתי מעורבות להיולי, הנה מחוייב בהכרח שיתילד מה שאינו מעורב בהיולי בפנים מה מבלתי מעורב להיותי. הנה זהו מה שאמרו אבן רשד בזה המקום לסלק זאת הטענה אשר טען תמסטיוס לקיים שבכאן צורה נבדלת מהווה מסכמת באופן מה לדבר המתהוה.
4
ה׳ונאמר שהוא מבואר שלא יתחייב ממה שאמר אותו אבן רשד בזה שיהיה די בצורות ההיולאניות להיות הצורה היולאנית, אבל יתחייב שתהיה בכאן צורה נבדלת תעלה אליה זאת ההויה, כמו שאמר אבן רשד, והוא המניע הראשון אצלו אשר ימצאו בו אלו הצורות באופן מציאות הדבר העשוי במלאכה בנפש האומן. ובכלל הנה זה מבואר שאין די בחום המשוער אשר בזרע שתהיה ממנו זאת היצירה הנפלאה אשר נלאו הדעות להשיג מהחכמה הנפלאה אשר בה כי אם חלק קטן, כי החום המשוער הוא יותר ראוי שיהיה כלי לפועל המהוה משיהיה הוא הפועל, וזה מבואר בעצמו מהחום היסודי אשר בבעלי הנפשות, ר"ל שהוא כלי לנפש לעשות פעולותיה, כמו שהתבאר בטבעיות. וכן הוא מבואר בחום המשוער אשר תעשה בו המלאכה מה שתעשהו כי הוא כלי למלאכה, לא שיהיה הוא המלאכה בעצמה, וזה כי הקרדום, דרך משל, לא יתחדש מהחום המשוער במלאכה מזולת מלאכה, ר"ל ממושכל הקרדום אשר בנפש האומן. ואלו היה אפשר שתהיינה כמו אלו הפעולות מסודרות מהחום המשוער, הנה לא נצטרך להכניס נפש בבעלי נפש, אבל יהיה החום היסודי הוא הצורה המשלמת מציאות נמצא נמצא מהצמחים והבעלי חיים, וזה מבואר הבטו. ובכלל הנה הוא מבואר, כמו שיאמר הפלוסוף, שמה שבכח ישוב נמצא בפעל ממה שהוא בפעל אשר הוא מסכים באופן מה אל מה שיוציא אותו אל הפעל.
5
ו׳ואולם מה שטען אבן רשד שהאש כבר יתיליד מהתנועה, או אינו מחויב שיהיה אפשר שיהיה יוציא הדבר מהכח אל הפועל מזולת מוציא יש לו באופן מה מה שיהיה הדבר ההוא כחיי עליו. וזה שהתנועה תעשה, כמו שיאמר הפלוסוף, מהחום החלש אשר בדבר המתחמם חום יותר חזק, והנה החום ההוא הוא הפועל בזה, לא התנועה, אבל הוא כלי לזה הפעל כשתביא חלקי הדבר קצתם אל קצת, כמו שאמר הפלוסוף בהתר זה הספק בטבעיות, וכבר באר אבן רשד זה הענין בבאורו לספר האותות. ולא ימנע שיהיה מהחום החלוש חום יותר חזק, כמו שיהיה מהבריאות החלוש אשר בחולה בריאות שלם, כמו שזכר הפלוסוף במה שאחר הטבע. בזה האופן יחמם הדבר החם הדבר המתחמם במשושו אותו, כי מצד מה שיפעל בו במשושו ישיבהו חם בפעל אחר שיהיה חם בכח. ואם היה פועל בו בשלמות, ישיבהו חם במדרגתו, כמו שזכר הפלוסוף בטבעיות, ולזה ימצא זה הענין מתחדש מהמסכים באופן מה. ואולם מה שזכר אבן רשד מהכמות שלא יעתק בדבר ההווה מפני כמות יורד עליו מחוץ, ולזה לא ימנע שיתחדש הדבר מזולת המסכים, הוא הטעאי. וזה שהדבר המתחדש ממנו מה שיתחדש בעצמות, וממנו מה שיתחדש במקרה. והנה אפשר היה במה שיתחדש במקרה שיתחדש מזולת המסכים, לא במה שיתחדש בעצמות. והמשל שבנין הבית הוא מתחדש בעצמות מהסדור המושכל לו בנפש האומן, והוא המסכים לו באופן מה, ואולם מה שיתחדש בבית במקרה אינו מחויב שיהיה מהמסכים, ולזה תמצא באש שהקלות לא יתהווה בו מהקלות, אבל יתהוה בו החום מהחום, ואולם הקלות הוא דבר נמשך לחום, ולזה לא יחויב שיהיה חדושו מהמסכים. וכן הענין בכמות ההווה, וזה כי הכמות ההווה ימצא מתחדש באחד משני פנים, אם מצד הכמות המתחדש בדבר המקבל ההוייה מפני ספוגית החמר ומקשיותו בעל קבולו ההוייה, אם מצד מה שימצא לנזון שיתחדש לו מהכמות באמצעות ההזנה. והנה הכמות המתחדש מפני ספוגית החמר ומקשיותו אינו מתחדש בעצמו, אבל נמשך למה שחדושו בעצמות, והוא הצורה המגזית, והיא המתחדשת מהמסכים באופן מה, וכמות החומר הוא דבר נמשך להם לפי עובי החמר ודקותו, יהיה ספוגיי או מקשיי. ועוד כי הכמות אשר נתהוה יש לו הגבלה בעצמות מצד הצורה אשר יקבלה, שלא תמצא ביותר קטן ממנו, וכן יהיה שם כמות לא תמצא זאת הצורה ביותר גדול ממנו, וזה דבר התבאר בטבעיות, ומזאת הצורה ימשך ענין הכמות הזה, ולזה לא יתחיל הטבע בהוייה אם לא ימצא שם מהחמר בשעור שיהיה אפשר בו לקבל ההוייה באופן מה. ובהיות הענין כן, הנה לאומר שיאמר שהצורה היא מתחדשת מהמסכים, וממנה ימשך חדוש הכמות, לפי שאי אפשר שתתחדש בנושא בעל צורה איזה כמות הזדמן. וכן הכמות המתחדש מפני ההזנה הוא מתחדש במקרה, כי המתחדש שם בעצמות והוא צורת הבשר כמה שיבא בבשר, וצורת העצם כמה שיבא בעצם, הוא המסכים. ועוד שלאומר שיאמר שהכמות המתחדש הוא מהמסכים, וזה דבר מבואר ממה שיתחדש במלאכה, כי כמו שהתמונה מתחדשת מהתמונה אשר בנפש האומן, כי הוא יעשה מה שיעשהו מהתמונות בכמות הראוי לפי מה שנעשת בעבורו המלאכה ההיא, והמשל שהוא לא יעשה הקרדום באיזה שעור הזדמן, אבל יעשהו בשעור נאות אלא שישלם ממנו פעל הקרדום. ואולם זה שזכר אבן רשד מניין התנועה הוא מבואר גם כן שלא יתחייב ממנו שיהיה אפשר יתחדש דבר בעצמות זולת מהמסכים באופן מה. וזה כי התנועה אשר באיך היא מהמסכים, כי הוא מורכבת מהכח והפעל, הנה כל מה שיתחדש ממנה הוא פעל מה מסוג הפעל האחרון אשר הוא תכלית השנוי. ולפי שתכלית השנוי הוא מהמסכים, הנה יהיה כל השנוי מהמסכים, אלא שהוא יתחדש מעט מעט. וכן הענין בתנועת ההויה, וזה כי מה שיתחדש ממנה מהצורה המזגית הנה ענינו כמו הענין השנוי אשר באיך, שהוא מהמסרים, כמו שקדם. ומה שיתחדש מנה מהצורה הכללית לבעל הנפש ההיא – וזאת היצירה לא יחויב בה שתהיה מזולת המסכים על כל פנים, אבל תהיה מהמסכים באופן מה, כמו הענין בדברים ההוים במלאכה, שהתמונה בהם היא הווה מהתמונה המושכלת אשר בנפש האומן. והנה הענין בנתינת הצמיחה כמו הענין בתנועת ההויה והתנועה אשר באיך, וזה מבואר בנפשו מענינה, והוא מבואר בה מאד, שהיא כבר תהיה מהמסכים. ואולם התנועה שלא יתחדש ממנה תכלית אחר כמו בתנועות המחולות מן השיר, הנה היא גם כן מהמסכים באופן מה, והוא הציור אשר למתנועעים בענין תנועת השיר ההוא, וכפי יחסה מהמהירות והאחור תהיה תנועת המתנועעים במחולות מהירה או מתונית, וזה מבואר בנפשו מענינה. ולזה הוא מבואר שכל אלו הדברים המתחדשים הם מהמסכים באופן מה, וזה דר מחוייב לפי מה שזכר הפלוסוף. ויראה שאבן רשד גם כן הסכים שחדוש כל המתחדשים הוא מהמסכים באופן מה, ולזה המשיל זה הכח הנפשיי אשר בזרעים אל הבית אשר בנפש הבונה, שהוא מסכים באופן מה אל הבית הנעשה במלאכה.
6
ז׳ואולם השתדלנו לסלק הספק בזה באלו הדברים שזכר אבן רשד שיתכן שיחשב בהם שיהיה חדושם מזולת המסכים כדי שלא ישאר בזאת ההקדמה ספק, רוצה לומר ההקדמה שנאמר בה כי כל מה שיצא מהכח אל הפעל אמנם יתחדש ממה שבפועל בסוג ההוא, לפי שזאת ההקדמה היא ממה שתישיר אותנו למצא האמת בדרושים רבים ויקרים, כמו שהתבאר למי שעיין בטבעיות ובאלהיות. וכאשר התישב לנו זה, הנה נאמר שאין די בהויית בעל נפש בחום המשוער אשר יגיע בזרעים ובמה שידמה להם מהגרמים השמימיים, כמו שאין די בהויה המתחדש במלאכה אשר תעשה התמונה בחום המשוער אשר תפעל בו המלאכה ההיא, כי החום הוא כלי למלאכה, ואינה המלאכה בעינה. ולזה הוא מבואר שבזרעים כח נפשיי יחסו מהמתהוה יחס המלאכה מהעשוי במלאכה. וכבר הסכים בזה אבן רשד, כמו שיראה מדבריו, ולזה אמר שזה החום המשוער מגעת מהאומנות האלהי השכלי אשר הוא דומה בצורה האחת אשר למלאכה האחת הראשיית אשר תחתיה מלאכות שונות, רוצה לומר שהמלאכות ההם הם משרתות למלאכה הראשיית. ואין ראוי שיחשב מדבריו שיהיה האומנות האלהי הוא אשר יתחדש ממנו זה החום המשוער לבד, אבל יסכים שהאומנות האלהי הוא אשר יתחדש ממנו בזרעים היחסים והצורות אשר בהם יפעלו זה הפעל אשר הוא בתכלית הסדור. ולזה אמר שאלו היחסים והצורות הם נמצאים בפעל בבמניע ראשון בצד מהצדדים בדמות מציאות העשוי בפעל הנפש העושה. ולזה הוא מבואר שאבן רשד הסכים שזאת ההויה תעלה לשכל נבדל, הוא אשר יהיו נמצאים בו אלו הדברים ההווים בפעל בצד מה. אלא שכבר יראה מדבריו שהוא יחשוב שזה הפעל יהיה מהמניע הראשון בשיושפע ממנו באמצעות החום המשוער כח נפשי טבעי יפעל מה שיפעלהו בתכלית הסדור, עם היותו בלתי משכיל, וזאת היא הנפש אשר ידמה ארסטו שהיא נאצלת מהשמש והגלגל הנוטה. והנה הענין בה כמו הענין בפעולות הבעל נפש בענין הצמיחה וההזנה, שהיא בתכלית הסדור מבלתי שיהיה הטבע משכיל מה שיפעל אותו מזה. וכמו שהפועל בהוייה ההיא החלקית הוא כח נפשי היולאני, כן הענין בזאת ההוייה הכללית, רוצה לומר שהיא תהיה באמצעות כח נפשיי היולאני הוא בזרעים או במה שידמה להם.
7
ח׳ואולם במה שאמר אבן רשד בפירושו למאמר השביעי ממה שאחר הטבע ידמה שהסכים שזה הכח אשר בזרעים הוא נבדל, ולזה אמר שאלו כלם הם כחות טבעיות אלהיות יהוו כמותם כמו שיהוו האומנים המלאכותיים עשוייהם. ואמר כגם כן שאלו הכחות ידמו לשכל בשהם לא יפעלו בכלי גשמי מה שיפעלו אותו מהציור והתמונה. ואמר גם כן שזה הכח לא יפעל אלא בחום אשר בזרע, ולא על שהוא צורה בו, כמו הנפש שהיא צורה בחום היסודי, אבל הוא נעצר בו בדמיון מה שתהיה הנפש נעצרת בגרמים השמימיים. וזה כלו הוא ממה שיראה ממנו שזה הכח הוא נבדל. כי זה מסגולת הנבדל שלא יפעל מה שיפעל אותו בכלי, ושיהיה בלתי דבק בחומר, כמו שיאמר אבן רשד בזה הכח אשר בזרע. אלא שאבן רשד יאמר בזה המאמר שלא התבאר מזה שיהיה זה הכח המהוה נבדל. והנה הביאהו לזה, כי הוא חושב כי מפני שהוא יפעל מה שיפעל אותו מזה בכלי מה, וזה דבר אמרו בבאור בבאורו למה שאחר הטבע במאמר הנרשם באות הלמד. והנה זה בלתי צודק, כמו שבארנו בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר, וזה כי מה שיפעל אותו הנבדל בזולתו יהיה בהכרח בכלי באופן מה, והוא הכלי אשר יהיה בו החמר מוכן לקבל רצויו. וסוף הדברים, הנה איך ומה שהיה, הנה הוא מבואר שאבן רשד הסכים שזא ההוייה תעלה בהכרח אל כח נבדל, הוא שכל, ושהוא מסכים באופן מה אל מה שיתחדש בזאת ההויה מהצורה, וזה שהשכל הוא המניע הראשון אצלו. ושהוא לא השתדל בזה המאמר לסלק עליית זאת ההויה אל כח נבדל, אבל אמנם בטל בזה שתהיינה בכאן צורות נבדלות יהוו כמותם על הצד שהיה אומר אפלטון. ומזה הצד חלק עם תמסטיוס בזה המקום, כי תמסטיוס אמנם טען לקיים מציאות הצורות הנבדלות אשר היה מניח אפלטון אלו הטענות אשר טען אבן רשד לסלק אותם, וזה מבואר מדבר תמסטיוס בבאורו למאמר הנרשם באות הלמד.
8
ט׳ואולם אם יהיה זה הפעל מההווה הנבדל באמצעות צורה היולאנית אחרת בזרע זולת החום היסודי אשר בו, או יהיה זה ממנו בזולת אמצעות, זה ממה שיש ספק בו ומבוכה. והנה נחקור מזה אחר זה. – והנה הנראה מדברי אבן רשד בזה שהוא יסכים שהמהוה הנבדל יעשה זה באמצעות צורה היולאנית היא בזרע. ואמנם אבובכר יראה שהוא יעשה זה בזולת אמצעי, לזה הסכים שהפועל להוייה אשר בזרעים הוא כח מסתבך בזרעים, הוא שכל, לפי מה שספר ממנו אבן רשד.
9
י׳ואולם הטענה השלישית מהטענות שזכרנו לקיים דעת תמסטיוס הוא גם כן ממה שידמה ממנו שזאת ההויה תעלה אל פועל נבדל הוא שכל, ולזה היתה מגעת זאת היצירה בזה האופן מהשלמות אשר נלאו הדעות האנושיות להשיג ממנו כי אם חלק מועט. כי זה בלי ספק יחוייב שיהיה מסודר מפועל אחד משיג התכית, אלא שלא יתבאר מזה אם זה מסודר ממנו בזולת אמצעי, או באמצעי. וזה כי יש לאומר שיאמר שהוא מסודר ממנו באמצעות כח נפשיי ישפע ממנו בזרע, והוא יוליך אל הכונה מזולת שישכיל זה, כמו הענין בכח הזן והצומח, שיוליך אל הכונה בתכלית מה שאפשר מזולת שישיג זה, וזה אמנם יהיה במה שיסודר לו מזה הפעל מהפועל הנבדל המהוה אותו. והנה הענין בזה כמו הענין בדברים הנעשים במלאכה אשר הושמו בהם כלים יוליכו אל הכונה מזולת שישכילו, וזה אמנם יהיה מפני מה ששם בהם האומן מההכנה לעשות זה הפעל, והמשל בזה שהרחים ימצאו בהם כלים מניעים אותם בסבוב מזולת שיבינו זה, ואמנם הבין זה האומן ששם בהם אלו הכלים. והוא מבואר שלא יחויב מזאת הטענה שיהיה בהויה אחת שני פועלים, האחד יכין החמר לקבל הצורה, והאחר יתן הצורה כמ שזכר אבן רשד מהקודמים. ויראה מאמר תמסטיוס בזאת הטענה שהוא לא הבין שתהיה זאת ההויה בזה האופן שהבין אבן רשד מהקודמים לו מהמפרשים.
10
י״אונאמר גם כן כי הטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד לא יחייבו שלא תהיה זאת ההוייה מסודרת משכל אם באמצעות כח אחד, או בזולת אמצעות. וזה כי מה שנאמר בטענה הראשונה מהטענות שזכרנו הוא מבואר שלא יחוייב ממנו שלא תעלה זאת ההוייה לפועל נבדל, אבל מה שיחויב ממנו הוא שאי אפשר שיהיו בהוייה האחת שני פעלים, יהוה האחד הצורה ויפעל האחר הכנת החומר לקבלה. ואולם אם הונחה כל ההויה מסודרת מהפועל הנבדל באמצעות החום היסודי אשר בדבר המתהוה, או באמצעות כח נפשיי בו, כמו שיהווה בעל המלאכה אשר בחמר באמצעות ההכנה אשר בחמר לקבל רצויו, הנה לא יקרה מזה בטול מזה הצד. וכן יתבאר זה הענין במה שנאמר בטענה השנית והחמשית והששית והשביעית מאלו הטענות אשר זכרונם לקיים דעת אבן רשד. וזה שמה שיחוייב מהם הוא שאי אפשר שיהיו בהוייה האחת שני פועלים, יהווה האחד הצורה ויפעל האחר הכנת החמר לקבול הצורה, אבל לא יחויב מהם שלא תעלה ואת ההוייה לפועל נבדל. וזה מבואר בנפשו למי שיעיין באלו הטענות.
11
י״בואולם מה שנאמר בטענה השלישית מאלו הטענות שזכרנו לקיים דעת אבן רשד שאי אפשר בצורה הנבדלת שתפעל צורה בחומר באלו הבעלי נפש, לפי שזאת הצורה המהוה הבעלי נפש תפעל מה שתפעל אותו בכלי מה, והוא החום הנפשיי אשר בזרעים, או במה שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע, ומה שזה דרכו הוא מבואר שאינו נבדל. הנה הוא מבואר, שאף על פי שנודה בזה המאמר, הנה לא יחויב שלא תעלה זאת ההויה לפעל נבדל, אבל מה שיחויב שהפועל הקרוב להויה הוא היולאני, כי הוא יפעל מה שיפעל אותו בכלי, אבל הוא אפשר שיהיה זה הפועל הקרוב בהויה מחודש מפועל נבדל, כמו שאמר זה אבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים, רצוני שהפועל לזה הכח הנפשיי בזרעים הוא נבדל, כי הוא יעשה פעולתו זאת בזולת כלי. ועוד שכבר בארנו בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר שלא יחוייב מזה שיהיה זה הכח היולאני. וזה כי הפועל הנבדל ימצאו לו שני מינים מהפעולות. האחד מהם הוא השגתו עצמותו, וזה הפעל יהיה ממנו בהכרח בזולת כלי. והשני הוא שיושפע ממנו מהפעולות או מההפעליות בגשמים, וזה לא ימנע היותו בכלי באופן מה, וזה הכלי הוא שיהיה בו החמר מוכן לקבל רצויו. וזה כי התנועה שתסודר ממניעי הגרמים השמימיים המתנועעים מהם היא באמצעות כלי, והוא התמונה אשר לגרמים השמימיים אשר אי אפשר שתמצא התנועה הנראית להם אלא בה. וכן יהיה גם כן כלי לזאת התנועה הטבע שיש לגרמים השמימיים, שהם לא קלים ולא כבדים, כמו שהתבאר בטבעיות, וזה שאם היו קלים או כבדים, לא היה אפשר שתשלם מהם זאת התנועה הסבובית המתמדת. והנה אלו המניעים הם נבדלים, כמו שבאר הפלוסוף ויתבאר גם כן במה שאחר זה, ולפי שהם מניעים הגרמים השמימיים באמצעות כלי באופן מה. וכבר יתבאר גם כן זה הענין מצד אחר, רצוני שהפועל הנבדל לא ימנע שיפעל בגשמים באמצעות כלי, וזה כי מה שישפיעו בכאן מניעי הגרמים השמימיים מהפעולות הוא באמצעות כלי, והוא הככב. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא ימנע שיהיה הפועל בהויה נבדל, ואף עלפי שהוא פועל בכלי באופן מה, והוא הכלי אשר יהיה בו החמר מוכן לקבל רצויו.
12
י״גואולם מה שנאמר בטענה הרביעית מהטענות שזכרנו לקיים דעת אבן רשד שהמאמר בשהפועל להויה הוא שכל נבדל מסכים באופן מה אל הצורות ההיולאניות המתחדשות ממנו הוא דומה אל המאמר בצורות אשר הניח אפלטון, הוא מבואר שהוא בלתי צודק. וזה מבואר מהבטולים שחויבו למי שהניח הצורות נמצאות על האופן שהיה מניח אפלטון שלא יחוייב אחד מהם לפי זאת ההנחה, ר"ל אם הנחנו שאלו הצורות נמצאות בשכל המהוה בדרך מה שימצאו הצורות המתחדשות מהמלאכה בנפש האומן. וכבר בארנו זה קצת באור בפרק הששי מהמאמר הראשון מזה הספר. ועוד שאבן רשד הסכים שהסדור המושכל אשר בנפש המניע הראשון הוא הסבה במציאות הסדור המוחש באלו הדברים, ולזה אמר שכל היחסים והצורות הם בפעל במניע הראשון בצד מהצדדים, כמו בקדמות העשוי בפעל בנפש העושה. וכבר הודה גם כן אבן רשד במוחלט זה הענין בכל אחד ממניעי הגרמים השמימיים בפירושו למאמר הנרשם באות הלמד, וזה שהוא אמר שם שהגרמים השמימיים יתנועעו לפי שהם ישכילו מנפשם ששלמותם אמנם הוא בתנועה, כמו שישכיל המתונעע לשמור בריאתו ששמירת בריאתו היא בתנועה. ועוד שהם ישכילו שתנועתם היא לאשר יוציאו מה שהוא בכח באופן מה מהצורות הנבדלות אל הפעל, והם הצורות ההיולאניות. כי מן הדומה שיהיו לאלו הצורות שני מציאויות, מציאות בפעל, והוא המציאות ההיולאני, ומציאות בכח, והוא המציעות אשר להם באופן הצורות הנבדלות. ורצוני בכח כמו מה שנאמר שהצורות המלאכויות להם מציאות בפעל בהיולי, ומציאות בכח בנפש העושה. וזה מה שיראה ממנו שאלו הצורות להם שני מציאויות, מציאות נבדל, ומציאות בהיולי, והנבדל היא סבה לאשר בהיולי. וזהו מה שהשתדלו בו האומרים בצורות ונפלו למטה ממנו. עד כאן לשונו. – הנה כבר התבאר מזה המאמר תכלית הבאור שאבן רשד יראה שההויה תעלה אל פועל נבדל ימצאו בו כל הצורות ההיולאניות בצד מה, והוא הצד אשר ימצאו בו הצורות המלאכותיות בנפש העושה, ושזאת ההנחה היא בלתי מסכמת להנחת האומרים בצורות. ואולם מה שאמר אבן רשד שאלו הצורות נמצאות בכח בצורות הנבדלות, הנה אין רצונו בזה שלא יהיה לאלו הצורות מציאות בפעל בצד מה בצורות הנבדלות, והוא הסדור המושכל אשר להם. אבל הרצון בזה שאינם נמצאות בהם מציאות היולאני כי אם בכח, כמו שהצורה ההיולאנית המגעת מהמלאכה אינה נמצאת בנפש האומן כי אם בכח, ואולם מה שנמצא בפעל ממנה בנפש האומן הוא הסדור המושכל אשר לה. וזה מבואר מאד מדברי אבן רשד.
13
י״דואולם מה שנאמר בטעה השמינית, שאם היתה הצורה ההיולאנית מתחדשת מהצורה הנבדלת, היתה ההויה האחת מפועלים רבים, כי לא ישלם בצורות נבדלות שתהיינה מתאחדות, כמו שישלם זה מהם כשהם בהיולי, הוא חזק העומק והמבוכה. אלא שעם החקירה יתבאר שהענין בזה הוא בהפך, רצוני שהצורות הנבדלות ישלם בהם ההתאחדות באופן יותר שלם ממה שישלם בצורות ההיולאניות, וזה יתבאר אחר שנציע שהוא מחויב שישלם במושכל הצורות ההיולאניות ההתאחדות. וזה יתבאר ממה שאומר, וזה כי הסדור המושכל בנפש האומן מהדבר הנעשה במלאכה אשר בו צורות הם קצתם לקצת במדרגת השלמות, כמו הענין בצורת הבית אשר בנפש האומן, שתמונת האבנים והלבנים היא הולכת במדרגת ההיולי מהכותלים והפתחים, וצורת הכותלים והפתחים הולכת במדרגת ההיולי מצורת החדרים ושאר חלקי הבית וצורת החדרים והחצרות ושאר חלקי הבית הולכת במדרגת ההיולי מצורת הבית בכללו. ולפיח שה הסדור אשר הוא בנפש האומן הוא נבדל בהכרח, כמו שהבתאר בספר הנפש, הנה יהיה המשיג והמושג דבר אחד במספר. ואם היו אלו הצורות בלתי מתאחדות בנפש האומן, כמה אני תמה מאיזה צד יתכן שיעשה הבונה קצת אלו הצורות בעבור קצת, האם אפשר שאעשה אני מה שאשיג אותו בעבור שיגיע מה שתשיג אותו מזולת שיהיה לי השגה בו. הנה זה מאמר בתכלית הבטול, כי איך ישלם לי ההתישר ביותר שלם שאפשר אל התכלית שתשיג אותו, ולא אשיגהו. הנה זה אם היה, יהיה במקרה, וזהו ממה שלא יגיע ממנו דבר מאדיי, כמו הענין באלו הדברים המתחדשים מהמלאכה או מהטבע וכבר יתבאר זה גם כן מפני השכל הנקנה, וזה שמושכליו הם רבים, והוא עם זה מחויב שיהיה אחד במספר, ומה שהוא שלמות לאחד במספר הוא מחויב שיהיה אחד במספר, כמו שזכרנו במאמר הראשון מזה הספר. ועוד שאנחנו נמצא האדם שיקיש בין קצת אלו המושכלות ובין קצת. ואם לא היה השכל הנקנה אחד, לא היה לו אפשר זה, כי לא אוכל להקיש בין ידיעתי לידיעתך הבלתי ידועה לי. ואולם היה אפשר במושכלות שיתאחדו כלם, כי הם כלם קצתם בעבור קצת, וקצתם שלמות לקצת, והשלמות ומה שהוא לו שלמות הוא לידיעה אחת, כי הם מצטרפים, והמצטרפים הם לידיעה אחת. וזה ממה שיראה ממנו שכבר ישלם ההתאחדות בשכל הנקנה במושכל כל הצורות ההיולאניות אשר החמר הראשון הוא כחיי עליהם. ואם היה הענין כן בשכל הנקנה, עם העלם ממנו הרבה מהדברים שישימו זה הסדור המושכל מתאחד, כמו שהתבאר במאמר הראשון מזה הספר, הנה כל שכן שישלם זה ההתאחדות בנפש הנבדל הפועל להוייה שלא יעלם ממנו דבר ממה שישים זה הסדור המושכל מתאחד, כמו שהתבאר בראשון מזה הספר. ובכלל הנה מבואר שאלו הצורות המושכלות הם מתאחדות בשכל המשיג אותם. וזה כי סדור הנמצאות מפני שהוא מתאחד, הנה הוא עלול משכל אחר, ומן השקר שיהיה עלול ממנו בזה האופן הנפלא, והוא לא ישיג מה שהוא עלול ממנו בצד מה. ולזה תמצא שהפילוסוף הסכים שהשם יתברך יודע כל המושכלות, אלא שהוא ישכילם יחד, לא בזה אחר זה, והנה ישכילם יחד בצד שהם בו בכללם סדור אחד. וזה שהוא אמר במאמר הנרשם באות הלמד דבר זה לשונו. הנה כל מה שאין לו יסוד יהיה הוא הוא, לפי שהשכל וההשתכלות אחד גם כן. וכבר נשאר שנגיד, אם היה המושכל מורכב, הנה הוא כאשר בחלקי הכל, או לא יתחלק, כל מה שאין לו יסוד, כמו השכל האנושי, ואשר למורכבים החלקיים בזה האופן כפי המין הזה, אב המשובח בזה מה שהוא כל, והוא דבר אחד. וכפי זה הענין ההשכל הוא בעצמו בכל הזמן. עד כאן לשונו. וזה מה שאנחנו מפרשים בזה המאמר, בעבור שהיתה כונת הפלוסוף לבאר שהשכל הראשון הוא אחד פשוט בכל הפנים, ביאר תחלה שהמשכיל וההשכל והמושכל ממנו הוא דבר אחד כמספר, ולזה לא יהיה בו רבוי מזה הצד. וזה כי כל מה שאין לו יסוד הנה יהיה המשיג וההשגה והמושג אחד במספר. ואמנם מה שיש לו יסוד יהיה בו המושג זולת ההשגה, וכל שכן שהוא זולת המשיג, והמשל שהצבע אשר בנראה הוא זולת הצבע אשר בכח הרואה, והוא ההשגה, וכל שכן שהוא זולת הכח הרואה. ואולם מה שאין לו יסוד לא יתכן בו שיהיה המשיג זולת ההשגה או זולת המושג, כמו שהתבאר במאמר הראשון מזה הספר. וכאשר נשלם לו זה הבאור שלא יהיה בשם יתברך רבוי מזה הצד, השתדל לבאר שאין בו רבוי מצד היות עצם המושכל מורכב, ולזה אמר וכבר נשאר שנגיד אם היה המושכל לשם יתברך מורכב, כמו שיראה מהסדור אשר לעולם העלול ממנו, הנה הוא יהיה מתחלק, כמו הענין בחלקי הכל, רוצה לומר שהמושכלות תהיינה בו רבות מתחלקות, כמו הענין בחלקי הכל שיהיו רבים, ויהיה בהם הכל מתרבה באופן מה, ויהיה אם כן רבוי מה בעצם השכל הראשון, וזה מבואר הבטול. או נאמר שזה המושכל הוא בלתי מתחלק, ולזה לא יהיה בו רבוי מזה הצד, כי לא יתחלק כל מה שאין לו יסוד, כמו הענין בשכל האנושי, רוצה לומר כי עם היו המושכליו רבוי מה, הנה הוא אחד פשוט בלתי מתחלק, כמו שבארנו אנחנו במה שקדם מהדברים בזה הפרק ובמאמר הראשון מזה הספר. והנה אשר למורכבים החלקיים מהסדור והיושר הוא מזה המין, רצוני שהוא מתחלק באופן מה אל השלם והחסר, ולזה היה בחלקי גדרם רבוי באופן מה, והיה זה כן, לפי שיש להם יסוד. אבל המשובח בזה הוא מה שהוא כל, והוא דבר אחד, רוצה לומר שהיותר משובח בזה הוא הדבר שהוא כולל כל הסדור והיושר אשר בנמצאות, והוא דבר אחד במספר, וזהו השם יתברך. וזה אמנם הוא אפשר בו לפי שאי לו יסוד. ולפי שכבר התבאר שהשכל והמושכל ממנו הוא דבר אחד במספר, הנה אם כן יהיה השכל בשם יתברך בעצמו בזה האופן אשר יוכלל בו סדור כל הנמצאות בכל הזמן. הנה הוא זה מה שפירשנו אנחנו בזה המאמר, והוא מסכים למה שאמר אותו הפלוסוף לפי מה שיתנהו מובן מילותיו ולפי האמת בצעמו.
14
ט״וואולם אבן רשד פירש בזה פירוש אחר בלתי מסכים ללשון הפלוסוף, וזה לשונו. וכבר נשאר שנגיד אם היה המשכל מורכב, הנה הכל אשר השתנה בחלקי הכל, ירצה וכבר נשאר ספק במושכל ממנו אם הוא פשוט או מורכב ממושכלות רבות. אבל אם היה מורכב ממושכלות רבות, הנה הוא בהכרח זולתי החלקים בלתי מתדמה, ומה שהיה כן הנה ישכיל דברים רבים, ומה שישכיל דברים רבים הנה הוא ישכיל דבר חוץ מעצמו, והמושכלות ממנו הם סבת עצמו. ואמרו ולא יתחלק כל מה שאין לו יסוד, כמו השכל ההיולאני, יסבול שירצה שכל מה שהיה מן השכלים אין למושכלו יסוד, והוא אשר השכל והמושכל דבר אחד בעינו אי אפשר בו החלוק, כמו מה שאפשר לשכל האנושי אחר שהיתה סבת החלוק בשכל האנושי הוא שהמושכל בצד מה הוא בלתי השכל, וזה שאלו התאחדו השכל והמושכל ממנו בכל הצדדים לא ישיגהו שיהיו מושכלותיו רבות, לפי שסבת הרבוי הוא הזולתיות אשר בין השכל והמושכל ממנו. ויסבול שירצה שהראיה על שכל מה שאין לו יסוד לא יתחלק המושכל ממנו מן השכל האנושי, וזה שאנו נראה במה שיפשיטהו מהחמר, ואם לא יהיה נקי במוחלט, הנה השכל והמושכל יהיה דבר אחד. וכאשר היה זה כן, הנה מה שהיה מנוקה מן החמר במוחלט הנה המושכל ממנו והשכל הוא דבר אחד במוחלט. ואמרו ואשר למורכבים החלקיים בזה האופן כפי זה המין, ירצה והדברים המורכבים אמנם יעדיפו קצתם את קצתם במעט ההרכבה וקורבה מהפשוט הראשון באותו הסוג. ירצה שכאשר נמצא בכאן סוג מה מושכל יעדיף קצתו את קצת בהרכבה, רוצה לומר בזולתיות המושכל לשכל, הנה היותר משובח מהם הוא אשר הא פחות הרכבה באותו הסוג, אבל הוא הפשוט באותו הסוג. וכאשר אמר שההעדפה בסוג מה שיעדיף במיעוט ההרכבה, אמר אבל המשובח הוא מה שהוא כל, והוא דבר אחד, ירצה אבל יתחייב שיהיה המשובח בכל סוג הוא כל ופשוט לא יתחלק, והוא דבר נפרד מעצמו חוץ מהמורכב, ר"ל שאין עצמו בהרכבה. משל זה שהדברים החמים אמנם יעדיפו קצתם את קצת במיעוט החום ורבויו, ולזה היה הדבר החם במוחלט הוא אשר אין בו הרכבה, והוא האש, אחר שהוא לא יתערב בו גשם אחר בעבורו היה מעט חם. וכן השכל הראשון יחויב שיהיה פשוט ואחד במוחלט. ואמרו וכפי זה הענין ההשכל הוא לעצמו בכל הזמן, ירצה אבל הוא לא ישכיל דבר חוץ מעצמו, אחר שהוא הפשוט, הנה השכילו עצמו דבר לנצח, ולא נירא שישיגהו לאות בענין השכל ממנו. וכן חוייב שיהיה הענין בשאר השכלים הנבדלים, אלא שהראשון הוא היותר פשוט מהם, ולזה היה האחד במוחלט, מה שלא היה בו רבוי כלל, לא מפני שנוי השכל למושכל, ולא מפני רבוי המושכלות, לפי שרבוי המושכלות בשכל האחד בעצמו בענין השכל ממנו הוא דבר נמשך לשנוי אשר ימצא בו בין השכל והמושכל, לפי שכאשר התאחדו השכל והמושכל התאחדות שלם, יחויב שיתאחדו המושכלות הרבות אשר לאותו השכל, הנה יהיה אותו השכל אחד ופשוט מכל הפנים, לפי שכאשר נשארו המושכלות המגיעות בשכל אחד רבות, לא יתאחד בעצמו, לפי שהוא זולתיי להם. וזהו אשר נעלם מתמסטיוס בשיניח שיהיה השכל ישכיל מושכלות רבות פתאום, וזה שהוא יסתור אמרנו שהוא ישכיל עצמו ולא ישכיל דבר חוץ מעצמו, ושהשכל והמושכל ממנו הוא אחד מכל הפנים, וזה שהוא אמר שהוא ישכיל הדברים כלם, מפני שהוא ישכיל שהוא התחלה להם, וזה כלו ממאמר מי שלא יבין מופתי ארסטו. הנה אבל כבר השיג זה הספק, והוא שיהיה השם יתברך סכל במה שבכאן, ולזה רחקו אנשים לומר שהוא אינו יודע עצמו לבד יודע כל הנמצאות במציאות אשר הוא עלה למציאותם, ומשל זה מי שידע חום האש לבד לא יאמר שאין לו בטבע החום הנמצא בדברים החמים ידיעה, אבל הוא זה אשר ידע טבע החום במה שהוא חום במוחלט. וכן הראשו ישתבח שמו הוא אשר ידע טבע הנמצא במה שהוא נמצא במוחלט אשר הוא בעצמו, ולזה היה שם הידיעה נאמר על ידיעתו ישתבח שמו וידיעתנו בשתוף השם, וזה שידיעתו היא סבה הנמצא, והנמצא סבה לידיעתנו. והנה ידיעתו ישתבח שמו אינה מתוארת לא בכוללת ולא בחלקית. לפי שאשר ידיעתו בהכרח היא ידיעתו בכח, אחר שהיה הכולל אמנם הוא ידיעת הענינים החלקיים, וכאשר היה הכולל היא ידיעה בכח, ואין כח בידיעתו ישתבח שמו, הנה ידיעתו אינה כוללת. ויותר מבואר מזה שאי אפשר שתהיה ידיעתו חלקית, לפי שהחלקיות אין תכלית להם ולא תכללם ידיעה. הנה הוא ישתבח שמו לא יתואר בהם מי שדרכו שלא ימצא בו אחד מהם. הנה כבר התבאר אם כן מציאות נמצא לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא זולתיות בין מציאותו וידיעתו. עד כאן לשון אבן רשד.
15
ט״זולפי שכבר יחשב ממאמרו שיהיה השם יתברך בלתי יודע נמוס הנמצאות וסדרם בצד מהצדדים, והוא מה שהתבאר חיובו במה שקדם, הנה ראינו בכאן לזכור מאמרו ולעיין בו אם הוא צודק, אם לא. והוא מבואר שאם היה שיבין אבן רשד זה הענין, הנה אין פירושו מסכים ללשון הפלוסוף. כי הפלוסוף אמר אבל המשובח בזה מה שהוא כל, והוא דבר אחד. ואם לא יהיה במושכלות אשר ידעם רבוי באופן מה, לא יתכן שיאמר בו מלת כל, ולזה הוא מבואר שהפלוסוף יראה שהשם יתברך ידע נמוס הנמצאות בכללות, ובזה האופן הוא עלה לו, כמו שהנמוס הנמצא בנפש מנהיג הצבא הוא הסבה בסדר הנמצא בצבא, לפי מה שאמר ארסטו אחר זה הפרק. וכבר באר הפלוסוף שלא יהיה מפני זה רבוי בשכל הראשון, מפני שאין לו יסוד, והרבוי הנמצא בזה הסדור בדברים הנמצאים הוא מפני היסוד, כמו שהתבאר. והנה אבן רשד המיר מלת כל בפירושו ושם במקומה מלת פשוט, ולזה נטה שיאמר שידיעת השם יתברך הדברים במדרגת מי שידע חום האש, שכבר יש לו ידיעה בטבע החום הנמצא בדברים החמים. והוא מבואר שחום הא הוא החם שבדברים החמים אשר בתכלית, לפי שהוא פשוט, ולא התמזג בקור, ולזה יתכן שיאמר בו כל החום. ובזה האופן ידמה שיבין אבן רשד שיהיה מובן מלת כל אשר אמרה הפלוסוף בזה המאמר, אלא שזה לא יתכן שיאמר אלא בדברים המתחלקים באופן מה, כמו הענין בחום האש שהוא מתחלק כשהתמזג, עד שכבר ימצא חום מה כפל חום אחר, ולזה יחויב שיהיה במושכל השם רבוי באופן מה. וזה דבר כבר הסכים עליו אבן רשד, כמו שזכרו במה שקדם, וזה שהוא אמר שכל היחסים והצורות הם נמצאים בפעל במניע הראשון בצד מהצדדים, כדמות מציאות העשוי בפעל בנפש העושה. ולא אשער אם בתר בכאן אבן רשד נפשו, או תהיה כונתו גם כן בזה המקום שהשם יתברך יודע נמוס הנמצאות וסדרם בצד שהוא בו אחד, כמו שהוא האמת בעצמו. ואחשוב שיהיה המכוון מאבן רשד בזה המאמר שהשם יתברך יודע סדר הנמצאות המושכל אשר הוא עלה לסדור המוחש הנמצא בהם, אלא שזאת הידיעה לא קנה השם יתברך מהנמצאות, אבל הענין בהפך, והוא שהנמצאות קנו המציאות מהסדור המושכל להם בנפש השם יתברך, כמו שיקנו הצורות המלאכיות מציאותם מהסדור המושכל להם בנפש האומן.
16
י״זואולם אם ישכיל השם יתברך שישפע ממנו דבר לנמצאות, אם לא, הוא ממה שיש בו עיון. והנה תמסטיוס יראה שהוא משיג השופע ממנו מצד מה שהוא לו התחלה. ואבן רשד יראה שלא ישיגהו, לפי שהוא ממה שהתבאר מדברי הפלוסוף שהשם יתברך לא ישכיל כי אם עצמו. ואנחנו נאמר שהוא ישיג השופע ממנו מצד שהוא עצמו, והוא הצד היותר נכבד במציאותו, רוצה לומר מצד מה שקנה מהנמוס והסדר אשר בנפש השם יתברך. ואלו היה השופע ממנו דבר זר על כל פנים מהמושכל אשר לו, היה בלתי ראוי שיכילהו. אבל מפני שמה שישכילהו הוא מסכים באופן מה למה שיושפע ממנו, הנה הוא מבואר שהוא ישיג מה שיושפע ממנו מזה הצד. ועוד כי מפני שההתחלה ומה שהוא לו התחלה הם מצטרפים, והמצטרפים הם לידיעה אחת, הנה יחויב שתהיה אצל השם יתברך ידיעה במה שהוא לו התחלה. ועוד כי מפני שהשם יתברך משיג עצמו בשלם שבפנים, הנה ראוי שלא יעלם ממנו שכבר יושפע ממנו דבר מה, ולולי זה תהיה השגתו עצמו חסרה. ועוד שהוא מן השקר שישפע ממנו מה שישפע בתכלית השלמות האפשרי להגיע אל התכלית המכוון, והוא לא יכוין זה ולא ידע. וזה שזה אפשר במלאכה המשרתת, אבל במלאכה הראשיית לא יתכן בה זה. והנה אפשר שידע השם יתברך השופע ממנו מצד השגתו עצמו, כי השופע ממנו הוא מסכים באופן מה לעצמותו, כמו שיסכים הסדור אשר בדברים המלאכותיים אל הסדור הנמצא להם בנפש האומן. ולזה היטיב אבן רשד על שהשכל והמושכל אינו באדם דבר אחד במספר, הנה הוא כנוי על שהשגתנו הוא לכללים. וכבר אמרנו בסתירת זה במאמר הראשון מזה הספר, ולזה הוא מבואר שהשגתנו אינה לכללים, ולא לחלקיי, אבל הוא לטבע המושכל לאלו הדברים הנמצא בנפש הפועל אותם, כמו שבארנו במאמר הראשון מזה הספר, ולזה לא יהיה הבדל בין ידיעתנו לידיעתו יתברך מזה הצד.
17
י״חוכבר יראה במה שאין ספק בו שדעת הפלוסוף הוא שהשם יתברך ידע נמוס הנמצאות וסדרם ממה שאמר אחר הפרק שזכרנו במאמר הנרשם באות הלמד. וזה כי הוא אמר שם דבר זה לשונו. ונחקור עוד איך בטבע הכל הטוב והמשובח, האם הוא דבר נכר בעצמו, או בסדר, או בשני המינים, כמו החיל, כי בסדור הטוב, ומנהיג הצבא, וזה יותר, כי אין זה בעבור הסדור, אבל זה לעלת זה. וכבר היו עמו כל הדברים במין מה, אלא שאין סדר מתדמה השט והמעופף והצמחים. עד כאן לשונו. וזה מה שאנחנו מפרשים בזה הפרק.
18
י״טונחקור עוד איך נמצא בטבע הכל הטוב והמשובח, והוא מה שיש בו מהסדור והיושר, אם הוא דבר נכר בעצמו ונבדל מהדברים, כאלו תאמר שהטוב ימצא בשם יתברך לבד, כמו שימצא הטוב בתכלית אשר בעבורו שאר הדברים. וזה מבואר הבטול, כי הטוב נמצאהו בכל אחד מהדברים, ואם הוא בקצתם באופן יותר משובח מקצת. או נאמר שזה הטוב נמצא באלו הדברים במה שיש להם מהסדר והיושר מזולת שיהיה בכאן סדר נכר בעצמו יושפע ממנו סדר הנמצא באלו הדברים. וזה גם כן מבואר הבטול, כמו שבארנו במה שקדם, וזה כי אין די באלו הדברים שימצאו בהם אלו היצירות הנפלאות אם לא יסודר זה ממי שהוא משכיל ומכוין אל התכלית. אז נאמר שהטוב הוא בשני המינים יחד, כמו החיל, וזה כי כבר ימצא בו הטוב בשני פנים, האחד הוא בסדור הנמצא לצבא בפעולותיהם המשוערות ביותר שלם שאפשר, והשני הוא הטוב הנמצא במנהיג הצבא אשר מאתו יסודר הטוב הנמצא בצבא, וזה כי הטוב הנמצא במניג הצבא הוא יותר שלם, כי אין מנהיג הצבא נמצא בעבור הסדור, אבל הסדור הנמצא בצבא בעבור מנהיג הצבא. או ישוב אמרו וזה יותר אל הטוב והמשובח אשר בנמצאות, וירצה בזה שבזה הוא מנהיג הכל ימצא הטוב יותר ממה שימצא הטוב הנמצא בחיל במנהיג הצבא, וזה כי אין השם יתברך מפני הסדור אשר לאלו הדברים, אבל זה הסדור הוא נמצא מפני מציאות הסדור בשם יתברך. ואולם מנהיג הצבא אין הענין בו כן, כי כבר יהיה מנהיג הצבא בצבא כדי שיסודר ממנו הסדור הנמצא בצבא. וזהו מה שיראה שיהיה צודק בענין הטוב והמשובח הנמצא בנמצאות, רוצה לומר שהוא נמצא נכר בעצמו, והוא השם יתברך, והוא גם כן נמצא בסדור אשר לנמצאות. והנה יאמר הפלוסוף שעם הטוב הנכר בעצמו, והוא השם יתברך, היו כל הדברים במין מה, רצוני שכל הדברים לקחו מהטוב ההוא מה שימצא להם מהסדר והיושר, אלא שקצתם לקחו ממנו יותר מקצת. והמשל שהצמחים קנו יותר מעט מהטוב ההוא ממה שקנה ממנו השט, ויותר קנה ממנו המעופף מהשט. ובכלל כל מה שתקרב יותר אל השלמות קנה מהסדר הנמצא בנפש הסבה הראשונה יותר. הנה זהו מה שפרשנו אנחנו בזה הפרק, והוא מסכים מאד ללשון הפלוסוף ולאמת בעצמו. ואולם אבן רשד פירש בזה פירוש אחר בלתי מסכים ללשון הפלוסוף. ואיך שיהיה, הנה הוא מבואר כי הפלוסוף מסכים הסדור אשר בכאן שופע מהסדור המושכל אשר לשם יתברך, כמו שישפע הסדור בצבא מהסדור הנמצא בנפש מנהיג הצבא. ובכאן התבאר שהוא מחויב שיהיה מושכל אלו הצורות מתאחד, ואולם היה אפשר בו זה, מפני שאין לו יסוד, וזה כי היסוד הוא סבה ברבוי הנמצא באלו הצורות. וזה אמנם יהיה משני צדדין. הצד האחד הוא מפני הרבוי אשר בכמות שישיג הצורות היולאניות מצד הנושא, כאלו תאמר שצורת זה הסוס היא זולת סוס אחד במספר. והצד השני הוא שהיסוד ישים הסדור האחד במספר מתחלק, מפני שקצתו אינו מוכן שיקבל כי אם חלק מה מהסדור ההוא, והמשל כי היסוד ישים הכח הזן מתחלק מהכח המרגיש, מפני טבע החמר שיהיה ממנו הצמחים, שאין בטבעו שיקבל מהשלמות יותר מזה. ואולם הסדור המושכל לאלו הצורות לא יתחלק בזה האופן ,וזה מבואר בנפשו. והוא מבואר גם כן מזה שמושכל אלו הצורות ישלם בו ההתאחדות בצורות ההיולאניות, כי הוא ישים מתאחד, וזה שהוא מתחלק בצורות ההיולאניות. ובכאן התבאר בטול זאת הטענה אשר יחשב בעבורה שהוא בלתי אפשר שייה בכאן פועל נבדל תעלה אליו הויית אלו הצורות ההיולאניות הוא מסכים להם באופן מה.
19
כ׳ואולם מה שנאמר בטענה התשיעית, שאם היתה בכאן צורה נבדלת המהווה הצורות ההיולאניות המסכימות לה, לא יהיה בכאן אושר בזאת ההויה, לפי שהצורות הנבדלות הם נמצאים מציאות יותר נכבד מהמציאות אשר להם בחמר. הנה נאמר שלא יחויב מזה שלא תעלה זאת ההוייה לפועל נבדל, אבל מה שיחשב שיחויב מזה הוא שאין בכאן צורות נבדלות מסכימות בכל הפנים לצורות ההיולאניות, כמו שהיה אומר אפלטון לפי מה שהבין מדבריו הפלוסוף. ואולם שיהיה בכאן פועל נבדל ימצאו בו אלו הצורות על הצד שימצאו הצורות המלאכותיות בנפש העושה הוא ממה שלא ימנע מזה הצד. ובכלל הנה הפועל הטוב לא יקצר מהטובה כפי מה שאפשר, להיות החמר חסר בעצמותו. ואם היה אפשר לו שיקבל מהטוב והשלמות דבר הוא כמו ממוצע בין המציאות השלם אשר לאלו הצורות בפועל הנבדל ובין מציאות החמר, הנה מן הראוי היה שיושפע מהפועל הנבדל זה הצד השני אשר לאלו הצורות המציאות. ואם אמר אומר שאם היה הענין כן, היה מציאות הצורה ההיולאנית בעבור החומר, וזהו הפך מה שיראהו הפלוסוף, עם שהוא האמת בעצמו, והוא שהחמר בעבור הצורה. אמרנו לו שזה לא יתחייב מזאת ההנחה, וזה כי אנחנו לא נאמר שתהיה הצורה ההיולאנית נמצאת כדי שיהיה הנושא לה נמצאת, אבל נמר שזה הפועל המהווה הוא אשר יברא החמר בזה האופן מהבריאה, כדי שתגיע בו הצורה אשר היא שלמות לו. ואמנם היה מחויב זה הבטול, אם הנחנו בהוייה שני פועלים, האחד פעל החמר, והאחד הצורה כשהוכן החמר לקבלה. והנה כבר התבאר שלא יחויב מאלו הטענות שזכרנו לקיים בהם דעת אבן רשד שלא תעלה הויית הדברים האלו לפועל נבדל ימצאו בו אלו הצורות ההיולאניות מתחדשות על הצד שימצאו הצורות המלאכותיות בנפש העושה.
20