מלחמות השם, מאמר חמישי, חלק שלישי ב׳The Wars of the Lord, Fifth Treatise, Part Three 2
א׳נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מאותם הדעות.
1
ב׳ואחר שכבר זכרנו דעות הקודמים מהפלוסופים המפרשים דברי הפלוסוף בענין הפועל לאלו ההויות, ראוי שנזכור מה שיש מאופני ההראות בדעת דעת מאלו, לפי מה שמצאנו בדבריהם או בכח דבריהם.
2
ג׳ונאמר שמה שהסכימו בו תמסטיוס והאוחזים דרכו מהמפרשים ימצאו לו פנים מההראות. – מהם, שכבר יראה שאין כח בצורה היולאנית שתהווה צורה היולאנית, וזה שהגשמים אמנם יפעלו קצתם בקצתם ויתפעלו קצתם מקצתם באיכויותיהם, לא בצורותיהם העצמיות, כאלו תאמר שכבר יחממו קצתם קצת או יתקרר קצתם מקצת או יתלחלח או ייובש. אבל לא נמצא בצורה העצמית שתפעל בזולתה, וכל שכן הנפש, וזה שאין מהנראה שהנפש תעשה נפש, כמו שהוא נראה שהחום יעשה חום כמוהו. ולא יראה זה בנפש לבדו, אבל גם בשאר הצורות העצמיות הנמצאות לאלו הדברים השפלים, והמשל כי האש כאשר תפעל אש כמוהו מגשם, כבר לא יפעל בצורה העצמית אשר בו, שהוא הקלות, באותו הגשם הכבד, כי כבר התבאר בטבעיות שאין באש כח פועל זולת החום. וכאשר היה זה כן, הנה חדוש צורת האש, דרך משל, בגשם הנשרף מאש אחרת כמוה יחייב שיהיה על אחד משני פנים. האופן האחד שיהיה חדוש צורת האש בגשם הנשרף נמשך לחדוש החום האשיי בו, כמו שימשכו המקרים בחדוש הצורות, וזה מגונה. עם שכבר יתחייב מזה שתהיה הצורה מתחדשת מלא צורה, וזה שקר, לפי שכבר התבאר במאמרים הכוללים שכבר יוציא הדבר מהכח אל הפועל מה שיש בפועל דבר מהסוג ההוא המתהווה. והאופן השני הוא שיהיה בכאן צורה היא המהווה ואת הצורה המתחדשת, וזאת הצורה יחוייב שתהיה נבדלת, לפי שהצורות ההיולאניות לא ימצא להם בכמו זה הפועל. הנה כן מצאנו זאת הטענה למפרשים לפי מה שזכר אבן רשד מהם בבאורו לספר בעלי חיים ובמקומות מפירושו למה שאחר הטבע. ובזה המאמר עיון, וזה שכבר יראה בקצת הצורות ההיולאניות שיחדשו צורה בהיולי, וזה כי הנזון ישוב המזון אל עצם הנזון ויקנה לו צורות המתדמי החלקים הנמצאים בו, כאלו תאמר שישיב המזון בשר כבשר. וכן הענין בשאר המתדמי החלקים בו, כאלו תאמר אשר לו. ועוד כי אנחנו נמצא כי האש תהוה אש כמוה בצורה העצמית אשר בה, וזה שהצורה העצמית אשר לאש היא החום, לא הקלות, אבל הקלות היא מהאיכויות השניות שמציאותם נמשך לאיכויות הראשונות. וכבר יתבאר שהקלות אינו צורה לאש ממה שאומר. וזה שהצורה במה שהיא צורה היא אשר יסודרו ממנה פעולות הדבר. והנה הקלות לא יסודר ממנו פועל כי אם במקרה, והוא שכאשר יהיה בזולת מקומו הטבעי יתנועע בו אל מקומו, וזאת התנועה אינה לאש כי אם במקרה, כמו שהתבאר בספר השמע, כי המנוחה היא טבעית ליסודות, לא התנועה, ולזה לא תהיה להם תנועה במקומם. ואולם החום יסודרו ממנו פעולות לאש, היה במקומו או בזולת מקומו, ולזה היה ראוי שיהיה החום הוא הצורה לאש. ועוד כי הצורה אין ראוי שתהיה בהקש, אבל יחוייב שתהיה נמצאת בדבר בעל הצורה. ואולם הקלות הוא נאמר בהקש, עד שכבר תמצא שהאש יותר קל במקום אחד מקלותו במקום אחר, רצוני שכל מה שקרב אל המרכז הוא בו יותר קל, ואין לו במקומו קלות, כמו שזכר הפלוסוף. וכן תמצא בקצת היסודות שהם קלים במקום אחד וכבדים במקום אחר. וזה ממה שיורה שהקלות והכובד אינו צור ביסודות, ולזה הוא מבואר שהקלות אינו צורה לאש. ועוד כי הדבר המורכב יתכן שיהיו לו פעולות מתיחסות אל הצורה, לפי שההיולי בו הוא צורה מה, כאלו תאמר שהאדם ימצאו לו פעולות מצד מה שילך ממנו מדרגת החומר, והוא כח הזן והמרגיש, וימצאו לו פעולות מצד מה שילך ממנו מהלך הצורה, והוא כח השכלי. ובהיות הענין כן, והוא מבואר שכבר יסודרו מהחום אשר באש פעולות מה, הנה הוא מבואר, שאם היה החום באש מדרגת ההיולי אל הקלות, שכבר יהיה האש מורכב, לא פשוט, וימצא שם גשם אחר קודם ממנו יהיה החום לו צורה, וזה מבואר הבטול. ולזה הוא מבואר שאין הקלות לאש צורה, אבל החום, וזה הפך מה שהניחו אותו. ואולם מה שנאמר בספר המאמרות שהעצם אין לו הפך, הוא נאמר לפי המפורסם, לא לפי האמת, כי היסודות הם הפכיים מצד עצמותם, ובזה האופן יהיהו יסודות. ומזה הצד תבטל זאת הטענה אשר טענו הקודמים לחייב שיהיה בכאן נמצא נבדל הוא אשר יתן הצורות באלו ההווים. – ומהם, כי מפני שאשר בכח יצא אל הפעל מאשר בפועל בסוג ההוא מצד מה, והיה מבואר מהדברים הבלתי נולדים מהזרע שאין בכאן צורה היולאנית בפעל מסכמת לדבר המתהוה יתכן שתיוחס אליה הוייתם. הנה יחויב בכאן שיהיה צורה נבדלת היא הפועלת זאת ההוייה. וכבר יתבאר זה גם כן בנולדים מהזרע, וזה כי אין בזרע נפש בפעל, ואמנם הוא בו בכח, וכל מה שהוא בכח הוא צריך אל מה שבפעל. ולזה יחוייב שתהיה בכאן צורה נבדלת היא המהוה אלו ההויות. וזאת הטענה זכרה תמסטיוס באופן מה בבאורו למאמר הנרשם באות הלמד, וזכרה אבן רשד בשלמות במקומות מפירושו למה שאחר הטבע. – ומהם, שהוא מבואר שאי אפשר מבלתי שיהיו באלו הדברים אשר בכאן יחסים וצורות כבר הושמו בטבע לפנים בהם יעשו מה שיעשו מזה, עם מצאם החמר הנאות. וזה כי האדם, ואם היה מתילד מהאדם, הנה האב אין לו אומנות בהרכבתו זאת אשר אי אפשר שתהיה בענין אחר יותר טוב מענינו, ואמנם יהיו בזה הענין מפני מה שהושם בטבע כל אחד מהעצים מן החום והצורות, לא באומנות מן האב, אבל מן היחס והגשם אין לו מעשה בגשם אלא בתכליתו לבד. ואולם הטבע הנה יעשה כגוף הגשם בכללו, והנה הטבע, והוא לא יבין, יוליך מה שיעשהו אל הכונה המכוונת אליו, כי היה בלתי חושב ומשכיל בפעל מה שעשה. וזה ממה שיורה על שכבר נתפעמו אותם היחסים ממי שהוא יותר נדיב מהם ויותר נכבד ומדרגתו יותר עליונה, והיא הנפש אשר בארץ אשר יראה אפלטון שהיא נתחדשה ממניעי הגרמים השמימיים, ויראה ארסטו שהיא נתחדשה מהשמש והגלגל הנוטה. ולזה היתה הנפש תעשה פעולתה מוליכה אל הכונה, והיא לא תבין הכונה, כמו מה שכבר נראה מאנשים יתפעמו לדבר דבר ידברו בו וינבאו בו ממה שיהיה, והם לא יבינו מה שיאמרו. הנה כן מצאנו זאת הטענה לתמסטיוס בבאורו למאמר הנרשם באות הלמד ממה שאחר הטבע.
3
ד׳והנה מה שהסכים בו אבן רשד לפי מה שנמצא לו בקצורו לספר הנפש ובבאורו לספר בעלי חיים, הנה הוא הסכים באופן מה לתמסטיוס ולסיעתו כי כבר יעלה זאת ההויה לשכל, הוא אשר יתן הצורות. ואולם מה שהסכים בו אבן רשד בבאורו למאמר השביעי ממה שאחר הטבע, שהמהוה אינו נבדל, יש לו פנים מההראות, לפי מה שמצאנו בדברי אבן רשד, קצתם יראה מהם, לפי מה שיחשב, שאי אפשר שיתן הנבדל הצורות, לא באמצעי, ולא בזולת אמצעי, וקצתם יראה מהם שאי פשר שיתן הנבדל הצורות על הצד שהבינו הקודמים, רוצה לומר שיתן הגשם שנוי החור מצד האיכויות אשר בו, ויתן הפועל הנבדל הצורה. – מהם, שאם היה הענין כמו שהניחו הקודמים, שיתן הנבדל הצורה ויתן גשם הפועל בהוייה שנוי החמר, הנה יחוייב שתהיה לצורה הויה בעצמותה, וזה יראה שקר לפי מה שבאר הפלוסוף מענין ההויה, וכבר התבאר זה גם כן בשלמות מדברינו ברביעי מזה הספר. ואם אמר אומר שכבר אפשר זה בזולת הויה בצורה, וזה יהיה כשתהיה הצורה בלתי הווה בעצמותה, אבל יתחדש לה דבקות בחמר. הנה יאמר אבן רשד שאם היה הדבר כן, לא תהיה הצורה צריכה אל נושא אם לא על צד שיצטרך הגשם אל המקום, ותמצא אם כן, דרך משל, צורת הסוס בזולת הצורות, וזה מבואר הבטול בענין אלו הצורות ההיולאניות. ועוד שאם היה הענין כן, הנה לא ימנע הענין בצורה אשר בדבר המתהוה מחלוקה, אם שתהיה נמצאת בו קודם ההויה, או שתעתק אליו מחוץ. והמאמר בשתעתק אליו מחוץ הוא מבואר הבטול, כי כל מתנועע הוא גשם, ולזה אי אפשר בצורה שתתנועע בעצמותה. ואם הנחנו שתהיה נמצאת בו קודם ההויה, הנה הוא מבואר במעט עיון שכבר יחוייב מזה שימצאו יחד בכל אחד מאלו הגשמים אשר בכאן כל הצורות אשר החמר הראשון הוא כחיי על קבולם, ויהיו אם כן צורת האש והמים יחד בפעל בכל אחד מהדברים אשר בכאן, פשוטים היו או מורכבים, וזה מבואר הבטול, רצוני שימצאו ההפכים יחד בנושא אחד. עם שזה המאמר הוא דעת אנכסגוריש שהיה אומר שכל הדברים מעורבים בהתחלה ערוב בלתי תכליתי, ולזה היה מחויב לו שיהיה כל דבר בכל דבר, וכבר ביאר הפלוסוף מה שבדעת ההוא מהבטול. וזאת הטענה מצאנוה לאבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים ובמקומות לפירושו ממה שאחר הטבע, ואם לא מצאנוה לו בזה האופן, אבל הוצאנו זה מכח דבריו, עם מה שהשלמנו אנחנו בזאת הטענה. – ומהם, שכאשר הנחנו שהצורה תהווה אותה צורה נבדלת, ויהווה הגשם הכנת החמר לקבלה, הנה יחוייב מזה שתהיה הצורה מלא דבר. כי אין לאומר שיאמר שתתהוה הצורה מהצורה הנבדלת משתנה בעצמותה באופן שתשוב צורה היולאנית, אבל היא פועלת לה. ואולם כאשר הונחה זאת ההוייה על האופן שהניח אבן רשד, הנה לא יקרה מזה הבטול, וזה כי ההוייה תהיה לדבר המורכב מחמר וצורה על שהיא הוייה אחת במספר, והיא אמנם תהיה מנושא, והוא החמר שתתהוה ממנו זה המתהוה. – ומהם, שהוא בלתי אפשר בצורה הנבדלת שתפעל בצורה כחמר, לפי מה שאמר אבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים, וזה שהשכל הנבדל פעולתו בעצמו, לא זולתו, והפועל בהויית הבעלי נפש הוא פועל בכלי גשמי, ומה שיפעל בכלי פעולתו היא זולתו כן זכר אבן רשד זאת הטענה בבאורו לספר בעלי חיים, וידמה שיהיה רצונו בזה שהשכל הנבדל פעל זה שיפעלהו בעצמו, לא בכלי, וזאת הצורה המהווה הבעלי נפש תפעל בכלי מה, והוא החום הנפשי אשר בזרעים, או במה שיאות להם בדברים שאינם נולדים מזרע. או אפשר שירצה בזה שהשכל הנבדל פעולתו הוא עצמו, והיא ההשגה, כי ההשגה היא הפעל המיוחד לו, וזאת הצורה תמצא פעולתה דבר אחר זולתה, והיא הצורה ההיולאנית המתהוה. ואולם שזאת הצורה היא דבר אחר זולתה הוא מבואר, לפי שהיא תפעל אותה בכלי גשמי, והיה הגשם הוא המקבל אותה. והנ הבאור הראשון הוא הנראה יותר לפי מה שנמצא מזה הענין בבאורו למה שאחר הטבע במאמר הנרשם באות הלמד, כי שם אמר זה המאמר מסכים אל הבאור הראשון. – ומהם, שהמאמר בשהצורה ההיולאנית נבראה מהצורה הנבדלת המסכמת לה, כמו שיראה תמסטיוס ורבים מהמפרשים, הוא דומה אל המאמר בצורות אשר אמר אפלטון, וכבר באר ארסטו מה שיתחייב מהבטול מן המאמר ההוא במה שאחר הטבע. – ומהם, שאם הונח שהצורה הנבדלת תתן הצורה אחר שהשתנה החמר והוכן לקבולה, הנה יהיה הפעל האחד במספר משני פועלים, האחד יתן הפעל, והאחר יתן תכליתו, וזה מבואר הבטול, כי הפעל האחד במספר הוא בהכרח מפעל אחד במספר ואם אמר אומר אולי התכלית אשר יתן אותה המשנה לחמר היא הצורה המזגית, והפועל הנבדל הוא אשר יתן הצורה הנפשיית בבעלי הנפש. הנה יאמר לו אבן רשד אלו היה אפשר בצורה המזגית שיהיה מציאותה כשתמצא בעצמה כמו מציאותה כשמקבלה הנפש, הנה יאמר השם עליהם בהסכמה, ואין הענין כן, כי שם הבשר נאמר על הבשר אשר אין כח נפשיי בו, ועל הבשר אשר בו כח נפשיי בשתוף השם. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאין הצורה המגזגיית מגעת מפועל אחד, והנפש מפועל אחר, שאם היה הדבר כן, לא היה מתחדש לצורה המזגית טבע כשתחדש הנפש בנמזג. – ומהם, שאם היה הענין כן, הנה יהיה הנושא וצורתו שנים במספר, לפי שהם מתחדשים בשי הויות נפרדות, והוא מבואר שמה שיש לו יותר מהתהוות אחד במספר הוא יותר מאחד במספר. – ומהם, שלא אשער מה ההכרח אשר יכריחנו להניח שלא יתן הצורה מה שהכין החמר אל שיקבל הצורה המגעת בסוף ההוייה, והנה הוא מבואר שכאשר יכין החמר יתן צורות מה, והם הצורות ההולכות במדרגת ההיולי לצורה שהיא שלמות בהוייה, אשר הם בעצם צורות לקצת הדברים אשר בכאן, ולזה לא ימנע בו שיתן הצורות. ועוד שאם הונחו אלו הצורות מתחדשות בדבר אשר הם לו במדרגת ההיולי מי שיכין החמר לקבל הצורות, ובדבר אשר הם לו במדרגות הצורה יתחדשו מהפועל הנבדל. הנה תהיינה הצורות האחדות בעינם מתחדשות מפועלים מתחלפים, וזה מבואר הבטול, כאלו תאמר שהנפש הצומחת תתחדש בצמחים מהפועל הנבדל, ותתחדש בבעלי חיים מי שיכין החמר לקבל הצורה המרגשת. ועוד שאם היה הדבר כן, הנה תהיה הצורה המגעת ממי שיכין החמר יותר נכבדת מהצורה המגעת ממי שיתן הצורה, והמשל שהנפש הצומחת אשר בבעלי חיים היא יותר נכבדת מהנפש הצומחת אשר בצמח, כמו שהכותל שהוא חלק מהבית הוא יותר נכבד מהכותל הנפרד. והנה זאת הטענה לא זכרה אחד מהקודמים, אבל היא ממה שיבטל שיהיה ההוייה בזה האופן אשר יראו הקודמים לפי מה שהבין אבן רשד מהם, רוצה לומר שיהיה מה שיפעל תכלית ההוייה זולת מה שיפעל ההוייה. – ומהם, שאם היה הענין כן, הנה יחויב לפי מה שיחשב שתהיינה בכאן צורות רבות פועלות המתהוה האחד בעינו, וזה מבואר הבטול, כי הפעל האחד במספר יחוייב שיהיה מפועל אחד במספר. ואולם איך יתבאר שכבר יחשב שיחוייב מזה שתהיינה בכאן צורות רבות פועלות המתהוה האחד בעינו, הנה לפי מה שאומר. וזה שכבר ימצאו במתהווה האחד במספר צוחרות רבות הם קצתם במדרגת השלמות לקצת, ויחוייב לפי ההנחה ההיא שתהיינה שם צורות רבות פועלות אלו הצורות ההיולאניות מסכימות להם באופן מה, כי מה שבכח אמנם יצא אל הפעל מהמסכים לו אשר הוא נמצא בפעל. ואלו הצורות הפועלות כבר יחשב שתחוייב שתהיינה רבות, וזה שכבר ישלם לצורות ההתאחדות מפני החמר, לפי שקצתם בו שלמות לקצת, כי הוא יקבל קצתם באמצעות קצת. אמנם הצורות הנקיות מהחמר הנה ידמה שלא יתכן בהם זה ההתאחדות. וזאת הטענה גם כן לא זכרה אחד מהקדמונים, אלא שהיא ממה שאפשר שיסופק בו על דעת מי שיאמר שתהיה בכאן צורה נבדלת היא הפועלת צורה בהיולי, ולזה ראינו לזכרה בזה המקום. – ומהם, שאם היתה בכאן צורה נבדלת תהוה הצורה ההיולאנית המסכת לה, הנה לא יהיה בכאן אושר בזאת ההוייה, לפי שהצורות הנבדלות הם נמצאות מציאות יותר נכבד מהמציאות אשר להם בחמר ובהיות הענין כן, מה היה הצורך שהושמו בחמרם, ואיך הגיעו מהמציאות היותר שלם אל המציאות היותר חסר. ואם אמר אומר שאמנם נעשה זה כדי שיהיו החמרים יותר נאים במציאות. הנה אם כן יתחייב שתהיה הוית אלו הצורות בעבור החמר, וזה חלוף מה שיראהו ארסטו. ולזה מה שיחויב מזה, לפי מה שיחשב, שלא תהיה הויית הצורה ההיולאנית מצורה נבדלת מסכמת לה באופן מה, כמו שהניח תמסטיוס והנמשכים לו מהמפרשים. וכבר יראה מזה גם כן שאין הויית הצורה ההיולאנית מהצורה הנבדלת כמו שהתבאר בזאת הטענה, שאם היה הענין כן, הנה לא אשער באיזה ענין יסודר ממנה זה הפעל. וזה כי מהמושכל מהמלאכה היה אפשר שתתחדש ממנו הצורה המלאכותית המתחדשת מהמלאכה, מפני שהוא מסכים לצורה ההיא, שהוא מבואר שלא יתחדש ממושכל צורת הכסא במלאכה קרדום, אבל יתחדש מהמושכל צורת הכסא. ובזה מתבאר שלא יתכן שתחדש הצורה הנבדלת צורה היולאנית בלתי מסכמת לה, וזה שהנבדל יעשה בהכרח מה שיעשהו באמצעות הציור וההשגה.
4