מלחמות השם, מאמר חמישי, חלק שלישי א׳The Wars of the Lord, Fifth Treatise, Part Three 1
א׳חלק שלישי: בשם יתברך ובמניעי הגרמים השמימיים.
1
ב׳פרק ראשון: נזכור בו דעות הקודמים בענין הפועל המהוה אלו הדברים השפלים.
2
ג׳בעבור שהיתה חקירתנו בזה המקום מענין הנמצא הנבדל אם הוא נמצא, ומה הוא, לפי מה שאפשר לנו, והיו בזאת החקירה שני צדדים מהבאור – הצד האחד הוא מצד הוית הבעלי נפש אשר בכאן, כמו שהתבאר בספר בעלי חיים לפי מה שהבינו המפרשים כלם, זולת בן רשד לפי מה שנראה מדבריו בפירושו למה שאחר הטבע, והצד השני הוא מצד מה שימצא מענין התנועה אשר לגרמים השמימיים, כמו שהתבאר בספר השמע ובמה שאחר הטבע – והיה מבואר שידיעתנו באלו ההוים הבעלי נפש אשר בכאן היא יותר חזקה מהידיעה אשר לנו בגרמים השמימיים, לפי עוצם מרחקם ממנו בעצם ובמקום. הנה ראוי שנשים התחלת זאת החקירה מההויה הנמצאת לבעלי הנפש אשר בכאן, אם יחויב ממנה זה כמו שיראה אבן רשד, ואם היה שיחויב מזאת ההויה שיהיה שם פועל נבדל. והנה נחקור באיזה אופן יגיע לנו זה ממנו, כי זה, עם שיישירנו אל הידיעה במהות הנבדל אשר בזה התאר, הנה יישירנו לעמוד על מהות שאר הנבדלים, כמו שיתבאר מדברינו. ולפי שהטעות בזאת החקירה מרחיק האדם בתכלית ההרחקה מהצלחתו המדעית והמדינית, כמו שיתבאר למעיין בזה הספר, אחר שישלם לו העיון במה שכלל אותו זה הספר, הנה ראוי שנפליג זאת החקירה בזה, עד שלא ישאר בה ספק. ולזה ראוי שנזכור תחלה דעות הקודמים אשר ראוי שיטען בדבריהם בזאת החקירה, ומה שקיימו בו דעותיהם בעלי אלו הדעות, כי בזה האופן יהיה לנו עזר למצא האמת באת החקירה באופן שלא ישאר לנו בה ספק.
3
ד׳ונאמר שתמסטיוס יראה שהכח המהווה לכל אלו ההויות השפלות הוא השכל, וממנו סודרו אלו הכחות לזרעים שיתהוה מהם מה שיתהוה בזה האופן מהשלמות והחכמה. וזה מבואר מדבריו בפירושו להמאמר הנרשם באות הלמד. וכבר ספר ממנו אבן רשד שתמסטיוס לא יראה זה לבד בהוית הבעלי נפש, אבל יראה זה גם כן בשאר ההויות אשר בכאן, לפי מה שאמר בספר הנפש. וזה שהוא אמר שם שהנפש איננה היא אשר בה כל הצורות בלבד, רוצה לומר כל המושכלות והמוחשות, אבל היא אשר תתן כל הצורות בחומרים והבראם. ואבובכר גם כן הסכים שזה המחוה הוא שכל, לפי מה שספר ממנו אבן רשד בבאורו לספר בעלי חיים ובפירושו למה שאחר הטבע. וכן היה אבן סינא מזה הדעת, לפי מה שספר ממנו אבן רשד בפירושו למאמר הנרשם באות הלמד ובפירושו למאמר השביעי ממה שאחר הטבע. והנה אבינצר היה מסופק בזה ספק מה, לפי מה שזכר ממנו אבן רשד. אלא שאנחנו מצאנו לאבונצר במאמרו הקצר במה שיורה עליו שם השכל שהוא מסכים שהשכל הפועל הוא נותן הצורות באלו הדברים הווים. וזה נראה מדבריו שם תכלית ההגלות. הנה אלו כלם הם מסכימים שהפועל לאלו ההויות הוא שכל, והוא יפעל אותם אם בעצמו, ואם באמצעות כחות יסודרו ממנו בחמר המתהוה, כמו שירה מדברי תמסטיוס. והנה הבין אבן רשד מהם, לפי מה שמצאנו ממה שטען לבטל דעותיהם, שזה הפועל הנבדל יתן הצורה למתהוה בסוף ההויה, ואולם הדריכה לקבול הצורה אינה מיוחסת אצלם אל זה הפועל הנבדל. ולא ידענו אם מצא בן רשד זה הדעת להם בבאור או הבינו מדבריהם, כי אין אצלנו מדברי אלו הפלוסופים כי אם מעט ואולם לאבן רשד מצאנו בזה שלש דעות. האחת בקצורו לספר הנפש, ושם הסכים שדבקות השכל הפועל לשכבת זרע ולזרעים הוא דבקות אינו בעצמו, רוצה לומר שמה שידבק בהם השכל הפועל, כשיהוה מהם מה שיהוה, אינו בצד שיהיה הוא להם צורה קרובה, כמו הענין בגרמים השמימיים שמניעי הגרמים השמימיים הם צורה קרובה לגרמים המתנועעים מהם. והדעת השנית מצאנוהו לו בספר בעלי חיים בבאורו, ושם הסכים שהמהווה לאלו ההוים אינו שכל, אבל הוא כח נפשיי הוא כזרע, והמהוה אותו הכח הנפשיי הוא נבדל. ואמר שבכאן יראה מציאות מניע אחד נבדל בלתי המניע אשר התבאר בספר בעלי חיים, ושה קודם על זה בטבע, וזה כי כאשר הוסר זה המניע, הוסר פועל זה, ולא ימצא הענין בהפך, ר"ל כי כשהוכן החור והיה בו זה החום המשוער באמצעות הגרמים השמימיים יושפע מזה הכח הנבדל זה הכח הנפשיי בזרעים. ויראה שירצה אבן רשד בזה המאמר שיהיה המהוה לזה הכח הנפשיי הוא השכל הפועל. ויבאר בזה שאי אפשר שיהיה השכל הפועל הוא הסבה הראשונה לכל הנמצאות, לפי שהוא לא יוכל לעשות פעולתו אם לא הכינו החמר הגרמים השמימיים. ובזה בעינו אמר אבונצר במאמר בשכל, רוצה לומר שאין בשכל הפועל די כשיהיה הוא ההתחלה הראשונה לכל הנמצאות, לפי שהוא צריך אל זולתו במה שיעשהו, ולזה יצטרך להתחלה אחרת יותר קודמת ממנו. ואולם הדעת השלישית מצאנוה לאבן רשד במאמר השביעי מספר מה שאחר הטבע, והוא הסכים שם שה הכח המהווה הוא בזרע, והוא מתילד בו מבעל הזרע והגרמים השמימיים, ושהוא איננו נבדל, כל שכן שאינו שכל. כי הצורה ההיולאנית חוייב אצלו שתתחדש מצורה היולאנית, ולזה לא יכניס באלו ההויות צורה נבדלת, כי אם בהויות האדם לבדו, לפי שהכחות השכליות הם בלתי מעורבות להיולי בפנים מה מבלתי מעורב בהיולי, כמו שיחוייב שיתילד כל מעורב בהיולי ממעורב בהיולי. וזה דבר גם כן זכרו אבן רשד בזולת זה המקום, ר"ל שלא יצטרך להניח בכאן צורה נבדלת היא הפועלת בהויה זולת בהויית האדם לבדו.
4