מלחמות השם, מאמר חמישי, חלק שלישי ו׳The Wars of the Lord, Fifth Treatise, Part Three 6
א׳יתבאר בו שהגרמים השמימיים הם בעלי שכל נבדל מניע אותם על צד הציוד והתשוקה, ושאינם בעלי נפש היולאנית כמו שהיה רואה אבן סינא לפי מה שסופר ממנו.
1
ב׳וראוי שנחקור מענין הגרמים השמימיים אם להם מניעים נבדלים, או בלתי נבדלים, או היו בהם שני הענינים יחד, כי מהם נעמוד גם כן על מציאות השכל הראשון אשר בארנו ענינו במה שקדם, עם שזאת החקירה גם כן יקרה מאד ונכבדת בעצמותה.
2
ג׳ונאמר כי הוא מבואר ממה שקדם בחלק הקודם לזה שהתנועה אשר יתנועעו בה הגרמים השמימיים כלם היא ביותר שלם שבפנים להשלים מה שבכאן, וזה דבר בלתי אפשר שיהיה בקרי ובהזדמן, כי מה שזה דרכו לא ימצאו ממנו דברים רבים בזה האופן מהשלמות תמיד, אבל אם היה, יהיה מעטי, וימצא גם כן במעט מן הזמן. ובהיות הענין כן, הנה יחויב שתהיה התחלת זה הסדור אשר לאלו התנועות מציור שכל, כמו הענין בנמוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם וישרם, ומזה הצד היה אפשר שיהיה זה הסדור מושכל, כי יראה שסבת היות סדור הדבר מושכל אצלנו הוא מפני היות הגעתו מושכל. והמשל שסבת מה שנדע מזה הכסא הנעשה במלאכה שהוא בזה התאר כדי שיאות לשבת עליו, הוא מפני שהפועל אותו עשאו בזה התאר לזה התכלית, וזה דבר מבואר בנפשו. וכאשר התיישב לנו שהתחלת זאת התנועה היא מציור שכלי, הנה הוא מבואר שכבר יחויב מזה שיהיה בכאן שכל נבדל הוא התחלת אלו התנועות, או שכלים נבדלים הם התחלתם. ואמנם יחויב שיהיה זה הפועל מסדור שכלי, לפי שהוא מבואר שאי אפשר שיספיק לזה ציור היולאני, והוא אשר תהיה ההשגה בו לדבר פרטי. שאם היה זה כן, לא היה הפעל המגיע מזה הציור הוא מדובק, וזה כי הוא יהיה מציורים רבים נלוים ונמשכים, ומה שיהיה בזה התואר לא ישלם בו הדבקות אלא במקרה ובמעט מן הזמן. ואולם זה הפעל המגיע מזה הציור הוא מדובק ואחד במספר לפי מה שהתפרסם מענינו. ואם כן הוא מבואר שזה הפעל המסודר מהם הוא כלו מציור אחד במספר. ואולם הציור האחד במספר המקיף בכל הזמן הוא בהכרח ציור שכלי, הנה אם כן מה שיחוייב שיהיה זה הפעל אשר לגלגלים מסודר מציור שכלי. ובכלל הנה מפני שהפעל האחד הוא בעצמות מציור אחד במספר, ואף על פי שלא יהיה הפעל ההוא מדובק, כמו שיקרה במלאכת הרפואה שיעשה פעל אחד בלתי מדובק לבקשת הבריאות, כאלו תאמר השקאת הסם המבשל תחלה ואחריכן המשלשל להריק הליחה המחליאה, הנה הוא מבואר שהוא יותר ראוי שנאמר בפעל האחד המדובק שיהיה מציור אחד במספר.
3
ד׳ואחד שהתישב לנו זה, הנה ראוי שנחקור אם הגרמים השמימיים הם משיגים בעצמם זה הסדור, או היה להם זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו, כמו הענין בהרבה מהדברים הטבעיים שסדור פעולותיהם משכל, והם בעצמם אינם בעלי שכל. ואם היה שיהיו הגרמים השמימיים משיגים זה הסדור, הנה ראוי שנחקור האם הם בעלי שכל, או בעלי נפש, או יהיה להם שני הענינים יחד.
4
ה׳ונאמר שאם היה להם זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו, הנה יהיה זה הפעל מהם אם על דרך הטבע, כמו הענין בתנועות היסודות, או על צד ההכרח, רוצה לומר שיהיה להם מכריח יניעם בזה האופן. והוא מבואר שאינה להם על דרך הטבע, כי התנועות אשר בזה האופן יש להם בהכרח דבר ממנו תהיה התנועה, ודבר אליו תהיה התנועה, כמו הענין ביסודות ובשאר המתנועעים בטבע שאינם בעלי נפש, לפי שהמתנועע שזה דרכו ידרוש המנוחה לא התנועה, ובכלל הנה המתנועע על דרך הטבע לא תמצא לו בטבע כי אם המנוחה, ואולם התנועה תהיה לו במקרה כשהיה במקום בלתי נאות לטבעו ויתנועע אל המקום ההוא וינוח. ובהיות הענין כן, והיה בלתי נמצא בתנועת הגרמים השמימיים דבר מה ממנו תהיה התנועה, ודבר אחר תהיה אליו התנועה, לפי שמה שממנו יתנועע הגלגל אליו יתנועע, ואין לו גם כן מנוחה כלל, לפי מה שהורגש מענינו בזה הזמן הארוך אשר הועתקו אלינו קורותיו, הנה הוא מבואר שאי אפשר בזאת התנועה שתהיה בדרך הטבע. וכן נאמר שאי אפשר בזאת התנועה שתהיה בדרך ההכרח, כי מה שזה דרכו אינו מתמיד ולא ימצא ממנו אלא מעט, וזה הפך מה שיראה מזאת התנועה. ועוד כי אנחנו נמצא מדרך הטבע שישים בדבר דבר מהדברים התחלה לפעולות המסודרות מהם, ונמצא עם זה שכל מה שהיה הדבר יותר נכבד היתה זאת ההתחלה בו יותר מספקת בשיסודרו ממנה פעולות הדבר ההוא. והמשל כי הצמח תמצא לו התחלה להזנה ולהולדה, וכן הענן בעלי חיים הבלתי מדברים ובמין האנושי. והנה נצמח לפי שהוא השפל מאלו במדרגה, ימצא יותר מצטרך אל זולתו באלו הפועלות ממה שיצטרך הבעל חיים והאדם אל זולתם, וזה כי הצמח לא יהיה די לו בהזנה מזולת שיעזר בזה מן האדם בעבודת האדמה כי מפני שאין הצמח מתנועע בעצמו, יחסר לו המזון וימות במקום שהוא קיים בו לולי עבודת האדמה המכינ לו המזון שם, וכן תמצא בהולדה שהצמח יצטרך בזה יותר לעבודת האדמה לזרוע זריעה בארץ במקום הנאות שיצמחו ממנו. ואולם הבעל חיים יצטרך יותר מעט בה לזולתו מהצמח, לפי שהוא מתנועע מעצמו אל המזון אשר יזון ממנו, וכן יתנועע מעצמו אל נקבת מינו אשר ישלם לו ממנו ההולדה, אלא שהוא עם זה מצטרך בזה העין אל האדם, וזה מבואר מהמינים הביתיים מה בבעלי חיים אשר ימציא להם האדם מזונם. ואולם האדם אינו צריך בזה לעזר מזולתו. וכן תמצא שהצמחים, להצטרכם יותר אל דבר מחוץ באלו הפעולות, ימצא בהם רושם מהשמש, דרך משל, יותר נפלא ממה שימצא מזה לבעל חיים, ויותר ימצא בבעל חיים מזה הרושם ממה שימצא בזה לאדם, וזה כי בהיות השמש במזלות הדרומיים יעדרו מהצמחים הרבה מפעולותיהם, עד שכבר יקרה להם דומה למות, וזה מבואר ברוב הצמחים, ובהיות השמש במזלות הצפוניים יעשו הצמחים פעולותיהם ביותר שלם שאפשר להם, וזה ממה שיורה שהצמחים יצטרכו אל עזר חזק מהככבים במה שיעשוהו מהפעולות. ואולם הבעלי חיים לא נמצא בהם שיקבלו מתקופות השמש במה שיסודר מהם מהפעולות כמו זה הרושם אשר יקבלוהו הצמחים, אלא שעל כל פנים כבר נמצאם מתעברים בעתים מוגבלים מהשנה, כמו שיתנו הצמחים פריים בעתים מוגבלים. ואולם האדם יקבל מהככבים בהזנתו ובהולדתו יותר מועט רושם, עד שכבר תמצא שהיא יוליד ויזון בכל פרק מפרקי השנה על משל אחד. וכאשר הישב לנו זה, רצוני שכבר נמצא מדרך הטבע שישים בדבר דבר מהדברים התחלה לפעולות המסודרות מהם, ושכל מה שהיה הדבר יותר נכבד היתה זאת ההתחלה בו יותר מספקת בשיסודרו ממנו פעולות הדבר ההוא, והיה מבואר שהגרמים השמימיים הם יותר נכבדים משאר הדברים הטבעיים. הנה הוא מבואר שהוא מן השקר שלא ישים הטבע בהם התחלה לעשות פעולותיהם המסודרות מהם, אבל הוא ראוי, לעוצם מדרגתם, שתהיה זאת ההתחלה בהם יותר מספקת בשיסודרו ממנו פעולותיהם מההתחלה שתמצא לשאר הדברים הטבעיות לפעולות המסודרות מהם, ולזה הוא מבואר שלא יתכן שתהיה התנועה להם בהכרח. ואם אמר אומר שלא ימנע היות זאת התנועה מסודרת להם משכל, והם בלתי משיגים, כי אנחנו נראה שתנועת היצירה מסודרת משכל, והזרעים בלתי משיגים, כמו שהתבאר במה שקדם. אמרנו לו שזה אמנם יתכן בדבר ההוה, כי הוא צריך אל דבר מחוץ יהוה אותו, כי הדבר לא יתהוה מעצמו, ואולם הדברים שלמי ההוייה ימצאו בהם התחלות יסודרו מהם פעולותיהם, כמו שזכרנו. ולפי שהגרמים השמימיים הם שלמי ההוייה כן אין ביצירתם דבר בכח, הנה יחויב שתהיה בהם התחלה יסודרו ממנו פועלותיהם, כמו שבארנו. ובכלל הנה התנועה נמצא אותה באלו הדברים לדברים הדורשים תנועה שהיא באמצעות ציור נתן להם בטבע, והוא התחלת זאת התנועה, לא שיוכרחו בה. ואם הענין כן באלו הדברים השפלים שהם מתנועעים זמן מועט, כל שכן שהוא יותר ראוי שיהיה הענין כן באלו הגרמים הנכבדים שהם מתנועעים תמיד על הדבקות. ועוד שאם היתה זאת התנועה לגרמים השמימיים על צד ההכרח, הנה יחויב שיהיה המכריח גשם, כי לא אשער איך יהיה לגרם השמימיי אופן מההשתעבד לשכל אשר ממנו יהיה זה הסדור בדרך שיעשה זאת התנועה בזה האופן הנפלא על זה הצד, אם לא היה בעל נפש ויצייר ענין התנועה ההיא ויתנועע בה אם על צד היראה והעבדות, אם על צד התשוקה והבחירה, וזה מבואר בנפשו. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאם היה הגרם השמימיי בלתי בעל נפש, שאי אפשר בו שיתנועע מהשכל אשר יסודרו ממנו אלו התנועות אם לא היה שם גשם אחר יניעהו בזאת התנועה על צד ההכרח. ולפי שהגשם ההוא יתנועע בדמיון התנועה אשר יניע בה, כמו שהתבאר בספר השמע, הנה יחוייב בו שיהיה בעל נפש ויתנועע על צד הציור, או שיניעהו גשם אחר. ולפי שאי אפשר שילך זה אל לא תכלית, כי היה מציאות גשמים אין תכלית למספרם שקר, הנה הוא מבואר שכבר יכלה הענין בסוף אל גשם בעל נפש מתנועע על צד הציור. וכאשר היה זה כן, הנה יחוייב שיונח הענין כן מתחלת הענין, כי לא ימצא תועלת אצל הטבע ברבוי הגלגלים על זה האופן, והנה הטבע לא ימצא בו דבר לבטלה. ולזה הוא מבואר שהוא מחויב שיהיו אלו הגלגלים בעלי נפש, וזה הפך מה שהונח. ובהיות הענין כן, הוא מבוא שאין לגרמים השמימיים זה הסדור מזולת שיציירו דבר ממנו.
5
ו׳ומזה הבאור יתבאר שהוא מחויב שיתנועעו על צד הציור. אלא שלא התבאר מזה אם זה הציור ההוא היולאני או שכלי, כי לאומר שיאמר שה הפעל מסודר להם מציור שכל, והם מציירים ציור היולאני. ונאמר שאי אפשר שיהיו הגרמים השמימיים בעלי ציור היולאני, אם לא היו עם זה בעלי ציור שכלי, וזה יתבאר ממה שאומר. והוא כי הוא מבואר שהציור ההיולאני לא יהיה אלא לדבר פרטי אשר הוא בכאן מיוחד, ולזה לא יתכן שיגיע ממנו פעל אלא פרטי, ובזמן מה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יתכן שיגיע מהציור ההיולאני פעל מדובק, כי אם היה זה כן, הנה יהיה כשיהיו שני ציורים נלוים ונמשכים, והוא מבואר שהציורים הנלוים לא יתכן שיהיה מהם פעל מדובק. ובכלל הנה תנועת הגלגלים, בעבור שהיא אחת ומדובקת, כמו שהתבאר בספר השמע, הנה יחויב שתהיה מציור אחד במספר, והציור האחד במספר המקיף בכל הזמן הוא מגיע משכל בהכרח, כי הציורים ההיולאניים הם הווים נפסדים בהכרח, כי הם לדבר פרטי הנמצא בעת מה ובמקום מה. ובהיות הענין כן, הנה יחויב שיהיו בעלי שכל.
6
ז׳ואולם אם היו עם זה בעלי נפש היולאנית, אם לא, הנה זה ממה שיצטרך אל באור. וזה כי כבר חשבו קצת הפלוסופים שיהיה מחויב שיהיו בעלי נפש היולאנית ישיגו בה המצבים אשר יהיו בהם בעת עת, וזה לא יתכן אם לא היה להם כח ישיג הדבר הפרטי הרמוז אליו. וידמה שיחזק זה הדעת מה שכבר התבאר מדברינו מקצת תנועותיהם שיתחדשו זויות שוות בזמנים שוים בשהוקש עניינם אל חלק מה מהגלגל, כי זה ממה שיביא לחשוב שישיגו המצבים אשר להם, ולזה התישרו להשוות אלו הזויות בזה האופן. ונאמר שהוא מבואר שאם לא יצטרכו הגלגלים, כשיהיו בעלי נפש היולאנית, להשלמת מה שיראה להם מהפעולות, הנה יהיה המאמר בשיהיו בעלי נפש היולאנית דבר בטל, כי הטבע לא יעשה דבר לבטלה. וידמה שלא יצטרכו אל שתהיה להם נפש היולאנית מפני מה שנראה שיושפע מהם דבר פרטי, וזה כי השכל הפועל אלו ההויות ישיג מה שיושפע ממנו, כמו שהתבאר, מפעל דבר פרטי מזולת שיהיה בו כח היולאני, כי הוא לא ישיג שהוא בזה העת פועל לזה הדבר, וכבר בארנו איך אפשר זה במה שקדם. ולזאת הסבה בעינה לא יצטרכו הגלגלים אל שישיגו המצבים אשר יהיו להם בעת עת, אבל ישיגו באופן כולל תנועותיהם, ומההשגה ההיא יתנועעו מזולת שיצטרך להם שישיגו פרטי תנועתיהם, כמו שיתנועע כלי הזמר מהמנגן מזולת שיצטרך לדעת בתנועה תנועה איזה יותר ראוי שיניע, אבל מעצם ציורו הכולל יתנועעו אבריו בדרך שישלמו התנועה הנאותה בזה, כמו שזכרנו פעמים רבות במה שקדם. וכאשר יתבאר שלא יצטרך שיהיה להם נפש היולאנית, הוא מובאר שאין ראוי שתונח להם, כי אין בדברים הטבעים דבר לבטלה. ועוד כי השגת המצבים המיוחדים בנפש היולאנית יהיה בהכרח באחד מן החושים או בשאר הכחות ההיולאניות הנמשכות להם. ואם הוא מבואר שאין להם אחד מן החושים, כמו שבאר הפלוסוף, הנה אין להם אחד מן הכחות ההיולאניות הנמשכות להם, ולזה הוא מבואר שהם בעלי שכל, ואינם בעלי נפש היולאנית.
7
ח׳ובכאן התבארו שלשה דרושים יקרים מאד. האחד הוא שבכאן שכלים נבדלים הם התחלות אלו התנועות אשר לגרמים השמימיים. והשני הוא שהגרמים השמימיים אשר נראה אותם מתנועעים הם בעצמם בעלי שכל. והשלישי הוא שאין הגרמים השמימיים בעלי נפש היולאנית. וממה שהתבאר מדברינו יתבאר כמה מספר אלו המניעים, וזה מספרם הוא בהכרח במספר הגלגלים שהם ארבעים ושמנה לפי מה שקדם, או חמשים ושמנה, או ארבעה וששים. וזה כי לכל אחד מככבי לכת שבתאי וצדק ומאדים ונוגה ימצאו שבעה גלגלים, מזולת מה שיצטרך להם מהגלגלים מפני תנועת הרחב, שהם שני גלגלים בכל אחד מאלו הארבעה, אם היה שידבק שטח תנועת החלוף בשטח תנועת האורך בהיותם בראש התלי או בזנבו. ועוד שני הגלגלים לכל אחד מככבי מאדים ונוגה, אם היה שיהיה להם נטייה לצד אחד לבד על האופן שהניח בטלמיוס. ואם היה הענין על זה האופן האחרון, היה מספר גלגלי אלו הככבים ארבעי ומספר גלגלי ככב יהיה על האופן הראשון שמנה, ועל האופן השני עשרה, ועל האופן השלישי מספר שנים עשר, ומספר גלגלי הירח הוא תשעה, ומספר גלגלי השמש הם שלשה. מספר הגלגלים ארבעה וששים. ואולם אם היה נראה בענין תנועת הככבים דבר יכריחנו להנית גלגלים יותר מזה המספר, הנה יהיה בהכרח מספר המניעים יותר מזה המספר. ואם לא ימצא בכאן דבר מהתנועות לככבים יכריח להניח גלגלים יותר, הנה יהיה מספר אלו המניעים בהכרח כמו זה המספר, לא יותר ממנו, כי המאמר בשיהיו שם גלגלים אחרים מתנועעים ולא יניעו שום ככב הוא מבואר הבטול, כמו שקדם. וזה דבר כבר זכרו גם כן הפלוסוף במה שאחר הטבע.
8
ט׳ואולם אם יש בכאן שכלים נפרדים זולת מניעי הגלגלים, או אין בכאן שכלים נפרדים זולתם, הנה זה ממה שלא התבאר עדין, והנה נחקור בזה במה שאחר זה.
9
י׳וראוי שתדע כי הפלוסוף באר גם כן בספר השמע שהגרמים השמימיים יש להם מניעים נבדלים, אלא שלא הספיק לנו הבאור ההוא. וזה שהוא באר זה מצד ההנעה הנמצאת למניעיהם זן בלתי בעל תכלית, ואמר שאם היו כח בגוף, היה למניעיהם כח שיש לו תכלית, כי כח מה שהוא כח בגוף נמצאהו מתחלק בהחלק הגשם. ואם היה הענין כן, היה מחויב בהכרח שתהיה זאת ההנעה נפסקת, וכבר התבאר שהיא נצחית, זה חלו, בלתי אפשר. ואולם איך יתבאר שיחויב מזה שתהיה זאת ההנעה נפסקת, הנה לפי מה שאומר. וזה שאנחנו נמצא מעני תנועת מי שהוא כח בגוף שכל מה שכחו הוא יותר גדול ישלים ההנעה המוגבלת בזמן יותר ארוך, ולזה יחויב שיהיה זמן הנעת מה שהוא כח בגוף בעל תכלית, ומזה יחויב שתהיה הנעתו נפסקת. ולפי שתנועת הגרמים השמימיים היא מתמדת, הוא מבואר מזה הבאור שהם מתנועעים מכח אינו כח בגוף. ונאמר שכאשר נעיין בזה הביאור נמצא בו הספק מה שלא יעלם. וזה מה שנראה מהנעת הכח היותר חלוש זמן יותר קצר הוא בבעלי נפש לשתי סבות או לאחת מהם. הסבה האחת היא שלא ימצא בהם היחס אשר בין המניע והמתנועע נשאר, אבל יחלש זה היחס, מפני כי התנועה מדרכה שתחליש החום היסודי, כמו שהתבאר בטבעיות, או מפני היותם דורכים אל ההפסד, כי הם בהכרח נפסדים. והסבה השנית היא שהדבר שיניע אותו הבעל נפש אשר בכאן יש לו תנועה טבעית מקבלת לתנועה שיתנועע בה מהמניע, ולזה יקרה לו לאות ויגיעה, ותפסק התנועה מזה הצד, והמשל שהאדם כשילך תפסק תנועתו בהכרח, מפני שהחום הטבעי יחלק מפני התנועה, ולא ישאר בין המניע והמתנועע היחס הראוי. וכבר יהיו זה גם כן לסבה שנית, והוא כי האדם תמצא לו בטבע התנועה אל המרכז בסבת כבדותו, ולפי שתנועתו הבחירית היא אל זולת זה הצד, הנה תנגד תנועתו הטבעית לתנועה הרצונית, וישיגהו הלאות. ולזה ישיגהו הלאות יותר מהרה כאשר היתה זאת ההקבלה יותר חזקה, והמשל שכבר ילאה האדם מפני עלייתו בהרים יותר ממה שילאה מפני ירידתו בעמק או מפני לכתו במישור. ולזאת הסבה ילאה גם כן יותר מהרה כשישא, דרך משל, שלשה ככרים ממה שילאה כשישא ככר אחד, כי המשא אשר ישאהו לו טבע מקביל אל התנועה אשר יניעהו בה, וכל מה שהיה המשא יותר גדול היתה ההקבלה הזאת יותר חזקה, כי כבדות המשא היותר גדול הוא יותר גדול. ואולם מה שיחס המניע בו אל המתנועע יחס אחד, ואין לו טבע מקביל אל התנועה אשר יניעהו בה, לא יחויב בו שתהיה תנועתו נפסקת. וזה מבואר ביסודות, וזה כי האבן, דרך משל, תתנועע אל המטה כשהיתה בזולת מקומה הטבעי, ואין לה טבע יחייב שתהיה תנועתה נפסקת אם לא מצד השלמת תנועתה. והיה זה כן לפי שיחס המניע אל המתנועע הוא בה אחד תמיד, מה שהתמידה להיות נמצאת, ואין לה תנועה אחרת טבעית תנגד זאת התנועה. ואולם שאין לה טבע שיחייב היות תנועתה נפסקת אם לא מצד השלמת התנועה, הוא מבואר ממה שאומר. וזה שאם הנחנו, דרך משל, שיש לה טבע מחייב שתהיה תנועתה נפסקת כשהתמידה בתנועה זמן מה, אם היה אפשר זה, והיה הזמן ההוא, דרך משל, שנה אחת, או איזה זמן שתרצה, הנה יחויב מזה שתשאר האבן באויר ולא תרד אל המרכז, וזה בתכלית הבטול. וזה שאנחנו נשים תנועת האבן ההיא בזמן מה מוגבל, והוא השעור אשר עליו ב, ויהיה הזמן אשר עליו תפסק התנועה, אם היה אפשר זה, הזמן אשר עליו ג, והוא מבואר שכאשר יכפל שעור א' פעמים רבות, יהיה העולה מההכפל יותר רב מזמן ג, ויהיה החבור מכפל א אשר הוא יותר רב מזמן ג זמן ד, ונשים בשעור ה מכפיל ב כמו מה שבשעור ד מכפלי א אשר הוא יותר רב מזמן ג זמן ד, ונשים בשעור ה מכפלי ב כמו מה שבשעור ד מכפלי א. הנה אם כן תתנועע האבן, דרך משל, אם לא תפסק תנועת האבן קודם שתשלים לחתוך רוחק ה. ואם הנחנו שיהיה מרחק האבן מהארץ רוחק ה, הנה יתחייב מזה שתנוח האבן באויר, והיא אבן, וינוח אם כן הכבד על הקל, וזה שקר. והוא מבואר שזה השקר לא יצא מהנחתנו מרחק האבן מהארץ רוחק ה, ואף על פי שיהיה רוחק ה יותר גודל מרוחק שטח יסוד האש העליון מכדור הארץ, כי זאת ההנחה היא אפשרית מצד ונמנעת מצד. והנה הונחה בכאן מצד מה שהיא אפשרית, לא מצד שהיא נמנעת, והכזב האפשר לא יקרה מהנחתו בטל, ולזה יחויב שיהיה זה הבטול מתחייב מהנחתנו שיהיה לאבן טבע יחייב שתהיה תנועתה נפסקת כשהתמידה בתנועה זמן מה, ומה שיקרה ממנו הבטל הוא בטל, כמו שהתבאר במקומו. הנה אם כן מה שיחוייב בזה המשל הוא שלא יהיה טבע לאבן יחוייב שתהיה תנועתה נפסקת אם לא מצד השלמתה תנועתה, והוא מה שרצינו באורו. ואמנם שהנחתנו שיהיה רוחק האבן מהארץ רוחק ה הוא כזב אפשר מצד, נמנע מצד, הוא מבואר, וזה שהוא נמצע שיהיו היסודות יותר גדולים ממה שהם, מפני שאין שם מזה החמר יותר מזה השעור, או מפני אלו הדברים המורכבים מהם שיש להם שעור מוגבל באופן מה, כאלו תאמר שהאדם ימצא לו שעור מוגבל בכמות, ואם היה שיהיה לו רוחב מה, ולזה יחויב שיהיו שעורו היסודות מוגבלים, כדי שלא יקבל האדם הפעלות יותר חזק ממה שראוי מתגברות אשר יהיה ליסוד האחד הגובר בעת היותו גובר, או כדי שלא יקבל האדם, דרך משל, הפעלות יותר חלוש ממה שראוי מהתגבורת אשר יהיה ליסוד הגובר בעת היותו גובר. אבל לא ימנע היות היסודות יותר גדולים ממה שהם מצד טבע הגשם ולא מצד צורותיהם אשר הם סבות התנועה, וזה שטבע הגשם יחייב שיהיה בעל תכלית בשיעור, לפי שהוא בלתי אפשר שימצא גשם אין תכלית, ואבל לא יחויב שלא יהיו בשעות יותר גדול ממה שהם בו. והנה צורות היסודות יחייבו גם כן שיהיו בעלי תכלית בשעור, כי בזולת זה לא יהיה אפשר שימצאו שם יסודות הפכיים, אבל לא יחייבו שלא יהיו יותר גדולים ממה שהם. והמשך שכבר תהיה צורת האש צורה לאש, ואם היה שעורו יותר גודל ממה שהוא כפלים רבים, וכן הענין בשאר היסודות. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שמה שהנחנו אותו מרחק האבן מהארץ ה' הבעל תכלית, איזה שיהיה שעור רוחק ה, הוא אפשר שמהצד שהנחנו אותו, והוא מצד טבע הצורה המניעה. ובכאן התבאר שאי אפשר שיונח ביסודות טבע יחייב שתהיה תנועתם נפסקת אם לא מצד השלמתם תנועתם. וכבר יתבאר ה גם כן באופן אחר, והוא שאם היה הענין כן, היתה תנועת היסודות יותר חלושה כל מה שהתמידה, וזה הפך מה שימצא ממנה, כי היא תתחזק כל מה שתמשך, כמו שנזכר בטבעיות, ולזה תמצא מהאבן האחת בעינה שכל מה שתפול ממקום יותר גבוה תהיה הכאתה מה שתפגשהו מהגשם יותר חזקה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאין מדרך זאת התנועה הנמצאת ליסודות שתפסק קודם שלמותה. וכאשר התישב לנו זה, רצוני שכאשר היה היחס אשר בין המניע והמתנועע נשאר, ולא היה למתנועע טבע להתנועע אל צד מקביל לתנועה ההיא, הנה לא יחויב שתהיה התנועה נפסקת, והוא מבואר מטבע הגרם השמימיי שאין לו הפך, ולזה הוא בלתי משתנה באחד מהשנויים זולת בתנועת העתק, ושאינו לא כבד ולא קל, ולזה אין לו טבע להתנועע אל צד מקביל לתנועה אשר יתנועע בה. הוא מבואר שאף על פי שהונחה הצורה אשר לגלגלים כח בגוף, הנה לא יחויב שתפסק תנועתם, וזה שכבר יהיה תמיד היחס אשר בין המניע ובין המתנועע נשאר, לפי שאין המתנועע משתנה, ואין למתנועע גם כן טבע מקביל לתנועה הסבובית אשר יתנועע בה, לפי שהוא לא קל ולא כבד, אבל התחייב שתהיה התנועה תמיד באופן אחד, ולזה הוא מבואר שאין די בזה הבאור לבאר שמניע הגרמים השמימיים נבדלים.
10
י״אוכן מה שבאר בו הפלוסוף שבכאן מניע לא יתנועע, מפני שכאשר נמצאו שני דברים מורכבים, והיה נמצא האחד נפרד, הנה יחויב שימצא האחד נפרד, הוא בלתי מספיק. וזה שכבר התבאר בטבעיות שמה שילך דרך ההיולי אפשר שיפרד ממה שילך דרך הצורה, אבל לא תפרד הצורה ממה שהוא במדרגת ההיולי. ולזה הוא מבואר שלא יחויב מזה הבאור שיהיה בכאן מניע לא יתנועע. וזה כי כבר אפשר שימצא מתנועע לא יניע, כי המתנועע הוא אצל המניע במדרגת ההיולי, ולא יחויב מפני זה המצא מניע לא יתנועע, כי היה המניע במדרגת הצורה למתנועע, ומה שילך דרך הצורה לא ימצא בו שיפרד ממה שילך דרך החמר באלו הדברים אשר בכאן. והמשל כי הנפש המרגשת הולכת מהנפש הצומחת במדרגת הצורה, ולא תמצא המרגשת מזולת הצומחת, וכבר תמצא הצומחת מזולת המרגשת בצמחים והנה מצאנו זאת הטענה באופן אחר יותר שלם לפלוסוף במה שאחר הטבע, אלא שעם כל זה יש בה ספק מה. וזה שהוא אומר במאמר הנרשם באות הלמד דבר זה לשונו. הנה כבר יחויב שימצא מה שיניע בשלא יתנועע, מפני שכבר ימצא מתנועע גם כן, וגם כן מניע ממוצע. הנה כבר ימצא אם כן דבר מניע שלא יתנועע. וזה מה שפירשנו אנחנו בו. הנה כבר יחויב שימצא מה שיניע בשלא יתנועע, מפני שכבר ימצא מתנועע לא יניע, וימצא גם כן מניע שהוא ממוצע, רצוני שהוא יצטרך בהיותו מניע אל מניע אחר קודם לו, ויניע כשיתונעע. ולפי שאי אפשר שילכו העלות אל לא תכלית על זה האופן, כאלו תאמר שיהיה למניע מניע אחר, וזה אל לא תכלית, כי כשלא ימצא הראשון, אי אפשר שימצא דבר ממה שאחריו, כמו שהתבאר בראשון ממה שאחר הטבע, הנה הוא מבואר שהוא מחויב שיכלה הענין בסוף אל מניע לא יתנועע. אלא שיש לאומר שיאמר שלא יחויב מזה שיהיה זה המניע נבדל, אבל אפשר שתהיה צורה היולאנית, כי היא בלתי מתנועעה כשתניע. והמשל שהציור הדמיוני שיניע הבעל חיים להתנועע אל דבר מה הוא בלתי מתנועע בתנועה ההיא. ובהיות הענין כן, הנה יאמר אומר שזה המניע הראשון לא יחויב מזה הבאור שיהיה נבדל, ולזה לא הספיקו לנו אלו הטענות אשר טענו בהם הפלוסופים, והשתדלנו לבאר אלו הדרושים היקרים במה שלא יוספק בו לאחד מבעלי העיון, כי אין ראוי שנבנה אלו הדרושים היקרים על הקדמות חלושות, עם שהבאור שעשינו בזה הוא יותר עצמי ויותר מיוחד בזה הדרוש מהבאור שעשה הפלוסוף בזה, וזה מבואר בנפשו.
11