מלחמות השם, מאמר ראשון י״גThe Wars of the Lord, First Treatise 13
א׳נחקור בו בהיתר ספקות מה יקרו בענין השפעת השכל הפועל לשכל ההיולאני אלו המושכלות אשר יקנם.
1
ב׳ואחר שהתבאר שהצלחתנו התכליתית הוא קנין אלו המושכלות אשר בכאן, ראוי שנשתדל בהתרת קצת ספקות יקרו מזאת ההנחה. - מהם, שכבר יחשב שיחויב שתהיה ההצלחה שוא ובטל. וזה כי מפני שהיו אלו המושכלות אר יקנם השכל ההיולאני הם בעצמם המושכלות אשר בנפש השכל הפועל, הנה לא יהיה בכאן דבר מתחדש מפני קנותינו המושכלות, והפעל שלא יתחדש דבר בעבורו הוא פעל לבטלה. - ומהם שכבר יחשב שיחויב מזה שימצאו תכליות רבים לדבר אחד במספר. וזה כי מפני שהיה התכלית המכוון באדם הוא קניין אלו המושכלות, והיו אלו המושכלות רבים במספר, הנה יהיו תכליות רבים לאדם האחד במספר, וזה בלתי אפשר. כי התכלית האחד במספר הוא אחד במספר בהכרח, כי התכלית הוא צורה ושלמות, ואי אפשר שיהיה לנמצא האחד במספר כי אם שלמות אחד, וזה מבואר בנפשו. - ומהם, שכבר יחשב שיהיה ההשתדלות ברבוי הידיעה לבטלה. וזה כי מפני שהיה התכלית המכוון בנו הוא ההשארות והקיום לשכל, והיה השכל נצחי בקנין מושכל אחד לבד, הנה יהיה ההשתדלות בהרבות קנין המושכלות לבטלה, ותהיה מדרגת מי שלא קנה כי אם מושכל אחד מהמושכלות היותר חסרות בזאת ההצלחה כמדרגת מי שהגדיל והוסיף חכמה עד שידע סודות כל הנמצאות אם היה זה אפשר. וזה מבואר הבטול, כי המעיינים ימצאו תמיד בנפשם תשוקה להוסיף בידיעה, והתשוקה הטבעיית לא תהיה לבטלה.
2
ג׳ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה. וזה שלא יחויב, אם הודינו שתהיינה אלו המושכלות הנקנות הם בעינם המושכלות אשר בנפש השכל הפועל, שיהיה קנותינו אותם לבטלה. וזה שאף על פי שאין המושכלות מתחדשות בעצמם, הנה הם מתחדשות לשכל ההיולאני. ועוד שהמושכלות הנקנות לנו אינן המושכלות אשר בנפש השכל הפועל בעינם, כי הם נמצאות בנפש השכל הפועל בצד שתהיינה כלם בו אחד, ואי אפשר שתהיינה נמצאות בשכל ההיולאני בזה האופן במה שקדם. ואולם הספק השני יותר בשיתבאר שהשכל הנקנה הוא אחד במספר, וזה יתבאר במעט עיון. וזה שהידיעות האנושיות תמצאנה הולכות קצתם מקצת מהלך השלמות והצורה איך ומה שיהיה, וזה כי החכמה האחת מבואר מענינה שחלקיה הם קצתם לקצת במדרגותו השלמות והצורה, והחכמות הרבות הם גם כן קצתם שלמות לקצתם. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהשכל הנקנה אחד במספר. ומזה הצד תהיינה אלו המושכלות מתרבות התרבות מה בהתרבות הנושאים, וזה כי המושכל האחד כבר יהיה בראובן ושמעון ויהיה מתחלף בהם מפני חלוף צורות האחדות, עד שיהיה, דרך משל, מה שהיה בו אחד השכל הנקנה אשר לראובן הוא זולת מה שיהיה בו אחד השכל הנקנה אשר לשמעון. והסבה בזה הוא החלוף הוא חלופם בקנין המושכלות באיכות ובכמות, וזה כי כשקנה יותר מהמושכלות אשר בחכמה אחת, יהיה מה שהיו בו מושכליו אחד זולת מה שהיו בו אחד המושכלות אשר למי שקנה מהם יותר מעט. וכן מי שקנה מושכלות מחכמה אחת מתחלפת לחכמה אשר קנה ממנה האחר המושכלות, יהיה השכל הנקנה לו מתחלף לשכל הנקנה אשר לאחר, ובזה תתחלפנה מדרגות המצליחים חלוף רב. וכל מה שיקרב יותר אחדות מושכליו לאחדות המושכלות אשר בנפש השכל הפועל היתר הצלחתו יותר עצומה, ותהיה שמחתו ותענוגיו במה שהשיג יותר חזק. וכבר ימצא בזה מהחלוף, עד שלא יחס לשמחה ולתענוג אשר ישיג האחד במה שקנה מהמושכלות אל מה שיהיה מהשמחה והתענוג אל האחר במה שהשיג אותו. וכבר נשער זה הערבות במה שנשיגהו בחיינו מאלו המושכלות, זהו השעור המעטיי אשר תכנע נפש הבהמית ויתבודד השכל בפעולתו, שנמצא בו מן הערבות מה שלא נעריכהו אל שאר הערבויות ואין לו אליהם יחס כלל. כל שכן שיהיה זה הערבות יותר אחר המות, כי אז תהיה השגתינו אלו המושכלות אשר קנינו אותם בחיינו בהתמדה, ונשיג יחד כל הדברים אשר בשכלנו, לפי שכבר סר אחר המות המונע אשר היה לנו בזה בחיינו מצד החומר. וזה כי מפני שהנפש אחת, תמנע השגת השכל בהשתמש אחד מכחות הנפש הנשארים בפעולתם, גם בעת התבודד השכל בפעולתו לא יקרה לו שישיג יחד כי אם המושכלות אשר נטתה מחשבתו אליהם, כמו שהתבאר במה שקדם. ואולם אחר המות ישיג יחד כל המושכלות שהשיג בחייו. אבל ראוי שנדע שאי אפשר שיקנה אחר המות מושכל לא השיג אותו בחייו, כי אין לו הכלים אשר יושג בהם המושכל, והם החושים ושאר הכחות הנמשכים להם, כמו הדמיון והכח הזוכר. והנה יתבאר גם כן מזה שאין יחס אל הערבות אשר יהיה מהשגת המושכלות החסרות אל הערבות אשר יהיה מהשגת המושכלות הנכבדות, כי הערבות אשר נמצא בזה בחיינו מתחלף חלוף נפלא, וחשקנו גם כן אל השגתם יותר רב, עד שכבר נחשוק יותר השגת מעט מהדברים הנכבדים מהרבה משאר הדברים. ולזה הסכימו חכמינו הקודמים ז"ל שבכאן מדרגות מתחלפות לצדיקים בגן עדן. אמרו במדרש שבע כתות של צדיקים. ולקחו מספר השבעה להורות על הרבוי, לא לדקדק במספר. וכן ימצאו רבים בדברי הנביאים ע"ה. והחכמים ז"ל אמרו שבע יפול צדיק וקם, והדומה לזה. והם גם כן הסכימו על שההצלחה תשלם בקנין אלו המושכלות אם מעט ואם הרבה, ולזה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. כי הם, עם מה שהישירה אותם התורה לקנין המושכלות זאת ההישרה הנפלאה אשר תמצא בה, הנה אי אפשר שלא יקנו הרבה מהם שיעור מה מהמושכלות אם מעט ואם הרבה. ויהיה אמרם כל ישראל במדגת רוב ישראל כי ההקדמות הכוללות אשר בחכמה התלמודית מנהגם זה המנהג. כבר ביארו זה ואמרו אין למדין מן הכללות אף על פי במקום שנאמר בהם חוץ.
3