מלחמות השם, מאמר ראשון י״דThe Wars of the Lord, First Treatise 14
א׳נישיר בו המעיינים בדברינו אל שאין ראוי שיעזוב מה שתחייבהו האמונה מפני מה שיראה שיביא אליו העיון.
1
ב׳ואם יראה אחד שהאמונה תחייב היות ההצלחה האנושית על זולת זה האופן שזכרנו, מצד מה שיביאהו להאמין פשוטי קצת הדברים הנאמרים בדבר גן עדן וגהנם בדברי המדרשים וההגדות ודברי הנבואה, ידע באמת כי אנחנו לא נטינו לזה הדעת שנטה אליו העיון אם לא מפני ראותינו שהוא מסכים לדעת תורתנו. כי לא יותר ההמשך לעיון שימצא חולק על האמונה, אבל כשיהיה זה, ראוי שייחס העדר ההסכמה לקצורנו. ולפי זה הוא מבואר שכבר יחויב למי שיאמין זה שימשך לאמונתו, כי גם אנחנו ננהג כן, אם יראה לנו היות האמונה מחייבת זולת מה שחייבנוהו מזה. וזה ממה שיחוייב קבולו לכל אחד מהמאמינים. שאם היה השער פתוח לחלוק על האמונה במה שיראה לאדם שהעיון חולק עליה, תפסד האמונה ויעדר תועלתה מאנשי האמונה, ויפול המחלוקת והבלבול בין המאמינים מה שהיה נופל אם לא היתה שם אמונה, ויתחדש בזה מההפסד מה שלא יעלם. ומה שאמרנו מזה בזה המקום ראוי שיובן ממנו שכן יהיה מאמרינו בשאר מה שיתבאר בדרושי זה הספר, ר"ל שאם היה נראה לאחד מאנשי האמונה שיש בהם מה שיחויב שיאמן חלופו מצד האמונה, הנה ראוי שיעזב העיון וימשך לאמונה, וייחס החלוף הנופל בה לקצורינו.
2
ג׳נשלם המאמר הראשון תהלה לאדון הכל יתברך אשר עזרנו בכתיבתו, והוא יעזרנו בהכנתו ובעבודתו מאהבתו אמן.
3