מלחמות השם, מאמר רביעי ב׳The Wars of the Lord, Fourth Treatise 2
א׳נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לקצת אלו הדעות.
1
ב׳ואחר שכבר זכרנו הדעות אשר לקודמים בזאת השאלה אשר הם, כמו שבארנו, חלקי הסותר הנופלים בה, ראוי שנעיין בטענות המקיימות דעת דעת מהם, ונברור אחר זה הצודקות מהם מהבלתי צודקות, כי זה הוא ממה שיישירנו לנפילת האמת בזה הדרוש.
2
ג׳ונאמר שכאשר יחקר בדעת דעת מאלו הדעות השלש אשר מנינו אותם, הנה כבר ימצא לכל אחד מהם פנים מההראות. וזה שמה שיראהו הפלוסוף מענין זאת ההשגחה הוא ממה שיש לו טענות חזקות מקיימות לפי מה שיחשב, והם בעינם הטענות המקיימות שאין השם יתברך יודע אלו הענינים הפרטיים, וכבר זכרנום במאמר הקודם. ואולם איך יתבאר שכל אחת מהטענות ההן תקיים שההשגחה האלהית אינה באישי האדם, לפי מה שאומר. והוא שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, היה מחוייב לו שתהיה לו ידיעה בפעולות הפרטיות ההם אשר עליהם יגמלהו או יענשהו במה שהוא פרטיות. ואולם הוא בלתי אפשר, לפי מה שהתבאר באחת אחת מהטענות ההם, שתהיה לשם יתברך ידיעה בפעולות הפרטיות, ויוליד, לפי מה שיחשב, שהוא בלתי אפשר שתהיה ההשגחה האלהית באישי האדם מצד הטבע האישיי. והיותר מיוחדת בטענות ההם בזה המקום היא, שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, היה מגיע טוב הסדר והיושר בטובות ורעות הנופלות באישי האדם. ואנחנו נמצא הרבה במה שיפול מהם מהטובות והרעות העדר הסדר והיושר, עד שכבר ימצא פעמים רבות צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ויוליד שאין השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו. ועוד כי האדם פחות מאד ביחס אל השם יתברך, ואין ראוי מפני זה שישגיח בו ויפנה אל מעשיו, כאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכי תשית אליו לבך. וראוי שתדע שאיוב היה בזאת האמונה כשטען מה שטען על מה שחלקו עליו מהרעות, וזכר הרבה מהטענות אשר רמזנו אליהם בזה המקום. כבר בארנו זה בתכלית הבאור בבאורנו לספר איוב. והנה מה שיראו אותו בעלי הדעת השני, והוא שהשם יתברך משגיח בכל אחד מאישי האדם, יש לו גם כן פנים מההראות. - מהם, כי מפני שהיה השם יתברך מושל בעולם ומנהיגו, והיה מבואר מהאומן השלם שהוא לא יעלים עיניו מהפעולות אשר יעשום המונהגים ממנו, ולא יקצר משיגיע לכל אחד מהם הראוי לפי פעולותיו, וכל מה שהיה האדון יותר שלם, היה יותר משגיח במה שינהגו ויותר מכוין להגיע לכל אחד מהמונהגים ממנו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר, להיותו שלם בתכלית השלמות. ובהיות הענין כן, והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים הנפסדים ראוי שיענש ויגמל לפי פעולתיו, להיותו בעל שכל, הוא מבואר שראוי שישגיח השם יתברך באישי האדם מצד הטבע האישיי, כי מזה הצד היה טוב פעולתיו וגנותם, ר"ל שיענשם על מרים לפי שעור המרי, ויגמלם טוב על צדקם לפי שעור הצדק. - ומהם, שאנחנו נמצא השמירה האלהית הרבה באישי האדם, עד שעם רבוי הרשעים אשר בהם שכל כונתם היא להרוג האנשים ולשלול שלל ולבוז בז, ורבוי ההשתדלות באלו הפעולות המגונות, הנה ימצאו הרעות המגיעות מהם לבני אדם מועטות. וזה כלו ממה שיורה כי גבוה מעל גבוה שומר הצדיקים ולא יעזבם ביד הרשעים, שאם לא היה הענין כן היה ראוי שיהיו הרעות המגיעות מהם לבני אדם הרבה, כמו הענין בשאר המלאכות המעשיות אשר ימצאו הרבה, שכבר יגיע בהם תכלית אשר בעבורו יעשו בעלי המלאכות ההם מה שיעשוהו. - ומהם, מה שנמצא הרבה שכבר יגיע מהעונש לרשעים לפי מרים מדה כנגד מדה, כאלו תאמר שהרוצח יהרג, ומי שיקצץ יד תקצץ ידו, והנה הוא בלתי אפשר שיהיה בקרי והזדמן, כי מה שהוא בקרי והזדמן הוא מעטי. ובהיות הענין כן, והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים ראוי לזה, הנה הוא בהכרח מסודר מסבה פועלת תכוין אל זה, כמנהג השופט השלם שיגיע מהעונש כנגד המרי מדה כנגד מדה.
3
ד׳והנה בעלי זה הדעת נחלקו לשתי דעות. האחת היא, שאף על פי שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם, אין כל מה שיגיע מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית, אבל קצתם הם לפי ההשגחה, וקצתם מיוחס לסבה אחרת, והם הטובות והרעות אשר נראה אותן נופלות באדם בזולת סדר ויושר. והאחרת היא, שכל מה שיגיע לאדם הוא לפי ההשגחה האלהית. - והנה בעלי זה הדעת השנית נחלקו גם כן לשתי דעות. וזה כי מפני שהוקשה להם, לפי הנחתם, מה שימצא מהעדר הסדר והיושר באלו הטובות והרעות הנופלות באישי האדם, עד שכבא ימצאו הרבה מהצדיקים ברעות נפלאות והרבה מהרשעים בהצלחות עצומות, השתדל אחד אחד מהם להניח מה שיותר בו זה הספק. ולזה הניח אחד מהם שהרע המגיע אשר נמצאהו לטובים איננו רע באמת, אבל הוא טוב בלי ספק כשיבחן תכליתו, ר"ל שהוא דרך להגעת הטוב, וכן הטוב המגיע לרשעים איננו טוב באמת, אבל רע בלי ספק, ר"ל שהוא דרך אל הגעת הרע. והשנית מניחה שמה שנראהו מגיע מהרעות לטובים, לטובים לפי מחשבתנו, לא לטובים על דרך האמת, וכן מה שנראהו מגיע הטובות לרעים, הוא גם כן לרעים לפי מחשבתנו, לא לרעים על דרך האמת. וזה שכבר יקרה שנחשוב באדם שיהיה צדיק מצד הפעולות הטובות אשר נמצאהו נוהג בם, והוא אינו צדיק על דרך האמת, וכן יקרה שנחשוב באדם שיהיה רשע מצד התרשלותו מעשות הפעולות הטובות הראוות להעשות, והוא איננו רשע על דרך האמת. וזה שהוא יראה שהצדק והרשע הוא לפי מה שהיה אפשר לאדם שיעשה מהטוב לפי הכנתו הפרטית, כי האדם נברא לעשות הטוב האפשרי לו לפי הכנתו. ולזה יקרה שיהיו בכאן קצת אנשים נחשוב בהם שיהיו טובים, לעשותם פעולות טובות לפי מה שנראה, מהם מקצרים הרבה מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם, ומפני זה ראוי שיגיע להם עונש חזק, כי החטא הקטן להם ראוי שיקרא גדול מצד יתרון מעלת הכנתם. ויקרה גם כן שיהיו בכאן קצת אנשים נחשוב בהם שהיו רשעים, להתרשלותם מעשות הפעולות הטובות לפי מה שראוי, והם בלתי מקצרים מעשות הטוב האפשרי להם לפי הכנתם, ומפני זה ראוי שיגיעו להם טובות לפי פעולותיהם, ואם יקרה באלו שנחשוב בהם שיהיו רעים שיעשו הפעולות המגונות, הנה לחסרון הכנתם ראוי שיהיה ענשם על מריים מעטיי השעור. ואולי יקרה להם על זה פחד וכאב לב ומה שידמה לזה מהרעות בלתי מורגשות לנו, ונחשוב שלא הגיע רע לאלו האנשים על מריים, והנה כבר הגיע להם מהעונש השעור אשר תגזרהו החכמה האלהית. ובהיות הענין כן, הנה הוא מבואר לפי זאת ההנחה שאין בכאן דבר ממה שנראהו מגיע מהטובות והרעות לאישי האדם יתכן שיטעון הטוען שהוא הולך בזולת יושר, וזה כי אנחנו לא נדע שיעורי ההכנות הפרטיים אשר ייוחר בהם אחד אחד מאישי האדם, ולזה יעלם ממנו מי הוא צדיק ומי הוא רשע, ולזה גם כן יעלם ממנו איזה שעור ראוי שיגיע מהטוב והרע לאחד אחד מהם על מריו וצדקו, שיכול לומר, בשלא הגיע על השיעור ההוא שהגיע, שלא יהיה נוהג על סדר ויושר. וזה כי השיעור הטוב והרע המגיע ביושר על טוב הפעולות וגנותם ראוי שיהיה מתחלף לפי התחלף שיעור הכנת האדם הפרטית במעלה ובזולת מעלה, רצוני שהפעולה האחת בעינה הטובה יתחלף הגמול עליה לפי מעלת העושה, וזה שכל מה שהיתה מעלתו יותר גדולה היה הגמול עליה יותר קטן, וההפך בעונש על הפעולה המגונה, כי מה שהיתה מעלת החוטא יותר גדולה, ראוי שיהיה העונש יותר גדול.
4
ה׳והנה מי שאמר שאין כל מה שיגיע לאישי האדם מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית הוא אליפז התימני, כבר בארנו זה בדברנו בבאורינו לספר איוב, והוא ייחס אל הפתיות והאולת מה שנמצאהו מגיע מן הרעות בזולת סדר ויושר. וזה שכאשר השתדל האדם לקנות קנין מה, והגיע מפתיותו ואולתו שלא ידרוך בהגעתו בדרך הראוי שיקנה מהטוב מה שהיה משתדל בקנייתו, אבל אולי יהיה הדרך אשר ידרוך בהגעת הטוב ההוא לו דרך אל שיגיע לו רע, ולזה ידאג על הגעת הרעות ההם לו, ויחשב שכבר הגיעו לו לא במשפט, והנה הוא בעצמו סבת נפלם. וזה כי האדם נברא חסר משלמותו, וברא לו השם יתברך הכלים אשר אפשר שיגיעוהו אל שיקנה אותם. ואם לא דרך בקנייתם בסבות הראויות, הנה לא יתכן שיקרא רע, מה שלא ישלם לו קניית הטובות ההם אשר ירצה בקנייתם, כי הוא לא דרך בקנינם בסבות הנאותות. והמשל שמי שישתדל לו במחשבתו לעשות כסא בשידלה מים, אין ראוי שיקרא רע בשלא ישלם לו פעל עשיית הכסא מדליית המים, כי לא יעשה הכסא בכמו זה הפעל בשום פנים. והוא מבואר שהוא אפשר גם כן בשיגיעו טוב מצד הפתיות והאולת, ר"ל שיגיע להם בהשתדלות לקנות טוב מה טוב יותר גדול ממנו, אלא שזה יהיה גם כן במקרה. ולפי זה הענין יהיו אצל אליפז הטובות והרעות ההולכות בזולת סדר ויושר ומי שאמר שהטובות והרעות המגיעות באישי האדם אשר נמצאים הולכים בזולת סדר ויושר אינם טובות ורעות על דרך האמת הוא בלדד השוחי, כבר בארנו זה בדברינו בבאורנו לספר איוב. ומי שאמר שמה שנמצא מהטובות והרעות באישי האדם בלתי הולכות בסדר ויושר לפי מחשבתנו הוא מצד סכלותנו בהכנות הפרטיות אשר לאחד אחד מאישי האדם, ואשר נחשב במי שהוא טוב לפי הכנתו שאינו טוב, ונחשב במי שהוא רע לפי הכנתו שיהיה טוב, הוא דעת צופר הנעמתי, כבר בארנו זה בבאורנו לספר איוב. והוא מבואר שכבר ימצאו דברים רבים לחכמי תורתנו נמשכים לדעת דעת מאלו הדעות לפי מה שיחשב מהם, ואין בזה המקום מבוא לזכירת כל המאמרים ההם, פן יארך המאמר בזה יותר מן הראוי. והנה אחר שיתבאר מדברנו איזהו הדעת האמתי מהדעות שמנינו בענין ההשגחה האלהית, לא יקשה על המעיין בדברינו אלא לבאר דברי רבותינו זכרונם לברכה הנראים חולקים על הדעת ההיא בצד שיהיו מסכימים על האמת, ולזה היה זכירתנו אלה המאמרים בזה המקום דבר בלתי תועלת.
5
ו׳וראוי שתדע שאלו הדעות השלשה שנפלו בזה הדעת השני הם גם כן על מספר החלקים אשר אפשר שיחלקו בו תחלה בעלי זה הדעת. וזה כי כבר הוקשה על בעלי זה הדעת מה שנתפרסם מן החוש, שכבר ימצא פעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והנה הותר זה הספק אם בשנודה בזאת הטענה, אם כשנחלוק עליה. ואולם היתר זה הספק שיהיה בשנודה בה הוא בשנאמר שאלו הענינים אשר נפל בהם רוע הסדור אינם מיוחסים אל ההשגחה האלהית, אלא סבה אחרת, כאלו תאמר הפתיות והאולת ושאר הסבות שאפשר שייוחס זה אליהם, וזהו דעת אליפז. ואולם ההיתר זה הספק שיהיה בשנחלק עליה הוא בשני צדדים לבד. וזה כי למה שהיו חלקי זאת הטענה שנים לבד, והם הנושא והנשוא, הוא מבואר שלא ימנע חלקנו על זאת הטענה מחלוקה, אם שיהיה המחלוקת מצד הנושא, אם שיהיה המחלוקת מצד הנשוא ואולם המחלוקת שיהיה מצד הנושא הוא שנאמר שאין הצדיק המגיע לו רע צדיק לפי האמת, אבל הוא צדיק לפי מחשבתנו, ושאין הרשע המגיע לו טוב רשע לפי האמת, אבל הוא רשע לפי מחשבתנו, וזה דעת צופר. ואולם המחלוקת שיהיה מצד הנשוא הוא שנאמר שאין הרע המגיע לצדיק רע לפי האמת, אב הוא רע לפי מחשבתנו, ושאין הטוב המגיע לרשע טוב לפי האמת, אבל הוא טוב לפי מחשבתנו, וזה דעת בלדד.
6
ז׳והנה ימצא לדעת דעת מאלו השלשה אופן מההראות. וזה שכבר יראה למה שראה אליפז בזה הענין מקום ההראות, והוא כי מפני שאנחנו נראה בקצת הטובות והרעות הנופלות באישי האדם סדר ויושר, וקצתם הולכות בזולת סדר ויושר, הוא מבואר שהוא ראוי שייוחסו אלו שני מינים להתחלות מתחלפות. ולפי שהוא ראוי שיהיה מה שהולך מהם בסדר ויושר מיוחס אל השם יתברך, הוא מבואר שמה שהולך בזולת יושר הוא מיוחס אל התחלה אחרת. ובהיות הענין כן, והיה הפועל והמקבל שתי התחלות מתחלפות, עד שכבר ימצא שמה שהוא הולך בדברים הטבעיים בסדור שלם וביושר הוא מיוחס אל הפועל, ומה שהוא הולך בזולת סדור ויושר הוא מיוחס אל המקבל, והם הענינים אשר ימצאו בנמצא הטבעי מהכרח החומר, כמו בליטת האברים והוספתם וחסרונם ומה שידמה לזה. הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה הענין באלו הדברים כן, רצוני שמה שהוא הולך בסדר ויושר מהטובות והרעות הנופלות באישי האדם הוא מיוחס אל השם יתברך שהוא הפועל באמתות, ומה שהוא הולך בזולת סדר ויושר מיוחס אלינו, ולזה אמר שלמה עליו השלום אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו.
7
ח׳וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שיראהו צופר בענין זאת ההשגחה. וזה כי מפני האדם נברא בעבור שלמותו אשר הוא כחיי עליו, והיתה ההכנה לקבל השלמות מתחלפת באנשים מצד הטבע הפרטי. הנה הוא מבואר שהשלמות אשר ראוי שידרכו בהגעתו איש איש מהאנשים מתחלף. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע שיהיה בכאו איש מהאנשים נחשב בו שהוא צדיק, והוא דורך על שלמות פחות ביחס אל השלמות אשר הוא כחיי עליו, וזהו חטא ופשע בחקו, ר"ל התרשלותו מהשתדל בשיגיע לו השלמות אשר הוא כחיי עליו. ולא ימנע גם כן היות בכאן איש מהאנשים נחשבהו פחות וחסר בעבור דרכו אל שלמות פחות וחסר, והוא שלם ביחס אל הכנתו, כי אולי לא יוכן לו שיקבל מהשלמות יותר מזה השעור. והמשל שאם היו בכאן שני עבדים אומנים לאיש אחד, והיה האחד בקי מאד במלאכת הצריפה והאחר פחות במלאכת הבורסי, ועשה הבורסי במלאכתו לפי ענינו במלאכה ההיא, ועשה הצורף במלאכת הבורסי מה שהוא במלאכת החשיבות האפשרי במלאכה ההיא. הנה האדון יגנה הצורף על אשר עשהו מה שהיה יכול לעשות מן הטוב יותר ממה שעשהו, וישבח הבורסי על עשותו מה שהיה בכחו לעשות מהטוב. ועוד כי לפי זאת ההנחה אפשר שישלם היתר זה הספק בכל מה שנמצאהו מגיע מהטובות והרעות לאנשים בזולת סדר ויושר. וזה שזה הספק יהיה משני צדדים. הצד האחד שכבר ימצא פעמים הצדיקים שיגיעו להם טובות מתחלפים לא ניחס צדקם זה אל זה, רצוני שכבר ימצא פעמים רבות יותר מההצלחות למי שצדקו יותר מועט לפי מחשבתנו, וכן הענין ברעות אשר נראה אותן מגיעות לרשעים, רצוני שהם ימצאו מגיעות להם לא לפי יחס רשעם זה אל זה. והצד השני שכבר יראה שיגיעו לצדיקים רעות ולרשעים טובות. והוא מבואר ששני הצדדים האלו מהספק יותרו בזאת ההנחה. וזה כי שעור הגמול והעונש מתחלפים לפי יחס התחלף ההכנות, כי מחק השופט השלם שישפט האנשים לפי מדרגתם במעלה וחסרון, ולזה יענוש אותו מאנשי המעלה על מרי מועט עונש גדול, ויענש החסרים על מרי רב עונש מועט, והפך זה בגמול. ובהיות הענין כן, רצוני ששעורי הגמול והעונש מתחלפים לפי יחס התחלף ההכנות, והיה זה היחס נעלם ממנו, הנה נחשב שיהיו הטובות המגיעות לצדיקים והרעות המגיעות לרשעים בלתי הולכות על סדר ויושר, והם באמת הולכות על סדר ויושר, ומפני זה יקרה שיגיעו לרשעים על חטאים גדולים רעות חלושות כמעט שיהיו בלתי מורגשות, ויחשב מפני זה שלא הגיע להם רע על מריים. ולפי ששעור הצדק והרשע יהיה לפי ההכנה הפרטית, והיתה ההכנה הפרטית נעלמת ממנו, נחשב גם כן שיהיו הרעות מגיעות לצדיקים והטבות לרשעים מצד שמי שנחשבהו צדיק הוא רשע ביחס אל הכנתו, רצוני שהוא מקצר מעשות האפשרי לו, ומי שנחשבהו רשע מצד התרשלותו מעשות טוב הוא צדיק ביחס אל הכנתו.
8
ט׳וכבר ימצא גם כן אופן מההראות למה שהניח בלדד מענין זאת ההשגחה. ווזה שאנחנו נמצא שהטבע יסדר קצת רעות כדי שיהיה דרך אל הגעת טוב, והמשל שהוא ישתמש במרה השחורה באסטומכא כדי שתתגודד בה ויגיע לה צער מה בעת חסרון המזון, כדי שיתעורר אז הבעל חיים אל לקיחת המזון מצד הרגישו ברעב. ויסדר גם כן קצת טובות הם דרך אל הגעת רע לרבי התאוה, וזה כי הערבות אשר הושם בקצת המזונות יהיה דרך לרבי התאוה אל שיקחו מהם יותר מהשעור הראוי, ויוזקו מהם. ובהיות הענין כן, הנה הוא אפשר שיהיה הענין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם העדר הסדר והיושר לפי מה שנחשב, רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת הרע, והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב. וזה גם כן דבר נמצא הרבה, רצוני שכבר ימצאו טובות מגיעות לאדם לתכלית רע, כאלו תאמר שתמצא ההצלחה לאדם ברכיבתו הים, ויהיה זה סבה אל שיתמיד הרכיבה בים, ויטבע בים, או תטבע סחורתו. וכבר ימצאו גם כן רעות לאדם לתכלית טוב, כאלו תאמר שהסכים איש אחד ללכת בשיירה או במלחמה עם אנשים אחרים, וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו מהלוך עמהם, ואחר מתו האנשים ההם בדרכם לסבה מה, הנה הוא מבואר שהחולי אשר חל על האיש הוא היה דרך אל הצלתו מהמות. ועל כן על כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, לפי מה שבארו רבותינו זכרונם לברכה.
9
י׳ואולם הדעת השלישית מהדעות אשר זכרנו תחלה בהשגחה לא ראינו לזכור הטענות אשר יקיימו אותה, כי אין לנו דרך אליהם כי אם אחר התבאר בטול אלו שתי הדעות הקודמות. וזה ממה שלא יעלם למי שיעיין בדברינו בקיום זה הדעת השלישית:
10