מלחמות השם, מאמר רביעי ג׳The Wars of the Lord, Fourth Treatise 3
א׳יתבאר בו בטול קצת אלו הדעות.
1
ב׳ואחר שכבר זכרנו הטענות המקיימות דעת דעת מאלו השתי דעות אשר זכרנו, ראוי שנחקור באופן שלם אם יש בהם דעת צודקת, אם לא, כי זה ממה שיוביל אותנו אל הידיעה בדעת השלישית הנשארת, אם היא צודקת, אם לא. וזה שאם לא היה אחת מאלו השתי דעות צודקת, הוא מבואר שהדעת השלישית היא צודקת, לפי שאלו השלש דעות הם חלקי הסותר הנופלים בזה הדרוש.
2
ג׳ונאמר כי מה שהניחו הפלוסוף שההשגחה האלהית אינה באדם כי אם מצד הטבע המיניי, לא מצד הטבע האישיי, הוא ממה שהתבאר בטולו במה שקדם אצל המאמר בסבה התכליתית בהודעה אשר תגיע בקסם בחלום ובנבואה, רצוני ששם התבאר כי האנשים המוכנים לקבל זאת ההודעה תגיע להם זאת ההודעה כדי שינצלו מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליהם, ובפרט האנשים אשר הצליחם השכל שתגיע להם זאת ההודעה בדרך הנבואה, כי אליהם תגיע זאת ההודעה בשלמות מבין שאר האנשים, כמו שהתבאר במה שקדם. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שזאת ההשגחה היא לנביאים מצד הטבע הפרטי אשר היו בו בזה האופן מהחכמה והשלמות אשר בעבורו הם מושגחים זה האופן מההשגחה. ולזה הוא מבואר שההשגחה האלהית היא בקצת האנשים מצד הטבע האישיי. וכבר הודה גם כן הפלוסוף זה הענין לפי מה שהבין ממנו אבן רשד בקצורו לספר החוש והמוחש.
3
ד׳וכן נאמר כי מה שהניחו בעלי הדעת השנית שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם הוא גם כן בטל מצד העיון והחוש ומצד התורה. ואולם שזה בטל מצד העיון הוא מבואר לפי מה שאומר. וזה שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בפרטים במה שהם פרטיים, כמו שהתבאר בלי ספק במה שקדם, אבל ידע מזה מה שיהיה מסודר מצד הגלגלים והככבים מאלו הדברים הפרטים, ומה שהיה מסודר מצד אחר, אם היה בכאן סדור בדברים מצד אחר, וידע גם זה שהוא אפשר שלא יגיע מצד הבחירה האנושית. ואם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, אם טוב ואם רע, הנה לא ימנע הענין בזה מחלוקה, אם שיגמלם טוב ויענשם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסדורים המוגבלים, או שישפטם לפי פעולותיהם, אם טוב ואם רע. אם אמרנו שהוא ישפטם לפי מה שידע מפעולותיהם מצד הסדור, הנה יהיה זה עול בחק השם יתברך, כי הם אולי לא הנהיגו פעולותיהם לפי הסדור ההוא, וזה הפך מה שרצוהו בעלי הדעת הזה. ואם אמרנו שהוא ישפטם לפי מעשיהם, הנה יחויב שיהיה יודע פעולותיהם במה שהם פרטיות, וזה דבר כבר התבאר במה שקדם שהוא שקר. ועוד שהוא מן המבואר בעצמו מצד העיון שהרע לא יבא מאת השם יתברך כי אם במקרה ומהכרח החמר, והוא גם כן דעת חכמי תורתנו ז"ל, אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, והוא דעת תורתנו, אמרה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואולם ביאור זה הענין מצד העיון הוא לפי מה שאומר. בעבור שכל צורה מסודרות ממנה טובות ושמירה למה שהיא לו צורה ושלמות, לא רעות והעדר השמירה, וכל מה שהיתה הצורה יותר נכבדת היו הטובות המסודרות ממנה יותר, אם בכמות ואם באיכות, ואם בשניהם יחד, וזה מבואר בחפוש צורה צורה מהצורות הנמצאות. והמשל שצורת האדם למה שהיתה יותר נכבדת מצורת החמור, הוכנו כלים יותר לשמור מה שהיא צורה לו בתכלית מה שאפשר מהטוב ממה שהוכן מהכלים מהצורה החמרית לחמור לשמרו בתכלית מה שאפשר לו מן הטוב, והטובות המסודרות מהצורה האנושית לאדם הם גם כן יותר נכבדות מהטובות המסודרות מהצורה החמרית לחמור. ומה שנמצא מזה הענין לצורות ההיולאניות הוא מבואר שהוא נמצא גם כן לצורות הבלתי היולאניות, וזה כי מה שנמצא מזה לצורות ההיולאניות הוא מצד הצורות הבלתי ההיולאניות, כאלו תאמר השכל הפעל ושאר הצורות הבלתי היולאניות אשר יסודרו מהם אלו הדברים בזה העולם השפל. ובהיות הענין כן, והוא מבואר שהשם יתברך הוא הצורה היותר שלמה שבכל הצורות, עד שאין יחס לשלמות שאר הצורות אצל שלמותו, הוא מבואר שהוא ראוי שיגיעו מהשם יתברך טובות לבד בתכלית מה שאפשר מן הטוב והחשיבות למה שהוא לו צורה ושלמות אשר הוא המציאות בכללו. ובכלל הנה הרעות הנופלות הם בכללם מיוחסות אל הסבה ההיולאנית או אל הקרי, וזה שלא ימלטו הרעות משתהיה התחלתם במקבל עצמו או מחוץ. ואמנם הרעות אשר התחלתם במקבל הם אם מצד המזג, אם מצד המדות והתכונות הנפשיות. ואשר הם מצד המזג הוא מבואר שהם מתיחסות אל ההיולי, כי הסבה בזה היא שהכחות המתפעלות אינם נשמעות אל הכחות הפועלות, כמו שהתבאר ברביעי מהאותות, וכן יתבאר זה הענין ברעות הנופלות מצד המדות והתכונות הנפשיות כפי מה שראוי. וזה לא יהיה מהשכל, כי מדרך השכל שידריך האדם בהדרכה הראויה בדבר דבר מהענינים האנושיים. ואולם הרעות אשר התחלתם מחוץ, הנה לא ימלטו משתהיה התחלתם המזג והבחירה, או זולת זה. ואשר התחלתם המזג והבחירה, כמו הענין במלחמות והדומה להם, הוא מבואר ממה שקדם שהם מתיחסות אל ההיולי, כי הבחירה הרעה שממנה יתעורר האדם אל שיזיק זולתו לא תהיה מהשכל. וכן המזג היוצא מן השווי אשר הוא סבה לפעמים אל שיזיק זולתו איננו מסודר בעצמותו מהצורה, כי הצורה תשתדל להעמיד המזג על השלם שבענינים, מה שלא היה לו מונע. ואשר אין התחלתה לא המזג ולא הבחירה, כמו הפכת הארצות והרעש והאש הנופלת מן השמים, ומה שידמה לזה, הנה הוא מבואר שלא יגיע מהם רע כי אם במקרה, כאשר תאמר מצד שקרה שיפול האש על איש אחד מדי נופלו ויהרגהו, או שתהפך הארץ על היושבים בה מצד שקרה היותם שם. וכבר יתבאר עוד שזה הרע הנופל מפני אלו הענינים הוא במקרה, לפי שמה שאלו המקרים מתילדים ממנו הוא מכוון לטוב ולשמירה לכל הנמצאות השפלות, לא לרע. וזה כי מפני שהיו בכאן יסודות הפכיים, והיה מדרך ההפכיים שיפסידו קצתם לקצת, ויפסד מפני זה המורכב מהם, חוייב שתהיינה בכאן סבות פועלות אותן ושומרות מציאותן ומציאות ההווה מהם. ולפי שזה לא ישלם אם לא בשיגביר פעם אחד מההפכים על האחר, ויגביר פעם ההפך האחר, וזה בסבוב ישר וסדור מתמיד, כמו שהתבאר בטבעיות, הנה יחויב שיהיה האש פעם והאויר פעם והמים פעם והארץ פעם לפי היחסים אשר לפועל אצל המתפעל, ובזה ישמר זה המציאות השפל, לפי ששמירתו אמנם הוא בשווי הנמצא ביסודות אשר הורכב מהם, וסבת זה השווי הוא זה הפעל המגיע אל היסודות מהגרמים השמימיים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהרע שיגיע מהתגברות אחד היסודות על האחר הוא במקרה, כי זה ההתגברות מכוון בעצמותו לטוב ולשמירה, כמו שקדם. וכן מה שיקרה מהרעות באישי האדם מצד הסדורים אשר מצד מערכת הככבים הוא מבואר גם כן שאינו בעצמות ועל הכוונה הראשונה, כי הכוונה בסדורים ההם הוא הגעת הטוב, ואולם יגיע מהם רעות מה במקרה, כמו שזכרנו בפרק השני מזה הספר. וכבר שם השם יתברך באדם השכל לשמרו מאלו הרעות כפי מה שאפשר. ולזה יתכן שיאמר באופן מה שאלו הרעות הנופלות באישי האדם מהגרמים השמימיים הם מתיחסות אל ההיולי, כי אם ימשך האדם אחר שכלו כפי מה שראוי, היה נשמר מהם, כמו שהתבאר במאמר השלישי מזה הספר. ובכלל הנה בעבור שיהיה השם יתברך התחלה לנמצאות על דרך הטוב והתכלית והצורה, כמו שהתבאר במה שאחר הטבע, הנה הוא מן השקר שיגיע ממנו בעצמות רע לנמצאות. ולזה הסכימו המטיבים בעיון שהרע נכנס בנמצאות מצד החומר אשר הוא המקבל, אחר שאי אפשר שיכנס בו מצד הפועל אשר הוא הצורה.
4
ה׳ואולם שהתחלת הטוב הוא התחלת הרע הוא דעת קדום מאד, כאלו טבע האמת הכריח למעיינים להאמין זה. ולזה היו קצת הקודמים משימים אלו ההתחלות האהבה והשנאה. וקצתם היו משימים אותם האחד והרבוי. וקצתם היו משימים אותם הפעל בעל תכלית והבלתי בעל תכלית. וקצתם היו משימים אותם הקבוץ והפירוד. והרבה מהאחרונים בעלי התורות משימות אותם השם יתברך והמזיקין, ר"ל השדים. וכבר הסכימו בזה קצת המון אנשי תורתינו, והם נתלים בזה הדעת בקצת מאמרים נמצאים לרבותינו זכרונם לברכה בתלמוד. והוא מבואר שלא יקשה לבאר מה שנמצא לרבותינו זכרונם לברכה מזה בצד מסכים אל האמת. וכאשר התישב זה, רוצה לומר שהרעות לא יבאו בעצמות מהשם יתברך, הנה יתבאר בקלות שהוא שקר שתהיה ההשגחה האלהית באישי האדם על האופן שהניחוה בעלי זה הדעת. וזה שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, אם טוב ואם רע, בשיגיע לו טוב על הטוב אשר עשה, ורע על הרע אשר עשה, כמו שהניחו בעלי זה הדעת, היה מחויב מזה שיהיה הרע מגיע מאת השם יתברך בעצמות, ויוליד שהשגחה האלהית אינה באישי האדם על זה האופן שהניחוה. וכבר יתבאר בטול זה הדעת מצד החוש, וזה שאנחנו נמצא פעמים רבות שיגיעו רעות לצדיקים וטובות לרשעים.
5
ו׳ואולם מה שהניחוהו אליפז ובלדד וצופר לצאת מזה הספק הוא ממה שיתבאר בקלות שלא יצא אחד מהם מהספק במה שהניח אותו. אם אליפז, כי היה מחויב מהנחתו שיגיעו מהשם יתברך לצדיקים מהטובות כשעור צדקתם, ולרשעים מהרעות כשעור רעתם, וזה דבר בלתי נמצא כן. וזה כי כבר אפשר שיסולק הספק לפי הנחתו במה שיגיעו לצדיקים מהרעות ולרשעים מהטובות, וזה יהיה בשייוחסו אלו הדברים אשר אינם הולכים על סדר ויושר אל הפתיות והאולת ומה שנוהג מנהגם אמנם לא יסולק הספק לפי הנחתו במה בנמצא שלא יגיע לטובים הטובות הראויות להם ולרעים הרעות הראויות להם, כי זה היה ראוי שיגיע להם מהשם יתברך לפי דעתו, ואנחנו לא נמצא הענין בחוש הולך זה המהלך, אבל כבר נמצא צדיקים רבים ברעות גדולות מספר ימי חייהם, ולא יקרה להם מהטובות כי אם מעט, ורשעים רבים בהצלחות עצומות, ולא יקרה להם מהרעות דבר מורגש מאד. ועוד שאנחנו נמצא רעות רבות לקצת הצדיקים, עם השתדלותם בשמירה מהרעות שלא יגיעו, ולא ימצאו נשמרים מהם, ונמצא גם כן משתדלים בקניית הטובות בסבותיהם הנאותות להם, וימצא להם רוע ההצלחה בקנייתם. ולזה הוא מבואר שאי אפשר שיוחס זה אל האולת והפתיות כמו שהניח אותו אליפז, ולזה הוא מבואר שהחוש סותר מה שהניח אותו אליפז. והנה אליפז כשהרגיש הספקות האלו, ר"ל במה שימצא מהרשעים שכל מגמתם לעשות רע מספר ימי חייהם, ולא ימצא להם עונש מוחש על מרים, אמר לצאת מהספק הזה, שאם לא יענש הרשע כבר יענש זרעו. והוא מבואר שבזאת התשובה לא יצא מן הספק. וזה שהוא ישתדל לברוח משייחס לשם יתברך עול, והוא ייחסהו בזאת ההנחה, לפי שאין מן היושר שלא יענש האדם על מריו, ולא שיענש האדם על חטא זולתו. - והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניח אותו צופר. וזה שהוא מבואר מן החוש שהרבה מן האנשים ימצאו להם טובות בעת מה, והרעות בעת אחרת, עם היותם יותר נוטים אל פעולות היושר והשלמות בעת שימצאו להם הרעות ממה שהם נוטים אליהם בעת שימצאו להם מהטובות. ואי אפשר שיותר הספק בזה מפני התחלפות ההכנות, כי האיש הזה הוא כאיש אחד בעינו, והכנתו אשר נוצר עליה היא אחת בעינה. האלהים, אם לא שנודה שהתחלפות הגמול והעונש באנשים יהיה מצד התחלפות האנשים בטוב הפעולות ושלמותם, לא מצד התחלפות ההכנה הפרטית, כמו שהניח אותו, רצוני שכל מה שהיו פעולות האיש יותר שלמות יהיה גמולו על פעולה אחת טובה יותר מעט מגמול מי שהיה למטה ממנו בטוב הפעולות עליה, וההפך בעונש על הפעולה הרעה. ואם היה שיהיה מודה בזה, הנה יהיה הספק אשר יחשב לברוח ממנו נשאר בעינו, ר"ל זה שנראהו מהגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים. זה מבואר בנפשו עם מה שקדם מהדברים. - והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניחו בלדד. וזה כי אנחנו נמצא הרבה מהרעות מגיעות לצדיקים יהיה דרכם לטוב, אבל ישאר הצדיק ברע ההוא, וכן הענין בטובות הרשעים. ובכלל לא ימצא הענין בטובות הרשעים ורעות הצדיקים על האופן שהניחו בלדד אם לא על המעט, ולזה הוא מבואר שלא יצא בלדד מזה הספק בזאת ההנחה. כבר נזכר בשלמות המחלוקת על אלו האנשים מצד החוש בספר איוב, לפי מה שבארנו שם מדברי איוב.
6
ז׳ואולם שזה הדעת אשר לאלו האנשים הוא מבוטל מצד התורה הוא מבואר. וזה שהתורה כשיעדה האנשים ברע לפי המרי העצום, ביארה שזה הרע יהיה שלא יביט השם יתברך אליהם ויעזבם אל מקרי הזמן. אמר והסתרתי פני מהם והיה לאבל, ואנכי הסתר אסתיר פני מהם, ואמר הנביא עליו השלום המסתיר פניו מבית יעקב, ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, כל גוים שכחי אלהים. וכבר נכפל זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש, רצוני שהעונש המגיע לרשעים יכונה בהסתר פנים ושכחה, ועניינו שהשם יתברך עזבם אל מקרי הזמן, ויגיע מה שיגיע אליהם לפי הסדורים אשר מצד המערכת, ולא יצילם מרע יהיה נכון לבא עליהם, לא שיפקדם על מעשיהם בשיביא להם מהרעות בשעור המרי כמו שהניחו אותו בעלי זאת הדעת. וממה שיורה הוראה נגלית על בטול זה הדעת, מה שאמר הנביא עליו השלום מייעוד רע לא אפקד על בנותיכם כי תזנינה. כבר ביאר לך כי כשיפליגו במרי יעזבם השם יתברך אל מקרי הזמן ולא יפקדם על מעשיהם. ואולם מה שבא בתורה מייעוד הבאת העונש על העוברים על דבריה, הנה יתבאר ממה שיבא איך אפשר שיהיה זה מצד מסכים אל העיון ואל מה שנזכר בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום.
7