מלחמות השם, מאמר רביעי ו׳The Wars of the Lord, Fourth Treatise 6
א׳יתבאר בו שמה שהתבאר מענין ההשגחה הוא ממה שלא יפול בו ספק כלל לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד התורה.
1
ב׳וראוי שנבאר בזה האופן אשר הנחנוהו מההשגחה האלהית בקצת אישי האדם לא יפל בה ספק יקשה לצאת ממנו לא מצד העיון ולא מצד החוש ולא מצד התורה, אבל הם מסכימים לזאת ההנחה מכל הצדדים. כי כאשר יתבאר זה יהיה מאמרנו בזאת ההשגחה יותר שלם. וזה שכבר נראה שהגענו אל תכלית ההתאמה בדבר דבר כשלא נשאר לנו בו ספק, ומפני זה ראוי שנבאר תחלה שהטענות שיקיימו בהם דעותיהם האומרים בשאין ההשגחה האלהית נמצאת באחד מאישי האדם מצד הטבע הפרטי והאומרים בשהוא נמצאת בכל אחד מאישי האדם לא יחויב מהם בטול זאת ההנחה.
2
ג׳ונאמר שהוא מבואר מענינו במעט עיון עם מה שקדם מהדברים שאין באלו הטענות מה שיחייב בטול מה שהנחנוהו בזאת ההשגחה האלהית. וזה שהטענות אר טען ההולך בדרך הפלוסוף לקיים שאין ההשגחה האלהית נמצאת באחד מאישי האדם מצד הטבע האישיי, מפני שידיעתו היא בלתי אפשרית שתהיה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים, הוא מבואר שאינן סותרות זאת ההנחה. וזה כי זאת ההשגחה אשר הנחנוה היא אפשרית עם הודאתנו שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים, וזה שההשגחה אשר תהיה לטובים מצד ההודעה בטוב וברע הנכון לבא עליהם כבר תשלם, עם היות המשפיע זאת ההודעה בלתי משיג זה האיש הפרטי המקבל השפע, עם היות שאצל המשפיע בלתי נודעים הדברים הפרטיים אשר תהיה ההודעה בהם מהצד אשר הם בו פרטיים. כבר בארנו זה במאמר השני מזה הספר, ושם בארנו שההודעה תגיע מהשכל הפועל בדבר הפרטי מצד המקבל השפע מצד המציאות המוחש. וההשגחה אשר תהיה להמציא הפחד להם להציל מהרעות, ולהמציא להם שאר התשוקות הנפשיות לכוין אל הדברים אשר יגיע להם מהם טוב, ולהתרחק מהדברים אשר יגיע מהם רע, היא גם כן הודעה חלושה, כמו שבארנו במה שקדם, ודינה דין ההודעה השלמה בזה הענין. וזה מבואר בנפשו, רצוני שכמו שלא ימנע הגעת ההודעה השלמה בדבר הפרטי מהשם יתברך, כן לא ימנע שתגיע ממנו הודעה בלתי שלמה בדבר הפרטי, כי היה העדר השלמות הנמצא לזאת ההודעה מצד המקבל, והוא ישיג זה הדבר הפרטי נכון לבא עליו בזה האופן, לא שתהיה ההשפעה בדבר הפרטי. ואולם מה שהנחנוהו שכבר אפשר שתהיה זאת ההשגחה בשימציא רע לטובים להצילם מרע יותר חזק, או להגיע להם טובות מה, הנה אם היה שיהיה זה אמת, כבר יתכן שיהיה בזולת ידיעה לשם יתברך בזה הדבר הפרטי במה שהוא פרטי, אבל יגיע זה ממנו מפני היות דרכו שיגיע זה לכל מי שהוא מוכן אל קבול זה האופן מן ההשגחה, כמו שהשכל הפועל פועל כל מוכן לקבל פעלו, עם שאין לו ידיעה בפרטי במה שהוא פרטי. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחוייב מהודאתנו שאין ידיעת השם יתברך מתפשטת בדבר הפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי שלא תהיה השגחתו בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי על האופן אשר הנחנוה. - ואולם מה שטען בזה מצד רוע הסדר אשר נמצא בטובות אישי האדם ורעתם, הוא מבואר שלא יסתור מה שהנחנוהו מן ההשגחה. וזה שלא יחויב מהנחתנו שלא יהיה אפשר שיגיע לרעים הטובות הנכונות לבא עליהם מצד המערכה, אבל אמרנו שהם משולחים ונעזבים אל המקרים ההם המסודרים מהגרמים השמימיים, ולא ישמרם השם יתברך מהרעות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת, אחר שאינן במדרגה יתכן שתדבק בהם זאת ההשגחה האלהית. ואינו נמנע גם כן לפי הנחתנו שיחול על הצדיקים רעות בעת ימשכו אחר המוחשות והתירם הקשר וההתדבקות אשר בינם ובין השם יתברך, אשר מצדו הם מושגחים, כי אז תסור מעליהם זאת ההשגחה באופן מה, וישובו מטרה לחץ המקרים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יפל מזה הצד ספק במה שהנחנוהו מענין ההשגחה האלהית.
3
ד׳אלא שכבר יספק מספק במה שהנחנו מאלו הענינים אשר נפל בהם העדר הסדר. וזה שכבר הודינו שאינו נמנע שיקרו לרעים טובות עצומות מאד מצד הסדורים אשר לגרמים השמימיים, ולטובים רעות בעת התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך. ובהיות הענין כן, הנה יאמר אומר שהסדור אשר סדרו השם יתברך מהגרמים השמימיים באישי האדם, אשר ממנו יקרה העדר סדור הנמצא בטובות והרעות המגיעות להם לפי מה שהנחנו, לא ימלט משייוחס לו יתברך לעול או ללאות וקצור. וזה כי הוא יודע בזה הסדור, כמו שהתבאר במה שקדם, והוא, עם זה שהוא מסודר לרשעים ולצדיקים בעת התרתם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך, הנה הוא יודע שכבר יתכן שיקרו ממנו לטובים רעות ולרעים טובות. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע הענין מחלוקה, אם שיוכל השם יתברך לסדר זה בדרך שישלם לאיש כמעשהו, ולא ישתדל בזה, בלי ספק יהיה עול בחוקו חלילה לו ממנו, או שלאה מזה, והוא גם כן חסרון בחוקו יתברך. ונאמר שאם היה הגמול והעונש לאדם באלו הטובות והרעות אשר נמצא בהם העדר הסדר והיושר, היה לזה הספק אופן מה מההראות. אלא שכבר יראה במעט עיון כי הגמול והעונש האמתיים אינן באלו הטובות והרעות המורגשות. וזה שהגמול והעונש הנמצא לאדם במה שהוא אדם ראוי שיהיו בטובות האנושיות, לא בטובות והרעות אשר אינן אנושיות. ובהיות הענין כן, יהיו הטובות האנושיות בקנין הצלחת הנפש, כי הוא לאדם במה שהוא אדם, לא בקנין הערב במזונות ובדברים המורגשים, לפי שההזון וההרגש אינם לאדם במה שהוא אדם, והיו גם כן הרעות האנושיות בהעדר הצלחת הנפש, ר"ל שיבצר ממנה שלמותה, הוא מבואר שהגמול והעונש הנמצא לאדם במה שהוא אדם הוא בהצלחת הנפש ובהעדר הצלחתה, לא באלו הטובות והרעות המורגשות והמסודרות מהגרמים השמימיים. ולפי שקנין ההצלחה הנפשיית נמשך בעצמות לפעולות הטובות והישרות, והעדרו נמשך לפעולות המגונות, הוא מבואר שהגמול והעונש האמתי, והוא הטוב והרע הנמצא באדם במה שהוא אדם, הולך בסדר ויושר לא יפול ממנו דבר. וגם כן הנה כאשר יעויין בסדורים המסודרים מהגרמים השמימיים אשר בהם יסודרו הטובות והרעות המוחשות הנמצאות לאנשים, הנה לא ימצא בהם מה שיתכן שיוחס לשם יתברך לעול או לקצור, אבל ימצאו בתכלית השלמות האפשרי לטוב ההשגחה והטבה באלו הדברים אשר בכאן, כי בהם ישמר זה המציאות השפל אשר בו מהטוב והשלמות מה שלא יגיע שכל האדם שישיגהו בשלמות. וזה כי הם ישמרו היסודות ההפכיים אשר בהם עמידת כל המורכבים באופן היותר שלם שאפשר, וישמרו החום היסודי בנמצא נמצא זמן האפשרי בתכלית מה שאפשר בו מהשמירה, עד שאלו ידומה שיסתלק פעל הגרמים השמימיים מאלו הדברים אשר בכאן זמן מועט, היה הטוב והשלמות הנמצא בהם נעדר מהם, ולא ישארו חיים לאחד מהבעלי חיים. וכבר נמצאם משגיחים יותר באדם ממה שהם משגיחים בזולתו, עד שכל פעולותיו הם המסודרות מאתם. וכבר היה מן ההכרח שתדבק בו זאת ההשגחה יותר ממה שתדבק בזולתו מאלו הדברים אשר בכאן, לדקות חמרו, כי מפני זה יהיה מתפעל מהדברים אשר מחוץ בקלות, ולולי רוב השמירה המגעת לו מהגרמים השמימיים, היה נפסד בקלות. ועוד כי מפני הרחב הרב אשר במזגו היה מחויב שיהיה התחלפות בין מזגי האנשים. ולפי שהתכונות הנפשיות תתחלפנה מצד התחלף המזגים, יתחייב שיהיה רב החלוף הנופל בין אישי האדם בתכונותיהם הנפשיות, ומפני זה היה מחויב שיהיו תמיד במריבות וקטטות, עד שיהרגו קצתם קצת לולי זאת השמירה. וכבר התבאר מדרגת זאת השמירה המגעת מהם כשתתבונן ברעות המגיעות לאנשים על יד הרשעים, שהם עם רבוים והיותם משתדלים בכל עוז להרע לזולתם והתחכמם בזה תמיד כפי מה שאפשר להם, הנה עם כל זה תמצאנה הרעות המגיעות מהם לאנשים מעטות. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהסדורים אשר סדר השם יתברך מהגרמים השמימיים ימצא בהם מהצדק והיושר והחנינה מה שלא ישוער. ואף על פי שכבר ימשך בהכרח מאלו הסדורים קצת רע במקרה, להיותם שומרים ההפכיים אשר בהם עמידת כל מורכב בשיגבירו פעם האחד ופעם האחר, ויקרה מזה התגברות רע לקצת אנשים, הנה אין בזה קצור ולאות לשם יתברך, כאשר לא סדר אותם באופן שלא יגיע מהם רע, וזה כי הוא שם באדם כלי ינצל בו מאלו הרעות, והוא השכל. וזה שכבר ינצל האדם בו מאלו הרעות, אם על צד טוב הבחירה, אם על צד ההשגחה, באחד מהאופנים הקודמים, והנה מי שלא ישתדל בשלמות השכל כפי מה שראוי בדרך שתדבק בו זאת ההשגחה, אין לו להתרעע בבא עליו אלו הרעות כי אם מעצמו, כי מידו היתה זאת לו.
4
ה׳וגם כן הנה הגעת אלו הרעות הנופלות על המעט מפני הסדורים מהתועלת המבואר, וזה שכבר יגיע בזה רע מוחש לרשעים, ונוסרו בהם שאר האנשים וימלטו מרעתם, וכאלו כוננו לזה התכלית אלו הרעות המגיעות במקרה מאלו הסדורים, כאמרו כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. ובכלל מי שרצה שלא יסודרו בכאן אלו הרעות המעטיות הנופלות במקרה מפאת סדור הגרמים השמימיים ירצה שלא יהיה בכאן טוב מהטובות הנפלאות הנמצאות בכאן מהשם יתברך באמצעותם. והוא מבואר שאין ראוי לשם יתברך שימנע מהשפעת הטובות מאלו הנפלאות באמצעות הגרמים השמימיים מפני רע מעטיי יגיע מהם במקרה, וזה כי מדרך השם יתברך להטיב לנמצא כפי מה שאפשר לו ליקבל מהטוב והשלמות. וכמו שאין ראוי שימנע השם יתברך מנתינת הצורות לאלו הדברים אשר בכאן מפני ההפסד אשר יקרה להם בסוף אשר הוא רע, כן אין ראוי שימנע מהשפעת הטובות הנפלאות האלו באמצעות הגרמים השמימיים מפני הרע המעטיי המגיע מהם במקרה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאין בזה קצור לשם יתברך בשלא סדר אלו הסדורים באופן שלא יגיע מהם רע. וכן נאמר שאין במה שימצא לאישי האדם הולך בזולת יושר מהטובות והרעות מפני אלו הסדורים דבר יתכן שייוחס אליו יתברך לעול. וזה שהעדר הסדר הנמצא באלו הדברים הוא משני צדדים, אם מצד הטובות אשר נמצאם מגיעות לרשעים, אם מצד הרעות אשר נמצאם מגיעות לצדיקים, וכבר יתבאר שאין באחד משניהם דבר יתכן שייוחס לעול.
5
ו׳אמנם שאין הגעת הטובות לרשעים מצד הסדורים אשר מהגרמים השמימיים עול, הוא מבואר ממה שאומר. וזה כי הטוב יבא להם על צד ההשגחה הכוללת, רצוני מצד הסדורים האלו אשר הם לאדם במה שהוא אדם, לזה יהיו אלו הטובות להם מאשר הם נולדים בעת אשר יהיה בו מצד הככבים זה המצב, לא מצד שהם רשעים. והוא מבואר שאין ראוי שימנע השם יתברך מהשגיח במין האנושי זה האופן מההשגחה ההכרחית בשמירתו מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו, ואולם היה עול אם היה מגיע להם טוב מצד מה שהם רשעים, או מפני הטבע האישיי. וכמו שלא יתכן לומר שההגחה אשר השגיח השם יתברך ביצירת האדם בששם בו אברים רבים לשמור מציאותו בתכלית מה שאפשר מהשלמות הוא עול מפני שכבר הגיע זאת ההטבה לרשעים עם הפלגת רשעם, כן לא יתכן שיאמר שזאת ההטבה אשר תגיע לרשעים מצד הסדורים האלו אשר מהגרמים השמימיים הוא עול, וזה כי איננו ראוי שימנע השם יתברך להטיב למין האנושי על דרך ההשגחה הכללית מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו. ועוד כי מדרך השם יתברך להיטיב לנמצאות בתכלית מה שאפשר, וזה מבואר ממה שימצא מיתרון ההטבה והחנינה ביצירת כל אחד מאישי הנמצאות, עד שאפשר שישיג מזה כי אם מעט. ואלו היה אפשר לו שיגיע לכל אחד מאישי הנמצאות הטוב היותר שלם שאפשר, לא היה מקצר מזה. ולזה אין ראוי שיפול הספק במה שיגיע מהטובות לרשעים. ובכלל הנה כמו שאיננו עול אם ימצא המזון והתענוג לאחד מהבעלי חיים בלתי מדברים והחיות הטורפות, כן איננו עול אם ימצאו אלו הטובות המדומות לאישי האדם הרעים אשר מדרגתם מדרגת החיות הטורפות. ואמנם היה עול, אם ימצאו להם טובות אנושיות. ובכאן התבאר שאין הגעת הטובות לרשעים בזה האופן עול.
6
ז׳ואולם שאין מה שנמצאהו מהגעת הרעות לצדיקים עול, הוא מבואר ממה שאומר. וזה שכבר יתכן שיגיעו הרעות לטובים לאחת מארבע סבות, ואין אחת מהם עול. והנה הרעות הנמצאות לצדיקים אפשר שייוחס לאחת מאלו הסבות. האחת מהן היא המשך אלו הצדיקים אחר המורגש והתירם הקשר והדבקות אשר בינם ובין השם יתברך אשר מצדו מושגחים. כי כשהיה הענין על זה התאר, יהיו משולחים ונעזבים אל הרעות המגיעות במקרה מפאת הסדורים אשר מהגרמים השמימיים. ואם יגיעו אז להם אלו הרעות הבלתי אנושיות, אינו עול, אחר שכבר השתדל השם יתברך בשיתן בהם כלי להשמר מהם כפי היכולת, והוא השכל. ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבות הגעת הרעות האלו להם, לא השם יתברך. והשנית היא, שכבר יקרה באלו הצדיקים שיהיו ברע מעת הולדם מצד רעות חזקות הגיע לאבותיהם היה קשה לזרעם היציאה מהם אם לא יהיו בתכלית החשיבות והצדק והדבקות בשם יתברך. ולזה יקרה לזרעם שיהיו צדיקים ויהיו נספים ברעות ההם, מה שלא הגיעו למדרגה מחוזק הדבקות בשם יתברך שיוציאם מהרעות ההם על דרך ההשגחה הנפלאה, או שיצאו מהרעות מצד המערכת. ובדומה לזה אמר הנביא עליו השלום אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ירצה בזה, לפי מה שאחשוב, שכאשר חטאו אבותינו באופן שיחויב ממנו שגלו בין האומות, חויב שיסבלו זה העונש זרעם הבא אחריהם. וזה שהם לא יזכו לשוב להחזיק בארצם אם לא בפעולות רבות מגיעות מהשם יתברך על צד ההשגחה הנפלאה, ומה שלא הגיעו בזאת המדרגה מהדבקות, ישארו בו בעונש ההוא. ואם לא היה מגיע העונש ההוא לאבות, היו הבנים בארץ באופן הקודם, לא יצאו ממנה אם לא בשיעשו רעות יתחייב מהם זה העונש, אם על צד ההשגחה, כמו שיתבאר, או על צד העדר ההשגחה. והנה אפשר שיהיה לזה הפסוק פירוש אחר, ואנחנו כבר נזכרהו בגזרת השם בסוף המאמר. ובדומה לזה גם כן אמר אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. והוא מבואר שאין בזה האופן מהגעת הרע לצדיקים עול לשם יתברך, כי הוא נתן להם כלים לצאת מאלו הרעות אשר נוצרו בהם. ואל זה המין מן הרע ידמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם צדיק ורע לו, זה צדיק בן רשע. והוא מבואר שכדומה לזה יתכן שיגיע לרעים טובות מצד היותם נוצרים בהם, ויתמידו הטובות ההם נמצאות להם, מה שלא יקרה להם מרוע ההצלחה מפאת המערכת שיסורו אלו הטובות. ולזה ידמה שכיונו רבותנו זכרונם לברכה באמרם רשע וטוב לו, זה רשע בן צדיק. ולפי זה השרש יתכן שיתמיד הטוב הנפלא הנמצא לאדם השלם בצדק לדורות רבים אחריו, כי הרע שיתכן שיגיע מהמערכת להסיר אלו הטובות הוא מעטיי, והוא גם כן אפשר שיבוטל, אם היה הדור ההוא מושגה. והרע הנמשך מהרשעים לזרעם לא יתכן שימשך ברבוי הדורות, כי הטוב המסודר מהמערכת הוא מאדיי, ולזה לא יתכן שיבוטל בזמן יותר מועט. ובזה האופן יתכן שיאמר שהשם יתברך פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים מזולת שיהיה בזה עול. והשלישית מאלו הסבות היא, שכבר יקרה שיגיע השם יתברך הרעות לטובים להצילם מהרעות הגדולות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת, והוא אחד מצדדי ההשגחה להציל הטובים מהרעות הנכונות לבא עליהם. ולפי שהגעת זה הרע הוא על צד ההטבה והחנינה לאיש הטוב, הנה הוא מבואר שאיננו עול. והרביעית מאלו הסבות היא, שכבר יקרה שיביא השם יתברך הרעות לטובים על צד ההשגחה להצילם מהמרי המעטיי אשר החלו להסתבך בו, ובדומה לזה אמר אליהוא ויגל אזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מאון. וזה שאם ישתדל השם יתברך להצילם בזה האופן מהרעות המורגשות אשר אינם אנושיות, כל שכן שראוי שיגיע להם אלו הרעות להצילם מהרעות הנפשיות, כי הם אנושיות. - ובכאן הותר זה הספק אשר היה אפשר שיסופק בענין ההשגחה מצד העדר הסדור הנמצא בטובות אישי האדם ורעותיהם, להתבאר שזה אשר יחשב שהיה בו העדר הסדר והיושר הוא בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר. ולזה הוא מבואר שמה שטענו הקודמים לבטל היות ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים מצד העדר הסדור הנמצא בהם הוא בטל. וכבר בארנו במה שקדם באיזה אופן יתכן שתונח ידיעת השם יתברך מתפשטת באלו הדברים, ובאיזה אופן לא יתכן זה.
7
ח׳ואולם מה שטען ההולך בדרך הפלוסוף, לקיים שההשגחה האלהית אי אפשר שתהיה באחד מאישי האדם מפני היות האדם פחות ונבזה מצד ביחס אל השם יתברך, הנה כבר התבאר מדברינו שהענין הוא בהפך. כי מצד השכל יהיה לאדם התאחדות מה לדבקות בשם יתברך, ומזה הצד אין ראוי שישכחהו השם יתברך, אבל ראוי שתהיה ההשגחה בו נפלאה מצד זה ההתאחדות והדבקות. ועוד שהפלוסוף יודה שההשגחה האלהית היא במיניים מצד היותם נצחיים, ובאישים הנצחיים כמו הגרמים השמימיים. ואם היתה ההשגחה אצלו באישים מצד הטבע המיניי, והוא הצד אשר הם בו נצחיים, הנה יתכן גם כן שתהיה ההשגחה האלהית באיש איש מאישי האדם אשר השלמות במושכלות מצד הטבע הנצחיי המתאחד בהם, והוא השכל הנקנה. - ובכאן התבאר שאין באחת מהטענות אשר זכרנו לקיים דעת הפלוסוף מה שיחויב ממנו בטול מה שהנחנוהו בהשגחה.
8
ט׳ובזה יתבאר שאין במה שטענו האומרים שהאדם נפקד על כל מעשיו לפי ההשגחה האלהית מה שיחויב ממנו בטול מה שהנחנוהו. וזה שהטענה אשר זכרנו לקיים דעתם, מפני מה שנראהו מגיע מהעונשים מדה כנגד מדה, הוא מבואר שלא יתחייב ממנה שתהיה ההשגחה האלהית בכל אחד מאישי האדם על אופן אשר הניחוה, אם לא יתבאר מהחוש שכל הטובות והרעות המגיעות לאנשים הם מגיעות להם לפי מעשיהם מדה כנגד מדה, כל שכן שזה בלתי מחוייב בשיתבאר מהחוש שהרבה מהרשעים לא יגיעם רע מורגש, והרבה מהטובים הם ברעות גדולות. ואולם מה שיקרה לפעמים שיגיע הרע לרעים מדה כנגד מדה לא יקשה להשלים סבותיו, וזה שזה אפשר שיהיה אם מצד הענינים ההם בעצמם, או הנימוסים המדיניים, אם מצד הסדורים אשר מפאת הגרמים. וזה שכבר יקרה מצד הענינים בעצמם שיגיע לאדם מהעונש לפי מריו מדה כנגד מדה, והמשל שאשר ישתדל לחבול האנשים או להרגם יקרה לו מצד פעולתו זאת שיתגבר עליו אחד ויהרגהו, ואשר יחתוך יד האדם יקרה לו שאחד מאוהביו מצד הנקמה ישתדל שתקצץ ידו. וכבר יקרה זה הענין גם כן מצד הנימוסים המדיניים, רצוני שכבר יקרה לרעים זה על צד השפטים ומנהיגי המדינות. וכבר יקרה הענין מצד המערכת, וזה כי אשר יהיה לו הצלחה או נצוח בדבר מה מצד המערכת, הנה יקרה לו שיתהפך ענינו מטוב ההצלחה אל רוע ההצלחה בענין ההוא בעינו אשר היה לו טוב ההצלחה, וינוצח בענין ההוא אשר היה מנצח, ולזה יקרה, דרך משל, שאם היה העושק, שישוב עשוק, ואם היה מגיע לו תענוג מפאת הנשים, יגיע לו נזק מצדם. ועוד שכמו שיסודר מהמערכת שישפט השופט האיש הפלוני ויגיעהו העונש הפלוני, וזה מבואר ממה שיגיע מההודעה בזה הענין בנבואה או בקסם או בחלום, וזה היה בלתי אפשר, אם לא היה מסודר. כן אפשר שיסודר ממנו שיגיע לרשע זה העונש באופן אחר, וזה מחכמת השם יתברך והשתדלו שיהיו אלו הענינים בתכלית מה שאפשר מהיושר. וכמו זה הענין אמרו רבותנו זכרונם לברכה אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו, אבע מיתות לא בטלו. ובזה יתבאר שהטענה השנית אשר זכרנו לקיים דעתם, והיא מה שנראהו לאנשים מטוב השמירה מהרעים, עד שעם היות השתדלות הרעים להזיק להם תמיד, יהיה הרע המגיע מהם לאנשים מעטיי, לא יחויב ממנה בטול הנחתנו, אבל הוא אפשר שיראה ממנה בטול הנחתם. וזה שלפי הנחתנו לא יקשה לתת סבת זאת השמירה, אם מצד הסדורים אשר מצד המערכת, וישמרו בזה הרעים והטובים, ואם על צד ההשגחה, והיא תיוחד בטובים. ואולם כשהונח הענין לפי מה שהניחוהו בעלי זה הדעת, לא יתכן שישלם הסבה בזה, וזה כי לפי הנחתם היה ראוי שיגיעו הרעות על רוב הרשעים המכוונים להזיק זולתם, כי רוב האנשים הם לא טובים, ולזה יהיו רבים מוכנים לקבל הרע מהרשעים. וזה הפך מה שנמצאהו בחוש, וזה שכבר נמצא הגעתם מעטות עם המצא רבוי הרשעים ורוב השתדלותם להזיק לאנשים. וכן נאמר שהטענה אשר זכרנו לקיים דעתם, מפני היות השם יתברך מושל בעולם ומנהיג אותו, לא יחויב ממנה בטול הנחתנו וזה שלא יחויב, מפני היות מנהיג המדינה משגיח בענינים הפרטיים הנעשים במדינתו במה שהם פרטיים, שיהיה הענין כן בשם יתברך, אבל יהיה ההבדל בזה בין השם יתברך ובין מנהיג המדינה כמו הבדל שלמות השם יתברך משלמות מנהיג המדינה. ולזה יחויב שתהיה הנהגתו לעולם באופן יותר שלם לאין שעור מהנהגת מנהיג המדינה למדינה. וכבר יצדק זה עם הנחתנו כמו שבארנו, וזה שכבר התבאר שהשגחת השם יתברך בעולם היא בתכלית מה שאפשר מהטוב והשלמות, ושמה שיחשב שהוא הולך בזולת סדר ויושר הוא בתכלית הסדור והיושר. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחויב מאחת מאלו הטענות אשר זכרנו לקיים דעת אלו האנשים החולקים על מה שהנחנו בענין ההשגחה האלהית בטול הנחתנו.
9
י׳והוא מבואר שלא יפול ספק מצד החוש במה שהנחנוהו מההשגחה. וזה שמה שאפשר שיפול בו ספק מצד החוש, מפני העדר הסדור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם, לא יקשה התרתו לפי הנחנתנו, וזה כי בכאן סבות רבות לפי זאת ההנחה אל הגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים.
10
י״אואחר שהותר הספק במה שאפשר שיסופק על הנחתנו מצד הטענות המקיימות הדעות הנשארים בהשגחה, ובמה שאפשר שיסופק מצד העדר הסדר הנמצא בחוש וובטובות אישי האדם ורעתם, והיו בכאן ספקות אחרות מצד העיון והחוש על הנחתנו בהשגחה. הנה ראוי שנשתדל בהתרתם. ונאמר תחלה שכבר יקרו ספקות על מה שהנחנוהו מהגעת ההודעה לצדיקים על דרך ההשגחה. אחד מהם, שכבר יתכן לפי זאת ההנחה שתדבק זאת ההשגחה ברשעים כשיהיו שלמי השכל, רצוני שכבר יקרה להם שתגיע להם זאת ההודעה מצד הדבקות אשר להם בשם יתברך מפני שלמות שכלם, ואף על פי שאין פעולותיהם ישרות, וזה דבר בלתי ראוי בחק היושר האלהי שיהיה כן, רצוני שתהיה ההשגחה הפרטית הזאת לצדיק ולרשע במדרגה אחת. והשני הוא, שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע גם כן זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים, ואם אינם בעלי פעולות היושר, וזה שכבר תגיע זא ההודעה בחלום או בקסם לחסרי השכל ולנערים, וכבר השלמנו הסבה בזה במאמר השני מזה הספר. וזה מן המבואר שהוא בלתי ראוי בחק היושר האלהי שתגיע זאת ההשגחה הפרטית לכמו אלו האנשים. והשלישי שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע זאת ההודעה לאנשים הרעים באמצעות האנשים הטובים אשר תגיע להם זאת ההודעה, רצוני שאלו האנשים יודעים שיתכן שיקרה להם מן הטובות והרעות, ותגיע להם השמירה בעינה אשר היתה מגעת להם אלו הגיעה זאת ההודעה להם בעצמם. ובהיות הענין כן, הנה יהיו מושגחים בזאת ההשגחה הפרטית מי שאינן ראויים לה, וזה בלתי ראוי בחק היושר האלהי. הנה אלו הספקות אשר אפשר שיסופק על מה שהנחנו בענין ההשגחה לפי מה שנראה לנו.
11
י״בוראוי שנשתדל בהתרתם, ונאמר שאם היתה זאת ההודעה לפי הנחתנו על צד הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק, היה לאלו הספקות אופן מההראות. אלא שהוא מבואר ממה שקדם בדברינו שאין זאת ההודעה על צד הגמול האמתי לצדיק במה שהוא צדיק, כי הגמול האמתי לו הוא הצלחת הנפש, ולזה הוא מבואר באופן כולל שלא יפול על הנחתנו בהשגחה ספק מאלו הצדדים. וכבר אפשר שנתיר כל אחד מהספקות האלו בצד מיוחד. וזה כי מה שסופק בזה מצד האפשרות הגעת ההודעה הזאת לשלמי השכל עם היותם רשעים באפשרות הגעתה להם עם היותם טובים, הוא בלתי צודק. וזה שמי שהושלם במושכלות עם יטה אל הפעולות המגונות, כבר יחסר בהכרח ההתאחדות והדבקות אשר היה לו עם השם יתברך, ואמנם היה זה כן, לפי שהפעולות המגונות הם בהכרח סבה על העדר השתמשות השכל במושכלות וואל חסרון הגעת שלמות השכל, מצד נטות השכל אל תאוות החומר והיות כחות הגוף מושלות עליו, עד שעם שימנעהו מהשתדל בהשלמת השכל, הנה ימנעהו מהשתכל במושכלות אשר כבר השיגם. ובהיות הענין כן, והיה חסרון הגעת שלמות השכל סבה אל חסרון מדרגת ההודעה, והמנעו מהשתמש במושכלות סבה אל הפסקה באופן מה, הוא מבואר שאין מדרגת ההודעה הזאת למי שהשלים במושכלות שלמות מה ונטה אל הפעולות המגונות כמדרגתו לו אם לא נטה אל הפעולות המגונות. וזה הפך מה שהונח בזה הספק, ולזה הוא מבואר שלא יקרה במה שהנחנו מההשגחה ספק מזה הצד. ואולם מה שסופק מצד הגעת זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים ואף על פי שאינן בעלי פעולות היושר, הנה אין היתרו ממה שיקשה. כי זאת ההודעה איננה להם כי אם על דרך ההשגחה המיניית, ולזה לא יפול ספק בזה, אם יגיע להם מפני זאת ההודעה תועלת, כמו שלא יפול ספק במה שיגיע לרשעים על דרך ההשגחה המיניית. ועוד שכבר ימצא הבדל נלא בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך ההשגחה הפרטית. וזה שכבר התבאר במאמר השני מזה הספר שזאת ההודעה היא הודעה חסרה מאד, ולזה הוא מבואר שלא יגיע ממנה התועלת המגיע מההודעה השלמה. אבל אפשר שיקרה ממנה נזק, לחסרון זאת ההודעה, וזה כי מי שתגיע לו זאת ההודעה באופן חסר לא ידע להזהר ממה שיהיה נזהר אם היה יודע בשלמות מה שהוא נכון לבא עליו מהרעות והטובות, כי הוא אינו יודע בברור מה שהוא נכון שיקרה לו, ויומר על דרך משל רע ברע, ובהתרחקו מהרע אשר שפט שהעירה בו ההודעה המגעת לו יקרה לפעמים שיתקרב אל הרע הנכון לבא עליו באמת. ובזה האופן יתבאר שכבר יתכן שיקרה לו החשק ממה שהגיע לו מההודעה החסרה בטוב הנכון לבא עליו, ולזה הוא מבואר שההבדל רב בין זאת ההודעה וההודעה אשר תהיה לטובים על דרך ההשגחה הפרטית. ובהיות הענין כן לא יפול ספק בכאן מזה הצד, כי ההבדל בין אלו ההודעות עצום הוא. ובכלל הנה כבר התבאר שאלו היה אפשר שיסודר המציאות באופן שלא יגיע ממנו רע לאחד מהנמצאות, לא היה מקצר השם יתברך מזה. ולזה הוא מבואר שאם יגיע קצת תועלת מזאת ההודעה אשר תקרה לאנשים חסרי השכל והקטנים, לא יפול בכאן סק מזה הצד ואולם מה שיסופק מצד הגעת זאת ההודעה לאנשים הרעים באמצעות הנביאים והחולמים והקוסמים, הנה אין היתרו ממה שיקשה. וזה שכבר יתבאר במעט עיון כי אין התועלת המגיע להם מזאת ההודעה במדרגת התועלת המגיע מזה לאשר תגיע אליו בעצמו ההודעה. וזה כי אלו האנשים יקרה להם שלא יאמינו לדברי האנשים המודיעים להם מה שיתכן שיקרה להם, ומפני זה יעדר מהם התועלת הראוי שיגיע מההודעה, וזה דבר ראוי שיקרה להם, מצד שלא התברר אצלם בלי ספק היות אמת מה שיגידו להם אלו האנשים. וזה יראה הראות שלם ממה שימצא בדברי הנביאים עליהם השלום ממה שהיו מגידים לישראל הרעות הנכונות לבא עליהם, ולא היו מאמינים בהם, ונפלו ברעות ההם. ובזה יתבאר זה הענין גם כן מהחוש, ממה שנמצאהו שיגידוהו הקוסמים לאנשים, וזה כי יקרה להם שלא יאמינו לדבריהם, ומפני זה יקרה לפעמים שיפלו ברע שהוא נכון לבא עליהם, כמו שסופק שקרה לאיש אחד הגידה לו קוסמת אחת שאם ילך בדרך פלוני יהרג, ולא האמין לדבריה, ונהרג בארץ ההיא. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שההבדל בין אלו ההודעות הוא רב, ולזה הוא מבואר שלא יקרה בכאן ספק מזה הצד. והוא מבואר ממה שזכרנו שאין ראוי שיסופק עלינו מה שיקרה שיגיע קצת תועלת מזאת ההודעה לאנשים הרשעים, כי השם יתברך לא יקצר מהשפיע הטוב לברואיו כפי מה שאפשר. ולזאת הסבה תמצא שהנביאים עליהם השלום, כשיודיעו לאנשים מה שראוי שיקרה להם, יישירם עם זה אל שימשכו אל פעולות הצדק והיושר, ויעזבו הרשע והחמס, והם נמשכים בזה לכונת התורה שהשתדלה בשיהיו כל האנשים טובים בצד היותר שלם שאפשר. - ובכאן הותרו אלו הספקות בכללם.
12
י״גואחר שהתרנו כל הספקות הנופלות בהנחתנו בהשגחה מצד החוש והעיון, הנה ראוי שנבאר שמה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מענין ההשגחה והגמול והעונש הוא כלו מסכים להנחתנו. וזה שמה שיבא להם מהסתר פנים והשכחה לאשר יעשו הפעולות המגונות, ומההשגחה בטובים, צוא לפי זאת ההנחה בלא ספק. וזה נמצא בהם הרבה, אמר בהסתר פנים והשכחה והסתרתי פני מהם והיה לאכל, ואנכי הסתר אסתיר פני. ואמר אסתירה פני מהם, ויסתר פנים ומי ישורנו, פני ה' חלקים, ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהים. ואמר בהשגחה בטובים הנה אנכי עמך ושמרתיך, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת את אויבך לפניך, כי ה' אלהיך עמך, כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, כי יודע ה' נפש צדיקים, הנה עיני ה' אל צדיקים, הנה עין ה' אל יריאיו, ולא יגרע מצדיק עינו, כי יצפנני בסכה ביום רעה, כי לא לנצח ישכח אביון, לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, וזה הרבה משיסופר. וכבר נמצא גם כן בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום שהעונש אשר יגיע לרעים יהיה מצד הסדור אשר מהמערכת. אמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, ר"ל בעת שתהיה מערכתם ברע יגיע להם עונש על מרים, וזה כי זה הרע יקרה להם בעבור הסתר פנים השם יתברך מהם, וסבת זה ההסתר הוא מרים. ואמר וביום הפקדי ופקדתי עליהם חטאתם, וזה יורה כי בכאן עת מיוחד יגיע להם עונש בו. ואמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רע, ירצה בזה שכל מה שפעל השם יתברך הוא לתכלית הטוב. וגם מה שסדר על הכונה השנית מהנזק הרשע ליום רעה הוא מועיל, כי בזה תועלת לשאר האנשים, כמו שקדם. וכבר בא זה הענין גם כן בדברי השם יתברך לאיוב, שמציאות הרעות אשר הוא בו במקרה היה כמו מכוון על הכונה השנית, כדי שיגיע בהם עונש לרשעים, באר בספרו מה שסודר משפע הגרמים השמימיים בזה העולם השפל, אשר עם היותו בתכלית השלמות, הנה אי אפשר מזולת שיגיע רע ממנו מה. וימנע מרשעים אורם, ביאר בזה שאלו הרעות יש בהם תועלת להנזק בהם הרשעים. ואמר בזה הענין בעינו הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשבתי לעת צר ליום קרב ומלחמה. וזה גם כן כשתחקור בו תמצא נכפל הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקודש. וכן תמצא דעת רבותנו זכרונם לברכה שהגמול והעונש האמתיים הוא לעולם הבא, ושלא יחויב שיהיה בכאן גמול ועונש לפי הצדק והרשע בטובות והרעות הגופיות. אמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא. וראוי שנבין מזה שהענין גם כן בעונש כן, רוצה לו שאינו בדברים הגופיים, כי הגמול והעונש בעבור שהם הפכים, הנה יחויב שיהיה נושאם אחד, רצוני שיהיה הנושא אשר הגמול נמצא בו הוא בעינו הנושא אשר העונש נמצא בו. ואמרו רבותינו זכרונו לברכה הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, עלה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה, והיכן טובתו של זה. אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. ואמרו שם אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב, בר ברתיה לא חטא, מאי הוא, איכא דאמרי האי מעשה חזא, ואיכא דאמרי לישנא דגברא רבא חזה דהוה גריר ליה דבר אחד, אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר, והוא לא ידע שלמען ייטב לך לעולם שכלו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. כבר בארו לך שאין הגמול והעונש נמצאים באלו הטובות והרעות הגופיות, ולזה לא ימנע היותם הולכות בזולת סדר ויושר. ואמרו חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. ואין ספק שלא באו בזה המאמר לחלוק על התורה שייעדה במקומות רבים להגיע כמו אלו הטובות הגופיות ההולכים בדרכיה, אבל יאמרו שזה הענין נתלה בכללות במזל. ולזה אין ראוי שיסופק אם יגיע לרשעים כמו אלו הטובות, כי הם לה מצד המזל, לא מצד פעולותיהם הרעות.
13
י״דואחר שהתישב זה ראוי שנזכור ספקות מה יקרו על הנחתנו בהשגחה מצד מה שבא בדברי הנביאים עליהם השלום, וראוי שנשתדל בהתרתם. אחד מהם מה שנזכר בתורה מהבאת העונשים הנפלאים לישראל בהיותם רשעים מאוד על עוצם מריים, ובארה שהם לא יגיעו להם בקרי, אבל על הכונה הראשונה. ואם תלכו עמי קרי, רצה בזה שאם יתלה חול אלו הרעות עליהם בקרי, ולא יקחו מוסר מצדם, הנה השם יתברך יוסיף להכותם בחמת קרי, עד שיתבאר להם שאין זה במקרה. וכן מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מהגעת הרעות בעצמות מהשם יתברך לשאר האומות, כאלו תאמר מה שספרה התורה מהבאת המכות הנפלאות על פרעה ועל עמו בעבור ישראל, ומה שנזכר מהכאת מלאך ה' במחנה אשור, והדומה להם, כי זה כלו ידמה היותו חולק על הנחתנו, כי לא יתכן לפי הנחתנו שיגיע רעות לרעים כי אם במקרה. והשני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע. אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. וזה הענין גם כן חולק על הנחתינו לפי מה שיחשב.
14
ט״והנה אלו הם הסקות אשר אפשר שיסופקו על הנחתנו מצד מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום, וראוי שנשתדל בהתרתם. ונאמר כי מה שיסופק בספק הראשון על הנחתנו, מפני מה שיעדה התורה מהגעת העונשים הנפלאים בעצמות מאת השם יתברך על ישרל לפי מריים העצום, אין היתרו ממה שיקשה. וזה שאנחנו נאמר שאלו הענינים והעונשים יהיו על צד ההשגחה כדי שיסורו מדרכם הרע, כי בזה האופן יתכן שיבא רע מאת השם יתברך בעצמות, כמו שקדם. ואולם היה אפשר שתדבק ההשגחה בזה האופן על אלו אשר הפליגו במרי מצד כלל האומה אשר הוא טוב, וראוי שתדבק בו ההשגחה בזה הצד. ולזה כשיסתבכו קצת פרטי האומה בפעולות המגונות, ישתדל השם יתברך להוכיח על צד ההשגחה בכלל האומה כדיש לא יתפשט בכלן המרי ההוא. וזה שכמו שההשגחה אשר מצד המערכת תהיה באנשים משני צדדים, אם בדרך פרטי, והוא מה שיסודר מהמערכת לאיש איש מאישי האדם, אם בדרך כלל, והוא מה שיסודר מהמערכת לכלל האומה או לכלל המדינה. כן הענין בזאת ההשגחה, רצוני שהיא תדבק באיש כשהיה טוב, ותדבק בכלל האומה כשהיא טובה. ולזאת הסבה תדבק ההשגחה האלהית בכלל האומה, ויוכיח פרטיו מפני זה, ואם הם רשעים, על הרע שהחלו להסתבך בו, כדי שישובו בדרך טובה, ותגיע להם הצלחת הנפש. אמר כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו. ולזאת הסבה נזכר מה שנזכר בתורה מהקללות לאשר יסורו מדרכי השם יתברך, ונזכר שהם אינן מגיעות במקרה, אבל הם מכוונות מאת השם יתברך. וממה שיורה שהגעת אלו העונשים להם הוא על צד ההשגחה, לא על צד העונש, הוא אמרו ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. ואם היה זה על צד העונש, היה בו מן העול מה שלא יעלם. ואולם כשהיה זה על צד ההשגחה, היה מן הראוי, רצוני שכאשר יגיע להם השם יתברך היסורין על צד התוכחת, ולא יוסרו, אבל יחזיקו עדין במרי, הנה הוא ראוי שייסרם על חטאתיהם, וזה כי אין תוכחת מי שנסתבך סבוך מעט במרי כתוכחת מי ששקד בו ושבה לו התכונה הרעה ההיא קנין חזק, וזה כי השקוע בפעולות המגונות לא יצא מהם אם לא בתוכחות עצומות. ובזה האופן גם כן יתכן מה שאמר ואף בעונות אבותם אתם ימקו מזולת שיהיה בזה עול. וזה כי כשהרגילו אבותיהם במרי ואחזו בניהם דרכיהם, שבה להם זאת התכונה הפחותה קנין חזק, ולא יצאו ממנה אלא בתוכחות עצומות, ולזה ראוי שישיגום יותר מהרע אל צד התוכחות להוסר בו ממה שהיה מגיע להם ממנו אם לא היו אבותיהם רשעים. ואולי על זה האופן אמר פוקד עון אבות על בנים, אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה. והנה ידמה שכמו שהרע אשר יגיע לצדיק על צד ההשגחה להוכיחו מהמרי אשר החל להסתבך בו לא יהיה תמיד, אבל כאשר יתחזק במרי תסור ההשגחה הזאת ממנו, להיותו אז בלתי ראוי שתדבק בו ההשגחה הזאת. כן הענין בעינו בהשגחה הדבקה לכלל האומה, רצוני שכאשר ישוב הכלל ההוא באופן שיהיה לא טוב, תסור ההשגחה הזאת ממנו, ולא יוכיחם אז השם יתברך על עונותיהם. אמר וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל, כאשר ביאר לך שכאשר ישוב העם להיות עובד עבודה זרה, תסור השגחת השם יתברך מהם. ובדומה לזה אמר מיעד רע לא אפקד על בנותיכם כי תזנינה, וכבר ביאר לך, כי מפני הפלגתם במרי תעדר מהם ההשגחה האלהית הזאת, ר"ל שלא יוכיחם על מריים, אבל יעזבם למקרי הזמן. והנה ידמה שיש הבדל בין הרע אשר יגיע לאיש הטוב על צד ההשגחה, להוכיחו מהרע אשר הסתבך בו קצת, ובין הרע אשר יגיע לכלל על צד ההשגחה, להוכיחם מהרע אשר נסתבכו בו הכלל ההוא. וזה כי כשיגיע הרע לאיש הטוב על התוכחות, לא יתכן שיהיה באופן שימות בסבתו, כי כשהיה בזה האופן, לא יתכן שיאמר שהוא על צד ההשגחה. ואולם מה שיגיע מהרע לכלל האומה על דרך התוכחות, לא ימנע שימותו בו רבים כדי שיקחו מוסר הנשארים והדורות הבאים אחריהם, ולא יחזיקו כולם במרי, כי זה יותר טוב לכלל האומה אחר שאי אפשר שיוסרו כי אם בזה האופן מהתוכחות, ולזה תמצא שתיעד התורה באלו התוכחות במה שיגיע אל המות. ובכאן הותר מה שסופק בספק הראשון מצד מה שנראה בתורה שתיעד להגיע הרע בעצמות מאת השם יתברך לישראל כשלא ילכו בדרכי השם יתברך. ואולם מה שסופק בו מצד מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מהגעת הרע בעצמות מאת השם יתברך לשאר האומות, כמו מה שספרה התורה מהבאת השם יתברך בהכאות אשר הכה והקשותו לב פרעה וסיחון להביא עליהם העונש, ומה שנזכר מהכאת מלאך ה' במחנה אשור, ומה שנמצאהו במלחמות ישראל עם שאר האומות, שיאמר בו שכבר עזרם השם יתברך ונצחום, הנה אין היתרו ממה שיקשה. וזה כי הגעת הרע לרשעים מאת השם יתברך על זה האופן כבר יהיה קצתו על דרך המופת, כמו טביעת המצריים בים סוף ומכת בכורים ושאר מה שחלו על המצרים מהמכות, ומה שהכה מלאך ה' במחנה אשור, ומה שידמה לזה. והנה מה שהיה מאלו הענינים על זה התאר הוא בלתי סותר הנחתנו, כי אנחנו לא נדבר בכאן אלא במה שימשך מההשגחה על צד הסדור הנאות אל סדור המציאות, לא במה שישתנה בו הסדור הטבעי. ועוד שאלו הרעות המגיעות לרשעים אל דרך המופת הוא על צד ההשגחה לטובים אשר היו הרעים ההם משתדלים להזיקם. וזה שאם היו הטובים מושגחים מהשם יתברך בשיגיע להם רע כדי להצילם מרע יותר עצום, כל שכן שהוא ראוי שיושגחו בהגעת הרעות לרשעים המזיקים אותם כדי שיסור הזקם מהם. ואולם מה שנזכר מהכבדת לב פרעה על צד האופן שהיה בו נוסף רע לישראל, הנה הוא גם כן על צד ההשגחה להקנותם אמונה טובה. כי כשחויב לפרעה העונש, והיה אפשר שיגיע בו תועלת לישראל בהגעתו לו בזה האופן בדרך שיתישב בלבם שבכאן אלוה נמצא ושיתאמת להם כחו יתברך וגבורתו מצד רבוי המופתים, סבב השם יתברך שיקשה פרעה את לבו בדרך שירבו מופתיו ותתפרסם האמונה האמתית לישראל. וזהו אמרו בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וידעתם כי אני ה'. כבר ביארתי לך הכבדת לב פרעה היה להרבות מופתיו, ורבוי מופתיו היה כדי שיתפרסם לישראל ולדורות הבאים אחריהם שיש בכאן אלוה נמצא פעל כל מה שירצה. והנה מה שנזכר מהגעת הרע לרשעים בהלחמם לישראל ממה שאינו על דרך המופת, הוא אם אל דרך ההשגחה לישראל, כי הוא בלתי נמנע זה לפי הנחתנ, כמו שקדם, ואם על שהרע ההוא הוא נמשך לרשעים ההם מצד המערכת, כי זה גם כן ייוחס אל השם יתברך, להיות כל הענינים מסובבים ממנו. ואולם מה שנזכר בתורה מהקשאת רוח סיחון, הנה היה אם מצד ההשגחה על ישראל להגיע הרע לסיחון, כדי שינחלו ישראל את ארצו, והיה זה הענין מהשם יתברך על דרך המופת, או היה רע נכון לבא עליו, והיה הקשותו את רוחו המסודר מהגרמים השמימיים אחד מהכלים להגיע הרע אליו. וכבר ייוחס זה הענין לשם יתברך, אם היה הענין על זה התאר, מפני היותו סבה אל מה שיתחדש לאיזה צד שיתחדש. - ובכאן הותר זה הספק.
15
ט״זואולם מה שסופק בספק השני, מפני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע, הוא מבואר שאין היתרו ממה שיקשה. וזה שלפי הנחתנו התבאר שהאדם יגמל ויענש בלי ספק על צדקו ורשעו במה שיקרא גמול ועונש באמתות, ר"ל בהצלחת הנפש והעדרה, והתבאר עם זה שהאדם נגמל ונענש על צדקו ורשעו בטובות ורעות גופיות בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר, וזה שההשגחה האלהית אשר בה האדם נשמר מהרעות תדבק בטובים לפי הדרגתם בחשיבות, ותעדר מהרעים. ולזה הוא מבואר שכבר יתכן בכל הפנים שיאמר שהאדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע. - ובכאן הותר זה הספק השני. ולפי שמה שהתבאר מדברינו בהשגחה מצד העיון, הוא על האופן אשר הנחנוהו, נאות אל מה שימצא בחוש מאלו הדברים ואל מה שנזכר בדברי הנביאים עליהם השלום, עד שלא ימצא עליו ספק ולא דחיה לא מצד העיון ולא מצד התורה, הוא מבואר שההשגחה היא באישי האדם על האופן שהנחנוהו.
16
י״זובכאן התבאר אופן ההשגחה האלהית באישי האדם במה שאין ספק בו, והוסרו ספקות רבות בענין ההשגחה לא סרו הקודמים מלטעון בהם עד היום, שהנביאים עליהם השלום והמדברים רוח הקדש נבוכו בזה לפי מה שספרו. וזה מבואר מדברי דוד עליו השלום וגם כן חבקוק הנביא עליו השלום. אמר דוד כיקנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי, וסוף הדברים ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני. ואמר חבקוק עליו השלום למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. וזה מה שיורה שהם היו נבוכים בהעדר הסדור הנמצא לפי מה שיחשב בטובות אישי האדם ורעתם. וכבר אמרו רבותנו זכרונם לברכה שנסתפק בזה משה רבינו עליו השלום, וזהו מה ששאל באמרו הראני נא את דרכיך. אמרו שכבר שאל מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכבר יראה על זה מה שהשיב לו השם יתברך על זאת השאלה, והוא אמרו ה' ה' אל רחום וחנון. וראוי שנתן תורה לשם יתברך אשר עזרנו למצוא האמת בזה הדרוש העמוק והיישיר לפנינו דרכינו ברחמיו וכרוב חסדייו, כי מה שמצאנו בו לקודמים הוא מעטיי מאד ???ומשולל מחקירה העיונית, זולת מה שמצאנו מזה בספר איוב. והנה בהבנתו מהקושי העצום, עד שלא יתכן שיובן אם לא למי שידע אלו הדעות אשר אפשר שיפלו בהשגחה, ומה שאפשר שיטעון כל אחד מבעלי הדעות לקיים דבריו ולבטל דברי זולתו.
17