מלחמות השם, מאמר רביעי ז׳The Wars of the Lord, Fourth Treatise 7
א׳נזכור בו שמה שהביאנו אליו העיון בזאת השאלה הוא דעת אליהו.
1
ב׳וראוי שתדע כי זה הדעת אשר הביא אליו העיון בהשגחה הוא דעת אליהוא, והוא אשר הגיעה אליו תכלית החקירה בזה הדרוש בספר איוב, והוא זכר הרבה מהטענות אשר זכרנו לקיים זה הדעת, כבר בארנו זה מדבריו בבאורנו לספר איוב.
2
ג׳והנה ידמה שכבר נטה לזה הדעת גם כן הרב המורה זכרונו לברכה בספרו הנכבד מורה הנבוכים, ולזה אמר בפרק שבעה עשר מהחלק השלישי דבר זה לשונו. ואשר אאמינהו אני בזאת הפנה, ר"ל בהשגחה האלהית, הוא מה שאספר לך. ואינני נסמך בזאת הפנה והאמונה אשר אספרה למה שהביאני אליו המופת, אבל אסמך בה למה שהתבאר אצלי שהוא כונת תורת השם יתברך וספרי הנביאים. וזה הדעת אשר אאמינהו הוא יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמים ויותר קרוב אל ההקש השכלי, והוא שאני אאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון, ר"ל מתחת גלגל הירח באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט, אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהם דעת ארסטו. - ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלהי, והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ויחסה לו כל פעולתיו על צד הגמול והעונש. אמנם ואם טבעה כו' - - והבן דעתי עד סופו והעלהו בידך שאני לא אאמין שיעלם מן השם יתברך דבר, או איחס לו לאות וקצור, אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו, מפני שההשגחה אמנם תהיה ממשכיל, ואשר הוא שכל שלם, שלמות אין שלמות אחריו. אם כן כל מי שנדבק בו דבר מן השפע ההוא כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מההשגחה. זהו הדעת הנאות אצלי למושכל ולכתובי התורה. - ואמר בפרק אחד וחמשים מהחלק השלישי דבר זה לשונו. והנה נגלה אלי עתה עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלהיות, והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה כי כפי שעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם יתברך תמיד תהיה בו ההשגחה תמיד, והאיש השלם בהשגתו אשר תפנה מחשבתו מהשם יתברך קצת עתים תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בשם יתברך בלבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו, ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו שכל בפעל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב וכו' - - ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו השם יתברך בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג, אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם השם יתברך והשם יתברך עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהשם יתברך, אשר הוא אז נבדל מהשם יתברך, השם נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא להשגחה ולהמלט מיד המקרה הוא השפע ההוא השכלי, וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסיד ההוא הרע, ולזה אירע לשניהם מה שאירע. עד כאן לשונו זכרונו לברכה.
3
ד׳הנה כבר התבאר מדבריו שכבר יגיעו לחסיד רעות בעת התירו הקשר והדבקות אשר בינו ובין השם יתברך, כי הוא אז משולח למקרי הזמן. וכבר יתכן לזאת הסבה שלא יגיע לרע רעות, כמו שזכר הרב זכרונו לברכה, וזה אמנם יהיה כשלא יהיה מסודר לו רע מהמקרים ההם. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שמה שאמר הרב זכרונו לברכה שכל עניני אישי האדם ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, אם ירצה בו הטוב האנושי, ר"ל הגמול והעונש הנמצא בנפש, או ירצה בזה דבקות ההשגחה וסורה, ויקרא דבקות ההשגחה הטוב, וסורה הרע. וזה שאם רצה בזה הטוב והרע הגופיי, הנה יסתרו דבריו קצתם קצת, וזה כי הוא הודה שכבר יקרו הרעות לחסיד בהסירו מחשבתו מהשם יתברך, להיותו משולח ונעזב למקרים, ושהוא אפשר לזאת הסבה שלא יגיעו לרע רעות. וראוי שיובן ממה שהניח הרב זכרונו לברכה בענין ההשגחה שידיעת השם יתברך אינה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים. וזה שאם הונחה ידיעתו בהם בזה האופן, הנה לא אשער מה היא ההשגחה הזאת אשר תדבק בטובים להצילם מהמקרים, והסתר פנים אשר ידבק ברעים לבלתי הצילם מהם. וזה כי לא ימנעו המקרים ההם מחלוקה, אם שיהיו המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך לצדיק הנשמר מהם ולרשע הבלתי נשמר מהם, ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע, או שיהיוט המקרים ההם הם אשר ידע השם יתברך שיגיעו לרעים ושלא יגיעו לצדיקים, וידע שיגיעו להם הטובות אשר מצד ההשגחה. ואם הנחנו שידע השם יתברך שלא יגיעו אלו המקרים לצדיקים ההם, מה היא ההשגחה הזאת, בשלא יגיע לו מה שהיה יודע השם יתברך שלא יגיע, הלא כמו זה גם כן ימצא ברשעים כשידע השם יתברך שיגיעם טובות, שלא יגיעום הרעות אשר היה יודע שלא יגיעום. ואם הנחנו שהמקרים ההם ידע השם יתברך שיגיעו לצדיק ולרשע, ויציל מהם הצדיק ולא יציל מהם הרשע, הוא מבואר שאין ידיעתו באלו המקרים מצד מה שהם פרטיים, כי מזה הצד תהיה ידיעתו שיגיעו אלו המקרים לצדיק ההוא שקר ועוד כי הוא יודע גם כן לפי זאת ההנחה שלא יגיעו לו מפני ידיעתו כל אחד מהדברים הפרטיים הנופלים בכאן, וידע שהשגחתו תדבק באיש הזה, ואיך יתכן שנניח שידע השם יתברך יחד שיגיעו אלו המקרים לזה האיש, ושלא יגיעו לו, הנה זה בתכלית הבטול. ולזה הוא מבואר שהוא מחויב מזה שתהיה ידיעתו באלו המקרים מצד הסדור הכולל. ואז יתכן שיצוייר מה שהונח מענין ההשגחה והסתר הפנים, וזה שהוא יודע מה שהיה ראוי שיגיע לפי הסדור הכולל מאלו המקרים לצדיק ולרשע, ויציל הצדיק מהם על דרך ההשגחה, ולא יציל מהם הרשע. ולפי שכבר התבאר לפי דעת תורתנו דבקות ההשגחה לטובים והסתר פנים מהרשעים, והיה מחויב בזאת ההנחה שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים מהצד אשר הם בו פרטיים. הוא מבואר שכבר יחויב לפי דעת תורתנו שלא תהיה ידיעת השם יתברך בדברים הפרטיים במה שהם פרטים, וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות במה שהתבאר מדברינו באופן ידיעת השם יתברך הדברים.
4
ה׳ובכאן נשלם המאמר הרביעי מזה הספר, והתהלה להשם יתברך על כל ברכה ותהלה לעד עד ולנצח נצחים, אמן ואמן:
5