מלחמות השם, מאמר שני ו׳The Wars of the Lord, Second Treatise 6
א׳נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה.
1
ב׳על מה שהונח בכאן מענין זאת ההודעה ספקות רבות, ראוי שנחקור בהם לפי מה שאפשר לנו. מהם איך אפשר שיודיע השכל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי כמו העניין בזאת ההודעה, והוא אמנם יתן דומה למה שבעצמו, והוא הסדור הכולל. - ומהם, איך אפשר שיודיע מתי יפול הדבר, ואין למה שאצלו מזאת הידיעה זמן מוגבל כלל. ואולם שהוא ידע מתי יפול זה הדבר הוא מבואר ממה שיגידו הקוסמים בזמננו זה, וממה שפתר יוסף ע"ה מהחלומות הצודקים במצרים, וממה שבא לדניאל ע"ה מקץ הגלות, וליונה ע"ה מקץ נינוה. - ומהם, איך אפשר שיודיע השכל הפועל הסדור אשר לזה האיש להשגחה ולשמירה, כמו שנזכר במה שקדם, האם ידע השכל הפועל בו שזה האיש לו זה הסדור. הנה אם היה הענין כן, תהיינה לשכל הפועל ידיעות הוות נפסדות. ולפי הוא מתעצם באלו הידיעות אשר לו, הנה יקרה מזה שישתנה בעצמותו. או נניח שתהיינה לו יחד כל אלו הידיעות אשר באישים שהם בלתי תכלית, וזה כלו שקר. ואם אמרנו שאין זה להשגחה ולשמירה, הנה לא תהיה לזאת ההודעה תכלית, כי לא יראה בכאן תכלית אחר לזאת ההודעה זולת זה, וזה מבואר בנפשו. וזה שקר, רצוני שיהיה בדברים הטבעיים דבר ללא תכלית. ועוד שאף על פי שנודה שאין זה להשגחה ולשמירה, יקשה לתת הסבה מה זה אשר יודיע לו עניני זה האיש יותר מזולתו, אם לא היתה לשכל הפועל ידיעה בשזה הסדור הוא לזה האיש. ובכלל הנה הספק בזה הוא חזק מאד. - ומהם, איך אפשר שתיוחד זאת ההודעה יותר במה שהיה מגיע לאיש אשר תגיע לו זאת ההודעה, ולאנשים אשר גדל עמהם, ולמשפחתו, ועמו, ולעומדים לפניו, יותר מזולתם מהאנשים, האם ידע השכל הפועל שאלו האנשים להם זה הסדור, ושהם קרובי האיש אשר תגיע לו הידיעה, או שהם מעמו, או שהם עומדים לפניו. - ומהם, איך אפשר שתגיע לאדם ידיעה בעניני זולתו, אם היה שתהיה זאת ההודעה להשגחה ולשמירה, וכבר היה ראוי שתגיע הידיעה למי שיגיע לו ממנה התכלית אשר בעבורו נמצאת. - ומהם, למה היתה זאת הידיעה מגעת לקצת האנשים בביאור, ולקצת בחידות ומשלים, והנה הפועל אותה הוא אחד בעינו. - ומהם, למה היתה זאת הידיעה מגעת על הרוב בשינה, וההודעה אשר במושכלות היא ברוב בהקיץ, והנה הפועל בשתיהן הוא אחד בעינו. - ומהם, איך תקרה זאת ההודעה לפתאים ולקטנים אשר לא תשלם שכלם כלל יותר ממה שתקרה להרבה מהמשכילים מהם, וכבר היה ראוי שיהיו היותר מוכנים לקבל שפע זה השכל היותר משכילים, לפי שכבר ימצא להם התאחדות יותר חזק עם השכל הפועל.
2
ג׳ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה. וזה כי מהשכל הפועל יגיע הידיעה בסדור אשר לזה הפרט מצד הגרמים השמימיים, לא במה שהוא זה הפרטי, אבל במה שהוא חי זה הפרטי בזמן שהאנשים אשר יולדו בהיות הגרמים השמימיים בזה המצב אשר היו בעת הולד זה הפרטי באופק אשר יולד בו. ולפי שמצד הסדור אשר מצד הגרמים השמימיים יהיו כל האנשים ההם בתאר אחד ומקרים אחדים, היה השכל ההיולאני מקבל זה הפרטי על כל המקרים אשר היה בזה פרטי מצד מה שהוא איזה פרטי הזדמן מהאישים אשר בזה התאר, ויקבלהו, הדמיון ממנו בזה האופן, ויקרה לו מזה שיושג לו זה האיש מצד שקרה שלא ימצא אז אצל מי שהגיעה לו זאת ההודעה איש אחר בזה התאר. והנה ההשפעה תהיה בסדור הכולל, ויהיה הקבול הפרטי מצד המציאות, שהדמיונים אשר יהיו מזה בנפש המדמה יצדקו באיזה איש שקרה שיהיה בזה התאר. ובזה הותר זה הספק. ואולם אבן רשד התיר זה הספק באופן אחר, וזה שהוא אמר שכמו שהשכל יתן הצורות כוללות ויקבלם החומר קבול פרטי, כן הענין בזה, רצוני שהוא יתן הסדור הכולל והדמיון יקבלהו קבול פרטי. אלא שזה ההתר כשהתבוננו בו מצאנוהו בלתי מספיק. וזה כי המציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומר אשר ימצאו לו מקרים מה ייוחד בהם איש איש מצד חלוף המזג הפרטי. ובהיות הענין כן, הנה יהיה מציאות אלו המקרים אשר יהיה בהם פרטי המזג המיוחד. ואולם בזאת ההודעה ממי יתחדשו בכח הדמיוני אלו המשיגים והמקרים אשר היה בהם זה הדבר אשר בו תהיה ההודעה פרטי, האם תהיה למדמה השגה לא יקנה אותה מהחוש ולא מהשכל. ועוד שאלו הדברים אשר בהם תהיה זאת ההודעה בעינם הם מהמקרים אשר לזה האיש במה שהוא זה האיש. ואם היה שיהיה הציור בהם לכח הדמיוני מעצמותו, היתה ההודעה הזאת מגעת מזולת סבה פועלת, וזה שקר.
3
ד׳ואולם הספק השני הנה היתרו ממה שיקשה. ואנחנו מציעים להתר זה הספק הצעה אחת יותרו בה רוב הספקות אשר זכרנו בזה הפרק. והיא שזאת ההודעה תצטרך באופן מה אל שתהיה המחשבה בענין ההוא למי שיגיע לו, ולזה היה מה שיודיע הקוסם או הנביא מה שישאלוהו או שישתדל בידיעתו מעצמו. ואם לא ישאלוהו או לא ישתדל בידיעתו, לא תגיע לו בזה ההודעה כי אם מעט, אם היה שתגיע. וזה יהיה מצד שקרה שנפלה המחשבה בענין ההוא אשר בו ההודעה מעצמה. וכן יראה מהחלום שהוא יראה במה שחשב האדם בו בהקיץ, ובזה תשתתף זאת ההודעה באופן מה אל ההודעה אשר תהיה במושכלות. וזה שכמו שיתן השכל הפועל לשכל ההיולאני מושכל בזולת מושכל, עם היותם כלם אצלו, מפני שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהמושכלות מהשכל הפועל אל החוש וההשתדלות בקנין זאת הידיעה. כן יתן השכל הפועל מאלו הסדורים אשר לאישי האדם לשכל ההיולני סדור זולת סדור, עם היותם כלם אצלו, מפני שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהידיעה באלו הסדורים שתטה המחשבה באופן מה בדבר ההוא אשר בו הידיעה. ולזה היה שיודיעו הקוסם והנביא המקרים אשר קרו לאנשים אשר קדמה להם מחשבה בהם באופן מה. והמשל שהנביא הודיע שכבר יולד בן לבית דוד יאשיה שמו ושרף על המזבח אשר בנה ירבעם עצמות אדם, מפני שכבר קדמה לו מחשבה בבית דוד. וכאשר התישבה לנו זאת ההצעה, נאמר שכבר קרה שיודיע השכל הפועל מתי יפול הדבר מפני מה שיש אצלו מזה הסדור הכולל. וזה שהוא ידע כמה מן הסבובים יש לגלגל השמש או לגלגל היומי או לזולתם מעת היות מי שסדורו זה הסדור במדרגה מה מההצלחה או הפכה עד עת היותו במדרגה מה אחרת, לפי שהוא ידע כל מה שקרה לו בשלמות, לא במה שהוא זה האיש או זה העם, אבל במה שהוא איזה איש הזדמן או איזה עם הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור. ויודיע בכללות זה המספר מצד מה שנטתה מחשבת המקבל בזה הענין באופן מה, רצוני שהוא ידע באופן מה המדרגה שהאיש ההוא בה או העם ההוא בזה העת, ותטה המחשבה בהם, וישפע לו מפני זה מהשכל הפועל ההשפעה בכללות, לא במה שהוא זה האיש או זה העם, ויקבלהו הדמיון הפרטי מצד המציאות, כמו שקדם. והנה לפעמים יקצר המקבל משידע זמן הנפילה למקרים ההוא, אבל ידע מזה שהוא לעת רחוק או קרוב, כאמרו מרחוק ה' ננראה לי, אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב. וזה אמנם יהיה לחסרון ההשגה ההיא בעצמותה, או לחסרון כח הדמיוני מנתינת חקוי המספר ההוא בשלמות, אבל ישאר מזה הצד מספר רב. ובכאן הותר זה הספק.
4
ה׳ואולם הספק השלישי הנה היתרו ממה שיקל עם מה שקדם מהדברים. וזה שהשכל הפועל כבר ישפע לשכל ההיולאני הסדור אשר לזה האיש יותר לזולתו מפני נטות מחשבת המקבל זה השפע בזה האיש, לא מפני השכל הפועל בעצמו. ותהיה הודעתו זה הסדור מצד מה שהוא סדור איזה איש הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור להשגחה ולשמירה, כמו שיפעל מה שיפעלהו מהאברים והכחות הנפשיות באיש ואיש מהבעלי נפש להשגחה ולשמירה מזולת שתהיה ידיעה באיש ואיש מהם במה שהוא זה האיש. ולזה לא יצטרך שנניח שתהיה לשכל הפועל ידיעה בשזה הסדור הוא לזה האיש הפרטי. כי זה אמנם היה מחויב, אם הונח שתהיה ההודעה הנופלת בזה האיש יותר מזולתו מצד השכל הפועל. והוא מבואר בנפשו עם מה שהישרנו אליו.
5
ו׳ואולם הספק הרביעי הנה היתרו מבואר ממה שקדם. וזה כי אמנם היתה ההודעה מיוחדת באלו האנשים על הרוב, מפני שבאלו לבד תטה מחשבת המקבל זאת ההודעה. ולזה תמצא שהנביאים כשנטתה מחשבתם בשאר אומות זולת ישראל, דברו בם, ואולם רוב דבריהם היו במה שיקרה לישראל, להיות מחשבתם יותר נוטה בהם.
6
ז׳ואולם הספר החמישי הנה אין התרו ממה שיקשה. וזה כי בעבור שהיתה זאת ההודעה קשת המציאה מאד, היה טוב יותר בה שתגיע לאיש אחד הידיעה בקורות זולתו, עד שיתכן שבהודעה אשר תתחדש לאיש אחד ישמרו כלל רוב האנשים, כמו שהיה מפורסם מענין הנביאים. והנה מי שהגיע לזאת המדרגה תמצא לו תשוקה בטבע להודיע לאנשים מה שכבר הגיע לו מהידיעה בעניניהם. הלא תראה שירמיה עליו השלום, עם היות לו דבר השם יתברך לחרפה, עד שהיה נגוע ומדוכא תמיד בספרו נבואתו, לא היה בורח על שיכבוש נבואתו, כי טבע השלמות המגיע לבעל השלמות כן הוא, רצוני שכאשר היה בשעור שיוכל להשפיע ממנו לזולתו, תמצא לו תשוקה על שישפיע. ולזאת הסבה יחברו החכמים בספר מה שישיגוהו מן החכמות, וזה כי הם לא יחברו הספרים ההם לעצמם, אבל ללמד לאנשים חכמתם. ובזה נשלם זה המציאות, ר"ל מפני תשוקת הנמצאים הנכבדים אל שישפיעו מהשלמות למי שלמטה מהם כפי מה שאפשר על צד החסר והחנינה. והמשל כי לולי רצון השם ילברך להשפיע למי שלמטה ממנו מהשלמות על צד החסד והחנינה כפי מה שאפשר, ולולי רצון השכלים הנבדלים להשפיע קצת לקצת על צד החסד והחנינה כפי מה שאפשר, ולולי רצון הגרמים השמימיים והשכל הפועל להשפיע העולם השפל על צד החסד והחנינה, לא היה נמצא זה המציאות, ואין צריך לומר שלא היה נשלם. ואולם אמתו בזה השפע שהוא על צד החסד והחנינה, מפני שהוא מבואר כי הם לא ישפיעו מה שישפיעו לתועלת מגיע להם, כי אין מציאות המסובב מהם הכרחי במציאותם. ואולם הענין בהפך, רצוני שהדבר המסובב מהם לא יהיה נמצא הם לא היו הם נמצאים. ובהיות הענין כן, הנה הגעת הידיעה לאיש מה בעניני זולתו היא בעבור שתגיע הידיעה לאיש ההוא, כי זה האיש ישתדל בשיודיעה לו כשהיה אפשר לו זה, והוא יותר טוב גם כן שיגיע לאיש מהשלמות מה שיוכל להשפיע ממנו לזולתו מאשר יהיה לו ממנו מה שיספיק לו לבדו.
7
ח׳ואולם הספק הששי יותר לפי מה שאומר. וזה שאף על פי שהפועל אחד בעינו באלו ההודעות, הנה יתכן שיהיה זה החלוף מצד מדרגת המקבל, וזה יהיה לאחת משתי סבות, או לשתיהן יחד. אם מפני שהשכל ההיולני האחד יוכן לקבל ההשגה בשלמות, והוא אשר תגיע לו ידיעת הדבר בבאור, והאחר לא יהיה לו כח על שיקבל זאת ההשגה בשלמות, ולזה לא יהיה מגיע לו מה שמגיע אלא בחירה ומשל. וזה כי החידה והמשל כבר ימצאו להם כוונות רבות, ומפני זה תהיה בהכרח הידיעה המגעת בזה האופן ידיעה חסרה. והנה הענין בזה כמו הענין במי שהיה טוב הראות עם מי שהיה חלוש הראות בהשיגם מראה אחד, שהאחד ישיגהו לפי מה שהוא, והאחר ישיג ממנו סוגו לבד, רצוני שהוא ישיג שהוא אדום או ירוק, אבל לא ישיג באיזה מדרגה הוא מן האודם או מן הירקות. וכן הענין בזאת ההודעה, שמי שיקבל זה השפע בשלמות ישיג הסדור אשר לזה האיש או לזה העם במה שהוא איזה איש או איזה עם הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור, ומי שיקבלהו באופן חסר ישיג סוג זה הסדור בלבד, ויבא המראה ויחקה הסוג ההוא במה שיצדק על כל אחד מהמינים אשר תחת הסוג ההוא, וזה החקוי הוא החידה והמשל. ובזה גם כן יהיו מדרגות, ר"ל שכל מה שהיתה החידה והמשל יותר עמוקה היתה ההשגה יותר חסרה, כי היא משותפת לדברים יותר. וידמה שלזאת הסבה יהיה החלוף אשר בין הנביאים עליהם השלום בזה הענין. וזה שהמקבל זה השפע בהם הוא השכל, כמו שיתבאר אחר זה, ומי שהיה שכלו בתכלית השלמות היה מדרכו שיקבל זאת ההשגה באופן יותר שלם. וזהו שנאמר במשה רבינו עליו השלום שלא היתה השגתו בחידות, ואולם שאר הנביאים עליהם השלום היה רוב מה שהגיע להם מגיע בחידות ומשלים. וזה גם כן במדרגות, לפי מדרגתם בנבואה ולפי מדרגת הנבואה המגעת להם, וזה שלנביא האחד בעינו היתה מגעת ההודעה פעם באופן יותר שלם מפעם. והנה היתה בהתחלת נבואת משה רבינו עליו השלום בחידה, להיות מדרך השלמות המגיעות לאדם שיגיעו תחלה באופן חסר, ואחר יגיעו באופן יותר שלם. - או יהיה זה מפני שלמויות המדרגה וחסרונה, לא מפני חסרון ההשגה ושלמותה. וזה כי כשיהיה המדמה מוכן בשלמות לחקות מה שהגיע מההשגה לשכל ההיולאני, יחקה הסדור ההוא בעינו. וכשלא היה מוכן לזה בשלמות, לא יחקה הסדור ההוא בעינו, אבל יחקה מה שידמהו, וזהו ענין המשל. וזה אמנם יהיה כשיהיה המקבל להשגה זאת השכל ההיולאני, כמו הענין בנבואה, כמו שיתבאר. אמנם כשיהיה המקבל להשגה זאת הדמיון, כמו הענין בקסם ובחלום, לפי מה שיתבאר אחר זה, הנה יהיה החסרון אשר בחקוי אשר יביאהו הדמיון ושלמותו לפי חסרון ההשגה המגעת לו ושלמותה. הנה הפותר יהיה מי שיש לו מדרגה מה ממדרגות הקסם או הנבואה, ויוכן, מפני נטות מחשבתו בזה המשל, אל שתגיעה לו הידיעה לאיזה ענין היה משל. ואולם מי שלא היה בזאת המדרגה לא יתכן לו שיודיע לאיזה ענין היה משל אלא במקרה. ולזה אמר יוסף עליו השלום לפרעה בשאלו ממנו שיפתור לו חלומו, בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, ירצה בזה שמה שיאמר לו בפתרון זה החלום הוא מה שישפע עליו בזאת הידיעה מהשם יתברך, עם שהוא התנצל בזה המאמר על פתרון החלום, אם היה בו דבר כנגד פרעה, שאין זה מרצונו, אבל לפי מה שיראוהו מן השמים.
8
ט׳ואולם הספק השביעי יותר לפי מה שאומר. וזה שההודעה אשר במושכלות כבר תגיע אל הרוב בהקיץ, לפי שהשכל ההיולאני יצטרך, כשיוכן לקבל זה השפע מהשכל הפועל, אל שיעור מהחוש והדמיון, וזה בשיעמיד הדמיון הצורות הדמיוניות הצריכות לה בהעמדת מושכל מושכל. ולפי שהעמדת אלו הצורות הדמיוניות לא יהיה כי אם בהשתדלות, אם לא היה זה במקרה, וההשתדלות בהעמדתם לא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ, הנה מן ההכרח היה שלא תגיע הידיעה בהקדמות הראשונות על הרוב כי אם בהקיץ. ואולם המושכלות השניות הוא מבואר שהשכל ההיולאני צריך בהם אל שיעמיד ההקדמות הראשונות אשר מהם תגיע לו הידיעה במושכלות ההם, וזאת ההעמדה לא תהיה על הרוב כי אם בהשתדלות, וזה שההשתדלות לא יתכן שיהיה בעת השינה, כי אז לא ימצא לכחות הנפשיות בחירה במה שיעשוהו. ואולם זאת ההודעה השנית היא על הרוב בשינה, לפי שהיא צריכה אל התבודדות השכל מן הדמיון או שניהם מבין שאר הכחות הנפשיות המשיגות, וזה יהיה על הרוב בעת השינה, לפי שבעת היקיצה יהיו טרודים החושים בפעולותיהם. והנה תמצא לפעמים זאת ההודעה בהקיץ לאחת משלש סבות. אם מפני שלמות כח המקבל, אם מפני קלות הכנע שאר הכחות הנפשיות המשיגות אל הכח המקבל, אם מפני חולשת ההשגה. וזה כי כאשר היה הכח המקבל זה השפע שלם, יספיק לו למקבל זה השפע ההתבודדות החלוש אשר יהיה לו בהקיץ. וכאשר יכנעו בקלות שאר הכחות המשיגות אל הכח המקבל כשרצה להתבודד מבין שאר הכחות הנפשיות, הנה ישלם ההתבודדות בהקיץ, ולא ימנעוהו מזה טרדת החושים. וזה שכבר יתכן שלא ישתמשו החושים בפעולותיהם, עם היות האדם מקיץ, כשהיה טרוד כח אחד מהכחות המשיגות בפעולתו, והיו נכנעים שאר הכחות המשיגות לכח ההוא ולזה תמצא קצת האנשים, שכאשר השתמשה מחשבתם בפעולתה והיו טרודים בפעולה ההיא, יצעקו לפניהם ולא ישמעו, והם מקיצים, וכבר קרה לנו כמו זה פעמים רבות בחקרנו בענינים העמוקים. וכאשר היתה ההשגה חלושה יספיק בה ההתבודדות החלוש אשר יהיה בהקיץ. וידמה שלשתי סבות הראשונות היתה מגעת הנבואה בהקיץ למשה רבינו עליו השלום, ר"ל שהכח המקבל היה בו שלם בתכלית השלמות, ולזה הגיע למדרגה מהנבואה למעלה מהמדרגות אשר לשאר הנביאים כולם, כמו שהעידה עליו התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגומר. והיו שאר כחותיו המשיגות נכנעות בקלות לכח הנפשי המקבל, ולזה היה מתנבא בכל עת שהיה רוצה, כאמרו עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. ולקלות הכנע שאר כחותיו המשיגות לכח הנפשי המקבל לא היה מגיע לו רתת וחרדה בבא אליו הנבואה, מפני ההתבודדות אשר לזה הכח אז, כמו הענין בשאר הנביאים עליהם השלום, שהם לקושי השמע שאר הכחות המשיגות אל הכח הנפשי המקבל בהם, יכבד ההתבודדות על שאר הכחות המשיגות, ויקרה מזה להם רתת וחרדה. וידמה שיהיו קצת האנשים רואים חלומות צודקים בהקיץ לחולשת ההשגה, וכבר נבאר זה בפרק הבא אחר זה.
9
י׳ואולם הספק השמיני הנה ידמה שיהיה היתרו ממה שיקשה, וכל שכן עם מה שהתפרסם מענין הנבואה שהיא צריכה לשלמות השכל, ולזה היו הנביאים תלמידים לומדים בפניהם החכמות, עד שיוכן שכלם אל קבול שפע הנבואה. ונאמר כי מפני שהידיעה אשר תגיע לנערים ולפתאים באלו הדברים היא אם מסוג הקסם, אם מסוג החלום, והידיעה אשר נמצאה נמשכת לשלמות השכל ההיולאני בלי ספק היא הנבואה. ראוי שנחקור אם הנבואה והקסם והחלום הם מסוג אחד, אם לאו. וזה שאם היו מסוג אחד, הנה יהיה התר זה הספק נמנע. ואם לא היו מסוג אחד, לא יהיה בכאן ספק מזה הצד, וזה שלא ימנע היות סבות הדברים המתחלפים מתהפכות.
10
י״אונאמר שכבר תובדל הנבואה מהקסם והחלום בדברים. מהם, שהנבואה היא שלמות מגעת בהתלמדות, ולזה היו לנביאים תלמידים, והיו מתנבאים, ר"ל שהיו דורכים אל שתגיע להם הנבואה, ואין הענין כן בחלום ובקסם. - ומהם, שמתנאי הנביא שיהיה חכם, וזה מפורסם מענין הנבואה, ואין הענין כן בחלום ובקסם, אבל כבר ימצאו לפעמים לפתאים ולנערים יותר ממה שימצאו להרבה מן המשכילים מהם. - ומהם, שכל מה שיודיעהו הנביא הוא צודק, רצוני שהסדור אשר לאלו הדברים מצד הגרמים השמימיים הוא כפי מה שיודיעו אותם, עם היותם אפשריים מצד הבחירה, ולזה יאמר שהרע אשר יעד בו הנביא לא יחויב בואו, לפי שכבר יתכן שימלט האיש ההוא או המקום ההוא או העם ההוא ממנו מצד הבחירה אשר הושמה כלי לזה במה שקדם. ואולם הטור אשר ייעד בו הנביא יבא בלי ספק, ר"ל הטוב המסודר מפאת הגרמים השמימיים, לפי שהשכל האנושי אשר ממנו התחלת הבחירה הוא נמצא באדם להגיע אל הטוב, וזאת היתה הכונה במציאות זה הבחירה, ולזה לא יתכן שתהיה ההגעה מאתו אל הרע במה שהוא ראוי שיגיע טוב מצד סדור הגרמים השמימיים, אבל ישתדל בסבות העוזרות אל הגעת הטוב ההוא אשר יודיעהו הנביא. וכבר יתבאר זה באופן שלם במאמר הששי מזה הספר בגזרת השם יתברך. ואולם הקסם והחלום ימצא בהם הכזב הרבה, וזה מבואר מן החוש. - ומהם, שהנביא כשיודיע אלו הדברים יישיר האדם או העם אשר יודיע לו זה אל ההצלחה האנושית, כשיאמר לו שיסור מדרכו הרעה וישוב אל ה' יתברך ויסור ממנו הרע ההוא, עד שרוב ההודעות אשר יודיע לאנשים הם להגיעם אל ההצלחה האנושית, ואין הענין כן בקסם והחלום.
11
י״בואחר שהתישב זה מההבדלים אשר בין הנבואה ובין הקסם והחלום, נאמר שהוא מבואר שאין ההודעה בהם מסוג אחד. שאם היה הענין כן, היה החלוף בהם בפחות ויתר, לפי התחלף הכנת המקבל, כי היה הפועל בהם אחד בעינו לפי זאת ההנחה, וכן המקבל. או לא תהיה זאת ההודעה מסוג אחד, כמו שהונח, וזה מבואר בנפשו, כי לפי שהמקבל הנבואה הוא השכל ההיולאני בשהושלם במושכלות, כמו שקדם, היה מחויב מזה שתהיה מדרגת זאת ההודעה נמשכת למדרגת שלמות השכל, עד שיהיה מי שאין לשכלו דבר מהשלמות בלתי מוכן לקבל דבר מזה השפע, וזה הפך מה שנמצא בחוש מזה, כי כבר תמצא הגעת זאת ההודעה לקצת הנערים והפתאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים מהם. ועוד שזה ההבדל הנפלא אשר בין הנבואה והקסם והחלום לפי מה שזכרנו מורה שאין ההודעה בהם מסוג אחד. שאם היו מסוג אחד, לא היה ראוי שיהיה ביניהם זה החלוף הנפלא, אבל היה ראוי שיהיו עניניהם מתחלפים בפחות וביתר לבד, כמו שאמרנו. ובהיות הענין כן, הנה לא יהיה בכאן ספק מזה הצד.
12
י״גאלא שכבר תשאר עליו החקירה מה הם שני אלו הסוגים מההודעה לפי מה שבידינו מהקדמות, ומי הוא הפועל באחת מהן, והמקבל, בדרך יאות אל מה שנראה בחוש מענינם. כי זה, ואם היה קשה מאד למיעוט ההקדמות הנמצאות לנו בזה, הנה ראוי שנאמר בו כפי שכלנו, כי היה עצם ההצלחה שנשיג דבר דבר מהדברים הנמצאים כפי מה שבטבעו שיודע לנו. ונאמר שהוא מבואר שאם לא היה הכח המקבל אחד בעינו, והמשל שאם היה המקבל באחרית הדמיון, הנה אין הפועל אחד, כי אין מדרך הדמיון שיקבל פועל השכל אם לא היה זה באמצעות השכל ההיולאני מצד האחדות אשר בינו ובין השכל ההיולני, להיות הנפש אחת. וכאשר התאמת זה ההקש התנאיי, נאמר שכבר יראה שאין המקבל אחד בעינו באלו המינים מההודעה. וזה שהמקבל בנבואה הוא מבואר שהוא השכל ההיולני, ולזה היתה הגעת הנבואה נמשך אחר שלמות השכל. ואולם המקבל בקסם ובחלום אי אפשר שיהיה השכל ההיולני. שאם היה הענין כן, יהיה מדרגותיהם לפי מדרגת השכל המקבל אותם, עד שמי שיהיה שכלו יותר שלם יהיה יותר מוכן לקבל זה השפע. ואם היה הענין כן, מחויב שתמצא זאת ההודעה לכל מי שהוא יותר משכיל מהנערים ופתאים יותר ממה שתמצא להם, וזה הפך מה שנמצא בחוש, רצוני שכבר תמצא זאת ההודעה לנערים ופתאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים. ואם אמר אומר שזה אולי קרה לנעריים ולפתאים למעוט השתמשם במוחשות והפנות מחשבתם מהטרדה אשר לה בזולתם, ולזה ישלם בהם התבודדות השכל ההיולאני מבין שאר כחות הנפש יותר מזולתם, ויהיו מפני זה יותר מוכנים לקבל זה השפע. אמרנו לו שאי אפשר בחסרי השכל שיתבודד שכלם מבין שאר חלקי הנפש, כי אין לו בהם פועל יתבודד בו. ואולם שלמי השכל כבר יתבודד שכלם כשישתמש במושכלות אצלו, וזה כי ההתבודדות יהיה לחלקי הנפש מזה הצד, והוא מבואר בנפשו למעיין בזה הספר. והמשל כי כאשר השתמשה המחשבה בפעולתה, התבודדה מבין שאר הכחות, ולזה יחלשו אז שאר הכחות המשיגות, וכלי הבשול התבודדו מהכחות המרגישות מפני השתמשם בפעולתם השתמשות רב בעת העכול, ולזה יכנס החום הטבעי בדברים ההם ויסור מהאברים המרגישים ותהיה השינה. ואמנם היה זה כן להיות הנפש אחת, ולזה כאשר השתדלה בעשות הפעל אשר ייוחס לכח מה מכחותיה, יהיו הכחות האחרים בטלים, כשלא היה אפשר לה השתמש בשתי הפעולות יחד. ובהיות הענין כן, הנה ידמה שהמקבל זה השפע בקסם והחלום הוא הדמיון, והמקבל אותו לנבואה הוא השכל ההיולאני. ואולם שהמקבל החלום הוא הדמיון, זה מבואר במעט עיון ממה שנאמר בספר החוש והמוחש, וזה כי החלומות בכללם הם מיוחסים אל הדמיון, כמו שהתבאר שם. ואולם הקסם כבר התבאר מענינו שהחלוף בינו ובין החלום הוא בפחות וביתר לבד, ולזה ידמה שתהיה ההודעה בהם מסוג אחד. ובהיות הענין כן, הנה יהיה ראוי שיהיה המקבל והפועל אחד בעינו בהם. ולפי שאין מדרך הדמיון שיקבל השפע מהשכל הפועל, ראוי שיהיה הפועל בזאת ההודעה פועל אחר. אלא שכבר התבאר במה שקדם שהוא מחויב בכללות שיהיה הפועל לאלו ההודעות השכל הפועל. ועוד שאם הודינו שיהיה אפשר שיהיה בכאן פועל אחר, הנה יקשה לנו להשיג מה הוא זה הפועל.
13
י״דונאמר כי מפני שזה המאמר חייב שלא יהיה הפועל לזאת ההודעה המגעת בקסם והחלום השכל הפועל, והמאמר הקודם חייב שיהיה הפועל לזאת ההודעה השכל הפועל. הנה יחויב שיהיה השכל הפועל פועל אותה בצד אחד ובלתי פועל אותה בצד אחר. ובהיות הענין כן, הנה ידמה שיהיה השכל הפועל פועל זאת ההודעה המגעת בקסם והחלום באמצעי, לא בעצמו. וזה שהמאמר המחייב שיהיה השכל הפועל פועל בכללות זאת ההודעה לא חייב שיהיה פועל אותה בעצמו, אבל אמנם חייב שיהיההפועל אותה אם באמצעי, אם בזולת אמצעי, וזה מבואר מהבאור הנעשה שם. וזה המאמר אשר חייב שלא יהיה השכל הפועל פועל זאת ההודעה לא חייב אלא שאיננו פועל אותה בעצמו, אבל לא יחויב ממנו שלא יהיה פועל אותה באמצעות. ובהיות הענין כן, הנה ראוי שנבאר מה הוא זה האמצעי. ונאמר כי מפני שהאמצעי אשר נראה שיעשה בו השכל הפועל באלו הדברים הרבה מפעולותיו הוא הגרמים השמימיים, הנה יראה שיהיו הם האמצעיים בהגעת זאת ההודעה. ועוד שכבר יתבאר שאלו הסדורים אשר תהיה בהם זאת ההודעה מגיעים מהגרמים השמימיים, ולפי שהיו הגרמים השמימיים הם בעלי שכל, הנה הם משיגים בהכרח זה הסדור העלול מהם. וזה יתבאר באור שלם במאמר החמישי מזה הספר, ואנחנו מציעים בכאן על צד הפתיחה מה שהתבאר שם. והוא שמה שיסודר מאחד מהגרמים השמימיים הוא זולת מה שיסודר מן האחר, ושכל האחד ממניעי הגרמים השמימיים הוא משיג מה שיסודר ממנו מהפעולות, לא מה שיסודר משאר המניעים. וכאשר התישב לנו זה, הנה נאמר שכמו שיסודרו מהם דמיונים ומחשבות לאיש איש מהאנשים מהמעלה הצומח או השליט בעת ההיא, כן יקרה, כאשר יתבודד הדמיון מבין שאר כחות הנפש, שיהיה אז מוכן לקבל הסדור אשר בנפשם ממה שיושפע מהם. ולפי שזאת ההודעה לא ישתתפו בה כל הגרמים השמימיים בשלמות, כמו שיתבאר למי שעיין במלאכת המשפט, והיו כל הגרמים השמימיים משתתפים במה שיגיע מהם מאלו הסדורים. הנה תהיה הידיעה המגעת בזה האופן ידיעה חסרה, ולזה היה שיקרה הכזב הרבה בכמו אלו ההודעות.
14
ט״וואמנם הנבואה למה שהיתה מגעת מהשכל הפועל אשר הוא משפיע כל מניעי הגרמים השמימיים, הנה היתה הידיעה המגעת ממנה שלמה. ולפי שהיתה הנבואה מהשכל הפועל, והיתה כונת השכל הפועל בכל השלמויות אשר יתנם לאדם שיתנם בעבור הגעת ההצלחה, כי הוא התכלית אשר בעבורו פועל אותו ופעל בו מה שפעל. היתה הנבואה משתדלת להישיר האנשים אל ההצלחה. ואולם הקסם והחלום, למה שהיו מהכחות השופעות מהגרמים השמימיים על האופן שזכרנו, והיה מה שישפע מהם מהמחשבה והדמיון אינו להישיר אל ההצלחה, אבל הוא לפעמים מישיר אל הפכה. היה שלא תהיה ההודעה מישרת האנשים אל ההצלחה. ולפי שהיה המקבל בנבואה השכל ההיולאני, היה שתהיה נמשכת לשלמות השכל, והיתה מגעת מפני זה בהתלמדות. ולפי שהמקבל בקסם והחלום הוא הדמיון, לא היתה הגעתם נמשך לשלמות השכל, ואינם מגיעים בהתלמדות. ולפי שהדמיון יתבודד יותר בקלות מטרדת המחשבה והחוש בפתאים ובנערים יותר מזולתם מהאנשים, היה שתמצא בקצתם זאת ההודעה יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים מהם, וזה כי קבול זה השפע לבדו הדמיוני יצטרך אל שיתבודד הכח המדמה מבין שאר הכחות המשיגות, כדי שלא יבלבלו פעולתו. ולפי שמה שהתבאר במאמר זה נאות למה שנראה בחוש מענין אלו ההודעות, הוא מבואר שהענין ההוא בזה כפי מה שהנחנו. - ובכאן הותרו אלו הספקות אלם אשר זכרנו בזה הפרק.
15