מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון כ״וThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 26
א׳נתיר בו הספק שיקרה מפני טבע הגשם השמימיי.
1
ב׳הטענה השביעית אשר טען הפלוסוף היא מצד טבע הגשם השמימיי. ושרש דבריו הוא זה. כל הווה הוא הווה מהפכו ונפסד אל הפכו, ויחויב מזאת ההנחה, לפי הפך הסותר, שמה שאי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו ונפסד אל הפכו אינו הווה ולא נפסד. ואולם זה הגשם השמימיי אי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו ונפסד אל הפכו, לפי שאין לו הפך, הנה אם כן יחויב מזה שיהיה הגרם השמימיי בלתי הווה ולא נפסד, ולזה יחויב בעולם שיהיה קדום.
2
ג׳ונאמר שהוא מבואר עם מה שקדם מהדברים שהתר זה הספק אינו ממה שיקשה. וזה כי זאת ההוייה הכללית לא יחויב בה מה שיקרה להוייה אשר בחלק מצד מה שהיא הוייה בחלק שהיא מהפך ואל הפך, כמו שבארנו במה שקדם. ועוד כי זאת ההוייה הכללית היא גם כן מצד אחר מתחלפת לאלו ההויות החלקיות, לפי שאלו ההויות הם מיוחסות אל הטבע, וזאת ההויות החלקיות, לפי שאלו ההויות הם מיוחסות אל הטבע, וזאת ההוייה היא מיוחסת אל הרצון, ואנחנו נמצא בהוייה הרצונית שהיא מלא דבר אל דבר, כמו הענין במלאכה שהיא מלא תמונה אל תמונה, כאלו תאמר שהטבעת יעשה ממה שאין לו תמונה טבעת, כי התמונה היא ממה שאין לו הפך. ועוד כי גם בהויות הטבעיות נמצא כי מה שיש לו הפך הוא אשר יתחדש מהפכו, כמו הענין במזג. ואולם מה שאין לו הפך הוא מלא דבר, כמו הענין בצורה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר כי העולם לא ימנע היותו הווה מפני שאין לו הפך כי אנחנו נמצא גם בדברים הטבעיים שרוב מה שיתחדש בהם הווה לא מהפך, וזדה שרוב הדברים המתחדשים הם צורות באון מה, ואם היה שתהיינה קצתם שלמות לקצת, והצורת הוא מבואר שאין להם הפך אם לא לצורות היסודיות לבד, כמו שבארנו בבאורנו לספר בעלי חיים. בכלל הנה ההוייה לדברים המורכבים אינה מהפך בעצמותה, לפי שהצורה ההווה בהוייה ההיא אין לה הפך, אלא שקרה שהיא נמשכת לשנוי באיך אשר הוא מהפך ואל הפך להכין החמר, ואולם הכנת החמר תצטרך בהוייה בחלק במה שהיא הוייה בחלק, לפי שהיתה ההוייה ההיא הפסד למה שיתהווה ממנו הדבר ההווה, ולזה יצטרך שישתנה החמר בדרך שתפסד צרותו הראשונה, ויוכן לקבול זאת הצורה השנית, ואולם ההוייה שאינה הפסד לדבר, כמו הענין בהויית הגרם השמימיי, לפי מה שהתבאר מענינה, לא ימנע היות הענין בה קבול לבד, כמו הענין בקצת הענינים הטבעיים המתחדשים, כאלו תאמר השכל הנקנה, וזה שכבר התבאר במאמר הראשון מזה הספר שהוייתו הוא קבול לבד, ובזה אפשר שתהיה הויית הגרם השמימיי קבול לבד בשיקבל צורת שמירת התמונה, ובאמצעותה יקבל הצורה הנבדלת המניעה, ולזה הוא מבואר שלא ימנע בגרם השמימיי שיהיה הווה מזה הצד, אבל יתבאר מזה במה שאין ספק בו שאי אפשר בגרם השמימיי שיהיה נפסד, לפי שההפסד יהיה לדבר הנפסד מזה הצד בהכרח, כמו שבארנו במה שקדם.
3