מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון ו׳The Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 6
א׳נבאר בו במה זה יוכר ההווה מהבלתי הווה.
1
ב׳והיותר מיוחדת שבסגולות ההווה היא שהוא נעשה לתכלית מה, האלהים, אלא אם היה התהוותו בקרי, ומה שזה דרכו הוא מעטי. וזה מבואר בכל מה שהוא הווה בטבע, או מצד המלאכה, וזה כי הטבע יעשה כל מה שיעשה לתכלית מה, כמו שהתבאר בטבעיות, כן הענין במלאכה. ואולם מה שאינו הווה, לפי שאינו מפעולת פועל, לא תהיה בו סבה תכליתית, וזה מבואר בנפשו, וזה כי אמרנו במה שאינו מפעולת פעל שהוא בזה התאר בעבור זה התכלית הוא מבואר סותר נפשו, וזה כי תכף שנאמר שהוא היה בזה התאר בעבור זה התכלית הודינו שיש לו פועל. ולפי שמשה שאינו פעולת פעל אין בו סבה תכליתית, היה שלא תנתן בדבר מהחכמות הלמודיות סבה תכליתית, אם לא היה מה שבהם מצד הטבע או הבחירה. והמשל שלא יאמר לאיזה תועלת היו זויות המשולש שוות לשתי נצבות, וקוטר המרובע בלתי שוה לצלעו, וכן הענין בשאר הדרושים הלמודים, והיה זה כן, לפי שאין בכאן פועל הוא אשר שם זויות המשולש שוות לשתי נצבות, כי אין זה הדבר במשולש מפעולת פועל, ולזה לא תנתן הסבה הפועלת ולא התכליתית בלמודיות. ואולם המשולש הנעשה במלאכה לתכלית מה כבר יתכן שיאמר בו לאיזה תועלת היה הדבר כן בתמונה המשולשת, כי בזה האופן היה מפעולת פועל, אבל לא יאמר לאיזה תועלת היתה זויתו החיצונה שוה לשתי הזויות הפנימיות, כי אין זה הענין במשולש מפעולת פעל.
2
ג׳וראוי שלא יעלם ממנו שכבר יתכן שתמצא סבה תכליתית לדבר ההווה תמיד, ואם אין למציאותו הוייה מוחלטת, לפי שמציאותו הוא תמיד מפעולת פועל, כאלו תאמר שכבר יושפע תמיד מהציור אשר תמניעי הגרמים השמימיים שיתנועעו הגלגלים מעצם הציור ההוא בתנועות אשר הם מתנועעים בהם, ולזה אם היו הגלגלים ומניעיהם בלתי מחודשים, הנה יתכן שתשלם מהם תנועה בלתי מחודשת במוחלט, עם היות התנועה ההיא באופן היותר שלם שאפשר להשלים מה שכין בה, לפי שהיא מחודשת תמיד מהציור ההוא, ובזה האופן היא מפעולת פועל. ובה האופן לבד יתכן שיתחדש מפעולת פועל מה שאין למציאותו התחלה זמנית, כי הוא מתחדש תמיד ממנו. ואולם מה שלא יתכן שיתחדש תמיד על הדבקות מהפועל, הנה יחויב, כשיהיה מפעולת פועל, שיהיה למציאותו הוייה מוחלטת, כי הוא לא יהיה מפעולת פועל אם לא הונח שיהיה שם פועל חדש אותו. והמשל כי הבית כאשר הונח שהוא מפעולת הבונה, והיה בלתי אפשר שיהיה תמיד שופע מציאותו מהבונה, הנה יחויב שיהיה הבונה הוא אשרחדש הבית אחר שלא היה נמצא, וזה מבואר בנפשו. וראוי שלא יעלם ממנו כי מה שלא יוכר בו בזה האופן ההווה מהבלתי הווה אינו באופן שיתחייב, כאשר היה בכאן בדבר מה שלא ימצא תועלת בו, שיהיה הדבר ההוא בלתי מחודש, כי כבר אפשר שיהיה חדושו בקרי. אבל מה שהתבאר בו הוא שכבר יחויב, כשנמצאו בו דברים לתכלית מה, שזה הדבר הוא מפעולת פועל, וזה מבואר מאד. והנה הענין בזה הוא כמו ההשלכה במספרים, רוצה לומר כשנשליכם תשעה תשעה לבחון אם טעינו במספר ההוא, וזה שההשלכה לא תתן האמת על שזה החשבון נעשה בכיון, אבל תשפוט בהכרח על הטעות, אם היה בזה המספר. וכן הענין בזה בשוה, וזה שזאת הבחינה לא תתן משפט אמתי על שהדבר ההוא הוא בלתי הווה, אבל תתן משפט אמתי על שהוא הווה כשיהיה בו מה מהדברים לתכלית מה, וזה מבואר בנפשו. ולזה ילקח תועלת בזאת הבחינה לחייב שהדבר הווה, ולא ילקח תועלת בה לחייב שהדבר הוא בלתי הווה.
3
ד׳וכבר יוכר עוד ההווה מהבלתי הווה, שההווה אפשר שימצאו בו דברים בלי מחוייבים לו מצד טבעו ועצמותו, כמו הענין בדברים ההוים במלאכה, וזה שכבר ימצא לעץ מצד המלאכה צורת הכסא או צורת התיבה, ואין אחת מהם מחויבת לו מצד טבעו. ואולם מה שהוא בלתי הווה הוא מבואר שאי אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחויבים לו מצד טבעו ועצמותו, מהצד אשר הוא בלתי הווה, כי אם היה נמצא לו דבר בלתי מחויב לו מצד טבעו ועצמותו, הנה יהיה מציאותו בו במקרה אחר שאין לו טבע יחייב היותו נמצא בו, ואין שם גם כן פועל הווה זה הדבר בו, וזה דבר לא יתכן שימצא בדברים התמידיים, כל שכן שאינו ראוי שימצא בהם תמיד, כי מה שבמקרה לא ימצא אלא במעט מן הזמן. ועוד כי כבר יקשה להניח איזה דבר חייב שיהיה זה הדבר נמצא עם המהות אשר לא יחייב טבעו שיהיה זה הדבר נמצא בו, כי זה ממה שאי אפשר הנחתו אם לא יונח בכאן פועל אחר הוא אשר שם אלו הדברים מחוברים ודבקים קצתם עם קצת. וזה, עם שהוא מבואר בנפשו, כבר תמצא שהפלוסוף הודה בו, כי הוא אמר מה שבזאת ההקדמה מהכח בטבעיות ובאלהיות. וממה שיוכר עוד ההווה מהבלתי הווה הנה הוא שההוה אפשר שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו, וזה מבואר אם בהווה בטבע, אם בהווה מצד הבחירה והרצון, והוא ההווה במלאכה. ומשל זה בהווה בטבע שהצמח הוא בעבור הבעל חי כדי שיזון ממנו, ומשל בהווה במלאכה שהלבוש הוא בעבור האדם להיות לו למחסה מקרירות הקיף בו. ואולם הבלתי הווה לא יתכן בו שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו, וזה מבואר, כי לא יתכן שתהיה לו סבה תכליתית כלל, כמו שקדם, כל שכן שאין ראוי שתהיה בו סבה תכליתית לתועלת זולתו. וכבר יראה זה גם כן ממה שאומר, והוא שהדבר שהוא בעבור זולתו הוא מתאחד ונקשר עמו, ולא יתאחד המהות התמידי עם מהות אחר אם לא מצד פועל משגיח בכללותם, הוא אשר קשר אלו המציאויות ושם קצתם בעבור קצת, וזה מבואר בנפשו למעיין בזה הספר.
4