מלחמות השם, מאמר שישי, חלק שני ה׳The Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part Two 5
א׳יתבאר בו על כמה פנים יאמר אור וחושך.
1
ב׳אור וחשך שמות משותפים, וזה שהאור יאמר תהלה על האור המוחש, והחושך על העדר האור המוחש, וזה הרבה, אור החמה, לאור יומם, וכן הענין בחשך, חשך השמש בצאתו, ובתח פנחס חשך היום, וזה הרבה. ומזה הענין על צד קצת הדמיון אמרו חשך משחור תארם. ואחר כן הושאל האור אל העינים הרואות בשלמות, אמר כי אורו עיני, וכן הושאל החשך אל העינים שלא יוכלו לראות, אמר וחשכו הרואות בארובות, והיה זה כן לפי שבחשך לא תשלם השגת הדברים הנראים. ולפי שהצורה היא דומה לאור, להיותה שלמות לדבר שהיא צורה לו, כמו שהאור הוא שלמות לגשם הספיריי במה שהוא ספיריי, ועוד שהיא תשים הדברים בעלי הצורה מושכלים, כי מזה הצד לבד יהיו מושכלים, כמו שישים הדברים אשר ישיגם האחד נראים, הנה השאיל הצורה לאור, והחמר לחושך ואפל, ואמר אבן אפל וצלמות על החמר הראשון מצד העדר הצורות אשר הוא דבק לו, כמו שבארנו לפירושנו ספר איוב. ומזה הענין יהיה אמרו וחשך על פני תהום, רוצה לומר יסוד הארץ שהוא בתכלית מהעדר הצורה והטוב, עם שהוא הפחות שבכל הנמצאות. ולהיותו בתכלית מהעדר הצורה המשילוה אל החמר הראשון, אמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב, האדם ישוב אל עפרו כשהיה. ולזה אמר שהוא על פי תהום, וזה כי תהום הוא מקום השפל מהמים, וזה מבואר מענינו, ולזה יהיה פני תהום השטח השפל מהמים, ויהיה ביאורו אמרו על פני תהום אצל השטח השפל מהמים, כי מלת על תאמר בכמו זאת הכונה, כאמרו ועליו מטה מנשה, ונתת על המערכת לבונה זכה, שבאורו הוא אצל המערכה, כמו שהתבאר במנחות.
2
ג׳ואולם הרב המורה אמר כי הכונה במלת חושך היא יסוד האש, והביא ראייה ממה שאמרה התוה בשמעכם את הקול מתוך החשך, ובמקום אחר נאמר מתוך האש, וזה לאות כי האש יקרא חשך, וכן אמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש, לא נופח, וזה גם כן לאות כי החשך הוא האש, ואולם נקראת האש היסודית חשך לפי מה שיראה הרב המורה, לפי שהאש היסודית אינה מאירה, כמו שהתבאר בטבעיות, ואולם יקרה לה האור כאשר הסתבכה בגשמים. והנה אין הענין נאות אצלנו, וזה כי לא יחויב מאמרו במקום אחד מתוך האש ובמקום אחר מתוך החשך שיהיה החשך הוא האש, ואולם היה החשך הוא הענן החשוך שהיה שם שיצא ממנו אש, כי הענן שזה דרכו ימצא חשוך מאד, ולזה אמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל, כבר באר לך שהם שמעו דבריו מתוך האש ומתוך הענן והערפל אשר הוא חשך, ולזה הוא מבואר שאמרו כשמעכם את הקול מתוך החשך לא יחויב שיהיה הרצון בו מתוך האש. וכן אמרו כל חשך טמון לצפוניו, אם היה שנודה שירמוז על האש הנזכר בזה הפסוק, הנה יהיה שב אל הענן שיצאו ממנו הלהבות והדברים המפסידים, כי הוא ימצא ברוב העתים חשוך מאד. ועוד שכבר יקשה לרב המורה למה יחס מקום האש על השטח השפל מהמים, וזה שכבר היה ראוי שייחסהו על פני הרוח, לא על פני המים, כל שכן שלא היה ראוי שייחסהו על השטח השפל מהמים, וזה מבואר מאד. ועוד שהארץ היא יותר רחוקה מהאור משאר היסודות, כי הוא גוף חשוך מאד, ולזה יחוייב יותר שתתואר בשם החשך מאיזה שיהיה משאר היסודות, עם שהיא גם כן יותר נעדרת הצורה והטוב מאיזה שיהיה משאר היסודות, ולזה ראוי שתקרא חשך, כמו שבארנו. ואולם הושאל שם החשך על מי שלא יוכל להשיג המושכלות אשר הם הצורות, כמו שהושאל שם החשך להעדר הצורות, אמר והכסיל בחשך ילך. ולזאת הסבה הושאל האור למי שישיג השגה שלמה, אמר בשם יתברך ונהורא עמיה שריה. ומזה אמרו עוטה אור כשלמה, וזה האור הם השכלים הנפרדים אשר הם מניעי הגרמים השמימיים ומזאת הכונה יהיה אמרו יהי אור. וכבר העירו רבותנו זכרונם לברכה על זה הענין במדרש. וירא אלהים את האור כי טוב, אמר רבי יודא בר סימון הבדיל הקב"ה את האור לעצמו, משל למלך שראה מנה יפה ואמר זאת לעצמי, כך כשבראו הקב"ה, אמר אין כל בריה יכולה להשתמש בו אלא אני, הדא הוא דכתיב ונהורא עמיה שריה. אמר רבי אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את עולמו מזיוו, הדא הוא דכתיב עוטה אור כשלמה. ורבנין אמרי הבריק לו ליתנו לצדיקים לעתיד לבא, משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לבני, הדא הוא דכתיב אור זרוע לצדיק. כבר התבאר לך שהם כלם הסכימו שזה האור איננו אור מוחש, אבל הוא אצלם אור השכל. ומה נפלא מאמרם בזה למי שיתבונן בו ויבין אופן המחלוקת אשר ביניהם, וזה שרבי יודא בר סימון ראה שאי אפשר לשכל האנושי שישיג השכלים הנפרדים בשום צד מההשגה, וחכמים יראו שאפשר להם השגתם באופן מה במה שישפע לו מאורם וזיוום בדרך שישלם לו ההשארות בזאת ההשגה, ואף על פי שאי אפשר לו השגתם באופן שלם, כמו שהתבאר בראשון מזה הספר, ואולם מאמר רבי אבין הלוי הוא נפלא מאד יתבאר בו שזה האור קודם בסבה לשאר הנבראות, ובזה אמר החכם שהשם יתברך עיין בעולם השכלים הנפרדים והשפיע מהם המציאות.
3