תפארת שלמה, על התורה, פנחסTiferet Shlomo, on Torah, Pinchas
א׳פינחס בן אלעזר כו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמרו חכז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי. לכאורה צריך להבין כי בכל מקום מצינו שהקב"ה משלם לאיש כמפעלו מדה כנגד מדה ממש השכר כנגד המעשה שעשה הצדיק. א"כ הכא מהו ענין השכר הזה שנתכהן פנחס למה שהרג לזמרי וקנא קנאת ה' צבאות. אכן יבואר עד"ז דהנה יש צדיקים הששים ושמחים לעשות רצון קונם למסור א"ע על קדוש השם וממציאין א"ע ברצון למקום סכנה כדי להראות חיבתם לרבים איך שמוסרים א"ע בשבילו ית"ש וכמ"ש במרדכי הצדיק שהי' בידו להיות יושב בביתו ולא יצא לחוץ בשעה שהמן הולך אל המלך וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן. אך הוא רצה להראות לכל שהוא לא יכרע ולא ישתחוה. ואף כי מן הדין אסור להכניס עצמו לסכנה מ"מ הצדיקים הם אנוסים בדבר זה ויצרם הטוב אונסם מחמת גודל הצער מתשוקתם למסור נפשם על קדוש השם. וכן מצינו בחנני' מישאל ועזריא שבאו למלך ואמרו לו כי לא ישתחוו להצלם של נ"נ ואף שהמלך בוודאי לא גזר שיתקבצו כולם מביתם אל מקום הצלם רק מי שעומד אצלו יכרע וישתחווה ואם לא יהי' נידון בנפשו א"כ הי' בידם להיות כלוא בבית שלא יבואו לידי כך אך מגודל תשוקתם מעודם מתי יגיע העת אשר יכלו למס"נ עבורו ית"ש לא יכלו להתאפק והלכו במכוון לשער המלך כדי להראות לעיני כל אהבתם להשי"ת ב"ה בכל נפשם. והנה הזוה"ק הקשה איך זכה פנחס לכהונה עבור שהרג לזמרי הא קייל"ן כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו. אכן יבואר כנ"ל שהצדיקי' רצונם לקיים רצון הבורא ית"ש אף כי בהמעשה הזאת יפסידו ג"כ חלק עוה"ב מ"מ כל זה אין שוה להם כדי שימסרו נפשם עבור זה בשעה זו אף כי יודעים כי מן הדין אסור למסור נפשו ברצון במקום סכנה ואפי' היכא דאפשר לברוח ולא יסתכן מ"מ אף שיודעים שלא יקבלו שכר עבור מס"נ הזה ואדרבא יפסידו ג"כ חלקם הצפון להם לעוה"ב מ"מ אינו פועל התרגשות בנפשם. וז"ש דוד המלך ע"ה אליך ה' נפשי אשא. פי' אע"פ שאני יודע שאפסיד שכר הרוחני המכונה לנפש מ"מ רצונו למסור נפשי להש"י. מעתה יבואר דאדרבא זה הי' שכרו של פנחס אף שידע זאת כי אם יהרוג את הנפש יפסיד כהונתו דהא גם קודם לזה הי' כהן הדיוט עכ"פ וידע כי עפ"י זה יפסיד כהונתו דהא כהן שהרג את. הנפש לא ישא את כפיו מ"מ כל זה איננו שוה לו ורצה למסור נפשו לפגוע בהפושעי' ומורדים למען כבודו ית"ש. והשתא ניחא כי בשכר הזה זכה לכהונה גדולה ואדרבא כיון שרצה למסור עצמו לעשות רצונו ית"ש אף כי יפסיד כהונתו ע"י זה לכן אמר לו הקב"ה הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'. (וכן הוא הענין שנאמר אצל אברהם אבינו ע"ה יען אשר עשית את הדבר הזה כו' ארבה את זרעך כו'. כי גם זה הוא מדה כנגד מדה). ועפ"ז נוכל להבין המשנה במס' אבות אל תהיו כעבדים כו' אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ונוסחא אחרינא ע"מ שלא לקבל פרס. והתוספת י"ט נדחק בזה ולפי הנ"ל אתי שפיר. והבן:
1
ב׳א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כו'. ופרש"י לפי שהיו השבטים מבזים אותו כו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. יל"ד מי לא ידע בכל אלה שהוא בנו של אלעזר ובן בנו של אהרן ומה חדש לנו בסדר היחוס הזה. אך הנה ברמז הענין ע"ד שבארנו מאמר חכז"ל שאמרו הוה מתלמידיו של אהרן. וכן אמרו מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של א"א כו'. ויש להבין למה דוקא בשני הצדיקים הללו יחסו להם תלמידים ולא בזולתם. אכן הנה כבר בארנו בדברי רש"י בפ' ויחי שפי' חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת. הכוונה היא בבחי' סוד העיבור כאשר האדם עושה מצוה לשמה נתעבר בו נשמה מצדיק הקודם בדור שלפניו כידוע מבעל ספר מדרש שמואל שנתעבר בו נשמת ר"פ בן יאיר על ידי מעשה הצדקה שעשה באותו היום נדבק בו נשמת בעל החסד. ועל פי הרוב בחי' העיבור הוא ע"י מעשה הצדקה וחסד כי הוא הנקרא מים להיותו מתפשט ויורד להאיש החפץ חסד לדבוק בו נשמה קדושה כנ"ל. והנה האדם הזוכה לבחי' עיבור נשמה הם המסייעי' אותו לכל דבר מצוה אך טוב וחסד ירדפוהו כל ימי חייו בדביקות נשמות המתים עמו כנ"ל וזהו חסד שעושי' עם המתים בסיוע שלהם הוא חסד אמת כי אינם מצפים לתשלום גמול. וז"ש ברות שאמרה לה נעמי רומז לעולם הבינה ויהי נועם ה' כו' יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים. ר"ל לעתיד תזכו שיעשה ה' עמכם חסד שיהי' ה' עמכם בעזרכם ועמכם בעשיית החסד כמו שעשיתם עד עתה עם סיוע הנשמות המתים כנ"ל. והנה ע"ז הוא שאמרו חכז"ל הוה מתלמידיו של אהרן ותלמידיו של א"א ר"ל שיזכה לדביקות נשמת אהרן ושל א"א ע"ה כי הם בחי' בעלי החסד כנודע בחינת א"א מדת החסד. ובאהרן כתיב ג"כ איש חסידך. והצדיקים הללו בעלי החסד באים ומלמדים לאדם לעשות חסד כל הימים והאדם צריך להיות תלמידם ממש ללמוד מהם כנ"ל. והנה פנחס כשעשה מעשה החסד ההוא שעצר המגפ' מעל בנ"י זכה להיות מתלמידיו של אהרן ממש ונמשך אחריו. וזה שפרש"י בא ויחסו אחר אהרן להיו' נמשך אחריו ותלמידו ממש. והנה זהו הדבר שנאמר בו והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כי פנחס זכה שכל הכה"ג יוצאים ממנו. ומאז שעשה אותו מעשה נעשה הוא בעל החסד ונדבק בזרעו אחריו להיותם נמשכים אחריו. והי' מלמדם לעשות חסד עם ישראל כמוהו. וכן אמרו ז"ל הני כהנא שלוחי דרחמנ' הם פי' שלוחים לעורר הרחמנות על בנ"י. וכן ניתן להם פטר כל רחם. פט"ר רומז לתיקון רפ"ח נצוצות עה"כ. רח"ם לעורר הרחמנות. וז"ש ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה בכל דור ודור. פי' ע"י שעמד פנחס ויפלל ועצר המגפה מעל בנ"י כן תחשב לו לצדקה בכל דור ודור עד עולם כי במעשה החסד ההוא נדבק ונתעבר בו ובזרעו אחריו וצדקתו עומדת לעד גם עתה עודנו עומד ומתפלל להפיק רצון וחסד על בנ"י. אמן:
2
ג׳א"י פנחס בן אלעזר כו' בקנאו את קנאתי בתוכם כו'. פרש"י שהיו השבטים מבזים אותו כו' ובא הכתוב ויחסו אחר אהרן. קושי' הראשוני'שחקרו לדעת מה זה גודל העובדא של פנחס שזכה ע"י זה לברית כהונת עולם לו ולזרעו אחריו. אכן הנ"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא הפי' בזה כי משרע"ה בכל ימיו הי' הולך בבחי' זו להגדיל מעלת הבורא ב"ה להכניס אהבתו בלב כל ישראל לעבדו בלבב שלם. ואהרן היה שושבינא דמטרוניתא להגדיל ולהרים מעלת בנ"י לפני השי"ת ב"ה כמ"ש ונשא אהרן את שמות בנ"י על לבולזכרון לפני ה' להעלות זכרונם לטובה ובכח הזה היה נכנס לפני ולפנים בי"כ וזהו בחי' כה"ג להשפיע טובות וחסדים על כנ"י במדת החסד ולזה נקרא שושבינא דמטרוניתא הם כנ"י להיותם אהובים לפני ה' ית"ש ולעורר רחמים עליהם. וז"ש במעלת פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. יחסו אחר אהרן מחמת שהתעורר מדמו של אהרן. השיב את חמתי מעל בני ישראל. פי'שלא היה צריך להפציר בתפלה עבורם ולעורר זכו' אבות רק בזה גופא השיב את חמתי מהם כי הם בני ישראל האהובים לפני המקום ב"ה ואיך ישחית חבל נחלתו עם קודש ובזה לבד הועיל לעורר עליה' חסדי' ולהשיב חמתי מהשחיתם. ועוד גם זאת פעל יותר במעלה בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי כו' שעשה היחוד בבחי' יסוד יוסף יוס"ף בגימט' קנא"ה כמ"ש ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. כי בחי' קנאה היא למעלה מבחי' אהבה. וז"ש כי אותו אהב אביה' מכל אחיו. כי בחי' האהבה הי' ג"כ ע"י בניו. אך יוסף הי' בחי' היסוד וזהו כי אות"ו אהב אביהם. וזהו בחי' קנאה יותר ממדריגת האהבה וז"ל הזוה"ק פ' ויחי דרמ"ה ע"א. קשה כשאול קנאה כל מאן דרחים ולא קשיר עמי' קנאה לאו רחימותי' רחימותא כיון דקני הא רחימותא אשתלים וכו'. ובזוה"ק פ' ויקהל דרי"א כדין נשמתין סלקין בהאי פתחא עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההוא נקודה כדין חמאין מה דחמאין ומגו נהירו וחדותא מההוא דחמאן סלקין ונחתין קרבין ורחקין ואיהו תאיבא לגבייהו ומתקשטא בנהירו כדין אלביש קנאה חד צדיק עלאה ואסתכל בנהירו ושפירו דהאי נקודה ובתקונהא ואחיד בה וסליק לה לגביה ונהיר נהורא בנהורא והוי חד. כל חילא דשמיא פתחי בהאי שעתא ואמרי זכאין אתון צדיקיא נטרי אורי' זכאין אינון דמשתדלין באורייתא דהאי חדותא דמאריכון הוי בכו דהא עטרא דמאריכון מתעטרין בכון. כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרין לבתר אינון גוונין נחתין ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקיא ומתקני לון לעטרא לעילא וכו' ע"ש. וז"ש כי עזה כמות אהבה ואח"כ במעלה יותר קשה כשאול קנאה היא מדריגה יתירה בבחי' קנאה רשפי אש שלהבת י"ה. וז"ש ויקנאו בו אחיו שהביאו לבחי' קנא"ה בחי' יסוד צדיק גימ' יוסף. ואביו שמר את הדבר. השכינה הקדושה נקראת דבר ואז הוא היחוד בשלימות בחי' יסוד. וז"ש אח"כ לך נא ראה את שלום אחיך וכו' כי אתה ראוי להיות מנהיג הדור בחי' צי"ע הנקרא שלום כמ"ש משים שלום בבית רומז לבחי' היסוד כנ"ל. וזה הענין הרמוז כאן בפנחס שהי' לו ב' המעלות כנ"ל לעורר רחמים על בנ"י מחמת שהם בני ישראל. ועוד זאת שעשה היחוד בבחינת היסוד. בקנאו את קנאתי בתוכם שהביא אותם לבחי' קנאה אשר היא למעלה מבחי' אהבה כנ"ל. ועכ"ז ולא כליתי את בנ"י בקנאתי. לשון כלתה נפשי. כי מגודל האהבה במס"נ עד כלות הנפש עכ"ז השפיע להם חיות לבל תצא נפשם מגודל האהבה כמ"ש במתן תורה נפשי יצאה בדברו שפרחה נשמתן עד שהתורה בקשה עליהם רחמים. וזה הענין הנאמר במתאונני' כי שם קברו את העם המתאוים כמ"ש בס' ברית מנוחה שיצאה נשמתם מגודל האהבה והדביקות. וז"ש אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו ואי' בספר עבודת ישראל כי לולא היראה שמושך את האדם מעט מעוצם הדביקות. איש את רעהו פי' מגודל האהבה הגדולה חיים בלעו הוא כלות הנפש אך היראה מושך מעט להיות נשאר בחיים. וזה היה מעלת פנחס שהי' מכנים אותם לגודל האהבה ודביקות ועכ"ז ולא כליתי כנ"ל. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כי הוא הראוי להיות בחי' צי"ע בחי' השלום כו':
3
ד׳א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בנ"י ולא כליתי את בנ"י בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בנ"י. ושם איש ישראל המוכה כו'. הדקדוקים בכפל הל' מבו' במפרשים אכן הנ"ל דהנה כתיב אחר מעשה העגל שימו איש חרבו על ירכו עברו. ושובו משער לשער במחנה כו' ויאמר משה כו' מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה. הנה לכאורה אין להבין מה רצה באמרו מלאו ידכם כו' ומה מסיים כי איש בבנו ובאחיו אין לו ביאור. אולם נקדים מאמר הכתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וכו' ואבדתם מהרה כו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם וכתבתם כו'. הכוונה בזה שהזהיר הכתוב ושמתם את דברי אלה היינו הדברים האמורים למעלה דבור הוא לשון קשות היינו הדברים הקשים האמורים למעלה וחרה כו' ואבדתם כו' הנה על הדברים האלה צריך לשום לב במה שכן עברו על הדורות הראשונים שעבדו ע"ג ונתקיים בהם כן שנאבדו בעוה"ר מעל הארץ הטוב'. אך אע"פ שהקציף הקב"ה עליהם ויאבדם הנה בכ"ז כשכבר קבלו עליהם עונש חטאותם הנה צריך לזכור כי אלה הם אבותינו אשר מעולם וצריך א"כ להתפלל עליהם לתיקון נשמתם לבל ידח ממנו נדח ולהוציאם מאפילה לאורה לבל יאבדו ח"ו לעולם. כאשר הנה זה כן הוא עבודת הצדיקים כל הימים לתיקון הנשמות לבד מה שמתפללים על החיים הנה עבודתם על המתים להחיות נשמתם להעלותם לפני ה'. וזהו החסד שעושים עם המתים בחי' תחיית המתים כנ"ל על הנשמות שכבר מתו מכמה מאו' שנה כנודע זה מספרי' הקדושים. והנה זהו שהזהיר הכ' ושמתם את דברי אלה שעברו על הנפשות האלו לרחם עליהם להעלות נשמתם כי זהו באמת רצון הש"י ב"ה לבל ידח ממנו נדח. וזהו וקשרתם וכתבתם ולמדתם כו' ע"י התורה והמצות ומעש"ט שלכם תוכלו להעלותם בסוד מ"נ כמבואר בסה"ק. וכל הכתובים האלו הם נמשכים אחר ושמתם את דברי אלה האמור תחלה שתכוונו בהיחודים בכוונ' בתורה ומצות עד"ז להקים מעפר נשמת הדל ולהרים מאשפות הנשמה האביון להושיב' עם נדיבים כו'. והנה זה שאמר להם משרע"ה מלאו ידכם היום לה' כו'. היינו שהזהירם על דרך העלאת תיקון הנשמות האלו שנהרגו על ידם ביום ההוא. וזהו מלאו ידכם היום לה' היינו מלואים להתקדש ולטהר במעשי ידכם לה' להעלות נשמות ההרוגים האלה כי כן נכון עפ'י דרך התורה כמ"ש. ועוד אמר להם כי איש בבנו ובאחיו היינו עפ"י המבואר במקובלים כי נפש ההרוג תדבק בהרוצח ההורגו ורודפת אחריו כל הימים ותוכל להזיק לו מאד כמבואר בזוה"ק. הנה זה שאמר להם כי איש מן ההרוגים האלה שנאבדו על ידכם הוא נדבק בבנו ובאחיו ההורגו כמ"ש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו שהרגו את קרוביהם לכך הזהירם משרע"ה כשנפשות האלו נדבקו בכם יוכלו להרע לכם ונכון לכם לתקנם ולהעלותם כנ"ל ועי"כ יבוא עוד עליכם שפע טוב על ידי העלת מ"נ וזהו ולתת עליכם היום ברכה. וזהו שנאמר ג"כ כאן אצל פנחס שתי המעלות אלו. האחת שהשיב את חמתי מעל בנ"י כנ"ל. והשנית אשר קנא לאלהיו ויכפר על בנ"י. היינו אחר שהרגם הנה התפלל עליהם לתיקון נשמת' וזהו ויכפר על בנ"י שכפר על נשמתם והעלם לה' בתוך בנ"י. וזהו שסמך ויכפר על בנ"י ושם איש ישראל המוכה היינו אחר שכפר עליו נתעלה והחזיר שמו בתוך קהל ישראל. אבל בשעת החטא כתיב והנה איש מבנ"י בא לא נזכר שמו עד שפנחס תיקן נשמתו ויכפר על בנ"י מיד ושם איש ישראל המוכה והנה הוא ביחוסו נשיא בית אב לשמעוני כנ"ל:
4
ה׳א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' תחת אשר קנא וכו'. הנראה לבאר בענין הזה במעלת פנחס מה שהכתוב מפאר אותו בזה. ונקדים הפ' בתהלים ל"ב עלזאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. עפ"י דברי הס' מקדש מלך פ' תזריע דף ס"ו. גמלתהו טוב ולא רע. וז"ל והוא כי אמת הוא שהניצוצות הם בקליפות נוגה מעורבת טוב ורע וא"כ האדם יכול לחשוב שכאשר הוא מעל' שללה אל בעל' יהיה בו ערבוביא של טו"ר שאינו כן אלא גמלתהו טוב ולא רע תחת הכח שנותן בה הוא טוב ולא רע שאע"פ שמושבה במקום עה"ד טו"ר. והטעם מפני שיש עלי' עץ החיים הידוע ומשם נמשך לה כח לעשות הבירור והזיווג בשלימות. וז"ל ס' באר מים חיים בפ' לך לך בפ' וגם ללוט ההולך את אברם וכו' וז"ל. אכן הידוע מדברי האר"י ז"ל מה שפי' בסוד רגלי' יורדת מות כי רגלי הקדושה הם היורדי' לתוך הקליפות והקליפות מסבבי' אותה ועי"ז נעשה הקליפה שומר לפרי. והנה הקליפה הראשונה הוא קליפת נוגה מעורבת טו"ר ואח"כ הולך ומתעבה למטה למטה עד שנעשה קליפה עבה רעים קשים ומרים. ושורש הענין כי אם תניח דבר מר אצל מיני מתיקה הנה הם מקבלי' קצת טעם וריח וכשלוקחין דבר המר הזה הוא הנה בתחלתו מתוק קצת ממעט הדבש שמקבל אבל אחר כך הוא מר בתכלית המרירות ומין המתוק הנה בתחלתם הוא מר קצת ואחר כך הוא מתוק וטוב כאשר הוא וכו' ע"ש. וזה ידוע לי"ח שכל עבודת האדם בעוה"ז הן בתורה ותפלה או באכילה הוא העיקר העלאת הני"ק להחזירם להקדושה ולזה צריך האדם שמירה יתירה להנצל מהם לבל ידבק בו דבר רע מגודל תשוקתם להיות נאחזי' אפם מה בצד הקדושה. כידוע המעשה מהבעש"ט ז"ל פ"אלא היה רוצה להיות משובתי שבת בעיר אחת מפני כי ראה ברוח קדשו כי הניצוצו' רבו מאד בעיר הזאת והי' ירא לנפשו לבל יהי' להם אחיזה בו להפרידו מקדושתו הגדולה כי לגודל מעלתו היו רודפים אחריו ביותר עצמו מספר כדי להעלות' לזאת היה צריך שמירה יותר להנצל מהם. ובזאת יגדל מעלת האדם האוכל בקדושה יותר ממעלת המלאכים. וז"ש במד"ר שהשיב משה להמלאכים בשעת מתן תורה כלום אכלת' אצל א"א. וז"ש ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו. פי' עתה תראו מעלת האדם בעוה"ז האוכל בקדושה ומפריד הקליפה מן הקדושה. וז"ש אחר תעבורו. שתעבור הסט"א יתפרדו כל פועלי און ויחזור הני"ק לשרש' למקור הקדוש' והעבוד' הזאת אינו שייך אצל המלאכים. ונחזור לעניננו. על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ר"ל שצריך להתפלל על דבר זה לעת מצוא הוצאות הני"ק הן בתו"מ או באכילתו כנ"ל. רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. הם המים הזדוני' הסט"א הרוצים להתדבק בו אליו לא יגיעו שלא יהיה להם שום אחיזה בצד הקדושה שלא יבלבלו אותו בעת עסקו בתורה. כי הם הם המחשבות זרות המבלבלי' את האדם בתפלתו מחמת כי רצונם לאחוז בקדושה. ובזה פרשתי טובי' מאורו' שברא אלהינו כו' כח וגבורה נתן בהם להיות מושלי' בקרב תבל. מלאים זיו ומפיקים נוגה. לפי הידוע מאורות רומז לצדיקים הם המושלי' בקרב תבל לשון תבל עשו מעורב טו"ר והם המושלי' לברר הטוב מרע. מלאים זיו ומפיקים נוגה. שהם המוציאי' הני"ק מקליפת נוגה לבל יהיה להם אחיזה בגבול הקדושה ולא יבלבלו אותו בשעת העבודה. כמבואר בדברי הרמב"ן בפירוש לשיר השירים כי זה עבודה הגדולה כל ימיו להיות תפלתו נקי' וצלולה בלי מחשבת פסול ע"ש. וז"פ הפ' תהלים ל"ח ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת רדפי טוב. פי' מאשר כי רצוני להעלות הני"ק שנפלו בעומק רע ואני רודף אחריהם להעלות' כאשר זה טובתם באמת להפריד הרע מטוב הם ישטנוני לבלבל אותי במחשבות זרות. וזה ג"כ בתהלים ק"ט כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר. פי' בשעת התפלה הם דוברי' אתי לבלבל מחשבתי תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. בשעת התפלה המה שוטני' אותי להביא בקרבי מחשבות זרות כנ"ל. וזה שמסיים ילבשו שוטני כלימה כו' אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו. ר"ל כאשר אנצל ממחשבות' הרע אזי בתוך רבים אהללנו בלי שום מחשבה זרה רק בכוונה הרצויה בשלימות לנכון. וזש"א במעלת פנחס בקנאו את קנאתי בתוכ'. אשר באמת כולם היו יראי' לעשות בו נקמה מפני כי ידעו כי יש בו רציצות רבי' מאד להוציא יקר מזולל ויראו לנפשם לבל יאחזו בו לכן גם משרע"ה לא היה פוגע בו. אך פנחס שם נפשו בכפו אשר קנא לאלהיו. לכן הנני נותן לו את בריתי שלום כי זהו שלימות הנכון כי נתפרדו פועלי און ויכפר על בני ישראל:
5
ו׳(מכי"ק)
אמרינן בגמ' עולין אין מבטלין זא"ז. וכן מצינו בגמ' מצות אין מבטלין זא"ז. דהנה כן מבואר בזוה"ק ובספרי' כי יש במצוה שורש וענין מה שאין בחברתה לכן כוונת המצות אין יכולין לבטל זא"ז כי המעלה והתיקון שיש בעולמות העליוני' ע"י מצוה זו אין בזולתה. כמו שבת ור"ח אף ששבת הוא גדול מר"ח מ"מ יש עליות בעולמות העליונים בר"ח מה שאינו בשבת וכן בשבת וי"ט. וכן בחנוכה ופורי' יש בהם עליות העולמות מה שאינו בשבת כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל. וכן בבנ"י יש מעלה באדם זה מה שאינו בחבירו אף שהוא גדול ממנו. ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקי' שנזדמן להם מצות מה שאינו לצדיקי' גמורים לעשות ומכ"ש לצדיקים שהצדיק זה עושה מה שאין הגדול ממנו עושה ואינו יכול לעשו'. וכמו שהיה מעשה זה אצל פנחס בקנאו את קנאתי בתוכם ומשה לא עשה זאת בשעה ההיא. וכן מצינו בדניאל וראיתי אני את המראה ואיהו לאו נביא וראה כל זה כמבואר בגמ' במס' מגלה דף ג' ע"א:
אמרינן בגמ' עולין אין מבטלין זא"ז. וכן מצינו בגמ' מצות אין מבטלין זא"ז. דהנה כן מבואר בזוה"ק ובספרי' כי יש במצוה שורש וענין מה שאין בחברתה לכן כוונת המצות אין יכולין לבטל זא"ז כי המעלה והתיקון שיש בעולמות העליוני' ע"י מצוה זו אין בזולתה. כמו שבת ור"ח אף ששבת הוא גדול מר"ח מ"מ יש עליות בעולמות העליונים בר"ח מה שאינו בשבת וכן בשבת וי"ט. וכן בחנוכה ופורי' יש בהם עליות העולמות מה שאינו בשבת כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל. וכן בבנ"י יש מעלה באדם זה מה שאינו בחבירו אף שהוא גדול ממנו. ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקי' שנזדמן להם מצות מה שאינו לצדיקי' גמורים לעשות ומכ"ש לצדיקים שהצדיק זה עושה מה שאין הגדול ממנו עושה ואינו יכול לעשו'. וכמו שהיה מעשה זה אצל פנחס בקנאו את קנאתי בתוכם ומשה לא עשה זאת בשעה ההיא. וכן מצינו בדניאל וראיתי אני את המראה ואיהו לאו נביא וראה כל זה כמבואר בגמ' במס' מגלה דף ג' ע"א:
6
ז׳תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בנ"י. הראשוני' כתבו ברמז פנחס זה אליהו כאשר תיבת לאלהי"ו אותיות אליה"ו. הנ"ל עפ"י מ"ש בגמרא כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשי'. כי יש ב' מיני צדיקים. הא' הוא המיחל ומצפה על גדולת הבורא ב"ה יהי כבוד ה' לעולם בביאת משיח ב"ב וזהו בחי' נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' שהיו נכנסים רק בבחי' זו לבדו ולא השגיחו כלל על טובת בנ"י לכן לא הי' להם עוד חיות בעוה"ז וז"ש בקרבת' לפני ה'וימותו. גם אצל אליהו כתיב קנא קנאתי כו' כי עזבו בריתך כו' וכתיב אח"כ ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך. וזה הרמז בכתבי האר"י ז"ל אנא ה' הושיעה נא. אנ"א אותיות ר"ת "אליהו "נדב "אביהוא הם היו בבחי' זו לבקש רק ה' הושיעה נא שיהי' השם מלא וכו'. אולם יש בחי' אחרת בצי"ע להיות דורש טוב לעמו אשר בזה בחר ה' כי חפצו ורצונו ית"ש להיות צדיק כזה להשפיע טוב לבנ"י כאשר הי' תיכף כוונת הבריאה בזה כמ"ש צור כלהעולמי' צדיק בכל הדורות. דור דור ודורשיו שיהיה המנהיג סובל הדור ומרחם עליהם ולהמתיק הדינים מהם. וז"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהי' לעשות פי' לתקן מדה"ד להמתיק הדינים מהם. וז"ש לתת שכר טוב לצדיקי' שמקיימין את העולם ע"י תפלתם וזהו כבוד הבורא להטיב לברואיו עם בנ"י. וז"פ לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקים כו' כי הוא לבדו מרום וקדוש. פי' גם המלאכי' שלמעלה אינם יכולין לספר שבחו כי הוא לבדו מרום וקדוש ומי יוכל להשיג רוממותו ית"ש. אך זאת יתנו גודל שבחו כאשר רואי' בטובת בנ"י בזה יכירו כח גבורתו ית"ש כמ"ש להלן פועל גבורות עושה חדשות בורא רפואות כו' וכ"ז ע"י הצדיקים שלמטה אשר מעוררי' חסד עליון ע"י תפלת' במס"נ עבור בנ"י. וז"ש כל האומר ויכולו פי' שמוסר נפשו עי"ז הוא שותף לקב"ה במע"ב ויכולו הוא ל' כלתה נפשי כנ"ל ובזה מקיים העולם כולו. וזהו לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. זה הוא הישוע' כביכול לה' כאשר יבואו הדברות לבנ"י. וז"ש כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במע"ב. פי' שדן בעצמו דינם של בנ"י ומקבל על עצמו מס"נ עבורם אז הוא שותף להקב"ה במע"ב. וז"ש וישב משה לשפוט את העם. פי' שלקח המשפט על עצמו בעבור בנ"י. ויעמוד העם על משה. אז הי' לעם תקומה ע"י משה. וז"ש ואת הדבר הקטן ישפוטו הם. וז"ש בשופטים וכי הקים להם ה' שופטים. אוי לדור ששופטים את שופטיהם. פי' שהדור גרמו לזה להיות צריכין השופטי' לשפוט א"ע עבורם. כי אם עשו הטוב והישר לא נצרכו השופטי' למס"נ עבורם. וזהו עיקר מעלת הצי"ע להיות במס"נ עבורם. ונחזור לעניננו כי זה מעלת פנחס זה אליהו שהי' מוסר נפשו עבור בנ"י תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בנ"י כנ"ל. ולזה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בחי' צי"ע להשפיע תמיד חסד לבנ"י כי ע"י הכהנים יורדי' כל החסדים לכן כל הכה"ג יצאו מזרע פנחס. וזה מדה כנגד מדה כי קנא לאלהיו. ועוד זאת ויעמוד פנחס ויפלל כו' ויכפר על בנ"י לכן הוא ראוי למתנה זאת להיות צי"ע צנור כל השפעות והחסדים:
7
ח׳הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וכו'. הנ"ל לבאר עפ"י מ"ש בנוסח התפל'. ואל יאבד גוי קדוש המשלשים בשלש קדושות לקדוש. ענין שלש הקדושות מה המה. לרמז בזה כי יש ג' בחי' בענין מס"נ אשר זה עיקר הקדושה של בנ"י כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י. הא' הוא בק"ש בכל יום ערב ובקר באומרו שמע ישראל וכו' ואהבת כו' לקבל עליו במס"נ על ג' דברי' שאמרו חכז"ל יהרג ואל יעבור כו'. הבחי' השנית במעלה יתירה להיות מצפה כל ימיו למס"נ עבור כבוד הבורא כמ"ש בר"ע כל ימיו היה מצטער כו' אע"פ כי עפ"י הדין איננו מחויב להכניס א"ע במס"נ רק ר"ע היה במחשבתו לפנים משורת הדין ולזה לא אמר דבר זה להלכה לפני תלמידיו עד שבא לידו כידוע. ועוד בה שלישית במעלה יותר בחי' יצחק אבינו ע"ה כמ"ש בתיבת יצחק ק"ץ ח"י פי' שהיה קץ בחייו כאשר ראה ענין המכעיסים הבורא ב"ה כמ"ש ותכהין עיניו מראות. ח"ו לא מחמת שהיה בו מום בעיניו רק שכהו עיניו שלא היה יכול לסבול ברעת המכעיסים ועוברי' רצונו בעשנן של אלו לע"ג. ולזה תקנו ברכת מחיה מתים נגד יצחק שלא מצא מרגוע לנפשו והשליך כל ימי חייו מנגדו רק היה מצפה שיהי' תחיית המתים בימיו ולהעביר גלולים מן הארץ. וגם ברבקה כתיב קצתי בחיי כו' למה לי חיים. וזה הענין בכל הדורות בחי' צדיקים כאלו בבחי' יצחק ורבקה ההולכי' במס"נ כזה. וזה ג"כ פינח"ס גימט' יצחק. ק"ץ ח"י כאשר ראה מעשה זמרי. וז"ש הנני שולח לכם את אליה הנביא כו' שמחנו ה'באליהו הנביא עבדך הפי' העבדו' של אליהו הנביא כנ"ל בבחי' מס"נ במעל' השלישי' קנא קנאתי כו':
8
ט׳בזבחים דף מ"ג ע"ב אמר ר" יצחק א"ר יוחנן הפגול והנותר והטמא שהעלן לגבי המזבח פקע איסור מהן א"ר חסדא מרי דיכי מזבח מקוה טהרה אמר ר' זירא שמשלה בהן האור ע"ש. הנראה לרמז בענין הזה ללמוד מכאן בחי' הצדיק הדור והאנשים הנלווי' אליו הנה בחי' המזבח והזבח הוא בחי' רמז על צדיק הדור שהוא בסוד מזבח מכפר על בנ"י וכן הוא בזוה"ק. וכן המזבח נקרא אריאל וגם הצדיקים נקראים כן אריאל כמבואר בישעיה. והוא בחי' הזבח האמיתי שהוא במס"נ עבור בנ"י עומד לזביחה תמיד על קדוש הש"י וישראל עמו וכמ"ש וכי תזבחו זבח תודה לרצונכם תזבחוהו. זבחי אלהים רוח נשברה בבחי' הקרבן תמיד על גבי מזבח לכפר. על בנ"י . לכן גם האנשים הנלווים ומחוברי' עמו יעלו ג"כ עמו לרצון לקרבן לה' וכל המחובר לטהור טהור וגם הקרנים והטלפי' המחוברי' עמו יעלו עמו כנודע. והנה זה הרמז בדבריהם ז"ל הפגול והנותר והטמא רומז על הנלווים לצדיק שיש בהם פגול ונותר וטמא חלילה אעפ"כ כשהעלן ע"ג מזבח עם הצדיק פקע איסור מהם כי כן כל הנשמות הפסולין יש להם עלי' ע"י הצדיק כמבואר בספרים. ומקשה הגמרא וכי מקוה. טהרה היא. ומשני כשמשלה בהם האור. רמז עפ"י דברינו הוא על בחי' הצדיק שהוא בחינת מזבח מכפר והוא כן בחי' מקוה טהרה לישראל. דהנה כן כתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום א'. הרמז בזה על בחי' מים הם החסדים והתורו' כנודע. כי אמנם כל מע"ב הוה מורה על הצדיקי' כנודע שהם נקראי' שותפי' במע"ב. והנה אחרי כי ביום הראשון אמר יהי אור של הצדיקי' כנודע ואח"כ הם עושים שמים וארץ ומבדיל בין מים למים כמבו' במ"א ע"ש נא' עוד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ר"ל שכל החסדים ומעש"ט והתורות של ישראל הם צריכי' להמקוה לאסוף אל צדיק הדור והוא יעלה אותם אל מקום א' ה' א' ושמו א' שהוא בחי' המקוה הנאספי' אליו כולם לטהר אותם עלידו כאשר הנלווים אליו הם תמיד על דעתו הקדושה הם מתקדשי' על ידו ועולים יחד אתו לה' כמ"ש. וז"ש בגמ' מקיש אוהלים לנחלים מה נחל מעלה מטומאה לטהרה אף אוהל כן. וז"ש על הצדיק ולמקוה המים קרא ימים והוא בחי' המקוה מטהר והוא נקרא י"ם. וע"ש זה נקרא ים התלמוד כי כבר אמרו כל שבים טהור כן כל מי שהוא לומד ועוסק בתלמוד הוא טהור כי דברי תורה אינם מקבלין טומאה. והנה הצדיק נקרא מקוה ישראל מושיעו בטת צרה כמבואר בספרים וכאשר שאר העם הם מחוברים עמו הם נטהרים עמו כמו מי מקוה בחי' השקה אצל המקוה שהוא טהור כהמקוה כנודע. וז"ש ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים. הנה מי נקרא הצדיק בחי'מי כמבואר בספרים וזהו אם עונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד. ר"ל הצדיק יעמוד כמ"ש ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה. וז"ש ר"ע לפני מי אתם מטהרין הוא הצדיק. ומי הוא הצדיק מטהר אתכם תחלה ואח"כ אביכם שבשמים. וזהו שמדייק מהאי קרא מקוה ישראל מושיעו בטת צרה כנ"ל. וזהו רמז הכתוב בפרשה זו שלפנינו אצל פנחס תחת אשר קנא לאלהיו. קנאה גימ' מקו"ה לאלהי"ו אותיות לאליה"ו כי אליהו בא לטהר את ישראל ב"ב כטדע. וכן פנחס הצדיק קנא לאלהיו ר"ל טהר את ישראל בשביל אלהיו כמ"ש ויכפר על בנ"י. וזש"ה וידבר משה ואלעזר הכהן בערבות מואב כנ"ל. דהנה ענין מקוה טהרה של הצדיקים לישראל הוא על ידי שמתקנים אותסבבחי' הדעת שלהם שהם תמיד בתוך הדעת של הצדיק לכן בהנשא הדעת של הצדיק ינשאו גם הם לעומתו וכאשר יעשה הצדיק מצות ומעש"ט הנה הוא עושה בצירוף כל ישראל חברי' עמו לכן כאשר במעשה פעור נפגם הדעת של ישראל וצוה המקום ב"ה שאו את ראש כל עד"ת הוא הדע"ת להרים הדעת שלהם למעלה ראש. אמר הכתוב בזה וידבר משה ואלעזר הכהן אותם שיש לדקדק למה לא נאמר אליהם מהו אותם אך הנה הכוונה כנ"ל כשנדברו משה ואלעזר הכהן בערבות מואב שהוא המקום שנשנה שם כל התורה הנה דברו אותם ר"ל עמהם שהיו עמהם בדעתם בצירוף עמהם בדבור כל התורה הזאתועי"כ נתקדשו ונטהרו עמהם כנ"ל. הנה זהו הפי' הגמ' הנ"ל. וכי מזבח מקוה טהרה הוא כנ"ל. ומשני כשמשלה בהם האור ר"ל כשמשלה בהן האור הוא באמת מקוה טהרה וכדברינו הנ"ל שרמז על הצדיק שהוא מקוה טהרה ומזבח ועליו אמרו שהוא מקוה טהרה לכל הנלווים אליו כשמשלה בהן האור זרוע לצדיק כשבחי' האור זרוע של הצדיק מושל בכל גבולו סביב הם נעשים קדושים וטהורים כמוהו. והבן: צרור
9
י׳צרור את המדינים והכיתם אותם. פרש"י כמו זכור ושמור וכו'. נקדים לפר' הפ' רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. עפ"י המובא בספרים ענין אור המקיף. כי דרך הסט"א כאשר האדם רוצה לגשת אל התורה ומצות המה אורבי'עליו ללכדו במצודתם להכשילו בדבר קל אשר האדם דש בעקביו ועי"ז עבירה גוררת עבירה להפילו לרדת שחת וכמעט כל העצות ותחבולות לא יועילו אך זאת תורת האדם בעשותו המצות אשר הם סגולות בבחינת אור המקיף להנצל מן החיצוני' כמ"ש במצות ציצית בטלית גדול והטלית יפרוש כנפיו עליהם להיות אור המקיף בעמדו בתפלה. גם מצות תפלין הוא תועלת לטהרת המחשבות. וז"פ רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום הם המצות כמ"ש בזוה"ק תרי"ג מצות הם תרי"ג עיטין כי הם הנותנים עצה נכונה להנצל מיד הקמים עלינו לבקש את נפשותינו כדרך שבארנו בפ' בלק בפ' עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כמ"ש סביב רשעים יתהלכון. לכן כאשר ראו אז במעלת בנ"י שהי' להם אור המקיף ע"י משה ואהרן וענני כבוד ולא יכלו לגשת אליהם וז"ש ילחכו הקהל את כל סביבותינו הם הסט"א כנ"ל. וז"ש ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו להיות להם אור המקיף. וכדומה לזה הוא ענין קדושת יום השבת להיות ג"כ לבנ"י אור המקיף כמ"ש בזוה"ק כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואת פרשת מסט"א וכל דינין מתעברין מינה וז"ש בכניסת ליל שבת מזמור שיר ליום השבת כו' יתפרדו כל פועלי און כי בליל שבת הוא עליות העולמו' למעלה לכן גם המה רוצים לעלות למעלה להתדבק עם בנ"י ולזה אומרים יתפרדו כל פועלי און וכו'. וז"ש אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. כמ"ש בשיר השירים רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה קאי על שבת שלהב"ת אותיות שב"ת ע"י שם י"ה השורה עליהם בבחי' אור המקיף לבל יכלו לנגוע בהם החיצונים. וז"ש אש לפניו תלך בש"ק ותלהט סביב צריו הם הסט"א יתבערו מן הארץ כקש לפני האש. ונחזור לעניננו צרור את המדינים. ל' צורר אדם כו' אדם עולה מ"ה פי' ע"י שם מ"ה תצרור את המדינים. לקחת אותיות דינים בין ב' אותיות מ"ה. כי השם מ"ה הוא בחי' אור המקיף ועי"ז ממילא והכיתם אותם ויתפרדו כל פועלי און. וזה שפרש"י כמו זכור ושמור. פי' כמו בש"ק הוא האור המקיף כן אתה תצרור את המדינים ע"י שם מ"ה תמתיק הדינין. וז"פ בתהלי' ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. פי' כל הבריא' הי' למען יתקן ע"י שם מ"ה בחי' אדם עולה מ"ה:
10
י״אמן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. דהנה כשאדם הוא ח"ו בצרה אז כל חפצו ורצונו רק לצאת לרווחה. אך השי"ת בחסדו מרבה להטיב להושיעו במרחב י"ה ששורה עליו שם י"ה כמו בפנחס דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל וכו' וה' עשה עמם טובה יתירה להיות שורה עליהם שם י"ה החנוכי הפלואי אשר מקודם לא זכו לזה רק אחר מעשה פנחס שהמשיך עליהם שם י"ה כנ"ל:
11
י״בשאו את ראש כל עדת בנ"י מבן עשרים שנה ומעל' כו' כל יוצא צבא בישראל. הנ"ל דהנה בכל פעם שהוצרך לישא את ראש בני ישראל הוא היה הכוונה לתיקון אחר מעשה שעבר עליהם כידוע למעיין. והנה גם בזה אחר שנפגמו מחשבות' בעביר' בבעל פעור השכיל הקב"ה להפר מחשבות רשעים הזונים מישראל כמבואר בזוה"ק שאותן כ"ד אלף שנפלו משבט שמעון היו מערב רב שנתערבו בשבט שמעון מבחינת שכם כנודע. וזה שצוה לשאת את ראשם כמ"ש שאו את ראש כל עדת הוא הדע"ת להרים הדעת מישראל בקדושה. מבן עשרים שנה ומעלה. מב"ן הוא השם ב"ן במלכות. עשרי"ם גימט' כתר. שנה בגימ' ספיר"ה. פי' להרים הדעת מבחי' מלכות עד בחי' כתר. ומעלה לבית אבותם הם שלמעלה. כל יוצא צבא בישראל. פי' כל הוא בחי' יסוד צדיק וכן הוא אומר הזן את הכל ואח"כ נאמר על הארץ ועל המזון ואח"כ רחם נא כו'. פי' כי דרך השפע מלמעלה בא לבחינת כל וממנו על הארץ שלמעלה ואח"כ יורד לעוה"ז על ישראל עמך ועל ירושלי' עירך. וז"ש הכ' כל הוא יסוד צדיק הוא היוצא צבא בישראל שמשפיע הטוב לישראל טמו:
12
י״גלרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו. הנה כבר בארנו בפי' כל המתענגים בה יזכו לרב שמחה כל הוא בחי' היסוד המתענגים ב"ה הוא היחוד יסו"מ ברמז כלה יזכו לרב שמחה. לר"ב גימ' ד' צרופי שמות הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עולה רל"ב נגד ד' עולמות אבי"ע כי הצדיקים המתקנים בחי' היסוד ועושים היחוד גורמים השמחה בכל העולמות והוא שאמר בזוה"ק ואנת הוא ממלא כל שמהן וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. פי' כי במעשה הצדיקים הם ממשיכי' חיות ונביעו מרצון הבורא ב"ה לכל הספירות ולכל העולמו' בחי' נשמה ונשמה לנשמה ובזה הוא ממלא כל שמהן שבכל העולמות וכד אנת תסתלק מינייהו ח"ו ע"י פגם החחתונים חלילה אשתארו כולהו כו'. נמצא על ידי מעשה הטוב של הצדיקים הם הגורמים היחוד ושמחה ועלי' לכל העולמות וז"ש אומרים והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא כי הלומד תורה לשמה הוא משמח המקום ומשמח את הבריות ישמח ה' במעשיו. וזה כל המתענגים בה' הוא היחוד כנ"ל יזכו לרב שמחה לר"ב הם ד' שמות כנ"ל. וז"ש לרב הם הד' שמות כנ"ל תרבו ותמשיכו שפע משם נח"ל. "נוצר "חסד "לאלפים. פי' לאלפים הם הלומדים הצדיקים כמ"ש ואאלפך בינה להם הציווי להמשיך הרצון משם נוצ"ר. ולמעט תמעיט נחלתו. פי' להסט"א תמעיטו ותבטלו החיות ויניקה שלהם שיהיו בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין:
13
י״דותקרבנה בנות צלפחד וכו'. וכן בענין פסח שני כתיב ג"כ בלשון ויקרבו. וכן במטה בני יוסף נאמר ויקרבו. יש להבין טעם קריבה זו בשלשה מקומות הללו מה שלא מצינו בכל התור' כולה דוגמתה והול"ל ויבואו לפני משה. אמנם הנה כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך והפי' של היום הוא החדושי דאורייתא היורדים בכל יום כמ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב. בטובו הוא התורה ובהם מחדש בכל יום מע"ב שהם צורך קיום העולם כידוע ואמה"כ כי הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים יהיו על לבבך כמ"ש כלהו סתימאי אליבא דר"ע שהיו על לבבו כולם ע"י מס"נ שלו כל הימיכ. כי הנה כן יש בחי' נר"נ בהאדם בחינת נפש הוא ממעש"ט של האדם בעשי'. ובחי' הרוח הוא בג"ע התחתון ע"י התורה בחי' יצירה. ובחי' נשמה הוא מכוונת המצות בבריאה כמבואר בזוה"ק זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה עד נשמה לנשמה. והנה בחי' נפש הוא בכל אדם לפי בחי' שלו כמבואר בספרים אך בחינת הרוח לא יכול לכנוס לאדם רק כאשר נתקן הנפש שלו תחלה. ותיקון הנפש הוא כמ"ש נפש כי תקריב במס"נ כי יש נפש כי תחטא ובתיקון הנפש הוא בא בחי' הרוח ואז וקרא איש אשר רוח בו ונאמר בו אשר יצא לפניהם במס"נ ועל איש כזה נאמר רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך כי בחי' הרוח הוא בחי' התור' כנ"ל וזהו אחר תיקון נפשו במס"נ כמ"ש אליך ה' נפשי אשא וז"ש נעשה ונשמע נעשה הוא בחי' העשיה של הנפש כמ"ש ובתיקון הנפש נזכה ונשמע התורה בבחי' הרוח וזה ענין הקריבה של מעמד הר סיני שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש שענין הקריבה הוא על בחי' הקרבן מס"נ שהי' בשעת מ"ת כמ"ש חכז"ל פרחה נשמתם מהם. וזהו וקרבנו לפני הר סיני. וכן וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול במס"נ לחזור ולהתדבק בשרשו כמ"ש אליך ה' נפשי אשא שבמעמד הר סיני נקרבו כולם במס"נ כקרבן לפני ה' וז"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני כנ"ל. והנה עד"ז הוא ענין כוונת ברכת התורה בכל יום עפ"י דברי הטור א"ח וז"ל יכוון בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים הקדמונים וקרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה. וזהו ענין זכירת מעמד הר סיני בכל יום שהוא מורה על מס"נ שהי' להם לישראל בשעת מ"ת וכן צריך בכל יום על קבלת התורה והמצות להש"י כמ"ש אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם שהוא יציאת הנפש מנרתק שלה במס"נ ועד"ז ניתן התורה בהר סיני וז"ש ונהי' אנחנו וצאצאינו כנ"ל הוא יציאת הנפש במס"נ. וז"ש אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. לכאו' מה המעלה שהי' לנו בקריבות הר סיני לולא התורה שנתן לנו. אך הפי' אלו קרבנו לפני הר סיני הקריבה לבד שהי' במס"נ הי' די לנו המעלה הזאת כדי להשיג התורה כמו א"א ע"ה כמובא במד"ר. וז"ש בגמ' על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא במס"נ בברכת התורה כמ"ש. ולזה הסדר ברכות אלהי נשמה קודם ברכת התורה בסדור האר"י ז"ל מורה על מס"נ המחזיר נשמות לפגרים מתים במס"נ ומחזיר נשמתן כמו במ"ת באופן הנעלה. ולזה בשלשה מקומות הנ"ל נכתב לשון קריבה כי בכ"מ שנכתב לשון קריבה הנה הוא עבור חדושי הלכות והתורה שנאמרו אז לכך הוצרכו מס"נ תחלה כדי להפיק הדינין והתורה שנתחדש בהם ע"י כענין בנות צלפחד הלכות נחלות. וענין פסח שני. ולמטה בני יוסף גם כן חדושי הלכות כנ"ל. והנה זה שאמר ויצו משה את בנ"י לאמר כן מטה בני יוסף דוברי' זה הדבר אשר צוה ה'. לכאו' קשה הלא מטה בני יוסף שואלים מאתו הי' הנכון להשיב להם ומהו ענין הדבור לבנ"י. אך הנה משרע"ה הורה לנו לבנ"י דרך הזה של מס"נ ממטה בני מנשה שע"כ השיגו התורה חדשה כהיום הזה הנה כן נכון לעשות בכל יום ויום אשר אנכי מצוך היום תורה חדשה של כל יום על לבבך במס"נ כמ"ש. וזהו כן מטה בני יוסף דוברים. וכן בנות צלפחד דוברו' והשיגו תורה חדשה כמו כן תעשו גם אתם לכן נא' בזה ויצו משה את בנ"י שהוא מפי עצמו אמר ולא נאמר וידבר ה' אל משה שזהו מוסב על הוראת הדרך הנ"ל. עוד י"ל בדרך הנ"ל ותקרבנה בנות צלפחד ותעמודנה לפני משה כו'. הנ"ל לרמז כי בענין הקרבנות העיקר הוא מס"נ בשעת הקרבן כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו. כי לא חפץ זבח ובקר רק הרצון של האדם להביא א"ע והקרבן יכפר עליו וז"ש אלה תעשו לה' במועדיכ' לבד מנדריכ' ונדבותיכ' פי' הקרבנות האלוהם לבד והעיקר המס"נ בדרך נדבה הרי זו להיות מוכן תיכף במס"נ. וז"ש ג"כ כאן ותקרבנה בנות צלפחד ותעמודנה לפני משה כו' שהקריבו א"ע במס"נ עבור משה ובנ"י. וכן מ"ש ויעמוד פנחס ויפלל שהי' עומד במס"נ כמ"ש משה ואם אין מחני כו' וכן דרך כל הצדיקים. וגם באהרן נא' ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו כמבואר במ"א. וזה שהשיב להם הש"י כן בנות צלפחד דוברו'. פי' ההנהג' שלהם הוא טוב וישר ועולה על כל הקרבנות לרצון:
14
ט״וויקרב משה את משפטן לפני ה'. ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות. יל"ד מהו לשון כן הול"ל אמת בנות צלפחד דוברות. אכן הנה כבר ידוע כי כל שאלת האדם בצרכיו מאת השי"ת ותפלותיו הרבים לא נכון להם להתפלל עלצרכי עצמו בעניני עוה"ז רק לכוון בהם להיות בזה כבוד שמים בכל דרכיך דעהו שיהיו כל עניני האדם רק לכבוד הש"י ב"ה על אחת כמה וכמה בשעת התפלה צריך לכוון לבו רק לשמים וממנו בא הישועה גם לעוה"ז כמ"ש ויזעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיה' יושיעם. פי' שיהי' כל כוונתם אל ה' שהוא כביכול בצר להם עמהם ממילא ממצוקותיהם יושיעם. והנה עד"ז הוא פי' כל הברכות שבש"ע אע"פ שהם שאלת צרכיו רפואה וברכת השנים הכל הוא למעלה כיל"ח וצריך לכוון להש"י כשמתפלל בהם ליחוד שלמעלה וע"י כן שלום על ישראל. והנה לפעמים מי שאין בו דעת לכל אלה להתפלל על ה' כנ"ל. הנה זהו העצה נכונה כשבא אל הצדיק הדור הנה הוא מליץ טוב בעדו כי גם הוא כוונתו רק לשמים ומקרב את עניניו וצרכיו שהוא ג"כ לצורך גבוה ית"ש. וז"ש בגמרא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים כי הצדיק הוא היודע להמליץ עליו רחמים בתפלתו וע"ז הבטיח הש"י למשרע"ה וחנותי את אשר אחון ואמרו חכז"ל אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי הפי' שאין כוונתו רצויה להתקבל למעלה אני אעביר כל טובי על פניך שיהיה בך כח כזה להטיב לברואיו להמליץ טוב בעדם וללמד זכות עליהם עי"כ וחנותי את אשר אחון. וז"פ הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמעו העם בדברי עמך כו' וישב משה את דברי העם אל ה'. ר"ל גם דברי פשוטי העם שאינם יודעים להתפלל באמת ברצון ובכוונה למעלה עכ"ז יעלו לרצון על ידי הצדיק. וזה הענין כשבאו בנות צלפחד לתבוע נחלה בא"י תחלה הנה יש לפרש בזה כוונה פשטיות שרצו בתחלה כדרך הארץ. ויש לפרש בהם עוד שהיה כוונתם על קדושת הארץ שהיו מחבבות הארץ ולכן כשבאו לפני משה ויקרב את משפטן לפני ה'. שהי' מקרב וממתיק אותם שתביעתן הוא ג"כ למקום ב"ה כדרך הנכון להצדיק לקרב את בנ"י לפני הש"י ולזה השיב לו הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות אינך צריך עוד להמתיק ולתקן דבריהם בכוונתם. כן בנות צלפחד דוברות מתחלה רק לרצון הש"י:
15
ט״זונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך. ופרש"י מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן. יש לפרש דהא דכתיב ובמותו לא כהתה עינו. פי' גם לאחר מיתתו זכור הוא את בנ"י להמשיך להם השפעות טובות ולהמשיך עליהם אור התור' כי כל צדיק הדור הוא בחי' משה רבינו כמ"ש (משה) שפיר קאמרת. ואהרן הוא הכה"ג בחי' החסד הוא ג"כ בכל דרא. וז"ש ונאספת אל עמיך כו' שתהי' נאסף אל עמך בתוך עמך תהיה תמיד להשפיע להם כמ"ש ונתתי מטר ארצכם כו' דהול"ל ונתן מטר ארצכם כו' אך כל זה הוא בזכות משה תמיד לשון הוה כי זכותו עוד עמנו. וזה שהי' משה מתאוה למיתתו של אהרן שיהי' זכותו ג"כ עומד תמיד עמנו כנ"ל וזה לא כהת' עינו כו':
16
י״זיפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניה' ואשר יוציאם ואשר יביאם. יל"ד למה נאמר אלהי הרוחות ולא אמר אלהי כל בשר וכן ביהושע כתיב איש אשר רוח בו מה כוונתו ברוח הזה. אכן הנה כבר נתבאר רמז בדברי חכז"ל הנטוע לרבים פטור כו' לרמז על הצדיק הדור שהוא הנטוע לרבים שכל ביאתו לעולם הוא רק לצרכי הרבים לתקן נשמות מבנ"י ואין לו בעוה"ז צורך עצמו כלל כי כבר הוא זכאי שלים בבחי' נר"נ אך הוא שליח צבור מעולם העליון להוציא רבי' מידי חובתן לתקנם ולהעלות' והצדיק הזה יכול להושיע את בנ"י אבל מי שהוא מחויב עדיין בדבר ובא לתקן ג"כ לצורך עצמו מה יכול לעשות לזולתו. אכן הצדיק הנ"ל הוא הנקרא איש אשר רוח בו כי כן כתיב נשמת כל חי כו' ורוח כל בשר תפאר ותרומם. פי' ע"י זה אשר הצדיק כבר נשלם בחינת" נפש הגשמי מעוה"ז וכלתה נפשו לה' במס"נ כמ"ש נפשי בכפי תמיד. נפשי לה' וכו' לכן אין לו זולת תואר רוח ונשמה אשר בקרבו והוא כולו לה' וז"ש נשמת כל חי כו' ורוח כל בשר. ר"ל שכל חיותו הוא רק בחי' נשמה וכל בשרו אינו רק בחי' רוח לכן נקרא נשמת כל חי כי הוא השליט והוא כל חי ורוח השליט בכל בשר מפני כי אינו דבוק כלל בעניני הגשמי של עוה"ז אך הוא תברך את שמך לעד לעתיד. והנה כזה היה ענין מעלת משה רבינו ע"ה ביתר שאת ויתר עוז כי כל ענינו בעוה"ז הי' רק מבחי' הטוב ולא נהנה מעץ הדעת כנודע ועיקר תולדתו הי' רק לצורך בנ"י והוא אשר נתנבאה מרים עתידה אמי שתלד בן מושיע את ישראל. וכל חיותו לא הי'מחיו' הגשמי בעוה"ז כי לא בא לתקן לצורך עצמו כלל רק כמו החמה שהיא נבראת להאיר על פר הארץ וז"ש פר משה כפני החמה. ועל דרך זה מצינו במפרשים הראשונים שפירשו. ונאספת אל עמיך גם אתה. מהו גם אתה. אך הנה שאר הצדיקים אשר נאספו אך בחי' הרוח ונשמה נאסף אל מקומו אבל הגוף והנפש נשארו בעוה"ז כנודע ענין הלבוש של הצדיקים בג"ע כיל"ח אבל משרע"ה נאסף גם בחי' הגוף והנפש אל האלהים כי כולם לה' ולכך כל ימיו הי' משתוקק במס"נ לשוב אל המקום אשר לוקח משם. והאמנם כי עד"ז הוא כל הצדיקים האמיתים שהם כל ימיהם במס"נ על כבודו של מקום ועל כבודן של בנ"י שיהיה שלום ביניהם לבין אביהם שבשמים והם מניצוץ של משרע"ה כי כלתה נפשם לה' לכן הם נחשבים רק בחי' רוח ונשמה. כמו שנשמע מאת הרב הקדוש האלקי מו"ה אלימלך וזולתו (כמו שנדפס בהקדמה בנו"א). ואיש כזה הוא נאה ויאה להיות מנהיג הדור צי"ע. והנה ע"ז הוא שהתפלל משה רבינו ע"ה יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר. פי' שיהיה בבחי' רוח קדוש כזה בכל בשרו שאינו כלל מתאוות העוה"ז וכן יהושע הוא אשר רוח בו אשר יצא לפניהם שכל יציאתו לעוה"ז הוא רק לפניהם לצרכיהם. ואשר יבא לפניה'. פי' שהוא במס"נ עבורם כי ביאה היא מס"נ. ואשר יוציאם. שמוציא נשמות לעוה"ז כנודע הענין שהצדיק הוא כמו האילן והנשמות שבדור הם הענפי' התלוים בו ועל ידו יוציאו ויעשו פרי כמו שמצינו במשרע"ה שהיה כולל כל הששים רבוא נשמות שבדור ההוא. וזהו ואשר יוציאם ואשר יביאם בזכיותיו כי הצדיק הוא המטהרומקדש לנשמות בנ"י הדבקי' בוולהשיב' אל מקומם בקדושה וטהרה. וזהו ואשר יביאם בזכיותיו אל מקומם לעלות בשלום אל אביהם שבשמי'. והבן:
17
י״חא"י יפקוד ה' אלהי הרוחו' לכל בשר כו'. פרש"י להודיע שבחן של הצדיקים כשנפטרים מן העולם מניחי' צרכן ועוסקין בצרכי צבור. דבריו אינם מובני' מפני מה דוקא בשעת פטירתם הלא גם בחייהם עוסקים בצרכי צבור להשפיעם טובות וברכות. ונקדים לשון הגמ' במס' ברכות דף ג' ע"ב נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה וכו'. יש לדקדק בזה הרבה. הא' מפני מה דוקא בבקר ולא כל היו'. הב' מהו לשון עמך כו'. הג' מפני מה נכנסו דוקא החכמים ולא העניים הצריכים לפרנסה. אכן הפי' בזה עפמ"ש בתהלים ק"ו מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו אשרי שומרי משפט כו' זכרני ה' ברצון עמך כו'. המשך הפסוקים כך ידוע כי הצדיק נקרא מי. וזהו מי ימלל גבורות ה'. כי כח ביד הצדיק לבטל הדינים והגבורות. אשרי שומרי משפט. פי' ששומרים את בנ"י לבל יבא עליהם שום משפט ויסורי'. עוש' צדקה בכל עת. ע"ד שאמרו בגמ' עושה צדקה בכל עת זה המפרנס אשתו ובניו. וכ"ש הצדיק אשר בזכותו משפיע לכל העולם כמ"ש בגמ' על ר' חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו כו'. שהי' מסתפק בעצמו אבל בשביל הדור הי' משפיע להם כל טוב. כמ"ש מה דסני לך לחברך לא תעביד. האמנם כי הצדיק נמאס בעיניו כל תאוות העוה"ז עכ"ז חפצו ורצונו להשפיע לכל העולם רב טוב. וכבר פרשנו במס' אבות הקנאה והתאו' והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ר"ל כשהצדיק רואה שמבלבלין אותו עניני עוה"ז כגון הקנאה והתאווה וכבוד אם הוא מסלק א"ע וכל מחשבתו מעוה"ז ומסתלק בעולמות העליונים. וזה שמוציאין אתה אדם מעוה"ז לעלות במדריגה ומעלה העליונה. וזה שהי' כוונת חכמי ישראל שהבינו כי מעלת הצי"ע שכל ההשפעות עוברים על ידו ולזה יראו לנפשם כאשר יסתלק דוד המע"ה מכל עניני עוה"ז לעלו' במדריגה ומעלה העליונה ישכח מלוח לבו צרכי עוה"ז בשעת התפלה ולכן נכנסו אצלו בבקר דוקא טרם הכינו לתפלה להזכירו צרכי בנ"י המרובים. וזה שאמרו החכמים הנ"ל עמך ישראל צריכים פרנסה. מאשר החכמים הקדושים הבינו כי דוד המע"ה הוא המשפיע לכל דור ההוא וכולם הם עמך התלויים בך וכולל כל השפעות. וז"ש בספר תהלים זכרני ה' ברצון עמך בשעת התפלה תזכירני צרכי בנ"י המרובים. וזה גם כן כוונת רש"י בלשונו כשנפטרין מן העולם. פי' כשהם מסתלקים מעוה"ז לעלות בעולמות העליונים בשעת התפלה מניחין צרכן ועוסקי' בצרכי צבור להשגיח עליהם בהשפעות טובות. וזה שהי' משרע"ה מתפלל להש"י יפקוד כו' איש על העדה אשר יצא לפניהם להביא להם השפעו' טובות אף אם יצא לפניה' להסתלק למעלה יהיה לפניהם להיות על לבו זכרונם לטובה. וממילא אשר יבא לפניהם להביא להם למטה השפעות טובות. ולא יהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רוע':
18
י״טזה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימי'. הנ"ל לרמז כבשים לשון כובש את יצרו. בני שנה. שיהי' כבן שנה בלא חטא. תמימים יהיו. ע"ד שנאמר תמים תהי' עם ה'. וזהו עיקר הקרבן:
19