תפארת שלמה, על התורה, שבת נחמוTiferet Shlomo, on Torah, Shabbat Nachamu
א׳נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים כו' כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותי'. יל"ד בלשון יאמר אלהיכם הוא מיותר. גם למה שינה ולא נאמר נחמו נחמו עמי נאום ה' כמו בכל הכתוב. גם יש להבין מה שנאמר כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותי'. וכי תצא זאת מיד העליון ב"ה להכות כפליים על שום חטא ופשע חלילה הלא כבר נאמר כי הש"י ב"ה רב חסד הוא ומרבה לסלוח מכ"ש שלא יוסיף על אלה מכה רבה. אך הנ"ל בכוונת הענין. דהנה כתיב אצל נחזה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. ויש להבין מה לענין נחמה במקום ההיא. אך הנה זה שורש כל הנחמות של ישראל בהגלות הוא לנחם אותם ולדבר על לבם ולהעיר אזניהם למשיבת נפשם לאמור להם כי אף גם עתה בהיותם בארץ אויביהם גולים מעל שלחן אביהם ואין אתנו יודע עד מה מהתגלות כבוד ה' עלינו ורוח שכינתו בתוכנו כמו בימים הקדמונים. בכל זאת לא שב כבוד ה' מאתנו ולא מאם את זרע ישראל חלילה לעולם ולא רחק מהם. עוד שכינתו בתוכנו והנה זה עומד אחר כתלינו. וכביכול הוא אסור אתנו וקרוב הוא לכל קוראיו אליו וממהר לגאלינו בגאולת עולמים. כאשר אמנם מלבד היסורים והעוני שסובלים הישראל בהגלות ע"י מחרפיהם ולוחציהם. הנה עוד זאת רעה אליהם יותר מכל הרעות אשר כל הימים הם בעצבות ודאבון נפש על כי נעלה הש"י מאתם ומי יודע אם חפץ ה' עוד לגאלנו. כי מה אנחנו ומה בקשתינו להיות מעוררים את האהבה עד שתחפץ. ומי יודע אם כל עבודותינו יעלה ברצון לפני כסא כבודו ואם ישמע עוד אל קולנו והנה כאלה וכאלה יעציבו את לב בנ"י להתרשל מעבודתם כמו שכבר הי' כזה שאמרו מה בצע כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. לכך הנה זה ראשית הנחמה של ישראל ע"י הנביאים להראותם כי ה' אתם בכל מקומות מושבותם ועוד לא סר צילם מעליהם בכל ארץ גלותם וחפץ בעבודתם ושומע עתירתם כל הימים. וזהו המבואר בזוה"ק פ' שמות בענין מרכבת יחזקאל שהראה לו הש"י את כל אלה למען ידעו בנ"י כי גם בתוך הגולה כל המרכבה העליונה עמהם ועי"כ יתחזקו בעבודתם ולא יסירו ממנה לעולם כי ה' אתם. וזה הי' ג"כ ענין נבואת אהרן הכהן במצרים אל ישראל. שזה הי' דרכו להיות אוהב שלום ורודף שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כל הימים והוא שהי' מתנבא להם בשם ה' כאשר ראה ה' את עני עמי במצרים כי ירודים ומעונים מאד פן חלילה ישכחו את ה' לכך שלח את אהרן לדבר שלום אל עמו ואל חסידיו ולנחם אותם כי ה' אתם והענין הזה הוא באמת יסוד ושורש העבודה להתחזק ולהקים את שורש העבדות של ישראל בהגלות ולהראותם כי תמיד עיני ה' אל עמו וידו פשוטה לקבל תשובתם ועבודתם. וע"ז הוא ששבח משרע"ה אח"כ את אהרן לאמור ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. ר"ל הביטו וראו גודל מעלת אהרן כי רב הוא כי כלכם נתקיימו ותלינו עליו בגלותמצרים וכי הוא החזיק ידכם באמונה לה'. וזה שנאמר בגלות מצרים שאמר להם יוסף אנכי מת ואלהים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ. וכן בבשורת הגאולה נאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם. והנה אמרו רז"ל שקבלה הי'בידם שבלשון הזה של פקידה הם נגאלים. ויש להבין מה המעלה של לשון פקידה הלזה. אך הנה רמוז ענין פקידה היא על בחי' היחוד כמ"ש לפקוד את אשתו וז"ש יוסף אע"פ שאנכי בחי' היסוד מת בגלות בכל זה פקוד יפקוד אלהים אתכם בחי' היחוד של כנ"י יהי' תמיד עמכם גם בהגלות ועי"כ תזכו לגאולה. וזהו ע"י פקוד של הגלות יפקוד אתכם להגאולה. וכן הי' באמת שנאמר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם כנ"ל כמ"ש במצרים וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים ידיעה היא היחוד וכמ"ש ואזכור את בריתי וכנ"ל. וכן בשאר הגלות נאמר וירא בצר להם בשמעו את רינתם ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו וכנ"ל. ועד"ז א"א זכרנו בו לטובה ופקדנו בו לברכה שניהם מורים על היחוד. וכ"נ אתה זוכר מעשה עולם הוא בחי' השפעה והזכרות של מעשי הצדיקים אשר מעולם ופוקד כל יצורי קדם ג"כ רמז על היחוד ע"י יצורי קדם. והבן. נחזור לעניננו הנה שורש הנחמה של הצדיקים מבנ"י הוא להודיעם כי עבודתם נרצה לפני ה' לבל יפלו מעבודתם ע"י הסתרת פנים של הגלות וע"ז צריך התחזקות מאד עדי יתגלה רוח ה' ממרום להופיע עלינו לראות באור ה'. והוא שאמר יוסף וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור. ר"ל כאשר הי' אז בחשכת הבור לא ידע מאומה מכל המעש"ט שעשה כי עדיין לא הגיע העת להופיע אור ה' עליו להראות אהבתו אליו כי נרצה לפניו. לכך אין מי גלה אזנו כי כשר הדבר לפני ה' עד אח"כ בצאתו לחירות עולם. והנה זה שאמה"כ הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. ר"ל אף אם עתה בגלות הנה בנ"י זורעים ועובדים בדמעה ועצבות להש"י כי אינם יודעים אם ייטב בעיני ה' אם לא. אבל לעתיד יקצורו ברנה את כל פרי מעשיהם הטובים כי לא יפול מכל דבר הטוב ארצה. ובכן אנו מבקשים ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. פי' שיהי' באמת כן לרצון לעתיד עבודתינו של זמה"ז וכן אחר תפלת שמ"ע אנו מבקשים יהיו לרצון אמרי פי הוא ג"כ על שאנחנו מסופקים אם יעלו לרצון לפני ה'. והנה זהו שנאמר מאז בתחלה נחמה על התחזקות העבודה להש"י לאמור. זה ינחמנו כי בכל תיבת נחמ"ה הוא אותיות נ"ח בראש כי מאז אע"פ שראה ה' כי רבה רעת האדם בארץ ויאמר אמחה אבל נח מצא חן. וכזה יהי' לעתיד שנמצא חן בעיני ה' בב"א. וז"פ הפסוק שהתחלנו. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כו' כי לקחה מיד ה' כפליים כו' הוא כמו שבארנו למעלה כי שתים רעות הנה לעמי בהגלות. הא' יסורי הגוף של הגלות. הב' הדאגה והפחד על רצון ה' עליהם ואם חפץ בהם לשמוע אליהם. לכן לעומת שתי אלה ברוך יאמר אליהם בכפליים נחמו נחמו עמי מהיסורים ועול הגלות ואל תבושו ואל תיראו מעבודתכם כי גם עתה הוא עמכם. וגם בהגלות יאמר לכם הנני אלהיכם כנ"ל:
1
ב׳(מכי"ק)
דברו על לב ירושלים כו'. דהנה זהו אחת מן הנחמות שיהי' לע"ל שכל המצות והתורות ותפלות שאנו עושים בגלות ואנו סוברים שאינם עולים למעלה כמו שאמר ר' אלעזר במס' ב"מ דף נ"א מיום שחרב הבהמ"ק ננעלו שערי תפלה כמ"ש סכותה בענן לך מעבור תפלה. גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. ולעתיד ינחם אותנו הקב"ה ויאמר שעלו כל התפלות לרצון לפניו ית"ש. וזהו ותערב לפניך עתירתינו כו' אנא השב שכינתך לציון עירך. ר"ל אז כשתשוב השכינה לציון יערב לפניך עתירתי של היום ויתגלה כי נתקבל ברצון לפניך. וזהו והשב את העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל ותפלתם מהרה תקבל ברצון שאז יתגלה כי תפלתם של היום מהרה תקבל ברצון. וזהו שאמה"כ זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו לעתיד יהי' לנו נחמה ממה שנעשה עתה בעצבות כי הכל לרצון לפניו כנ"ל. וזהו נחמו נחמו עמי כו' דברו על לב ירושלים. פי' לעתיד יתגלה בהנחמה כי מה שתדברו היום בתפלתכם הוא על לב ירושלים כמ"ש והתפללו אליך אל המקום הזה יכוון לבו כנגד ירושלים.
דברו על לב ירושלים כו'. דהנה זהו אחת מן הנחמות שיהי' לע"ל שכל המצות והתורות ותפלות שאנו עושים בגלות ואנו סוברים שאינם עולים למעלה כמו שאמר ר' אלעזר במס' ב"מ דף נ"א מיום שחרב הבהמ"ק ננעלו שערי תפלה כמ"ש סכותה בענן לך מעבור תפלה. גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. ולעתיד ינחם אותנו הקב"ה ויאמר שעלו כל התפלות לרצון לפניו ית"ש. וזהו ותערב לפניך עתירתינו כו' אנא השב שכינתך לציון עירך. ר"ל אז כשתשוב השכינה לציון יערב לפניך עתירתי של היום ויתגלה כי נתקבל ברצון לפניך. וזהו והשב את העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל ותפלתם מהרה תקבל ברצון שאז יתגלה כי תפלתם של היום מהרה תקבל ברצון. וזהו שאמה"כ זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו לעתיד יהי' לנו נחמה ממה שנעשה עתה בעצבות כי הכל לרצון לפניו כנ"ל. וזהו נחמו נחמו עמי כו' דברו על לב ירושלים. פי' לעתיד יתגלה בהנחמה כי מה שתדברו היום בתפלתכם הוא על לב ירושלים כמ"ש והתפללו אליך אל המקום הזה יכוון לבו כנגד ירושלים.
2
ג׳א"י נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים כו'. כי בכל לילה השכינה מקוננת על ירושלים. ובכל לילה ולילה הקב"ה מנחם אותה נחמה אחר נחמה כי בזה יגדל הנחמה לעתיד. כי גם אדם אינו מוציא דבריו לבטלה על אחת כמה וכמה מלך מה"מ הקב"ה. ומכל נחמה ונחמה יהי' התשועה לעתיד תשועה חדשה לעצמה. וזהו נחמו נחמו הרבה פעמים. וזהו דברו על לב ירושלים כו'. דבר זה תאמרו לה כו':
3
ד׳להבין מה שאנו אומרים לישועה ולנחמה. הלא צריך להיות בהיפך כי הנחמה הוא קודם הישועה כי בהגלות צריך הנחמה על העבר והבטחה על הישועה כמ"ש בכל המקרא. אבל אחר הישועה למה צריך נחמה. אך הנה כתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה והילק כו'. הפי' הוא כי הנה כתיב ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. ופרש"י בשם התרגום יונתן ותקבלון אולפן חדת ממעייני הישועה כי ירחיב לכם לבבכם ע"י הישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בהגלות ע"י הצרות עכ"ל. כי זה הענין הלימוד החדש הצריך לעתיד כמו דרך משל בן מלך שנשלך מקטנותו בין בני הכפר ונתגדל בלשון הכפר ובנימוסי מנהגם הגם אשר לא נכון. ואח"כ כאשר נתגדל וזכה בן המלך ושב אל בית אביו וחצר כבוד מלכותו ויתלמד מחדש חכמות וטכסיסי המלכות הראויות לו. הנה אז הרע לו מאד בנפשו על אבדן ימים ושנים אשר עברו עליו בין יושבי הכפר בלא דעת ובלא תבונה. כן הוא בשוב ה' את שבות עמו ונזכה לראות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולהבין עמקי וטעמי סודות התורה היקרים והנעימים הראויות לבנ"י יחידי סגולה ואז נשוב אל לבבינו אבדן ימינו בחשכת הגלות בלא דעת ובלא תבונה אשר לא ידענו חסרוננו הנה ע"ז אמר ושלמתי לכם את השנים הש"י ישלים לנו בשלימות גם השנים שעברו בהגלות. וזהו לישועה ואח"כ יהיו צריכים נחמה על השנים שעברו בהגלות כי ינחם ה' את עמו וישלים להם התורות וכל הקרבנות שחסרו בהגלות. ואת מוספי יום השבת הזה ויום החודש הזה וכו' נעשה ונקריב לפניך בהגאולה בב"א:
4
ה׳(מכי"ק)
א"י נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליים ככל חטאותי' וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. הדקדוקי' רבו הכפל במלת נחמו. גם מהו הלשון מיד ה' הול"ל מה' מהו מיד ה'. גם מה שעמדו המפרשים מהו ענין בכפליים וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. גם מהו הלשון של נתינת הטעם שלכן נרצה עונה כי לקחה כפליים דמשמע אם לא לקחה כפליי' לא נרצה עונה. והדבר צריך ביאור. ונקדים דברי המדרש חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים ונתנחמו בכפליי' דכתיב נחמו נחמו עמי וכו'. גם הדברי' האלו תמוהים מהו כפל שחטאו בכפליי' דכתיב וכי חטא אחד עולה לשנים. ואם הפי' שלא חטאו רק ב' פעמים זהו קשה יותר מהראשונה בוודאי הי' הקב"ה מוותר כמבואר עלשלשה פשעי ישראל וכו'. ועוד שהוא נגד כל הנביאים שמבואר מה חטאו. ולזה נקדים להבין הפסוק במיכה. מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם ע"כ. מהו ענין מצולת ים וכי אנו צריכין לתת עצה להש"י היכן ישליך העונות. גם למה צריך השלכ' ימחוק העונות וכי דבר ממש הוא שיהי' שייך בהם השלכה ולמה דוקא במצולת ים. וגם מצינו בהתורה בהיפך שמבואר וסמך אהרן את ידו על ראש השעיר החי ונשא את כל העונות בנ"י וכו' אל ארץ גזירה וכו' הרי שעונות נשלחים למדבר. גם כפל הלשון עובר על פשע מהו הכוונה עוד ישוב ירחמנו (גם דקדוק הלשון באלשי"ך ישוב ירחמנו בלשון נסתר ותשליך בלשון נכח והול"ל וישליך) גם להבין לשון הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורי' וטהרתם כו' ומכל גלוליכ' אטהר אתכם מהו ענין מים טהורי'. גם להבין נוסח התפל' מה שאנו אומרים אחר פרשת העקידה ונאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' ותשליך במצולת ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדוולא יעלו על לב לעולם ג"כ תמהו בזה. גם להבין מה שמצינו טהרה במים. והנראה בכל זה דהנה מבואר בספרים שמכל מצוה נברא מלאך אחד כמבו' בש"ם ותד"א בא"ז פ"ג וכיצד יעשה אם עושה אדם עצמו צדיק ומדבד אמת מוסרין לו מלאך שהוא מתנהג עמו בדרך הצדיקים ומדבר אמת ואם עושה האדם עצמו רשע לכחש ולדבר שקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר ע"ש. וכמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו'. והנה התועלת מהמלאך הזה הוא לכמה דברים. הא' שהמלאך מסייעו לכמה מצות מכאן ואילך וע"ז אמרו מצוה גוררת מצוה כמבו' במפרשים. הב' גם משמרו מהחטא מחמת שא"א לילך עם רשע ונותן מחשבות טהורות בלב האדם לילך אחר מצות ולברוח מן העבירות. הג' שעולה למעלה ומדבר טוב על האדם כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. ויש לפרש בזה הפסוק בפ' העקידה. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וכו' וישא את עיניו וכו' ויעלהו לעולה תחת בנו ויקרא מלאך ה' אל אברה' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כו' כי ברך אברכך וכו' אמאי לא אמרו המלאך הראשון הכל בפעם אחת. ולהנ"ל נכון שמלקיחת המאכלת מצוה הזאת נברא מלאך והוא הדובר אליו ולאחר הקרבת הקרבן נברא מלאך חדש גבוה משל הראשון שהרי לא נגמר המצוה ביצחק רק במחשבה אבל אח"כ כשעשה המצוה בשלימות להקריב האיל תחת בנו ממש ואז נברא מלאך גבוה ורצה הקב"ה לשלוח הברכות האלו ע"י מלאך הגבוה. וק"ל. וגם אפשר לפ' בזה הכתובי' אצל הגר מה שבא לה מלאך אחר מלאך ותאמר מפני שרה גברתי אנכי בורחת ראה הקב"ה את צדקותי' שעדיין חושבת שרה לה לגברת בזה עלתה למדריר גדולה מזה הדבור נברא מלאך חדש ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי' ומשקבלה על עצמה להתענות תחת ידי' אין לך נסיוו גדול מזה נברא מלאך גבוה יותר מהראשון וכן מלאך השלישי מסתמא נתנה הודאה לקב"ה על מה שהבטיח' שזרע' לא יספר מרב. ובזה מבואר תשלום הפסוק כי שמע ה' אל עניך במה שהכנעת עצמך לקרות לשרה גבירתי ולהתענות תחת ידי' שהו"ל לכתוב כי ראה את עניך דהיינו שענתה שרה גבירתה. הדבור הזה הועיל לה. ובזה מבוא' הפסוק ויאמר הגר אי מזה באת ופרש"י יודע הי' אלא ליתן פתחון פה וכו'. הכוונה בזה שיהי' לה נסיון אם היא עדיין תקרא לשרה גברתי. ולכן הוצרך לשאול לה כדי שתשיב להמלאך מפני שרה גבירתי אנכי בורחת. וכן לאידך גיסא אם ח"ו עובר עבירה נברא משחית לחבל ר"ל וכמ"ש בבלעם בהליכתו לקלל את בנ"י נברא מלאך המשחית וז"פ אנכי יצאתי לשטן לך. מהו הפי' יצאתי הול"ל אנכי עומד לשטן מה ענין יציאה. ובזה יובן שהמלאך התנצל שנברא בשבילו לשטן שאין לו נחת מזה ואין להמלאך נייחא לחזור למקומו לשרשו עד שינקום ממנו נקמתו כמ"ש בס' תומר דבורה ע"פ הזוהר וסר עונך וחטאתך תכופר שהמשחית עומד ומבקש ממנו פרנסתו שהשי"ת יעשה נקמתו בבן אדם והשי"ת נותן לו פרנסתו שימתין לו עד שיעשה תשובה. וז"פ נושא עון ועובר על פשע כמבואר בס' הנ"ל באריכות. כמבואר בזוה"ק על פסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות וכו'. והנה זה לעומת זה כמו במצוה עושה המלאך ג' פעולות. הא' שמציל את האדם ממקרים רעים. הב' שמצילו והולך עמו לשמרו שלא יבא לידי עבירה ח"ו. הג' שעולה לפני ה' וממליץ טובה עליו שהוא הנברא מן המצוה זו ומזה בא כמה מיני השפעות וישועות מזה. והנה להיפך מזה ג"כ יש לו ג'מעלות הנ"ל. הא' שמזיקו כנ"ל כמו שמצינו בבלעם. הב' שעולה ומסטין וכנ"ל וכמ"ש בזוה"ק. הג' שמכשילו בעבירות ומכניס בלבו הרהורים רעים. וזה שבשר הנביא שיסיר לב האבן מבשרכם. ולפעמים מתלבשים בבני אדם רעים והם מיסרים אותו ביסורים קשים ורעים ר"ל כמ"ש תיסרך רעתך. ולפעמים מתלבש בבר אדם שהם נראים לו כאוהבים ומחטיאים אותו והנה אמרו חכז"ל העוקר ע"ג צריך לשרש אחרי' דהיינו אם יניח השורש הולך וגדול אח"כ כן הענין ג"כ בחטאים שכל זמן שלא קבל עליו יסורים מידי מחשבה אי אפשר לצאת יום ויום בא מחדש דלמא ישמע היום ר"ל: [ע"כ נמצא כת"י ישן וחסר הסיום חבל על דאבדין]
א"י נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליים ככל חטאותי' וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. הדקדוקי' רבו הכפל במלת נחמו. גם מהו הלשון מיד ה' הול"ל מה' מהו מיד ה'. גם מה שעמדו המפרשים מהו ענין בכפליים וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. גם מהו הלשון של נתינת הטעם שלכן נרצה עונה כי לקחה כפליים דמשמע אם לא לקחה כפליי' לא נרצה עונה. והדבר צריך ביאור. ונקדים דברי המדרש חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים ונתנחמו בכפליי' דכתיב נחמו נחמו עמי וכו'. גם הדברי' האלו תמוהים מהו כפל שחטאו בכפליי' דכתיב וכי חטא אחד עולה לשנים. ואם הפי' שלא חטאו רק ב' פעמים זהו קשה יותר מהראשונה בוודאי הי' הקב"ה מוותר כמבואר עלשלשה פשעי ישראל וכו'. ועוד שהוא נגד כל הנביאים שמבואר מה חטאו. ולזה נקדים להבין הפסוק במיכה. מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם ע"כ. מהו ענין מצולת ים וכי אנו צריכין לתת עצה להש"י היכן ישליך העונות. גם למה צריך השלכ' ימחוק העונות וכי דבר ממש הוא שיהי' שייך בהם השלכה ולמה דוקא במצולת ים. וגם מצינו בהתורה בהיפך שמבואר וסמך אהרן את ידו על ראש השעיר החי ונשא את כל העונות בנ"י וכו' אל ארץ גזירה וכו' הרי שעונות נשלחים למדבר. גם כפל הלשון עובר על פשע מהו הכוונה עוד ישוב ירחמנו (גם דקדוק הלשון באלשי"ך ישוב ירחמנו בלשון נסתר ותשליך בלשון נכח והול"ל וישליך) גם להבין לשון הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורי' וטהרתם כו' ומכל גלוליכ' אטהר אתכם מהו ענין מים טהורי'. גם להבין נוסח התפל' מה שאנו אומרים אחר פרשת העקידה ונאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' ותשליך במצולת ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדוולא יעלו על לב לעולם ג"כ תמהו בזה. גם להבין מה שמצינו טהרה במים. והנראה בכל זה דהנה מבואר בספרים שמכל מצוה נברא מלאך אחד כמבו' בש"ם ותד"א בא"ז פ"ג וכיצד יעשה אם עושה אדם עצמו צדיק ומדבד אמת מוסרין לו מלאך שהוא מתנהג עמו בדרך הצדיקים ומדבר אמת ואם עושה האדם עצמו רשע לכחש ולדבר שקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר ע"ש. וכמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו'. והנה התועלת מהמלאך הזה הוא לכמה דברים. הא' שהמלאך מסייעו לכמה מצות מכאן ואילך וע"ז אמרו מצוה גוררת מצוה כמבו' במפרשים. הב' גם משמרו מהחטא מחמת שא"א לילך עם רשע ונותן מחשבות טהורות בלב האדם לילך אחר מצות ולברוח מן העבירות. הג' שעולה למעלה ומדבר טוב על האדם כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. ויש לפרש בזה הפסוק בפ' העקידה. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וכו' וישא את עיניו וכו' ויעלהו לעולה תחת בנו ויקרא מלאך ה' אל אברה' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כו' כי ברך אברכך וכו' אמאי לא אמרו המלאך הראשון הכל בפעם אחת. ולהנ"ל נכון שמלקיחת המאכלת מצוה הזאת נברא מלאך והוא הדובר אליו ולאחר הקרבת הקרבן נברא מלאך חדש גבוה משל הראשון שהרי לא נגמר המצוה ביצחק רק במחשבה אבל אח"כ כשעשה המצוה בשלימות להקריב האיל תחת בנו ממש ואז נברא מלאך גבוה ורצה הקב"ה לשלוח הברכות האלו ע"י מלאך הגבוה. וק"ל. וגם אפשר לפ' בזה הכתובי' אצל הגר מה שבא לה מלאך אחר מלאך ותאמר מפני שרה גברתי אנכי בורחת ראה הקב"ה את צדקותי' שעדיין חושבת שרה לה לגברת בזה עלתה למדריר גדולה מזה הדבור נברא מלאך חדש ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי' ומשקבלה על עצמה להתענות תחת ידי' אין לך נסיוו גדול מזה נברא מלאך גבוה יותר מהראשון וכן מלאך השלישי מסתמא נתנה הודאה לקב"ה על מה שהבטיח' שזרע' לא יספר מרב. ובזה מבואר תשלום הפסוק כי שמע ה' אל עניך במה שהכנעת עצמך לקרות לשרה גבירתי ולהתענות תחת ידי' שהו"ל לכתוב כי ראה את עניך דהיינו שענתה שרה גבירתה. הדבור הזה הועיל לה. ובזה מבוא' הפסוק ויאמר הגר אי מזה באת ופרש"י יודע הי' אלא ליתן פתחון פה וכו'. הכוונה בזה שיהי' לה נסיון אם היא עדיין תקרא לשרה גברתי. ולכן הוצרך לשאול לה כדי שתשיב להמלאך מפני שרה גבירתי אנכי בורחת. וכן לאידך גיסא אם ח"ו עובר עבירה נברא משחית לחבל ר"ל וכמ"ש בבלעם בהליכתו לקלל את בנ"י נברא מלאך המשחית וז"פ אנכי יצאתי לשטן לך. מהו הפי' יצאתי הול"ל אנכי עומד לשטן מה ענין יציאה. ובזה יובן שהמלאך התנצל שנברא בשבילו לשטן שאין לו נחת מזה ואין להמלאך נייחא לחזור למקומו לשרשו עד שינקום ממנו נקמתו כמ"ש בס' תומר דבורה ע"פ הזוהר וסר עונך וחטאתך תכופר שהמשחית עומד ומבקש ממנו פרנסתו שהשי"ת יעשה נקמתו בבן אדם והשי"ת נותן לו פרנסתו שימתין לו עד שיעשה תשובה. וז"פ נושא עון ועובר על פשע כמבואר בס' הנ"ל באריכות. כמבואר בזוה"ק על פסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות וכו'. והנה זה לעומת זה כמו במצוה עושה המלאך ג' פעולות. הא' שמציל את האדם ממקרים רעים. הב' שמצילו והולך עמו לשמרו שלא יבא לידי עבירה ח"ו. הג' שעולה לפני ה' וממליץ טובה עליו שהוא הנברא מן המצוה זו ומזה בא כמה מיני השפעות וישועות מזה. והנה להיפך מזה ג"כ יש לו ג'מעלות הנ"ל. הא' שמזיקו כנ"ל כמו שמצינו בבלעם. הב' שעולה ומסטין וכנ"ל וכמ"ש בזוה"ק. הג' שמכשילו בעבירות ומכניס בלבו הרהורים רעים. וזה שבשר הנביא שיסיר לב האבן מבשרכם. ולפעמים מתלבשים בבני אדם רעים והם מיסרים אותו ביסורים קשים ורעים ר"ל כמ"ש תיסרך רעתך. ולפעמים מתלבש בבר אדם שהם נראים לו כאוהבים ומחטיאים אותו והנה אמרו חכז"ל העוקר ע"ג צריך לשרש אחרי' דהיינו אם יניח השורש הולך וגדול אח"כ כן הענין ג"כ בחטאים שכל זמן שלא קבל עליו יסורים מידי מחשבה אי אפשר לצאת יום ויום בא מחדש דלמא ישמע היום ר"ל: [ע"כ נמצא כת"י ישן וחסר הסיום חבל על דאבדין]
5
ו׳קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלהינו. פי' כי צריך האדם לישר כוונתו לשמים אף בדבר שהוא ערב לו בתענוגי עוה"ז. וזהו ישרו בערבה שהוא בדבר הערב לו ומתוק לחכו יהי' מסילה לאלהינו עיקר כוונתו לכבוד שמים להתענג עי"ז בעבודת הבוראב"ה. וזה שאמה"כ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כו' לעשות כן בקרב הארץ ר"ל עיקר העבדות לעשות כן ולקיים אותם בקרב הארץ הגשמי הלזו בעניני מעשי הארציות כאכילה ושתיה לכוון בהם לשמים כנודע. וזה הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה שהם אוכלים ושותים ואעפ"כ הוא נחשב להם לעבדות ומעלה יתירה לפני הש"י ב"ה:
6
ז׳בגמ' שבת עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו' ע"ש בגמ'. ויש להבין מה זה הענין הפלא ופלא הגדול שצריך לזה לאבד חכמת חכמיו הלא זה מדרך העולם והטבע לשכוח למודו אם לא יחזור אחריו ומה פלא הוא. אך הנראה לבאר דהנה זה מצינו בסדר הנהגת הבריאה שהוא יש מאין הנה האין וההעדר הוא סיבה להיש והנמצא אח"כ וכמו שהי' מאז בתחלת בריאת העולם כן הוא תמיד כאשר הדבר הצריך להתעלות יותר גבוה במעלה או בגידול צריך הוא מקודם להתמעט יותר וכמבואר זה הענין בכל הנמצאים שבעולם. ומה גם להיודעים בסוד ד' בענין מיעוט הירח כיל"ח הנה כי כן הלא כבר הבטיח הש"י ב"ה לפאר ולרומם ולהדר את עמו ישראל בעת יתגלה כבוד מלכותו במהרה בביאת משיחנו ב"ב. לכך טרם עלותם במעלות הר בית ד' ומקום קדשו צריכים הם לבחי' אין הקודם להוי' של אח"כ כנ"ל. וזה הי' ענין חורבן בהמ"ק של בית שני כי אחרי אשר כבר הבטיח הש"י ע"י נביאיו את גודל כבוד הבית האחרון כמ"ש ואני אהי' לה חומת אש סביב וכיוצא מהפסוקים המורים ע"ז. נמצא כי א"א להיות הבית האחרון העתיד בגודל המעלה זולת אחר ההעדר המוקדם לה להויה. וגודל ההעדר הוא סימן לגודל ההויה שלאח"כ לכך נחרב כולו מאז כדי שיתבנה במהרה ביתר שאת ויתר עוז לאין שיעור וא"ם. נמצא כי הרעה זאת של החורבן הוא הקדמה הטובה והנעלה לרב הטובה העתיד לבא ב"ב. וזה הוא הענין ג"כ בעניני התורה ועבודה. כי א"א לקבל אור הגדול של לימוד התורה מחדש אם לא יתבטל להיות כאין אצלו מה שלמד כבר. וכל עוד שיגדל האין יגדל אח"כ ההויה והיש כמו שבארנו. לכך כאשר לעתיד יתגלה כבודו לעיני כל בשר יחדיו בתורה אשר יאיר עינינו לדעת סודות העליורם הצפונים בה. הנה ע"ז אי אפשר להשיג המעלה הזאת הגבוה שהיא נקראת פלא מעלמא דאתכסיא אם לא שישתכח לימוד התורה שלמד עד הנה. ואז החכמה מאין תמצא מבחי' אין תמצא החכמה העתידה ב"ב להתגלות. הנה זה הדבר שאמרו חכז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל כי להיותם מקבלים אור הגדול של התורה העתידה צריכים לשכוח את שלמדו כבר ולהיותם בחי' אין הגמור. וזהו שאמר הכתוב הפלא ופלא ר"ל כי התורה העתידה תהי' בבחי' גבוה מאד מאד מעלמא דאתכסיא הנקרא הפלא ופלא ולכך אמר הכתוב בכרכה העתידה והטובה שיהי' כי יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא לזכותם לאור תורה הגדול. לכך צריכין להיות תחלה ואבדה חכמת חכמיו בבחי' אין הגמור כנ"ל ואז עי"כ יזכו לאור הפלא ופלא כנ"ל. וז"ש במדרש איכה. קשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה הקב"ה יותר מחורבן בהמ"ק ע"ש. הכוונה כמו שבארנו כי להדבר הצריך להתעלות יותר צריך ההעדר יותר ולכך הנה מעלת הצדיקים אשר יתעלה לעתיד אין לשער ואין לספר עין לא ראתה אלהים זולתך וזהו יותר גבוה ממעלת ביהמ"ק כי הלא הבהמ"ק נעשה רק עבור הצדיקים ולכך גם ההעדר והאין הוא להם יותר קשה מכולם. וזהו הפי' קשה סילוקן של הצדיקים יותר מחורבן בהמ"ק. כי כן באמת לעומת זה יזכו למעלה יותר גבוה מבנין בהמ"ק לכך אצל בהמ"ק נאמר רק פלא אחד ואצל הצדיקים נאמר שתי פליאות ע"ש. כי עיקר מיתתם היא להפליא להחיותם כמש"א חכז"ל והמתים להחיות. נמצא כי המיתה צורך החיות והחורבן הוא צורך הבנין העתיד להיות ושכחת התורה היא צורך התחדשות הפלאים להיות. ובזה מרמז ג"כ מה שאנו קוראין תמיד פ' ואתחנן אחר תשעה באב ששם קורין עשרת הדברות השניות כי הכל עולה בקנה אחד להתחדשות התורה בעשרת הדברות השניות בבנין בהמ"ק בב"א. וז"ש ג"כ ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך החש"ך הוא שכח"ה כי אי"א לשמוע את הקול מחדש רק לעשות עצמו בבחי' שכחה כמו שלא למד כלל עדיין. וז"ש בגמ' אצל ר' זירא שהתענה ארבעים תעניות שישכח הלימוד של בבל כדי לקבל אח"כ הלימוד של ארץ ישראל במעלה יתירה ונשאה. וזהו שאמה"כ אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כאלו כבר יש לו חכמה רק יבטל את עצמו כאין ואפס אז ישיג להשכל וידוע אותי. וזהו ערן ברכת התורה בכל יום מחדש כמי שלא למד עדיין דבר ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים. אז ברוך ד' יום ויום כנ"ל. והבן:
7
ח׳בפ' וישלח העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. הנראה ברמז הכתוב דהנה כתיב ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו הרמוז בזה על גודל אהבת הש"י את עמו ישראל אשר גם בהיותם עתה בגלות לא מאסם ולא געלם וכביכול שוכן אתם והיחוד נעשה למעלה גם בזמה"ז לטוב להם לישראל כל הימים. וזה לשון עונה כלשון ועונתה לא יגרע. כי גם בגלות עונתם לא יגרע כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם. כלומר שאין היחוד מופר גם בלילות וזה לשון בריתי. ת"ש ותטמא הארץ ואפקוד עונה עלי' פי' אע"פ שתטמא הארץ אפקיד עונה עלי' לשון פקידה הוא היחוד כי עונתה לא יגרע כנ"ל. והענין הגדול הזה הוא שפעל יעקב אבינו ע"ה ברוב קדושתו ותפלתו עבור כלל ישראל להיות השכינה הולכת עם ישראל תמיד בכל מקומות גלותם ולהיות היחוד נעשה גם ביום צרה כמ"ש העונה לעמו ישראל בעת צרה גם בעת צרה נעשה העונה להיות היחוד נעשה בהשכינה כל הימים להחיות את ישראל בהגלות ולהיותם נענים בעת צרתם ע"י שקרוב ד' בכל קראנו אליו. וז"ש ביום צרתי אקראך כי תענני כי היחוד נעשה גם ביום צרה. וזה הי' ענין הכרובים ביום שנחרב בהמ"ק היו מחוברים כמער איש ולויות כמבואר בגמ' לרמז בזה על כל זמן הגלות שיהי' היחוד נעשה תמיד כי הלא אין לך יום צרה גדולה יותר מיום שנחרב הבהמ"ק ואעפ"כ היו הכרובים האלו לאות על היחוד העליון. וז"ש יענך ה' ביום צרה כי תמיד גם ביום צרה יענך כי עונה נעשה לעמו ישראל בכל עת שועם אליו. והוא כמ"ש כי רגע באפו חיים ברצונו פי' אף אם רגע ח"ו יעלה האף הנה מ"מ הלא הרצון העליון הוא תמיד לטוב על ישראל והרצון הוא למעלה מבחי' האף. וז"ש אם קפץ באף רחמיו סלה. אעפ"י שקפץ באף נראה כביכול ח"ו ככועם הנה רחמיו הם סלה גם בשעת הכעם. והענין הזה נודע כי באותו היום שחרב בהמ"ק בכעם הגדול ר"ל באותו שעה נולד משיח כמבו' בגמ' וכזה הי' אצל עשרת השבטים בני יעקב אעפ"י שאז מכרו את אחיהם וכולם היו עוסקים בשקים ותעניתם בכ"ז אז נברא ונצמח אורו של משיח בן דוד ע"י יהודה ותמר שזה רומז על יחוד העליון כמבו' במ"א. וזהו שאמר יעקב העונה אותי ביום צרתי כנ"ל כי הוא פעל כל זאת. וז"ש כי לך ד' הוחלתי כי אתה תענה ד' אלהינו ע"י היחוד. וז"ש והי' טרם יקראו ואני אענה כנ"ל. וע"ז אמרו חכז"ל הקורא ק"ש בעונתה לקרב היחוד כנ"ל. והבן:
8
ט׳ישעי' ס"ו שמחו את ירושלים וגילו בה כו' שישו אתה משוש כו' למען תינקו ושבעתם משוד תנחומי' למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה. כי כה אמר ד' הנני נוטה אלי' כנהר שלום וכו' וינקתם כו' כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו וראיתם ושש לבכם וכו'. הדקדוקים בפסוקים הללו בכפילת הדברים מבוארים למבין. אך להבין כ"ז הנה עוד אמרו חכז"ל שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכו'. ויל"ד בלשונם שאמרו זוכה ורואה לשון הוה ולא אמרו יזכה לראות בשמחתה. וכן בלשון הכתוב אמר ג"כ שמחו. שישו. ואח"כ בלשון עתיד. אך לבאר כל זה. הנה נודע בשם הבעש"ט פי' הכ' ימלא ד' כל משאלותיך שהכוונה שכל משאלות האדם צריך להיות רק לכבוד השם יתעלה שימלא השם הוי' ב"ה כי לע"ע בגלות אין השם שלם ואין הכסא שלם. וזפ"ה ימלא ד' שיהי' השם מלא בהיחוד זה יהי' כל משאלותיך. כי אמנם אך זה צריך האדם לכוון בכל מעשיו לשם יחוד קוב"ה לאוקמי שכינתא מעפרא. ונבאר עוד הסיפא דקרא הנ"ל עתה ידעתי כי הושיע ד' משיחו יענהו משמי קדשו וכו'. דהנה מבואר בזוה"ק בענין תיקון שלשה משמורות וז"ל שם. משמרה ראשונה אינון מלאכין דאמרי שירתא בריש לילא ומאי קאמרי לד' הארץ ומלואה כו' מי יעלה בהר ד' כו' נקי כפים ובר לבב כו'. בגין דכד ליליא פריש גדפוי כו' כל בני עלמא כו' ונפקי נשמתיהו לסלקא לעילא ואינון מלאכין קיימין ואמרי מי יעלה בהר ד' וכו'. וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא ואי לא זכיין אינון דחיין לון לבר וכו' ע"ש. ואינון נשמתין דצדיקייא אזלין ושאטן לעילא ופתחין לון פתחין וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר ד' כגוונא דרזא דהר הבית לתתא. ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו וכו' ע"ש. משרייא תנינא אתמנא בד' שעתי אחרנין כו' ואעל קב"ה בגנתא דעדן ואלין אינון אבלי ציון ואינון דבכו על חורבן בי מקדשא וכו' ע"ש בזוה"ק פ' ויקהל. ובזוהר חדש מסיים ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת וכו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו שכיבת לעפרא כו' כדין בההיא שעתא איהי אתערת לגביה והוא שאיל לה מי את בתי בגלותא ותאמר אנכי רות אמתך מרוות בצערין מרוות במכאובין וכו' ע"ש חי ד' שכבי עד הבקר וכו' והי' אם יגאלך טוב יגאל. ליני הלילה בגלותא ואנהיגי בניך תמן באורייתא ובעובדין טבין ואם יסהדון עלך עובדין טבין למפרק לך פריק ואם לא וגאלתיך אנכי ע"ש. המבו' מדברי הזוה"ק האלו כי נשמות הצדיקים הן המה זוכים לעלות בכל ערב אל הר בית ד' ומקום קדשו בסוד קב"ה ושכינתי' ורבבות מלאכי קודש המתעוררים על חירבן ציון וירושלים והן המה עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות בג"ע בהיכל משיח להצטער בגלות ישראל וגלות השכינה עד שמתעוררים רחמי הש"י ב"ה על כנ"י לנחם אותה ולדבר על לבה כי מהרה יגאל אותנו בקרוב כמבואר שם בז"ח ע"ש. והנה אמנם זה הוא ע"י שכל ימי הצדיקים בחייהם הנה אך זה כל ישעם וכל חפצם וכוונת לבם בטבודתם ליחדא קוב"ה ולאוקמי שכינתא מעפרא. ע"כ כפי ערך מחשבתם ועבודתם כל היום כן המה זוכים בערב לעלות במרום שבתם אל מקומם הנכון להם וכפי הצער ומרירות נפשם ויגונם על גלות השכינה כך הם מעוררים רחמי הש"י על הגאולה במהרה. כי מיד קרובה ישועתו לבא כי למעלה הכל נכון העתיד וההוה הכל שוה. אך ע"י הבקשות ותחנונים של הצדיקים הם עתה המעוררים הגאולה למהר ולבשר שלום אל השכינה ואל עמה כמו שנתבאר. וכמו שמובא המעשה של ר' אברהם הלוי. כי במרירות נפשו על חורבן בית אלהינו אצל הכותל מערבי נתעלף. ואחרי שראה עטוי' כאבילה וראשה חפוי. מיד ראה אותה מעוטפת בכל בגדי כבוד בספיר ויהלום. ע"ש בס' עמק המלך ובס' אור הישר. כי כן הדבר באמת כי הצדיקים במרירות נפשם וצערם על קבה"ו הם המעוררים מיד הגאולה העתידה לבא אל השכינה. וז"ש קול ברמה נשמע רחל מבכה על בני'. ר"ל כאשר הקול ברמה נשמע כי רחל מבכה על בני'. וזה נשמע ע"י הצדיק שלמטה אז מיד נאמר אח"כ כה אמר ד' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וכו' ושבו בנים לגבולם ע"י התעוררת שלמטה מתעורר מיד הנחמה שלמעלה על השכינה. ועד"ז צעק הנביא כי רחק ממני מנחם משיב נפשו ר"ל אין איש שם על לב להצטער בגלות השכינה לגרום לה דברים טובים ונחומים כנ"ל. והנה זה המבואר בזוה"ק בר"מ פ' פנחם וז"ל ובזמנא דאתחריב בי מקדשא אקמוה דעבדים חפו ראשם ונתדלדלו אנשי מעשה ודאי אנשי מעשה אתקריאו על שם מטרוניתא דאיתמר עלה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. אבל אי אית צדיק דזכווי ועובדוי לאנהרא בהון מטרוניתא ולמפשט מינה לבושי קדרותא דפשטין ולקשטא לה בלבושין דגוונין נהירין ברזין דאורייתא וכו' ובההיא זמנא סליק מינה רוגזיה דברי' וחמת המלך שככה ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמי' מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך בההוא זמנא שאלת על פורקנא דילה ובנהא ועמה הה"ד תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. וז"ש בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהבי' ופירש"י מתוך שהיא בוכה תמיד דמעתה. על לחייה. הכוונה כמו שבארנו כי השכינה בוכה תמיד כי אין לה מנחם מכל אוהביה. ר"ל כי אין צדיק בארץ אשר מצטער עבורה לגרום על ידו נחמתה כמ"ש. כי אם היו צדיקים מצטערים עלי' ומתפללים עבורה אז היו מעוררים מיד את נחמתה וזהו שמקוננת כי אין לה מנחם מכל אוהבי'. כי אמנם כן צריך להיות מחשבתו לכוון רק עבור כבוד ד' וכנ"י לא זולתו כלל. וכמ"ש אפם בלתך גואלנו לימות המשיח ר"ל מי שאינו מכוון שום דבר אפס בלתך וכבודך יתעלה זה הוא גואלנו לימות המשיח כי מיד הוא מתעורר להביא המשיח כנ"ל. וז"פ ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. פי' זה הצדיק הוא המביא הגואל שאינו מכוון רק למען שמו באהבה. וז"ש החכמים כל ימיחייך להביא לימות המשיח. פי' להביא לימות המשיח כל ימי חייך לעורר בכל ימי חייך הרחמנות שלמע'על השכינה למען הביא מיד ימות המשיח לנחם את השכינ' כנ"ל. וזה שאנו מתפללים יהי רצון כו' שנשמור חוקיך בעוה"ז ונזכה ונחי' ונראה ונירש טובה וברכה לחיי עוה"ב. פי' שנירש עתה ונזכה בימינו לעורר שני ימות המשיח וחיי עיה"ב כמו שא"א אתה הוא בעוה"ז ואתה הוא לעוה"ב. פי' אתה הוא עם הצדיק שהוא בעוה"ז והוא בעוה"ב גם בעוה"ז נחשב לו העולם העליון בא לו כבר כנ"ל. וכן משה רבינו ע"ה אמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת כו' כי השירה הזאת מוסב על העתיד והוא שר עתה את השירה שלעתיד כאלו כבר באה הגאולה. וז"ש יראו עינינו וישמח לבנו כו" בישועתך כו' באמור לציון מלך אלהיך. פי' שיראו עינינו עתה וישמח לבנו בהישועה של עתיד. כי מיד נתעורר הישועה של אמור לציון מלך אלהיך כמ"ש. וזה הפי' יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו פי' שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים ומשמחם בהגאולה שיהי' כבוד ד' לעולם וזה ישמח ד' במעשיו הם הצדיקים שנקראים מעשי ידי להתפאר. וז"ש אוהבי ד' המחכים בבנין אריאל וכו' נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם. ר"ל אוהבי ד' הם הגורמים היחוד של זכור ושמור והם המחכים ונוטרים ליום השביעי העתיד לבא שיהי' היחוד בשלימות וקיום. וז"פ זכור ושמור להקם ומבקשים שגם עתה שמחם מיד בבנין שלם בהגאולה העתידה שיגרמו מעשי' הטובים לעורר מיד כל הטוב העתיד להיות. וז"פ השיבה לי ששון ישעך פי' אחרי כל המרירות שהצטער על הגלות מבקש השיבה לי השמחה והששון של ישעך להראות לי הגאולה כי במהרה תהי' צדיק ונושע כנ"ל. מעתה נשוב לביאור הכתובים שהתחלנו. הנה זה פי' הכ'ימלא ד' כל משאלותיך אם יהי' רק זהכל כוונתך ומשאלותיך שימלא ד' יקבה"ו וכל הימים תצפה רק על כבוד ד' א' תזכה לעורר רחמנות עליון על השכינה שהקב"ה ישוב מיד לנחם אותה כי קרובה ישועתה לבא. ואתה מיד תראה בנחמתה כמעשה דר"א הלוי הנ"ל. וז"פ עתה מיד ידעתי כי הושיע ד' ע"י שזוכה ונשמתו עולה בערב לג"ע העליון בהיכל המשיח כמו שבארנו. הנה משיחו יענהו מיד משמי קדשו בגבורות ישע ימינו כי משם יראה כל הטוב העתיד לבא כנ"ל. וז"ש חכז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. כי כאשר מתאבל על ירושלים בכוונה וצער הלב על גלות השכינה הנה עי"כ מתעורר הרחמנות שלמעלה להגאולה וזוכה מיד ורואה בשמחתה כנ"ל. וז"ש הכתוב שמחו את ירושלים וגילו בה פי' להביא מיד שמחה וגילה אל ירושלים ע"י התעוררת שלמטה שישו אתה משוש מיד כל המתאבלים עלי' כמו שבארנו. כי השם ירושלים הוא מוסב על ירושלים שלמעלה והשכינה. למען תינקו ושבעתם אח"כ משד תנחומיה של השכינה כי היא תשוב ותנחם את בנ"י. למען תמוצו והתענגתם מזיוו כבודה של השכינה. כי העיקר הכל להביא בראשונה שמחה ונחמה להשכינה ע"י התעוררת התחתונים עבורה ואח"כ אתם תמוצו והתענגתם מזיוו כבודה. וז"ש הכתוב כי כה אמר ד' הנני נוטה אליה כנהר שלום פי' אל השכינה ינטה כנהר שלום ראשונה ואח"כ וינקתם ממנה כי היא אם הבנים שמחה. וז"ש כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי מנחמכם ובירושלים תנוחמו כי הכל הוא דרך מעבר של השכינה שהיא נקראת ירושלים. וזהו וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה בישועתה במהרה בימינו אמן:
9
י׳לשבת נחמו ולחמשה עשר אב
10
י״אנחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. נקדים מ"ש בפי' הפ' וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו וכתיב אח"כ הראני נא את כבודך. לכאורה צריך להבין מפני מה לא התפלל ע"ז מקודם והמתין עד כה אחר עשיית העגל אז בקש על דבר גדול כזה הראני נא כו'. רק הנה ידוע מדת טובו של בוראנו ית"ש שהוא נח לרצות. . ר"ל אף אם כבר כעם על רוע מפעלינו הוא נוח לרצות אח"כ והוא מתנחם ומתחרט למפרעעל הכעס שהי'לו תחלה כי רצונו ית"ש אך להטיב. וז"ש גבי דור המבול נחמתי כי עשיתי'. וזה הפי' וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. ר"ל לא מיבעי' לעשות עמנו ח"ו שום דבר רע בפועל בודאי לא יעשה. רק הוא מתנחם ומתחרט למפרע בחרטה דמעיקרא על אשר דבר לעשות לעמו וכעס אז עליהם. ומפני כן הי' אז עת רצון אשר לא הי' כמהו מעולם לפני החטא. כי קודם החטא לא הי' באפשרי להיות זאת. רק לאחר הכעם מחמת החטא הי' הרצון עליהם לטובה ביתר שאת ויתר עז לכן הי' משה רבינו מתפלל אז עד"ז הראני נא כו'. ובזהיש לפרש ג"כ הפ' נחמו נחמו עמי כו' לשון נחמה וחרטה דמעיקרא על תוקף הגלות שעבר יאמר אלהיכם. וזהו שאמרו בגמ' לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. כי החדשים נחלקים לפי ההפטורת ז' דנחמתא וג' דפרענותא כי חלקו של עשו הם ג' חדשים אלו טבת תמוז אב. אף כי אז בחודש אב גברה ידו לשלוט בנו ולהחריב בית קדשנו ותפארתנו. על כל זאת אין מגיע לו חלקו רק עד חצי חודש. לכן בהגיע יום חמשה עשר נתעורר הרחמים הגדולים עלינו להביא כביכול נחמה בלבו וחרטה דמעיקרא על ימי המצרים אשר שלטו יד אויבינו. ומתחילים ימי הרצון לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכל לטובה ולישועה ונחמה בב"א:
11
י״בא"י לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכו'. יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. הנראה לרמז בזה כי הימים האלו נקראים ימי הרצון כי זהו דרך הישר לפני האיש הולך תמים שיה' חפצו ורצונו לראות בטובת חבירו ולשמוח בישועתו בהשפעות טובות אשר חננו אלקים. וז"ש דוד המלך ע"ה בנעים זמירות רבים אומרים מי יראני טוב כו' נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירשם רבו כי עיקר שמחתו בטובת הכלל. לכן אם חנן ד' אותו בעושר וכבוד יהי' עומד ומצפה לראות זאת ג"כ אצל חבירו. וגם בעניני עבדות הבורא ובתורה וכל הענינים יהי' לבבו שלם כן עם רעהו. לראות בטובת חבירו כמו בעצמו. וז"פ רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. פי' כאשר הקב"ה רואה הרצון טוב אשר ליריאיו לראות בטובת חבירו. אזי הקב"ה כל יכול וכוללם יחד למלאות משאלות לבבם שלא יחסר מהם כל טוב. לכן גם ביום ט"ו באב שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון להיות הכנה על ר"ה הבע"לצריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמ' יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פי' שכל אחד מבנ"י ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו. כאשר ראינו בברכת יעקב אבינו ע"ה אשר ברך לכל אחד מהשבטים בברכה מיוחדת יהודה גור ארי'. נפתלי אילה שלוחה וכדומה. כי י"ב שבעים הם רמוזים נגד י"ב צרופי שם הוי' ב"ה לכן הברכה לכל שבט הי' לפי הצירוף של שם הוי' השייך לשבטו. אולם אח"כ ככלותו לברך את כאו"א בפני עצמו הי' כוללם יחד כמ"ש איש אשר כברכתו ברך אותם. פי' שיהי' לכאו"א כח להשפיע לזולתו מברכתו השייך לחלקו שיהי' כן ג"כ לחבירו כמהו כי יכנים רצונו וחפצו לראות בטובת חבירו. וזה הרמז במגלת רות. וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו. לרמז על האמור למעלה להיות האחדות ואהבה בישראל. וזה ענין התמורה שלף נעלו ונתן לרעהו מטובתו אשר חנן אלקים אותו יתן לרעהו. וזהו מביא להגאולה ב"ב וענין התמורה הוא כפי שמצינו בגמ' כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. ר"ל כיון שזכה זה במעלה והשפעות העושר וזה במעלות החכמה וכל אחד יכול להשפיע לחבירו מטובתו. לכן כיון שזכה זה נתחייב להשפיעו גם כן מחלק טובתו אשר חננו אלקים. ואז ממילא שניהם כאחד זוכים לטובה זה כזה. ונחזור לענינינו. לא היו ימים טובים לישראל כו'. דקדוק הלשון ימים טובים לשון רבים רמז על ימי הרצון הנמשכים מהיום עד ר"ה יהיו כולם שווים לטובה כט"ו באב שהותרו השבטים לבא זה בזה להשפיע כאו"א לחבירו מטובתו. ועי"ז יעלו כולם לזכרון לטובה ביום הכסא כי יבא בשנת גאולה וישועה וכנ"ל א"ם:
12
י״גבשם הרב הקדוש ממעזיבוז זלה"ה. לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. רמז על אות ס' שהוא אות הט"ו באלף בי"ת. וז"פ כט"ו בא"ב ר"ת באלי"ף בי"ת. כי כל האותיות יש להם ריבוע ומקום אחיזה רק אות ס' הוא סגלגל ועיגול. וזהו הרמז עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. והבן:
13
י״דא"י לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. כל היום דו"ה. על זה הי' דו"ה לבנו על אלה חשכו עינינו. מבואר בהאר"י ז"ל שהוא תמוז ואב. גימט' דו"ה ט"ו. ובט"ו נהפך דו"ה אל י"ה עננו במרחב י"ה:
14
ט״וא"י לא היו י"ט לישראל כט"ו באב. רמז לשם י"ה כמ"ש מן המצר קראתי יה ענני במרחב י"ה רמז לרחמים וחסדים. לכן כל הי"ט פסח וסוכות כתיב ובחמשהעשר יום רמז ג"כ לרחמים וחסדים היורדים בימים האלו והבן:
15