תפארת שלמה, על התורה, ואתחנןTiferet Shlomo, on Torah, Vaetchanan

א׳ואתחנן אל ד' כו'. פרש"י אף שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. נקדים מ"ש בסוף הפרשה וצדקה תהי'לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלהינו כאשר ציונו. הרמב"ן ומפרשים עמדו בזה מה הכוונה במאמר הזה. ונראה לפמ"ש הש"ך בסי' פ"ו גבי שיעבודא דר' נתן לגבי הענקה דלא שייך בזה שעבודא דר"נ מחמת שזה הוא מטעם צדקה וע"ז לא שייך שדר"נ ע"ש. ואי' בזוה"ק פ' נשא דף קכ"ג ע"ב וז"ל ויהבין לי' כמה נשיכין ואלין אינון יסורין ואי אית לי' ממונ' דעובדין טבין דעביד אתמעטין מיני' ואיך אתמעטין מיני' אלא כל זכות דנחית לי' מלעילא יהיב לי' לאלין מלאכי חבלה ובטלין מיני' יסורין ע"ש. וז"ש ותתן טרף לביתה ר"ל שזה נקרא טרף מה שהחיצונים חוטפים ההשפעות מבנ"י באמרם כי הוא חייב להם מצד אחר ממה שפגם ח"ו. אולם השכינה הקדושה היא מצלת מהם וזה ותתן טרף לביתה שיהי' ההשפעות הולכים לבנ"י ולא יבוזוהקליפות ח"ו. וז"ש נחית בחסדך כו' כי עולם חסד יבנה. אך בבואם לעולם העשי' הוא מתפשט ג"כ להחיצונים. וז"ש נחית בחסדך שיש נייחא להחסדים אם הם הולכים אל עם זו גאלת. לבל יבוזו הקליפות אולם כל זה כאשר האדם עושה ע"מ לקבל פרם נמצא מגיע לו בתורת שכירות וחיוב עי"ז יש ג"כ שליטה להחיצוני' ח"ו לתבוע מזה מה שמגיע להם ג"כ ממה שפגם ח"ו בעונותיו. אך אם האדם אינו עובד ע"מ לק"פ נמצא מה שהקב"ה משפיע לו הוא הכל בדרך חסד וחנינה בבחי' צדקה כמ"ש במשלי חן וחסד בדרך צדקה תמצא. ולפי דברי הש"ך לעיל גבי הענקה מפני שהוא בדרך צדקה לא שייך שעבוד' דר"נ. אזי גם בזה אין שום שליטה להחיצוני' לתבוע חלקם מזה. וז"פ הפ' וצדקה תהי' לנו. פי' אם נזכה לעשות כל המצוה לפני ד' כאשר צוונו. להיות באופן הראוי שלא ע"מ לקבל פרם רק למלאות רצונו ית"ש א"כ השכר הניתן לנו הוא רק בתורת חנינה וצדקה יחשב לנו. אז תהי' השכר לנו ולא ישלטו בם זרים. כי נשמור צעשות כל המצוה הזאת לפני ד' אלהינו כאשר צוונו רק למלאות רצונו שלא ע"מ לק"פ. וזה כוונת רש"י בלשונו. אף שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים רק מתנת חנם. כי כאשר יבקשו שכר מטשיהם הטובים הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואז גם הסט"א יבואו לתבוע מה שמגיע להם חלקם מה שפגם ח"ו לכן אינם מבקשים רק מתנת חנם ואז לא ישלטו בם הקליפות יהי' ההשפעות להם. וזה שנאמר בפ' קרח עבודת מתנה אתן את כהונתכם. ר"ל ג"כ שכר עבודתכם יהי' בתורת מתנה כנ"ל:

ב׳א"י ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור. נקדים לשון הגמ' במס' גיטין דף כ"ב והא לאו בני דיעה רנהו. פי' ולא יודעים לכתוב לשמה. אמר ר' הונא והוא שגדול עומד על גביו. דהנה אנו אומרים אתה חונן לאדם דעת פי' שיהי' האדם יכול לכוון בתפלתו לשמה וכן תורה לשמה הוא ר'כ בסיועת השסיתעלה ובזה יש לומר מנין שהקב"ה מתפלל וכו'. ובזה הוא תהלתך. הרחב פיך ואמלאהו. פי' השל"ה הרחב פיך בשאלתך בשירות ותשבחות ואר מסייע לך להתפלל ומלמדך איך יתפללו וישבחו. ע"כ. וזה כוונת הש"ם והוא שגדול עומד על גביו. היינו הקב"ה מלמדו ללמוד ולהתפלל לשמה לשם ה'. וזה עד עת בא דברו אמרת ד' צרפתהו. דהיינו שהקב"ה הי' מתפלל עמו ואז נענה. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. וז"פ ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור ד' אלהים היינו שהקב"ה יאמר עמו. ויצעק משה אל ד' לאמור אל נא רפא נא לה. לאמור מיותר. אך הפי' שהתפלל משה אל ד' לאמור שהקב"ה יתפלל עמו אל נא רפא נא וכו':

ג׳(מכתי"ק)
א"י ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור. נקדים פסוק בתהלים. דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד. כי בכל עניני צרכי בנ"א הן בענין פרנסה או רפואה וכדומה. אם הוא יוצא לרווחה ונושע מן המצוקה אז יש סוף לבקשתו ולתפלתו ואינו צריך עוד להתפלל על דבר זה. לא כן בעניני העבדות שמים וגדלות הבורא הוא דבר שאין לו סוף למבוקשו. וזה כוונת הכתוב דרשו ד' ועוזו . עד"ז בקשו פניו תמיד. כי יותר מה שמשיג יותר נחסר לו להשגתו. כמ"ש וראית את אחורי ופני. לא יראו ומקודם כתיב פנים אל פנים נראה אליהם. אך הפי' כי יותר מה שהוא בחי' פנים בתחלת השגתו. יותר הוא בבחי' אחור כי אין סוף להשגתו לכן צריך תמיד להתפלל ע"ז. וז"ש אתה קדוש כו' וקדושים בכל יום יהללוך סלה. כי הברכה זאת היא אחר ברכת תחיית המתים שיהי' לעתיד ואז יהי' השגת הקדושה בכל יום ביתר שאת כי כל יום אינו דומה לחבירו. ונחזור לענין הראשון. ואתחנן אל ד' בעת ההיא. רמז לזמן הגאולה כמ"ש בעת ההיא אביא אתכם. מפיק ה' האחרונה בעת ההיא לאמור אתה החילות. שיהי' כל ההשגה בבחי' התחלה כי הוא בחי' א"ם והכל רק התחלה וז"ש דרש דרש בתיקון סופרים דרש בסוף שיטה דרש בתחלש שיטה. בס' מגלה עמוקות פי' הטעם כי אין סוף לדרשת התורה אף אם נדמה לסוף הוא רק התחלה. ולעיני כל ישראל באמצע השיטה. וז"ש אתה החילות כי הוא תמיד בבחי' התחלה והבן:

ד׳א"י ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. דהנה כתיב ובדבר ישועה ורחמים. ודברך אמת וקיים לעד. כי אנו רואים הנבואות של ישעי' הנביא על הנחמות היו כמה מאות שנה קודם החורבן כי לולא זאת לא הי' באפשרי לסבול כובד הגלות. אך מחמת כי הנבואות על הנחמות הם נותנים לנו חיזוק להיו' לנו קיום והעמדה כל זמן הגלות המר הזה. ובזה יש לרמז ענין יהודה ותמר. בתיבת יהודה הוא השם הוי' רק הדלי"ת מפסקת בין אותיות השם וז"ש ותעמד מלד"ת אותיות מדל"ת. וז"ש לה יהודה שבי אלמנה בית אביך. תמר רומז לכנ"י היתה כאלמנה. וז"ש ותסר בגדי אלמנותה שגם בזמן הגלות עשתה היחוד. חותמך ופתילך. הם מצות ציצית תפלין. וז"ש גבי זרח ויתן יד כמ"ש ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר. מה שנבאו הנביאים הוא לנו בחינת זריחה בגלות כמ"ש זרח בחשך אור לישרים גם בזמן חשכות הגלות הוא לנו לזרוח בלבבנו צמיחות הגאולה ב"ב. וזה שמצינו בשטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כו' הן הן הדברי' הנקנים באמירה. אגב דמתחתני אהדדי גמר ומקני. בנך ובתך הוא רמז להיחוד כנ"י עם השכינה כיל"ח. והן הן הדברים הנקנים באמירה הישועות והנחמות שנאמרו ע"י הנביאים הם קיום לעד. וז"ש נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. כי זאת היא עיקר הנחמה אשר יאמר אלהיכם והם נקנים באמירה כנ"ל. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. שיהי' האמירה לטובה מאת הש"י ב"ה ובדבר ישועה ורחמים חום וחננו. וז"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה'דבר. ונגלה לשון גלות כבוד ה' שכביכול השכינ' היא כבוד ה' ג"כ בגלות. וראו כל בשר יחדו שיכולי' גם עתה לעשות היחוד כי פי ה' דבר. וכתיב מיד אח"כ נחמו נחמו עמי כו':

ה׳א"י ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. כתיב לקמן ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטי' כאשר צוני כו' קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו ושמענו ועשינו. וישמע ה' כו' הטיבו את אשר דברו. דהנה כתיב דרושים לכל חפציהם. כי כוונת כל מצוה ומצוה היא לפי הרצון של האדם העושה לפי יכלתו והשגתו לפי מדריגתו. ולכן משה רבינו ע"ה כולל הדעת של בנ"י בודאי אין שיעור לעומק הכוונה שלו בהמצוה אשר השיג בעשייתו. ואף אמנם כי דרך בנ"א שאינו יכול למסור לתלמידו רק כפי ערך השגת כח המקבל. אך משרע"ה כתיב עליו כי עבד נאמן קראת לו ודרך איש הנאמן שלא להחזיק לעצמו מאומה רק למסור הכל למי שנשתלחו לו וז"ש ישמח משה במתנת חלקו. כל חלקו והשגתו נתן לישראל והי' לו שמחה במה שהשפיע לזולתו. וזש"א ראה למדתי אתכם כו' כאשר צוני ה' אלהי. ר"ל באותן הכוונות שנמסרו לו המצות לימד אותם לכנ"י. וז"ש בנ"י אחר קבלת התורה קרב אתה ושמע כו' את אשר ידבר אליך ושמענו ועשינו. ר"ל אף מה שידבר אליך אותן הכוונות והסודות אשר אין ידינו משגת רק אליך לבד הם נאמרים. גם זאת תדבר אלינו. ולזה אמר הש"י הטיבו את אשר דברו. מה שהי' רצונם להשיג כוונת המצוה בהשגה זאת אף כי מקודם לא הי' לרצון לפר הש"י מה שלא רצו לשמוע מפי הש"י בטצמו. אך בזה הטיבו אשר דברו להיות משתוקק להשגה זו. וזש"א משה רבינו ע"ה אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם כו' שהוא רמז לעתיד דכתיב תורה חדש' מאתו תצא. דלכאורה קשה הלא אנו מאמיני' שזאת התורה לא תהי' מוחלפת. אך רמז על השגת כוונת וסודות התורה אשר יתגלו אז לעתיד ביתר שאת. וז"ש אנכי עומד כו' רמז לע"ל כי גם אז יעמוד משה רבינו ע"ה למסור לנו סודות התורה אשר יתגלו. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא רמז לזמן הגאולה. לאמר. כי גם אז יאמר לנו הסודות עמוקות של התורה כנ"ל:

ו׳עוד י"ל בסמיכת הפרשיות שמסיים בפ' הקודמת לא תיראום כי ה' הנלחם לכם. וסמיך לי' ואתחנן כו'. נקדים מ"ש בפ' לא תנסון את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה. דהנה כתיב רם על כל גוים ה' מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות כו'. כי מדרך האפיקורסים הנסוגים אחור מעבדות השם המה אומרים כי רם ה' ואינו משגיח על התחתונים כי אין זה כבודו ית"ש וז"ש כי יומרוך למזמ' כו'. וזה המביאם לעמקי שאול וז"ש היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק כו'. לא כן אנו מאמינים ובני מאמינים א"א המשפילי לראות בשמים ובארץ כי גם שמים לא זכו בעיניו. והוא המשגיח בעליוני' ותחתוני'. וגם זאת צריך למודעי כל איש הרוצה לגשת אל התור' והעבודה זה תפלה להיות לו התחזקות לבל ישמע לדבר היצר המסיתו ומקרר חמימות תשוקתו להראות לו אז גודל שפלותו מי אתה הרוצה לגשת אל עבודת הקודש ואתה מלא פשע ועון. ובכל היום הוא הולך ברום לבב ובגיאות כי מי כמוהו. אך האדם צריך להשליך אז בשעת העבוד' כל השפלות והעצבות כמ"ש אין מעבירין על המצות. ר"ל אין להזכיר העבירו' בשעת קיום המצות ויעשה המצוה בחשק נמרץ ועת לכל חפץ לתקן בפעם אחרת הפגמים שלו ולא עתה בשעת העבודה. וזה ג"כ הפי' עשה דוחה ל"ת. וזה ענין פסוקי דזמרה קודם התפלה להכרית כל הקוצים כי הקליפות והסט"א מלא כל העולם. ובהשירו' ותשבחו' הוא כורת אותם למען יוכל לגשת אל הרנה ואל התפלה. וזה גם כן הרמוז בסמיכת הפרשיות לא תיראו' מפני הסט"א הרוצה לגשת לבלבל אותו להיות מורא על ראשו לגשת. כי ה' נלחם לכם ואתחנן כו'. והבן:

ז׳אתה החילות להראות את עבדך. הנ"ל דהנה השם אדנ"י הוא בחי' מלכות. אשר הוא תחלת השער לה' ולכך אומרים אותו קודם שמ"ע אדני שפתי תפתח. והנה השם הזה השוכן תמיד עם ישראל ואיננו מסתלק לעולם. והוא שאמרו חכז"ל בגמ' מיו' שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו לקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקראו אדון כמ"ש אדני אלהים במה אדע כי אירשנה. פי' כי א"א ע"ה הוא שקראו והמשיך את השם הזה של אדנ"י להשרות תמיד בתחתונים לבל יסתלקו אף כשיהיו ישראל חלילה בבחי' לא טובה. ומיום שנברא העולם לא הי' אדם להמשיך את השם הזה למטה עד אברהם. והוא שאמר אח"כ אם נא מצאתי חן כו' אדר אל נא תעבור מעל עבדך. פי' כי בקש שהשם אדר לא יעבור תמיד מכל עבודתינו. וכן אמר משרע"ה אם נא מצאתי חן בעיניך אדנ"י ילך נא אדנ"י בקרבנו כי עם קשה עורף הוא. ר"ל התפלל שילך תמיד השם אדני בקרבנו אע"פ שעם קשה עורף הוא. והוא המבואר בזוה"ק ע"פ אם עונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד. וכן אדני שמעה בקולי. וכן אדני שמעה אדני סלחה כו'. כי כאשר ילך השם אדני בקרבנו תמיד אז וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו. וז"ש משרע"ה אדני אלהים אתה החילות להראו' את עבדך. פי' ע"י השם אדנ"י שהוא תחלת כל השמות יעלה להשם הוי' וע"י השם אדנ"י הוא התחלת כל העבדות לעלות אל הר בית ה'. וזהו אתה החילות להראות את עבדך כי השם הזה הוא אדון כל המעשי' בהתחלת העבדות לעלות ברום עולם. וזה הפי' כי לא יזנח לעולם אדנ"י השם הזה של אדנ"י לא יזנח את ישראל לעור. וזהו אדני כוננו ידיך. פי' ידיך הם נקראים הצדיקים כמבואר בגמ' כתובות דף ה' ע"א. ר"ל השם הזה של אדני כוננו הצדיקים:

ח׳ויתעבר ה' בי למענכם. הנה מצינו בחינת עבור נשמות גבי הצדיקים כמו שהי' אצל הרב מדרש שמואל ושאר הצדיקים שנתעבר בהם נשמו' קדושי' לעזור להעבדות שלהם. אך במשרע"ה כתיב ויתעבר ה' בי. בחי' עיבור שם הוי'. וזהו למענכם:

ט׳ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. י"ל כי בגלות. השם הוי' בפירוד. ועיקר העבדות של בנ"י לעשות היחוד והדביקות בהשם הוי' וזה תלוי רק בישראל ולא במלאכים. וגם דוקא כל זמן שהאדם. בחיים חיותו ולא בעוה"ב. וז"ש ואתם הדבקי' בה' כו' חיים כולכם היום כ"ז שאתם חיים כנ"ל:

י׳א"י ואתם הדבקים כו' . וסמיך ליה ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. דהנה כל בנ"י יש להם דביקות בו ית"ש ע"י הצדיק מנהיג הדור שהוא המקשר אותם בשורש העליון. ובפרט משה רבינו ע"ה שהי' נוהג בהם טובת עין כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו באותו בחי' הלימוד ממש שלמד מפי הגבורה הי' שמח מאד בזה לתת חלקו ממש לבנ"י. וזהו סמיכת הדברים ואתם הדבקי' בה' כו' ראה למדתי אתכם כו' באותו בחי' כאשר צוני ה' אלהי:

י״אראה למדתי אתכם כו' לעשות כן בקרב הארץ כו' כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' כו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. הנ"ל לפרש עפ"י הידוע מספרים הקדושים כי יפה כח העובד הש"י ב"ה גם בעת עוסקו בצרכי הגוף באכיל' ושתי' ושאר ענינים יותר מאם עובד רק בתורה ותפל' ומצות. כי גם כל איש הוא מבין זאת שמכיון שצוה הקב"ה לעשות מצוה זו צריך לעשותה בדחילו ורחימו ומאחר שאין מעורב בה תאוה גשמיות וכולה לגבוה סלקא לכן אינו תמיה כלל בעיני כולם שהצדיק מתלהב באהבת ה' בעוסקו בתורה ועבודה. אך מה שהצדיק עובד ה' גם בצרכי הגופניות בזה אין להם לרשעים שום השגה שגם בענינים הללו לית אתר פנוי מיני' וגם בזה נוכל לעבדו ביתר שאת. וזה שאמר בלעם ומספר את רובע ישראל ואמרו חכז"ל שהקב"ה יושב ומצפה ומונה רביעותיהן של ישראל מתי תבא טפה כו' אמר בלעם בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועד"ז ניסמית עינו של אותו רשע עיין בפרש"י. והכוונה היא כמ"ש שבלעם תמה על מה שגם בעניני הגשמיות יש ניצוץ אלקי ושגם שם קדושתו חופף על בנ"י ועל זה ניסמית עינו אף שהי' חכם גדול וחוקר באלקות לא הי' יכול להשיג דבר זה כנ"ל. וז"ש ראה למדתי אתכם כו' לעשות כן בקרב הארץ. פי' גם בעניני הארציות תוכלו ג"כ לעבוד אותו ית"ש שכל עיקר כוונת הבריאה הי' צופה הקב"ה לקבל נחת רוח מהצדיקים גם בעניני עוה"ז יעבדוהו באמת וזהו עיקר ביאת הנשמה בארץ התחתונה כידוע. וז"ש כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' כמבואר לעיל כי עד"ז נסמית עינו של בלעם. אשר ישמעון את כל החוקים האלו. פי' ישמעו כי גם בגשמיות יש חוקים ועבדות השם. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והבן:

י״ברק השמר לך ושמור את נפשך מאד כו' ופן יסור מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך כו' יום אשר עמדת כו' אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים עלהאדמה ואת בניהם ילמדון. הנה לכאורה אין קשור לפסוקים הללו. גם מה שאמר פן יסורו מלבבך והודעתם לברך. כיון שיסורו מלבבו איך יודיעום לבניהם. ונראה לפרש בדרך צחות על אותן בני אדם שהם עסוקים בהבלי עולם ומטפשין ומסירים מעל לוח לבם מצות השי"ת. גם בעמדם בתפלה שפתותיהם נעות ולבם בל עמהם. ורק את זרח ויתן יד כמ"ש ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר. מה שנבאו הנביאים הוא לנו בחינת זריחה בגלות כמ"ש זרח בחשך אור לישרים גם בזמן חשכות הגלות הוא לנו לזרוח בלבבנו צמיחות הגאולה ב"ב. וזה שמצינו בשטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כו' הן הן הדברי' הנקנים באמירה. אגב דמתחתני אהדדי גמר ומקני. בנך ובתך הוא רמז להיחוד כנ"י עם השכינה כיל"ח. והן הן הדברים הנקנים באמירה הישועות והנחמות שנאמרו ע"י הנביאים הם קיום לעד. וז"ש נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. כי זאת היא עיקר הנחמה אשר יאמר אלהיכם והם נקנים באמירה כנ"ל. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. שיהי' האמירה לטובה מאת הש"י ב"ה ובדבר ישועה ורחמים חום וחננו. וז"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. ונגלה לשון גלות כבוד ה' שכביכול השכינ' היא כבוד ה' ג"כ בגלות. וראו כל בשר יחדו שיכולי' גם עתה לעשות היחוד כי פי ה' דבר. וכתיב מיד אח"כ נחמו נחמו עמי כו':

י״גא"י ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. כתיב לקמן ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטי' כאשר צוני כו' קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו ושמענו ועשינו. וישמע ה' כו' הטיבו את אשר דברו. דהנה כתיב דרושים לכל חפציהם. כי כוונת כל מצוה ומצוה היא לפי הרצון של האדם העושה לפי יכלתו והשגתו לפי מדריגתו. ולכן משה רבינו ע"ה כולל הדעת של בנ"י בודאי אין שיעור לעומק הכוונה שלו בהמצוה אשר השיג בעשייתו. ואף אמנם כי דרך בנ"א שאינו יכול למסור לתלמידו רק כפי ערך השגת כח המקבל. אך משרע"ה כתיב עליו כי עבד נאמן קראת לו ודרך איש הנאמן שלא להחזיק לעצמו מאומה רק למסור הכל למי שנשתלחו לו וז"ש ישמח משה במתנת חלקו. כל חלקו והשגתו נתן לישראל והי' לו שמחה במה שהשפיע לזולתו. וזש"א ראה למדתי אתכם כו' כאשר צוני ה' אלהי. ר"ל באותן הכוונות שנמסרו לו המצות לימד אותם לכנ"י. וז"ש בנ"י אחר קבלת התורה קרב אתה ושמע כו' את אשר ידבר אליך ושמענו ועשינו. ר"ל אף מה שידבר אליך אותן הכוונות והסודות אשר אין ידינו משגת רקאליך לבדהם נאמרים. גם זאת תדבר אלינו. ולזה אמר הש"י הטיבו את אשר דברו. מה שהי' רצונם להשיג כוונת המצוה בהשגה זאת אף כי מקודם לא הי' לרצון לפר הש"י מה שלא רצו לשמוע מפי הש"י בעצמו. אך בזה הטיבו אשר דברו להיות משתוקק להשגה זו. וזש"א משה רבינו ע"ה אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם כו' שהוא רמז לעתיד דכתיב תורה חדש' מאתו תצא. דלכאורה קשה הלא אנו מאמיני' שזאת התורה לא תהי' מוחלפת. אך רמז על השגת כוונת וסודות התורה אשר יתגלו אז לעתיד ביתר שאת. וז"ש אנכי עומד כו' רמז לע"ל כי גם אז יעמוד משה רבינו ע"ה למסור לנו סודות התורה אשר יתגלו. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא רמז לזמן הגאולה. לאמר. כי גם אז יאמר לנו הסודות עמוקות של התורה כנ"ל:

י״דעוד י"ל בסמיכת הפרשיות שמסיים בפ' הקודמת לא תיראום כי ה' הנלחם לכם. וסמיך לי' ואתחנן כו'. נקדים מ"ש בפ' לא תנסון את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה. דהנה כתיב רם על כל גוים ה' מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות כו'. כי מדרך האפיקורסים הנסוגים אחור מעבדות השם המה אומרים כי רם ה' ואינו משגיח על התחתונים כי אין זה כבודו ית"ש וז"ש כי יומרוך למזמ' כו'. וזה המביאם לעמקי שאול וז"ש היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק כו'. לא כן אנו מאמינים ובני מאמינים א"א המשפילי לראות בשמים ובארץ כי גם שמים לא זכו בעיניו. והוא המשגיח בעליוני' ותחתוני'. וגם זאת צריך למודעי כל איש הרוצה לגשתאל התור' והעבודה זה תפלה להיות לו התחזקות לבל ישמע לדבר היצר המסיתו ומקרר חמימות תשוקתו להראות לו אז גודל שפלותו מי אתה הרוצה לגשת אל עבודת הקודש ואתה מלא פשע ועון. ובכל היום הוא הולך ברום לבב ובגיאות כי מי כמוהו. אך האדם צריך להשליך אז בשעת העבוד' כל השפלות והעצבות כמ"ש אין מעבירין על המצות. ר"ל אין להזכיר העבירו' בשעת קיום המצות ויעשה המצוה בחשק נמרץ ועת לכל חפץ לתקן בפעם אחרת הפגמים שלו ולא עתה בשעת העבודה. וזה ג"כ הפי' עשה דוחה ל"ת. וזה ענין פסוקי דזמרה קודם התפלה להכרית כל הקוצים כי הקליפות והסט"א מלא כל העולם. ובהשירו' ותשבחו' הוא כורת אותם למען יוכל לגשת אל הרנה ואל התפלה. וזה גם כן הרמוז בסמיכת הפרשיות לא תיראו' מפני הסט"א הרוצה לגשת לבלבל אותו להיות מורא על ראשו לגשת. כי ה' נלחם לכם ואתחנן כו'. והבן:

ט״ואתה החילות להראות את עבדך. הנ"ל דהנה השם אדנ"י הוא בחי' מלכות. אשר הוא תחלת השער לה' ולכך אומרים אותו קודם שמ"ע אדני שפתי תפתח. והנה השם הזה השוכן תמיד עם ישראל ואיננו מסתלק לעולם. והוא שאמרו חכז"ל בגמ' מיו' שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו לקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקראו אדון כמ"ש אדני אלהים במה אדע כי אירשנה. פי' כי א"א ע"ה הוא שקראו והמשיך את השם הזה של אדנ"י להשרות תמיד בתחתונים לבל יסתלקו אף כשיהיו ישראל חלילה בבחי' לא טובה. ומיום שנברא העולם לא הי' אדם להמשיך את השם הזה למטה עד אברהם. והוא שאמר אח"כ אם נא מצאתי חן כו' אדני אל נא תעבור מעל עבדך. פי' כי בקש שהשם אדר לא יעבור תמיד מכל עבודתינו. וכן אמר משרע"ה אם נא מצאתי חן בעיניך אדנ"י ילך נא אדנ"י בקרבנו כי עם קשה עורף הוא. ר"ל התפלל שילך תמיד השם אדני בקרבנו אע"פ שעם קשה עורף הוא. והוא המבואר בזוה"ק ע"פ אם עונות תשמר י"ה אדר מי יעמוד. וכן אדני שמעה בקולי. וכן אדני שמעה אדני סלחה כו'. כי כאשר ילך השם אדני בקרבנו תמיד אז וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו. וז"ש משרע"ה אדני אלהים אתה החילות להראו' את עבדך. פי' ע"י השם אדנ"י שהוא תחלת כל השמות יעלה להשם הוי' וע"י השם אדנ"י הוא התחלת כל העבדות לעלות אל הר בית ה'. וזהו אתה החילות להראות את עבדך כי השם הזה הוא אדון כל המעשי' בהתחלת העבדות לעלות ברום עולם. וזה הפי' כי לא יזנח לעולם אדנ"י השם הזה של אדנ"י לא יזנח את ישראל לעול'. וזהו אדני כוננו ידיך. פי' ידיך הם נקראים הצדיקים כמבואר בגמ' כתובות דף ה' ע"א. ר"ל השם הזה של אדני כוננו הצדיקים:

ט״זויתעבר ה' בי למענכם. הנה מצינו בחינת עבור נשמות גבי הצדיקים כמו שהי' אצל הרב מדרש שמואל ושאר הצדיקים שנתעבר בהם נשמו' קדושי' לעזור להעבדות שלהם. אך במשרע"ה כתיב ויתעבר ה' בי. בחי' עיבור שם הוי'. וזהו למענכם:

י״זואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. י"ל כי בגלות. השם הוי' בפירוד. ועיקר העבדות של בנ"י לעשות היחוד והדביקות בהשם הוי' וזה תלוי רק בישראל ולא במלאכים. וגם דוקא כל זמן שהאדם בחיים חיותו ולא בעוה"ב. וז"ש ואתם הדבקי' בה' כו' חיים כולכם היום כ"ז שאתם חיים כנ"ל:

י״חא"י יאתם הדבקים כו'. וסמיך לוה ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. דהנה כל בנ"י להם דביקות בו ית"ש ע"י הצדיק מנהיג הדור שהוא המקשר אותם בשורש העליון. ובפרט משה רבינו ע"ה שהי' נוהג בהם טובת עין כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו באותו בחי' הלימוד ממש שלמד מפי הגבורה הי' שמח מאד בזה לתת חלקו ממש לבנ"י. וזהו סמיכת הדברים ואתם הדבקי' בה' כו' ראה למדתי אתכם כו' באותו בחי' כאשר צוני ה' אלהי:

י״טראה למדתי אתכם כו' לעשות כן בקרב הארץ כו' כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' כו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. הנ"ל לפרש עפ"י הידוע מספרים הקדושים כי יפה כח העובד הש"י ב"ה גם בעת עוסקו בצרכי הגוף באכיל' ושתי' ושאר ענינים יותר מאם עובד רק בתורה ותפל' ומצות. כי גם כל איש הוא מבין זאת שמכיון שצוה הקב"ה לעשות מצוה זו צריך לעשותה בדחילו ורחימו ומאחר שאין מעורב בה תאוה גשמיות וכולה לגבוה סלקא לכן אינו תמיה כלל בעיני כולם שהצדיק מתלהב באהבת ה' בעוסקו בתורה ועבודה. אך מה שהצדיק עובד ה' גם בצרכי הגופניות בזה אין להם לרשעים שום השגה שגם בענינים הללו לית אתר פנוי מיני' וגם בזה נוכל לעבדו ביתר שאת. וזה שאמר בלעם ומספר את רובע ישראל ואמרו חכז"ל שהקב"ה יושב ומצפה ומונה רביעותיהן של ישראל מתי תבא טפה כו' אמר בלעם בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועד"ז ניסמית עינו של אותו רשע עיין בפרש"י. והכוונה היא כמ"ש שבלעם תמה על מה שגם בעניני הגשמיות יש ניצוץ אלקי ושגם שם קדושתו חופף על בנ"י ועל זה ניסמית עינו אף שהי' חכם גדול וחוקר באלקות לא הי' יכול להשיג דבר זה כנ"ל. וז"ש ראה למדתי אתכם כו' לעשות כן בקרב הארץ. פי' גם בעניני הארציות תוכלו ג"כ לעבוד אותו ית"ש שכל עיקר כוונת הבריאה הי' צופה הקב"ה לקבל נחת רוח מהצדיקים גם בעניני עוה"ז יעבדוהו באמת וזהו עיקר ביאת הנשמה בארץ התחתונה כידוע. וז"ש כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' כמבואר לעיל כי עד"ז נסמית עינו של בלעם. אשר ישמעון את כל החוקים האלו. פי' ישמעו כי גם בגשמיות יש חוקים ועבדות השם. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והבן:

כ׳רק השמר לך ושמור את נפשך מאד כו' ופן יסור מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך כו' יום אשר עמדת כו' אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים עלהאדמה ואת בניהם ילמדון. הנה לכאורה אין קשור לפסוקים הללו. גם מה שאמר פן יסורו מלבבך והודעתם לבניך. כיון שיסורו מלבבו איך יודיעום לבניהם. ונראה לפרש בדרך צחות על אותן בני אדם שהם עסוקים בהבלי עולם ומטפשין ומסירים מעל לוח לבם מצות השי"ת. גם בעמדם בתפלה שפתותיהם נעות ולבם בל עמהם. ורק את בניהם אשר יוולד להם הם מייסרין אותם ללכת אל בית הספר שלא לבטל רגע אחת רק יעסקו בתורה ותפלה. והוא אינו משים אל לבו מה שהוא ממעט בעבודתו ית"ש ואיך ימלא לבבו להוכיח אחרים בשבט מוסר ובניו מומם ואינו מרגיש מומו הפוסל אותו. וזה שמרמז הכתוב השמר לך כו' ופן יסורו מלבבך. ר"ל אתה בעצמך תסור מלילך בדרכי השם. והודעת' לבניך. היינו שתוכיח רק את בניך שהם ילמדו ועל עצמך לא תשגיח כלל. לא זו הדרך ישכון אור רק אשר ילמדון ליראה כו' שהם עצמם ילמדו מקודם ליראה כו' ואח"כ את בניהם ילמדון:

כ״אא"י השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. ר"ל כי אם האדם לומד תורה בלא כוונה רק דברי' אשר ראו עיניו בגמרא או בספרי' יכול להיות נשכח מלוח לבו. רק צריך ללמוד בכוונה זו בהתעוררת יוסמתן תורה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב אז בוודאי לא תשכח. כמ"ש חכז"ל על חסידי' הראשוני' שהיתה תורתם משתמרת:

כ״בעיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך. הנ"ל שמשה רבינו ע"ה רמז בזה גודל חסדי הבורא ב"ה אשר בטובתו מסייע לנו לעקור היצר הרע מקליפת בעל פעור מבנ"י. וז"פ כי כל האיש כו' השמידו ה' אלהיך מקרבך. פי' שהשמיד היצה"ר הזה מקרבך מתוך בנ"י:

כ״גושמרת את כל חוקיו כו' אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים. נ"ל לפרש דהנה אדם כל שנותיו המה שבעים שנה וגם באותן מעט השנים אין לו פנאי להיות כולם נכונים רק מעט ולפני הש"י ב"ה אלף שנים כיום אתמול כי יעבור. וזה אשמעינן הכתוב אם האדם עושה מה שביכלתו לעשות בימי חייו אזי הקב"ה נותן לו במתנה כל הימים להיות נחשב לך כאלו היית עובד לפני כל הימים שהעולם עומד. והבן:

כ״דבצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימי' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. נקדים לפרש הפסוק בתהלים שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה'. לכאורה לשון למען משפטיך הוא תמוה איך יכול להיות השמחה בדוקא מן המשפט. אכן ידוע כי אצל הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה. ולפי ערך המה"ד שעבר עליה' כן גברו תמיד החסדים. וזהו הי' ערן העקידה דכתיב וילכו שניהם יחדו. כי החסדים הולכי' יחד תמיד עם הגבורות וגוברים עליהם כי בלתי זאת לא הי' העולם יכול להתקיים. וז"פ שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך כי לעתיד ב"ב יהיו שמחים עם המשפט בעצמו כי יראו גודל החסדים אשר יבואו עי"ז כמ"ש כי אתה ה' עליון מאד נעלית על כל האלהים. ר"ל כי הוי' מדה"ר עולה למעלה על מדה"ד כנ"ל. ונחזור לביאור הכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברי' האלה באחרי' הימים. השכינה הקדושה נקראת אחרית הימים כיל"ח. וצריך האדם לילך תמיד במחשבתו להצטער על גלות השכינה כי מה שחסר לאדם בעוה"ז ידע לפי ערך החסרון למעלה יותר כמ"ש בחובת הלבבות בדמיון האצטרלוג מראה השעות מהחמה מה שנעתק למטה נקודה קטנה הגלגל החמה נעתק למעלה כמה וכמה אלפים פרסאות. כן הוא בכל הסיבות שלמט' מגיע למעלה צער גלות השכינה יותר ויותר. וז"ש דע מה למעלה ממך כו' וכל מעשיך בספר נכתבים. ר"ל שהאדם יכול לשער בעצמו גודל הצער שלמעלה. ממך. ר"ל מהצער שלך. עין רואה ואוזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבים. פי' שמגיע עד ספירת המלכות וזהו הנקרא אחרית הימים. ומסיים הכ' ושבת עד ה' אלהיך. אותיות שבת. כי עד עתה היו ימי המצרים בצער גלות השכינה כמ"ש בצר לך ומצאוך כו' באחרית הימים. ושבת. כשמגיע שבת זו שבת נחמו בו הבטחת הגאולה עד ה' אלהיך. אז נראה כי כל הדינים אשר עברו עלינו היו הרחמים וחסדים גוברי' עליהם. ולפי ערך הצער שהי' לא כן נזכה לגודל החסדים והטובות. ושמעת בקולו וכו':

כ״הובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כו'. הנה ענין מציאה שייך בדבר שבא בלא דעת ובלא בקשה רק בהיסח הדעת. ואיך שייך לבקש אחר מציאה. אך הוא ע"ד מאמרם ז"ל אתם פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וז"ש ובקשתם משם את ה' אלהיך אף בבקשה מועטת ומצאת אח"כ יותר ויותר. כי תדרשנו אח"כ בכל לבבך ובכל נפשך שתהי' אח"כ עובד ה' בכל לבבך ובכל נפשך. וז"ש בגמ' יגעתי ומצאתי תאמין:

כ״וחמשה עשר באב

כ״זכי שאל נא לימים הראשוני' אשר היו לפניך כו'. הנראה ברמז הכתוב ע"ד שאמרו ז"ל חסידי' הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת אחר התפלה. דהנה שם חסידי"ם הוא פי' חסדי"ם הראשוני' והיו"ד הוא יסו"ד המשפיע חסדי' הראשונים כמ'ש איה חסדיך הראשוני' אי"ה הוא כח"ב והוא כמ"ש נוצר חסד לאלפים. פי' משם נח"ל מי"ג מד' נעשה צנור לאלף שהוא כתר וזהו נוצר הוא צנו"ר הוא רצון. היינו להמשיך חסדים העליוני' מרצון העליון שהוא נקרא רעווא דרעווין שהי' הרצון ההוא קודם ברי"ע שלמחר ביום א'. וזהו רעווא דרעווין פי' החסד של החסד כי עולם חסד יבנה והרצון על החסד ההוא הוא חסד של החסד. וז"פ אי' חסדיך הראשוני'. כי בשעת הצרה ר"ל צריך להמשיך החסדי' הראשונים מהרצון הקודם לבריאת העולם. כי כמו בשעת הבריאה ראה הקב"ה שיהיו ח"ו עוברי רצונו ואעפ"כ ברא את העולם כן גם עתה אע"פ שלא יהיו כתקונם צריך לרחם עליה'. והוא כמ"ש וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי. והשם הזה רחום וחנון. הוא מי"ג מד' וצריך להמשיך להם השם אי"ה שהוא כח"ב כנ"ל. וז"ש אח"כ אדנ"י אשר נשבעת לדוד באמונתך להמשיכ' עד השם אדנ"י מלכו' בית דוד וזהו נשבעתי לשון שביעה. אמנם בחינת החסדים האלו אינם מתקיימי' בהמשכתם לעול' כי אח"כ חוזרי' כיל"ח. וזה נקרא רק שאלה ההדר' בעיני' כמו מי שאין לו משלו לובש כלים שאולי' כך בזמן שישראל אינם חלילה במדריגה הטובה הנה החסדי' באים רק בדרך שאלה כמו שמובא בזוה"ק אימא אוזיפת לברתה מנאה. והוא שאמרו חכז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכי"כ שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים. בנות ישראל הוא רמז לבנות ציו"ן וירושלי"ם. בכלי לבן הוא רמוז לחסדי'. שאולים הוא דאמא אוזיפת לברתא מנהא. וזה שנקראי' ימי טובים. כי שורש יום טוב הוא מקרא קדש מקדש העליון. והם הימי' טובי' מיומין עלאין. וז"ש הכתוב על ישי אבי דוד. והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. למה אמר בימי שאול. אך הנה רמז על הנ"ל כי שורש יש"י יו"ד מורה על יו"ד עלאה חכמה. שי"ן תלת אנפין. יו"ד תתא' יסו"ד והוא כי השם ישי מורה על המשכת החסדי' מאב"א. וז"ש הכ' והאיש בימי שאול ר"ל בבחי' שאלה מבחי' יומין עלאין זקן בא באנשים. ר"ל בחי' הזקן מלא רחמים המשיך לבא באנשי' בעוה"ז. וזהוהפי' חסידי' הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת אחר התפלה. ר"ל החסדים הראשוני' ומוחין עלאין הם שוהין קודם התפלה שיהי' מי ממשיכין לעוה"ז. וכן אחר התפלה הם שוהין ואינם מסתלקין מיד ע"י שעוסקין בתורה אחר התפלה. וזה הרמז שאל נא לימים הראשוני' פי' להמשיך יומין עלאין חסדי' הראשוני' בבחי' שאלה כנ"ל. וכמ"ש שאל אביך בחי' שאלה מאב"א כנ"ל:

כ״חהשמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות כו' ככל אשר עשה לכם כו' במצרים לעיניך. הנה כבר הקשו המפרשי' שהפסוק השני הזה הי' לו להיות מקודם כי יצי"מ הלא היתה קודם מ"ת. אמנם הנה אי' ברמ"ז פ' חוקת דף פ'. כי אחר פגם העגל צריך כל א' לתקן חלקו שנפגם אז כו' ונמצא מי שעוסק בתורה כראוי גורם התפשטות יסו"א בתוך זעיר ומעלה חלקו ניצוץ הראוי לו ע"י הת"ת ולגבי דידי' הוה כאלו עמד בהר סיני היום הזה נהיית לעם ע"ש ברמ"ז. היוצא מזה כיכל איש ישראל העוסק בתורה לשמה הנה כפי המדריגה וכוונה הגדולה שלו הוא בבחי' מעמד הר סיני בכל יום ועי"כ מעלה ניה"ק שלו ולחלקו והוא שכ' ותן חלקנו בתורתך. וז"ש בגמ' בכ"מ רמז לתחיית המתי' מן התורה ר"ל תחיית הניה"ק שהם בחי' מתים מכבר ועל ידי התורה מגיע להם חיות וחי בהם כתיב ר"ל בהני"ק בהם משפיע חיות להעלותם וזה שנקרא התורה עץ החיים. וז"ש תחלה השמע עם קול אלהים כו' מזכיר מעמד הר סיני. שזהו דבר נצחי גם היום כל העוסק בתורה לשמה כראוי לו הנה זוכה לבחי' מעמד הר סיני כדברי הרמ"ז הנ"ל ואח"כ מזכיר או הנסה אלהי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי הוא העלאת ניה"ק המובלעים בין העובדי כוכבים. והנה זה הבחי' שנית שאמר הרמ"ז ע"י הת"ת להעלות הני"ק וזה הוא ג"כ נצחי כנ"ל. וזהו ככל אשר עשה לכם במצרי' לעיניך שהי' אז העלאת ניה"ק רבים כנודע לכך שני הכתובי' האלה באו כסדר והם מורים דרך התורה לעול' כנ"ל:

כ״טוידעת היום והשבות אל לבבך וכו'. הנה עיקר דרכי החסידות שידע האדם במה שעבר היום אם עשה איזה (מצוה) כראוי ונכון אם לא וישגיח על כל דרכיו אם המה נכונים. וזה הפי'וידעת היום. היינו אם תדע בכל יום מה שעשית ביום הזה. אז והשבות אל לבבך אז תוכל לעשות תשובה כיון שאתה משגיח על עצמך ועיניך הרואות כי עבר היום בהבל וריק ותשוב בתשובה שלימה:

ל׳ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום וכו'. יש להתבונן מה שבכל התורה לא מצינו לשון כזה דובר באזניכם רק כאן גם לעיל כתי' בפ' בא דבר נא באזני העם וישאלו כו'. הנה לפמ"ש בפ' זו גם בפ' חוקת ע"ש בגודל מעלות בנ"י שהיו בשעת מ"ת שהיו רואים את הנשמע כמ"ש וכל העם רואים כו' וכל זה הי' ע"י משה רבינו ע"ה שהי' ביכולתו להשפיע מקדושתו לכל הדור במדריגה זו. אך קודם מתן תורה לא היו בנ"י עוד במדה זו לכן הי' צריך לדבר עמם כפי יכולתם בבחי' שמיעה שהיא קטנה ממדריגת בחי' ראיה וז"ש דבר נא באזני העם. לכן גם עתה קודם הסתלקותו הי' מרמז להם בזה אף אם לא ישיגו אחר הסתלקותו מנהיג כזה להביאם לבחי' ראי' אעפ"כ צריכין להטות אזנם לשמוע בקולו. וז"ש אשר אנכי דובר באזניכם היום. אני מראה לכם היום ג"כ בחי' שמיעה להורות לכם להיות ציית להמנהיג הדור אפי' לא יהי' בבחי' זו כמ"ש פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אעפ"כ תשמעו לו. אך לעתיד ב"ב תחזור העטרה ליושנה לבא למדריגה ראשונה כמקדם כמ"ש בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ד'. ר"ל נשוב לבחי' ראי'. וז"ש בישעי' ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר. ר"ל שיהי' התגלות האלקות כמקודם בבחי' ראי' כנ"ל וסמיך לי' נחמו נחמו עמי כו'. כי זהו עיקר הנחמה. וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ד' כו'. ר"ל החמה הוא בחי' המשפיע. והלבנה הוא בחי' מקבל. ולעתיד כאשר יהי' התגלות האלקות ומלאה הארץ דעה. אז יהי' בושה להמשפיע ולהמקבל הוא הרב והתלמיד. כי מלך ד' צבאות:

ל״אמי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וכו'. הנ"ל לפרש עפ"י מ"ש חכז"ל הצדיקים לבם ברשותם והרשעים הם ברשות לבם. כי הרשעים כל מה שהלב מסיתו לתאוות העולם הוא סר למשמעתו משא"כ הצדיקים הם שולטים על תאוות לבבם והלב הוא ברשותם להטות לבבם לטובה. וז"ש מי יתן והי' לבבם זה להם. היינו שלבבם יהי' שלהם ולא שהם יהיו ברשות לבבם כנ"ל:

ל״בעוד י"ל. דהנה הצדיק הוא אשר מקרב את המרוחקים לחסות תחת כנפי השכינה וכל הדבוק בו מעלה אותם בתפלתו אל שורש העליון וגם משפיע להם ברוחני ובגשמי כמ"ש חכז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. וזה שהצדיק הוא בבחי' שבת דאי' בזוה"ק כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאי תליין. כן הצדיקים הם המשפיעים טובות לעולם והם עצמם אינם נהנין מזה כלום. וז"ש שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ד' אלהיך. היינו שהכתוב מזהיר להיות דבוק בהצדיק לקיים ציוויו ממש כמו שהקב'ה הי' מצוה אותו בעצמו ועי"ז זוכה ליראה עלאה ולעבוד הש"י באמת. וידוע מספרים שהצדיק נקרא מי. מפני ששואלים עליו במרום מי הוא זה המרעיש כל העולמות בעבודתו ובתפלתו. וז"ש מי ימלל גבורת ד'. הצדיק הוא הממתיק כל הדינין מבנ"י. וז"ש כאן מי יתן והי' לבבם זה להם. ר"ל הצדיק הוא המסייע והנותן לבבם זה להם להיות לעזר ולסייע להמסתופפים בצילו להדריכם בדרכי התורה והמצות ולהטות לבבם לטובה כנ"ל וז"ש ג"כ לעיל בתחלת הפרשה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. ר"ל שהי' משרע"ה מתפלל שיהי' כן בכל דור צדיק כזה המושל בשמים ובארץ כמ"ש צדיק גוזר והקב"ה מקיים ולהיפך ג"כ הקב"ה גוזר והצדיק מבטל. אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך כמ"ש חכז"ל כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך אבל בישראל יש כמוך מה הקב"ה מחי' מתים אף הצדיק כו' יכול לעשות כמעשיך וכגבורותיך כנ"ל:

ל״גוזאת המצוה והחוקים והמשפטים וכו' ללמד אתכם לעשות בארץ. והקשה הרמב"ן ז"ל דהא זה מיירי מיראת ד' והאיך שייך לומר לעשות בארץ דוקא ע"ש ונקדים מ"ש ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. דהנה כל המצות ותפלות בנ"י המה הולכים מקודם אל הצדיקים שבדור לתקן אותם כמ"ש זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. פי' יתקן כל המצות שנעשו בעצבות ולא פרחו לעילא ויהי' להם תיקון ע"י הצדיק ואח"כ הם הולכים לבהמ"ק ומזה יהי' הבהמ"ק וז"ש ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. היינו ע"י ימינו כל התפלות אשר אנו מתפללים כל ימי חיינו. וז"ש שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם. היינו כל המצות יהי' להם עלי' ע"י שתביאו שמה כל המצות מקודם. וז"ש יראה כל זכורך הם המ"ע יתראו שם מקודם ואח"כ יהי' להם עלי' למעלה. ובזה מתורץ קושי' הרמב"ן הנ"ל דאין הפי' לעשות כל המצות שם בארץ רק להביאם שם דרך בהמ"ק להיות להם עלי' למעלה. וז"ש וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. מאי קמ"ל שהקיץ משנתו או שהי' ער ולא ישן. אך הפי' שהקיץ את לימודו ויאמר אכן יש ד' במקום הזה שזההי'מקום בהמ"ק והקיץ משנתו שהי' לומד מקודם. ואנכי לא ידעתי זאת שאני בבחי' זאת שיכול לימודי לבא לבהמ"ק. ובזה ניחא ג"כ קושי' המפרשים בפ' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך והקשו המפרשים הלא כל הדור ההוא לא נכנם וכלל לא"י. אך הפי' הוא ג"כ על המצות להביאם להר נחלתך זה בהמ"ק להיות להם עלי' דרך שמה. וזה ג"כ הפי' כל המצוה כו' תשמרון לעשות בארץ שדקדקו ג"כ המפרשים בלשון כל. ולפ"ז ג"כ הפי' על כל המצות שיהי' להם עלי' דרך שמה כנ"ל:

ל״ד(מכי"ק)
וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וכו'. הרמב"ן ומפרשים עמדו בזה מהו הכוונה במאמר זה. ונראה עפ"י המבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל שהשכינה נקראת צדקה שיש בחי' צדיק ובחי'צדקה צדיק הוא בחי' יסוד. וז"ל ס' מאורי אור בכינוי צדיק. המלכות נקראת צדיק קודם הזיווב ואחר הזיווג נקראת צדקה בקבלתה הה' חסדים מצדיק ע"כ. ובזה י"ל הפסוק זרעו לכם לצדקה. דהיינו כל המצות נקראים זריעה. וז"ל המחבר מעי"ב במאמר שפתי צדק פ"א על דברי חז"ל הקרן קיימת לעוה"ב. וז"ל הקרן ופירות הוא כי הקרן השפע הנשפע על המלכות בעת עשיית המצוה בסוד אור ישר ואור חוזר. ומה שנשפע על המלכות נקרא אור ישר ואח"כ אותו האור נעשה פירות שהוא כזרע הארץ ונזרע וחוזר ועושה פירות וזה אור חוזר. וכן אותו האור הקדוש הנזרע בארץ העליונה ושם מגדל צמחים ופירות עכ"ל. וזה אור זרוע לצדיק דהיינו שהצדיק מקבל מן הספירות שקודמים למדה שלו כדי שיהי' לו להשפיע להמלכות. וזה ג"כ הפי' זרעו לכם לצדקה לספירת המלכות שנקראת צדקה וזהו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה שידוע מזוה"ק שהשכינה נקראת אני בסוד אני ה' ועשי' נקראת תיקון בכל מקום וזה כל מגמתם של הצדיקים לתיקון השכינה שנקראת אני. וזה המכסה אני מאברהם היינו השכינה שנקראת אני אהי' מכסה מאברהם שלא תהא דבוקה באברהם. אדרבא תהי' השכינה עמו בכל דרכיו וזה מדה כנגד מדה הוא מתקן השכינה וכן השכינה אינה נפרדת מאברהם. וזהו מאברהם אשר אני עושה היינו שהוא עושה ומתקן למדה אני. וזה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט שעיקר מגמתם יהי' בעשיות המצות ומחשבותם לתיקון השכינה וזה דרך ה' לעשות צדקה לתקן השכינה שנקראת צדקה:

ל״ההאל הנאמן שומר הברית. הנ"ל לבאר דהנה ענין נאמן מצינו באברהה אבינו ובמשרע"ה בא"א כתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ובמשה נאמר (כי עבד נאמן קראת לו) בכל ביתי נאמן הוא. וענין נאמן הוא בחי' גדולה כמ"ש ר"מ הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומכשרתו להיות נאמן. ונאמן צריך להיות מקודם חסיד. ונאמן הוא מה שנותנים לו ליתן לאחרים נותן להם ואינו משייר לעצמו כלום. וז"ש ישמח משה במתנת חלקו כמ"ש לעיל ראה למדתי אתכם כו' כאשר צווני כו'. וז"ש משה קבל תורה מסיר ומסרה ליהושעשכל הקבלה הי' רק למסור לאחרים כמ"ש בגמ' קני ע"מ להקנות וכן כל קנינו בהמצות הי' רק ע"מ להקנות. ונחזור לערננו האל הנאמן שומר הברית והחסד שהקב"ה הוא רב חסד עמנו. שחסד הוא עושה ג"כ ברשעים שנותן להם פרנסתם. אבל עמנו הוא בחי' רב חסד יותר ממה שעושה עמהם כי גם עושה עמנו ששומר בנ"י מעבירות. וז"ש דוד המע"ה כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי'. וזה החסד הוא לבנ"י. וזה בחי' נאמן שאם האדם רוצה לדבק בו ולעשות רצונו שמח הקב"ה עמו ועוזר לו ונותן לו כח שישמור הברית והחסד. שכל בריאת העולם להטיב לברואיו משום שהוא הנאמן כי איננו להנאתו כלל רק לטובת בנ"י. וז"ש והי עקב תשמעון כו'. ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד כאשר תתחילון לשמור כו' אז יעזור לכם וישמור לך את הברית והחסד כו':