תפארת שלמה, על התורה, עקבTiferet Shlomo, on Torah, Eikev
א׳והי' עקב תשמעון כו' . דהנה כתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. דהנה זהו מדת הצדיקים שהם תמיד בבחי' עקב ואינם חושבים עצמם לכלום. כמ"ש דוד המע"ה נטיתי לבי לעשות חוקיך לעולם עקב. כי לעולם אני בבחי' עקב מה אני ומה חיי. וזה מדת אאע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר שלא הי' יודע מעצמו כלום. ולזאת במדה הזאת משבחו הקב"ה על כל הטוב שעשה עקב אשר שמע אברהם בקולי. ואמר הש"י אע"פ שהוא בעצמו בבחי' עקב אבל וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. ועד"ז מצינו במשנה חמשה תלמידים הי' לו לר"י בן זכאי הוא הי' מונה שבחם. דלכאורה קשה למה מונה רק חמשה הלא הי' המנהיג ונשיא הדור והי' לו כמה אלפים תלמידים. גם הלשון הוא הי' מונה שבחם אינו מדויק. אך אלו החמשה היו נחשבים אצלו תמיד לבחי' תלמידים שלא ידעו מעצמם כלום רק היו בבחי' תלמיד הצריך לרבו תמיד לכן הוא ז"ל הי' מונה שבחם. אבל היודע בעצמו שבחו הוא לא הי' צריך לשבחו כנ"ל. וכמו כן הקב"ה הי' מונה שבחו של א"א ע"ה שהוא בבחי' עקב. וע"ז הוא שאמה"כ והי' עקב תשמעון כו' בבחי' עקב תשמעון כו'. וזהו כשכנ"י אמרה שחורה אני ונאוה. אל תראוני שאני שחרחורת שמדמת עצמה לשחורה. אומר הקב"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים. כי באמת את היפה בנשים:
1
ב׳(מכי"ק)
א"י והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו'. פרש"י מה שהאדם דש בעקביו תשמעון. הנה בעקבות דמשיחא חוצפא יסגא. מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי עכשיו הוא התיקון ברגלים של אדה"ר ומחמת שהרגלים הם עבים וגסים בתכלית הגשמיות נגד שאר האיברים של האדם לכן חוצפא יסגא. ועיקר התיקון בזמה"ז הוא שמירת הברית כי אלף הששי הוא נגד בחי' היסוד כידוע. וזה שהבטיח הקב"ה שלבסוף בעקבות דמשיחא אף שיהי' בבחי' עקב מ"מ תשמעון לתורה ומצות כי לא תשכח מפי זרעו וכו'. [ומה שפרש"י שהאדם דש בעקביו קאי על אדה"ר. הנה ר' אליעזר אומר על שעת הזיווג דומה כאלו כפאו שד. הפי' ידוע דהנה הראש של אדם הוא שי"ן. והידים והרגלים הם דלי"ת. והברית הוא יו"ד. לכן בשעת הזיווג הי' מקדש א"ע בברית שיהי' נשלם שם שד"י במילואו. ואם אין האדם מקדש עצמו אזי נשאר ש"ד ודו"ק. ולזה מצינו שידין יהודאין. ומצינו שאדה"ר הוציא ז"ל ועזב לאחרים חילו ומזה נולדו הקליפות ומזיקין ר"ל. וזה הפי' שהי' דש מבפנים וזורה מבחוץ. היינו שאם האדם אינו מכוון בקדושה אזי נשאר שד היינו דש מפנים והניצוצות הולכים לקליפות ר"ל. ולזה אמר וזורה היינו הקליפות כמו בתבואה מזרה הקליפות לעולם מבחוץ וכנ"ל. וזה שפרש"י שהאדם דש בעקביו ודו"ק] ומסיים ושמר ה' אלהיך לך את הברית וכו':
א"י והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו'. פרש"י מה שהאדם דש בעקביו תשמעון. הנה בעקבות דמשיחא חוצפא יסגא. מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי עכשיו הוא התיקון ברגלים של אדה"ר ומחמת שהרגלים הם עבים וגסים בתכלית הגשמיות נגד שאר האיברים של האדם לכן חוצפא יסגא. ועיקר התיקון בזמה"ז הוא שמירת הברית כי אלף הששי הוא נגד בחי' היסוד כידוע. וזה שהבטיח הקב"ה שלבסוף בעקבות דמשיחא אף שיהי' בבחי' עקב מ"מ תשמעון לתורה ומצות כי לא תשכח מפי זרעו וכו'. [ומה שפרש"י שהאדם דש בעקביו קאי על אדה"ר. הנה ר' אליעזר אומר על שעת הזיווג דומה כאלו כפאו שד. הפי' ידוע דהנה הראש של אדם הוא שי"ן. והידים והרגלים הם דלי"ת. והברית הוא יו"ד. לכן בשעת הזיווג הי' מקדש א"ע בברית שיהי' נשלם שם שד"י במילואו. ואם אין האדם מקדש עצמו אזי נשאר ש"ד ודו"ק. ולזה מצינו שידין יהודאין. ומצינו שאדה"ר הוציא ז"ל ועזב לאחרים חילו ומזה נולדו הקליפות ומזיקין ר"ל. וזה הפי' שהי' דש מבפנים וזורה מבחוץ. היינו שאם האדם אינו מכוון בקדושה אזי נשאר שד היינו דש מפנים והניצוצות הולכים לקליפות ר"ל. ולזה אמר וזורה היינו הקליפות כמו בתבואה מזרה הקליפות לעולם מבחוץ וכנ"ל. וזה שפרש"י שהאדם דש בעקביו ודו"ק] ומסיים ושמר ה' אלהיך לך את הברית וכו':
2
ג׳א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו'. ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד כו'. הנ"ל בזה כי הנה פי' עקב הוא לשון סוף. זהו רמז על עקבא דמשיחא באחרית הימים בזמה"ז כי כן כתיב והפיץ ה' אתכם בעמים וכו' ואח"כ ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך כנ"ל. כי אמנם כן נכון לכל אדם להבין ולדעת כי בחשכות הגלות האחרון כיום הזה הנה יקר מאד לפני הש"י ומקובל לפניו כל בחי' התעוררת לעבדות לתורה ולתפלה אפי' שאינו כראוי ובכוונה הגדולה כמו בדורות הראשונים בכ"ז המעט מהעבדות הוא חשוב לפני הקב"ה כמו הרבה בימים שלפנינו יען כי בעוה"ר גברה החשכות ועול הגלות וכשל כח הסבל מרוב הצרות וטרדות הזמן והסט"א רודף כל היום באין מנום הנה לכך מעט ההערה לקדושה פועל יותר ויותר כי הזמן גורם. וכמו בעת טוב גם הסחורה רטה ימכר לטובה יותר מן בעת רעה סחורה טובה. כי מה נעשה עתה בעת המר ה'ה שאין בנו כח לכוון לבבינו כנכון. לכן גם המעט מהטרת הקדושה דוחה הרבה מהסט"א כי מעט מהאור דוחה הרבה מן החשך. אשר ע"כ ראוי לכל איש לקום בכל עוז להתעודד ביראת ה' בעת הזאת אשר כביכול המלך עומד ומצפה פתח השער לדופקי בתשובה לקבלו באהבה. והנה ע"ז אמה"כ והפיץ ה' אתכם בעמים באורך הגלות כנ"ל. ואח"כ ובקשתם משם את ה' אלהיך. אם משם מתוך הגלות תבקש את ה' אלהיך ולשון בקשה הוא התעוררת ורצון על הדבר אף שאינו בפועל גמור. וז"ש אף אם תבקש רק בקשה קטנה בלב את ה' אלהיך בכ"ז אח"כ ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך הנה מציאה הוא דבר חדש אשר לא חשב עליו. וז"פ מבקשה מועטת שלך אח"כ תמצא יותר ויותר כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך כמ"ש חכז"ל פתחו לי פתח כחודוש למחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וז"ש בצר לך ומצאוך את כל הדברים האלה באחרית הימים בשפל המדריגה כיום הזה אעפ"כ ושבת עד ה' אלהיך. שם באחרית הימים בשפל המדריגה תשוב עד ה' אז תזכה ושמעת בקול ה'. ר"ל לשמוע בקול דברו כמו במתן תורה כמו שבאר אח"כ השמע עם קול אלהים וכל הענין שלמתן תורה. וכמ"ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה כי אח"כ תשוב למעלה ראש ותיסק עד רישא. הנה זהו שאמרו חכז"ל והי' לשון שמחה. פי' והי' עקב תשמעון לשון שמחה בכ"מ כי לעתיד במהרה באחרית הימים יהיו ישראל ראש פנה אותיות ו"ה לפני י"ה בסוד עטרת תפארת לעמוסי בטן. וזה הרמז במלת והי' שהוא רומז על שם העתיד בגאולה ושמחה. וז"פ והי' עקב בעקבות דמשיחא אם תשמעון את המשפטים האלה יהי' שמחה גדולה לפני הש"י ב"ה גם בבחי' שמיעה הקטנה שלכם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד. ר"ל ישמור לך את ההשפעה והחסד לבלתי ילך לסט"א ויהי' לך לבדך ואין לזרים אתך עד ביאת הגואל בב"א:
3
ד׳(מכתי"ק)
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. הנ"ל ע"ד שאמה"כ לזכר עולם יהי' צדיק. הפי' הוא כי הנה לכל צדיק יש לו צנור מיוחד. שכל צדיק עושה צנור ביסוד העליון להשפיע לעולמות ולעולם העשי' בסוד ויעש לו דוד שם כמבואר בזוה"ק הפי' בזה. והנה צנור הזה אינו נפסק לעולם והוא כנהר שאינו פוסק. והוא ע"ד האמור בזוה"ק פ' בהעלותך בסופו ובכל אתר בעי קב"ה ביקריהון דצדיקיא יתיר על דילי'. וזהו לזכר עולם יהי' צדיק כי השפעת הזכרות של צנור הצדיק הוא לעולם לא ימוט. וזהו הפי' וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור כלומר אף לימים רבים בהיות בנ"י בגלות. הנה הצנור והשפעה בשביל ' האבות יזכור לשון השפעות הזכרות. וכן ויזכור אלהים את בריתו את אברהם כנ"ל. וידוע שבזמן הגלות כל היסודות הולכים לסט"א ר"ל. אך היסודות של הצדיקים שפעלו הם הולכים לישראל. וזה הפי' בזוה"ק הנ"ל דקב"ה בעי ביקריהון דצדיקיא יתיר על דילי'. וזה הוא והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך פי' ישמור לך היסוד וצנור החסד שעשו אבותיך. להשפיע לך כל טוב:
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. הנ"ל ע"ד שאמה"כ לזכר עולם יהי' צדיק. הפי' הוא כי הנה לכל צדיק יש לו צנור מיוחד. שכל צדיק עושה צנור ביסוד העליון להשפיע לעולמות ולעולם העשי' בסוד ויעש לו דוד שם כמבואר בזוה"ק הפי' בזה. והנה צנור הזה אינו נפסק לעולם והוא כנהר שאינו פוסק. והוא ע"ד האמור בזוה"ק פ' בהעלותך בסופו ובכל אתר בעי קב"ה ביקריהון דצדיקיא יתיר על דילי'. וזהו לזכר עולם יהי' צדיק כי השפעת הזכרות של צנור הצדיק הוא לעולם לא ימוט. וזהו הפי' וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור כלומר אף לימים רבים בהיות בנ"י בגלות. הנה הצנור והשפעה בשביל ' האבות יזכור לשון השפעות הזכרות. וכן ויזכור אלהים את בריתו את אברהם כנ"ל. וידוע שבזמן הגלות כל היסודות הולכים לסט"א ר"ל. אך היסודות של הצדיקים שפעלו הם הולכים לישראל. וזה הפי' בזוה"ק הנ"ל דקב"ה בעי ביקריהון דצדיקיא יתיר על דילי'. וזה הוא והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך פי' ישמור לך היסוד וצנור החסד שעשו אבותיך. להשפיע לך כל טוב:
4
ה׳(מכי"ק)
א"י והי' עקב תשמעון כו' אשר נשבע לאבותיך. הנ"ל דהנה כתיב מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. והוא ע"ד המבואר בזוה"ק שלולי תפלת האבות והמתים שהם מתפללים על החיים לא הי' העולם קיים. וכן ידוע שע"י הצדיקים החיים בעוה"ז שמתפללים על העולם הם מקיימין את העולם וזה הפי' שיתף עמו מדה"ר היינו תפלת הצדיקים שני אלפים שנה הי' העולם קיים בשביל אברהם אבינו שיהי' בעולם כמ"ש קבל שכר כנגד כולם. וז"ש אשר עשה אתך את הגדולות והנוראות האלה פי' אתך רק על ידך עשה כל זאת וכן אשר אני עושה עמך על ידך ועמך בשיתוף אני עושה הכל כי הכל עבור הצדיקים ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליראיו. פי' החסד שעושה הקב"ה עם העולם ומרחם על הבריות הנה הוא תולה הכל ביראיו כדי לשלם להם שכר טוב שהם מקיימין את העולם כנ"ל. וכן המתים ששוב אינם עושים מצות ובמה יתרבה להם שכר טוב בעוה"ב. הוא בעבור שהם מקיימין את העולם לאחר מותם. וזה הפי' מכלכל חיים בחסד היינו החסדים שבאים לעולם תולה אותם בצדיקים החיים ונותן להם שכר. מחי' מתים ברחמים רבים. פי' וגם המתים מחי'אותם ומשפיע להם שכר טוב ברחמים רבים היינו ברחמים רבים הבאים לעוה"ז עבורם בזה מחיה המתים לעוה"ב וכמו שמצינו במשרע"ה זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ונתרצה הקב"ה בזכותם. ובזה נתרבה שכרם לעוה"ב. וזהו המתים להחיות פי' להחיות העולם ובזה מקיים אמונתו לישיני עפר. וזהו הברכה מחיה המתים בעבור שהם מתפללים על החיים. וז"ש בחייהם ובמותם לא נפרדו לעשות רצון קונם. פי' שבחייהם ובמותם לא נפרדו מלהתפלל על העולם וזהו הוא רצון קונם. וזהו הפי' והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית. פי' ישמר לך לטובה ולברית שלום את החסד שעושה וגם אשר נשבע לאבותיך גם להם יהי' שכר טוב בעוה"ב עבור זה שמתפללים כל הימים עליכם לטובה:
א"י והי' עקב תשמעון כו' אשר נשבע לאבותיך. הנ"ל דהנה כתיב מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. והוא ע"ד המבואר בזוה"ק שלולי תפלת האבות והמתים שהם מתפללים על החיים לא הי' העולם קיים. וכן ידוע שע"י הצדיקים החיים בעוה"ז שמתפללים על העולם הם מקיימין את העולם וזה הפי' שיתף עמו מדה"ר היינו תפלת הצדיקים שני אלפים שנה הי' העולם קיים בשביל אברהם אבינו שיהי' בעולם כמ"ש קבל שכר כנגד כולם. וז"ש אשר עשה אתך את הגדולות והנוראות האלה פי' אתך רק על ידך עשה כל זאת וכן אשר אני עושה עמך על ידך ועמך בשיתוף אני עושה הכל כי הכל עבור הצדיקים ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליראיו. פי' החסד שעושה הקב"ה עם העולם ומרחם על הבריות הנה הוא תולה הכל ביראיו כדי לשלם להם שכר טוב שהם מקיימין את העולם כנ"ל. וכן המתים ששוב אינם עושים מצות ובמה יתרבה להם שכר טוב בעוה"ב. הוא בעבור שהם מקיימין את העולם לאחר מותם. וזה הפי' מכלכל חיים בחסד היינו החסדים שבאים לעולם תולה אותם בצדיקים החיים ונותן להם שכר. מחי' מתים ברחמים רבים. פי' וגם המתים מחי'אותם ומשפיע להם שכר טוב ברחמים רבים היינו ברחמים רבים הבאים לעוה"ז עבורם בזה מחיה המתים לעוה"ב וכמו שמצינו במשרע"ה זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ונתרצה הקב"ה בזכותם. ובזה נתרבה שכרם לעוה"ב. וזהו המתים להחיות פי' להחיות העולם ובזה מקיים אמונתו לישיני עפר. וזהו הברכה מחיה המתים בעבור שהם מתפללים על החיים. וז"ש בחייהם ובמותם לא נפרדו לעשות רצון קונם. פי' שבחייהם ובמותם לא נפרדו מלהתפלל על העולם וזהו הוא רצון קונם. וזהו הפי' והי' עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית. פי' ישמר לך לטובה ולברית שלום את החסד שעושה וגם אשר נשבע לאבותיך גם להם יהי' שכר טוב בעוה"ב עבור זה שמתפללים כל הימים עליכם לטובה:
5
ו׳(מכי"ק)
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה. היינו שכל כוונת המצוה יהי' לאוקמי שכינתא ושיהי' קירוב הגאולה כמ"ש שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי. וזהו והי' עקב תשמעון על בחי' עקב עקבתא דמשיחא תשמעון ואת המשפטים האלה שמיעה הוא רמז על כל המצות כמ"ש והי' אם שמוע תשמעו את המשפטים האלה על בחי' עקבתא דמשיחא תעשו את כל המצות אף שיהי' חלילה עם יסורין. וזהו את המשפטים הם יסורין אעפ"כ תקבלו הכל רק לקרב הגאולה:
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה. היינו שכל כוונת המצוה יהי' לאוקמי שכינתא ושיהי' קירוב הגאולה כמ"ש שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי. וזהו והי' עקב תשמעון על בחי' עקב עקבתא דמשיחא תשמעון ואת המשפטים האלה שמיעה הוא רמז על כל המצות כמ"ש והי' אם שמוע תשמעו את המשפטים האלה על בחי' עקבתא דמשיחא תעשו את כל המצות אף שיהי' חלילה עם יסורין. וזהו את המשפטים הם יסורין אעפ"כ תקבלו הכל רק לקרב הגאולה:
6
ז׳(מכתי"ק)
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד כו'. הנ"ל דהנה במנין המ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם נאמר אחת מהם בקבלת היסורין. והפי' הוא יסורין של אהבה. וכתבו המקובלים הצדיקים מקבלים עליהם יסורין כדי להקל ולסלק הדינין מהשכינה שאמרו כשושנה אדומה ראיתי והיא השושנה כנודע וזה גורם היחוד למעלה ולכך נקרא יסורין של אהבה שגורמים אהבה למעלה אכן חליינו הוא נשא ובחבורתו נרפא לנו שגורם חבור למעלה ועי"כ נרפא לנו באה הישועה לישראל לחבר אשת נעורים כו' ומשם יומשך לנו שפע כו'. וזהו עקב תשמעון ותקבלו עליכם את המשפטים האלה. משפטים הם יסורין כמ"ש וידבר אתו משפטים. לכך ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד ישפיע לכם כל טוב כנ"ל:
א"י והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד כו'. הנ"ל דהנה במנין המ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם נאמר אחת מהם בקבלת היסורין. והפי' הוא יסורין של אהבה. וכתבו המקובלים הצדיקים מקבלים עליהם יסורין כדי להקל ולסלק הדינין מהשכינה שאמרו כשושנה אדומה ראיתי והיא השושנה כנודע וזה גורם היחוד למעלה ולכך נקרא יסורין של אהבה שגורמים אהבה למעלה אכן חליינו הוא נשא ובחבורתו נרפא לנו שגורם חבור למעלה ועי"כ נרפא לנו באה הישועה לישראל לחבר אשת נעורים כו' ומשם יומשך לנו שפע כו'. וזהו עקב תשמעון ותקבלו עליכם את המשפטים האלה. משפטים הם יסורין כמ"ש וידבר אתו משפטים. לכך ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד ישפיע לכם כל טוב כנ"ל:
7
ח׳כי ד' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא. הנ"ל בביאור הכתוב הוא ע"ד שכתוב באברהם אבינו ע"ה אלהי השמים ואלהי הארץ. דהנה מיסוד האמונה הישראלית הוא להאמין ולהבין כי כל חפץ הש"י ב"ה בכל בריאת העולמות העליונים גבוה מעל גבוה וכל המלאכים הקדושים כלם הם רק לצורך תכלית האדם העובד בעוה"ז וכל העולמות העליונים הם. רק אמצעים לעבור על ידם ההארה והשפעה לעוה"ז ע"י פעולת הצדיק בעוה"ז כמבואר כ"ז לכל משכיל. והנה הדבר מבואר היות כל תכלית הבריאה רק על כוונת האדם בעוה"ז כאשר הוא הי' סוף המעשה במעשה בראשית ובמחשבה תחלה להיותו ית"ש נקרא מלך רחום וחנון ע"י השפעות הטובות והחסדים הגדולים לאדם העובד לש"י בעולם השפל. כי אך זה רצונו ית"ש להיות אלקותו וגודל טובו ניכר בעולם השפל הזה אשר ממנו יתעלה האדם מאשפות עפר עולם הגשמי לדביקות הרוחני מעלה מעלה עד אין סוף ב"ה כנודע. וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם ר"ל כמו שנתבאר כי ביאר הכתוב כי כל תכלית הולדת הבריאה השמים והארץ הי' רק בעבור אברהם אבינו ע"ה בעוה"ז שכל חוקי הבריאה שמים ושמי השמים יהיו מתנהגים על פיהו כמבו' אח"ז אשר בא ה' אלהיו וכל קדושיו עמו להגלות אליו בכ"ע והרבה את החסדים עמו בכל הדרך אשר הלך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר כולם היו נכנעים לפניו ומלאכי עליון באו לשרתו ובעזרתו כל הימים. והנה כן א"א ע"ה הבין כל זה ושם אל לבו לקדש שמו ית' ברבים בעולם להודיע אלקותו ומלכותו בארץ כי בה חפץ הש"י ואינו חפץ בכל מלאכי מעלה זולת אשר יתעלה שמו מעולם השפל הזה ע"י האדם העובד לשמו. וכמו שנתבאר זה בענין השראת השכינה בתחתונים בהמשכן ובית עולמים אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ובא להשרות שכינתו בין שני בדי ארון. וכן הי' במתן תורה אשר הרכין הקב"ה כל הרקיעים על הר סיני להגלות לעמו ישראל באהבה עם כל אלפי שנאן שרי מעלה אין שיעור למרכבות כבודו. וכל זה הוא האות כי אך בעבור בנ"י העובדים לשמו ית"ש בעוה"ז אך בעבורם נבראו כל העולמות וכל צבאי מעלה לא לצורך עצמם כלל. וע"י התעוררת האדם בעבודתו בעוה"ז יתעוררו כל העולמות על ידו ולעומתו ברוך יאמרו כמבואר כ"ז בחכז"ל. וזה שהוכיח להם משרע"ה לישראל באומרו הן לה' אלהיך השמים ושמי השמי' וכו' רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה. והוא כאשר משרע"ה בשעת מ"ת עבר בכל השמים העליונים וראה כי כולם אין בהם צורך לעצמם כלל זולת עם בנ"י למטה. ולכך זה הדבר אי אפשר לאדם אחר לאומרו זולת משרע"ה אשר ידע בידיעה ברורה ולכך אך על ידו ניתן התורה כי זה הענין הוא הידיעה ההכרחית ושורש העבדות להיות האדם השפל בעוה"ז יודע עד כמה הוא נוגע בעבודתו כי כל העולמות תלוים בעבודתו למעלה אף שאינו נראה לעינים. הנה הידיעה ברורה הזאת היא חזקה מראי' הגשמיות. והיא העיקר והקדמה לקבלת התורה להמשיך אלקותו ית"ש ולפרסם כבודו בעוה"ז בכל נפלאותיו. וזה הוא העבדות של א"א ע"ה שאמר עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ כי ע"י העבדות שלו המשיך האלקות וחסדים הרבים לעוה"ז בארץ. וזה שהוכיח משרע"ה כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא ר"ל רק ע"י שה' אלהיך בקרבך וע"י עבודתך תמשיך אלקותו ית"ש בקרבך עי"כ הוא אל גדול ונורא הוא ניכר במדותיו. חג"ת שהוא רמוז א"ל גדו"ל ונור"א. ועל ידך יתפרסם גדולתו וגבורתו ויראתו על פני תבל כנ"ל:
8
ט׳כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם כו'. הנ"ל לבאר ולתת טעם לשבח בענין הבטחת החיים והריבוי איך הוא שייך לעצם קיום התורה והמצות כמ"ש בזה למען תחיון ורביתם וכן כתיב וחיית ורבית. ועוד הרבה כתובים כמהו המורים ע"ז שהחיות והריבוי בקיום התורה אינו הבטחת השכר לבד כשאר הבטחות שבתורה כי אם הם שייכים ומקושרים בעצם קיום התורה והמצות כנ"ל דהנה כמו שיש בחי' גוף ונשמה להאדם כן יש בחי' גוף ונשמה בהתורה. בחי' הגוף הוא פשטיות המקרא וההלכות והדינין המתנהגים בגשמיות וכמו שקראום חכז"ל בלשון הזה גופי הלכות גופי התורה. ובחי' הנשמה היא הרוחנית התורה ומצוה והאור העליון הגנוז בה כנ"ל. והנה כמו שאין שלימות לנשמת האדם בהיותה למעלה במקור מחצבה כי אם בירידתה למטה להתלבש בגוף האדם להתקן על ידו בכשרון מפעליו בעוה"ז כנודע. כן הוא הענין באור התורה הקדושה אשר ירדה בסתר המדריגה בעוה"ז להתלבש בגופי ההלכות והדינין. המעשים בכל יום הוא כדי להתקן ולהתעלות האור העליון ביתר שאת ויתר עוז ע"י מעשה התחתונים לשלימות הנכון כנ"ל. הנה כי כן בע"כ האדם העוסק בתורה ובמצות בפועל ומעשה בעוה"ז כראוי. הנה הוא משלים ומתקן עצם גוף התורה אשר ירדה עבורו לעוה"ז כנ"ל. ומה גם ע"י הכוונה לשמה כראוי הנה בזה מיחד וממשיך אור העליון ב"ה אל גופי התורה והלכות כנ"ל. הנה בזה הוא מחי' את התורה בבחי' הנשמה המתעורר על ידו מאור העליון למטה. כאשר כן כל התורה היא שמותיו ית"ש. ואור העליון דההוא נביעו איהי כנשמתא לגופא וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כלהו שמהן כגופא בלינשמתא. אך ע"י הצדיק שהוא מיחד וממשיך האור העליון. הנה הוא מחיה את התורה וכל העולמות. ועד"ז הוא שאמרו חכז"ל כל המקיים את התורה ומקיים את המצות. שהלשון מקיים בלשון משנה היא פירוש מחי' ומחזיק את הנוטה למות ח"ו. כמו כל המקיים נפש אחת מישראל כן כאן מקיים את התורה ומחי' אותה ע"י עוסקו בה לשמה במחשבה דבור ומעשה וממשיך בחי' נשמה אלי'. אחרי שהיא ירודה מאד בעוה"ר התורה מונחת בקרן זוויות. והאדם העוסק בה הוא מקיים אותה כביכול. וזהו עץ חיים הוא למחזיקים בה שהתורה נפלה מאד והמחזיקים בה ומקיימה הנה הוא עץ חיים כנ"ל. והנה לכך הוא שהזהיר הכ' הרבה פעמים על מעשה המצות כי עיקר בחי' שלימות הנר מצוה ותורה אור הוא ע"י קיום במעשה ופועל גופני בעוה"ז והוא שאמה"כ וזאת המצוה והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' ללמד אתכם לעשות בארץ. ר"ל כל עיקר המצות אשר צוה ה' היא לעשות בארץ בעוה"ז וכ"כ ויגד לכם את בריתו אשר צוה ה' לעשות עשרת הדברים שעיקר הציוי של עשרת הדברים הוא רק בעשיות בפועל מעשו בעוה"ז. וזהו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם שמעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם אתם עשיתם עצם המצוה ברי' חדשה רק על ידיכם הנה נשלמו ונגמרו לכוונה העליונה כנ"ל. וזהו רק בעוה"ז שהוא עולם המעשה נשלם התיקון ע"י קיום המצוה כמ"ש כל אשר דבר ה' נעשה לשון נעשה הוא לשון גמר כמו נעשה ונגמר . גם נעשה הוא לשון תיקון וקישוט שצריך לכוון לקשט כ"ד קשוטי הכלה כיל"ח. וז"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני ברי כלומר כל עיקר ירידת התורה ונתינתה אשר שם משה הוא רק אל בנ"י וזולת בנ"י אין תורה ח"ו. וזהו אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דבר משה אל בנ"י. הנה מצינו אלה פוסל את הראשונים. היינו קודם שדבר משה אל בנ"י את התורה בעוה"ז לא נחשב דבר. אע"פ שהיתה קדומה אלפיים שנה קודם בריאת העולם הנה עיקר שלימותה ותקונה נעשה רק ע"י בנ"י שהם הצדיקים ממשיכים אור העליון ב"ה אל דברי התורה להיות הדברים חיים וקיימים בבחי' גוף ונשמה בפועל דבור ומעשה כנ"ל וזהו ענין חיות מאור העליון אל השמות הקדושים שבהתורה (וכדרך שאמרו חכז"ל מעלין בקודש ואין מורידין כי אם לא הי' לתורה הקדושה מעלה מה שירדה למטה לבנ"י לא היו מורידין אותה ממקור חוצבה להיות בבחי' ירידה אלא ע"כ שזה השלימות האמיתי שלה מה שבנ"י לומדים התוה"ק ומקיימים המצות הכתובים בה). אמנם הנה כשנתבונן עוד הנה בנ"י הם מקושרים ומיוחדים בעצם אל כל התורה והמצות. כי הנה כל התורה היא מלאה משמות ברי כמבואר בספרים ס"ר אותיות לס"ר נשמות בנ"י ורמ"ח מ"ע כנגד איבריו של אדם ושס"ה ל"ת נגד הגידים הנה לכך האור העליון בבחי' נשמה הרוחני המאיר בתורה הוא המאיר ובא לכל בר'י בשמותם לבית אבותם שמהם תצא תורה כמ"ש כי לא דבר רק הוא מכם ר"ל כי לא דבר בתורה רק כולם מכם מנשמות בנ"י. ואלה שמות בנ"י. הנה לכך אור נשמת ישראל והתורה הוא אחד וקב"ה ואורייתא וישראל חד שהוא אור הש"י שבתורה ובישראל כמ"ש. ולזה נשמת הצדיקים הן הם התורה ועיקרה. וירידת נשמת הצדיק העליונה לעוה"ז זהו עצם ירידת התורה מלמעלה לעוה"ז כמו שע"י ירידת נשמת חכמי התלמוד לעוה"ז נעשה מהם כל התורה שבע"פ. כמו נשמת ר"ע כשירדה לעוה"ז דרש על כל קוץ וקוץ תילי תלים של הלכות מה שלא הוציא לאור בהיותה למעלה ברום עולם גבוה מעל גבוה. וכן רשב"י בספר הזוה"ק המשיך האור העליון וחיות הקדושה מא"ס ב"ה וסתרי תורה בפשטיות פסוקי התורה. וכן כל הצדיקים שאח"כ עד היום הזה כנ"ל. הנה לכך חיות התורה הוא חיות ישראל עצמם ונשמת ישראל הוא נשמות התורה עצמה. וזה שסמך ברכת אלהי נשמה לברכת התורה. וריבוי נשמות ישראל הוא ריבוי התורה עצמה. וכן מצות פרי' ורבי' בתורה הוא לחדש חדושי התורה הוא מריבוי ישראל עצמם כמ"ש ושננתם לבניך אלו התלמידי' שמהם תצא התורה כמו שבארנו. הנה לכך שפיר אמר הכתוב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם. שבמה שתשמרו ותקיימו התורה והמצוה הוא בעצם החיות וריבוי שלכם להתעלות ולרבות באור ה' כל הימים כו' והבן:
9
י׳(מכתי"ק)
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. הנה בכוונת האכילה המבואר בכתבי האר"י ז"ל להוציא ניצוצי נשמות המובלעים במאכלים הנה יש עוד כוונה כפי המבואר בספרים ע"פ מהאוכל יצא מאכל גימ' צ"א יחוד הוי' אדנ"י עולה צ"א. שממשיך ברכה באכילה על הארץ שיהי' ברכה ושובע בעולם וז"פ מהאוכל יצא מאכל שמאכ"ל גימ' הוי"ה אדנ"י שגורם זיווג בעולמות העליונים ומשם יומשך שפע ברכה וחיים לעולם. וזה הרמז מ"ש לאכלה ולא להפסד שהאדם האוכל המאכל איננו מאבד המאכל מהעולם רק שנתוסף ברכה לעולם. וז"פ בפ' קדושים ובשנה החמישית תאכלו את פרי' להוסיף לכם תבואתו. היינו שתכוונו באכילתו שיתוסף תבואה בעולם. והנה מצינו שצווי לאכול ולשתות בשבת דהיינו כוונת האכילה להוציא הני"ק איננו בשבת כמ"ש בעץ החיים שזה הוה כמו הבורר אוכל מתוך הפסולת ובורר הוה אב מלאכה בשבת. רק כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאי תליין ולכך צווי לאכול בשבת שמהאוכל יצא מאכל שע"י שבנ"י אוכלים בשבת הם ממשיכים שפע וברכה לעולם. וז"פ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה כו' היינו שתהי' כוונתך בהאכילה שיומשך ברכה מה' הוי"ה ב"ה על הארץ שיהי' שפע וברכה ושובע בעולם:
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. הנה בכוונת האכילה המבואר בכתבי האר"י ז"ל להוציא ניצוצי נשמות המובלעים במאכלים הנה יש עוד כוונה כפי המבואר בספרים ע"פ מהאוכל יצא מאכל גימ' צ"א יחוד הוי' אדנ"י עולה צ"א. שממשיך ברכה באכילה על הארץ שיהי' ברכה ושובע בעולם וז"פ מהאוכל יצא מאכל שמאכ"ל גימ' הוי"ה אדנ"י שגורם זיווג בעולמות העליונים ומשם יומשך שפע ברכה וחיים לעולם. וזה הרמז מ"ש לאכלה ולא להפסד שהאדם האוכל המאכל איננו מאבד המאכל מהעולם רק שנתוסף ברכה לעולם. וז"פ בפ' קדושים ובשנה החמישית תאכלו את פרי' להוסיף לכם תבואתו. היינו שתכוונו באכילתו שיתוסף תבואה בעולם. והנה מצינו שצווי לאכול ולשתות בשבת דהיינו כוונת האכילה להוציא הני"ק איננו בשבת כמ"ש בעץ החיים שזה הוה כמו הבורר אוכל מתוך הפסולת ובורר הוה אב מלאכה בשבת. רק כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאי תליין ולכך צווי לאכול בשבת שמהאוכל יצא מאכל שע"י שבנ"י אוכלים בשבת הם ממשיכים שפע וברכה לעולם. וז"פ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה כו' היינו שתהי' כוונתך בהאכילה שיומשך ברכה מה' הוי"ה ב"ה על הארץ שיהי' שפע וברכה ושובע בעולם:
10
י״אלא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב . הנ"ל לבאר דהנה מצינו בהפטרה של פרשה הזאת. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו וכו' כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותי' כו'. יש לדקדק מה ענין הסמיכה זה לזה פתח בשבחו של א"א ע"ה ומסיים בנחמת ציון. אולם כבר בארנו במ"א פי' הגמ' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. הפי' הוא שזוכה מיד לראות בעוה"ז הנחמות של עתיד שע"י שהצדיק מצטער ומתאבל על חורבן ירושלים הוא מעורר הגאולה לכן מראים לו תיכף הנחמות העתידים כמו שראה ישעי' הנביא כל הישועות העתידי' וז"ש עולמך תראה בחייך. וז"ש עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. פי' מי שהוא מצטער על גלות השכינה ומשתתף עמה בצרה שזהו עמו אנכי בצרה. לצדיק כזה אחלצהו ואכבדהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי. פי' מיד אראהו בישועה העתידה. וכן מצינו אצל נח זה ינחמנו כאשר בארנו במ"א באריכות. והנה זה שהי' אצל א"א ע"ה שהי' מצטער מאד על זה שראה כולם עובדי ע"ג ואין מזכיר שם כבודו ית"ש בעולם כולם עוברי רצונו והשכינה בגלות ביניהם. לכך אמר לו הש"י ב"ה לך לך מארצך כו' אל הארץ אשר אראך. פי' אראך הישועות והנחמות העתידים כי אז יהי' ה' למלך על כל הארץ. והאלילים כרות יכרתון. ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. וזהו אשר אראך. לכך בנה שם מזבח לה' על שראה הישועה הזאת. והנה כן הראה הש"י כל זה לכל האבות הקדושים אשר מעולם דור ודור ודורשיו דור ודור ושופטיו עד היום האחרון של ביאת המשיח. והם נצטערו מאד על גלות השכינה ואורך הגלות והתפללו ע"ז לכך הראה להם הש"י שוב הישועות ונחמות של הגאולה כנ"ל. וזש"נ והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה. והי' לשון שמחה עקב הוא סוף ואמה"כ השמחה שיהי' לבסוף באחרית הימים בהגאולה תשמעון עתה בהגלות את המשפטים האלה עם המשפטים והיסורין שיש לכם בהצער של גלות השכינה תזכו עי"ז לשמוע מיד שמחות והישועות העתידין כנ"ל. הנה ע"ז שאמה"כ הביעו אל אברהם אביכם כו" כי אחד קראתיו כשהי' הוא אחד עובד ה' בעולם קראתיו ואברכהו וארבהו כי הוא הי' מצטער מאד על גלות השכינה בעולם שלא היו עובדי השם לכן גרם לעורר הגאולה העתידה כי נחם ה' ציון ניחם כל חורבותי' כמ"ש. והנה זה שאמה"כ לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם. הרמז בזה הוא על הגאולה וירושת הארץ לעולם בביאת משיחנו ב"ב שהוא אך לקיים את הדבר אשר נשבע לאבותינו שהם הצטערו והתפללו על אורך גלות ישראל וגלות השכינה. ולכך הם גרמו להביא אותנו אל הארץ בביאת משיחנו במהרה. והוא שסדרו אנשי כנה"ג וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם בא"י מגן אברהם כי א"א ע"ה גרם בחסדו להביא הגואל. וברכת מחי' מתים הוא נגד יצחק שבזכות יצחק יהי' תחיית המתים לעתיד. וברכת אתה קדוש הוא נגד יעקב אבינו שבזכות יעקב יהי' סוף ותכלית הכל הוא אחר הגאולה להודות ולהלל לשמו הגדול כל הימים וזהו וקדושים בכל יום יהללוך סלה שזה מוסב לעתיד כנ"ל. וז"ש יהי' כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. הנה מעשיו הם הצדיקי' כמ"ש ועמך כולם צדיקים וכו' כו' מעשי ידי להתפאר ואמה"כ במה שיהי' כבוד ה' לעולם בהגאולה בזה ישמח ה' משמח את הצדיקי' שהם מעשיו כנ"ל שהוא מראה להם עתה הגאולה העתידה וזהו אשר נשבע לאבותיך לשון שובע שמחות שהשביעם בנחמות העתידין להיות לישראל בב"א:
11
י״בויאמר ה' אלי ראיתי את העם הזה כו'. הרף ממני כו' ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו. ואפן וארד מן ההר וההר בוער באש כו'. ויש לדקדק מה זה שאמר להם משה שאחר פנותו מן ההר הי' בוער באש הו"ל לומר זה בעלותו ההרה לקבל הלוחות שההר הי' בוער באש ומה לו עתה לספר מעלות ההר ברדתו ממנו. אכן הנ"ל שהתורה הקדושה רמז בזה גודל הרחמנות של משה רבינו ע"ה וגודל חפצו להצדיק את בנ"י בעיני הש"י דאפי' בשעה שהי' הקב"ה מדבר עמו פא"פ ואשרי ילוד אשה שכך זכה לזה. מ"מ כששמע שהשי"ת רוצה לכלות ח"ו את בנ"י. ועמו ייטיב בכל עוז. כמ"ש ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו. אבל הוא ברח מן הגדולה וכ"ז אינו שוה לו בראותו אבדן מולדתו ועמו ולא זו בלבד כי גדולתו המיועד לו ולזרעו לא הי' חשוב בעיניו נגד אבדן מולדתו ועמו אלא אף גם זו שגם מעלה הגדולה כזו שדבר עמו הקב"ה פא"פ שלא זכה למעלה זו כל הנביאים מימות משה ועד עתה מ"מ בשמעו מן הש"י שרוצה לכלות ח"ו את בנ"י הי' בורח מן הדיבור ולא רצה עוד שידבר עמו הש"י מזה. ועיין מ"ש לעיל פ' פנחם קצת מזה. ולזה אמר הכ' ויאמר ה' אלי וכו' ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ורב ממנו. ואפן וארד מן ההר פי' הר לשון גדולה. היינו שפניתי לירד מן הגדולה אשר אמר ה' לי ולא עוד אלא ההר הי' בוער באש עד לב השמים. היינו שאף שהי' שם גילוי שכינה לדבר עמי פא"פ מ"מ פניתי לירד בשמעי כי רצונו ית"ש לכלות ולשפוך חמתו עליכם ח"ו ולעשות אותי לגוי עצום. ואדרבה מצינו שמשה רבינו ע"ה אמר מחני נא מספרך כו' שרצה למסור נפשו על בנ"י. וז"ש להלן ואתנפל לפני ה' כו' היינו שמסר נפשו לנפול לפני ה' עבור ישראל. וזהו סוד נפילת אפיים כמבואר בספרי המקובלים והבן:
12
י״ג(מכי"ק)
ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד עושה משפט יתום ואלמנה כו'. כבר הרעישו הראשונים בפסוקים הללו מה שייכות אהדדי. ודברי הש"ם ורש"י ידועים לרמז שבמקום גדולתו שם ענוותנותו כו'. אך הדרך הפשוט י"ל דהנה מצינו בתהלים מ' זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת. וכן בישעי' א' למה לי רוב זבחיכם. דבזמן הבית היו בנ"א בלי דעת שהיו יודעים שהקרבן מכפר עון לכן על סמך זה היו חוטאים ובדעתם להביא קרבן שיכפר עליהם ובאמת זה לא מהני כלל כמו אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. א"כ אדרבא היתה להם לסייע לחטוא ולא הי' כוונת הקב"ה על הקרבנות לזה. הב' שלא היו עושים תשובה על חטאם שהיו סבורים שהקרבן מכפר להם ובאמת לא כפר כלל ומתו בלא תשובה. הג' כיון שהקרבן לא כפר להם הרי לא עלה לרצון והוי כמו חולין בעזרה וע"ז נאמר זבח רשעים תועבה ודומה לזה מצינו בש"ם מצוה הבאה בעבירה בגזל קרבן והקריב שלא עלה לבעלים לרצון. וכדומה לזה הי' טעות שאול מה שהשאיר מן הצאן לזבוח אצל מחיית עמלק ואמר לו שמואל. הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. ובזה י"ל בתהלים נ' לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד. דידוע דזבחים באים על החטא ועולה היתה באה רק על הרהור הלב לחוד. לזה אמר זבח ומנחה לא חפצת אפי' עולה וחטאה לא שאלת לא מיבעיא שאר עבירות במעשה אפי' עולה שעל הרהור הלב שהיו מהרהרים הרהורים רעים על סמך שיביאו קרבן עולה ג"כ אין חפץ הבורא בזה. ולזה אמר כאן לא על זבחיך אוכיחך היינו אם צריך להוכיח אותך על זבחים שהם באים על מעשים לא טובים ח"ו. אך אפי' עולותיך שהם על הרהור הלב הוא ג"כ לנגדי תמיד כמ"ש לא זכה כנגדו שאינו רוצה עולה וחטאה היינו הרהורים לא טובים. ולזה אמר זבח לאלהים תודה וכו' שאינו בא על החטא אזי הוא לרצון: (חסר הסיום חבל על דאבדין)
ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד עושה משפט יתום ואלמנה כו'. כבר הרעישו הראשונים בפסוקים הללו מה שייכות אהדדי. ודברי הש"ם ורש"י ידועים לרמז שבמקום גדולתו שם ענוותנותו כו'. אך הדרך הפשוט י"ל דהנה מצינו בתהלים מ' זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת. וכן בישעי' א' למה לי רוב זבחיכם. דבזמן הבית היו בנ"א בלי דעת שהיו יודעים שהקרבן מכפר עון לכן על סמך זה היו חוטאים ובדעתם להביא קרבן שיכפר עליהם ובאמת זה לא מהני כלל כמו אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. א"כ אדרבא היתה להם לסייע לחטוא ולא הי' כוונת הקב"ה על הקרבנות לזה. הב' שלא היו עושים תשובה על חטאם שהיו סבורים שהקרבן מכפר להם ובאמת לא כפר כלל ומתו בלא תשובה. הג' כיון שהקרבן לא כפר להם הרי לא עלה לרצון והוי כמו חולין בעזרה וע"ז נאמר זבח רשעים תועבה ודומה לזה מצינו בש"ם מצוה הבאה בעבירה בגזל קרבן והקריב שלא עלה לבעלים לרצון. וכדומה לזה הי' טעות שאול מה שהשאיר מן הצאן לזבוח אצל מחיית עמלק ואמר לו שמואל. הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. ובזה י"ל בתהלים נ' לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד. דידוע דזבחים באים על החטא ועולה היתה באה רק על הרהור הלב לחוד. לזה אמר זבח ומנחה לא חפצת אפי' עולה וחטאה לא שאלת לא מיבעיא שאר עבירות במעשה אפי' עולה שעל הרהור הלב שהיו מהרהרים הרהורים רעים על סמך שיביאו קרבן עולה ג"כ אין חפץ הבורא בזה. ולזה אמר כאן לא על זבחיך אוכיחך היינו אם צריך להוכיח אותך על זבחים שהם באים על מעשים לא טובים ח"ו. אך אפי' עולותיך שהם על הרהור הלב הוא ג"כ לנגדי תמיד כמ"ש לא זכה כנגדו שאינו רוצה עולה וחטאה היינו הרהורים לא טובים. ולזה אמר זבח לאלהים תודה וכו' שאינו בא על החטא אזי הוא לרצון: (חסר הסיום חבל על דאבדין)
13