תפארת שלמה, על התורה, יתרוTiferet Shlomo, on Torah, Yitro
א׳וישמע יתרו כו' את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ולהלן כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים כו' ויחד יתרו על כל הטובה וכו' ויאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה וכו'. יל"ד מה חדש לו משרע"ה בספור הלזה אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים אחרי כי כבר פתח לנו הכתוב להודיע בזה כי הוא כבר שמע את הכל בביתו ובעבור זה בא להתגייר. גם למה אך עתה אחר הספור של משרע"ה נכנסה החדוה בלבו ויאמר ברוך ה' כו' ולא קודם לכן בשמעו כל זה בביתו. גם יל"ד כי כאן נאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל וכו' ולהלן כתיב את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. אך הנ"ל דהנה משמיענו הכתוב בזה עיקר ענין השמועה מה ששמע יתרו ולא זולתו מהאומות ובעבור זה נדבה לבו לצאת אל המדבר להתגייר בתוך בנ"י. כי יתרו בשמעו את כל האותות והמופתים אשר עשה ה' במצרים ובפרעה ובכל חילו בים סוף. שהם נסים בשדוד המערכת בשמים ממעל ובשינוי הטבע בארץ מתחת אשר עשה הבורא ב"ה כ"ז למצרים עבור ישראל. הנה מזה הבין כי כל חפץ הש"י בכל מעשה העליונים והתחתונים הוא רק לצורך בנ"י. ועל פיהם ישתנה כל סדרי בראשית בעת הצורך להם. וכל זולתם אין להם קיום לצורך עצמם כלל רק בשביל ישראל כי אך בשביל ישראל נברא העולם כולו. לכך הנה שם את הדברים האלה על לבו לבא להתחבר עמהם. וז"פ השמועה וישמע יתרו ששמע והבין כי את כל אשר עשה ה' במעשה בראשית הכל הוא רק נברא למשה ולישראל עמו ובשבילם וצרכם. וזה ניכר ע"י הנפלאות שעשה כי הוציא את ישראל ממצרים כנ"ל. ואח"כ נאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ר"ל סיפר לו להבינו את כל זה אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים למה נבראו כל המצרים והחיצונים המעיקים את ישראל והם הגורמים להחטיאם חלילה ומשקעים אותם בחשכת הגלות המר זה ולמה ה' עושה כל זאת. ואמר לו על אודת ישראל. אוד"ת היא אותיות או"ת ד' רומז לדל"ת המפסקת בהשם יהוד"ה והוא כי בגלות כ"ז שלא ניתקן היחוד הנה עדיין הה' היא בחי' דל"ת דלה ועניה רק ע"י התעוררת מעשי התחתונים נעשה ה' מלאה כיל"ח. והנה זה עיקר עבודת ישראל להחזיר עטרה ליושנה והתיקון כבראשונה. וזה נעשה רק ע"י שיש בחי' טו"ר וניתן הבחירה ביד האדם לפנות כלבבו עי"כ יתעלה האדם במעשיו הטובים למעלה מאד מאד וכמ"ש חכז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר כי ע"י שלא ישמע האדם ליצה"ר הוא נתעלה יותר מאד כנודע. והנה לזה אלו המצרים המונעים את ישראל מהעבדות גם הם המה לטובת ישראל כדי לכוף ולהתגבר עליהם ולהתעלות יותרויותר. וז"ש את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'. ר"ל כמה מן התלאות יעברו על האדם בדרך העבדות שלו ומכולם יצילנו ה' כנ"ל ובזה הי' ויחד יתרו פי' עי"ז עשה יתרו היחוד על כל הטובה שהבין טובות הבורא ב"ה בעולם העשיה. והנה זה הענין היא הקדמה מוכרחת למתן תורה להתוודע ולהגלות לכל ישראל משפט עבודתם איכה היא ומה ענינה. וזה שפתח הש"י ב"ה קודם מ"ת אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ר"ל ע' י אשר עשיתי לכם מצרים ומעיקים ואתם התחזקתם ביראת אלהים עי"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים למע' העליונה הזאת כנ"ל וזה שראשית דבר ה' פתח באנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתי העולם (כקושית הרמב"ן). אך זהו עיקר היסוד של קבלת התורה היחוד של אנכי לאכפיא כל הדינין המצרים והמעיקים ולהשיב הכל לטובה ומזה יזכה לבא לבחי' יראת הרוממות של א"ס ב"ה אף שלא מיראת חטא כי כבר תיקן את כל הרע לטובה וכמו שזכו ישראל ע"י עשרת הדברות כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. וז"ש להם משה רבינו לבעבור נסות אתכם בא האלהים. נסות לשון הרימו נס במעלה יתירה ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ר"ל שיהיה לכם יראת הרוממות אע"פ שבלתי תחטאו תהיה יראתו על פניכם כמו ביצחק שנאמר בו ופחד יצחק. וז"ש כלו עיני לישועתך ולאמרת צדקך הם עשרת הדברות. אך הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך לזכות לבא ליראת הרוממות ע"י הלימוד כנ"ל:
1
ב׳עוד בדרך רמז את כל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. עפמ"ש בדברי הגמרא ר' יהודה היה דורש סמוכים. כי בתיבת יהודה יש בו אותיות שם הויה אך הדל"ת מפסק' ביניהם. וזה ותעמוד מלד"ת אות דל"ת. גם זה רמוז בפ' והגישו אל הדלת. ובפ' דלותי ולי יהושיע כי בעוד שהה' אינו בשלימות אין היחוד כראוי. כי ה' רומז ד"ו פרצופין שישבו רמז ב' אותיות האלו ד' וי"ו. וז"ש על אודת ישראל אות ד'. פי' שכל התלאות אשר היו לבנ"י במצרים הוא ג"כ מחמת האות ד' המפסקת בשם הויה ב"ה וזה כל התלאה אשר מצאתם. ויצילם ה'. כי לאחר כל התלאות היה ההצלה בשם הויה ב"ה. ולבאר הענין הזה כי בכל הענינים הקליפה קודמת לפרי כמו שמצינו בכל ארץ כנען היו דרים מקודם עובדי כוכבים. ומקום ביהמ"ק ונקודת כל העולם ששם היה מקום קדשי קדשים היה שייך לארוונא היבוסי. והכתוב מרמז והיה המקום אשר יבחר וכו' והנה עד גד הנביא לא היה מי שידע מקומו אך לגד הנביא נתגלה. וכל זה מחמת כי הקליפה קודמת להפרי. אך בהגיע זמן הישועה ממילא יתבערו ויתנערו הרשעים ממנה. וז"ש דוד המלך ע"ה לא אשוב עד כלותם. פי' כי גם מלכות בית דוד תלוי בזה. כאשר נרמז ג"כ בשמו דוד יש בו ב' דלתי"ן והוי"ו מפסיק. וז"פ לא אשוב אל מקומי עד כלותם. וזה וינער ה' את מצרים בתוך הים כי כאשר נתברר ועלה צד הקדושה ממילא נופלים הקליפות ונשברים כלא היו וז"פ המשנה בשבת דף קנ"ג מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין וב"ה אומרים מסלק הטבלא כולה ומנערה טבל"א עולה מ"ב לרמז על השם מ"ב אשר סגולתו להעלות המצות לשרשם למעלה ומשם ע"ב יורדים ההשפטות וחסדים למטה. לכן בכל לילה בק"ש שעל המטה אומרים תפלת אנא בכח שנרמז בו שם מ"ב להעלות מעשינו לרצון למעלה ולברר חלק הקדושה מן הקליפה. וז"פ מסלק את הטבל"א לשון סילוק לעילא. ומנערה. לשון וינערו רשעים ממנה. נמצא העולה מזה שכל ענין יציאת מצרים היה למען כי הגלות אשר מקודם הוא בבחי' קליפה קודמת לפרי. וזה שהיה מספר משה לחותנו על אודת ישראל אות ד' כנ"ל ויצילם ה' שיהיה היחוד בשלימות בשם הויה ב"ה. לכן בנתינת התורה פתח אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתי העולם לרמז על הנ"ל כי עיקר הבירור והיחוד היה ביציאת מצרים לברר חלק הקדושה כנ"ל:
2
ג׳א"י וישמע יתרו כו'. דהנה כתיב ויכל אלהים ביום השביעי היינו שבחי' אלהים נסתלק על ידי יום השביעי שהוא הצדיק שנקרא יום השביעי ובחי' שבת כנודע. והצדיק הוא ממתיק הדינין לכן הוא שותף במע"ב. וז"ש ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. דהנה במ"א אמר נצחוני בני נצחוני. לפי שכן היה הרצון של הקב"ה כך שיהיה הצדיק ממתיק הדינין ושיהיה הוא גוזר והצדיק מבטל כנ"ל. וז"פ ושבת קדשך הם ברכאין דלעילא ביומא שביעאי הוא הצדיק תליין והנה זהו הכח של הצדיק באהבה וברצון הנחלתנו כי כך רצונו ית"ש. וזה בחי' יראה ושקטה שהיא בחי' המתקת הדינין ע"י הצדיק הם שקטים ונחים. והנה אמה"כ בזה וישמע יתרו כי יתרו הבין כי כל אשר עשה אלהים למשה. פי' כל בחי' הדינין שנעשו מתחלה היו רק למשה ולישראל שיהיו הם ממתיקין אותם. ולכן נגזר בחי' אלהי"ם ומדה"ד מתחלה כדי שיהיו הצדיקים מבטלים אותם ולהפכם לטובה. וז"ש ואתה תחזה מכל העם וכו' ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות כו' שהיה לו לומר ושמתם עליהם שעל הראשים הוא מדבר לשומם על ישראל. אך הוא ע"ד המובא בהאר"י ז"ל כי בד' עולמות אבי"ע הנה למטלה הוא בחי' אלפים ולמטה ממנו המאות ולמטה ממנו החמשים ולמטה הם העשרות. ולכך אמר יתרו כי במינוי הדיינים הראשים על ישראל צריך שיהי' בידם לעורר השפע בכל ד' עולמות הר' ל כדי להיות כח בידם להמתיק הדינין בשרשם. וזה ושמת עליה' כח משרי האלפים והמאות כו' שזה יהיה כח בהדיינין האלו לעורר מעולם האצילות עד לעוה"ז קבוצי מטה כנ"ל. והבן:
3
ד׳אני חותנך יתרו בא אליך כו' ויצא משה לקראת חותנו כו' ויבאו האהלה. מבואר במד"ר כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה. כבר בארנו כוונת הענין מה שאמרו חכז"ל יתרו קודם מתן תורה בא. להורות לכל איש מבנ"י הכנת הלימוד בכל יום בברכת התורה שיהיה בעצמו כאלו הוא כלי ריקן מכל ורצונו עתה לקבל התורה מחדש. וז"ש דוד המע"ה בכל יום ברוך אתה ה' למדני חוקיך ללמד אותו מחדש. ובזה פרשנו מ"ש בגמ' יומא קמא לא אמר להו ולא מידי. פי' שהורה להם הדרך שיהיו שפלים בעיניהם כלא ולא מידי שאין בהם שום מעלה וזו עיקר הכנה לקבלת התורה. וז"ש בשם הרב הקדוש מוה' משה ליב זצלה"ה. האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד. גביע הוא כלי המקבל מכלי המשפיע השופך לתוכו וצריך שיהיה הגביע למטה בידו מהכלי השופך ממנו כ"א יאחזנו מלמע' איננו יכול לקבל בתוכו. ואם הוא בבחי' זו יכול להיות עבד להקב"ה כנ"ל. וכן הוא בכל הענינים בקבלת פני הרב ללמוד ממנו אם הוא בבחי' כלי ריקן אזי יוכל לקבל וז"ש בקבלת התורה ויתיצבו בתחתית ההר. פי' בזה היה להם מעמד ומצב לקבלת התורה מה שהיו בעיניהם שפלים ונבזים בתכלית הענווה וז"ש מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה בחינת מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה למתן תורה. וזה הענין רומז במ"ש חכז"ל יתרו קודם מ"ת בא כי זהו מורה דרך הענווה אשר באמת הוא לא היה רודף אחר הכבוד במה ששלח למשרע"ה צא בגיני ואם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך רק מפני כי היה שפל בדעתו כי כאשר ידע כי ענני כבוד היו מקיפים לבנ"י ולא ערב זר בתוכם והוא איננו מזרע ישראל ובודאי לא יזכה לבא בתוך הענן לזאת בקש מאת משה רבינו שיצא לקראתו ללמדו תורה וזה שבקש ואם אין אתה יוצא בגיני כו' ולפי גודל העניוות שהי' בורח מן הכבוד היה הכבוד רודף אחריו כמ"ש ויבואו האהלה שהיה משה מביאו לפני ולפנים וכבוד גדול נתכבד:
4
ה׳ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. הנה יש להתבונן מהו הרבותא של שבח הזה של יתרו שנכתב בתורה מה שלא נכתב כמוהו מכל בנ"י. שבלי ספק אלף תודות כמהו אמרו (בנ"י) אחרי הגאולה ולא נכתבו בתורה. אך הנה כתיב השמיעני את קולך כי קולך ערב כו'. הכוונה בזה ע"ד שכתוב כי עבדך ערב את הנער כו' דהנה כן הוא העיקר מה שמתפלל האדם על חבירו ושש ושמח בישועתו כמ"ש ושמחת עולם על ראשם שהשמחה של כל העולם כשאחרים בטובה הוא על ראשם כי אם האדם אינו משגיח ומתפלל רק על עצמו ושמח הוא רק בטובת עצמו הנה זה מגונה מאד. אבל דרך הצדיקים והישרים הוא לחלות ולצפות על טובת חבירו ולהתחייב א"ע עבור חבירו והנה זהו בחי' הערבות של בנ"י שכל ישראל ערבים זה בזה כמו הערב שמחייב א"ע לשלם תחת הלוה. וכמו שאמר אליהו זכור לטוב הריני כפרתם בכל מקומות מושבותם. והוא שאמר יהודה כי עבדך ערב את הנער כו' אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. היינו לאבי' שבשמים שזה הוא חטא ופגם למעלה כנ"ל. וכן אמר שמואל הנביא גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם. שמניטת התפלה בטד זולתו לחטא יחשב כנ"ל. אבל עיקר התפלה הנשמעת למעלה יותר הוא כשמתפלל בעד חבירו כמ"ש במ"א באורך. וזה השמיעני את קולך כי קולך ערב כאשר אתה מתפלל בבחי' ערב בעד זולתו כנ"ל. וז"ש יהודה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני שהוא בחי' מס"נ לשם אדנ"י הוא בחי' מלכות כי איך אעלה אל אבי הוא בחי' אב"א והנער איננו אתי כשח"ו ישראל חבירי איננו מתוקן פן אראה ברעה כו' כי למעלה רוצים שיהיו כל ישראל צדיקים ולא אתה לבדך למה תעזוב את אחיך כשהוא נער. והנה על בחי' הזאת של הטרבות הוא מדה טובה לישראל הוא שאמר יעקב אבינו ע"ה יהודה אתה יודוך אחיך במדה טובה הזאת. אמנם המדה טובה הזאת של הערבות היא יוצאת מיעקב אבינו ע"ה תחלה כי יעקב תיקן תפלת ערבית היא ערבות שיהיו כל ישראל ערבים זל"ז כי עד יעקב אבינו לא היה יכולה המדה הזאת להמצא מצד ישמעאל ועשו אבל יעקב אבינו ע"ה שהיה לו י"ב שבטי י"ה הנה להם יאות בחינת הטרבות זל"ז לנכון. הנה לכך אמר לבניו אם כן איפא זאת עשו זאת עשו הוא תיקון השכינה הנקראת זאת היא העלאת מ"נ על ידי מס"נ להשכינה כשאחיך ח"ו בצרה קחו מזמרת הארץ הוא פסוקי דזמרה ועי"כ ושלח לכם את אחיכם אחר זה משיח בן יוסף ואת בנימין. וזהו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. הנה בחי' דן הוא שמקבל על עצמו הדינין עבור חבירו שהוא עי"כ דן את חבירו לכף זכות ומכריעו לזכות וזהו ידין עמו כאחד שמקבל על עצמו מס"נ עבור טובת ישראל וזהו כאחד מס"נ של אחד בק"ש עי"כ ידין עמו שבטי ישראל לטוב' כנ"ל. וזהו לישועתך קויתי ה' עד"ז של הערבו' נקוה לישועת ה' במהרה. והנה זה המדה שנכתב בתורה לבאר שבח של יתרו שאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים שענין השבח הזה שאמר יתרו הוא מורה על ששש ושמח בטובת בנ"י ונתן שבח והודי' עליהם אע"פ שהוא לא היה מזרע ישראל הנה הוא שמח בטובתם ובישועתם. הנה באמת הוא מדה טובה באדם שראוי להללו בהתורה הקדושה. משא"כ בהלל והודיה שאמרו ישראל להקב"ה על גאולתם כנ"ל כי זהו הגאולה של עצמם ומהו הרבותא. וז"ש ויחד יתרו כו' שפעל יחו"ד אותיות ויח"ד למעלה על כל הטובה הנ"ל:
5
ו׳ויקח יתרו כו' עולה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' לפני האלהי'. הדקדוקי' נראה מבואר. דמקודם כתיב שלקח עולה וזבחים ואח"כ כתיב לאכל לחם. אולם יש לרמז בזה גודל מעלת אכילת הצדיקים הוא יותר מכל הקרבנות כאשר ידוע כי עיקר ענין הקרבנות הוא לתקן פגם אדה"ר אשר מאז נתערבו ניצוצי הקדושה בכל הברואים ובכל המאכלים וענין הקרבן הוא לקרב הכל למקור הקדושה מכל הארבע יסודות כמ"ש על כל קרבנך תקריב מלח מבחי' דומם. ועצי המערכה הם מבחי' צומח. והבהמ' אשר יקריבו היא מבחי' חי. והכהן המקריב הוא מבחי' מדבר. ועי"ז מתיחדים ומתקרבים כל היסודות לתקן כל הני"ק שהיו מגולגלים בבהמות וז"ש אדם כי יקריב מכם מן הבהמה. פי' בחי' אדם הוא המקריב מה שהיה מגולגל בין הבהמה וזה ענין הקרבנות. אמנם מעלת הצדיקים הוא ג"כ להעלות כל הני"ק כמ"ש קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין. פי' מה שהוא מעורב בין התבשילין הני"ק היה מקיים אותם להביאם אל גבול הקדושה. וז"ש אל המלאכים כשבאו אצלו ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ואחר תעבורו. ולכאורה תמוה וכי זה דרכו של א"א ע"ה מכניס אורחים ורצונו להטיב יאמר תיכף אחר תעבורו כמי שהוא מצפה שילכו מהר לדרכם להקל עולו מהם. אך רמז להם תועלת מאכלו של הצדיק להעביר מהאדם הסט"א ולבטל היצה"ר שנקרא אחר כמ"ש לא תשתחוה לאל אחר. וזה ג"כ היה מרמז להם כי גם אחר שתעבורו מכאן לבא לביתכם יהיה לכם תועלת להיות נשמרים מתאוות החיצוניות ותזהרו לאכול בקדושה. כמו שהורה לנו הבעש"ט זי"ע והפליא עצה והגדיל תושיה מכל הדורות שלפניו לרומם כבוד הבורא להרבו' תלמידים להורות להם דרכי הקדושה וטהרה בתורה לשמה והכנת התפלה כאשר עינינו רואות מכל צדיקי הדור תלמידי תלמידיו אשר מפיהם אנו חיים וכל הדבוקי' בהם יצליחו ויעשו פרי. וכה אמר כי כל מי שזוכה להיות משובתי שבת מאוכלי שולחנו הוא נותן בו סם חיים להיות בקרבו רפואה להוושע מכל התאוות וגם פועל להבא להתנהג בביתו בקדושה וטהרה. אשר מדרכי הרפואה ע"י ברא הוא רק להתרפא מחוליו הקודם אך עודנו צריך שמירה להבא שלא יבא ויחזור אליו ח"ו החולי. ובזה יפה כח הצדיק ע"י שולחנו הטהור לתת לאדם שמירה להבא להנצל מכל רע כנ"ל. ובזה יש לרמז מ"ש בא"א ע"ה ויטע אשל בבאר שבע. ואמרו חכז"ל אש"ל ר"ת "אכילה "שתיה "לויה. פי' ע"י האכילה ושתיה בביתו שהיה נותן להם ג"כ בחי' לוויה ללוות אותם לביתם להיות להם שמירה כנ"ל. וז"ש כל הנהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. כל הוא בחי' צי"ע והנהנה מסעודתו כאלו נהגה מזיו השכינה. וז"ש תערוך לפני שלחן נגד צוררי כו' אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כי כאשר זוכה לערוך שלחן לפני ה' בקדושה עי"ז ממילא רודף אחריו הקדושה בבחי' טוב וחסד. נחזור לענין הפסוקים שהתחלנו. ויקח יתרו עולה וזבחים כו' שהיה רצונו להקריב עולה וזבחים אך אח"כ כתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' לפני האלהים. כי זהו עולה למע' מבחי' קרבן ביתר שאת אהרן וכל זקני ישראל. עולם הזקנה כיל"ח שהוא למעלה מבחי' החסד. וזה לאכל לח"ם בגימ' מזל"א עולה ע"ח במנין ג' הויו"ת. וזה הוא למעלה מבחי' קרבן דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה. וזה לפני אלהים למעלה מזה מבחי' החסד כנ"ל. ובזה פרשנו בפר' חיי שרה אצל אליעזר שאמר לא אוכל עד אשר אם דברת ידברי ויאמר עבד אברהם אנכי. ודרשו רז"ל שהיו נותנים סם המות במאכלו ועל ידי דברי תורה שאמר היה ניצול מהם. איננו כפשוטו שהיו נותנים בו סם המות במאכלו. רק מאכלם הי' אצלו בחי' סם המות כי הוא היה רגיל לאכול משולחט של א"א ושרה אמנו היא היתה המבשלת ומכנת ואברהם היה מביאו על השלחן בקדושה לכן מאכלם היה אצלו בבחי' סם המות. וכאשר אמר ד"ת מקודם עבד אברהם אנכי היה מעורר בחי' צדיקו של עולם וכל הדבוק לטהור טהור. וכן גם עתה בדור הזה בגלות המר בתכלית השפלות בבחי' עמידה כמ"ש העומדים בבית ה' בלילות בחי' עמידה בזמן הגלות הדומה ללילה כי בזמן הגאולה היינו בבחי' הולך ממדריגה למדריגה כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם. אך עכ"ז אנו יכולי' לעורר חסדי אבות ממדריגת הצדיקים אשר לפניגו זי"ע ממה שאנו מזכירים אותם לדבר מהם מגודל קדושתם ומעלתם. יהי ה' עמנו כאשר היה עם אבותינו. אמן:
6
ז׳ויבא משה ויקרא לזקני העם וכו' ויענו כל העם יחדו כל אשר דבר ה' נעשה. יל"ד הלא משרע"ה קרא רק לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה' ואיך ענו אותו כל העם לאמר כל אשר דבר ה' נעשה הלא לא להם קרא ולא היו בזה. גם באמת יש להבין למה לא קרא משרע"ה לכל ישראל מיד לומר להם כל אשר צוה ה' כאשר כן נצטווה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. ולמה קרא רק לזקני העם. אכן הנה זקני העם הוא מורה על האבות שנקראים זקנים כמ"ש ואברהם זקן. ביצחק ויהי כי זקן יצחק. ביעקב ועיני ישראל כבדו מזוקן. והוא שכ' מזקנים אתבונן.כי הנה כן ענין קבלת התורה היא באה ע"י כחות האבות הקדושים כי משנולד אברהם אבינו התחיל שני אלפים תורה והוא שכתוב בו ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגם דשעבידו לאורייתא כי ממנו התחיל שיעבודא דאוריי' והוא היה כלול כל ס' רבוא נשמות ישראל ושיעבדום לאורייתא כולם כאחד בקרבו כמ"ש בו וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי. וכן היה ביצחק ויעקב והוא שכתוב במתן תורה ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעם אחריהם כי כל האבות היו בשעת קבלת התורה וכן כל הקדושות וכל הישועות של ישראל כולם עוברים דרך מערת המכפלה כמבואר בזוה"ק. והוא שכ' וארא אל האבות תחלה ואח"כ אמור לבני ישראל והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כי על ידי האבות עוברים כל הישועות וכמש"א בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחננו ותלמדנו. פי' בעבור אבותינו שעברו ע"י אבותינו כנ"ל. והוא שאנו אומרי' על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו על אבותינו באה תחלה הקדושה של דבריו חיים וקיימים ומהם בא עלינו ועל בנינו. וזה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו' וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כל הגאולה וישועה מן האבות בא לבני בניהם. וז"ש וארא אל האבות באל שדי א"ל שד"י גימ' מש"ה כי כן הראה הש"י להאבות שיהיה משה הגואל אותם לכן בע"כ אמר לו הש"י בסנה לילך ולגאול אותם כמו שכן הראה לאבות. והנה כאשר כל התורה התחילה מא"א ע"ה כמ"ש לכך אמר לו הש"י הנה אנכי בא אליך בע"ב הענ"ן ע"ב הוא שם ע"ב שבחסד אברהה הענ"ן גימ' קע"ה מנין שנותיו של אאע"ה כי אברהם זקן בא בימים עם כל הימים בא בתורה למעלה וזהו ויאסף אל עמיו כל הקדושה שלו נאסף לישראל. הנה לכך גם משרע"ה תחלה קרא והתעורר לזקני העם הם האבות למתן תורה אז על ידי כן התעוררו כל ישראל וזהו ויענו כל העם אשר דבר ה' נעשה: (עוד בפסוק הזה כבר נדפס בחלק א' ):
7
ח׳וגם בך יאמינו לעולם. הנראה לפרש ענין מעלת האמונה הזאת אשר ישובח בה משרע"ה לעולם כי הנה לשון אמונה הוא לשון קיום כמ"ש יתד במקום נאמן. והפי' בזה שהבטיח הקב"ה למשה רבינו ע"ה שעל ידו יתקיימו כל בית ישראל לעולם כי הוא המגין עליהם תמיד עד עולמי עד. והנה כתיב לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. והנה הדבר הזה הוא נוהג תמיד כל הימים עד ביאת המשיח וגם אז משרע"ה יהי' העיקר. והנה זהו מבו' בזוה"ק בתיקונים שכל קיום העולמו' עם ישראל הוא רק ע"י משרע"ה בעבודתו הגדולה בעליונים להשיב רוח נדיבה ורחמים ולשכך כעס וחימה מעל בנ"י כל הימים. כי לולא משרע"ה המבקש רחמים תמיד על ישראל מהשכינה וברוח נדיבה ורצון משכך הדינין מצדה היתה חלילה מכלה את העולם כאשר בעוה"ר הם גורמים הפירוד מהיחוד שלמעלה והוא האמור שם בתיקונים ה' לשמאלא אש על לבא וא"ו רוח דנשיב לגבה ובעא רחמי מינה דלא אוקידת עלמא בגין דגרמ' לה דאתרחיקת מבעלה ומאריך רוגזהא ולזמנא דייתי פורקנא אתמר לגבי וא"ו דאיהי דרגא דמשה מוליך לימין משה כו' ע"ש. וכן אמר שם בכ"מ כי בחי' מלכות היא חולת אהבה ואין מי שירפא לה וימחה אש הכבד מעליה מכל וכל כי אם בעלה שהוא משה שהוא הנקרא בעלה דמטרוניתא והוא מנשב ומקרר תמיד אש הדינין עד לעתיד שיתבטלו מכל וכל. וכן אמר רעיא מהימנא פ' כי תצא ולית חילא למשיחין למפרק לישראל בר מינך ובגינך אינון מתעכבין שהוא בעלה דמטרוניתא כמ"ש אם בעל אשה הואי אם אדוניו יתן לו אשה. והוא מנשב עליה ומאריך רוגזהא עד לעתיד ויצאה אשתו עמו על גפי מרומי קרת למעלה למעלה שיתבטלו כל הדינין אמן. נמצא כי מאז ועד עתה הנה משרע"ה הוא העומד בפרץ לפניו להשיב חמת השכינה מהשחי' את העולם חלילה וכמבואר זה בספר הקנה הקדוש וז"ל שם בענין שלח תשלח את האם. ואמר שלח האם ממך והבנים תקח לך ולא תניחם לגמרי כענין ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' ואז גם הבנים יהיו תחת צלך שאם תקח היא הבני' ותצא בהגלות תמיתם מרוב כעסה כי לא תרחם עליהם. וכל זה הוא הכעס בגין דבעונות התחתוני' מפרידים ממנה היחוד שלמעלה. וכמבואר ענין זה בזוה"ק אצל בני אהרן וז"ל שם כיון דחמאת דמלכא הוה זמין למיתי לגבה וההוא בר נש גרים לאסתלקא מלכא מינה כדין פקידת מטרוניתא לקטלא לההוא בר נש ח"ו ע"ש. והנה כן אמרו רבנן בטעמא בגמרא באשה המינקת דאסורא להנשא גמלתו אסורה מת בנה מותרת וח"א אפי' מת אסורה דלמא קטלא לה לברה כי רוצה היא להנשא מהר הוה עובדא וכו' ומסיים הגמ' ולא היא לא עבדי נשי דקטלי לבנהא. הנה רמזו חכז"ל והציבו ציונים בדיניהם עפ"י האמור למעלה כמבואר למבין. אכן הנה גם במדה"ד שתפו לה במדה"ר והחליטו לא עבדי נשי דקטלי לבנהא. נחזור לעניננו כי אך משה הוא המפייס את השכינה כביכול על צער הגלות לבל תכלה את העולם וז"ש הכתוב אכן חליינו הוא נשא כמו שדרשו רז"ל כל ענין הפרשה על משרע"ה. וז"ש ובחבורתו נרפא לנו. חבור"ה ר"ל מה שהוא עושה היחוד והחבור למעלה חב"ר ו"ה נרפא לנו כמ"ש רק שבתו יתן ורפא ירפא שבת"ו הוא שב"ת וא"ו רומז על אורות השבת של משרע"ה כידוע בסוד ישמח משה במתנת חלקו. ועי"כ ורפא ירפא צער השכינה וישראל. וזה שנאמר שם והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע הוא נושא עון ועובר על פשע ונושא בעדם פגיעה ותפלה כלשון הזוהר הנ"ל ובעי רחמי מינה דלא אוקידת עלמא והוא בעלה דמטרוניתא בדברים טובים ונחומים מקרב היחוד כביכול. וזש"א יחבק לה בעלה זה משה כנ"ל דעביד נייחא לה ע"י כן צווחין אף עקתין בטילין ושביתין כמבואר למעלה כי משרע"ה הוא מבטל כתות החימה של הדינין עד ביאת הגואל שיעביר ממשלת זדון מן הארץ שלמעלה ותמלוך אתה ה' לבדך וזה הפי' וגם בך יאמינו לעולם כלומר יתקיימו בך ועל ידך לעולם כנ"ל. והבן:
8
ט׳א"י וגם בך יאמינו לעולם. יבואר עפ"י מ"ש במס' ברכות דף ח' ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוי מצלי אלא ביני עמודי היכי דהוי גרסי כמ"ש לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהיה תפלה רנה זה תורה. הרמז בזה כח הצדיק הלומד תורה לשמה יכול לפעול ישועו' בקרב הארץ בלימודו כמו בתפלה ולעשו' יחודים למעלה בעולמות העליונים. וז"ש מי שתורתו אומנתו. לשון אמ"ן לפי הידוע שעיקר היחוד הויה אדנ"י עולה בגימט' אמן ואם יזכה להיות תורתו אומנתו לעשות היחוד אמ"ן. אז תלמוד תורה כנגד כולם הם הדברי' הנזכרים למעלה מקודם בקור חולים הכנסת כלה הבאת שלום כי על ידי לימודו בתורה לשמה ממילא יוושעו כל ישראל בכל עניניהם. וזה יותר במעלה מכח התפלה שיש לה זמן קבוע ערב ובקר וצהרים והתורה אין לה הפסק כי בה יהגה יומם ולילה וז"ש בגמ' מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה כי התורה אין לה הפסק. וז"ש ביהי רצון קודם אמירת תהלי' לחבר אשת נעורים עם דודה ומשם יושפע שפע רוח נשמה כו' כי כאשר יזכה לעשות היחוד כנ"ל ממילא יושפע כל הטובות. ולזה היה כוונת דוד המע"ה בנעים זמירות בספר. תהלים התחיל אשרי האיש אשר לא הלך כו' ובתורתו יהגה יומם ולילה. כי לכאורה היה צריך להתחיל בשבחו של מקום ב"ה תהלה לדוד וכו' וכדומה לזה. אך רמז בזה כי הוא העיקר שיהיה כח בתורתו לעשות היחוד ולהשפיע טובות לכנ"י. ואז ממילא יתנו שבח והלל להבורא ב"ה. וז"ש מפסיקין לתפלה ומי שתורתו אומנתו אינו צריך להפסיק כי התורה היא התפלה באמת כי ע"י זה ימלא כל משאלות לבבו לטובה עבור כלל ישראל כנ"ל. וז"פ כאשר ישא האומן את היונק. אומן רמז להיחוד אמן כנ"ל ואז כאשר יעשה היחוד ממילא יונק מלמטל' כל ההשפעות טובות לכנ"י. ונחזור לעניננו שזה שהבטיח הש"י למשה רבינו ע"ה וגם בך יאמינו לעולם ע"י התורה יאמינו יעשו היחוד וזה יהיה לעולם כי התורה אין לה הפסק בה יהגה יומם ולילה וממילא יצמיח ישועות בקרב הארץ. אמן:
9
י׳ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כו'. יבואר עפ"י מ"ש ויאמר ה' אל משה לך רד וכו' ויאמר משה לא יוכל העם לעלות כו' ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן כו' וירד משה כו' וידבר אלהים. הנה הציוי של הש"י לך רד ולהתרות אותם עוד הפעם קשה מאד להבין. אך כבר בארנו כי כל ענין קבלת התורה היה צריך להיות דוקא ע"י משה רבינו ע"ה מגודל קדושתו שהיה ממשיך על ישראל להיות בכחם לקבל התורה. וזה הרמז בגמ' ברביעי עביד פרישה ושוב לא עלה הרמז בזה גודל אהבת משה לבנ"י כי אף שזכה לכל המעלה הזאת הגדול' פא"פ מדבר עם השכינה עכ"ז נהג טובת עין לבנ"י מאשר ידע כי קבלת התורה תלוי בו כאשר הוא יהיה עמם למטה לכן כאשר עביד פרישה שוב לא עלה מפני שידע כי קדושתם לקבלת התורה תלוי בו כמ"ש וקדשתם וכו' וכן היה וירד משה וכו' וידבר אלהים את כל הדברים האלה כו'. וכן הוא הדבר נוהג בכל דור ודור ודורשיו ומנהיגיו צריך להיו' בכל דור צדיק יסוד עולם בבחי' משרע"ה כמ"ש אתפשטותי' בכל דרא כי בלתי זה איננו באפשרי להשפיע התורה רק על ידו. וזה הרמז הנה אנכי בא אליך בעב הענן ר"ל גם בדור השפל הדומה לעב הענן עכ"ז אתה תבא עמם והתגלות הקדושה יהיה על ידך להשפיע להם בעבור ישמע העם בדברי עמך. וגם בך יאמינו לעולם כי אמונת חכמים הוא בכל דור ודור. ואתה תגיד את דברי העם אל ה' להביא מעשיהם לרצון למעלה. וז"ש ויגד משה כו' לשון המשכה. והוא ל' הוה כי כן יהיה תמיד הצדיק הוא בחי' משה להשפיע לכל הדור תורה וקדושה וכ"ט. אמן:
10
י״אויגד משה את דברי העם אל ה'. דהנה למעלה כתיב היה אתה לעם מול האלהים ופרש"י שליח ומליץ בינותם למקום. היינו שתמליץ עליהם כל טוב בכל עניני בקשתם אעפ"י שהם מבקשים צרכי עוה"ז שאינם כדאי. הנה הצדיק צריך להמליץ ולהעלות הכל לכוונת לשם שמים. וזהו והבאת אתה את הדברים אל האלהים. פי' תעלה ותביא את תפלתם ודבריהם לפני הש"י ב"ה אף כי הם בעצמם אינם ראוים לזה הנה אתה תביא את תפלתם ולכוון עליהם לטובה. וזהו וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי הנה ע"י הצדיק אחון וארחם עליהם כנ"ל. וז"ש ויגד משה את דברי העם. משה רבינו ע"ה עשה כן והגיד והמשיך דברי פשוטי העם כי בקשתם אל ה' כמו שהיו מכוונין הכל אל ה'. וע"ז נאמר וגם בך יאמינו לעולם. שהקיום שהוא לשון אמונה שלהם הנה בך יהיה תלוי ועל ידך יתקיימו כנ"ל:
11
י״בויוצא משה את העם לקראת האלהים. ופרש"י כחתן היוצא לקראת כלה. יל"ד מה בא ללמדנו בזה. אכן כבר התעוררו בזה הראשונים ז"ל על מצות אהבת ה' כי האהב' תלוי' בלב ולא תבא בהכרח זולת אשר יפעול בו החשק וכל שלא ירגיש דבר שיפעול בו החשק אינו אוהב אף אם יכריחנו במצות המלך. אמנם הנה כתיב אהבתי אתכם אמר ה' וכן אנו אומרים קודם ק"ש אהבת עולם אהבתנו אהבה רבה כו'. הפי' בזה כי ע"י התורה והמצות של בנ"י הנה כביכול מתנוצץ ומשפיע בהם אור כבודו בקרב לבבם ולכל אחד ואחד מבנ"י מאיר בקרבו בנקודת הלב בכ"ע כל היום תמיד והנה מן העצמיות אור הנשפע בסוד אור חוזר הם שבים לאהבתו ית"ש כמים הפני' אל פנים ק"ו בן בנו של ק"ו לממה"מ הקב"ה כאשר הש"י מראה אותות האהבה לבני ישראל ומתיחד עמם כמ"ש ושכנתי בתוכם ושכנתי בתוך בנ"י בקירוב ויחוד ממש הנה בלי ספק כאשר ישים האדם אל לבו אהבת הש"י אליו החפץ בו ואוהב אותו ושוכן בקרבו וסובבו הנה ישוב לאהבתו וזהו הציווי של ואהבת כו'. ע"כ אנו אומרים קודם ק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה בברכת אהבה רבה כו' כי הוא השרש והקדמה לק"ש ליחוד שמע ישראל כו' ואהבת את ה' אלהיך כו' כי הוא שלך ואתה שלו והוא אוהב אותך ומזריח בך קרן אהבתו ראה נא להתעורר בקרבך האור הקדוש הזה בתוקפו והוא שפרש"י כחתן היוצא לקראת כלה כי הש"י כבר יצא לקראתם והאיר בלבבם אור אהבתו כדי שישובו להדבק בו גם הם באהבת הש"י ועי"כ יזכו לקבלת התורה בלב שלם. [וזה הפי' הבוחר בעמו ישראל באהבה ר"ל נותן הבחירה בעמו ישראל בהאהבה שנוטע בלבבם ומזריח בהם קרן אהבתו שיהיה בהם בבחי' אור החוזר כאלו היו יכולים לאהוב אותו ית"ש ואח"כ מתיחדים ביחוד ואהבת כו'. ולזה ברכת אהבה רבה הוא באמת ברכת התורה כמ"ש והאר עינינו בתורתך בו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה הוא זכירת מעמד הר סיני כנ"ל כחתן היוצא לקראת כלה כנ"ל. והבן כי עמוק הוא]:
12
י״גהיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. דהנה כן הצדיקים אשר יראת ה' על פניהם הנה מרוב הקדושה והיראה אינם יודעים משום הנאה בעוה"ז ומה גם לתאווה הזאת אינם יכולים לבא בשום אופן כי אם בשעת מצוה צריכין סיוע כמו לשאר מצוה אתרוג ותפלין וסוכה שצריך סיוע מן השמים לזכות למצוה זו. והנה זה היה ענין פרישות משרע"ה שלא היה יכול לבא לזה מפני פחד ה' והדר גאונו כי תמונת ה' יביט. וזה שאמר הקב"ה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואינו צריך לזה ומרוחק הוא מעוה"ז מכל וכל אבל אמה"כ והאיש משה עניו מאד ואין כמהו בגודל הקדושה והיראה. והנה כך כשהי' ישראל במ"ת ג"כ היו במעלה הקדושה והיראה לכן זה שאמר להם היו נכונים לשלשת הימים בהכנה רבה כזו למ"ת אז ממילא אל תגשו אל אשה כי לא תוכלו לבא לזה כלל. וזהו שהוצרך אח"כ לומר להם שובו לכם לאהליכם ואמרו בגמ' (ביצה דף ה') למצות עונה קאתי פרש"י שם לצוותן לשוב במצות המלך על כרחן שלא לגרוע עונה היא. כנ"ל שהוצרך בע"כ להשיבם למצות עונה כמו שיעשו שאר מצו' כנ"ל:
13
י״דומשה עלה אל האלהים. יש להתבונן בזה הלא כתיב אח"כ וירד משה כו' וירד ה' על הר סיני ומה היה צריך לעלות. אמנם איתא בגמ' אמר לו הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואל'. לכאורה מה ענינו. אמנם כבר נודע היות יצי"מ הכנה לקבלת התורה. והתורה בהכרת להנתן ע"י משרע"ה בהיותו הכולל מכל ישראל. והנה כבר כתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ע"כ ההכרח להיות משה הגואל נותן התורה והוצרך ע"כ לעלות השמים ולהתוודע ולהגלות כי בכל העולמות והשרפים העליונים אין בהם רצון רק עבור ישראל למטה וכן אמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים רק באבותיך חשק ה' מכל העמים. לכן כאשר נתאמת לישראל כי חפץ השם רק בהם. אז וירד ה' על הר סיני כו':
14
ט״ווירד משה מן ההר אל העם. פרש"י מלמד שלא היה פונה לעסקיו כו'. יש לתמוה מה בא ללמדנו ומה העסקים שהיה לו למשה רבינו. אמנם הנה כתיב ישמח משה במתנת חלקו כי זהו טוב לבו ונדבת רוחו של משרע"ה רעיא מהימנא אף כי ידע והבין כל שרשי המצות וסודות התורה במעלה מעלה כי שרש נשמתו היה כולו טוב בלי שום תערובו' רע כלל. מ"מ לא התרשל בעבור זה מללמד לישראל כל התורה בעמקי סודותי' כאשר למד מפי הגבורה. וזה במתנת חלקו ר"ל גם חלקו נתן לישראל כנ"ל וילמדם כל הסודות בכל פרטי המצות אולי יכוננו. ולפ"ז אתי שפיר מ"ש (בפ' בא) ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ופרש"י אף משה ואהרן כן עשו. הלא קשה וכי ס"ד שמשה ואהרן לא יעשו הפסח. אבל יאמר כי בנ"י עשו בכוונת הפסח כאשר צוה ה' את משה ר"ל כוונו בכל הכוונו' בעשיות הפסח כמו שנאמר למשה מפי הגבורה.ואיך היה להם כח כזה מי יבא אחרי משה בהשגה גדולה כמוהו וזהו שמסיים אף משה ואהרן כן עשו. לכוון בשעת עשיית הפסח בשם כל ישראל ולכן נקל להם לעשות בכוונה כזו כי הצדיקים האלו הרימו אותם. כי כן הוא בעת עשיית הצדיק איזה מצוה מרים עמו כל בנ"י הנלווים אליו וכן בכל תורה ותפלה מעלה אותם עמו וז"ש מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ר"ל לגודל כוונות הגבוהות שהם עסקיו רק אל העם לצורך העם כנ"ל בשם כל ישראל:
15
ט״זוידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. יל"ד מהו כל הדברים ולא נאמר הדברי'. אך הנה בכל המצות צריך בחי' יסוד שנקרא כ"ל וכ"נ וזכרתם את כל מצות וכו' ובעשרת הדברות נכללו כל התרי"ג מצות כמבואר בהראשונים ז"ל נמצא כי כל היסודות וכל המצות נתנו להם במעמד הר סיני בקדושה. וזהו ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שתשמרו בחי' הכ"ל אשר אמרתי אליכם בעשרת הדברות ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יהיה כח כרות ושפע להסט"א. וזהו וידבר אלהים את כל הדברי' האלה בחי' הכל של הדברים האלה השפיע לומר לישראל בקדושה וברכה. אמן:
16
י״זיום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. הנראה לרמז בזה שהאדם צריך להעלות בזכרונו גודל מעלת בנ"י אשר היו אז בשעת קבלת התורה ראו עין בעין כמ"ש וכל העם רואים את הקולות בבחי' ראיה היא מדריג' הגדולה. והמשל בזה לעשיר מופלג שירד מנכסיו לעת זקנתו אף כי השיג מעט מעלת העושר אך לא כבראשונה לזאת מעלה תמיד על זכרונו כי הימים הראשונים היו טובים מאלה בהרחבה יתירה. כן הדבר הזה הוא בזכירת מתן תורה אשר מאז עד ביאת הגואל לא נוכל להשיג עוד מעלה הגדולה והנפלאה זו להיות בבחי' הראיה. וז"ש זכור את יום אשר עמדת כו' פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. פי' אך אז היית בבחי' הראי' כמ"ש וכל העם רואים. כי אחר מעשה העגל נפלו ממדריגתם אלף חלקים כידוע בסוד אל"ף זעירא. וזה שאמר משה יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים כמבואר בספרים הקדושים לרמז שתבואו לאותו מעלה הראשונה אלף פעמים ככה. ויברך אתכם כאשר דבר לכם. באותו מעלה ובחי' כאשר דבר לכם בבחי' ראיה. וז"ש אם שמוע תשמעו בקולי כו' ואתה תשוב ושמעתם בקול ה' כו'. כי כאשר תשובו בתשובה שלימה תזכו לבא באותו מדריגה לשמוע בקול ה' כמו שהבטיח הנביא צפניה חוזה בעת ההיא אביא אתכם כו' בשובי את שבותיכם לעיניכם כו'. בעת ההיא רמז לשכינה הקדוש' כמובא בזוה"ק בפ' ואתה נותן להם את אכלם בעתו. וזה הוא הבטחת הנביא שהשכינה תתיחד עם כל א' מבנ"י ויבואו למדריגה הראשונה לבחי' הראי' כנ"ל:
17
י״חלמעבד נשמתין ורוחין חדתין. דהנה כל המצות ומעש"ט ורצונות טובות של בנ"י מכל ששת ימי המעשה לית להון גדפין להיות פורחת למעלה עד בוא יום השבת בא להם חיות מעולם העליון בבחי' נשמה יתירה והם נקראים מלאכים. וזה שאנו אומרי' שלום עליכם כו' בואכם לשלום כו' כי בשבת נעשה ונגמר פעולתו להיות נעשה מכל מצוה ורצון הטוב מלאך קיים. וזה שהוסיף משה יום אחד מדעתו למען יבא יום קבלת התורה בשבת בתיקון היום הנ"ל והבן:
18
י״טנעבד להון כתרין במילין יקירין. איתא בגמ' בשעה שעלה משה למרום מצאו משה לקב"ה שהיה קושר קשרים לאותיות. דהנה בעשרת הדברות יש תר"ך אותיות כמנין כתר. וזהו שהוסיף משה יום אחד מדעתו שיגיע קבלת התורה ביום השבת בבחי' כתר כמ"ש כתר יתנו לך כו' וכן כל דבור ודבור של שבת צריך לקשרו ביחוד התורה לתיקון כתר כל"ל. והנה כתר רמז לתרי"ג מצות ושבע מצות דרבנן הכלולים בעשרת הדברות. וידוע כי התורה ניתנה רק ע"י תיקון ששים רבוא נשמות מבנ"י וששים רבוא אותיות להתורה. ומשה רבינו ע"ה היה הכולל כולם כמ"ש ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות ר"ל תתקן האותיות של ישראל בתורה. וכ"נ לכל האותות אשר עשה משה לעיני כל ישראל תיקן לעיניהם כל האותיות שיראו מאירים לעיניהם. וזה סיום התורה בשבחו של משה רעיא מהימנא. וכן הוא בכל דור אתפשטותיה בכל דרא כמ"ש לא כהתה עינו כו' כי גם אחר מותו הוא המאיר עינינו. וז"ש ויהי אחרי מות משה עבד ה'. ר"ל אחרי מותו עודנו עובד ה' (כי) בכל צדיק הדור ניצוץ משה הוא נטוע לרבי' לתקן הנשמות מבנ"י כי אז תהיה תורת ה' תמימה בלי חסרון אות כי היא משיבת נפש כל איש מבנ"י על מקומו יבא בשלום כמ"ש דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה נפלאו"ת מתורתך נפ"ל או"ת לחזור ולהאיר' כמבואר במ"א. כמ"ש לאותות לבית אבותם. לכן מאשר משרע"ה היה דגל התורה לכן אמר לו הקב"ה היה לך לסייעני לקשר קשרים לאותיות התורה בתיקונ' הראוי כנ"ל. כי מהם תצא תורה. וזה נעבד להון כתרין במילין יקירין בכל דבור של שבתב חדושי תורה להיות כתר בראש צדיק חי עולמים כנ"ל. והבן:
19
כ׳א"י נעבד להון כתרין כו'. נקדים לפרש הפסוק במגלת אסתר ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. עפ"י מ"ש בגמ' עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כמ"ש להנחיל אוהבי יש. יק"ר עולה גימ' י"ש. לפי הידוע לי"ח כי החכמה מאין תמצא רמז לנקודת קמ"ץ כי הוא נסתר מעין כל חי. ובחי' חכמה נקרא פת"ח כמ"ש פיה פתחה בחכמ"ה אותיות מחכה. וזהו בכחו של הצדיק להביא מבחי' אין לבחי' יש כידוע לי"ח. וזה הרמז ככ"ה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ככ"ה ר"ת "כתר "כל "הכתרים. וז"ש כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר קשרים לאותיות. כי בכחו של משה שהיה כולל כל הנשמות מבנ"י. וזה אשר המלך חפץ ביק"רו. יק"ר עולה י"ש. שהיה בכחו להביא מכתר לבחי' חכמה יש מאין. והבן. וזה הרמז נעבד להון כתרין במילין יקירין. היינו הצדיק השומר פיו ולשונו וכל דרכיו במישור והולך בכל יום הלוך וגדול כי ברית המעיר וברית הלשון שקולים הם ואז יכול להפוך אותיות קר"י לאותיות יק"ר. וז"ש ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך. כי אם הוא נשמר מכל רע כל ימיו כמ"ש באברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימי' כל ימיו היו נכונים וברורים ונשמר מחטאת נעורים אין בהם מאום. כמ"ש כל ימי חייך להביא לימות המשיח. שהיה ביכלתו להראות כל ימיו לפני משיח בלי שום בושה וכלימה. ואז להיות נכתב בספר דברי הימים לפני המלך הוא מלכו של עולם. וז"פ ספר דברי הימים שהימים יהיו דוברים ומספרים מה שעשה כל ימיו בלי שום פגם ח"ו. וז"ש ימים תהיה גאולתו אם כל ימיו הם בתכלית השלימות אז תהיה גאולתו. וז"ש בתהלים פועל פעלת בימיהם בימי קדם. שהיה כח בקדושתם בימיהם להביא לגודל הקדושה שהיו בימי קדם הם שלש הראשונות שהם ימי קדם קודם שבעת ימי הבנין כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:
20