תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, פרקי אבות א׳Tiferet Shlomo, on Festivals, Pirkei Avot 1
א׳משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. הנ"ל בזה עפ"י מ"ש כי כאשר יורדים ההשפעות והאורות מלמעלה הם צריכין שמירה מהחיצוני' לבל יהא להם שום אחיזה בגבול הקדושה לכן בשעת מתן תורה צוה הש"י הגבל את ההר וקדשתו להיות בבחי' אור המקיף. וזה משה קבל תורה מסיני בבחי' אור המקיף ומסרה כן ליהושע כל האורות והקדושה בבחי' אור המקיף. וכן כל השתלשלות התורה מיהושע לזקנים וכו'. ומסיים המשנה הוו מתונים בדין. פי' ע"י התורה תוכלו למתק הדינין מכנ"י. והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. פי' שילמדו הרבה אך בבחי' סייג באור המקיף לבל ישלטו זרים ח"ו מסור להחיצונים:
1
ב׳אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לק"פ אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לק"פ. הורה לנו הדרך לשמור ולקיים התורה לבל ילכו האורות והשפעות החוצה הוא שיעבוד מאהבה לבד בלי שום פני' וצד נגיעה לעצמו כלל אז יכול להיות בבחי' אור המקיף. ומסיים ויהי מורא שמים עליכם. לימוד כזה יהי' מורא שמים עליכם להגן מהחיצונים שלא יוכלו לנגוע בכם. כי כל זמן שיש שום פניה ומחשבת קבל' פרס אזי יכולים גם החיצוני' לחטוף השפע מתורה ומצות. אבל אם האדם עושה מאהבה ואיננו נוגע בדבר כלל אזי אין שום שליטה להחיצונים כלל כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. כנ"ל:
2
ג׳יוסי בן יועזר איש צרידה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. ולכאורה קשה מה יעשה העני אשר אין לו במה להנות אותם. אך הפי' הוא בית הוא הגוף הוא בית לנשמה. וזה הפי' ויהי ביתך הגוף שלך יהא נקי מכל שיכול להתעבר בו נשמות החכמים כידוע לי"ח כי יש לפעמים בחי' עיבור נשמת הצדיק:
3
ד׳והוה דן את כל האדם לכף זכות. ויש להבין בדבריהם ז"ל בזה כי לכאורה מה יועיל ומה יוסיף הדין לכף זכות הלא כלפי שמיא הכל גלוי וידוע ואם אינו כן מה יועיל שנדונו לכף זכות. אכן הנ"ל כי הורו לנו בזה גודל כח איש הישראלי ורב פעלו בדבורו בעולם הזה אשר לו הכח והיכולת להתעורר כן בעליונים למעלה כמוהו מכל אשר יצא מפיו הן לחוב הן לזכות. כי כאשר האדם מלמטה הוא מליץ יושר ומדבר זכות על חבירו הנה מעורר על ידו גם כן למעלה מליץ טוב ומזכיר זכות על רעהו להגיד עליו ישרו ויחוננו מרדת שחת למצוא לו כופר. וכאשר חלילה אם ישלח חץ לשונו לדבר על רעהו רעה הנה חלילה יגרום כן כמוהו למעלה ואף אמנם בלתי הלשינותו ודיבורו הכל גלוי לפניו ית"ש כי עיניו פקוחות על דרכי בני אדם בכל זה הנה כל גזירות עירין מלמעלה תמהר לצאת יותר אל הפועל ע"י התעוררת בנ"א שלמטה אשר יגזרו אומר הן לחוב ולזכות כי דיבורו עושה רושם למעלה ועקימת שפתיו הוה מעשה למעלה כמבואר בזוה"ק. והנה זהו הדבר מבואר בגמ' דאשכחי' רבה לאליהו ואמר דקוב"ה גמר שמעתתי' מפומיי' דכולהו רבנן לבר מר"מ משום דלמד מאחר. א"ל ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק. א"ל השתא אומר הקב"ה מאיר בני אומר כו' ע"ש. מזה נראה כי עד עתה שאמר רבה הדבור הזה של זכות על ר"מ לא גמר קב"ה שמעתי' מפומי' אע"פ שהכל גלוי לפניו והש"י ידע מתחלה גודל קדושתו ומעלתו של ר"מ בכ"ז הוצרך הדבר ג"כ להתעוררת דבור האדם שלמטה כנ"ל. והנה כן הדבר להיפך אצל חוב אף אם חטא האדם ח"ו באיזה דבר בסתר ולא ראה אדם בו אף אם הש"י רואה את כל מעשיו מ"מ לא תחזק עליו מדה"ד כ"כ מהרה. אבל אם יבא שום אדם אח"כ ויוצא לגלות הדבר הנה אז יגבור עליו המקטרג למעלה כמהו כנ"ל. והאמנם כי יציבא מלתא דא עפ"י הדין בח"מ ע"ד המבואר באורים ותומים סי' פ"ז בחו"מ בענין אין אדם משים עצמו רשע. ואמר שם אף כי אם העד יודע בעצמו שהוא פסול להעיד מן הדין כ"ז שלא פסלוהו בב"ד עפ"י שנים מותר לו לילך ולהעיד כמו גבי פלוני רבעני לרצוני ע"ש באורך. והוא הדבר שביארנו כי התורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר כלומר כי עיקר קיום הדבר לחוב או לזכות צריך להוציא הדיבור על פי עדים שיעידו לפני הב"ד כך וכך עשה פלוני. וע"פ עצמו שאין אדם יודע בו להעיד עליו לא נפסל בחטאו ולא נעשה רשע כי אם עפ"י דיבור העדים עליו. וכן מצינו בח"מ סי' ל"א בש"ך בשם חכמי בריסק כי שני עדים שהכחישו זא"ז מותרין שניהם יחד להעיד בעדות אחרת אעפ"י שאחד מהם וודאי יודע בעצמו כי שקר ענה באחיו והוא רשע ופסול להעיד מ"מ כיון שלא נפסל עפ"י ב"ד אינו נפסל בעצמו והכל הוא הענין כמו שנתבאר כי עיקר עונש כל חטא ועון הוא אשר יוציאנו זולתו בדברי פיו עליו כי כה וכה עשה ואז בחץ לשונו יחרוץ עליו משפטו קל מהרה בב"ד של מטה וכמוהו בב"ד של מעלה. הנה ע"ז הזהירה התורה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כלומר לא מיבעיא שאסור לדבר על רעהו רעה לרגל עליו ולהזכיר את עונו בלה"ר כי זה כבר נתבאר כמה גדול הפגם ההוא אבל גם כשתרצה להוכיח את עמיתך אמרה התורה ג"כ הוכח תוכיח את עמיתך בדברים טובים ונחומים ולא תשא עליו חטא כלומר גם אז לא תשא עליו ותזכור את עונו לומר לו למה עשית כך וכך כי גם בזה תגרום עליו מקטרג למעלה עפ"י דברי פיך וכבר כתיב לא תלך רכיל בעמך. אך בכל דבר צריך לראות לעשות בחכמה שיבין רעהו בעצמו כי לא טוב עשה עד היום. וכן הוא מבו' בזוהר הקדוש כי הסט"א פסולים להעיד על ישראל ע"ש רק ע"י אישי ישראל יקום הדבר כמ"ש בזה. וע"ז הוא שאמר הכתוב למען תשכילון את כל אשר תעשון. וסמוך ליה אתם נצבים היום. ע"י השכל וחכמה תתיצבו כולכם לפני ד' אלהיכם כנ"ל. והנה זהו הענין שמצינו בדברי רז"ל שהלבנה מתכסה בר"ה כדי שלא יהיה עדות לישראל כי אם לא יהיה עדות אין פ"פ למקטרג על בנ"י. אע"פ שאינם ראוים. הכל הקב"ה מוחל לעם קרובו למען שמו באהבה. והנה גם זה הדבר הוא שנאמר ביעקב ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. כי כאשר הבין יעקב מה שנצמח מזה שהביא את דבתם רעה אל אביהם להך הוא קבל ושמר את הדבר היוצא מפיו להיות הכל בדרך הטובה. הלא זה הדבר אשר שמענו ג"כ מצדיקי הדור שהיו בזמנינו שלא הוכיחו לאדם את דרכו על פניו לאמר לו מדוע ככה עשית רק הכל בדברי ריצוי ופיוסים ובדרך חכמה בדברים טובים עד אשר שם האדם מעצמו על לבו לשוב מחטאיו. וכה אמר הרב היהודי האיש האלקי מפרשיסעחא זי"ע כי קבל דברי הרב הצדיק האלקי ר' דוד מלעלוב זי"ע שלא להוכיח עוד אנשים בדברי תוכחת וניאוצים כדי להשיבם בתשובה שלימה לפני הש"י ב"ה. כי אם להתהלך עמהם בדברי ריצוי ובנחת ולקרב את לבבם באהבה לעוררם ביראת שמים. והוא ג"כ עד"ז שבארנו כי אין ראוי להזכיר שום חטא ועון חלילה על שום אחד מבנ"י כמבואר בדבריהם ז"ל על ענין אליהו שאמר קנא קנאתי כו'. רק צריך תמיד ללמד זכות על בנ"י ולהזכיר מעשיהם הטובים לפני הש"י כי כולם קדושים כולם טהורים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם. וכמו שידענו מהרב הקדוש האלקי בעל המחבר ס' קדושת לוי שבימי חנוכה שש והתפאר לפני הש"י ב"ה על מצות נר חנוכה שישראל מדליקין לומר ראה כמה בניך טובים כמה הם נזהרין במצותיך והמדה הזאת היא באה מגודל האהבה להש"י ב"ה וגודל אהבת ישראל שמבקש תמיד שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לכך הוא מחבבם כל כך להיותם זרע ברך ד' ומקיימי מצותיו כל הימים לכך אין לראות בהם שום נפתל ועיקש. והנה הדבר הזה הוא מושרש בלב הצדיקים המבקשים כלל טובות ישראל. כמו שידענו זה מבחי' אדומ"ו הצדיק האלקי ר' פישלי מסטריקעוו זי"ע שמעולם לא הי' יכול להאמין ששום אחד מישראל יחטא ויעבור איזה עבירה וכל מה שהגידו לו הכל היה מכזב כי לא האמין כי אמר שכל איש מישראל לא יחטא וזהו מגודל קדושתו ודביקותו בהש"י האוהב עמו ישראל. וכבר נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. לכך הנה הצדיקים ההולכים לפני ד' הנה עיני ד' אל צדיקים ג"כ אינם רואים שום חטא על ישראל כל הימים כנ"ל. והנה כ"ז שבארנו הוא שמצינו אצל אהרן הכהן ע"ה בקדושתו וחסידתו ומדת טובו על ישראל כל הימים כמ"ש חכז"ל שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין איש לרעהו ובין כלל ישראל לאביהם שבשמים וכשהיה רואה באחד מהם שחטא היה מקרבו ומפייסו ומדבר עמו עד שהוא היה מתבייש מאליו כמבואר במד"ר ע"ש וזה היה במדת טובו שלא בייש ולא הוכיח בדברים רעים לשום אדם מעולם רק בדברים טובים ונחומים כי איש חסד הוא כמ"ש תומך ואוריך לאיש חסידך. והנה ע"ז שבח אותו הכ' בשלום ובמישור הלך אתי ועולה לא נמצא בשפתיו ורבים השיב מעון. ר"ל עולה לא נמצא בשפתיו לדבר דברי תוכחת ונאוצים על לב איש החוטא רק הכל בשלום ובמישור כנ"ל ואעפ"כ ורבים השיב מעון בדרך החסד ואהבה. והנה ע"ז אמר הכתוב תומך ואוריך לאיש חסידך יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ר"ל כי הוא איש חסידך ומתנהג בדרך החסד עם ישראל לכך על דרך זה יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל להשיבם אל ד' כי זה הדרך הוא הטוב להם. ולכך ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ר"ל לכך ראוי לכהנים אנשי החסד להקריב קרבנות על ישראל על מזבחך כי בבוא איש ישראל לפני הכהן להקריב קרבן על חטאתו לא כעם עליו על אשר חטא ולא ביישו רק נהפוך הוא כי קרב אותו בכל מיני ריצוי וברכו בנשיאת כפיים כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה ר"ל שכל עבודתו של אהרן היה תמיד רק לברך את ישראל וירד והסיח דעתו ממעשי החטאת והעולה כאלו לא חטאו כלל ולכך הוא נקרא שושבינא דמטרוניתא שכל עניניו היה רק לקרב את ישראל לאביהם שבשמים כי כולם אהובים כולם ברורים וע"ז הוא שאמרו חכז"ל הוה דן את כל האדם לכף זכות:
4