תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, פרקי אבות ו׳Tiferet Shlomo, on Festivals, Pirkei Avot 6
א׳שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. כבר נתבאר ענין מה שנזכר שמות החכמים במשנה מפני שהמקום בחר בהם בצדקתם. ובמשנתם אותיות ובנשמתם שהיו נשמות גבוהים מאד וזכו בתורתם לעלות ולחנות עפ"י ד' כמו שנתבאר במ"א. וזה לשון משנה כפול שלמדו למטה שנית מה שלמדו למעלה עפ"י ד' יחנו ועל פי' ה' יסעו כמבואר בפ' בהעלותך והאמת הטעם בזה כי בכל דבר הלכה שנישנית במשנה כוונו בה הסודות הרמים התלוים בשרשם כי כל דבריהם נדרש בפרד"ס. וז"ש במס' נדרים דף מ"א רבי למד בתליסר אפי כו' עד שהזכירו האי כובס הרמז בזה לי"ג מדות כמבואר בכתבי האר"י ז"ל על ברייתא דר' ישמעאל בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. וכן מצינו בלשון הגמ' גט בידה ומשיחה בידו. כי הפי' בדבר לפי פשוטו על החוט שהגט קשור בו נקרא משיחה. אך עוד יש לרמז בו. ע"ד מ"ש הכתוב אי' ספר כריתות אמכם כו'. וז"פ אע"פ שהגט חלילה בידה אך הנה ומשיחה בידו. ומשיח"ה אותיות ו"ה בראש ובסוף ותיבת משי"ח באמצע לרמז כי זהו הרצון הבורא ב"ה להביא משיחנו ב"ב לקרב אותיות ו"ה וכן כל דבריהם ז"ל במשנה הכל מיד ד' עליהם השכיל ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אפילו דיבור אחד. וזה שמצינו בגמ' שמדייק ומקשה ומשני חסורי מחסרא והכי קתני. ולמה לא הגיהו מיד לכתוב במשנה כן. אך אי אפשר להוסיף על דברי התנאים אחר חתימת דבריהם. וכן בסדר האמוראים בגמ' שנקבו בשמותם כמוהם הליכות עולם להם אשר דבר ד' בפיהם וכל דבריהם כגחלי אש הכל נתיסד ע"פ פרד"ס דרכם בקודש ולכך אחר חתימת התלמוד אין להוסיף ואין לגרוע עליו כמו על דברי המשנה וזהו שנו חכמים בלשון המשנה והבן:
1
ב׳ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פסוק הנראה לרמז בזה מעלת הצי"ע אשר עיקר בואו לעולם הזה הוא רק להשפיע טובות לבנ"י. וכמו שנראה בענין המעין אם יחפרוהו כמטמונים בנקרת הצור נקב קטן אז הוא מתגבר ומתפשט למעלה לאויר העולם ולא יפסוק השפעתו. וז"פ נהרות המכזבים מימיהם היינו אם אינו מושך יניקתו ממעיין הנובע אזי פוסק ממנו השפע.
2
ג׳וזה הרמז במשנה מי שזוכה ללמוד תורה לשמה הוא דבוק לשרשו והוה כנהר שאינו פוסק כי כל ישעו וחפצו להשפיע לבני דורו השפעות התורה וכ"ט. וז"ש ויתעבר ד' בי למענכם בחי' משה רבינו עליו השלום היה השכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש פה אל פה אדבר בו. וכזה היה ענין ר' עקיבא שהיה ניצוץ ממשה רבינו עליו השלום כל ביאתו לעולם הזה היה להפיץ מעיינות החכמה לכן מסר נפשו ללמד תורה ברבים כי אם לא יעשה כן לא היה חיות בעולם הזה. וזה אשר השיב לפפוס בן יהודה אמשול לך משל כו' במקום חיותנו כך במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. פי' כי רק זה עיקר חיותו כנ"ל. ובזה פרשתי במאמר הגמ' שמעון העמסוני היה דורש כל האתין שבתורה כו' כיון שבא לאת ד' אלהיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולמד וכו' לרבות ת"ח. פי' שמעון העמסוני היה דורש כל האותיות שבתורה כי כל איש מבנ"י יש לו אות בתורה ששים רבוא נשמות נגד ס"ר אותיות בתורה כיון שהגיע לאת ד' אלהיך תירא פי' כאשר בא ליראת שמים היה בטל במציאות והיה מעלים עיניו להסתכל על בנ"י להשגיח עליהם. עד שבא ר"ע ולימד כו' לרבות ת"ח. פי' ר"ע בא לעולם הזה רק לרבות ת"ח כאשר הוא היה ניצוץ מנשמת משה רבינו עליו השלום ובא לעולם רק לרבות ת"ח. להרביץ תורה ברבים. וזה ענין מעלת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ויתעבר ד' בי למענכם. לפמ"ש שהאבות הקדושים הם המרכבה כמ"ש ונהדר בכבוד על המרכבה. כי הם היו הראשוני' אשר המשיכו עליהם עול מלכות שמים לכן הי' בחי' מרכבה להיושב עליה לבל יניחוהו ליפול כי המשיכו עומ"ש בכל כ"ד שעות כמ"ש בס' חסידים כי לכן נזכרו האבות כ"ד פעמים בתורה נגד כ"ד שעות ביום שלא שכחו מעול מלכות שמים. אך מעלת משה רבינו עליו השלום הי' בחי' העיבור להמשיך כל טוב לבני דורו. ואתפשטותי' הוא בכל דרא כי בכל דור צריך להיות בחי' צי"ע המשפיע כ"ט. וז"פ יפתח בדורו כשמואל בדורו. כמ"ש יפתח ד' לך את אוצרו הטוב כו'. כי הוא צנור השפע מלמעלה. וז"ש השוה הכתוב שלשה קלי העולם כשלשה חמורי העולם. משה אהרן ושמואל הם חמורי עולם שהיו מחמירים על העולם בצדקתם כי לא היה כדומה להם. וג' קלי העולם הקילו על העולם שלא היו במדריגה הגדולה כזו ואעפ"כ הגינו על הדור והקב"ה שמע לקול תפלתם. לכן הקילו על העולם כי גם כאו"א יכול לעורר כל טוב בתפלתו על בנ"י ויעלה לרצון לפני בעל הרחמים:
3
ד׳כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. כבר הערו המפרשים בכפילת הדברים במשנה שאמר ר"מ זוכה לדברים הרבה וקחשיב ואזיל במשנה גופה מהו הדברים הרבה. הנ"ל לפרש מ"ש זוכה לדברים הרבה היינו שיהיה ביכולתו להרבות דברים לפני התלמידים הבאים לפניו ולא יאונה לצדיק כל און כי גדול כח הלומד תורה לשמה לסייע לכל הבאים לטהר והנלווים אליו. כי לולא זאת צריך האדם לשמור מאד כח הדיבור לבל ישיח לפני כל אדם. וכדאי' בס' אוהב ישראל מהרב הקדוש ממעזיביז זלה"ה. וז"ל בפ' תצוה דף נ"א. וכיון שע"י הדיבור יכול להתקשר נפש חבירו בדבורו עם נפשו בוודאי מהראוי לאיש הישראלי לשמור א"ע מלדבר עם אדם מטוב עד רע עם אדם אשר נפשו לא מטוהרה ובפרט עם אנשי בליעל הידועים לו כי ח"ו פן ידבק בו מאומה מן החרם מהסט"א השולטת באדם ההוא ע"י דיבורם יחד ובפרט בדורות הללו מהראוי להרחיק עצמו אפי' מן הספיקות ואפי' ללמדו דרך ד' צריך לשמור עצמו מלדבר עם שאינם ידועים ומוחזקים אצלו בכשרות ע"כ. והעצה הנכונה לזה לצי"ע הלומד תורה לשמה לפרוש שיחתו לפני התלמידים הנלווים אליו ומשתוקקים לשמוע דברי אלהים חיים עפ"י מה דאי' במשנה במס' מקוואות פ"ה משנה ו' גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים עיי' תוי"ט וז"ל וכ' ב"י בשם מהרי"ק שורש קט"ו. דק"ל מדריש פרקין העבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ופשיטא שאין לך הפסקה גדולה מזו שנתלש מן הגל מן הים והולך למרחוק וכן אין לך זחילה גדולה מזו שאין כאן אשבורן כלל וניחא ליה דהא שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן אבל היכא דאכתי לא נחו המים באשבורן אלא עדיין חיים וזוחלין מחמת נביעת המים אע"פ שהפסיקו המעיין מ"מ שם המעיין עליהם מצד עצמן כיון דאכתי חיים וזוחלין הם ולא פסקו חיותיהו מנייהו עכ"ל. ועיין בר"ן נדרים דף מ"א מה שהביא פלוגתא הרמב"ם והראב"ד ולדברי כולם ס"ל שבמקום המעיין לא מיבעיא שהמים השאובים אינם פוסלין המעיין רק ג"כ המים השאובין יצטרפו עם המעיין במקומו. וז"פ המשנה הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה בד"ת ועכ"ז לא יאונה לצדיק כל און מחמת שהוא כמעיין המתגבר על כל המים השאובים החולפים ועוברים עליו אפי' רבו הנוטפין עכ"ז כח המעיין הוא המתגבר עליהם ונהפכו להיות ג"כ טהורים. כן כח הצדיקים הלומד תורה לשמה על כל הנלווים אליו להיות מתגבר עליהם בכח קדושתו אשר מופיע עליהם להיות גם המה מחובר לטהור טהור. וכמו המעיין אף שהגל נתלש ממנו לא פסק חיותו ממנו משורש המעיין כן ג"כ כח הצדיק להופיע בלב התלמידים מאור תורתו אשר גם אם יפרדו ממנו וישבו לביתם לא ינוחו ולא ישקוטו מהשראת הקדושה לעורר לבבם לתת עצה בנפשם בדרכי התורה ועבודה מפני כי לא פסק חיותיהו מיניהו וז"פ כמעיין המתגבר בשעה שאומר ד"ת יהיו בבחי' מחובר לטהור טהור ולא יאונה לו כל און ע"י דיבורו עמהם. וכנהר שאינו פוסק חיותו מהם גם כאשר ישובו לביתם יופיע עליהם אור תורתו לתת עצה לנפשם. וז"פ ג"כ בפ' ראה דכתיב עשר תעשר וכו' ואכלת שם לפני ד' אלהיך וכו' למען תלמד ליראה את ד' אלהיך כל הימים. כי גודל קדושת המקום בהמ"ק כאשר באו בנ"י לרגל שלש פעמים בשנה כדרך שבא לראות כו' מגודל הופעת הקדושה שזכו שם נשאר בהם הרשימו אשר גם בבואם לביתם לא ינוחו ולא ישקוטו. וז"ש ופנית בבקר והלכת לאהלך. לשון הולכה מהרשימו של הקדושה נדבק בהם כאשר ישובו לביתם כנ"ל. עוד יש לרמז מה שנזכר בגמ' מעיין מטהר בזוחלין. לפמ"ש למעלה גודל מעלת הצי"ע הלומד תורה לשמה שנעשה כמעיין המתגבר כו' ולטהר את כל הנלווים עמו להיות שורה עליהם רוח טהרה וקדושה לעמוד נגד היצר הרע שנקרא זוחל מזוהמת הנח"ש שנקרא זוחל. והוא מטהר אותם להיות עליהם השראת קדושה להתגבר עליו ולקבל עליו עול מלכות שמים:
4