תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, פוריםTiferet Shlomo, on Festivals, Purim
א׳שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. יש להתבונן בדבר זה מה שמפאר את מרדכי בענין המלבוש של תכלת. ובמגילה כתיב ג"כ ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת כו' מה משמיענו הכתוב בסיפור הזה. אך הנה אי' בגמ' תכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא כבוד וכו' והוא רמוז ליראה עלאה כמבואר בפ' ציצית הכנף פתיל תכלת וכו' וראיתם אותו וכו' כי ענין תכלת מורה על היראה. והנה כל עיקר כוונת הצדיקים בעולם הזה הוא להגדיל שמו של הקב"ה בעולם השפל הזה ויכירו וידעו כל הגוים כי לד' הארץ ומלואה כי מכח קדושתם ופרישתם ועבודתם להש"י הם ממשיכים בחי' האלקות בעולם הזה להעיר כל יושבי תבל לקבל עליהם עול מלכות שמים. והאחד הי' אברהם שאמרו חכז"ל אברהם מגייר אנשים כו' ולא שהי' מפתה אותם בדברים להתגייר רק ע"י כח העבדות שלו המשיך האלקות על עולם הזה להפנות אליו כל רשעי ארץ והביא היראה בלבבם לקבל עליהם עומ"ש. וז"ש אלהי השמים ואלהי הארץ. ופרש"י אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות כו'. לכן לעתיד כשיתגלה מהרה כבוד מלכותו עלינו יבואו כל בשר להשתחוות לפני ד'. כמ"ש ונהרו אליו כל הגוים כו'. וזה שהי' ג"כ כח של מרדכי ואסתר הפליא עצה והגדיל תושי' וקדושה בקרב הארץ להמשיך האלקות ויראת שמים ונעשה ניסים על ידם. וז"ש כל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים כו'. דבר המלך מלכי המלכים הקב"ה ודתו הוא הדת של תורה מגיע לעורר קירות לבבם. ששון ושמחה ליהודים. כמ"ש עבדו את ד' בשמחה וגילו ברעדה. ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. ע"י המשכות האלקות והיראה ופחד של היהודים. נפל ג"כ הפחד על העכו"ם לכן מתיהדים וז"ש כי נפל פחד מרדכי עליהם. ר"ל פחד של מרדכי ויראת שמים שהי' על פניו נפל ג"כ עליהם כי כן הוא מיראת שמים של הצדיק נשפע ג"כ היראה על כל העולם. וקבלת פנים של הצדיק הוא הגורם ליראת שמים. כדאי' בזוהר הקדוש יראה כל זכורך אל פני האדון כו' פני האדון זה ר"ש בן יוחאי כי בראותו פני הצדיק ממשיך עליו יראת שמים. כמ"ש במשה רבינו עליו השלום וייראו מגשת אליו. שנמשך עליהם יראת שמים ע"י שהיו נגשים אליו לראות פניו. וזה הרמז בפ' יראה ורעד יבא בי. מרדכ"י גימ' רע"ד. וממנו נמשך פחד ורעד על כל העמים. ושמעו הולך בכל המדינות רמז להיחוד שעשה בק"ש בקבלת עומ"ש הי' כוחו הולך בכל המדינות. וזהו הענין אשר התחלנו. שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי כמ"ש ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת כנ"ל לרמז על לבוש יראת שמים תכלת דומה לכסא כבוד. וזה בראותם יחד. כי זהו עיקר היחוד. והבן:
1
ב׳א"י שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. הנ"ל להבין סמיכת הדברים האלה. עפ"י מה שמצינו בפ' ויגש כתיב כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ובפ' שמות כתיב ג"כ בלשון הזה יוצאי ירך יעקב. אשר לא מצינו בכל התנ"ך כלשון זה. הרמז בזה לפמ"ש רז"ל במעלות יעקב אבינו ע"ה כתיב מפורש ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני ודרשו רז"ל שלא ראה קרי מימיו ולזה כתיב יוצאי ירך יעקב שלא יצא ממנו ח"ו לבטלה רק כדי להעמיד שבעים נפש. אבל ביוסף הצדיק כתיב בני יוסף. כידוע מספרים בענין עשרה הרוגי מלכות. והבן. וכבר בארנו בענין עמלק הרשע שהי' חותך מילות בנ"י פי' שהי' כורת וחותך החותם ברי"ק להביא מחשבתם בהרהורים רעים ר"ל להכשילם באב"ק כמ"ש כי יד על כס י"ה אין השם שלם ולא הכסא שלם. כי במיל"ה ופריע"ה יש אותיות י"ה. וכאשר טמא אותם נסתלק מהם שם י"ה. לכן מלחמה לד' בעמלק מדור דור. וזה הרמז כאן שושנת יעקב השכינה הקדושה נקראת שושן. וע"י יעקב אבינו שתיקן פגם אדה"ר מאותן ק"ל שנה צהל"ה עולה בגימ' ק"ל. בראותם יחד תכלת מרדכי. כי גם מרדכי הי' באותו בחי' בשמירה מעולה כמו יעקב אבינו ע"ה. ולזה הנס נעשה על ידו לעמוד נגד קליפת המן. וז"ש אם מזרע היהודים מרדכי פי' שכל זרעו הי' בין היהודים ולא נתפזר ממנו חוצה לחיצונים. כמ"ש וקרב פזורינו מבין הגוים. וזה שמסיים המגילה ודובר שלום לכל זרעו. ודובר לשון הנהגה. שהי' מנהיג מדת השלום שנקרא יסוד ברית שלום לכל זרעו. שכולו הי' בקדושה וטהרה בבחי' יעקב אבינו יוצאי ירך יעקב. וזה סמיכת הענינים שושנת יעקב צהל"ה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי:
2
ג׳תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור. הנ"ל עפ"י מ"ש בפ' יתרו כי יהי' להם דבר בא אלי והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. כי ענין הוויכוח שהי' ליתרו עם משה מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבקר עד הערב. היינו שיתרו הי' מתפלא על משה רבינו איך הוא לוקח פנאי לזה להיות משתדל בצרכי בני אדם הבאים לפניו מפני כי יתרו הי' יודע ממעלת משה רבינו עליו השלום עם השכינה פא"פ ולהיות בשמים מ' יום וכו' לכן הי' מתמיה עד"ז איך אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך וכו' הלא טוב לך לדבר עם השכינה ואיך תבטל ממדריגתך ולמה לך טורח הזה בצרכי בנ"א הבאים לפניך. ולזה השיב לו משה רבינו ע"ה כי יהי' להם דבר בא אלי. ר"ל אם יש לו לאדם איזה עסק בעניני עולם הזה בא לפני כי ההכרח הביאו לזה. אך אנכי רוח אחרת עמדי כי אני המסבב ע"י דיבורי עמהם להורות להם דרכי השם. וז"ש והודעתי את חוקי אלהים ואת תורותיו זהו עיקר כוונתי בזה. וכענין הזה שמענו מאת הרב הקדוש הבעש"ט זלה"ה עם תלמידו הרב הקדוש מו"ה דוב בער ממעזריטש זלה"ה זי"ע. אשר לא הי' רצונו להיות כפוף אליו לבא אצלו רק ע"י סיבה חסרון הבריאות ר"ל שהי' חולה מאד ובא אל הבעש"ט לבקש ממנו עזר תרופה וכן עשה הבעש"ט להצמיח לו רפואה ע"י תחנות ובקשות לאלהים ועפ"י מופת ועי"ז נתגלגל הדבר למסור לו כל מעיינות החכמה וזכה להיות מנהיג הדור ועודנו מתנוצץ אור קדושתם מתלמידיהם הבאים אחריהם בכל דור ודור מפיהם אנו חיים עד ביאת הגואל ב"ב והבעש"ט הי' מוכרח לזה להראות לו עפ"י מופת למען השיגו תחת כנפיו. וזה הוא הענין לרמז בזה הפי'. תשועתם היית לנצח. היינו מה שהצדיקים מצמיחים ישועות בקרב הארץ בעניני עולם הזה הוא להראות האות ומופת למען יתקרבו בנ"א אליהם ולהרבות תלמידים להפיץ אור תורתם וקדושתם אליהם. ודבר זה הוא לנצח. ותקוותם בכל דור ודור כנ"ל וזה דאי' במד"ר פ' מצורע פ' ט"ז. מכריז ר' אלכסנדרי מאן דבעי סמא דחיי כו' הוציא להם ספר תהלים וכו' הפי' בזה כי בעניני העולם הזה בצרכי בנ"א לרפואה וכיוצא בזה. הנה הכל נאספו לבקש צרכיהם ובאו אליו. ועי"ז הי' יכול להורות להם דרכי השם כמ"ש בס' תהלים נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב כו':
3
ד׳עי"ל בד"א. תשועתם היית לנצח. עפ"י הידוע לי"ח כי מדת הנבואה היא בבחי' נצח. ולזה מצינו אצל שמואל הנביא כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר. רמז לענין שמירת הברית ולא ישקר ח"ו הוא בבחי' נצח וד"ל. ולזה כתי' במרדכי איש יהודי הי' כו' בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. פי' שהי' הולך תמיד בבחי' ימין ולא נטה מני אשוריו לצד שמאל לסט"א בשום פעם. וז"פ תשועתם היית לנצח. לבא למדת נצח. לכן ותקוותם בכל דור ודור כמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. וזה ג"כ נעימות בימינך נצח. אלו הם הצדיקים ההולכים תמיד בימין ולא נטו לשמאל הם המתקנים למדת נצח. והבן:
4
ה׳(פ' כי תשא) ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם כו'. בזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא כו' ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. הנה ידוע עיקר עבודת הצדיקים בעולם הזה בתורה ומצות חוץ מה שהם עושים יחודים נפלאים בעולמות העליונים ומורידים השפעות טובות לעולם הזה. אף גם זאת פעולתם להמשיך נשמות חדשות לעולם. כמ"ש אומרים למעבד נשמתין ורוחין חדתין. ומני אז והלאה משעת בריאת העולם הי' רצונו ית"ש שיהי' צדיק הדור יסוד עולם והוא יהי' צנור ההשפעות כמ"ש חנון ורחום וצדיק. וכ"נ צדיק בכל הדורות. וזה צריך כל איש היודע אמרי בינה לכוון בשעת הקידוש בליל שבת בברכת בורא פרי הגפן להוריד נשמות חדשות כי הנשמות בנ"י נקראים פרי הגפן עיין בזוהר הקדוש פ' ויחי דף רל"ח. ושורש נשמות בנ"י הוא מעולם הבינה כמ"ש נשמת שדי תבינם. והבן. והנשמות שבאים בעולם הזה בליל ש"ק הם גבוהים מאד למעלה מעולם הבינה. וזה הרמז בגמ' זכרהו על היין לשון זכרות והשפעה יהי' על היין למעלה מעולם הבינה הוא עולם החכמה כידוע לי"ח כי שמן רומז לעולם החכמ"ה אשר שם אין בו שום מגע נכרי. והיין רומז לעולם הבינה. לכן בזמן הבהמ"ק על מכונו הי' בכל עבודות הקרבנות שמן למנחות ויין לנסך. ובשעת הקידוש הוא עת לחננה להוריד נשמות קדושות בליל שבת מעולם החכמה אשר אין בו מגע נכרי כלל. וזה הרמז בפ' וירא אצל בנות לוט שאמרו לכה נשקה את אבינו יין כו' ונחי' מאבינו זרע פי' ע"י היין בליל ש"ק יורדים נשמות קדושות לזרע ישראל. ובזה הכל מכח אברהם אבינו ע"ה הוא המסייע לכל הבא לטהר כמ"ש דורשי ד' זרע אברהם אוהבו כי הוא הי' הראשון להוריד נשמות קדושות לעולם ובבחי' זריעה לכל הדורות הבאים אחריו. ובזה יש לפרש דברי המד"ר באותו פרשה. אין לך כל שבת ושבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט. ורבים תמהו על המדרש כי אין לו הבנה לפי פשוטו. ולפי הנ"ל יש לרמז בדבריו על הקידוש של יין בליל ש"ק הרמוז בדברינו הנ"ל בפ' נשקה את אבינו יין כו' ונחי' מאבינו זרע כנ"ל. וזה הפי' בפ' שהתחלנו. ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם. פי' הצדיקים השומרים וממתינים על זיווגם ויחודם על קדושת השבת להוריד נשמות קדושות. לדורותם. דו"ר ת"ם ברית עולם. כי הנשמות היורדים בליל ש"ק הם היקרים ומובחרים להיות צדיקים כנודע. ועפ"י הדברים האלה יש לרמז במגלת אסתר בפ' ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. ודרשו רז"ל בגמ' ביום שבת הי' לכאו' קשה מאי קמל"ן בזה. אולם עפ"י הנ"ל בא להורות לנו גודל הניסים אשר נעשו לאבותינו בימים ההם. כי את זה לעו"ז הנה הסט"א עומד תמיד נגד צד הקדושה. והמשתה אשר עשה הרשע הזה הי' מעומק הקליפה נגד הקדושה כמבואר במד"ר שהי' מטעימם מעין עוה"ב. וכל כוונתו במשתה היין הי' להוריד נשמות מסט"א כקוף בפני אדם. לכן ג"כ צוה להביא את ושתי בכתר מלכות ולעשות הטוב בעיניו להגביר צד הסט"א. ולולי ד' עזרתה לנו כמעט שכנה דומה נפשנו ואבדה תקוותינו. אך ד' הפיר מחשבות ערומים ולא באה למען לא תגמר עצתו ומאשר שהי' המשתה יין הזאת בליל ש"ק ואז הנה כל הדינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואז ניתן הכח ביד הצדיקים להוריד נשמות קדושות. ואף כי הסט"א רוצה להתגבר לעומת צד הקדושה. יתפרדו כל פועלי און. כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל. שנשמות הצדיקים עולים למעלה ונשמות אחרים יורדים למטה וגם הסט"א רוצים ג"כ לעלות למעלה ורוצים ג"כ להיות להם יחוד וזיווג אבל אין יכולת להם אדרבא יתפרדו כל פועלי און לכן בעת ההוא שהיו מרדכי ואסתר באותו הדור בחי' צי"ע להמשיך נשמות קדושות כמ"ש עם מרדכי. וגם באסתר כתי' לבקש מלפניו על עמה. לרמז כי ביחוד הפנימי הוא להוריד נשמות חדשות מצד הקדושה. לכן הי' ביכולתם לעמוד בפרץ לבל יניחו מקום להגביר צד הסט"א. וזה הרמז בפ' ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך רמז לדברים האלה מה רצונך ושאלתך למשוך ע"י משתה היין. והשיבה כזאת. נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. פי' זאת מגמת חפצי ושאלתי למשוך נשמות קדושות להרבות בנ"י. וז"פ צדיק כתמר יפרח כו' שתולים בבית ד' בחצרות אלהינו יפריחו. פי' האמנם כי הצי"ע עיקר גדולתו ומעלתו הוא בבית ד' הוא בעוה"ב בג"ע כי שם לו בית נאמן. אך גם בחצרות אלהינו הוא העולם הזה דומה לפרוזדור נגד עוה"ב שהוא הטרקלין. וגם בעולם הזה יש להם כח להפריח ולהוליד נשמות חדשות. וז"ש במגלה אם מזרע היהודים מרדכי כו' ולכאורה קשה האם לא ידעו שמרדכי הוא יהודי. אך הרמז אם הוא בבחי' זו להיות משפיע זרע יהודים להמשיך נשמות קדושות לבנ"י. ולכך אצל אסתר הרומז לשכינה הקדושה כתיב וישם כתר מלכות בראשה וכו'. כי לה יאתה הכתר מלכות כידוע לי"ח כי בליל שבת השכינה נקראת כלה כמ"ש לכה דודי לקראת כלה ומשם מתחיל העלי' לספירת מלכות עד תפלת מוסף בחי' כת"ר ולזה אומרים בקדושת מוסף ממקומו הו"א יפן ברחמים והבן. וז"פ וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. כל"ה רומז לספירת מלכות שנקראת כל"ה. ואברהם שב למקומו שעלה במדריגה גבוה בחי' כת"ר עולם הנסתר כיל"ח. אך לגודל מעלה הזאת צריך הצי"ע להיות מדריגתו גדולה מאד להיות תמיד במעלה הזאת להיות שב למקומו כנ"ל. אך עכ"פ ביום ש"ק צריך כל אדם להיות זהיר מאד בקדושת השבת כי הוא גדול מאד במעלה זו בעולם הכתר. וזה הרמז בפ' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי להיות ביום השבת דבוק מאד בקדושה כיתד שלא תמוט בעולם הכתר שנקרא מקומ"ו הו"א יפן ברחמים כנ"ל:
5
ו׳ובזה יש לרמז בפ' ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים. ותמא"ן ג' אותיות הראשונות הם אותיות מו"ת. וכתיב המות יפריד והסט"א הוא בחי' מיתה לכן הי' הפירוד בסט"א לבל יכלו לגשת אל הקודש. כי הוא ביד הסריסים. רמז על הצדיקים כמ"ש הסריסים אשר ישמרו את שבתותי. כי אז היחוד הוא ע"י הצי"ע וממילא נתפרדו כל פועלי און. לכן בכל המגלה כתיב לשון סריסים ותבאנה נערות אסתר וסריסי'. לרמז על הנ"ל שהיחוד הי' ע"י הצדיקי' שנקראו סריסים למשוך נשמות קדושות כנ"ל:
6
ז׳אי' במס' מגלה דף ו' ע"ב אמר ר' טבי טעמא דרשב"ג דסבר אף קורין אותה באדר השני מסמך גאולה לגאולה עדיף. ופרש"י פורים לפסח. הנ"ל לבאר עפ"י דברי קדשו של האר"י ז"ל וז"ל. ובא לציון "גואל "ולשבי "פשע "ביעקב "נאום "יי "ואני כו' ר"ת גו"ף בני"ו כי אדם המוציא ז"ל מוסר בניו ביד החיצונים ח"ו וכאשר יחזור בתשובה יחזיר אותם הבנים תוך אותו האוצר הנקרא גוף וזה ולשבי פשע ביעקב כי שב מפשע ההוא בתשובה כי זה מעכב המשיח וכשיחזרו בתשובה ויחזרו למקומם אז ובא לציון גואל כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכבר בארנו בפני' כי גאולת מצרים הי' ג"כ ע"י קיבוץ נדחים מפגם של אדה"ר באותן ק"ל שנים אשר עי"ז ירדו אבותינו למצרים להוציא משם הני"ק אשר נתפזרו. וז"ש יעקב אבינו לפרעה ימי שני מגורי ק"ל שנה מעט ורעים כו'. וגם עתה בנס הזה של פורים שהי' ע"י המן הרשע מזרע עמלק אשר כל כוחו להביא את בנ"י למחשבות רעות ר"ל כדי לטמא אותם באב"ק. וז"ש אשר שלח ידו ביהודים. אשר חשב על היהודים לאבדם. ע"י המחשבות רעות כנ"ל. לכן הי' בזה עצת אסתר המלכה לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן הם הני"ק שנתפזרו על ידם כי הם היו בראשונה בפגם הזה ע"י המשתה כמ"ש חכז"ל. לכן כאשר עשה מרדכי הצדיק אשר זמם להחזירם בתשובה שלימה כתיב ויעבר מרדכי בחי' עיבור נשמות להוציא הני"ק אשר נתפזרו להכניסם בגבול הקדושה בבחי' עיבור נשמות ועי"ז נצמח להם הישועה כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. הני"ק אשר נפלו בעומק ע"י המחשבות רעות הם השונאים שלהם. וכל זה נעשה ע"י מרדכי הצדיק אשר הי' משומרי ברי"ק וז"ש ומרדכי לא יכרע כו' הי' בכוחו לעמוד נגד קליפת המן כנ"ל. לכן בכל שנה ושנה מתעורר בימי פורים כוחו של מרדכי להופיע על בנ"י מאור הגנוז לצדיקים מעולם החכמה להעלות הני"ק אשר נתפזרו כמ"ש ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. נהפוך אותיות קרי לאותיות יקר. כמ"ש ברמז. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומושב יקרו בשמים ממעל וכו' פי' ע"י הצי"ע הנה בכוחו להפוך ליק"ר כנ"ל [יקרו]. יקר ו' שהם עושים היחוד בו"ה וזה שמסיים ולכבוד שמך יק"ר יתנו וכו' ויקבלו כולם את עול מלכותך עליהם כי דבר זה מביא את האדם לקבלת עומ"ש. וז"ש בשמ"ע משען ומבטח לצדיקים. ואח"כ ולירושלים עירך ברחמים תשוב. כי הנה ע"י הצדיקים המתקנים הפגם הנ"ל יהי' הגאולה העתידה ב"ב. וז"ש בישעי' נ"ה. כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ומחזיקים בבריתי. פי' ע"י שמירתם אב"ק בחי' היסוד שנקרא ג"כ שבת כמ"ש כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי כו' ומסיים עוד אקבץ עליו לנקבציו. כי הם אשר יביאו הגאולה ב"ב לקבץ נדחי ישראל כנ"ל. לכן כל איש נבוב ילבב. בעודו בחיים חיותו יעיין על דרכיו לתקן הפגם הזה וללמוד בס' ראשית חכמה שער הקדושה פרק י"ז. וכאשר יתוקן הפגם הזה במהרה נזכה לגאולה שלימה כמ"ש בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. וזה הענין שתיקן מרדכי מתנות לאביונים אחר הנס. כמ"ש ברמז הפ' פזר נתן לאביונים. אם ח"ו נתפזר ממנו לחיצונים. התיקון לזה הוא נתינת הצדקה לאביונים. ונחזור לביאור הגמ' הנ"ל מסמך גאולה לגאולה עדיף. פי' לפי דברינו הנ"ל אשר ימי הפורים המה מסוגלים לקבץ הנדחים לעורר כח של מרדכי הצדיק אור החכמה. אזי הוא ממילא הכנה על הגאולה העתידה בליל שמורים הבע"ל. ונזכה לגאולה שלימה ב"ב אמן:
7
ח׳(בפ' בשלח) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. י"ל בדרך רמז. ונקדים לפרש הפסוק בפ' כי תצא כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד וכו' ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה לא תחום עיניך. דהנה אי' בס' הזוהר הקדוש דף קצ"ה ע"א על פסוק פקדתי את אשר עשה עמלק וכו' מה טעמא בכל המלחמות והרעות שעשו העכו"ם לישראל לא צוה הקב"ה לזכור אלא זכירת עמלק אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ולתתא דהא בהאי זמנא אתתקף חוי' בישא לעילא ואתתקף לתתא וכו' אף ה"נ עמלק וכו' וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל מנלן דכתי' אשר קרך בדרך וכתיב התם כי יהי' בך כו' מקרה לילה וכו' ואלמלא משה ויהושע לא יכולו ישראל לי' ובג"ד נטיר קב"ה שנאה דעמלק לדור דור מ"ט בגין דחשיב לאעקרה אות קיימא מאתרי' ע"כ. ובס' מקדש מלך ורמ"ז פירשו שעמלק הוא כנגד דעת דקליפה ע"ש. והנה מן הדעת נמשך הזרע שבאדם וע"כ נקרא בתורה הזיווג ידיעה וידע האדם וזה הוא המחשבה. וקליפת עמלק יש לו שליטה כנגד הדעת דקדושה זה לעומת זה ומכניס מחשבות של זמה בהדעת של בנ"א ומזה באים לידי קרי ח"ו ולזה אמר אשר קרך בדרך לשון קרי. וז"פ ויזנב בך. ופרש"י והמד"ר שהי' חותך מילות בנ"י וזורקן כלפי מעלה. דהנה עיקר מצות מילה הוא להסיר הקליפה והערלה מן האבר הזה הקדוש להיות זה האבר נשמר מהוצאות ז"ל כמבואר בסה"ק. וז"פ על בריתך שחתמת בבשרנו ובכמה מקומות מצינו שמצות מילה נקרא חותם וכן אנו אומרים במצות מילה בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קודש היינו כמו שחותמין כלי מלא יין לבל יצא חוצה ולבל יגעו בו זרים כמו כן מצות מילה חתם הקב"ה האבר הזה שיהי' מצות מילה שמורה לאבר הזה לבל יצא ממנו לעולם שום קרי או ביאה פסולה ח"ו. ולזה אנו מתפללים באותה הברכה על התינוק הנימול ע"כ בשכר זאת כו' צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. פי' משחת הוא ג"כ רומז להוצאת ז"ל כמ"ש אצל ער ואונן ושחת ארצה. ומתפללים אנו על הילד הזה שיהי' ניצול מזה ע"י מצות מילה. והנה כאשר בא עמלק והכניס זימה במחשבתם ובאו לידי קרי בזה חתך מילות בנ"י והיו כאלו לא היו נמולים ונטל מהם החותם מאות ברית קודש ובזה טמא את האבר הזה והכניס האבר הזה תוך הקליפות והשליט הקליפות על האבר הזה וא"כ ממילא לא שלט בהם הקדושה על האבר והוה כאלו נטל ממקומו וגדול המחטיאו יותר מההורגו ולזה אמר שחתך המילות [דלפי פשוטו קשה הטמאים הללו אם היו להם שליטה על בנ"י היו להם להמית אותם ומה בא להם שחתכו המילות] ולזה מצינו במרדכי ואסתר ששאלה מה זה ועל מה זה. ויגד לו מרדכי את אשר קרהו ואי' במדרש בן בנו של אשר קרך בדרך. ומה הי' חסר באמרו בן בנו של עמלק ומה בא לרמז אשר קרהו ולפי הנ"ל ניחא. ששליטת זרע עמלק הוא כנגד קליפת קרי ר"ל וא"כ הבין מרדכי שעתה נתעורר חטא זה של הוצאות ז"ל שהוא פגם בדעת דקדושה לכן גבר עמלק זה המן. ומחטא זה מעוטי דמעוטי שהם נשמרים שחטא הזה הוא במחשבה. דבחוץ היו ישראל עוסקים בתורה ומצות. ולזה שאלה מה זה ועל מה זה כמבואר במדרשים. ולזה השיב מרדכי את אשר קרהו דזהו במחשבה ואינו נראה מבחוץ רק הטומאה זו ככלי חרס שטומאתו מתוכו. ולזה כוונה אסתר ואמרה לפני המלך היינו מלכו של עולם יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם [שהוצאת ז"ל הוא פזור הנשמות בתוך הקליפות ר"ל הוא כמו אבידה שישנו בעולם רק שהבעלים אינם יודעים היכן הוא וזה כוונת הפסוק הצדיק אבד כו' צדיק אובד בצדקו וכו' היינו שמדת היסוד נקרא צדיק אובד עבור שיצאו ממנו ז"ל וזה גורם גלות לישראל בין העכו"ם כמבואר בספרים ולזה אנו ואומרים וקרב פזורינו מבין העמים. וזה כוונת הכתוב לאבד את כל היהודים וק"ל:] דהיינו המחשבות רעות אשר הכניס עמלק בראשי בנ"י לאבדם. וזה הי' כוונת המן מה שנכתב במגלה ויספר המן לזרש אשתו את כל אשר קרהו ודקדקו המפרשים מה כוונת הסיפור הזה ולא הי' מתבייש לספר לפני חכמיו ואוהביו את רוע מזלו ואם היו יודעים קודם הספור ק"ו שקשה מה שסיפר להם ועוד מסתמא היו יודעים פרסום כזה שהי' בשושן ובפרט בני ביתו. ולפי מ"ש ניחא דבאמת היו יודעים רק שהי' עוד בטוח בדעתו שיתלה את מרדכי ולאבד את כל היהודים מחמת החטא של קרי ר"ל ולזה הרמז אשר קרהו דהיינו שהכניס הקליפות במחשבת ישראל וכבר באו לידו והי' נגמר בדעתו שגם מרדכי נתפס ח"ו במחשבת המן ועמלק. ויספר להם המן את כל אשר קרהו. א"ת כ"ל הוא היסו"ד ואת הוא אות שהוא ג"כ יסו"ד. קרהו קאי אמרדכי. ולזה השיבו לו חכמיו וזרש אשתו. אם מזרע היהודים מרדכי. והערו ג"כ המפורשים וכי לא ידעו שמרדכי הוא מזרע היהודים. ולהנ"ל כך הי' כוונתם. דוודאי יש בהם צדיקים אשר הם נשמרים שאינם רואים קרי לעולם כמו יעקב אבינו וכמ"ש חכז"ל על אלישע הנביא כי איש אלקים קדוש הוא כמו שדרשו רז"ל ולזה אמרו אם מזרע היהודים מרדכי דבתיבת היהודים יש שם הוי' ב"ה. והנה בעמלק נאמר כי יד על כס י"ה אין השם שלם ולא הכסא שלם כמ"ש רש"י ז"ל. וזהו בכלל ישראל שאין השם שלם. וכן הוא בפרט בבנ"י איש ואיש בפרטות אם האדם חוטא במחשבה ובא ח"ו לידי קרי ר"ל אין השם שלם עליו ויש לעכו"ם שליטה עליו ח"ו. אבל אותם הצדיקים שנשמרים מחטא הזה אזי שורה עליהם שם הוי' ואין שליטה לחיצונים עליה' כמ"ש בספרי' בפ' "מי" "יעלה" "לנו" "השמימה" ר"ת מילה וס"ת הוי"ה. וזה כוונת הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. היינו הצדיקים שנשמרים מחטא זה אזי השם שורה עליהם. ולזה אמרו אם מזרע היהודים מרדכי. דהיינו מאותם ששם הוי' שורה עליהם ולא ראו קרי מימיהם לא תוכל להם כו'. [וז"ש בתורה כי יד על כס י"ה מלחמה לד' בעמלק מדור דור כי הברי"ק הוא בחי' כסא לשם הוי' כנ"ל וכאשר עשה עמלק אשר זמם להסיר מהם שמירת הברית אזי נסתלק שם י"ה למעלה והרי הוא כמוחק את השם ע"ד שאמרו בגמ' הרי שהי' השם חקוק על בשרו כו' לרמז על הנ"ל כי הצי"ע הוא כמו שהי' השם חקוק על בשרו כמבואר במ"א. ולזה העונש של עמלק מחה תמחה כו' מדה כנגד מדה ובזה יבואר הפ' שהתחלנו כי ינצו אנשים כו'. וכן מבואר בפסיקתא דר' כהנא בפ' זכור. ומנין אתה למד שחתך מהם המילות ממה שכתוב למעלה מן הענין ושלחה ידה והחזיקה במבושיו ומה כתיב אח"כ זכור את אשר עשה לך עמלק ע"ש. וז"ש אשר שלח ידו ביהודים. כי זהו ענין שליחות יד צריכה חסרון. וזה שמסיים הכ' וקצותה את כפה ופרש"י ממון. לרמז על מעלת נתינת הצדקה שהוא התיקון לחטא הנ"ל כמ"ש פזר נתן לאביונים כמבו' בספרים. וזה שתיקן מרדכי בדור ההוא לתת מתנות לאביונים בימי הפורים. כפי מה שבארנו במ"א כי עצם היום הזה הוא מסוגל להוציא הני"ק המפוזרים כי ביום הזה מתעורר עולם החכמה בחי' אב"א ועת לתקן ע"י נתינת הצדקה במתנות לאביונים. ועוד אמר הכ' לא תחוס עיניך כו' רמז לשמירת העינים. כמ"ש הקדשה היא בעינים. וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' כמבואר במ"א: (מכי"ק)
8
ט׳בברכת המגילה
9
י׳אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגילה הנ"ל לרמז מקר"א מגיל"ה עם האותיות בצירוף אותיות ע"ל גימ' ש"י ק"ל. וכן ע"ל גימ' מאה הם מאה ברכאין היורדים ביסוד שהענין סוד מקרא מגילה הוא על העלאת הני"ק מבחי' קר"י שנהפך אז לבחי' יקר והוא התיקון לבחי' ק"ל שנה של אדה"ר והוא ע"י אורות אב"א שיצאו אז ונעשו הניסים בימים ההם וכן בזמן הזה:
10
י״א(בפ' כי תשא) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם כו'. בגמ' מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ומתרגמינן מרי דכי'. ויש להבין דבריהם בזה שסמכו על פסוק זה מה שלא נזכר בו לענין המגלה כלל. אמנם הנה כבר נתבאר במ"א רמז כי תשא את ראש בנ"י כי הוא מוסב על הצדיק הראש בבנ"י שצריך לתת כופר נפשו לד' בפקוד אותם פי' כאשר יחסר ח"ו לישראל מאומה צריך הצדיק למסור נפשו עליהם ואז לא יהי' בהם נגף בפקוד אותם לשון חסרון כאשר יחסר להם זכיות חלילה הצדיק יגן עליהם במסירות נפש לד' כמ"ש במשה רבינו עליו השלום ואם אין מחני כו'. וכן במרדכי היהודי מבואר בכתוב שמסר נפשו עבור בנ"י כאשר ידע מאז אשר נעשה ונתחייבו כלי' חלילה הכניס א"ע למסור נפשו עבורם למען ינצלו כל בנ"י וכנודע זה מדברי חכז"ל. והנה מבואר בהאר"י ז"ל כי מרדכי הי' בחי' משה רבינו ע"ה מהארת יסוד אב"א. לכן נאמר למשה ואתה קח לך משלך בשמים ראש זה מרדכי בשמי"ם ראש הוא כמ"ש כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן כי כל דאחיד בשמיא וארעא פי' כי כל הוא הצדיק הנקרא כל הוא השליט בשמים ובארץ שכל הנהגה הוא על פיו כי הקב"ה גוזר וצדיק מבטל לכך הוא נקרא בשמים ראש והוא מר דרור המתרגם מרדכי שבטל הגזירה שיצאה על בנ"י. וזה מר דרור חמש מאות כי מרדכי עמד בקדושה נגד חמש מאות איש שהרגו בשושן. וזהו וקנמן בשם. דהנה וקנמ"ן אותיות קנ"ו מ"ן הרמז כי המן הרשע יניקתו בקליפה הי' מה"ג מנצפ"ך הרמוז בהה' של שמו שהם הראשונות של מנצפ"ך הקשים. ובהקדושה הוא המן שירד לישראל במדבר. וע"כ בא הרמז וישבות המן ממחרת הפסח שהמן נתלה ביום שני של פסח. והענין הוא כי הוא הי' משורש הנחש שפתה את חוה בעה"ד והטיל זוהמא באכילה כמבו' בגמ' המן מן התורה מנין המן העץ וגם כאן נפגמו באכילה של אחשורוש. אבל המן הוא לחם שמים תיקון האכילה בהקדושה ומשה רבינו עליו השלום הוא הי' בחי' הטוב לבד שבעה"ד וכן כל הצדיקים אשר מעולם וזה שאמרו חכז"ל ששוחקים מן לצדיקים כנ"ל והנה לכך נכון הי' למרדכי רק בחי' הטוב שבעה"ד. וזה הרמז וקנמן בשם קנ"ו זה יוסף מ"ן הם הב' אותיות הראשונות של מנצפך ה"ג. בשם ר"ל בהשם בקדושה כי הגבורות ממותקין בשם ע"י קנ"ו הוא הצדיק יסו"ד יוסף. וכמש"א בגמ' מנצפ"ך צופים אמרום שכחום וחזרו ויסדום ר"ל שכחום וירדום בחשך וחזרו ויסדום בבחי' צדיק כנ"ל. וז"ש וקנמ"ן בש"ם מחצית"ו למה אמר מחציתו ולא משקל כולו כ"א כמה. אך הרמז הוא כנ"ל וקנמן בשם כי הצי"ע הוא מרדכי המתיק את מ"ן היותר קשים מה"ג בשם בהקדושה לכן מחציתו יכול הי' להפריד הב' אותיות מ"ת לבל יתקרבו. וזהו מחציתו מ"ם בראש ותי"ו בסוף וחצי באמצע כי מרדכי הי' הטוב בעה"ד הוא הי' בחי' חי יכול לבטל את הרע שבעה"ד שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות. וזה יש לרמז ג"כ בדברי קדשו של רש"י ז"ל וקנמן בשם לפי שהקנמן קליפת עץ הוא יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם ויש שאינו רק כעץ בעלמא לכן הוצרך לומר קנמן בשם מן הטוב. הרמז בו כי הקליפה הוא מעה"ד. אך יש בו שהוא טוב הוא בחי' הטוב שבעה"ד ויש בו ריח וטעם ויש שאינו אלא כעץ בחי' הרע שבעה"ד לכן הוצרך לומר וקנמן בשם ר"ל בשם בהקדושה מן הטוב כנ"ל. והבן:
11
י״בא"י ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור. ואי' בגמ' מר דרור זה מרדכי ע"ש. יש לבאר בזה מה ענינו לשמן המשחה. אמנם הנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות כלי המקדש כתב. המר הוא הדם הנצרר בחי' שבמדינות הודו הידוע לכל וכו'. והראב"ד ז"ל השיג עליו כי לא יתכן לערב מדם חי' טמאה בשמן משחת קדש ע"ש. אך הנה כנים דברי הרמב"ם ז"ל עפ"י דברי הגמ' הזאת כי מרדכי הוא עולה ברמז מר דרור כי הנה זה הוא תכלית כל העבדות של הצדיקים להעלות הני"ק מתוך הקליפה ולהפוך את הרע לטוב להעלותם אל הקדושה. והוא כמו שאמרו חכז"ל כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה כלום. וקשה וכי מחויבים אנחנו לחזור אחר פושעי ישראל אל התפלה. אבל הענין הוא להעלות את הפושעי ישראל ע"י התפלה של הצדיקים. וזהו הוא המבואר בחלבנה שצרפה התורה עם סמני הקטרת להעלות בחי' הרע בתוך הקדושה קטורת לד'. והנה זהו הענין ברמז של מרדכי אצל השמן בתיבת מר דרור כי הנה ידוע בהאר"י ז"ל כי מרדכי הוא בחי' יסו"א. ואורות אב"א נקראים שמן בסוד שמן וקטרת ישמח לב. והם המבריחים כל החיצונים ומעלים ניה"ק מתוך הקליפה. ולכך מרדכי הוא הכניע את קליפת המן זה עמלק שנקרא מ"ר גימ' עמל"ק והעלה הני"ק ממנו ונעשו דרור וחפשי כמ"ש ביובל וקראתם דרור בארץ שהוא החזרת ניה"ק אל מקומם בשלום. ולכך מרדכי רמוז בתיבת מר דרור אצל השמן שהעלה המ"ר שרש הטומאה להיות דרור והוא כדברי הרמב"ם ז"ל שהמר הוא דם חי' טמאה וצריך להעלות ממנה אל הקדושה כמ"ש מי יתן טהור מטמא. והנה לכך בסוד שמן וקטרת כי גם הקטורת מורה על ענין העלאת ני"ק נצרף עמה חלבנ"ה שהוא גימ' המ"ן להעלות בחי' הקדושה מתוך הקליפה הרעה של עמלק. ולכך בשמן ובקטרת נאמר להיות לדורותיכם כמ"ש אצל עמלק מלחמה לד' בעמלק מדור דור. והנה כאשר מרדכי בחי' יסו"א הבריח כל החיצונים והעלה ני"ק לכך פחד מרדכי נפל על כל העמים וליהודים היתה אורה ורבים מעמי הארץ מתיהדים הם הני"ק. לכך אומרים וגם חרבונה זכור לטוב שהוא אליהו זכור לטוב כי בהשם הזה של שמ"ן הכניע אליהו את נביאי הבעל וע"י העלאת ניה"ק יבא אליהו במהרה שהוא תיקון חרבונ"ה חרבן ו"ה ויהי' היחוד בשלימות זכור לטוב. והבן:
12
י״ג(מגילה דף ג) דאמר ר' יהודה אמר רב כהנים בעבודתם מבטלין לשמוע מקרא מגילה. והקשו התו' אמאי מבטלין הא אחר הקריאה יש שהות הרבה לעבודה. גם יש לדקדק מה נ"מ הביא הגמ' הלכה זו כאן אשר בזמה"ז לא שייך כלל עבודה רק הוא הלכתא למשיחא. הנ"ל עפ"י מ"ש בפני' על דברי הגמ' עולין אין מבטלים זה את זה. להבין גודל מעלת ימי הפורים האלה שיש להם מעלה גדולה בפני עצמו אשר בכל השנה איננו דוגמתו כי בהם נתגלה עולם החכמה כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל ובו התגלות חסדי' העליונים מזל העליון. כי יש כמה מיני חסדי' חסדי אבות חסדי דוד כו'. וידוע כי ענין בחי' הכהנים הם להמשיך חסדים כי כאשר הכהן עומד לשרת למטה מעורר כנגדו למעלה. כמ"ש בס' מגלה עמוקות ברמז הפ' כי היום ד' נרא"ה אליכ"ם אותיות אהר"ן מיכא"ל כי כנגד אהרן עמד למעלה מיכאל הכהן הגדול לעורר מדת החסד למעלה. וזה הרמז בגודל מעלת מקרא מגילה שנתעורר למעלה החסד העליון בחי' מזל"א עולה בגימ' מגל"ה כמנין ג' הויות ובזה נתעורר חסד עלתה ממול העליון. וז"ש בגמ' כהנים בעבודתם מבטלין הם הכהנים משרתי עליון המעוררים חסד עתה היום מבטלין מעבודתן כי אינם צריכין השפעות החסד שלהם כי כח המקרא מגילה ביתר שאת לעורר חסד העליון ממזלא עלאה. ובזה י"ל דברי הגמ' מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה. פי' שישפיע להם חסד ממזל העליון לנשא אותם ומאשפות ירים אביון ע"י מקרא מגילה כנ"ל:
13
י״ד(מגילה דף טו ע"ב) ואמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהי' ד' צבאות לעטרת צבי וכו' מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים וכו'. הנ"ל עפ"י מ"ש בפי' הפ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קווינו לו ויושיענו זה ד' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. לכאורה הוא כפילת הדברים. אך הנה בענין צפית לישועה הוא ב' ענינים. הא' המצפה לגאולה במהרה לצאת מכובד הגלות ממה שנוגע לעצמו זה הבחי' הראשונה קווינו לו ויושיענו. אך הבחי' השני' הוא ביותר מעלה מי שאינו מסתכל עבור עצמו כלל רק למען כבודו ית"ש כמ"ש בגמ' ייתי ולא אחמיני' שהי' עולה בדעתו שהוא בוודאי לא יזכה לראות בשמחת הגאולה כי איננו ראוי לזה ואעפ"כ הוא מצפה להגאולה למען כבוד שמו לגדלות הבו' ב"ה. וז"פ זה ד' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו כביכול כמ"ש טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'. וזה שמסיים הגמ' יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים. שהוא שפל בעיניו באמרו כי הישועה ושמחה לא תגיע אליו כלל רק לכבוד הבורא ב"ה ולצדיק כזה עתיד הקב"ה להיות עטרה בראשו:
14
ט״ובגמ' דף י"ו ע"ב
ליהודים היתה אורה וכו' אמר ר' יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור כו' הענין בזה דאי' בזבחים ובמנחות עולין אין מבטלין זה את זה. שהקב"ה נתן לנו שבתות ור"ח וי"ט. והי' עולה בדעת אם ר"ח חל בשבת שקדושת ר"ח הוא בטל נגד קדושת שבת כמו שבאמת קדושת שבת הוא גדול מאד גבוה מעל גבוה. ואעפ"כ כשחל ר"ח בשבת מתפללים תפלת מוסף מר"ח וגם שבת נכלל עמו. היינו לפי המבואר בכתבי האר"י ז"ל שגם ר"ח יש לו מעלה ומדריגה ועלי' אחרת מה שאין בשבת. וכן בפורים יש מדריגה אחת גבוה מעל גבוה מה שאינו בשבת וי"כ כמבו' בכתבי האר"י ז"ל שמרדכי המשיך הארה גדולה בבחי' אחת מה שלא הי' מבריאת העולם אפי' בשעת מתן תורה (ולזה כל המועדים יהיו בטילים נגד קדושת עוה"ב וימי הפורים לא יהיו נבטלים שהארה של פורים הוא מעולם הבא ממקום קדוש מאד ולזה לא יהיו בטלים). וז"ש מברכים בכ"י אור חדש על ציון תאיר כי בטובו מחדש בכל יום מע"ב ע"י התורה שנתחדש בכ"י אורות חדשים. וז"פ מ"ש תורה חדשה מאתי תצא דלכאורה קשה הלא לא יחליף האל ולא ימיר דתו אך הרמז לפי הנ"ל כי לעתיד יהי' התגלות התורה באורות חדשים בבחי' ההתחדשות כמ"ש אור חדש על ציון תאיר כנ"ל. וז"ש בגמ' בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באל"ף כי הי' בכוחו להאיר בתורתו אורות חדשים ובזה יש להבין פי' הגמ' במגלה דף כ"ד ע"ב סומא פורם את שמע. תני' אמרו לו לר"י הרבה צפו לדרוש במעשי מרכבה ולא ראו אותה מימיהם הענין הוא עפ"י מ"ש שברכת יוצר המאורות הוא האורות אשר הצדיקים משפיעים בתורתם בכל דור ודור. וז"ש ימי הפורים לא יהיו בטלים לע"ל. אף שיהי' מלאה הארץ דעה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים. עכ"ז ההארה של יום הזה אשר האיר מרדכי הצדיק לא יהי' בטל כפי הדרך הנ"ל עולין אין מבטלין זה את זה: (ע"פ העתקה) ועל הניסים כו' בימי מרדכי וכו' ובחנוכה בימי מתתיהו כו' יבואר עפ"י הכתוב בתהלים פועל פעלת בימיהם בימי קדם. ימי קדם הם הרצון הקודם לברי"ע. ואם האדם הולך בתומו בכל יום ויום להיות במדריגה גדולה כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שהיו כל ימיו נכונים. אז מתעורר עולם הזקן בחי' ימי קדם. וז"פ פועל פעלת בימיהם מחמת שהיו נשמרים בכל ימיהם היו נמשכים מזה הכח מימי קדם כנ"ל. וזה ג"כ דכתיב במרדכי. ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' שהי' הולך בכל יום במדריגה גדולה. לדעת את שלום אסתר רמז לשכינה לדעת את שלום אסתר שיהי' שלימות בשם הוי'. ומה יעשה בה. מה רומז לשם מ"ה שיהי' היחוד בשם הוי' ב"ה האחרונה כמבו' במ"א. וזה ג"כ הענין בימי מרדכי בימי מתתיהו. שהימים נקראים על שמם מחמת שהיו מעוררים בימיהם הימי רצון מימי הקדם לעשות ישועות בקרב הארץ כנ"ל:
ליהודים היתה אורה וכו' אמר ר' יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור כו' הענין בזה דאי' בזבחים ובמנחות עולין אין מבטלין זה את זה. שהקב"ה נתן לנו שבתות ור"ח וי"ט. והי' עולה בדעת אם ר"ח חל בשבת שקדושת ר"ח הוא בטל נגד קדושת שבת כמו שבאמת קדושת שבת הוא גדול מאד גבוה מעל גבוה. ואעפ"כ כשחל ר"ח בשבת מתפללים תפלת מוסף מר"ח וגם שבת נכלל עמו. היינו לפי המבואר בכתבי האר"י ז"ל שגם ר"ח יש לו מעלה ומדריגה ועלי' אחרת מה שאין בשבת. וכן בפורים יש מדריגה אחת גבוה מעל גבוה מה שאינו בשבת וי"כ כמבו' בכתבי האר"י ז"ל שמרדכי המשיך הארה גדולה בבחי' אחת מה שלא הי' מבריאת העולם אפי' בשעת מתן תורה (ולזה כל המועדים יהיו בטילים נגד קדושת עוה"ב וימי הפורים לא יהיו נבטלים שהארה של פורים הוא מעולם הבא ממקום קדוש מאד ולזה לא יהיו בטלים). וז"ש מברכים בכ"י אור חדש על ציון תאיר כי בטובו מחדש בכל יום מע"ב ע"י התורה שנתחדש בכ"י אורות חדשים. וז"פ מ"ש תורה חדשה מאתי תצא דלכאורה קשה הלא לא יחליף האל ולא ימיר דתו אך הרמז לפי הנ"ל כי לעתיד יהי' התגלות התורה באורות חדשים בבחי' ההתחדשות כמ"ש אור חדש על ציון תאיר כנ"ל. וז"ש בגמ' בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באל"ף כי הי' בכוחו להאיר בתורתו אורות חדשים ובזה יש להבין פי' הגמ' במגלה דף כ"ד ע"ב סומא פורם את שמע. תני' אמרו לו לר"י הרבה צפו לדרוש במעשי מרכבה ולא ראו אותה מימיהם הענין הוא עפ"י מ"ש שברכת יוצר המאורות הוא האורות אשר הצדיקים משפיעים בתורתם בכל דור ודור. וז"ש ימי הפורים לא יהיו בטלים לע"ל. אף שיהי' מלאה הארץ דעה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים. עכ"ז ההארה של יום הזה אשר האיר מרדכי הצדיק לא יהי' בטל כפי הדרך הנ"ל עולין אין מבטלין זה את זה: (ע"פ העתקה) ועל הניסים כו' בימי מרדכי וכו' ובחנוכה בימי מתתיהו כו' יבואר עפ"י הכתוב בתהלים פועל פעלת בימיהם בימי קדם. ימי קדם הם הרצון הקודם לברי"ע. ואם האדם הולך בתומו בכל יום ויום להיות במדריגה גדולה כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שהיו כל ימיו נכונים. אז מתעורר עולם הזקן בחי' ימי קדם. וז"פ פועל פעלת בימיהם מחמת שהיו נשמרים בכל ימיהם היו נמשכים מזה הכח מימי קדם כנ"ל. וזה ג"כ דכתיב במרדכי. ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' שהי' הולך בכל יום במדריגה גדולה. לדעת את שלום אסתר רמז לשכינה לדעת את שלום אסתר שיהי' שלימות בשם הוי'. ומה יעשה בה. מה רומז לשם מ"ה שיהי' היחוד בשם הוי' ב"ה האחרונה כמבו' במ"א. וזה ג"כ הענין בימי מרדכי בימי מתתיהו. שהימים נקראים על שמם מחמת שהיו מעוררים בימיהם הימי רצון מימי הקדם לעשות ישועות בקרב הארץ כנ"ל:
15
ט״זויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. נקדים מ"ש להלן כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וכו'. לפמ"ש וידוע לי"ח כי מלת זאת רמוז על השכינה. ע"ת רמוז על כ"ח עתים וצריך לעשות היחוד וחיבור להמשיך השכינה הקדושה לכ"ח עיתים וז"ש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ולא תמשוך לכ"ח עיתים וכו'. וז"ש כאן ויאמר המלך לחכמים לפי הידוע שבימי הפורים מתגלה אור החכמה כל היום. יודעי העתים. בחי' הדעת הוא לשון המשכה וחיבור כמ"ש בני יששכר יודעי בינה לעתים כי הם היו להם כח להמשיך מעולם הבינה לכ"ח עיתים וידוע כי יין רומז לבינה ומינה דינין מתערין כי ביין פוסל מגע עכו"ם. ושמן רומז לבחי' חכמה ושם אין פוסל במגע כי הוא חסד גמור. וזהו ויאמר המלך לחכמים כו' רמז על ימי הפורים שמתעורר בו עולם החכמה וכח ביד הצדיקים להמשיך אור החכמה לכ"ח עיתים כנ"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. גם עתה לא יבצר שיהי' חסד אל כל היום. וזה שמסיים הפ' לפני כל יודעי דת ודין. פי' אותן הבחי' אשר מעוררים ח"ו דת ודין לא יהי' להם שליטה כלל. רק אותם הממשיכים חסד ורחמים יהיו לפניהם ובחי' החסד יהי' גובר עליהם מאור החכמה אשר תופיע בימי הפורים:
16
י״זכי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. יבואר ע"ד הכתוב הנה כי כן יבורך גבר כו' כ"י כ"ן גימ' מאה הם מאה ברכאין ברכות לראש צדיק והם יורדים ע"י בחי' צי"ע להשפיע כ"ט. וזהו כי כן יסד המלך כ"י כ"ן הם המאה ברכאין יסד המלך פי' הם יורדין ע"י יסו"מ וזהו יסד המלך הוא מלכה ע"ל גימט' מאה כל הוא הצי"ע הנקרא כל ורב ביתו זהו מלכות כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא וז"פ נאמ"ן נון שערי בינה יובל והח'ירות. אמן גימ' הוי' אדנ"י וזהו נאמן בביתו להריק מעין הברכה העליונה להשפיע כ"ט לכנ"י וכן במרדכי כתיב ויהי אומן את הדסה הוא מלכות ולכך באסתר כתיב באמנה אתו אמן ה' אתו. נחזור לענינינו כל רב ביתו הוא הצדיק הנקרא כל והוא רב ביתו וכן נאמר כל העובר על הפקודים הם פקודי המצות כמ"ש יוסף פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. רמז למדת היסוד והוא העצמיות וכח של יוסף כי לכל המצות צריך בחי' היסוד לעשותם. כמ"ש במשנה ובלבד שיתן כנגד היסוד כי ע"י היסוד יוכל למשוך בעשיות המצוה קדושה יתירה כמש"א אשר קדשנו במצותיו פי' ע"י עשיית המצוה ממשיך על נפשו קדושה יתירה וזה שהזהיר להיות בחי' יסוד לכל המצות. וזה כ"ל הבחי' כל הוא העובר על הפקודים הם המצות כנ"ל. וזהו מבן עשרים שנה ומעלה. מב"ן משם ב"ן עולם העשי' עשרים גימ' כת"ר שנה גימ' ספירה. פי' שיעלו ויגיעו המצות מעולם העשי' משם ב"ן עד עשרים שנה הוא הכתר ומעלה ותתיחד עי"ז כת"ר ומלכו"ת ע"י הצדיק והוא שנאמר במרדכי ואשר ניתן כתר מלכות בראשו פי' ניתן כבר ביחודו כתר ומלכות וכן באסתר שהיתה ג"כ יסו"א נאמר ג"כ וישם כתר מלכות בראשה. אבל בושתי כתיב להביא את ושתי בכתר מלכות ותמאן כו' כי באמת מאין לה כתר מלכות כו' אל שאול תרד אל ירכתי בור. אבל בהצדיקים כתיב ועטרת מלכם בראשם. וזה האמור כל הוא הצדיק הוא רב ביתו כנ"ל. כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. יזכו לרב טוב כל המתענגים בה'. וזהו כל רב ביתו הוא רב בביתו. וכן אנו אומרים שהכל נהי' בדברו שהכל הוא היסוד נהי' בדברו הוא המלכות כמו דבר מלכות והנה הצדיק כזה הוא מעורר בחי' צי"ע שלמעלה הנקרא כל. וזה שנאמר ברשע הרע הזה כי המן הרשע צורר כל היהודים. פי' רצה לגזול ולצרור בחי' כל של בנ"י חלילה. אבל מרדכי הוא הנקרא כל והוא רב ביתו למעלה ועליו לעשות כרצון איש ואיש להשפיע לכל או"א מבנ"י כל טוב. וזה שמסיים הכ' להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו הרמז על בחי' צי"ע הוא ע"י שמירת פיו ולשונו כי ברית המעור וברית הלשון המה שקולים ותלוים זה בזה כמ"ש נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב והבן:
17
י״חשבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. בגמ' דף כ"ג ע"א הני חמשה ושבעה כנגד מי כו'. כנגד חמשה רואי פני המלך שבעה רואי פני המלך. והקשו בתוס' שם ד"ה שבעה כו'. וכי תיקנו חכמים נגד ענינו של אחשורוש הרשע ע"ש. הנ"ל לבאר כי אמנם כל סיפור המגלה הזאת היא רמוז על ענינים גבוהים ורמים כמבו' בזוהר הקדוש ובשאר ספרים והנה עניני רואי פני המלך הם בני היכלא דכסיפין למחזי זיו דזעיר אנפין שהוא נקרא מלך כיל"ח [ועיין בהקדמת תיקונים דף י' בזה סוד הענין] שהצדיקים ע"י מסירות נפש מעלים מ"נ למלכות להתיחד בז"א וזה רואי פני המלך כמ"ש יאר ד' פניו אליך וזהו היושבים ראשונה במלכו"ת ע"י העלאת מ"נ ועי"כ תתבטל הסט"א והוא שנאמר כדת מה לעשות במלכה ושתי ליבטל במהרה ולתקן עולם במלכות שדי בב"א:
18
י״טוישלח ספרים אל כל מדינות המלך כו' להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. הנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש לעיל בפ' כי תשא בפ' ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו. ונבאר דברי המד"ר בפסוק זה. אמר ר"ש בן לקיש מהו לדבר אתו. משל לתלמיד שלמדו רבו תורה עד שלא למדו הי' הרב אומר והוא עונה אחריו משלמדו אמר לו רבו בא ונאמר אני ואתה כך כשעלה משה למרום התחיל לומר אחר בוראו תורה כשלמדה אמר בוא ונאמרה אני ואתה הוי לדבר אתו. הפי' בזה עפ"י מ"ש בפי' הפ' על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו. כמאמרם ז"ל יחיד היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו כי מעלת הלימוד לשמה זוכה שהקב"ה אומר ההלכה משמו כמ"ש בגמרא אליעזר בני אומר וז"ש על פי ד' יחנו שיש לדברי תורה חני' על פי ד' המבואר במ"א. וזה כוונת המד"ר כשלמדה אמר הקב"ה בא ונאמרה אני ואתה פי' הקב"ה אומר התורה מפיו ומשמו של משה כמ"ש תורה צוה לנו משה כו' וזה ככלותו לדבר אתו ופרש"י שנמסרה התורה למשה ככלה לחתן. וזה ג"כ הרמז במגלה. להיות כל איש שורר בביתו רמז להקב"ה ד' איש מלחמה. יהי' שורר בביתו שיבנה בהמ"ק ב"ב שנקרא בית ד' ומדבר כלשון עמו. פי' שיאמר ד"ת אשר אנו לומדים עבורנו שיהי' לימודנו לרצון למעלה שיאמר הלכה מפינו כמ"ש אליעזר בני אומר:
19
כ׳איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי וכו' עם הגולה אשר הגלה כו'. צל"ד שם התואר אשר תיארו בשם יהודי. גם מה משמיענו בזה אשר הגלה עם הגולה והלא כל ישראל גולים היו אך הנה אמרו רז"ל מפני מה נתחייבו שונאי ישראל כלי' מפני שנהנו מסעודה של אחשורוש. הענין הוא כי אמנם כל איש ישראל מחויב להיות מצר ודואג בלבו תמיד על צער גלות השכינה אשר בקרבו ולא ירהב בנפשו כי טוב לו לאמר שלום עליך נפשי אכול ושתה כו'. כי מה לך לאכול ולשתות ולהתענג בדשן נפשך ואתה אסור בכבלי הגלות וכביכול הוא אסור בזיקים ושמו מחולל בגוים זה ח"י מאות שנה. ובזה הי' חטא אותו הדור שנהנו שם מסעודתו של אותו רשע ושכחו את קלון בית ד' הנתנים בין העכו"ם. אך מרדכי הי' נקרא בשם יהודי אשר הגלה עם הגולה כו' כי הי' תמיד דואג ומצר ונאנח על הגולה וזה אשר הי' תמיד עם הגולה עם יכניה וכו':
20
כ״אאשר הגלה מירושלים עם הגולה. בגמ' מגלה דף י"ב ע"ב אמר רבא שגלה מעצמו. הנ"ל כי כוונת מרדכי הי' שגלה שם קודם כולם כדי ליסד שמה הקדושה והמרכבה העליונה כדי שעי"כ יתקיימו ישראל בגלות בבל. כמו שעשה יעקב אבינו שירד תחלה למצרים קודם ישראל. וכן מרדכי הי' בבחי' יעקב כנודע. וזה ג"כ שהלך בתחבולות ובחכמה נגד המן לעקרו כמו שעשה יעקב אבינו נגד עשו בכל עניניו וע"ז נאמר בתחבולות תעשה לך מלחמה. כי כן צריך להלוך תמיד בתחבולות נגד היצה"ר כמ"ש דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך הפי' כי הנה כשירצה האדם ליקח לעצמו לילך לדבר מצוה או לקום בבקר ללמוד תורה הנה היצה"ר מכביד איבריו עליו ומחליש גופו לבלתי יוכל לקום. אבל לדברי העולם הזה הנה מזרזו ומקיצו מהר מה לך נרדם חושה מהר פן תורש אתה וביתך. ולזה אמר הכתוב חשבתי דרכי כאשר הייתי חושב לקום לדרכי בעניני עולם הזה והי' הדרך חשוב לפניו אז אח"כ ואשיבה רגלי אל עדותך לבהמ"ד:
21
כ״בבמשנה מס' שקלים פ"ה. פתחי' זה מרדכי יש לרמז בזה עפ"י מ"ש בפ' צעקה גדולה ומרה. בתיבת ומר"ה ו"ה ובתוכו מפסיק אותיות מ"ר גימ' עמלק אותיות ר"ם. רם על כל גוים. וז"ש כי יד על כס י"ה הקב"ה נשבע בכסאו למחות שם עמלק. וז"ש בגמ' מרדכי מן התורה מנין שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור מרי דכיא. דרור לשון חירות רומז על הגאולה בתיבת מרדכי מ"ר בראש התיבה וזה מרי דכיא פתחי' זה מרדכי. פת"ח י"ה כי הי' ביכולתו לפתוח שם י"ה לעורר רחמים וחסדים ע"י שם י"ה במלואו יו"ד ה"א עולה כ"ו כמספר שם הוי' בכולו וע"ז הוסד בפייט בפסח מחציו תתמלא תיבתו. וז"ש עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. וז"ש רחובות הנהר כו' חמשים שערי בינה ומשם יצמיח לנו כל הישועות והחירות. וזה הרמז פתחי' זה מרדכי. וזה שאמרו בגמ' דף ט"ו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. פי' שיהי' בכח לפתוח בשם הוי' להרחיב שם י"ה במלואו מחציו תתמלא תיבתו כנ"ל עי"ז מביא גאולה לעולם:
22
כ״גהיא אסתר בת דד"ו. דד"ו אותיות דו"ד. כי אסתר רומז לשכינה והיא בחי' מלכות דוד שהוא דוד מלך ישראל חי וקיים וזהו ב"ת דדו כי מלכות נקרא בת כנודע. וכן ב"ד בב"ד יהי' ב"ד בב"ד גימ' דוד וזהו יהי' לעתיד השם י"ה יהי' כפול כמ"ש רבוע יהי"ה כפול השם הוי' לעתיד יקרא יהי':
23
כ״דותהי אסתר משאת חן בעיני כל ראיה. הנראה לרמז עפ"י דברי הזוהר הקדוש שהצדיקים הם אנפי דשכינתא כמ"ש הבו יקר לדיוקנא דמלכא. וז"ש עין ד' אל יראיו. וז"ש ותהי אסתר רמז לשכינה נושאת ח"ן ר"ת "חכמה "נון שערי בינה בעיני כל ראי"ה אותיות יראה. פי' ע"י יראת שמים שעל פני הצדיקים נעשים אנפי השכינה ועושים יחודים. כמ"ש וישם כתר מלכות בראשה להמשיך מכתר לספי' מלכות:
24
כ״הובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' לדעת את שלום אסתר. הנ"ל ע"ד שאנו אומרים וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. כי הנה המלאכים עומדים ברום עולם זה קרוב ששת אלפים שנה ותמיד מספרים כבוד אל וקדושתו ואעפ"כ בכל יום מקבלים עליהם עומ"ש מחדש לעשות רצון קונם כאלו לא עשו דבר עד היום מעתה יראה נא האדם העובד בעולם הזה איפא יזדרז ויתגבר בכל יום לקבל עליו עומ"ש מחדש. ומה גם כי יצרו מתגבר עליו ומתחדש בכל יום. א"כ צריך האדם ג"כ להתחדש עליו בקבלת עומ"ש בכל יום לנצח היצה"ר. והנה כי כן הצדיקים ראשונים קימו וקבלו עליהם עומ"ש במסירות נפש לכבוד הש"י בכל יום כי מאהבתם הגדולה והרבה לא יכלו השקט ולנוח רק ליהרג על קדושת השם כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום. פי' בכל יום ויום במסירות נפש מחדש. וז"ש ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה. פי' צערו הי' שלא יכול לזכות למסירות נפש רק פ"א והי' ברצונו למות לכבוד הש"י בכל יום ויום. וז"פ כל ימי הייתי מצטער. צערו הי' ליהרג כל ימיו על קדושת השם. וז"ש דוד המלך ע"ה שמח נפש עבדך כי אליך ד' נפשי אשא במסירות נפש על קדוש השם. וזהו הי' ג"כ ענין מרדכי שהי' מצפה בכל יום ליהרג על קדוש השם והתגרה בהמן ימ"ש ואמר שהוא יהודי ולא ישתחוה לע"ג. ולכך בכל יום ויום התהלך לפני חצר המלך וכו'. וזהו לדעת את שלום אסתר הוא שלום מלכות במסירות נפש כידוע ענין עשרה הרוגי מלכות. והבן:
25
כ״וובכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו' לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. כדי לבאר הפסוק הזה נבאר עוד משאה"כ אם מזרע היהודים מרדכי כו' שיש להבין מה שהיו מסופקים אם מרדכי הוא מזרע יהודים הלא ידעו אותו בטוב מכבר כי איש יהודי הוא וכמבו' בגמ'. אך הנה מבואר בזוהר הקדוש (פ' תרומה קס"ו קס"ז) סוד הפסוק אור זרוע לצדיק. וז"ל ומיומא דאפסיק ההוא נהר בגנתא לא עאל בי' ההוא גננא. וההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין ומניה ומגרמיה אזדרע כקדמיתא ולא שכיך תדיר כגנתא דעביד תולדין ומההוא זרוע נפיל בי' באתריה ומגרמי' עביד תולדין כדבקדמיתא ע"ש. והפי' ע"ז מבואר בע"ח שער כללות אבי"ע בענין שיש צדיק בחי' בעלה דמטרוניתא כו' וכמו שיש צדיק עולה נשמתו בסוד מ"נ כן יש מי שעולה נשמתו בסוד מ"ד כי אחר החורבן שאין זיווג ואין הגנן זורע גינתו רק גינתו צומחת מן הספיחים כנ"ל. והספיחים הם נשמות הצדיקים אשר צמחו כו' והם חוזרים לעלות בסוד מ"ד ומזדווגים ומולידים נשמות וכל השפעות טובות ע"כ. וזהו בסוד יבעלוך בניך. ואת הנפש אשר עשו בחרן כיל"ח. והנה מרדכי הוא שהי' צדיק בבחי' יסוד באותו הדור בגלות ולזה נקרא איש יהודי היה בשושן הבירה הוא בחי' מלכות. וזהו איש ימיני פי' משבט בנימין כמבו' כי בגלות משמש בנימין תחת יוסף. וזהו ותלד רחל ותקש בלדתה שהוא רמוז על בחי' מלכות כמו ההרה תקריב ללדת תחיל תזעק. ותקרא לו בן אוני רמוז על אנינות הגלות שישמש בנימין. אך אביו קרא לו בנימין בן ימין שגם בהמ"ק נבנה בחלקו כנודע וזהו רמוז ברש"י אצל בנימין בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. לערב בימי מרדכי ואסתר יחלק שלל הנה בית המן נתתי למרדכי כו'. והנה בהיות מרדכי הצדיק בחי' בנימין נאמר בו איש ימיני אשר הגלה מירושלים עם הגולה כי כל ענין מרדכי מבנימין להיות עם הגולה כנ"ל. וזהו ויהי אמן את הדסה היא אסתר פי' שהוא הי' בחי' בעלה דמטרוניתא לעשות היחוד באסתר בחי' מלכות כמ"ש ומרדכי יצא בלבוש מלכות ותלבש אסתר מלכות כידוע לי"ח. וזהו ויהי אמ"ן גימ' צ"א יחוד הוי"ה אדנ"י שכל היחודים של השכינה הם ע"י מרדכי בזמן הגלות כי אין לה אב ואם כי בזמן שבהמ"ק קיים הי' היחוד בשלימות מאו"א לז"א ומהם למלכות ועתה לקח"ה מרדכי לק"ח ה' לו לבית כנ"ל. כמבואר בגמ' אל תיקרי לבת אלא לבית. וזה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו. פי' השכינה מקיימת גזירות הצדיקים על פי פעלו וכל פעלו במאמר ע"ד אשה כשירה שעושה רצון בעלה באמנ"ה אמ"ן ה' הוא היחוד צ"א הוי' אדנ"י ה' הוא אתו עם מרדכי כנ"ל. וזהו הרמז בגמ' בענין מיעוט הירח שאמר הקב"ה לכי ומעטי את עצמך כו' הצדיקים יקראו על שמך יעקב הוא הקטן כו' פי' שהצדיקים הם פועלים היחוד בהגלות בזמן מיעוט הירח והם נקראים על שמך כו' ועד"ז הוא הרמז שאמרה רחל ליעקב הבה לי בנים כו'. לשון הבה עפ"י רוב רומז על היחוד והבה לי בנים להוליד נשמות הצדיקים בסוד יבעלוך בניך. וזהו שאמר בזוהר הקדוש (ויקרא דף ע"ב) על פסוק איכה תרעה שביק את דידי כו' צאי לך בעקבי הצאן אלין אינון צדיקיא ובגיניהון יהיב לך חילא לקיימא. וכן בזוהר הקדוש (פ' תזריע דף מ"ה ע"ב) ע"ש שאני שחרחורת תרין קדרותא חד דאסתלק מיני שמשא לאנהרא לי וחד דבני אמי נחרו בי פי' שגם אין הצדיקים פועלים היחוד כנ"ל. וזה אין לה מנחם מכל אוהבי'. וזהו משמח ציון בבניה שפועלים היחוד למעלה כנ"ל. הנה זהו הפי' אם מזרע היהודים מרדכי רמוז שהוא מבחי' אור זרוע לצדיק לפעול היחוד כמו שנתבאר. הנה הוא בוודאי יפעול ישועות בקרב הארץ והשונאים יפלו תחתיו כנ"ל. וז"ש ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' לדעת את שלום אסתר. פי' לדעת הוא היחוד שלום הוא היסו"ד כמבו' בהסידור ע"פ שים שלום. ומה יעשה בה' כו'. בליל שבת היא כלה כל ה'. לכה דודי לקראת כלה. ובשחרית שבת הוא הכל יודוך ה' על כ"ל כמו לעתיד כי תתעלה המלכות למעלה מז"א ת"ת בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. וזהו רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היינו על כל. וכן הי' כאן במרדכי ואסתר מתחלה ותהי לו לבית לקחה מרדכי והיתה נשפעת ממנו. ואח"כ נתעלית היא על כל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי (הכ"ל) נזכרת היא קודם מרדכי. וכל הענין הזה מורה על הגאולה העתידה במהרה בימינו אמן:
26
כ״זא"י ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' במד"ר אמר ר' ברכי' אמר הקב"ה אתה דרשת בשלום נפש אחת חייך שסופך לדרוש בשלום אומה שלימה הה"ד דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו ע"כ. ויש להפליא מהו הרבותא ומעלה ששאל בשלום קרובתו. ומה גם כפי דברי רז"ל שהיתה לו לבת הלא מחויב הי' לדרוש שלומה בכל יום אחרי נתפסה פן יתעללו בה הערלים האלה ויהרגוה. אולם הנראה כי זה בא לרמז לנו ע"ד המובא בזוהר הקדוש כי מרדכי הי' מבחי' משה רבינו עליו השלום מהארת יסו"א מבחי' הדעת הטוב שלא נפגם בעה"ד כידוע בספרים שמשה רבינו עליו השלום תיקון הדעת של כל בנ"י ע"ש. והנה כי כן גם מרדכי שהי' באותה בחי' הי' ג"כ בתיקון הדעת שלא נפגם כנ"ל. וז"פ ובכל יום ויום מרדכי מתהלך. ר"ל מת הלך בחי' המיתה הלך ממנו שלא שלטה בו הסט"א מבחי' מיתה שבעה"ד דכתיב בו ביום אכלך ממנו מות תמות אבל הוא לא נפגם כלל בעה"ד והי' תמיד בבחי' חי כנ"ל. והנה זה נודע בהאריז"ל כי מרדכי הי' נשמת יעקב אבינו ע"ה ויעקב אבינו לא מת כי יעקב איש תם הפך אותיות מ"ת לת"ם לכן בחי' המ"ת הלך ממרדכי שהוא נשמת יעקב. וזהו מתהל"ך לפני חצר בית הנשים הוא בחי' רחל ולאה העליונים וזהו לדעת את שלום אסתר הוא שלום המלכות. ומה שם מ"ה ז"א יעשה בה' היחוד זו"נ. וזהו כוונת המדרש אמר הקב"ה אתה דרשת בשלום נפש אחת היא השכינה שנקראת נפש דוד כנודע. חייך. ר"ל כי הנך בבחי' חי שלא נפגם בעה"ד כנ"ל. וגם כי הצי"ע נקרא חי לכך סופך רמוז לבחי' סיומא דגופא. סוף תדרוש בשלום אומה שלימה כל ישראל להשלים ולתקנם כמו משה רבינו עליו השלום הה"ד דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. והבן:
27
כ״חעוי"ל בדרך הנ"ל ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' לדעת את שלום אסתר וכו'. יבואר עפ"י מ"ש במעלות הצדיק אשר בכל יום הולך במדרגה יותר גבוה בעבודת הבורא ב"ה לדעת את שלום אסתר הוא היחוד כנ"ל. וז"ש להלן לצוות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עלי' לבא אל המלך ולבקש מלפניו על עמה. ולצות עלי' לשון צוותא להיות דבוק עם השכינה ולבקש מלפניו על עמה להתפלל עבור כנ"י שהם עמה. והבן:
28
כ״טעי"ל בפסוק הנ"ל בכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' על הדרך שבארנו שהלך כל ימיו במס"נ. וזהו הרמז מ"ת הל"ך כמ"ש הנני הולך בדרך כל הארץ בחי' מיתה לדעת את שלום אסתר בחי' היחוד של השכינה להעלות מ"נ ומה יעשה בה בה' תתאה. וז"ש להלן ויצא בתוך העיר ויזעק כו' ר"ל כל עיקר דאגתו עבור כל בני העיר שיהיו גם הם נכונים במסירות נפש כאשר על כולם היתה הגזירה חוץ ממה שגזר גם עליו. לכן לא הי' די לו במסירות נפש לבדו כמו משה רבינו עליו השלום שאמר עבור כלל ישראל מחני נא כי עליו בעצמו לא הי' הגזירה כלל. אך כאן במרדכי הי' לו עבודת עצמו ועבודת כלל ישראל לכן גם המה היו צריכין לעשות כמוהו:
29
ל׳לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. פרש"י מה יהי' בסופה. גם בפ' תולדות בפ' ויתרוצצו הבנים כו' ותלך לדרוש את ד' פרש"י ג"כ מה תהא בסופה. להבין לשון רש"י ז"ל בשני המקומות הללו. גם יש לדקדק בלשון ותלך לדרוש כו' הול"ל ותלך להתפלל לפני ד' ומה זה לשון דרישה. הנ"ל להקדים בזה דברי הזוהר הקדוש בפ' והמלך קם בחמתו ממשתה היין כי בכל חצות לילה הקב"ה הולך לג"ע להשתעשע בנשמות הצדיקים מפני כי בראותו ית"ש שפלות הדור מן הרשעים המכעיסים אותו ועוברים על רצונו עיקר שעשועיו עם הצדיקים בג"ע ומתנחם עמהם. וגם הצדיקים הם מנחמים כביכול את הבורא ב"ה שיהי' הגאולה ב"ב ואז ישמח ד' במעשיו ישמח אותיות משי"ח שקדמה נשמתו לבריאת העולם. וז"ש דוד המע"ה יערב עליו שיחי אנכי אשמח בד' פי' שיביא השמחה בבורא ב"ה ואז יתמו חטאים מן הארץ וכו'. וז"ש בתפלה בשבת ושמח נפשנו בישועתך. כי אך זהו שמחתנו כי אתה תהא צדיק ונושע בקץ הגאולה. וז"ש ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. לשון דרישה שייך בדבר הנאבד ממנו והוא בעולם אך לא נודע מקומו אי'. לכן כתיב באבידה עד דרוש אחיך אותו. כי ענין הגאולה הוא דבר שהוא מוכן בעולם כאשר שמו של משיח קדמה לברי"ע. ולכך הצדיקים אשר מתאבלים על חורבן בהמ"ק זוכין ורואין תיכף בנחמתה כמבו' במ"א. וזהו ותלך לדרוש את ד'. כי יצחק ורבקה היו תמיד במסירות נפש על צער גלות השכינה כמ"ש קצתי בחיי. וזה הרמז בשמו של יצחק אותיות ק"ץ ח"י וג"כ בהיפך ח"י ק"ץ. שהי' לו חיות מקץ הגאולה שיהי' ב"ב וימלא כבוד מלכותו בכל העולם לכן כשראתה רבקה ב' הפכיים בנושא אחד ויתרוצצו הבנים כמ"ש חכז"ל כשעברה על פתחי ע"ג עשו מפרכס וכו' ותלך לדרוש את ד' מכלל דבעי דרישה. מה יהא בסופה. בסוף ו"ה שיהי' היחוד בשם הוי' ב"ה. שכל זמן הגלות אין השם שלם ולא הכסא שלם. וזה הי' ג"כ ענין מרדכי ואסתר שהי' עתה עת לחננה לגאולה ולבנין בית שני ואירע הדבר שתלקח אסתר לבית המלך למשכב העכו"ם הזה. וע"ז הי' מרדכי מצטער מאד בגודל צער השכינה הרומז לאסתר כיל"ח כמ"ש לדעת את שלום אסתר שיהי' השלימות בשם הוי'. ומה יעשה בה'. שם מ"ה יהי' היחוד זו"נ. וזה כוונת רש"י מה תהא בסופה. בסוף ה' האחרונה כמבואר במ"א. ובזה יש להבין דברי המד"ר בד"ה ובכל יום ויום וכו' אמר ר' יעקב בר אחא אמר לו הקב"ה אתה דרשת בשלום נפש אחת שנאמר לדעת את שלום אסתר חייך סופך לדרוש שלום אומה שלימה הה"ד דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. לכאורה מה זה ההבטחה למרדכי עד"ז. אכן לפי הנ"ל יובן היטב. כי שלום אסתר רומז לשכינה. לכן זה יהי' שכרו ממה שהי' מצטער בצער גלות השכינה. יזכה לדרוש בשלום אומה שלימה כנ"י. כי שניהם עולים יחד צרת ישראל וצרת גלות השכינה תלוים זה בזה. ומי שמצטער בצער גלות השכינה וכנ"י זוכה ורואה בנחמתה. כמ"ש עמו אנכי בצרה כו' אורך ימים אשביעהו ואראהו תיכף בישועתי כי כבר מוכן הישועה. כמ"ש בזמן חורבן הבית דכתי' ויקרא ד' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וכו' וכתי' עוז וחדוה במקומו. ותי' הגמ' כאן בבתי גואי כאן בבתי בראי. כי ממנו כביכול לא נעלם ישועת הגאולה שיהי' ב"ב. לכן גם במרדכי שהי' הולך בצער גלות השכינה זכה לדרוש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו כנ"ל:
30
ל״אותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואמרו בגמ' דף ט"ז ע"א כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. יש להבין מאמר הכתוב בשם מרדכי. גם הוכחתם באמרם ז"ל מביא גאולה לעולם מהו מן השם הזה. אכן כבר נתבאר כי כל איש מבנ"י יש לו אות בתורה. ר"ת ישר"אל "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה. וכבר פרשתי בפי' הפ' מזה בידך ויאמר מטה לכאורה מה שאל לו הש"י ומה השיבו משה מטה. וכי לא ראה כביכול מה שבידו ולמה לא השיב משה להקב"ה אתה ידעת כמו יחזקאל בבקעת דורא. הלא התשובה זאת נראה שלא כהוגן. אך הנה הדבור זה אל משה הי' לסוף שבעת הימים שנדבר עמו בסנה ובאמת כוונת משה רבינו עליו השלום הי' שלא הי' רוצה לילך הוא מפני כי משה רבינו רצה שיהי' הבטחת הקב"ה אליו שלא יהא עוד גלות לעולם ושיהי' הגאולה הזאת אמיתית כי אמר מה לי בגאולה זאת אם אח"כ ישובו עוד בגלות אחר. ע"כ רצה הש"י לתת לו סגולה שרשית של כל ישראל להחזיק בם לבל ישובו עוד לכסלה והוא ששאל לו מזה בידך ואמר מטה. פי' להטות לבב ישראל אל ד' בתשובה ואמר לו הש"י כי מטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות ר"ל לתקן האותיות בתורה כי שקול הי' משה כנגד כל ישראל והוא הי' הדעת של כלל ישראל והמה עולים ויורדים בו ולכך בהיות משה רבינו עליו השלום מגין עליהם באברתו יסך עליהם וכאשר הסתלק ועלה לרקיע אירע להם מעשה העגל ונסתלק בהם בחי' הדעת וכן הוא בכל צדיק הדור הוא בחי' משה אתפשטותי' בכל דרא וכל אשר חוסה בצל כנפיו יכול להאיר נשמתו באות שלו בתורה. כי התורה אות היא בינו ובין בנ"י לעולם. ובחי' האותיות בתורה הם לפי ערך הדור ומעלותיהם. אמנם יש בזה בחי' פרטיות באותיות באיזה מקום יש לו אחיזה בתורה באיזו ענין סיפורי התורה לטובה או חלילה להיפך כידוע. ויש צדיקים אשר יזכה שיהי' האות שלו דבוק בשם הוי' ובשאר שמות שאינם נמחקים והוא כולו טהור קודש לד' ושם הוי' ב"ה עולה על שדוד המערכת כולם ולזכר עולם יהי' צדיק הדבוק בשם הוי' ב"ה כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך כי מי ערב לבו ליגע בשם שאינו נמחק. וז"ש בגמ' תחת הנעצוץ יעלה ברוש זה מרדכי ותחת הסרפד יעלה הדס זה אסתר והי' לד' לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים כי כן מרדכי ואסתר חקוק אותיותם בתורה בשם הוי' ב"ה והמה הצדיקים אשר מעולם אנשי השם המה. והי' לד' לאות עולם האות שלהם לא יכרת. לזאת לא הי' יכול המן לשלוט בהם כי ח"ו יהי' מוחק השם חלילה. רק שמו של המן מחויב למחוק כמ"ש מחה תמחה זכר עמלק. וזה ששלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות כי כבר קבוע ועומד אותיותם בתורה וז"ש לקיים ימי הפורים האלה כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר ר"ל שיזכו בנ"י להיותם קיימים האותיות בתורה כמו שמרדכי ואסתר הם עומדים בתורה וזהו הטובה לבני ישראל כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר להיות עושים ימי הפורים האלה הנה בע"כ צריכין בנ"י להיות קיימים לקיים ימי הפורים כי אם ח"ו אין בנ"י אין פורים ואחרי כי שמות מרדכי ואסתר כתובים ורשומים באותיות שם הוי' הנצחי בע"כ צריכין להיות קיימים לעולם וזכרם לא יסוף מזרעם וימי הפורים לא יעברו וכו' א"כ גם בנ"י לא יעברו ויהיו קיימים לעולם לקיים האותיות שלהם בתורה לעולם. וזה הרמז ותאמר אסתר רומז לשכינה למלך ממ"ה הקב"ה בשם מרדכי שם הוי' אשר נאחז בו מרדכי וזהו כל האומר דבר בשם אומרו. כי זהו יכתוב ידו לד'. כל הוא הצדיק האומר דבר בשם הוי' ב"ה האומרו הוא המביא גאולה לעולם והבן:
31
ל״בותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואי' בגמ' דף ט"ו ע"א כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. והנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש ורחל בתו באה עם הצאן. השכינה הקדושה נקראת רחל כיל"ח וכל ישעה וחפצה תמיד להביא דברי הצדיקים שהם צאן קדשים לפני הש"י ב"ה וז"פ בערב היא באה ובבקר הוא שבה. כי בכל לילה ולילה היא מביאה לפני הש"י ב"ה כל פעולות הצדיקים שעשו ביום ההוא להתפאר בהם חזי במאי ברא אתינא לקמך וזה עיקר היחוד קב"ה ושכינתי'. ולזה בק"ש שאנו מיחדים שמו ואח"כ אומרים גאל ישראל קודם תפלת י"ח ואסור להפסק בין גאולה לתפלה כי שם הוא עיקר היחוד וזה הרמז כל האומר דבר בשם אומרו. כ"ל הוא בחי' צי"ע האומר דבר בשם אומרו שמחמת קדושתו מביאה השכינה הקדושה דיבורו לפני הש"י כמ"ש ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כנ"ל אז מביא גאולה לעולם.
32
ל״גא"י ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. הנ"ל לפי מ"ש בפ' כי תשא ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וכו' ודרשו בגמ' רמז למרדכי מן התורה מר דרור מרי דכי. הענין בזה עפמ"ש צעקה גדולה ומר"ה. מ"ר גימ' עמלק שהוא עשה הפירוד בין אותיות ו"ה. ומרדכי אותיות מרי דכי מ"ר דרו"ר לשון חירות שהי' ביכולתו לבטל קליפות המן זרע עמלק. ויהי' היחוד בשם הוי' ועי"ז הי' החירות והגאולה. וזהו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. כאשר שמו מוכיח עליו שיהי' ביכולתו לבטל קליפ' המן מ"ר דרו"ר מר"י דכ"י:
33
ל״דומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. הרמז בזה מעלת הצדיק ההולך בדרך הישרה אשר לא יכרע ולא ישתחוה ולא יכנע לשום אדם לצורך עניני עולם הזה אשר איננו נוגע לכבוד הש"י וכמבו' במד"ר. כי איך יתכן אשר צלם אלקים ישתחוה לעפר עולם הזה או יכנע לשום אדם בעבור תאוות עולם הזה לממון וכיוצא בזה. וזה שהזהירה התורה לא תשתחוה לאל אחר מאלהי זהב ואלהי כסף כו':
34
ל״הישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הנה ענין פז"ר הוא רמוז על רפ"ח ניצוצין גימ' פזר עה"כ כמ"ש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד כי צריך להחזיר את הפזר לבחי' מלכות והיסוד שלמעלה שנקרא אביון כמ"ש פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו מן החיצונים וע"י נתינת הצדקה מתקן זה. וזהו וצדקתו עומדת לעד וזה שקטרג המן שעם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. ולכך הוא שתיקן מרדכי מתנות לאביונים להרים מאשפות אביון. והי' מעשה הצדקה שלום: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו'. יש לרמז ללמד זכות על בנ"י אחינו הנבלעים כו' ומפוזרים בקצה ארץ ועודם מחזיקים בתורת ד' ובמצותיו חפיצים מאד ועומדים באמונתם ביחודו ואחדותו ית"ש. וז"ש ישנו עם אחד מחזיקים באחדותו ית"ש אף שהם מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות. ולמלך אין שוה להניחם שם רק לקבץ נדחי בנ"י ברחמים. לעם נכרי לא ימשול למכרה וכו' והבן. וז"ש ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי. כי באמת כל איש מבנ"י הטרוד בעסקיו לפרנס את ב"ב הוא ג"כ בחי' עבד כי עובד את עצמו וב"ב עכ"ז החרשתי כו' אמנם עכ"ז לעם נכרי לא ימשול כו' ד' ברחמיו יצילנו ויתן אותנו לרחמים כו':
35
ל״וומרדכי ידע כו' ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר כו'. במד"ר וישב א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך איננו זז לא ממנו ולא מבניו כו'. ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים ע"ש בדוד ואחאב ומרדכי וילבש שק ואפר וכו' ע"כ. הנה יש להבין מה חטא יעקב אבינו ע"ה בלבישת השק הזה הלא באמת סבור הי' כי טרוף טורף יוסף ולמה לא יתאבל עליו. ואף אם עודנו חי מ"מ הוא בגלות בין העכו"ם למה לא יבקש עליו להצילו ולהוציאו. אך אמנם הנה כבר נתבאר בהאר"י ז"ל ענין רמז שק שהוא מורה על ד' מאות איש של עשו שהם הקליפות והחיצונים שהם סוד ר"ע עי"ן גימ' ד' מאות גימ' ש"ק שצריך לבטלם ולסמא את עיניהם לבל יתאחזו בהקדושה. והוא ענין סוד אור המקיף של המלבושים סוד החשמ"ל להגן מן החיצונים כיל"ח. והנה בענין הזה יש שני בחי'. הא' הוא שע"י ירידת האור העליון הגדול למטה כמו במצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך הנה לא יכלו הסט"א לסבול אור הגדול ונתבטלו כמבו' בסה"ק. והב' הוא ע"י עליית העולמות למעלה כמו בשבת שע"י העליית העולמות בע"ש אחר חצות למעלה והסט"א נחש כרוך בעקבה רוצה ג"כ לעלות אחריהם הנה יורד שלהוביתא דאשתא שהוא רשפי אש שלהבת יה ומוריד אותם לנוקבא דתהומא רבא כול"ח. וזהו הענין שני בחי' של שבת וי"ט. שבחי' י"ט הוא מקרא קדש שהוא לקרא בחי' קדש הארת אבא למטה. ובחי' שבת ושמרתם את השבת כי קדש היא שהוא להעלות התחתונים למעלה למקום הקדוש. הצד השוה שבהן שבחי' הקודש שלהם היא המפריש הטומאה והסט"א והוא המבריח לכל החיצוני' כנ"ל. והוא הענין המבדיל בין קודש לחול שאומרים במוצאי שבת כי באשר אז חוזר הכל למקומו ומוריד עמו המשכת הקדושה שלמעלה הנה אז רוצים הסט"א להאחז בהקדושה לכן אנו מבדילים אותם מן הקודש וע"ז אומרים בורא מאורי האש על סוד רשפי אש להוריד אותם בנוקבא דתה"ר כנ"ל ואז אח"כ המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים למען לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים כנ"ל. נחזור לענינינו הנה יש ב' בחי' ואופנים להרחקת החיצונים. הא' ע"י הרחקת מסך המבדיל ביניהם בבחי' הלבושים של האדם שהם בסוד אור המקיף הנה ע"כ לא יוכלו החיצונים לאחוז בו כאשר נתרחק האדם מהם כמו שנתבאר. והשני הוא בהיפך ע"י הקירוב אותם אל האור הגדול והקדושה הנה לא יכלו לסבול גודל האור ונסמא עיניהם ונתבטלו כמבו' הענין בסוד מזמור שיר ליום השבת בפרוח רשעים כמו עשב כו' שרוצים להתקרב מאד אל הקדושה ויציצו כל פועלי און לדבק ולהתקרב בהקדושה של שבת וזה הוא הסיבה להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ד' כו' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און כי לא יכלו לסבול גודל האור הקדושה אבל צדיק כתמר יפרח כו' שתולים בבית ד' שלמעלה בחצרות אלהינו יפריחו כו' הנה כך יש אופן לבטל החיצוני' ע"י שהצדיק הגדול אשר אור עליון מתנוצץ בו מקרב אותם אליו מאד הנה עי"כ נתבטלים ממילא מגודל האור העליון שבהצדיק ההוא כנ"ל ונמצא שיש ב' דרכים לקרב או לרחק ושניהם הם לרע להם לבטלם. הנה זהו שהי' הענין במה שאמר הכתוב באשר שמעה אסתר כי קרע מרדכי את בגדיו ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. שיש לתמוה וכי לא זאת הבינה אסתר מיד שלא יקבל הבגדים וללבשם כי הלא בכוונה הוא קרע בגדיו ומה לו בבגדים אחרים וכי מחוסר בגדים הי' אך זה הי' הוויכוח ביניהם כי אסתר חשבה להלביש את מרדכי שהוא הי' אז הצדיק הגדול בדורו בחי' יסו"א כיל"ח. הנה לכך אמרה להלבישו בסוד הלבושים בסוד החשמ"ל לבל יכלו החיצונים לאחוז בקדושה כאשר ראתה כי עת רעה היא רצתה שיתרחק הקדושה מהם ולא יהי' להם שליטה כ"כ והוא ע"ד האופן הא' שבארנו בזה. אבל מרדכי ידע את כל אשר נעשה כי אין מועיל אופן הרחקה הזאת לבטל הגזירה. לכך לקח לו אופן השני שבארנו להיפך לקרב אותם אליו אל בחי' האור הגדול שבו ויקרע את בגדיו שהם סוד המקיפין וכו' וילבש ש"ק שהם הד' מאות איש בחי' החיצונים לבשם וקרבם אליו ועי"כ הוא ביטולם כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און וצדיק כתמר יפרח כו'. והנה זה הי' הענין שגדל המלך את המן שנתקרב אל צד הקדושה ועלו לגדולה משגיא לגוים ויאבדם. וכשראתה אסתר אח"כ כי הדרך השני הזה הוא טוב מהראשון כאשר זה האופן יועיל להאבידו מכל וכל הנה עשתה ג"כ אח"כ כן וזמנה את המן אל המשתה וקרבה את הסט"א מאד כדי להאבידו מכל וכל. וז"ש בגמ' מה ראתה אסתר שזמנה את המן אם רעב שונאך האכילהו לחם פי' לקרבו אל הקדושה ובאופן הזה גחלים אתה חותה על ראשו כי יפול ראשו מגודל הבהירות והוא בסוד אך אלהים ימחץ ראש אויביו. מחץ ראש על ארץ וכו' וכן כאן ישוב מחשבתו אשר חשב כו' על ראשו כו'. והנה כזה הי' אצל יעקב אבינו ע"ה כשראה כי כתונת פסים נקרע וחי' רעה אכלתהו ואין מגין מן החיצוני' לרחק מהם. אזי קרב הוא אותם אליו ויקרע שמלותיו וילבש שק ד' מאות איש כנ"ל לאבדם מגודל האור כנ"ל וז"פ המדרש בענין השק שזהו עצה כמו שלבש יעקב אע"ה את השק בבחי' סוד הזה יעשו בניו כמוהו כדי לבטל הסט"א ולכך מסיים המד"ר ואינו נוהג אלא בבני אדם הגדולים כי אך צדיקים הגדולים שיש בהם אור הגדול יעשו כן. והבן:
36
ל״זא"י ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר. במד"ר א"ר אבוהו לפי שתפס יעקב אבינו את השק שנאמר ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו לא זז מבניו עד סוף כל הדורות. בשבטים ויקרעו שמלותם וכו' ובמרדכי כתי' ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק כו' ע"ש. והמדרש הזה קשה להולמו כי למה זה נענש יעקב אבינו ע"ה על שלבש שק בעת צר לו על בנו אשר אהבו. אכן הנה עוד יש להתבונן על ענין יוסף ולבישת השק של יעקב אבינו ע"ה הלא די לו בקריעת שמלותיו ומה לו עוד ללבוש שק במתניו וכן במרדכי וילבש שק מה זה ענין השק הזה. אך הנה כבר נודע בספרים כי ענין הלבושים הם בסוד המקיפין על הקדושה מן הסט"א וכמו שבארנו כבר ענין כתונת יוסף שהוא בסוד אור המקיף על בחי' יסוד יוסף כנ"ל. והנה כאשר ירד יוסף למצרים ירדה כל חיות הקדושה והשפע להגלות בין החיצוני' ולכן אמר יעקב כי ארד אל בני אבל שאולה ולא נאמר על בני רק אל בני. כי כן כאשר הקדושה נבלע בין הקליפות צריך הצדיק לירד שם ולהוציא הניצוצות משם וכמ"ש כי שבע יפול צדיק וקם. היינו הז' ספירות כשנפלו הנה קם ע"י הצדיק המעלה אותם כידוע הענין בסוד נפילת אפים. והנה לכך אמר יעקב כי ארד אל בני אבל שאולה בין הקליפות להעלותם משם כנ"ל. וזהו ויקרע יעקב שמלותיו כי אין לבוש תפארתו במקום הזה. וישם שק במתניו שק גימ' ד' מאות הוא בסוד ארבע מאות שקל כסף ת' עלמין דכסיפין שהתאמץ נגד הקליפה ארבע מאות איש של קליפות עשו הוא הסט"א. והענין הזה הוא כך כל הימים שצריך להתאמץ תמיד להעלות ברורי הני"ק שנפלו בין הקליפות וזהו ענין השק שלבש יעקב להעלות הני"ק מעמקי הקליפות וכמוהו כן כל בניו אחריו צריכין לעשות כן כי אך זה כללות העבדות של בנ"י. וז"ש במדרש לפי שתפס יעקב אבינו את השק לכוונה הנ"ל לא זז מעל בניו כי גם הם צריכין לעשות כן ולכן השבטים לבשו שק לכוונה הנ"ל וכן מרדכי ויקרע מרדכי כו' וישם שק כי המן היה משורש הסט"א וצריך היה מרדכי לירד ולהעלות בלעו מפיו הם הני"ק אשר בין הסט"א ע"י לבישת שק כנ"ל. וז"ש ויקרא ד' ביום ההוא לבכי וכו' ולחגור שק ר"ל כי צריך בהגלות לחגור שק בסוד שבארנו להעלות הני"ק מעמקי הקליפה. וז"ש בגמ' מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו ר"ג וזקנים. ענין הכבש הוא ידוע בסוד קרבן התמיד את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה כו' שהוא להעלות ברורי הני"ק שזהו לשון כבש לשון נכרי שכבשתו לכבוש הסט"א אשר זהו כל ענין קרבן התמיד כידוע בכוונת האר"י ז"ל. וזהו שנאמר בתמיד צו ואין צו אלא ע"ג לכבוש את הע"ג הוא הסט"א וכן המן גימ' צו עה"כ והוא היה ע"ג ולכן לא רצה מרדכי להשתחוות אליו. והנה זהו ענין הכבש לכבוש הסט"א שירדו בו ר"ג וזקנים שצריך הצדיק לירד ירידה שהוא צורך העלי' ולברר משם הני"ק ולהעלותם לד' כנ"ל. והבן:
37
ל״חותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. יל"ד מה היתה כוונתה בשלוח הבגדים אליו אחר שראתה ושמעה מרת נפשו ויגונו וכי מחוסר בגדים הי' הלא ראוהו כי שק ואפר הציע ולא חפץ בבגדי כבוד ותפארת. גם יש להתבונן בענין שהי' סיבה מן השמים להביא את ספר הזכרונות לפני המלך ולעשות למרדכי יקר וגדולה ולהלבישו בגדי כבוד ולהרכיבהו ברחוב העיר לקרא לפניו ככה יעשה לאיש כו' הלא זה הענין לא שייך לענין הגאולה בזמן ההוא. אולם הנה נודע כי האדם צריך לעבוד הש"י בדחילו ורחימו. ר"ל מתחלה להיות מתהלך ביראת ד' ולפחד מהדר גאונו ואח"כ יבא מזה לידי שמחה לעבדו באהבה ושמחה וטוב לבב ובחי' היראה היא לבטל נפשו ממציאות מפני גודל כבודו ית"ש אשר הוא ממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא הוא חשוב ואח"כ יבא מזה לידי האהבה ושמחה להדבק באור פני מלך חיים. וזהו ע"ד המובא בספרים העדר קודם להוי' כי ע"י ההעדר להבטל ממציאות לפני אור ד' א"ס ב"ה בא לידי הוי'. וז"ש בגמ' כשהן יורדין יורדין עד לעפר וכשהן עולין עולין עד לרקיע. ר"ל כמו שהגרעין הנזרע בעפר הנה סיבת צמיחתו ועלייתו מן האדמה הוא אחרי נרקב ולא נשאר בו רק מעט מזעיר אזי יעלה ויצמיח בתבואת השדה. כן עם בנ"י הנה סיבת צמיחתם ועלייתם לרום המעלה ע"י שהם ירודים בעצמם להבטל ממציאות אז אח"כ יעלו ויגיעו לרום המעלות. וזהו ע"י שהם יורדין עד לעפר עי"כ כשהן עולין עולין עד לרקיע. וכן הוא המדה בבחי' יראה שהוא בגין דאיהו רב ושליט וכלהו קמי' כלא חשיבין וא"כ יעלו למרומי שחקים בבחי' שמחה במעונו ועוז וחדוה במקומו. וז"ש כאן בהמגלה כאשר קימו על נפשם דברי הצומות וזעקתם ואח"כ לעשות אותם ימי משתה ושמחה וי"ט בחי' יראה ואהבה שבשניהם ולזה אסתר תענית קודם לפורים כי ע"י התענית והאבל באה השמחה ומן הצרה עצמה באה ההרווחה כי מבחי' היראה באה האהבה כמ"ש ועת צרה היא ליעקב וממנו יוושע. וזה העונה אותי ביום צרתי. ר"ל ביום אשר השעה דחוקה מאד אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו לגרום את היחוד בחי' עונה. וז"ש כי ביום ט"ב נולד משיח כי רק ביום שנחרב הבהמ"ק אך אז כשהיו בנ"י בשפל המדריגה הנה אך אז העת להצמיח קרן הישועה של משיח צדקינו שיבא ב"ב והוא הטעם כמ"ש כי ע"י שהן יורדין עד לעפר הנה מבחי' הירידה הזאת חוזרים ועולים עד לרקיע כמו בחי' הזרע כשהיא נרקבת בארץ אז תעלה ותצמיח בתבואת הארץ. ולכן נקראים בנ"י זרע ברך ד' כמ"ש אם מזרע היהודים מרדכי:
38
ל״טונחזור לענינינו. הנה כמו כן העבדות אשר דרך בו נעבוד להש"י בדו"ר צריך מתחלה לכנוס בשער היראה לענות ולהכניע מפני פחד ד' ומהדר גאונו אז עי"כ יכנס לבחי' האהבה ושמחה להתענג באור ד'. והנה זהו שהי' הענין במרדכי ואסתר כששמעה קול הרעש של מרדכי בבכי וזעקה על צרת ישראל הנה שלחה לו בגדים להסיר שקו מעליו פי' להסיר העצבות והיגון מעליו רק בשמחה להתקרב ולהתפלל לפני הש"י כי אין לבא אל המלך בלבוש שק כי עוז וחדוה במקומו כתיב ולא נכון לבא בעצבות לפני מלך הכבוד אך הוא לא קבל כי צריך מתחלה הכנה בהכנעה ויראה ואח"כ ממנה יבא אל השמחה כאשר בארנו. לכן אח"כ כאשר בא עת לחננה הסיב הש"י בענין הזה שיקראו לפני המלך דברי הימים וכו' וקראו את מרדכי לרכוב על סוס המלך ולבוש המלך ולזמר לפניו למען הכניסו בענין השמחה. ומיד כאשר שמח לבו מעט ממנו נעשה הגאולה והנם הגדול. לכן הי' זה הענין של ספר הזכרונות הקדמה וסיבה אל הגאולה כנ"ל:
39
מ׳א"י ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. יש להתבונן בענין הבגדים ששלחה לו ואח"כ שלחה לדעת מה זה ועל מה זה הלא גם מתחלה הי' לה לדעת כי האיש מרדכי גדול מאד ולא לחנם יעשה כזאת לקרוע את בגדיו וללבוש שק ומה לי בבגדים אחרים ששלחה לו. אך הנה ידוע ענין יעקב אבינו ע"ה שאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ע"ד שאמרו רז"ל דיוקנו של אביו נראה לו. דיוקנו של אביו הוא הארת אבא דיוקנ"ו יו"ד קנ"ו. יוד הוא חכמה אב"א קנ"ו גימ' יוסף וזהו יסוד אבא כי אורות אבא הם מבריחים כל החיצונים מהקדושה וכך הוא המדה תמיד שיורדים אורות העליונים בבחי' מקיפים על הקדושה ולכך הרמז כי ארד אל בני אבל שאולה לתוך הקליפות להבריח כל החיצונים מהקדושה. והנה זהו שנאמר בתיקון חצות. ידענו ד' רשענו ועון אבותינו כי חטאנו לך אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך זכור אל תפר בריתך אתנו כה אמר ד' קול ברמה נשמע כו' ויקרא ד' אלהים ביום ההוא לבכי כו' ולחגור שק. והכוונה בסדר הכתובים האלו. דהנה כבר אמרו רז"ל כי נשבע ד' שלא יבא בירושלים של מעלה עד שיבא בירושלים שלמטה כי בעוה"ר עתה בגלות אין היחוד האמיתי פב"פ בבחי' יחוד וזיווג חיצוני עד שיבא בירושלים שלמטה. אך אנחנו מבקשים ולירושלים עירך ברחמים תשוב פי' הוא ירושלים שלמעלה הוא ירושלים עירך כנודע שלא יעכבו עוונותינו היחוד שלמעלה וז"פ ידענו ד' רשענו כו' כי חטאנו לך. אבל כ"ז למה נהי' אנו הגורמים ח"ו הפירוד בין הדביקים כמ"ש בהפרידו בני אדם. אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך כידוע הענין בסוד כי יד על כס י"ה כי אין הכסא שלם כו' וזהו אל תנבל כסא כבודך עבורנו. וזהו זכור אל תפר בריתך אתנו. ברית בחי' זכרות ויחוד האורות אתנו כלומר על ידינו שיורדים האורות אתנו להגלות בין הקליפות שאנחנו הגורמים למה תהי' כזאת. וע"ז השיב הקב"ה. כה אמר ד' קול ברמה נשמע פי' כי לא אוכל לראות בצרתם. לכן ויקרא ד' ביום ההוא כו' ולחגור שק הוא כי צריך לחגור בחי' שק גימ' ד' מאות להציל אתכם מגלות הסט"א שהוא ד' מאות איש של עשו כידוע שצריך לשמור את בנ"י בהגלות מן החיצונים כנ"ל. וזה הענין שרומז כאן במגלה. ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. כי אסתר רומז לשכינה ומרדכי הוא הארת יסו"א. וזהו בשעת הגלות שלבש שק וירד בתוך העיר הם הקליפות כנ"ל שלחה השכינה ובקשה להסיר שקו כי גם השכינה אומרת כך למה לא יהי' היחוד בעליונים די אם אני בגלות עם ישראל ולזה מבקשת להלביש את מרדכי בחי' אבא במלבושי פאר וכבוד ולהסיר שקו מעליו ולא קבל כמו שנתבאר והבן:
40
מ״אבגמ' חולין (קל"ח ע"ב) אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני כו'. נקדים הפ' כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון. הנה כבר פרשתי הפ' ידענו ד' רשענו וכו' אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך. היינו היחוד או"א שאמא היא כסא הכבוד לא אבא בירושלים שלמעלה וכו'. וזה הפי' ואין הכסא שלם. שלום היינו היחוד כמ"ש שלום בית. שישראל אומרים והשכינה אומרת ג"כ כן שהם יהיו בגלות. וזה כפה פרשה לעני. ז"ל תיקוני זוהר תיקון כ' דף נ'. ובגלותא איהי עני' ובני' עניים וכביכול קב"ה איהי עני כד איהי בר מאתרי' וכו' ובאן אתר איהי עני ואיהי עני' בצדיק דאיהי ברית עכ"ל. הפי' שהשפעה מברית הולך לסט"א כמבואר בספרים וכן הוא בסדור האר"י ז"ל על פסוק מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון וז"ל מאשפות שפחה בישא אשפה מטונפת ירים אביון סוד צדיק שהוא אביון בימי חול ע"כ להושיבי עם נדיבים וכו' וזה עני ורוכב על החמור כמבואר בזוהר כמה פעמים. וזה כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון היינו שהשכינה מבקשת מהקב"ה שהוא לא יהי' בגלות רק היא תהי' בגלות עם ישראל וסובלת היסורים עבור הקב"ה (רק שהקב"ה לא יהי' בגלות). ולזה אמרו אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר היינו שישראל ושכינה מבקשים כן מן הקב"ה: (חסר הסיום מכי"ק)
41
מ״בויצא בתוך העיר ויזעק כו'. יש לדקדק בלשון הכתוב מ"ש ויצא בתוך העיר הו"ל להתפלל בביתו. אולם יבואר עפ"י מ"ש להלן כי אם החרש תחרישי בעת הזאת כו' ואת ובית אביך תאבדו. לפי הידוע גודל מעלת הצדיק יס"ע מרדכי וכדומה אשר כל ימיו הוא במסירות נפש עבור כלל ישראל ונפשו בכפו תמיד וז"ש רווח והצלה יעמוד עי"ז כאשר את ובית אביך תאבדו ע"י מסירות נפש שתמסור נפשך בעדם. ומרדכי לא הי' חושש עבור עצמו כלל ועמד נגד המן במסירות נפש והי' מוכן ליהרג עבור כלל ישראל. ולא הי' חושש רק עבור כלל ישראל פחותי הערך. וז"ש ויצא בתוך העיר הם בנ"א הפשוטים ומה יעשו הם והי' מעורר רחמים לבל יהי' בהם נגף כלל כמ"ש מה דסני לך לחברך לא תעביד כי אם הוא מוכן למסירות נפש אך על הכלל הי' מצפה שיהיו כולם בחיים והענין המסירות נפש יהיו יוצאים י"ח במחשבה לבד ודיו. כמ"ש נחשבנו כצאן טבחה. פי' במחשבה לבד ולא בפועל ח"ו. וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שהי' ג"כ מוכן למסירות נפש כמ"ש אהללה את ד' בחיי פי' בכל חייו ממש הי' משבח ומהלל להבורא ב"ה עכ"ז בשעת המגפה ר"ל הי' אומר ואלה הצאן מה עשו ונכמרו רחמיו על כלל ישראל לבל יגע בהם שום רע כלל. וזה הענין הי' ג"כ במרדכי כאשר בא המן אליו ועלה בדעתו כי הוא מבקש לקחת את נפשו הי' אומר לתלמידיו שילכו ממנו לבל יכוו בגחלתו והוא עמד בתפלה כמבו' בגמ'. הי' ג"כ עיקר תפלתו עבור כלל ישראל לבטל הגזירה מהם כי לא הוצרך כלל להתפלל עבור עצמו כי הי' מוכן למסירות נפש וזה הי' ג"כ ענין אהרן הכהן דכתיב ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו לפני ד' תמיד. ומסיים ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ד' ולא ימות. פי' שהי' מקבל על עצמו משפט בנ"י על לבו במסירות נפש עבורם ולא הי' משגיח על עצמו כלל. לכן בצאתו ולא ימות. כי לא יאונה לצדיק כל און ואדרבא זה הי' גורם לו אריכות ימים כמ"ש במרדכי שהי' חי ת' שנה. לכן הכה"ג החשמונאים שלא היו במדריגה זו כמה היו שלא מלאו שנתם מפני שלא השגיחו על כלל ישראל לכן לא לרצון הי' בעבודתם בקודש פנימה. ובזה יש להמשיך לישב דקדוק הראשונים ז"ל בפ' ק"ש ואהבת כו' ובפ' שני' והי' אם שמוע כו' לאהבה כו' שלכאורה הם דברים כפולים. הרמז בזה בפ' הראשונה ואהבת כו' שייך לפסוק שלמעלה ממנו שמע ישראל כו' ד' אחד וכתיב אח"כ ואהבת וכו' בכל לבבך וכו' ושננתם וכו' וקשרתם כו' שיהי' כל מגמתו בלימודו ובעשיות המצות עבור יחודו ית"ש לקבל עול מלכותו ית"ש באהבה במס"נ. אך גם אהבת בנ"י הוא חשוב בעיניו ית"ש ושניהם כאחד הם שקולים ותלוים זה בזה. כי אהבה גימ' אחד. וב' פעמים אהבה עולה כ"ו גימ' הוי"ה ב"ה. לרמז כי אהבת ישראל תולה באהבת הבורא ב"ה. וזה הענין בפ' והי' אם שמוע נזכר בו שכר ועונש כמ"ש השמרו לכם כו' וחרה כו' לזה מסיים ושמתם את דברי אלה על לבבכם. לרמז על הצדיק שהוא הנושא את משפט בנ"י על לבו במסירות נפש עבור בנ"י. וז"ש ושמתם את דברי אלה על לבבכם. דיבור הוא לשון קשות תשימו זאת על לבבכם לקבל העונש ר"ל על לבבכם במס"נ. וזה שמסיים למען ירבו ימיכם כו' כי באמת לא יאונה לצדיק ולא יגע בו שום רע ח"ו כמ"ש למעלה. וז"ש בחייהם ובמותם לא נפרדו. פי' שאין להם לצדיקים שום הפרש וחילוק אם הוא בחיים או בהיפך רק עומד במסירות נפש וז"ש ויזכו לרב טוב כל המתענגים בה בביאת גואל לחיי עוה"ב. פי' שיהי' להם צדיק גואל כזה המוכן למסירות נפש לחיי עוה"ב. כמו שמצינו במרדכי שהי' עומד במסירות נפש עבור כלל ישראל. לכן זכה להיות להם גואל. גם י"ל בחייהם ובמותם לא נפרדו. כי זכותו עומדת לעד גם אחר פטירתו כמ"ש במשה רבינו עליו השלום דכתיב ונתתי מטר ארצכם. כי עודנו אנו חיים בזכותו להשפיע תמיד טוב לכנ"י. וזה ג"כ שמסיים במגלה דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. לשון הוה כי זכותו של מרדכי עודנו עומד לנו בכל דור ודור דורש טוב לעמו בהשפעות טובות וישועות. אמן:
42
מ״גא"י ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. כבר אמרנו מה שיש לדקדק בזה הכתוב מה זה שיצא בתוך העיר הו"ל לשבת בתוך ביתו ולזעוק אל ד' מקירות לבבו ומה לו לזעוק בתוך העיר הלא כולם ידעו כמוהו מזה. הנראה לי עוד בזה. דהנה נודע מהאריז"ל כי מרדכי הי' מבחי' יסו"א. והנה עיר גימ' פ"ר הם הפ"ר דינין דהנה כתיב הפיל פור הוא הגורל לפני המן כי המן רצה לסבב לבטל הארת יסו"א שדרכו להתפשט בז"א הנקרא וא"ו כמ"ש בווין תתקטר והוא חשב להפריד ולהגביר הפ"ר דינין חלילה על ישראל. אך מרדכי נתחזק על עמדו בבחי' הוא"ו ונמתקו הגבורות של הפ"ר דינין ובטל מחשבתו הרעה. וזהו כי פור המן נהפך לפורינו פור הבאה באמצע פ"ר ונתפשט שהוא חשב לבטל הוא"ו אבל נהפך לפורינו כי באה הוא"ו באמצע פ"ר ונתפשט הארת יסו"א עד העשי' להציל את ישראל מידו. וזהו ויצא בתוך העי"ר שהוא פ"ר דינין יצא ונתפשט הארתו בתוך הדינין והגבורות להמשיך החסדים אל הה'. וזהו העי"ר ה' פ"ר כי נמתקו הדינים והגבורות כידוע הענין בסוד פר"ה אדומה. וז"ש (במגילה דף ב' ע"ב) מנצפ"ך צופים אמרום ומקשה הגמ' והאמר ר' חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. ומשני הגמ' שכחום וחזרו ויסדום. ויש להתבונן מהו ענין זה שייך לכאן בדיני מגילה נקראת. אך הנה ידוע כי מנצפ"ך הם ה"ג אשר במקורם הם טובים רק אח"כ כשיוצאין ויורדין הם בחי' גבורות הנה ז"ש מנצפ"ך צופים אמרום פי' מתחלה במקורם צופים אמרום לטובה רק אח"כ יצאו ר"ל בבחי' שכחה ושכחום וחזרו ויסדום פי' יסדום ע"י הצי"ע חזרו להמתיקם. וזהו ששייך הענין לכאן במס' מגילה כי המן ג"כ הי' מבחי' הגבורות של מ"ן ממנצפ"ך שהי' יניקתו בקליפה ורצה להגביר הדינין כנ"ל. אך מרדכי הי' בבחי' צי"ע הוא חזרם והמתיקם ובסוד מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים כיל"ח. והבן:
43
מ״דותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפני' וכו'. יש לדקדק בלשון אשר העמיד לפני'. הנראה להקדים מ"ש כמה פעמים בתהלים בואו לפניו ברננה. שאו מנחה ובואו לפניו. כי עיקר התפלה שיהי' בכוחו לעשות היחוד למעלה פא"פ כי כל זמן שלא נגמר היחוד כתיב וראית את אחורי ופני לא יראו. וז"ש ואתה הסבות את לבם אחורנית שנאמר באליהו הנביא. וז"ש בגמ' אליהו לא נענה רק בתפלת המנחה פי' אפי' במנחה אשר אז הדינין מתגברים הי' בכוחו לעשות היחוד פא"פ ולתקן מה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית ולעורר החסד. וז"ש בגמ' אברהם תיקן תפלת שחרית שאז החסד גובר. יצחק תיקן תפלת מנחה אפי' בשעה שהדינין מתגברין. יעקב תיקן תפלת ערבית. שהי' כוחו יותר כי בלילה הוא התגברות הדינין יותר ועכ"ז הי' כח בתפלתו לעשות היחוד פב"פ וז"ש שאו מנחה ובואו לפניו שגם בתפלת המנחה יהי' היחוד פב"פ כנ"ל. וזה הרמז ג"כ בפ' שהתחלנו ותקרא אסתר להתך ואמרו רז"ל התך זה דניאל וכבר אמרו רז"ל החרש והמסגר הם הצדיקי דור עמדו בתפלה לעזור למרדכי ובפרט דניאל. אשר רמז בשמו אדנ"י א"ל. וזה אשר העמיד לפני' לשון עמד בתפלה לעשות היחוד פב"פ להראות את אסתר ולבקש מלפניו על עמה. רמז על הנ"ל בואו לפניו ברננה. וכאשר יהי' היחוד פב"פ אז יהי' עת רצון לישועת ישראל:
44
מ״הכי אם החרש תחרישי בעת הזאת כו'. הנה כבר בארנו כי זה שורש העבדות של הצדיקים להיות תמיד במסירות נפש כדי לכפר על בנ"י כמ"ש משה רבינו עליו השלום ואם אין מחני כו'. וזהו הי' ענין מרדכי כאשר כבר ידע כי הוא התגולל על בנ"י כל הרעה הגדולה הזאת ובכל זאת התגרה עם המן בכל עת עברו לפניו בשער המלך לבלתי השתחוה לו. ולכאורה לא הי' זה מן הדין להתגרות עם הרשע הזה כי ר"ע אמר מתי יבא לידי ואקיימנו אך אינו מחויב לרדוף אחר המסירות נפש כדי שיהרג על קדוש השם. אך באמת כוונת מרדכי הי' ליהרג כדי לכפר על בנ"י. וזה שאמר לאסתר על תשובתה כי כל איש אשר יבא אל המלך אשר לא יקרא אחת דתו להמית. השיב לה אדרבא בזו אני חפץ ועתה היא העת הרצון למסירות נפש עבור כלל ישראל ואת ובית אביך תאבדו. וכאשר הסכימה עמו כמ"ש וכאשר אבדתי אבדתי. הנה באמת נצמח מזה ובאה הישועה על ידם:
45
מ״ועוד י"ל בדרך המוסר. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת כו'. הנה מדרך העולם כל איש דרכו ישר בעיניו ותואנה הוא מבקש בהיותו תמיד טרוד על המחי' וכלכלה להמציא מזון וטרף לביתו ולא ישים על לבו על ימיו ושנותיו העוברים בהבל וריק מה יהי' בסופו כי יבא ליום תוכחה להתווכח על כל מעשיו ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון כו' וכל עוד בחיים חיותו עומד על בריו לא ישים זאת על לבו. כמ"ש למעלה ואני לא נקראתי לבא אל המלך. ועוד חזון למועד לתקן אשר עוות. וזה שמרמז הפ' אם החרש תחרישי בע"ת הזא"ת כמ"ש למעלה לרמז על היחוד עם השכינה הקדושה ולהמשיך על כ"ח עיתים. ואת ובית אביך כו':
46
מ״זאל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד וכו'. יל"ד על ענין של רווח והצלה להיפך הו"ל לומר בתחלה לשון הצלה כאשר כן הדרך להנצל תחלה מיד האויב ואח"כ רווח בצאתו לרווחה בשלות עולם. גם מהו לשון ממקום אחר. אך הנה הצלה גימ' ק"ל כמ"ש והעיר שושן צהלה ושמחה צהל"ה גימ' ק"ל כי אמנם עיקר העבדות הכולל בגלות המר הזה הוא להעלות ניה"ק שיצאו בק"ל שנה של אדה"ר להעלותם מעלה מעלה אל מקומם שהיו בתחלה. וזהו הנקרא הצלה תיקון ק"ל שנה הנ"ל וכן אמרו רחל ולאה אל יעקב העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו כו' הלא כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו פי' אחרי כי ידעו אשר יעקב אבינו הוציא מן לבן כל הני"ק הראויות לו. אמרו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו כלום יש עוד ני"ק השייכים לנו הלא כל העושר אשר הציל גימ' ק"ל ה' ר"ל כל הני"ק אשר הציל מבחי' ק"ל. וזהו הצלה לני"ק היוצאים מבין העכו"ם לנו הוא ולבנינו הוא על בחי' רחל ולאה ובסוד נשים דעתם קל"ה הרמז על תיקון הדעת של בחי' נשים בהקדושה. וזהו קל"ה ק"ל ה' להושיבם אל הה' שכל העולמות מ"נ חוזר שם. וזהו הענין של בחי' גלות ישראל שנתפזרו בין עובדי כוכבים להעלות מהם הני"ק אשר ביניהם ולהוציא בלעם מפיהם ועי"כ עיקר הגאולה היא באה ע"י העלאת הני"ק מבין העכו"ם. והנה זהו שאמר לה מרדכי אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. פי' לא תדמי בנפשך כי יספיק לך להמלט בית המלך הקב"ה מכל היהודים ר"ל במה שתתקן ני"ק אשר נפלו מכל היהודים בזמן הזה אבל צריך אתה להוציא ולהציל ניה"ק אשר בין העכו"ם. וז"פ כי רק רווח והצלה פי' צריך להם רווח והצלה של בחי' הצל"ה מבחי' ק"ל שהוא יעמוד ליהודים ממקום אחר הוא הסט"א הנקרא אל אחר. וז"ש ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. פי' כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה כי עתה היא שעת הכושר להעלות ניה"ק כידוע הענין מהאר"י ז"ל כי בשעת הדוחק של בנ"י בין העכו"ם בגלות אז יצאו הני"ק המובלעים מביניהם. וידע מרדכי כי אך עבור זה הסיב רש"י את כל אלה לכך אמר ומי יודע אם יהי' לך עוד שעת הכושר כזה והגעת למלכות מ"נ כאשר העת עתה כי באמת ע"י הענין הזה שהעלו ניה"ק הרבים בזמניהם עי"כ זכו מיד לבנין בהמ"ק הוא בית שני שנתיסד מיד אח"כ כמבואר בספרים כי ע"י העלאת ני"ק באה בנין הבית. ביתי בית תפלה נתיסד ע"י כל העכו"ם שהעלו מהם ניה"ק והי' זה הצורך לבנין בהמ"ק והכנה רבה לבית שני כנ"ל. והבן:
47
מ״חרבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. הנ"ל ע"ד הרמז בזה דהנה נודע כי בחי' נוקבא שבכל העולמות כולם ירדו אחרי הפגם. אך בחי' המלכות דעשי' הנה היא ירדה בסתר המדרגה יותר על כלנה עד מקום מדור הקליפות שבעולם הזה כדי לשמור את ישראל. וזהו ירידה שהיא צורך העלי' והיא נקראת ארץ שאמר הכתוב והארץ היתה תהו. ועלי' אמר דוד רקמתי בתחתיות הארץ כי דוד המלך ע"ה הוא בחי' המלכות ואמר בתחתיות הארץ כי הוא ירידה מאד לשכון בעולם הזה מדור הקליפות. וזהו בחי' גלות השכינה שהשכינה כביכול היא בגלות כמ"ש בספרים. ותג"ל הארץ אותיות גלות הארץ כי לעתיד ב"ב יהי' הצירוף ותג"ל הארץ בזמן הגאולה כשיחזור הכל לתיקונו אבל עתה בעוה"ר היא גלות הארץ. ובחי' ירידה הזאת היא בבחי' מסירות נפש בחי' מיתה כידוע הענין בסוד אלה המלכים שמתו כי ירידתן הוא מיתתן. ונוכל להבין זה מבחי' המלאכים שנאמר בהם וכולם מקבלים עליהם כו' להקדיש ליוצרם בנחת רוח. שהכוונה במלת להקדיש ליוצרם היא מסירות נפש כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י שדרשו רז"ל על מסירות נפש ומהו המסירות נפש שלהם בנחת רוח לשון ירידת הרוח למטה כשנשתלחים לירד לעולם הזה כי הוא להם עינוי גדול ומסירות נפש בחי' מיתה כשנצרכים לירד מעולם העליון הרוחני והקדושה לעולם השפל הגשמי הזה מקום הסט"א נמצא כי אצלם הוא מסירות נפש מלמעלה לירד למטה ואצלנו הוא מסירות נפש לעלות מלמטה למעלה. וז"ש עליונים למטה ותחתונים למעלה. וז"ש עולם ברור ראית כי באמת כן הוא דרך העבדות להש"י ולכן סמכו הענין הזה של המלאכים קודם ק"ש להורות על מסירות נפש שלהם ובק"ש הוא מסירות נפש שלנו. מעתה האיש החכם ויבין את זאת אם למלאכים שעיקר בריאתם הוא לצורך שליחות התחתונים לירד למטה ובכ"ז נחשב להם ירידתם ממעלתם לעולם הזה בחי' מיתה ומסירות נפש כנ"ל מכ"ש וק"ו לשכינה הקדושה אשר בתוכנו בעולם הזה במקום הקליפות כאשר ירדה מסתר עליון גבוה מעל גבוה לשכון במקו' החשך הזה והעכור יחשב לה לבחי' יריד' הזאת. הלא גם הנשמה טרם נתונה באדם כבר נודע בספרים גודל צעקתה ובכיתה על ירידתה למטה ק"ו השכינה אשר ירודה הוא בעולם הזה תמיד לשכון אתנו ולא לבד בקרב בנ"י כי גם בעכו"ם אשר סביב בנ"י היא שוקדת עליהם בקרבם להסב אחורנית לבל ירעו לבני ישראל או לתת בלבם להטיב לבני ישראל בכל הטובות והוא מבואר לכל בן דעת וכידוע ג"כ בגמ' בכ"מ. וכן אצל המן ויאמר המן בלבו מנא ידעו רוח הקודש הודיעם ורבים כמוהו. וזהו שמסרה אסתר נפשה לבא אל המלך אשר לא כדת כאשר אבדתי אבדתי כמ"ש ותלבש אסתר מלכות ר"ל לבשה בחי' המלכות השכינה שהיא ירודה מאד בגלות בין העכו"ם כמ"ש כן היא ג"כ באתה בגלות ומסירות נפש אל העכו"ם הזה לבעבור היטיב לבנ"י. וז"ש בגמ' אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני ר"ל כאשר ישראל בגלות בהסתרת פנים חלילה. הנה אסתר רק היא השוקדת אל בנ"י והיא השכינה המתהלכת אתנו לשמרנו בין העכו"ם אבל הש"י ב"ה הנה נאמר וכבודי לאחר לא אתן כי איך יחל. וזה הרמז שצוה עלי' מרדכי לכנוס אל המלך להתחנן לו ולמה לא הלך הוא בעצמו לפני אחשורוש לבקש על עמו כי בחי' מרדכי הוא בחי' יותר גבוה הוא בחי' אב"א ולא יחלל כבודו לירד למקום הקליפות וטינופת הזה. רק אסתר בחי' השכינה היא בגלות הזה לשכון גם בקרב הגוים ומחשבותם וענינם לטוב לבני ישראל לכך בהגאולה ב"ב הנה בהתיקון זה נתעלה יותר על כולם ותתקדש בחי' המלכות דעשי' יותר על כלנה כי היא היתה ירודה יותר על כולם כנ"ל. וזה שאמר הכתוב רבות בנות עשו חיל בחי' הנוק' שבכל העולמות יתעלו. וזאת בחי' הנוק' שהיא אתנו עלית על כלנה. ב"ב אמן:
48
מ״טואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן כו'. להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עלי' לבא אל המלך. הנ"ל דהנה עיקר בחי' לימוד התורה הוא בכוונת ליחדא שמא דקב"ה ע"י העוסקים לשמה לתקן קשוטי כלה. וזהו פתשגן כתב הדת. ר"ל הפירוש העיקר של כתב הדת של תורה הוא להראות את אסתר רמוז לשכינה ר"ל לתקן קשוטי כלה. להראות לשון רואה אני את דברי אדמון שתהי' השכינה מתפארת בו לפני הש"י ב"ה חזי במאי ברא אתינא לגבך. וזהו ולהגיד לה הוא הגדה של תורה יהי' רק לה לשמה כמ"ש מגיד דבריו ליעקב ולצוות עלי' הם המצות יהיו רק עלי' בכוונת לאוקמי שכינתא מעפרא ובזה לבא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה. והבן:
49
נ׳לך כנוס את כל היהודים כו' וצומו עלי כו'. יש להבין ענין הכניסה זו מה טובה הלא כל אחד יכול לצום בביתו ולשוב אל ד'. אמנם הנה כבר נתבאר כי כל גלגולי הסבה הזאת שהתעורר זרע עמלק על בנ"י בעת ההוא. הנה זו היתה הכרחית להקדים מחיית עמלק לבניו בהמ"ק כי כן התעורר המן לסוף ע' שנה של גלות בבל קודם בנין בית שני. והענין הוא בהיות כי שורש קליפת עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל ויניקתם מהם היא הגורמת פירוד בין זו"נ וכן למטה הם המונעים את ישראל לבא לכנוס לארץ ישראל כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב כי הם יושבים תמיד על אם הדרך ואינם נותנים את ישראל לעבור בגבולם והם מעכבים הגאולה והקירוב למעלה ולמטה. ובזה נאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. לכאורה למה לו לצאת אל רחוב העיר לזעוק. אולם האמת כי מרדכי הצדיק בבחי' יסו"א כאשר ידע והבין אשר נעשה כי התגברה הקליפה של עמלק ימ"ש והוא אשר יניקתם מנצוצות קרי ר"ל אשר "חיל "בלע "ויקיאנו ועי"ז הם גורמים הפירוד של בין ו"ה זו"נ כי שם י"ה הם תרין רעין דלא מתפרשין כי יד על כס י"ה. אך מקום אחיזתם בין זו"נ ולזה יצא בתוך העיר ר"ל להמון עם בנ"י כי הוא בעצמו הי' צדיק הדור בבחי' גבוה מעל גבוה רק בתוך העיר צעק עליהם לשוב. וזהו זעקה גדולה ומרה. מ"ר מפסיק בין ו"ה מר גימ' עמלק ע"ז צעק כי התאחזו החיצונים בני"ק של בנ"י והם בחי' ק"ל שנה של אדה"ר והנה יעקב אבינו ע"ה הי' תיקון האחד כמ"ש ימי שני מגורי ק"ל שנה מעט ורעים רמז לאותן ק"ל שנה שהם רע ומר. ומשה רבינו עליו השלום הי' תיקון הב' יוכבד אמו היתה בת ק"ל שנה ואח"כ ותרא אותו כי טוב הוא כי שב לבחי' טוב לבד. וזהו וירא ד' כי סר לראות ס"ר גימט' ב"פ ק"ל כי כבר תיקן. וכ"נ וקלקלת את מחשבתו ר"ל כבר עברו ב"פ ק"ל הנ"ל וכאשר קליפת עמלק נקרא מ"ר בין ו"ה נאמר בכוונת האר"י ז"ל ולמלשינים אל תהי תקו"ה תיק בין ו"ה אל יהי לו כח להפריד ולכן נאמר הן גוים כמר מדלי כיל"ח וז"ש ויגד לה מרדכי את כל אשר קרהו כי הוא מאותם שנאמר אשר קרך אותיות ק"ר ו"ה. והנה כתיב כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך והוא מבואר בזוהר הקדוש בחכמה אתברירת פי' כי התחלת עלמא דברירו ויציאת הנעלמים ני"ק הם מחכמה כמ"ש ופתחת עליו פתוחי חותם רומז ליסו"א בחכמה נקרא פתח ולמעלה הוא קמץ. והחכמה הוא התחלת הברירו יש מאין חכמה נקרא יש מאין והוא הנקרא יקר ולהיפך קר"י ר"ל. יקר עולה י"ש וז"ש מה לעשות באיש כו' למי יחפוץ המלך לעשות יקר וכמה פעמים נאמר יקר במגלה כי בחי' הזאת הוא בחי' מרדכי ובחי' זאת היא המתעוררת ביום זה בכל שנה ושנה וכבוד היום גורם להביא בלבבות ישראל התעוררת התשובה עד"ז איש על מקומו יבא בשלום. לכן כאשר חפץ וחשב הרשע הזה שאמר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני קיהה את שיניו ועשה כן למרדכי היהודי כי הוא בבחי' יקר הזה. והמן ימ"ש בהיפך בבחי' טומאת קרי ר"ל. וזהו שקרא לפניו ככה יעשה לאיש כו' ככ"ה ר"ת כתר כל הכתרים הוא נאה למרדכי כמש"נ כולם בחכמה עשית חכמ"ה לשון מחכ"ה מן עולם העשי' מראש דרגין עד סוף עובר בחי' מרדכי ובכן אמרו חכז"ל בשעה שבא המן אצלו הי' עוסק בפ' עמר עמר גימט' ש"י פי' הי' עוסק לתקן תיקון ש"י וזהו ג"כ ענין ספירת העומר בז' ספירות לתיקון הנ"ל והוא בכוונת תקע בשופר גדול וכו' ושא נ"ס גימ' "סומך "נופלים. מקבץ "נדחי "עמו "ישראל ר"ת גימ' ק"ל רמז לק"ל שנה הנ"ל. וכן מי שעשה נסים נ"ס י"ם כי הענין הזה נקרא נ"ס כנ"ל. ולעומת זה תיקן מרדכי משלוח מנות ביום הקדוש הזה. מנו"ת נ"ו להפריד בין האותיות מ"ת וכן מתנות לאביונים והתיו מבואר בפע"ח. וכבר מבואר כי אסתר רמוז לשכינה ותלבש אסתר מלכות ומרדכי כל עבודתו לדעת את שלום אסתר בבחי' הדעת. וכן להראות את אסתר ולצוות עלי' ליחד שכינתי' עם דודה להראות כמו רואה אני את דברי אדמון ולצוות עלי' שיהי' כל כוונת המצות רק לשיקבה"ו לבא אל המלך ולהתחנן לו כמ"ש במ"א. וזה שנאמר למעלה לך כנוס את כל היהודים. כלפי שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד הם הני"ק שנתפזרו וימלא בטנו מהם לכן גברה הקליפה מאד. צותה אסתר לך כנוס. כ"ו נ"ס לתקן השם כ"ו. כי מרדכי יכול לתקן כ"ז במדריגתו וזהו הכוונה לכנס נדחי ישראל אל מקומם. ובאמת כן כל כח הקליפה הזאת הוא לפגום המחשבה כמ"ש מחשבת המן מחשבתו הרעה כי זה לעומת זה גורם הכל הוא המחשבה וזה ענין מחיית עמלק בזכור אשר עשה כי יקשה מה נעשה אנחנו בגלות המר הזה איך נלחם בו להמלט על נפשנו לכן כתיב עם הספר ישוב מחשבתו הרעה ללמוד בכל עת בספר במחשבתו לתקן מחשבתו הרעה כי כל איש ישראל גם ביושבו בבהמ"ד אחורי התנור יוכל ללחום בעמלק עם הספר לקרב הגאולה ואינו צריך להלחם בחרב וחנית. אבל אם יסובב בעיר בשווקים ורחובות הנה כתי' אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. כי אף אם הוא נצרך לבקש את פרנסתו הנה מצודה פרוסה על כל החיים. הככר לחם והפרנסה היא מצודה על כל החיים בהתערבו עם הרשעים חלילה ופוגם את נפשו במחשבה. וצריך שמירה מעולה מאד. אך עם הספר יהי' ניקל לשמירת המחשבה ללחום מלחמת עמלק ולקרב את הגאולה ב"ב אמן:
50
נ״אובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. הנראה לבאר בענין שתי האבידות האלו שאמרה. ע"ד המעשה המובא בשם אדמ"ו איש אלקי מוהד"ב ממעזריטש זלה"ה. אשר פ"א הרבה והפציר בתפלה עבור חולה אחד ולא רצה לנטות מעליו עד יתרפא. והודיעו לו מן השמים כי אבד חלקו בעוה"ב עבור זה ויתבהל מאד. אכן מיד השיב אל לבו לאמור. הנה כי כן אין לי עוד לצפות על עוה"ב. הנה עתה העת להתפלל עבור ישראל ולזעוק אל ד' באמת בלי שום מחשבת גמול בעוה"ב כי אין לי לצפות כלל. וכן פירשו ז"ל בענין אלישע אחר שטעות שלו הי' כששמע הב"ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר ונתיאש מלשוב ובזה טעה כי אך אז הי' העת לשוב לעבוד ד' באמת ולב שלם שלא ע"מ לקבל פרס רק לעשות מאהבה ומה לו אם יקבלוהו או לא הנה ד' הטוב בעיניו יעשה. וזה הענין שאמרו חכז"ל במעלות הבע"ת במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כי הצדיקים גמורים הם לבם נכון ובטוח בד' כי עבודתם נרצה למעלה ורצון יראיו יעשה לכן הם שוקדים על עבודתם תמיד בלי הפסק. אבל הבע"ת הנה לבם יפחד כל הימים אם יקבלו אותם לכנוס לפני ד' לבל ישליכם החוצה גם בקרבתם לפני ד' בתורה ותפלה לא יאמינו כי יאזין ד' לקולם לקבל תשובתם. ואעפ"כ הם שבים ומתודים בכל לבבם הנה זה האות כי מאהבת ד' אשר בקרבם הם רוצים להתקרב ולעבוד באמת ובלב שלם בלי שום תשלום גמול כלל אחרי אשר יודעים בעצמם כי אבדו עולמם עד הנה לא יצפו לתשלום גמול כלל בעוה"ב. ולכך גדלה מעלתם על מעלת הצדיקים גמורים ובאמת כך הוא המדה בעבוה"ב באמת למסירות נפש בב' העולמות אף אם יאבד מעולם הזה ומעוה"ב לא ירף מעבודתו כלל כמש"א משה רבינו עליו השלום ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל מספר החיים של הצדיקים בעוה"ב. וז"ש הכתוב בכל לבבך ובכל נפשך פי' בחי' הנפש הוא מכונה להעתיד כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים לעתיד בעולם העליון את ד' כו' וכן אמר הללי נפשי את ד' אהללה ד' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. שהכוונה ע"י שאהללה ד' בחיי בעולם הזה אזמרה לאלהי בעודי עי"כ אזכה שתהלל נפשי את ד' גם לע"ל בעולם העליון כידוע הענין שהנפש מסגלת בעולם העליון ממה שעלתה בידה בעולם הזה ועד"ז הוא ענין סדר כל השירות ותשבחות הללוי' הכל מוסד על שבח עולם העליון שהנפשות הצדיקים משבחים ומפארים לשמו הגדול ית"ש וזהו הסיום של הללוי"ה כל הנשמה תהלל יה הללוי' המורה על ההלל שהנשמות משבחים בעולם העליון וז"פ בכל לבבך ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך שר"ל שאין לך עוד חלק בעוה"ב שהוא בחי' הנפש לבד שם כמ"ש ואף על פי כן כשתדע שתאבד משני העולמות לא תתיאש מלעבוד הש"י. אז והיו הדברים האלה על לבבך לך לקיום עולם. והנה זהו הדבר שהי' אצל אסתר כשבאה אל המלך אשר לא כדת כמאמרם ז"ל עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ובכן גמרה בלבה כי בלי ספק תאבד משני העולמות כי לבא אל המלך אחת דתו להמית ולהבעל ברצון תאבד ג"כ עוה"ב ובכל זה מסרה נפשה וז"ש וכאשר אבדתי אבדתי משני העולמות ואין לך מסירות נפש גדול מזה ולכך זכתה ותלבש אסתר מלכות לבוש העליון הרוחני ממעלת העליונים כמבו' למעלה מזוה"ק פ' שלח ע"ש וזכתה לעמוד בחצר המלך הפנימית אבל אצל המן כתיב בחצר החיצונה יען כי הוא מן החיצונים סביב רשעים יתהלכון. וכ"ז ע"י שמסרה נפשה כנ"ל וחשבה למשפט כי אבדה מכל וכל כנ"ל עי"ז זכתה לכל המעלה הזאת והוא המבואר אצל ר' אבוהו כשהראו לו הג"ע ואת כל כבודו אמר כל אילין לאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי. ר"ל כמו שבארנו כל אילין לאבוהו ע"י שאני אמרתי כי לריק יגעתי שלא חשב לעצמו שום זכות ושכר לעוה"ב לכן זכה לכל הטוב ההוא כנ"ל:
51
נ״בויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר. אי' בגמ' מגלה דף ט"ו ויעבר מרדכי שעבר ערקומא דמיא. ופרש"י שעבר ערקומא דמיא לאסוף היהודים שבעבר הנהר. ויש לדקדק בדברי רש"י הללו מאי קמל"ן בזה. הנראה לבאר בזה עפ"י מ"ש בעל הגדה ואקח את אביכם מעבר הנהר כו' שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וכו' ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם כו'. הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל שכל הנשמות היו באדה"ר ומחטא של אדה"ר נפלו כל הנשמות לבין העכו"ם אפי' נשמות האבות הקדושים נשמת א"א ע"ה הי' ג"כ בין העכו"ם כמבו' בס' הגלגולים פ"א ולזה כתיב בסידור האר"י ז"ל על פסוק ויתהלכו מגוי אל גוי כו' לא הניח אדם לעשקם. שזה קאי על נשמות ונצוצות המפוזרים בין העכו"ם שהקב"ה שומרם שם בשעה שהם בין העכו"ם שלא ישתקעו שם ומעלה אותם משם ומביאם בין ישראל וזהו הנקרא עבר הנהר שהעולם הנשמות הוא עולם הבריאה ועולם הבינה ושם הוא כסא הכבוד ששם הוא מדור הנשמות וכל ישראל בין העכו"ם וזהו ויעבדו אלהים אחרים וזהו המוציא אתכם מארץ מצרים [וזהו שאמרו בגמ' ישראל בחו"ל עובדי ע"ג בטהרה וז"פ אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים. חוץ ממה שניצל משריפת אור כשדים י"ל שנשמתו הי' בין הקליפות זה הנקרא אור כשדים ע"כ]. וגם בזוהר הקדוש איתא בענין זה. כה אמר ד' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם מאתר רחיקא קריב לון לגבי' וכו' ואפיק לאבהתנא מגו נהרא עלאה יקירא קדישא בוצינא דכל בוצינין בגין דיתעטר בהו ע"ש. וההוא נהר רומז ליסוד בינה ישבו אבותיכם מעולם בסוד העיבור ג' כלילן בג'. ובעבר הנהר הוא שהאור יצא בעבר השני לבחי' אלהים אחרים. וזהו מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו שהי' אורם בבחי' עבר הנהר מאז לצד השני היא ע"ג. ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו כמ"ש בזוהר הקדוש מאתר רחיקא קריב לון לגבי' כי הוציא והמשיך אורם בצד הקדושה ועביד לון רתיכא קדישא עלאה ליקרי'. וז"ש מתחיל. בגנות ומסיים בשבח כנ"ל. וז"פ אשר בחר בנו מכל העמים שהי' האור בתוך העמים ובחר בנו והוציאנו מתוכם לרוממות עולם כמ"ש ממרחק תביא לחמה מאתר רחיקא שהוא בעבר הנהר לקח אותנו לעברך בברית ד' אלהיך. והוא שכ' זכו"ר אזכרנו עוד בחי' הזכרו"ת רח"ם ארחמנו בסוד הרח"ם שתלך השפע ביושר לסוד הרחם כמ"ש ותתן טרף לביתה הטרף של רפ"ח ני"ק ישוב ותתן לביתה. וזה ג"כ הענין דכתי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שקודם החטא של אדה"ר הי' נמשך מקור הנשמות מרחובות הנהר בדרך הישר ואחר החטא נתפזרו בעבר הנהר כנ"ל וז"ש ביצחק שחפר את הבארות עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. כי אחר לידת א"א ע"ה הי' נמשך הנשמות מרחובות הנהר. וז"פ תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. כמבואר בפני'. כי חלק נשמת יעקב אבינו הי' מצד האמת והיושר. אך חלק נשמת א"א ע"ה רק מצד החסד כי רצון תרח אביו לא הי' בזה כמ"ש ואקח את אביכם מעבר הנהר כנ"ל. וכבר בארנו כי ענין הגאולה הוא ע"י העלאת הני"ק הנפזרים כמ"ש בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס וכו'. וז"ש בשירת הים עד יעבור עמך ד' עד יעבור עם זו קנית תפול עליהם אימתה ופחד. כי ע"י הצי"ע נופל עליהם פחד על הסט"א ועי"ז נוכל להוציא מהם הני"ק דמעת העשוקים בידם. וז"ש במגלה ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם מרדכ"י עולה גימ' רע"ד. כי מרדכי באותו הדור הי' בחי' צי"ע ומפחדו נבהלו כל הסט"א ומזה נצמח הישועה להוציא הני"ק מהם. וז"ש שק ואפר יצע לרבים. יצ"ע ר"ת "צדיק "יסוד "עולם. וז"ש נקהלו היהודים כו' לעמוד על נפשם. שנתקבצו כל הני"ק ועמדו על נפשם ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים כנ"ל. וז"ש ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף כו' לקיים ימי הפורים עליהם ועל זרעם. לרמז בזה כי נתנו כח ותוקף במגילה זאת להיות כן בכל שנה ביום הזה להוציא ני"ק הנפזרים. כמ"ש עליהם ועל זרעם. וזכרם לא יסוף מזרעם. וזה שמסיים המגילה דורש טוב לעמו. בחי' יסו"ד צדיק נקרא טוב. ודובר שלום לכל זרעו בחי' המשפיע כיל"ח והוא לשון הוה כי הוא נוהג תמיד וזכותו עומדת לנו בחייהם ובמותם לא נפרדו. כמ"ש במשה רבינו עליו השלום לא כהתה עינו. כי גם בג"ע עינו פקיחא להשפיע לנו כ"ט וכן במרדכי ודובר שלום לכל זרעו. ויבחר בזרעו אחריו. וז"ש לקיים את ימי הפורים. כי פור המן נהפך לפורינו. עפ"י מ"ש בגמ' מנצפ"ך צופים אמרום. שכחום וחזרו ויסדום. לפמ"ש בספרים מנצפ"ך רומז לפ"ר דינים המן הי' לו יניקה מאותיות מ"ן ממנצפ"ך. וזרש אשתו מאות צ'. ועשרת בניו הי' להם יניקה מאותיות פ"ך. וז"ש שכחום וחזרו ויסדום ע"י הצי"ע הוציא מהם הני"ק להביא אותם למקור הקדושה רומז ליסוד מלכות. ומעיקרא היו בחי' שכחה אותיות חשכה כמ"ש וחשך על פני תהום. וז"ש ג"כ תמחה את זכר עמלק כו' לא תשכח כאשר כבר בארנו כי עמלק טמא את המחשבות בנ"י. כמ"ש ראשית גוים עמלק ראשית היא המחשבה. וכן דרכו של יצה"ר לבלבל את האדם במחשבות רעות ולהביא את האדם לבחי' שכחה לבל ישים אל לבו לפני מי הוא עומד. וכאשר תמחה את זכר עמלק מה שמזכירו בתאוות עולם השפל. אז לא תשכח גדלות הבורא לעבדו בלבב שלם כראוי ונכון. וז"ש בתהלים האויב תמו חרבות לנצח אבד זכרם המה. כאשר יתבטל כח הסט"א כחו של עמלק. אז אבד זכרם המה. מה שמזכיר את האדם בטרדת עולם הזה בשעת העבודה. וז"ש ואתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור. וזה הענין כי פור המן נהפך לפורינו כאשר הוציאו הני"ק מהם נהפך בחי' הגבורות ודינים לרחמים. לכן נקראו פורים פ"ר י"ם יסו"ד מלכו"ת. וזהו עיקר הנס כמ"ש לך כנוס כ"ו נ"ס כמבו' במ"א. וזה הענין שהתחלנו בכוונת רש"י עבר ערקומא דמיא לאסוף היהודים בעבר הנהר כי סוד ויעבר הוא עיבו"ר רי"ו כידוע בסוד נפילת אפיים שהוא ע"י מסירות נפש להעלות ניה"ק מהם מתוך עמקי הקליפות להחזירם לקדושה. אותיות ויעבר ע"ב רי"ו. רי"ו עולה גבור"ה. וע"י העלאת הני"ק נמתקו הדינים בבחי' החסד העולה ע"ב. וזה שרמז רש"י ברוח קדשו לאסוף היהודים שבעבר השני הם המשוקעים בתוך הקליפות בעבר השני בסוד עבר הנהר כנ"ל. והבן: (מכי"ק)
52
נ״גותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית. הנראה לרמז בזה מ"ש הכ' שלבשה מלכות ולא נאמר ותלבש אסתר בגדי מלכות. גם יש להבין מה מודיענו הכתוב שלבשה מלכות הלא כל אדם יודע כי המלכה נכון לה ללבוש בגדי מלכות ומה יוצא לנו מזה. אך הנה נודע בזוהר הקדוש ובספרים כי הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים בתורה ותפלה בכוונה הם מתקנים ומלבישים כבוד ותפארת לשכינה כמ"ש בקשוטין אזלא ומאנין דלבושין ר"ל ע"י הצדיקים הלומדים בתורה לשמה מתקנים קשוטי כלה להראות לפני הש"י חזי במאי ברא אתינא לקמך. וזהו פתשגן כתב הדת של תורה להראות את אסתר היא השכינה לפני הש"י ב"ה. וז"ש בזוהר הקדוש בהקדמה בשעתא דמתחזיין קמה כל דכורא כדין נפקא ה' מאות יו"ד ואתקשטת במאנין דדכורא כו' ע"ש. והנה זהו הרמז שלבשה אסתר מלכות לבושי מלכות ויקר ממעשי הצדיקים המלבישים אותה המכוונים לשלום מלכות כידוע בסוד עשרה הרוגי מלכות. והנה אח"כ השכינה היא חוזרת ומלבשת הצדיקים במלבושה בכבוד ותפארת כמבו' הענין כולו בפ' אשת חיל לי"ח. וזהו סוד בגדי כהונה שנאמר בהם לכבוד ולתפארת. וע"ז אמר הכ' כהניך ילבשו צדק היא השכינה כנודע. וע"ז אמר התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי ר"ל התנערי מעפר הגלות והעצבות קומי לבשי בגדי השכינה שהיא תפארתך עמי. ובזה אמרנו לעיל בפ' ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולא קבל. לרמז כי השכינה שלחה בגדים להלביש את מרדכי בגדי תפארתה שמלבשת הצדיקים. ואז בשעת העצבות לא קבל כי לא הי' ביכולתו אז. אך בשעת הגאולה כתי' ומרדכי יצא בלבוש מלכות של השכינה. וזהו המובא בזוהר הקדוש בכ"מ כי הצדיקים הם אנפי דשכינתא כי השכינה מתלבשת בתוכם. וזהו שכינה מדברת מתוך גרונם. ועל ענין הזה אמר הכתוב שוש אשיש בד' כי הלבישני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי'. הרמז על סוד הענין של הלבושים הללו. וזה ענין הרמז במנהג הקדמונים שהיו מחליפין לבושיהם בימי הפורים בגדי איש לאשה ובגדי אשה לאיש וכבר קרא עליהם הב"ח בקול גדול לאמור שהם עוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה. אך לפי מה שבארנו הי' להם הרמז על לבושי השכינה כמו באסתר ותשלח בגדים להלביש את מרדכי. וזה הרמז (במגילה דף ז' ע"ב). אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי כנ"ל. והבן:
53
נ״דויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב וכו' ותגע בראש השרביט. הנ"ל דהנה השם בי"ט הוא השם של העלאת הני"ק כמבואר בהאר"י ז"ל בכוונת תקע בשופר גדול ובחילוף א"ת ב"ש הוא שמ"ן הר"ת "מי "שעשה "ניסים כי שמן הוא בסוד אב"א ואורות אבא מבריחים כל החיצונים. וז"ש "מי "שעשה "ניסים כו'. ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ. וזהו שרביט האמור ש"ר של שם בי"ט שהי' צריך להשם הזה בזמן ההוא. וזהו "מאשר "יושיט "לו "המלך ר"ת מילה לתיקון בחי' הברית. וזה אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה. ח"י ו"ה זו"נ כי בהתיקון בחי' יסו"ד והעלאת ניה"ק נעשה היחוד. וז"ש כאן ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט הוא בחי' הדעת כי יסוד העולה עד הדעת כמ"ש והמתנשא לכל לראש. בחי' היסוד הנקרא כ"ל הוא המתנשא לראש. וזהו "ראשי "חדשים "לעמך נתת ר"ת רחל שבר"ח בחי' רחל מתנשא ועולה לראש כנ"ל והבן:
54
נ״הויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך. הנ"ל ע"ד הרמז דהנה כתי' על פי שנים עדים יקום דבר מרמז על ק"ש שני פעמים שנאמר בה עד בשמע ואחד ע"ד רבתי. וכן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. בתיבת ועד יש בו ג"כ אותיות עד ועל פי שני עדים הללו יקום דבר היא השכינה הנקראת דבר. וזהו עדים עד יסו"ד מלכות כי ע"י מסירות נפש של ק"ש הוא העלת מ"נ ועד של כמל"ו הוא ירידת מ"ד למלכות ולכך הק"ש נקרא חצי המלכות שיורדים הטיפין בבחי' חיצים למלכות וכמ"ש ביהונתן ודוד. כי יהונתן יש בו ג' אותיות יה"ו ודוד הוא הקטן ה' תתאה. ומג"ר בא השפע למלכות דוד ונעשה הוי' שלימה וז"ש לו יהונתן ואני שלשת החיצים פי' ג' טיפין דנפקין מן מוחא צידה אורה היוצאים מקשת כמ"ש ותשב באיתן קשתו לשלח לי למטרה לבחי' המלכות אם אומר החצי ממך והנה קחנה ובואה כי שלום לך אין דבר חי ד'. ר"ל אם ילכו החיצים למלכות ביושר אז אין דבר רע כי הוא עת רצון והיחוד ח"י ד' כי החיצים באים מבחי' חי ד' ולכך שלום לך והבן. אבל אם אומר לעלם הנה החיצים ממך והלאה פי' שיעברו ח"ו החיצים להחיצוני' חלילה אז לך כי ד' שלחך כמ"ש כי בפשעכם שלחה אמכם. וזה שמסיים הנה ד' עד ביני וביניך עד עולם כי ביהונתן ודוד השם הוי' בשלימות. וזהו אהבת דוד ויהונתן. והנה זהו הרמז ברוה"ק מה לך אסתר המלכה ר"ל בחי' השם מ"ה הוא לך אסתר המלכה היא השכינה ומה בקשתך עד חצי המלכות הם החיצים שבארנו גם זה וינתן לך לגרום היחוד. וז"ש בגמ' עד חצי המלכות ולא כל המלכות חצי המלכות הוא בנין בהמ"ק פי' כי בענין חיצי המלכות לפי מה שבארנו הוא קאי על בנין בהמ"ק ששם נגמר ונעשה היחוד האמיתי ביתר שאת וזהו וינתן לך. והבן:
55
נ״ואם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב כו' ומחר אעשה כדבר המלך. יש להבין בענין הזה מ"ש כאן במגילה בלשון ומחר אעשה. גם בפ' בשלח אצל מלחמת עמלק כתיב ג"כ מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. מפני מה הרחיבו הזמן על יום מחר הלא אין מעצור להוושע תיכף באותו היום. גם צריך להתבונן בענין מצות מחיית עמלק שנצטוו בזמן משה רבינו ע"ה ואח"כ בימי שמואל הנביא ושאול המלך שנצטוו ג"כ ובין כך עבר זמן רב בערך ת' שנה. ועוד אח"כ מאותו הזמן עד ימי מרדכי ואסתר הי' ג"כ יותר מארבע מאות שנה. ונקדים מה שמצינו בגמ' (סנהדרין דף כ' ע"ב) תני' א"ר יוסי שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולמחות שם עמלק ולבנות בית הבחירה. ומדייק הג' ועדיין אינו יודע אם מחיית עמלק קודם או בנין בהמ"ק קודם ת"ל והי' בהניח ד' אלהיך וכו' והי' המקום אשר יבחר ד' ש"מ מחיית עמלק קודם. נמצא מוכח מזה שבנין בהמ"ק תולה במחיית עמלק ואי אפשר להיות בנין בהמ"ק עד אשר יקיימו מצות מחיית עמלק. והענין הוא כי שורש קליפת עמלק הוא רצועה מרדות לישראל והיא גורמת הפירוד ומונעת את ישראל לכנוס לארץ ישראל כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב. והם ג"כ המעכבים תמיד בעת הגאולה לבנות בהמ"ק. לכן נצטוו למחות מקודם שם עמלק ואח"כ לבנות בית הבחירה כי אי אפשר לבנות מקודם. והענין הוא כי קליפת עמלק הוא מדמעת העשוקים ני"ק הנפזרים בין החיצונים ע"י מקרה לילה ח"ו. וז"ש בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. וכ"נ וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ ואח"כ והביאנו לציון עירך ברנה. וז"ש ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים. כי כל זמן שהניצוצות ח"ו הם מפוזרים ונבלעים ביניהם אז יש להם שליטה על בנ"י. וז"ש וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך. וזה ג"כ סמיכת הברכות בשמ"ע מקבץ "נדחי "עמו "ישראל ר"ת עולה ק"ל שהוא העלאת הניצוצות ע"י השם הגדול היוצא מפסוק "חיל "בלע "ויקיאנו כיל"ח. ואח"כ אומרים ברכת השיבה שופטינו כו' ולמלשינים אל תהי תקוה. כי הם המלשינים על בנ"י מחמת הני"ק הנפזרים ביניהם. ואח"כ אומרים ברכת ולירושלים עירך ברחמים תשוב כו' כי הכל תלוים בזה. [וזה מבואר בפ' התשובה בפ' נצבים. ושב ד' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וכו' אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו'. והביאך ד' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וכו' מבואר הדבר שקודם ביאת ישראל לארץ ישראל צריך מקודם לקבץ הנדחים דהיינו הניצוצות שבאים ממקרים רעים ר"ל. ולזה נכון מה שיש לעיין שבתחלת הפרשה נאמר ושבת כו' אתה ובניך וכו' וכאן נאמר ומל ד' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. כאן נאמר בניך וכאן נאמר זרעך. וק"ל ע"כ. מכי"ק]. וזה הי' הענין במצות עליית הרגל דכתיב יראה כל זכורך כו' פי' להעלות כל הני"ק כמ"ש וישא יעקב את רגליו כי יעקב אבינו הי' נשמר מזה כמ"ש כוחי וראשית אוני. ולזה הי' מועיל עליית הרגל שיהיו ישראל יושבים לבטח בארצם כמ"ש ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כו' לכן בכל עת אשר הי' קרוב לבנין בהמ"ק נתעורר כוחו של עמלק לעכב אותם כמ"ש אשר קרך בדרך רמז על ענין קרי ר"ל. וגם עתה כאשר הגיע עת לחננה בבנין בית שני לפי מלאות לבבל שבעים שנה כמ"ש בגמ' שטעו בחשבונם עמד לנגדם קליפת עמלק המן הרשע אשר מאז הוא רצועה מרדות לישראל מחמת כי יניקתו הי' מן הני"ק הנפזרים ומלא את בטנו מהם כמ"ש צורר כל היהודים. כמ"ש בלשון צורר אדם כו'. לכן הי' בכוחו לשלוט בהם באותו הגזירה להרוג ולאבד כו' כמ"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הם מקרי לילה ח"ו ע"י השינה שנפלו הני"ק בין החיצונים. ולמלך אין שוה להניחם ולזה מצא ידו לעשו' כרצונו ח"ו כמבו' בכתבי האריז"ל:
56
נ״זובזה פרשתי בפ' ויגד לו כו' את כל אשר קרהו. ואי' במד"ר בן בנו של קרך כו' כמבואר במ"א. ולזה הי' מרדכי ירא ממנו מגודל הגזירה אשר גזר על היהודים טף ונשים ביום אחד כו'. טף ונשים רמז ג"כ על טיפות קרי כו' ולולי גודל חסדי הבורא ב"ה אשר הי' באותו הדור מרדכי הצדיק בבחי' משה רבינו ע"ה שהי' כולל הדעת מבנ"י כמ"ש מיום דעתי אתכם. ויקהל משה את כל עדת בנ"י. ובמרדכי כתי' ג"כ לדעת מה יעשה בה. ומרדכי הי' בו נשמת יעקב שהוא הי' ג"כ משומרי ברית. וז"ש במגילה לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן. וגזר עליהם תענית ג' ימים להחליש כח הזוהמא וסט"א מהם. ולכן כתיב לדעת מה זה ועל מה זה. כי החטא זה נצמח ממחשבות רעות כמ"ש לקמן להעביר מחשבת המן כו'. ולזה מפני כי כל כחו של עמלק ע"י המקרה לילה ר"ל. לכן השכיל משה רבינו נגדו ואמר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. מאשר כי משה רבינו עליו השלום הי' כולל הדעת מבנ"י לשמרם ולהצילם מפחד בלילות כמ"ש וילונו כל עדת בנ"י על משה ועל אהרן לשון לינה. לכן בעת ההיא שהיתה עת צרה ליעקב במלחמת עמלק לקח א"ע בכח גדול על כלל ישראל שיהיו כולם נשמרים מזה איש לא נעדר וכולם יהיו נזהרים בלילה הזאת ממקרה רעה ח"ו ובזה נחלש כחו של עמלק כמ"ש ויחלוש יהושע כו' וכזה הי' ג"כ הענין כאן אצל המן הרשע שהי' ג"כ מקליפות עמלק כנ"ל. לזאת השכילו מרדכי ואסתר להתמהמה עד יום מחר ובלילה ההוא נדדה שנת המלך מלכו של עולם כמ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכאשר נשמרו כל בנ"י מכל רע באותו הלילה אז ממילא גברו ישראל ונהפוך הוא כי נהפך קליפות קרי להיות אותיות יק"ר כמ"ש לאיש אשר המלך חפץ ביקרו והוציא מרדכי כל הניצוצות שנפלו בעומק הקליפות להחזיר להקדושה כמ"ש "חיל "בלע "ויקיאנו ועוד מעט מה שנשאר בידו וביד בתו המרשעת כמ"ש בגמ' ברתי' דהמן שקלה כו' והשליכה עליו כמ"ש ונשא השעיר עליו כו' הם העוונות של בנ"י וגם הוא נשא עליו מותרות נדחי הקליפות אשר נשארו ביד בתו. לכן כתי' אח"כ איש צר ואויב המן הרע הזה. כי הרשע כל זמן שיש בו עוד תערובת דבר טוב נקרא רש"ע עם שי"ן שבאמצע. אך כשהוא ריקן מכל טוב הוא נקרא רע כמ"ש יגמר נא רע רשעים שהוציא ממנו כל בחי' הטוב ונשאר בחי' רע לכן בהמן כשנפרד כל הני"ק ממנו נשאר בו רק בחי' רע וכאשר נגמר העלאת הני"ק כתי' ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. זהו שמחתם שהוציאו יקר מזולל. כמ"ש להקהל ולעמוד על נפשם אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כי הם השונאים שלהם. נקהלו היהודים פי' הני"ק שנפזרו בהם. וזה ג"כ דכתי' להרוג ולאבד וכו' ושללם לבוז הם הני"ק בחי' שלל. ורבים מעמי הארץ מתיהדים כו'. וזה דאי' בגמ' שמרדכי אמר מזמור שיר חנוכת כמבו' בספרים הרמז בפ' העלית מן שאול נפשי וכו' חייתני מיורדי בור. כי הפגם זה נקרא בור ריק כידוע. זמרו לד' חסידיו כו' למען יזמרך כבוד וכו'. וכן גבי קריעת ים סוף כתי' וירא ישראל את מצרים מת כו' אז ישיר כו' פי' כאשר ראו כל הני"ק שלהם בבחי' מיתה ונתבטל כל כחם מהם כמ"ש ולא נשאר בהם עד אחד פי' שהביאו הכל לבחי' האחדות לכן אמרו שירה כי זהו השמחה בשלימות כנ"ל:
57
נ״חויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. לכאורה יש להתבונן בדבר זה שנכתב על רשע כזה בלשון נכבד שמח וטוב לב. אולם הנראה בזה. כי אי' בפסיקתא דר' כהנא פ' זכור כי יד על כס י"ה אמר ר' אליעזר בן יעקב נשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק וכו' לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל מי אתה ואמר בן איש גר עמלקי אנכי לא קבלו דוד. והנה זהו כמה הי' פליאה בעיני דברי המדרש הזה שהוא היפך הגמ' דאי' (במס' גיטין דף נ"ז ע"ב) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. אכן הנ"ל עפ"י מה שידענו ממעלת הצדיקים כי גדול הנהנה משולחן גבוה אשר ת"ח מסובים בה להביא את האדם לידי טהרה וקדושה לכן כאשר זמנה אסתר את המן על המשתה זה פעמים והי' המן ג"כ שואף מעט מחיות הקדושה משני הסעודות הללו וז"ש שמח וטוב לב. לכן יצאו ממנו הצדיקים הללו שלמדו תורה בבני ברק:
58
נ״טיעשו עץ גבוה חמשים אמה כו' לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הנראה להבין ענין העצה זאת לעשות דוקא עץ לתלות את מרדכי ולא השכילו להמיתו בדבר אחר. הרמז בזה לפמ"ש לעיל במעלת מרדכי היהודי אשר כל מחשבת המן הי' עליו להביאו לידי מחשבה זרה כמ"ש להעביר מחשבת המן הרשע. כי רצה לעקור הקדושה מכלל ישראל. אך מרדכי עמד בצדקו ולא יכול לו. לכן נתנו לו עצה בזה לעשות העץ כו' רומז בזה לעורר פגם חטא עץ הדעת אשר כל הנשמות היו תלוים באדה"ר ונפגמו כידוע. והם סברו כי יהי' להם גם עליו שום שליטה להיות לו שום צד נגיעה לסט"א להביאו לשום מחשבה רעה ח"ו כמו כל אדם שיש בו חלק מעה"ד טוב ורע. אך באמת הם טעו בזה כי מרדכי הי' בבחי' כולו טוב כמו משה רבינו ע"ה דכתיב ותרא אותו כי טוב. כמ"ש כי שם חלקת מחוקק ספון שלא נהנה כלל מעה"ד. לכן על מרדכי לא הי' להם שליטה מחמת פגם עה"ד וז"ש בגמ' אשר הכין לו. לו הכין כי הוא הי' ראוי לאותו העץ. כמ"ש המן מן התורה מנין המן העץ. וזה מנת חלקו לתלותו עליו. ובאבוד רשעים רנה:
59
ס׳ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני. הנראה לבאר הפסוק הזה בדרך המוסר להדריך את האדם בדרך הענוה לבל ירים לבבו להתנשא לאמר כי הוא הולך בדרך הישר ועובד הבורא ב"ה ולו יאתה תהלה ולמלאות כל חפצו בעולם הזה. כמו שאמר המן למי יחפוץ המלך כו'. רומז למלך ממ"ה הקב"ה יחפוץ לעשות לו יקר יותר ממנו כי דרכו ישר בעיניו. וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. יש מחר שהוא לאחר זמן הוא עוה"ב אהי' קרוא עם המלך בג"ע. ובזה יכול כל אדם להשטות א"ע להיות כל ימיו בטעות כי איננו חסר מאומה ולא יבין כי מרה תהי' באחריתו. אכן דרך הצדיקים להיות שפל ונבזה בעיניהם כמ"ש במרדכי ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק הרמז בזה כי גופו הי' בעיניו רק כלבוש שק שהוא הנרתק לנשמה. לכן צוה את אסתר שהיא תבוא אל המלך ממה"מ הקב"ה בתפלה ובתחנונים. אעפ"י שבאמת הי' גם גופו נזדכך וקדוש מאד כמ"ש בזוהר הקדוש פ' שלח דף קס"ט ע"ב. על מרדכי שזכה לאותו לבוש שהיו ישראל במתן תורה כמ"ש ומרדכי יצא בלבוש מלכות וכו'. ובדעתו נדמה כי הוא לבוש שק. וכן דרך כל הצדיקים כמ"ש נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ד' יכבד. כי כאו"א תולה הגדולה בחבירו. ולזה הי' נסיון העקידה גדול מאד אף כי א"א ע"ה הי' מוכן להיות נשרף באור כשדים. מ"מ הנסיון של העקידה הי' יותר גדול מאד מפני כי הוא בעצמו איננו חשוב בעיניו כלל והי' עומד לישרף רק בחי' יצחק מדת היראה הי' יותר חשוב בעיניו לבחי' צדיק יותר ממנו. ואעפ"כ לא עכב מלעשות רצונו ית"ש שאמר לו קח נא את בנך כו':
60
ס״אאם מזרע היהודים מרדכי כו'. אי' בגמ' מפני מה נקראו חכמיו שאמרו דבר חכמה. וצריך להבין מהו דברי חכמה הללו שאמרו אם מזרע היהודים מרדכי הלא גם מקודם ידעו שהוא מזרע יהודים. וכבר אמרנו בפי' הענין להורות דרך הצדיקים שהם תמיד במסירות נפש עבור כלל ישראל כמ"ש באהרן ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו בבואו ובצאתו וכו'. וזהו בחי' זריעה להיות בטל במציאות והוא בעיניו כעפרא בעלמא. וז"ש באברהם הנה הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר. כי כן הוא דרך התפלה בתחלתו כשעומד להתפלל צריך להיות בעצמו כמו עפר ואפר. וז"ש כשהן יורדין יורדין עד לעפר וכשהן עולין עולין עד לרקיע. והענין הוא כמו הזריעה שנותן הגרעין באדמה והיא נרקבת ואז באותו הרגע שנתהוה כמו עפר באותו הרגע בעצמו מתחיל לצמוח מחדש כי כן הוא בכל הענינים ההעדר קודם להוי'. וגם בשעת בריאת העולם כתי' וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת כו' ויאמר אלהים יהי אור. ג"כ העדר קודם להוי'. וזה דאי' בגמ' חולין. בביצת טריפה כי העוף הנוצר ממנה כשירה שנהפכה להיות ברי' חדשה. וז"ש לו חכמיו אם מזרע היהודים מרדכי באותו בחי' להיות שפל בעיניו כמו זרע המוטל בעפר ומוכן הי' להיות נרקב עבור בנ"י. אזי בודאי ירום מאד כי כשהן עולין עולין עד לרקיע. ואתה נפול תפול לפניו:
61
ס״בוהרכיבהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש כו'. הנה צריך להתבונן בפסוקים הללו בסיפור הענינים האלו מה נ"מ לצורך הנס בזה. אכן יבואר עפ"י מ"ש בפ' ותשלח בגדים להלביש את מרדכי. דלכאורה מה תועיל בזה בשליחות בגדים אחרים הלא מדעת קרע אותם מחמת סיגוף וצער וגם אלו האחרים יקרעם. אך הנה מרדכי ואסתר היו מחולקים בדעות שונות. כי מרדכי עלה בדעתו להצמיח ישועה לבני ישראל ע"י סיגופים ותענית מחמת צער גלות השכינה ומהראוי שכאו"א ילבש שק ואפר. אך אסתר רוח אחרת היתה עמה כמ"ש עבדו את ד' בשמחה ובזה יתעורר הרחמים כי השכינה אינה שורה מתוך העצבות כמ"ש עוז וחדוה במקומו. ולזה כתי' ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר מלכו של עולם כי ע"י השמחה מגיע למעלה העליונה. שהשמחה במעונו בבתי גוואי. וזה היתה כוונתה מאז כששלחה הבגדים להביאו לידי שמחה. לכן בעת צמיחת הישועה הביאו לבוש מלכות והרכיבהו ברחוב העיר עפ"י פקודת המלך להביאו לשמחה אזי התחכמה אסתר יותר כדאי' במד"ר ששלחה אסתר והביאה ז' אלף נושאי כלי זמר והלכו לפניו בכל העיר וקראו ככה יעשה לאיש. וממילא כאשר בא לשמחה לנכון הי' בכוחו לעורר עוד רחמים וחסדים. וז"ש במד"ר שמרדכי הי' קורא ק"ש. כי כן הוא עיקר זמן ליחד היחוד בק"ש בשלימות ע"י השמחה:
62
ס״גתנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כבר בארנו בענין התפלה שצריך כאו"א לבקש על טובת חבירו ולהיות במסירות נפש עבורו. ע"ד שאמר משה רבינו ע"ה ואם אין מחני נא כו' וכן דוד המלך ע"ה אמר נפשי בכפי תמיד. וכן דרך כל הצדיקים האמיתים כמ"ש במעלת הרב הקדוש בעהמ"ח ס' נועם אלימלך זלה"ה. וז"ש תנתן לי בחי' זאת להיות במדריגה זו להיות נפשי בשאלתי במסירות נפש עבור עמי בבקשתי. וכבר אמרנו בפי' הענין שאנו אומרים בקדושת כתר. משרתיו שואלים זה לזה. פי' הצדיקים ההולכים בדרך זה להיות כל אחד מצפה לראות בטובת חבירו הם משרתיו האמיתים עובדי השם כשהם שואלים זה לזה. וזה שנאמר בלשון שואלים כי ענין השואל כל הנאה שלו. וזה מי שהוא בבחי' זו הם בבחי' שאלה וכל הנאה שלו כשרואה בטובת חבירו להשפיע מטובו אשר חנן אלהים אותו. וזה שאומרים אח"כ ממקומו הוא יפן ברחמים. כי הצדיקים הללו הם המעוררים הרחמים. וזה יש לרמז בדברי הגמרא דף ז' ע"ב אביי בר אבין ור' חנניא בר אבין הוה מחלפי סעודתייהו אהדדי. פי' ההשפעות שהי' ראוי לבא עליהם לגודל האהבה התפללו להמשיך השפע לזולתו. וזה הענין שתיקן מרדכי ביום הזה מצות משלוח מנות איש לרעהו. פי' המנות והשפע שראוי לבא אליו הי' מבקש עבור רעהו. וזהו עיקר האחדות בבני ישראל. וז"ש קיימת בנו משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים כנ"ל:
63
ס״דואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן כו' וכן ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים כו'. הנה יש להבין מה זה ענין מחשבת המן לרעה לישראל אשר עלי' בקשה אסתר להשיבה הלא כבר נהרג המן ונמח שמו וזכרו מן הארץ וכבר בטלה הגזירה כמבו' בכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והעיקר הוא אך להשיב את הספרים שכתב הוא. ומה לי מחשבתו ולמה תרגז עיקר על מחשבתו הרעה. אכן הנה כתי' בנוסחת הסידורים שלנו בפסוק מי אל כמוך ותשליך במצולת ים כל חטאותם וכל חטאת עמך בית ישראל במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. להבין זה דהנה אמרו ז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה. והפי' הוא. דהנה אע"פ שיש תיקונים ותשובה בעבירה להמית המזיק הנברא כנודע בכתבים מ"מ הנה הפגם שנולד בעבירה ממחשבת האדם ר"ל הנה זהו אינו בטל עי"כ ולתקן המחשבה להוציא זה ממחשבתו לזה צריך עבודה יתירה כי מ"מ נשאר רשימו ממנה במחשבה ר"ל כמו שיש בהקדושה שאע"פ שהקדושה נסתלקת מ"מ רשימו נשאר ממנה אח"כ כן להבדיל יש בהטומאה ר"ל וזהו הרהורי עבירה קשה מעבירה שאע"פ שהעבירה עצמה והמזיק נתבטל מ"מ ההרהור נשאר במחשבה. וזהו יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו אחר העבירה וזהו ותשליך במצולת ים כל חטאותם שיתבטל כח המזיק ממנה. אך מבקשים עוד שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. ר"ל שלא יהי' לנו עוד שום הרהור מהעבירה (ולא יעלו על לב לעולם ר"ל בשום מחשבה רעה) ח"ו. וזהו שהי' עבודת אסתר היא השכינה בבואה לפני המלך הקב"ה להעביר את מחשבת המן כי בחי' קליפת המן הוא הפגם העיקרי ואע"פ שכבר נבטלה הקליפה כמו שנהרג הוא למטה מ"מ חרדה עוד לעקור מחשבתו הרעה מתוך ישראל שלא יפגמו ויהרהרו עוד במחשבות זרות שלו אח"כ ועיקר השמירה צריך כל אדם במחשבתו להיותה תמיד היכל להקדושה וטוב כנ"ל:
64
ס״הליהודים היתה אורה. אמרו בגמ' זהו תורה אמר רבא הדר קבלוהו עליהם בימי אחשורוש. ויש להבין טעם קבלת התורה בזמן מרדכי ולא הי' כזה בימי כל הנביאים אשר קדמו לו. אך הנה כבר נודע בישראל כי בשעת קבלת התורה בהר סיני פסקה זוהמתן כאשר הכינו בנ"י את עצמן להטהר את גופם ולזכך חומרם והוא שהזהירם משה רבינו ע"ה על מצות פרישה והיו נכונים ליום השלישי ויקדש את העם ויכבסו שמלותם. פי' הוא כבוס החומר אשר הוא לבוש אל הנשמה ועי"כ פסקה זוהמתן נמצא כי גם ההכנה למ"ת היא ראוי' וטובה לעצמה אשר זכו ישראל להזדככות ההוא על ידה. וזש"א אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו לכאורה מה מעלה הוא בהקרבה לבדה בלתי קבלת התורה. אך כדברינו הוא נכון כי גם הקריבה לבדה הוא מעלה שפסקה זוהמתן כנ"ל. והנה מבו' בזוהר הקדוש פ' שלח כי שאל ר"ש לר"מ בענין מעלת הר סיני ודור המדבר כשהודיע לו ממעלת לבושי היקר שזכו דור המדבר ללבוש הג"ע הרוחני העליון שאלו אם אירע עוד באיזה פעם אח"כ שנתלבש אדם בלבוש הזה והשיב כי מרדכי ואסתר זכו ללבוש כזה בההוא לבושא דיוקנא דההיא עלמא כמ"ש ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות כו' ע"ש. והנה כאשר מרדכי הי' בחי' משה רבינו עליו השלום והי' במעלות ההזדככות שהיו בנ"י במעמד הר סיני אשר לא הי' כזה מן אז ועד עתה. הנה לכך יכול הי' לקבל התורה כמו במעמד הר סיני ולהשפיע מהתורה לבני ישראל שהיו בדורו. וזהו דכתי' ליהודים היתה אורה זהו תורה והדר קבלוהו עלייהו בימי אחשורוש ע"י מרדכי שהי' דוגמת משה רבינו עליו השלום כנודע אשר לא הי' כמוהו מימות משרע"ה. וז"ש חכז"ל ג' מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. ולמה לא החזירם יהושע אח"כ אך כאשר בארנו כי רק משה לבדו הי' יכול להשפיע לדורו מהתורה דלעילא ואח"כ לא הי' כמוהו זולת מרדכי הצדיק כנ"ל:
65
ס״ולהיות היהודים עתידים ליום הזה. ע"ד שאמרו ז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים לגאול לכן כל אחד ואחד מחויב לראות א"ע שיהי' צדיק ועתיד ומוכן ליום הגאולה וישועה אף אם בעוה"ר נמשך הגלות זה זמן כביר מ"מ אני לא אהי' ח"ו גורם העיכוב להגאולה חלילה. וז"ש אומרים על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ר"ל שיהי' הנפש נפדה מן הגלות של היצה"ר. וזהו נקהלו ועמוד על נפשם. ובזה יהיו מוכנים ועתידים ויעמדו על בחי' גוף ונפש לבל יעכבו את הגאולה חלילה ויהיו עתידים ליום הזה שיצמיח מהרה הגאולה בחודש ניסן כנ"ל:
66
ס״זויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן כו' בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם. הנראה לתרץ קושי' המפרשים שלכאורה הוא כפילות הדברים הרגו ואבד שאם הרגו אותם מהו לשון אבדון. עפ"י מ"ש לעיל בפ' לא אגרשנו מפניך בשנה אחת כו' מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה וכו'. עפ"י מ"ש בפ' אמר אויב ארדוף כו' כי הסט"א דרכה תמיד לחפוץ לדבק א"ע לצד הקדושה ולפעמים יכול האדם להתקלקל ע"י איזה מאכל שיש בו הרבה ניצוצות וסיגי הקליפות רבו על הני"ק כמ"ש בשם האר"י ז"ל. ולזה נתנה התורה עצה לא אגרשנו מפניך וכו' פן תרבה עליך חית השדה הם הניצוצות שרוצים לידבק בהקדושה בבנ"י. עד אשר תפרה ונחלת את הארץ פרש"י לשון פרי' ורבי' שיבואו לצד רחם דקדושה ע"ש. אמנם לא כן זרע עמלק אשר אין לו שום צד ושורש בהקדושה כמ"ש ואחריתו עדי אובד. לא ידבק בידך מאומה מן החרם. לכן המצוה למחות את שמו כי לא ידבק מהם שום אדם להתגייר וזה הענין מכת חרב והרג ואבדן וגם אחר מותם יהיו עדי אובד וז"ש ואת עשרת בני המן יתלו. כן יהיו תמיד תלוים ועומדים ולא יבואו לצד הקדושה כלל. וזהו ובבזה לא שלחו את ידם. אבל במלחמת מדין כתי' אנשי הצבא בזזו איש לו פי' הני"ק שהי' מגיע לחלקם הוציאו מהם להביאם אל גבול הקדושה. אבל במחיית עמלק כתי' בבזה לא שלחו את ידם כי לא ידבק מהם מאומה בצד הקדושה:
67
ס״חלעשות אותם ימי משתה ושמחה. כבר דקדקו המפרשים בלשון לעשות אותם. הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל בפ' ובכל יום ויום מרדכי מתהלך רמז על הצדיקים הגדולים אשר בכל ימיהם הולכים במעלה יתירה כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שבכל יום הי' במדריגה יותר מיום האתמול. וזהו חדות ימים ושנות עולמים. שהימים בעצמם הם שמחים בחדוה רבה בפעולת הצדיק שעשה בימיו רצון קונו וז"ש בספר דברי הימים לפני המלך. מלכו של עולם. וזה ג"כ הפי' לעשות אותם ימי משתה ושמחה להביא השמחה בימים כנ"ל:
68
ס״טלקיים את ימי הפורים האלה כו' כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר. לכאורה מה זה הדברים האלה אשר שלחו טעם בדבר כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר האם בכבודם ירצו סלה. אמנם הוא ענין הבטחה שיזכו לקיים את ימי הפורים בכל שנה ושנה בהארה רבה הזאת כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר בדורם כן עתה תופיע עלינו תשועת עולמים אמן:
69
ע׳לעשות אותם ימי משתה ושמחה וי"ט ומתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו. ויכתוב מרדכי כו'. הנראה לרמז בהמשך הפסוקים האלו בענין גודל מעלות מרדכי הצדיק אשר הי' בו נשמת משה רבינו עליו השלום לכן כתי' ג"כ אצלו באותו הלשון הכתוב במשה רבינו ע"ה בפ' כי תשא ודבר ד' עם משה כאשר ידבר איש אל רעהו וכתי' להלן כתוב לך את כל הדברים האלה. וכאן הוא ג"כ באותו הלשון מנות איש לרעהו ואח"כ כתיב ויכתוב מרדכי כו'. והענין הוא כפי מ"ש בפי' הפ' בתהלים ס"ח. עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. וכבר בארנו בזה מ"ש במשה רבינו עליו השלום לשון גניזה דכתי' קרא למשה מתנה בבית גנזי היא טמונה. הפי' בזה כי בפ' בראשית כאשר צוה הש"י על העץ הדעת כתי' ויצו ד' על האדם. ולפי דקדוק הלשון הול"ל ויצו ד' אל האדם כמ"ש וידבר ד' אל משה כו'. אך הרמז בזה לפי דברי הכתוב בדבר ד' שמים נעשו ודבריו חיים וקיימים. א"כ כשהקב"ה מצוה אל האדם איך אפשר לעבור על דבריו. הא מצינו בגמ' ר"מ ס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה. ומכ"ש הבורא ב"ה אשר דבריו חיים וקיימים. אולם התירוץ בזה כי כתיב בלשון נסתר על האדם בחי' כולל כל האדם מבחר האנושי משה רבינו עליו השלום אשר גם הוא הי' כלול באדם הראשון והוא לא נהנה כלל מעץ הדעת כמ"ש כי שם חלקת מחקק ספון. פי' חלק נשמתו של משה רבינו עליו השלום הי' ספון וגנוז ולא הי' נהנה כלל מעה"ד לכן כתיב בו ותרא אותו כי טוב הוא. הוא כולו טוב בלא תערובות רע וטוב. לכן גם גופו הי' קדוש וטהור לעלות השמים ולהוריד עוז מבטחה התורה הקדושה אשר לזה לא זכה שום אדם בעולם. כי זהו החילוק בין משה לאליהו הנביא שעלה ג"כ בסערה השמים אך לא בגופו ממש כי הגוף נשאר בעה"ז בבחי' לבוש בכל פעם שנתגלה בעולם הזה. אך משה רבינו זכה לעלות השמים בגופו ממש מחמת שלא פגם כלל בעץ הדעת. וז"ש ישמח משה במתנת חלקו כו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו. פי' מחמת שחלק נשמתו הוא מתנה גנוזה מאדם הראשון כנ"ל לכן זכה להיות כלי מוכשר לקבל הלוחות מפני כי גם גופו הי' רוחני. וכבר הבאתי דברי הזוהר הקדוש פ' שלח דף קס"ט וז"ל. אמר לי' ר"ש ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הואי בהאי עלמא בר נש דאתחזי בההוא גופא בגנתא דאתון קיימין בההיא עלמא. א"ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוי בהאי עלמא הכי מנלן דכתי' ותלבש אסתר מלכות ודאי בדיוקנא דההיא עלמא וכו'. וגם בזה נראה מעלתו בבחי' משה רבינו ע"ה להיות ראוי להנהיג הדור כי הי' במסירות נפש עבור כלל ישראל כמו משה רבינו עליו השלום שאמר ואם אין מחני כו' וגם מרדכי אמר ואת ובית אביך כו'. ובזה הוא כח המשפיע חסדים לעולם כמ"ש באהרן מדת החסד כתי' ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו כמבו' במ"א וז"פ מלך אוהב צדקה ומשפט. כי הצדקה והחסד נשפע ע"י שהצדיק מקבל על לבו המשפט כנ"ל וזה הענין שעפ"י הרוב חל פורים בפ' כי תשא מחמת כי מרדכי הי' בחי' משה רבינו עליו השלום כמ"ש ברמז ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ותרגום מרי דכי. וזה הוא סמיכת הפסוקים ויאמר ד' אל משה כתוב לך כו' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית כו' הוא תורה שבכתב ובע"פ. וגם כאן במרדכי הי' התחדשות התורה כמ"ש הדר קבלוהו בימי אחשורוש. וז"ש כל הלומד תורה לשמ"ה אותיות למש"ה זוכה לדברים הרבה הוא ג"כ התחדשות תורה כמ"ש ובטובו מחדש כו'. וזה הענין שכתוב כאן בלשון רעהו משלוח מנות איש לרעהו שני מנות רמז לתורה שבכתב שנתחדש אז בימי מרדכי כמ"ש הדר קבלוהו כו' כמו שהי' במשה רבינו עליו השלום כאשר ידבר איש אל רעהו והבן:
70
ע״אומשלוח מנות איש לרעהו. בגמ' שתי מנות לאיש אחד. הנ"ל בזה דהנה כן כתי' אצל מרדכי שהי' דורש טוב לעמו. ר"ל כל מה שדרש את הטוב מד' הי' רק להשפיע לעמו ולא לעצמו כלל. וזהו ענין השתי מנות הוא פי שנים אשר ימצא להצדיק להמשיך ברכאין דלעילא ותתא קדושות ופרנסות השתי מנות האלו יתן לרעהו וקם לו להשפיע ולשלח לרעהו מבנ"י כל טוב:
71
ע״בעוי"ל ומשלוח מנות איש לרעהו. ע"ד הכתוב מנה אחת אפיים. רמז לסוד נפילת אפיים הוא המסירות נפש כיל"ח. כן דרך הצדיקים העומדים בפרץ עבור בנ"י הם העומדים בתפלה עבורם במסירות נפש כאשר בארנו לעיל במה ששלח מרדכי לאסתר אם החרש תחרישי כו' ואת ובית אביך כו' רק עתה העת להושיע את בנ"י ע"י המס"נ. וזה ג"כ ענין משלוח מנות איש לרעהו למסירות נפש בעד רעהו. ועי"ז הוא מתנות לאביונים כי יצמח להם ישועה בעת צרתם:
72
ע״גומתנות לאביונים וקבל היהודים כו'. נקדים מ"ש בפי' הענין. מי אל כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות תפארת ישראל שומע תפלות כי שומע אל אביונים ד'. להבין סמיכת הדברים. לפ"מ דאי' בזוהר הקדוש על פסוק תפלה לעני כי יעטוף כו' בגודל מעלת תפלת העני כי הוא קרוב להתקבל וכל התפלות נתעטפים בו. מה זה ועל מה זה כוחו גדול בתפלתו. הוא אם העני סובל את יסורי העוני ומקבל עליו ואינו מהרהר אחר מדותיו ית"ש כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד אז תפלתו בוקעת כל הרקיעים ודרך זה יש ללמוד מיעקב אבינו ע"ה שהבטיחו הש"י כל ההבטחות כמבואר בפסוק. והנה אנכי עמך ושמרתיך כו'. ובכל זה הי' נרדף כל ימיו מעשו ומלבן וצרת יוסף וצרת דינה. ולא הרהר כלום אחר מדותיו ית"ש ולזה הוא סמיכת הדברים תפארת ישראל שומע תפלות כי שומע אל אביונים ד'. וזה הרמז ג"כ במגלה ומתנות לאביונים וקבל היהודים כי דבר זה נתן להם במתנה להורות להם דרכי הסבלנות לקבל עליהם כל התלאות ועי"ז יהי' נתקבל תפלתם למעלה ברצון: א"י "מתנות" לאביונים כמ"ש במ"א:
73
ע״דובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה כו'. הנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש בספרים כי העצה הנכונה להנצל ממחשבות זרות בשעת התפלה. שיכין א"ע קודם התפלה בלימוד התורה הקדושה. וזה הרמז בפ' הנ"ל. ובבואה לפני המלך זה המלך מלכי המלכים הקב"ה לעמוד בתפלה אמר עם הספר. ע"י שלמד בספר. ישוב מחשבתו הרעה. יבטל כל המחשבות רעות בשעת התפלה. ויהי' תפלתו זכה צלולה וברורה:
74
ע״הקימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם וכו' ובגמ' הדר קבלוהו עליהם בימי אחשורוש ע"ש. יש להשים לב להבין צורך קבלת התורה הזאת מה טובה. אך הנה ענין הגלות הכבד הזה שהוא על ישראל לא על עניני הגוף בלבד כי אמנם הנה בגלות גם הנפש היא משועבדת תחת ידי זרים חלילה. וכל התורה ומצות של בנ"י הם בגלות כמבו' בספרים כי בעוה"ר נמסרו רזיה להחיצוני'. וכן הי' בגלות מצרים. כי כל רד"ו שנים לא עלתה שועתם אל האלקים עד כי בא מועד לפדותם ע"י משה רבינו ע"ה אז נאמר ועתה הנה צעקת בנ"י באה אלי כי אך עתה באה צעקתם לפני אבל עד העת ההוא היתה השכינה ובנ"י עם כל התורה ומצות בהגלות. וכבוא עת הגאולה הנה אז נתעלו ונגאלו כל התורה ומצות לעלות לגאולת עולמים. הנה זהו שנאמר ואח"כ יצאו ברכוש גדול כי אין לך רכוש גדול מזה הם התורה ומצות. ואת הנפש אשר רכשו לעצמם. וכן זה הוא ענין התורה שתתחדש לעתיד כמ"ש כי תורה חדשה מאתי תצא היינו שתתחדש ותתעלה כל לימוד תורה ומצות שעשו ישראל בהגלות. והנה גם בזה הוא שאמר חרבונה הרמז חרבן ו"ה בהגלות גם הנה העץ וכו' למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן ר"ל כי גם כל אשר דבר טוב על המלך הקב"ה עומד בבית המן תחת יד הקליפה ר"ל וז"ש אח"כ בצאתם לרוויה ע"י גאולת מרדכי סוף שבעים שנה ליהודים היתה אורה זהו תורה ושמחה זה המצות ויקר זה תפילין וכו' כי אז כל התורה והמצות שב אל היהודים לזכות בשלהם לפני ד' כי הכל נתקן. וזה הוא הענין שאמרו חכז"ל דהדר קבלוהו את התורה בימי אחשורוש ע"י הגאולה כמו שהי' אחרי צאת בנ"י ממצרים ושיהי' כן לעתיד בגאולת משיחנו במהרה בימינו אמן:
75
ע״וא"י קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם ולא יעבור וכו'. הנ"ל לפ' עפמ"ש במעלות הצי"ע שנקרא כל כמ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא וזהו כל מקדש שביעי. וז"ש כי משה רבינו עליו השלום תיקן ברכת הזן לכן מסיים הברכה הזן את הכל. כי משה רבינו ע"ה הי' צנור ההשפעות. משה בגימ' רצון אותיות צנור וג"כ אותיות נוצ"ר כי מחמת שהי' רצונו תמיד להשפיע חסדים לבני ישראל לכן הוא הי' הצנור לעורר מדת נוצר חסד לאלפים. והוא לא לקח לעצמו כלום כמו הצנור שיורד לתוכו ומתוכו יורד למטה. וז"ש נחלה עבר על נפשנו. נחל ה'. ר"ל שהי' מעורר החסד מנח"ל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים להה'. ואז ממילא עבר על נפשנו מים הזדונים. הי' מעביר ומגרש כל המציקים והסט"א מבנ"י. וז"פ קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם כ"ל הוא הצי"ע אשר כל חפצו ורצונו להשפיע עליהם כל טוב ולא יעבור. הצדיק כזה מהראוי להיות חי וקים לא ימוט לנצח. ותמיד יהי' עמהם:
76
ע״זעוד י"ל על כל הנלווים עליהם שיש יל"ד בלשון עליהם בע' דהול"ל אליהם בא'. אך הרמז על עיבור נשמה שהוא לעזר לאדם העושה מצוה כהוגן נתעבר בו נשמה מצדיק מעולם העליון כידוע ממעשה מהרב מדרש שמואל שנתעבר בו נשמת ר' פנחס בן יאיר. אך כאשר האדם נוטה ח"ו מדרכו הישרה נסתלקה ממנו חלק העליון הזה. וז"ש הכ' הנלווים עליהם הם הנשמות מעולם העליון. ולא יעבור. שיהי' קיום בו לעד ולעזר תמיד לעשות הטוב והישר. וזה הרמז בדברי רש"י בפ' ויחי החסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת פי' שעושים בסיוע ועיבור נשמה מן המתים הוא חסד של אמת וקיים לעד והבן:
77
ע״חקימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם כו'. והימים האלה נזכרים ונעשים וכו' וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי לקיים את האגרת הפורים הזאת השנית. הנ"ל בהמשך הפסוקים הללו עפמ"ש בפ' יתרו בפ' הגבל את ההר וקדשתו וכו' כי כאשר יורד ההארה הגדולה מלמעלה צריך שמירה יתירה מהחיצונים בבחי' אור המקיף מהחיצונים לבל יאחזו בגבול הקדושה ח"ו. לכן צונו הש"י כמה. מצות שהם בחי' אור המקיף כגון לבישת הטלית קודם התפלה כמ"ש והטלית יפרוש כנפיו עליהם כו'. וגם בשעת מתן תורה שהי' התגלות האורות שירדו מלמעלה לכן צוה להם מצות הגבלה שגם בנ"י לא יגעו בהר ואז ממילא יהיו בבחי' אור המקיף מהחיצונים. וז"ש ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. פי' שיהי' קיום וחיזוק לדברי תורה לבל תרד השפע לחיצונים ע"י מדת אהבה שלא ע"מ לקבל פרס. וז"ש פדני מעושק אדם ואשמרה פקודיך. וז"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטי' בל ידעום כו'. הנה יש לדקדק שמתחיל בתרווייהו חוקיו ומשפטיו לישראל. ומסיים בחדא ומשפטים בל ידעום הול"ל חוקיו בל ידעום אך לפי דרכנו הפי' בזה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. כי רק לבני ישראל הגיד להם דבר חוק ומשפט לעשות להם גדר והרחקה מגבול הקדושה בחי' אור המקיף וזאת לא עשה כן לכל גוי. ועי"ז ממילא ומשפטים בל ידעום כו' שלא יהי' יכולת ביד העכו"ם לגזור עלינו ח"ו שום משפט כי בנ"י הם בבחי' אור המקיף ובשמירה מעולה מהם לבל יגעו בהם לרע ח"ו מהחיצונים כו'. וזה הרמז בדברי רש"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים כי ע"י שמירת התורה יהיו נשמרים מהם מכל הגזירות והמשפטים שלהם. העולה מזה כי בכל עת שיורדים האורות והשפעות צריך שמירה מעולה מהחיצונים לכן גם עתה בנס של פורים שהי' הארה גדולה ע"י מרדכי יסוד אב"א כמבואר בכתבי האריז"ל בפע"ח שער הפורים פרק ה' וז"ל. והנה מרדכי הוא סוד הארת יסוד אב"א המתגלה בהיותו ברחל כי מרדכי בא מאותו הבחי'. וזהו סוד מרי דכיא מר טהור שהוא זך ונקי שלא נשבר מעולם התוהו ונשאר נקי. והנה המן הרשע רצה לאבד הארת האלו להרוג את מרדכי הרמוז בהארה זו כדי שיתבטל בנין בהמ"ק והש"י ברחמיו רצה להטיב עמהם יותר מכל מה שהי' בתחלה שכמוה לא נהיתה מימי קדם וכו' ולהאיר לנו בכל זמן ובכל שנה בימי הפורים האלה שאז נעשה הנס ושתמיד בימי הפורים יתגלה אותו האור של מרדכי. ע"ש באורך:
78
ע״טוהנה עפ"י הדברים האלה יבוארו הפסוקים הנ"ל. קימו וקבלו היהודים שיהי' קיום בקבלת התורה בבחי' אור המקיף מהחיצונים רק עליהם ועל זרעם לבד ולא יעבור פי' לבל יעבור וילך האור חוצה לגבול הקדושה. והימים האלה נזכרים ונעשים להיות בחי' השפעה דכר ונוק' נזכרים הם בחי' דכר ונעשים הם בחי' מקבל עולם העשי' כיל"ח וכן בכל דור ודור. וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים שלא ילכו ההשפעות לסט"א למסור להם ח"ו רזי התורה וזכרם לא יסוף מזרעם. וזה ענין מחיית עמלק מחה תמחה את זכר עמלק רמז לסט"א שדרכו לחטוף ההשפעות מתורה ומצות שלא נעשו במחשבה טהור' שיש בהם איזה פני' ומחשב' זרה לכן יש מקום שליטה לסט"א. וצריך למחות זכר עמלק להצילם מהם לבל יעברו החוצה. וזה הענין דאי' בגמ' קימו וקבלו היהודים כו' הדר וקבלוהו בימי אחשורוש ופרש"י מאהבת הנס קבלו עליהם עתה ברצון. הענין כפי מ"ש לעיל כי כאשר נעשה המצוה באיזה פני' וע"מ לקבל פרס אז יש כח ושליטה לחיצוני' להיות בהם אחיזה. אך כאשר נעשה המצוה במחשבה נכונה וצלולה שלא ע"מ לק"פ רק מאהבה לבד ואינו נוגע לעצמו כלל אז ממילא גם הסט"א אינו יכול לנגוע בו כלל. ולזה עתה מאהבת הנס קבלוהו עליהם לעשות מאהבה לבד למען לא תהי' שום יניקה להחיצונים ואל יבוזו זרים. וזה הענין הרמוז בק"ש. ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך וכו' והיו הדברים האלה על לבבך כו' פי' כאשר תעשה מאהבה לבד אז יהי' קיום לד"ת על לבבך ושננתם לבניך וכו'. ועד"ז סובב והולך הפ' השני' והי' אם שמוע וכו' לעבדו בכל לבבכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' ואספת דגנך. פי' שגם השפעות עולם הזה יהי' בבחי' אור המקיף כי כאשר בנ"י חוטאים כתי' וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם כי הם חוטפים השפע ח"ו. וכאשר בנ"י הם עושים רצונו מאהבה שלא ע"מ לק"פ אזי כל ההשפעות יהי' לבני ישראל לבד הן השפעות קדושת תו"מ גם שפע עולם הזה לבל יבוזו זרים יגיעם. וז"ש בפ' כי תשא ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ד' כו' כי אוריש גוים מפניך. ובזה יש לתרץ קושי' התו' (במס' שבת דף פ"ח) ד"ה אמר רבא. תימה לר"י דבמס' מגילה גבי אסתר ברוה"ק נאמרה אר"י אמר שמואל קימו וקבלו היהודים קימו למעלה מה שקבלו למטה וכאן דרשו קימו מה שקבלו כבר הדר וקבלוהו בימי אחשורוש. אך לפי הנ"ל א"ש כפרש"י מאהבת הנס נתעורר בהם העבדות שלא ע"מ לק"פ רק מאהבה לבד ואז ממילא לא יהי' שום שליטה להחיצוני' ויהי' קיום לד"ת אזי ממילא קימו וקבלו עליהם קימו למעלה מה שקבלו למטה מחמת שקבלו עליהם לעשות מאהבה שלא ע"מ לק"פ. אזי ממילא היו בבחי' אור המקיף מהחיצונים כנ"ל ושניהם עולים בקנה אחד כי כאשר קימו למטה לעשות מאהבה להיות קיום לד"ת בבחי' אור המקיף אזי ממילא קימו למעלה כו' שיהי' כן תמיד שהאורות יהיו בבחי' שמירה לבני ישראל לבדם ולא יעבור השפע לסט"א ויהי' זה קיום לאורות למעלה במה שיקיימו האורות למטה:
79
פ׳ותכתב אסתר המלכה את כל תוקף וכו'. אי' (בגמ' דף ז') שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות. הנ"ל לבאר עפ"י הפ' (בתהילים קי״ט:מ״א) ויבואוני חסדיך ד' תשועתך כאמרתך. כוונת דוד המע"ה לעורר הרחמים והחסדים אשר יצאו מפי הקב"ה אשר דברו לא ישוב ריקם כי בדבר ד' שמים נעשו. וז"ש אמר ד' מעתה ועד עולם. וז"פ ויבואוני חסדיך ד' תשועתך כאמרתך וכתי' עולם חסד יבנה. ודבר ד' הוא נצחי כמ"ש לעולם ד' דברך נצב בשמים כוננת ארץ ותעמוד. וכאשר יתעורר הבטחת החסד הלזה שהי' בשעת הבריאה אז ממילא יוצמח כל הישועות גם עתה כמ"ש תשועתך כאמרתך. וז"ש זכר לעולם בריתו כו'. כי כאשר אנו מזכירים הישועות אשר מאז עשה עמנו יכולים אנו לעורר בעת הזאת בימים ההם בזמן הזה להיות גם עתה אותם הישועות. וז"פ הגמ' קבעוני לדורות. שיהי' קביעות הניסים לכל הדורות להיות נזכרים ונשפעים לכל דור ודור בימים האלו. וז"ש ותכתב אסתר המלכה את כל תוקף לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר אנו רואים כי בכל דור ודור עומדים עלינו כו' ובחי' המן הוא בכל יום ובכל דור והלואי שנזכה למעלות בחי' מרדכי ואסתר אשר המשיכו בעוצם קדושתם החסדים ע"י המגילה. וז"ש ותכתב אסתר המלכה כו' את כל תוקף לעורר גם עתה החסדים שהי' בימים ההם גם בזמן הזה. כמ"ש תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור. להיות כן תמיד כח בימים האלו לעורר החסדים שהי' בימים ההם גם בזמן הזה:
80
פ״א(בפ' כי תשא) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וכו' והי' לכם לזכרון לפני ד'. הנראה לרמז בזה גודל מעלת ימי הפורים האלו בנתינת הצדקה אשר בכל דור הם נזכרים ונעשים במתנות לאביונים. וז"פ ולקחת את כסף הכפורי"ם. נרמז בו תיבת פורי"ם זה יהי' לכם לזכרון תמיד לעורר רחמי' וחסדי' כידוע גודל מעלת מצות צדקה. כמ"ש ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה. כן נזכה לקרב לנו הגאולה ב"ב:
81
פ״בוישם המלך אחשורוש מס על הארץ וכו'. נקדים מ"ש בפ' כי תשא. ובבא משה לפני ד' לדבר אתו יסיר את המסוה וכו' ויצא ודבר אל בנ"י וכו' והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו. ע"ש ברש"י כי קשה להבין בתחלה נאמר יסיר את המסוה עד צאתו ומשיצא מאוהל מועד השיבה על פניו ואח"כ נאמר כי גם אחרי צאתו כשדבר אל בנ"י לא השיבה. אך הנה רמז ענין מסוה מ"ס ו"ה מ"ס הם מאה ברכאין גימ' מ"ס שהמשיך אל ו"ה ז"א. כי הנה כתי' אני אעביר כל טובי על פניך כיל"ח בסוד פני משה. וע"ז רמוז ענין המסו"ה אשר על פניו כל האורות עוברים על ידו לכך כשיצא ודבר אל בנ"י כשקבל המאה ברכאין הסיר את המסוה מעל פניו להריק הברכאין על ישראל. וזהו יסיר את המסוה עד צאתו יציאת האורות והברכות על ידו לבני ישראל שיצא ודבר להשפיעם ולהנהיגם לבני ישראל. וזה שמסיים המגילה וישם המלך אחשורוש מ"ס על הארץ בהיפך אתוון ס"ם ונהפך לטובה מ"ס עולה מאה ברכאין. וזה על ידי הצי"ע כמ"ש להלן. וכל מעשה תקפו וגבורתו וכו' וגדולת מרדכי כו' הוא הצי"ע הביא ההשפעות ומאה ברכות לעולם:
82
פ״גכי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בפ' כי תשא כי דרך הצדיק האמיתי להיות כל ישעו ומגמתו לראות בטובת הדור הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא ויהי' חפצו ורצונו להיות כולם עובדי השם. וז"פ הטיבה ד' לטובים ולישרים בלבותם. הם הצדיקים הטובים אשר הישרים הם בקרב לבם להשפיעם כל טוב. וז"ש כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש כי ההיפך הוא מדעת של אחשורוש כמ"ש בלשון הגמ' המשנה מדעת בע"ב. כי מדרכי העובדי כוכבים כל חסד דעבדין רק לגרמייהו עבדין. וזה שמתחיל במגילה זאת לספר מעשיות המשתה הגדול לכל שריו ועבדיו וכו'. ולבסוף מסיים וישם המלך אחשורוש מס על הארץ וחסד לאומים חטאת כי לבסוף גבה כל הוצאות המשתה מבני מדינתו כי לא נתכוון מאז רק להראות תפארת גדולתו. לא כן הצדיק כל ישעו וחפצו להיות טוב ומטיב לאחריני. וז"ש גדול ליהודים. כל גדולתו רק עבור היהודים להטיב עמהם. ורצוי לר"ב אחיו הפי' לפמ"ש בפי' הפ' לרב תרבו נחלתו. לר"ב מספר ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עולה רל"ב נגד ד' עולמות אבי"ע להמשיך החסדים מנח"ל העליון. וז"פ רצוי לר"ב אחיו שהי' רצונו תמיד להמשיך החסדים ע"י הארבע שמות הנ"ל מנחל העליון לאחיו בני ישראל ולא השגיח עבור עצמו כלל. וז"ש בגמ' עבדות אני נותן לכם. כי הנשיאות של ישראל הוא רק עבדות להשגיח ולהשפיע טובות לבנ"י. וז"ש ברבינו הקדוש שאמר לא נהניתי אפי' מאצבע קטנה כו' שקבל הנשיאות רק לטובת הדור. וז"פ נחלה לישראל עבדו. מי שבכוחו להשפיע להדור מנחל העליון כנ"ל הוא עבדו נאמן ביתו וראוי להיות מנהיג הדור. וזה שמסיים דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. כי זהו מעלת מרדכי היהודי שמקודם הי' מנהיג ומשפיע השלום לעמו בנ"י ואח"כ ג"כ לכל זרעו כי גם הם מזרע ישראל. כי מקודם כתי' קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים אליהם כל איש קרוב אצל עצמו ואצל זרעו לא כן דרך הצדיקים האמיתים כמו מרדכי שהי' מקודם דובר שלום לעמו ואח"כ לכל זרעו. וכדרך הזה שמענו מפה קדוש הרב הוותיק אוהב ישראל ר' דוד מלעלוב זלה"ה שאמר בזה הלשון איך תאמרו עלי שאני צדיק הדור אם אני עדיין מרגיש בעצמי אהבת בני וזרעי יותר מבשאר בנ"י כי הצדיק נקרא אב לישראל והם בניו ממש וזה מעלת מרדכי הצדיק הי' אב נאמן לכל בנ"י באהבה רבה ובמס"נ. וז"ש לו להמן אם מזרע היהודים מרדכי פי' שכל היהודים המה כזרעו ממש לא תוכל לו כי הצער של ישראל הוא נוגע לנפשו ממש. וזה שמסיים המגילה כי מרדכי היהודי כו' וגדול ליהודים שהי' ממשיך בחי' החסד מבחי' גדולה לכלל יהודים וכו' ודובר שלום לכל זרעו. פי' הדיבור שיצא מפיו של הצדיק הוא בכוונות ויחודים והכל לטובת כלל ישראל כאלו הם זרעו ממש. [וזה הענין שמצינו במשה רבינו דכתי' ויגדל משה ויצא אל אחיו שכל אחד נדמה לו כאחיו ממש בזה הי' גדולתו להיות מנהיג הדור. אך כאשר בא ליד הקפדה באמרו אכן נודע הדבר עי"ז נתגלגל עיכוב הגאולה לערך פ' שנה שהי' משה במדין ובמדינות כוש. וכאשר בא עת לחננה אמר משה רבינו רעיא מהימנא אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים. לשון תשובה שהי' מתחרט על הימים אשר עברו עד כה שנתקרר אצלו האהבה והאחוה מבנ"י עתה אשובה אל האהבה הישינה שהי' לי אז במצרים. ומזה באה הגאולה והישועה לגאול את בנ"י. כן עתה במהרה יחיש גאולתנו ופדות נפשנו. אמן:
83
פ״דורצוי לרב אחיו. הוא גימ' רל"ב כמנין מקב"ץ שהוא מנין ד' שמות הוי' ב"ה שעבודתו הי' לקבץ ניצוצי נדחי בנ"י ולהשיבם אל מכונם בהקדושה. אמן:
84
פ״העי"ל דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. נקדים מ"ש בנעים זמירות ליל ש"ק. שכינתא תתעטר כו' בווין תתקטר. הרמז בזה למעלות הצדיקים יס"ע אשר מפיהם אנו חיים כי כל ישעם וחפצם בהשפעות טובות שמורידים לעולם הוא רק לטובת הכלל ושיהיו כולם צדיקים עושי רצונו ית"ש. וידוע כי אות וי"ו רומז לצדיק. וז"ש אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב בתוספת וי"ו כי יעקב ויוסף הם רמוזים לבחי' צי"ע. והנה כל האותיות בא"ב המילוי שלהם הוא מאותיות אחרים אך הו' המילוי שלה הוא ו' שני' כי כל אות מושך חברתה. וכן הוא ענין בחי' הצדיק רצונו מושך שיהי' חבירו ג"כ צדיק. וז"ש בגמ' עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כו' פי' שהצדיק הזה מושך רצונו שיהי' גם חבירו צדיק כמוהו. וזה הענין שהי' במשה רבינו ע"ה שאמר מי יתן והי' כל עם ד' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם. שלא רצה משה לקחת העטרה לראשו שיהי' הוא המשפיע להם משפע נבואתו ויהיו הם תלמידים שלו רק שיבא להם שפע הנבואה מאת הש"י בעצמו ויתן רוחו עליהם. לזה השיב לו הש"י לך ואסוף זקני העם ואצלתי מן הרוח אשר עליך וכולם יהיו נקראים על שמך. וזה הענין שאנו מתפללים בכל יום בברכת התורה ונהי' אנחנו וצאצאינו וכו' כולנו יודעי שמך. כי אך זה דרך הישר שיהי' כל או"א מבנ"י מצפה על כללות בנ"י כי איננו יוצא י"ח במה שהוא לומד ועובד הש"י בעצמו רק ישים מגמתו שיהיו כולם צדיקים ולומדי תורתו לשמה. וזה הענין יש לרמז בפ' ק"ש. כי בפרשה הראשונה כתיב בלשון יחיד ואהבת וכו' ובפ' השני' כתיב בלשון רבים והי' אם שמוע תשמעו בלשון רבים כי עיקר העבדות שיהיו כולם עובדי השם. כי כן דרך הצדיקים האמיתים לבקש ג"כ על חבירו כנ"ל. לכן בפ' השני' כתיב ג"כ שכר עולם הזה ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' כי גם על השפעות עולם הזה צריך הצדיק להתפלל תמיד שלא יחסר מהם כל טוב כמ"ש בר' חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כו' שהוא בעצמו הי' מסתפק במיעוט ועל כל העולם הי' משפיע כ"ט. כי מה דסני לך לחברך לא תעביד. לכן בפרשה ראשונה שמדבר על האדם בעצמו לא נזכר צרכי עולם הזה כלל. רק בפ' שני' שנזכר בלשון רבים מדבר ג"כ בצרכי עולם הזה כי הצדיק צריך להשתדל בזה להשפיע טובות עולם הזה ג"כ לכללות ישראל למען יוכלו לעבוד הש"י בשמחה. וזה הרמז ג"כ בתורה ווי העמודים וחשוקיהם כסף. ווי הם הצדיקים כנ"ל שכל אחד מושך ג"כ את חבירו בווין תתקטר כי השכינה הקדושה מתקשרת עמהם והם העמודי עולם שמקיימים את העולם ועומדים בפרץ להגן על הדור. וחשוקיהם כסף. תשוקתם להשפיע תמיד חסדים טובים. כסף רומז לחסדים כידוע. וזה פי' הכתוב שהתחלנו. דורש טוב לעמו ודובר שלום כו' והנהיג השלום והשפעות טובות לכלל ישראל כאלו היו זרעו ממש כנ"ל. וזה הענין שמצינו בגמ' וחס לי' לזרעא דאבא כו' לפי הידוע מספרים שמרדכי הי' מבחי' אב"א. וז"ש ויהי אומן את הדסה כי אין לה אב ואם. ואי' בזוהר הקדוש ובתקונים אבא יסד ברתא. וזה חם לי' לזרעא דאבא שהי' מעורר החסד העליון. וגם חם בגימ' חיים. ומרדכי הי' מעורר החסד וחיים לכל בנ"י שהם כמו זרעו ממש. כמ"ש ודובר שלום לכל זרעו כנ"ל:
85
פ״ווכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי כו' דורש טוב לעמו כו'. בזה יבואר גודל מעלת וממשלת הצדיק נגד ממשלת רשעים דהנה המה מהבל יחד כי מותר האדם מן הבהמה אין. ד' הוא משפיל רמים ומגביה שפלים עדי מרום. והמן יוכיח כי לפי גדלו הי' מפלתו. לא כן הצדיקים אשר כל גדולתם וחשיבותם הוא מחמת צדקתם ופרישתם והם בורחים מן הכבוד לכן הכבוד רודף אחריהם. וזה הענין שאמרו בגמ' פרשו ממנו מקצת סנהדרין לכאורה תמוה מאי אשמעינן בזה. אך הפי' הוא כי מחמת גודל הפרישות שלו לא הי' יכולת ביד כולם להשיג זאת רק מקצת סנהדרין למדו ממנו הפרישות שלו. וז"ש וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרישתו זהו הי' גדולת מרדכי. וז"ש בתהלים מ"ד כי לא בחרבם ירשו ארץ כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם כו' פועל פעלת בימיהם בימי קדם. כי הצדיק אשר הוא מתקן הז' מדות שהם נגד ז' ימי הבנין הוא מעורר החסד בימי קדם אי' חסדיך הראשונים כמבו' במ"א. וז"ש הלא הם כתובים בספר דברי הימים לפני המלך. היינו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. כמ"ש ואברהם זקן בא בימים. ר"ל כל הימים שלו היו ברורים וצלולים בעבודת הבורא ב"ה וזהו הספר דברי הימים. וזה שמסיים דורש טוב לעמו. הצדיק נקרא טוב וכל הנלווים אליו הם עמו. וזהו בחי' אור זרוע לצדיק כי בדבורו הוא בחי' זריעה בלבבות בנ"י להצמיח בהם רוממות קרן עבודתו ית"ש כמ"ש ודובר שלום לכל זרעו. וז"ש לעיל להקהל ולעמוד על נפשם ר"ל שמרדכי הי' מלמד אותם איך יתחזקו לעמוד על נפשם לכבוש את יצרם הרע וזה הי' שאלת חכמיו וכו' אם מזרע היהודים מרדכי. אם הוא בבחי' צדיק הדור אור זרוע לצדיק. אז לא. תוכל לו כי נפול תפול לפניו. כן יאבדו כל אויביך. ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
86
פ״זא"י ורצוי לרב אחיו וכו' ונקדים מה דכתיב בס' שמואל א' ט"ז אצל מלחמת שאול בעמלק וירב בנחל ודרשו רז"ל על עסקי הנחל. ונראה בדרך הרמז עפמ"ש במ"א בפי' הפ' לר"ב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו. רמז על ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עולה רל"ב והם נגד ד' עולמות אבי"ע וזאת עבודת הצדיקים להמשיך מרצון העליון מימי קדם לז' ימי הבנין הרמוזים לז' ספירות שמתחיל ממדת החסד כיל"ח. וזה אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. כי נשבעת לשון שביעה מהשפעות ימי קדם הרמוז במלת נח"ל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. נחל קדומים. וזה הוא התעוררת רצון העליון נוצר אותיות רצון. משה בגימ' רצון. וכן מרדכי הי' בבחי' משה. הרמוז זה ורצוי לרב אחיו שהמשיך מרצון העליון לד' שמות הנ"ל מנחל העליון אשר שם אין שום מגע נכרי. וז"ש וידגו לרב בקרב הארץ. שהמשיך ד' שמות העולים לר"ב בקרב הארץ בעולם הזה. כמ"ש לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו. כי עי"ז המשיך מפלת הרשעים כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים להמעיט השפע מהם ע"י נח"ל עליון כמובן ובפרט נגד קליפת המן הי' צריך התעוררת רצון הקדום מנחל עליון. לכן בשאול שעמד במלחמת עמלק כתי' ג"כ וירב בנח"ל רמז על הנ"ל. ובזה יש להבין פי' הפ' כימים אשר נחו בהם היהודים הם י"ד וט"ו דלכאורה עיקר הנס הי' ביום י"ג ביום המלחמה. אך לפי הנ"ל יש לרמז כי היו צריכין לעורר אותו העולם נחל העליון אשר שם הוא נייחא גמורה אשר נחו בהם היהודים כמ"ש ונוח מאויביהם כי שם הוא נייחא גמורה בלי שום מגע נכרי כלל:
87
פ״חויהי ידיו אמונה וכו'. הנ"ל לרמז בתיבת אמונה אותיות אמן ו"ה כי בחי' עמלק הי' בבחי' הדעת דסט"א לזאת עשה הפירוד בשם הוי' באותיות ו"ה. וגרם לישראל בחי' שכחה אותיות חשכה. וז"ש תמחה את זכר עמלק לא תשכח. לא יהי' עוד בחי' שכחה ואז יהי' היחוד הוי' אדנ"י עולה בגימ' צ"א כמספר אמ"ן וזהו הרמז ויהי ידיו אמונה אמן ו"ה. וז"ש וגם חרבונה זכור לטוב. חרבונה יש בו ג"כ אותיות חרב"ן ו"ה. שדבר זה גורם הגלות וחרבן בהמ"ק. וזהו זכור לטוב. שיהי' היחוד בשלימות כנ"ל:
88
פ״טוהיה בהניח ד' אלהיך לך מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק לא תשכח. כבר בארנו בפנים ענין מלחמת עמלק כי הוא נוגע במחשבה פגם הדעת. וזה שנאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ראשית הוא המחשבה ואחריתו עדי אובד לעתיד בביאת משיח ב"ב יהי' נאבד זכרו לגמרי. אך בזמן הגלות איננו באפשרי למחות שמו לגמרי. כי הוא נוגע עד הראש דסט"א כמ"ש ראשית גוים עמלק. ופרעה הי' בחי' העורף כתיב בו ולא נשאר בהם עד אחד שהקליפה שלו בטל לגמרי. אבל בעמלק כתיב ויחלוש יהושע את עמלק כו' לא פעל רק להחלישו אבל לא לבטלו לגמרי. עד כי יבא שילה משיח צדקנו ב"ב. וז"ש והי' בהניח ד' אלהיך לך מכל אויביך כו' אז תוכל למחות לגמרי זכר עמלק לא תשכח: שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון וכו'. הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה כו'. הנראה לרמז בזה עפ"י הידוע מספרים הקדושים גודל הפגם אב"ק אשר כמעט מי ינצל מזה ונקה והענין הזה בא ע"י הסתכלות והרהור ח"ו. וכל ענין הגלות המר הזה תולה בתיקון הפגם הזה כמ"ש בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל הם דמעת העשוקים וכאשר יתלקטו הני"ק הנדחים יהי' בנין ירושלים. והעצה לזה לתיקון הברית היא ב' ענינים. האחד הוא הבכי להוריד דמעות מעיניו מעומק לבבו אשר יודע מרת נפשו בזה ימחה הפגם. ועוד זאת מצינו בכתבי האר"י ז"ל כי גם ע"י שירות ותשבחות בשמחה הוא תיקון לפגם הנ"ל. ולזה תיקנו אנשי כנה"ג פסוקי דזמרה קוד' התפלה להכרית כל החוחים ולזמר עריצים הם הקליפות ומשחיתים שנבראו מעון זה. וזה הרמז במזמור שיר חנוכת כו' ד' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור. כי זה נקרא בור מים אין בו וכו'. ולזה במגלה זאת כתיב צום ובכי ומספד וכו' כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה כי גזירת המן הי' ע"י פגם זה כמבואר במ"א על פסוק כל אשר קרהו ולזה כאשר שבו בנ"י בצום ובכי ומספד נהפך לטובה אותיות קר"י לאותיות יק"ר כדכתי' אח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויק"ר. כן תהי' לנו. בזה יש לפרש ג"כ ב' ענינים בפסוק הנ"ל הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. הזורעים. רמז על הוצאת ז"ל ר"ל. יתוקן בשני האופנים הנ"ל. בדמעה. או ברנה. יקצורו ויכרתו כל החוחים והקוצים. הלוך ילך ובכה ע"י הבכי' נושא משך הזרע. בא יבא ברנה גם ע"י השירות ותשבחות נושא אלומותיו. תיקון מדת יסוד צדיק בחי' יוסף הצדיק דכתיב והנה קמה אלומתי וגם נצבה. והבן:
89
צ׳דרוש על קבלת התורה
90
צ״אליהודים היתה אורה. בגמ' דף ט"ו א"ר אליעזר אר"י אורה זו תורה. ובמס' שבת דף פ"ח אמר רבא הדר קבלוהו בימי אחשורוש דכתי' קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר. ובתו' שם מקשים תימה לר"י הא במגלה מצריך לי' רבא להאי קרא לדרשה אחרינא קימו למעלה מה שקבלו למטה עי"ש בתו'. והנה אמנם עוד יש לדקדק בכוונת דבריהם ז"ל שאמרו בזה היתה אורה זו תורה. מי לא ידע בכל אלה כי אך התורה היתה להם לישראל כל הימים. גם מה ראה רבא לחדש לנו בזה כי הדר קבלוהו את התורה בימי אחשורוש מה היום מיומים אשר לא קבלוהו עליהם מחדש בימי כל הנביאים שקדמו להם. גם בעיקר קבלה הזאת יש להתבונן מה צורך לה הלא כבר קבלוהו עליהם כמה פעמים באלה ובשבועה ומה חידש להם עתה קבלה ההיא ומה ענינה. אכן לבאר כל זה נקדים עוד להעיר על מה שאנו מברכין בכל יום ויום ברכת התורה בבקר הלא החיוב של ת"ת אין לו הפסק יומם ולילה ואיך שייך בתחלה לברכה כאשר כבר עמדו הראשונים ז"ל:
91
צ״באמנם כאשר נשים לב על ענין קבלת התורה כפי הכתוב בפ' יתרו. הנה ראשית הדברים אשר פתח הקב"ה לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם כו'. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים כו'. הנה יש לעיין בעומק הענין שתלה הש"י ב"ה סדר קבלת התורה ביצי"מ עד שזה הונח להקדמה ויסוד מוסד לקבלת התורה באומרו ית"ש תחלה הקדמה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. ועתה הנה לכך אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה וכן למשה נאמר מיד בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וכן בדבור ראשון של עשרת הדברות פתח אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ורבים בכתובים האלה אשר הנראה מהם כוונתם כי ענין יצי"מ הוא הקדמה עצמית וסיבה הקודמת למתן תורה אשר כל קבלת התורה תלוי ביצי"מ. ואם כפי הפשט הלא יתכן להודיע נפלאות הש"י גם זולת יצי"מ וגם האמונה מצד המופת אינה בטוחה. וא"כ מה ענין יצי"מ לקבלת התורה. והנה על כוונת הענין הזה נקדים נא דברי קדוש האריז"ל עפ"י הזוהר הקדוש וזהו. דהנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל בכ"מ כי כללות עבודתינו בעולם הזה הוא לברר הניצוצין שנפלו אחרי הפגם של אדה"ר והוא עפ"י הידוע לי"ח בסוד המלכים שמתו וצריכין בירור לעולם ואלו לא חטאו של אדה"ר הי' הכל ניתקן ולא הי' צריך לעולם הזה כלל רק כיון שחטא נשארו מעורבבים ונפלו מני"ק בקליפה יש מהם בדצח"מ ויש בהם בהעכו"ם ולכך בהיות עיקר אחיזת הנחש שהטיל זוהמא בחוה ע"י היסוד שלה לכן במצרים שהוא ערוות הארץ שם נתערבו הרבה מניה"ק. וע"כ גלו ישראל לשם וגם השכינה גלתה עמהם להעלות אותן ניה"ק אשר שם. והנה כל מעשה המצות ות"ת ותפלה הכל הוא לצורך הברורים האלו עד שיושלם הבירור ויבוא משיח צדקנו ב"ב עכ"ל בקיצור. ועתה עפ"י הדברים והאמת האלה נוכל להבין בהיות כל עיקר ענין גלות מצרים רק עבור ניה"ק האלו להעלותם הנה כן עיקר תואר של יצי"מ הוא ג"כ רק ליציאת ניה"ק לאורה אשר הם היו אסורים תחת יד מצרים זה כמה וכמה שנים ועתה יצאו לחירות עולם בתוך בנ"י והם הנקראים גרים שאמר עליהם הכתוב כי גרים הייתם בארמ"צ. וע"ז נאמר ואתם ידעתם את נפש הגר שהוא מני"ק האלו כי גרים הייתם בארמ"צ שהייתם גם אתם גרים ומובלעים בתוך המצרים כנ"ל. וז"ש כי לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם גרים והם הני"ק אשר היו אבודים בידי נכרים וכאשר יצאו בנ"י ממצרים העלום עמהם. הנה כי כן כאשר יצאו הנשמות האלו ערומים מכל תורה ומצוה עד היום ההוא הנה נכון הי' להם ראשונה קבלת התורה לקדשם ולהכניסם תחת כנפי השכינה כאשר נתגיירו רק בצאת ישראל ממצרים אבל בנ"י עצמם הם היו להם בקבלה אחדות הש"י והתורה ומצות כאשר מסרו להם אבותיהם ומה גם שבט לוי שהיו עמהם היו יודעים את התורה במצרים כנודע. אך לאותם הנשמות אשר לא שמעו ולא ראו עדיין דרך ד' להם משפט הבכורה לקבלת התורה. והנה לכך בשעת מ"ת המה היו באמת במעלת התורה ראשונה ובהם הוא שפתח הש"י אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ר"ל עשיתי כמו שאמרו בברכות דף ט' עשאוה כמצולה שאין בה דגים שהוציאו כל הני"ק מהם וזהו עשיתי למצרים בהעלאת ניה"ק מהם וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים "נון "שערי "רחמים ואביא אתכם אלי. לכן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים פי' במה שהוצאתם מכל העמים ולכך לעומתם בא הדבור אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארמ"צ כי להם צורך הראשון בקבלת התורה ביחוד השם אשר לא ידעו עדיין. וזהו הענין שהי' יצי"מ הקדמה והכנה למ"ת וע"ז אמר הש"י למשה בהוציאך את העם ממצרים רמז ג"כ על הני"ק האלו תעבדון את האלהים על ההר הזה כי רק בעבור זה גלו ישראל למצרים להעלותן עמהם לקבלת התורה. והנה כבר נתבאר במה שהבאתי לעיל כי ענין הזה של העלאת ניה"ק הוא תמיד גם בזמה"ז בגלות עיקר העבדות של ישראל הוא להעלות אותם הברורים שבין הקליפות ובכל יום ויום מתחדשים ועולים ניה"ק ע"י עבודת ישראל בתורה ותפלה ומעש"ט ובשעת האכילה בכוונה וכמו שאמר הכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך כי אין יום אחד דומה לחבירו כי הנשמות של יום זה לא היו בחבירו. ולכך כאשר יצאו הנשמות האלו האסורות בידי זרים ויבואו להתגייר בבנ"י הנה צריך להם דרך התורה ולכך בכל יום יורדין הלכות חדשות משמים לצורך נשמות האלו. וז"ש ז"ל במס' ברכות דף ס"ד ע"א כל השונה הלכות בכל יום כו'. שנאמר הליכות עולם לו. ר"ל השונה הלכות לשון לחם משנה פי' כפול כי נתוסף עליו נשמות חדשות הצריכין ג"כ לתורה להחיות א"ע וזהו הליכות עולם לו פי' עניני הליכות העולם לו הם הני"ק אשר באו לו להחיותם בתורתו. וזהו הענין של ברכת התורה בכל יום מחדש. כי זה מוסב על נשמות החדשים האלו שבאו ונתוספו בכל יום ויום ומתדבקים עם אחב"י ועליהם הנה התורה חדשה בכל יום כמ"ש לכן הנה נכון לברך תחלה בה"ת. וזהו שא"א והערב נא כו' ונהי' אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו ולא נאמר וזרענו וזרע זרענו כלשון הכתוב אך הנה זה מורה על ני"ק הללו שיצאו מהקליפה ובאו עתה ללמוד תורה וז"ש בא"י נותן התורה לשון הוה ול"נ נתן התורה כמו אשר נתן לנו תורת אמת. אך לשתף נתינת התורה החדשה עבור נשמת הגרים האלו כנ"ל. וזהו לשון אשר בחר בנו מכל העמים פי' בחר בנו עם בנ"י להדביק בנו ניה"ק האלו מכל העכו"ם פי' שיצאו מכל העובדי כוכבים כנ"ל והנה אחרי המבו' לעיל כי מניה"ק האלו מהם שבאו בדצ"ח והם הברורים מהמאכלים של ישראל והם היוצאים ע"י אכילת מזון בכוונה. הנה לכך יפה אמרו חכז"ל (אבות פ"ג) כל שולחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים ולכאורה יש להבין למה דקדקו לומר דוקא ד"ת על השלחן אחרי אשר כבר למד כל היום כולו. אכן כדברינו נכון הוא כי בהיות ע"י מאכלי השלחן הזה יצאו ניה"ק ונשמות חדשות האלו מברורי המאכלים כנודע. הנה מדי צאתם צריכין הם מיד לד"ת להחיותם ולהושיבם בקרב בנ"י. וז"ש ז"ל כל שלא אמר ברית ותורה בבהמ"ז לא יצא י"ח ומהו ענין ברית או תורה לכאן. אך הכוונה כאשר בארנו כי ברית הוא צריך כריתות ברית חדשה להנשמות האלו שהם גרים וכמו בהגר שצריך להכניסו בבריתו ואח"כ ללמדו תורה וז"ש ובנה ירושלים בבהמ"ז כי כן כתי' בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס הם כינוס הני"ק הנדחים וזהו נעשה ע"י האכילה העלאת הני"ק כנ"ל:
92
צ״גאחר הדברים האלה הנה נוכל להתבונן עתה ברמז רוח קדשו של דוד המע"ה במזמור הללוי' כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס וכו' אשר לכל בר לבב אין קישור לפסוקים האלו. אכן לדברינו יתבארו כולם על נכון. דהנה פסוקי דזמרה האלו הם על בחי' ני"ק כמ"ש כי הם בצאתם מיד הקליפה שהיו אבודים חלילה תחת ידם הנה עתה ישבחו ויפארו לשמו הגדול כמבו' בכוונת האר"י ז"ל שכל מזמור שיר חנוכת קאי ע"ז והנה בזה המזמור הוא מורה כולו על זמר ניה"ק והנה אמר הללוי' כי טוב כו' בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. דהנה כתיב ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים כי כן עיקר קיבוץ הנדחים הם הני"ק המפוזרים בין העובדי כוכבים הנה כל קיבוצם הוא לירושלים של מעלה אשר הוא ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא בביאת משיח צדקנו ב"ב. ולכך אמר הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים אימתי יהי' הזמרה בזמן שהוא בונה ירושלים ד' ע"י שנדחי ישראל יכנס הם הני"ק המפוזרים בעוה"ר בעכו"ם וכמ"ש (בברכות דף מ"ט) אימתי בונה ירושלים ד' בזמן שנדחי ישראל יכנס ע"ש. ובקבוץ נדחים האלו הוא בונה ירושלים. וזהו הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם כי ניה"ק האלו המה נאנחים ונאנקים. בהיותם אבודים ביד עובדי כוכבים כמ"ש דמעת העשוקים ואין להם מנחם ובצאתם לחפשי מיד הקליפה הנה בזה רופא להם ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים ידוע הוא בזוה"ק. גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר כי העלאת הני"ק הם בחכמת הש"י אשר מזמין לכ"א ואחד מבנ"י ניה"ק הנצרכים לו להעלותם כנודע. ובזה מעודד ענווים ד' הני"ק האלו הם ענווים. ועי"כ משפיל רשעים עדי ארץ. כי כאשר יצאו הני"ק מהם הם נאבדים כידוע כי עיקר חיות החיצונים הוא מהקדושה זמרו לאלהינו בכנור המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר כו'. כאשר נודע בכתבי האריז"ל כי ענין הגשמים הוא להעלות ניה"ק כי יורד האור העליון מהקדושה שלמעלה והם עולין מתוך הקליפה ומתדבקין ומתבררין וזהו גדול יום הגשמים ע"ש. וזהו ג"כ מצמיח חציר לבהמה כמו שנתבאר כי נתערבו מהם בדומם מהם בצומח ומהם בבע"ח בבהמה. וזהו רוצה ד' את יראיו את המיחלים לחסדו שבחי ירושלים את ד' כי ברך בניך בקרבך. כי זהו עיקר השמחה של ירושלים בקבוץ בני' לתוכה בשמחה במהרה. וזהו רמז לירושלים שלמעלה כמ"ש לעיל. ובזה השם גבולך שלום כי זהו עיקר היחוד בהעלאת ניה"ק למעלה כנודע. ועליהם אמר השולח אמרתו ארץ זהו דברי תורה הניתן עבור ניה"ק כמ"ש לעיל ועליהם עד מהרה ירוץ דברו ד"ת כנ"ל. הנותן שלג כצמר כו' מבואר במקובלים בסוד של"ג כיל"ח. וזהו שמסיים מגיד דבריו ליעקב כו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום בהיות הני"ק האלו בין העובדי כוכבים כמו שנתבאר ולכך הללוי"ה:
93
צ״דוזהו ג"כ הרמז כל המזמור הללויה שירו לד' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים כי החסידים הם מקהלים הני"ק האלו וז"פ כל המזמור. וזהו לאסור כו' לעשות נקמה כו' כמ"ש זהו הדר הוא לכל חסידיו פי' בחי' הדר הוא אל החסידים והוא מלך השמיני כיל"ח ששם הוא העלאת וחזרת הני"ק כנודע. ובזה הללויה הוא היחוד כיל"ח. וז"פ ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללוי"ה שזהו מוסב ג"כ על הוצאת הני"ק ממצרים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו וכמ"ש: ועתה נחזור לעניננו. הנה זהו הדבר אשר רצו חכז"ל להודיענו. וזה שרצה רבא לומר הדר קבלוהו בימי אחשורוש. כי בהיות בזמן ההוא שעת הכושר להעלות ניה"ק הרבים אחרי גמר שבעים שנה של גלות בבל והוצרכו לבנות הבית שני ועיקר בנין הבהמ"ק הוא ע"י העלאת מ"נ מניה"ק הללו כמ"ש. הנה לכך נאמר לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן זהו כניסת הני"ק של כל היהודים. וזה לשון הנמצאים כי על הני"ק שייך לשון מציאה כמ"ש בשם רבינו ז"ל מצאתי את דוד עבדי והיכן מצאתי בסדום כמו שהי' נשמת דוד המע"ה עתידה לצאת מבית האסורים כמוב' במקובלים. וזהו ששייך לשון מציאה כמ"ש האובדים בארץ אשור כי היו כמו אבידה מאז ובאבידה שייך לשון מציאה ולכך נאמר הנמצאים בשושן. ולכך הי' צריך תורה עבור ני"ק האלו להחיותם ולגיירם כמ"ש. הנה זהו שאמר רבא הדר קבלוהו בימי אחשורוש עבור ני"ק שיצאו וזהו לשון הדר שחזרו ני"ק למקומם לבחי' הדר כנ"ל. וז"ש ליהודים היתה אורה זהו תורה. כי על אור נשמות הללו הופיע ממרום אור תורה חדשה כנ"ל. וז"ש מיד אחרי הפסוק הזה ובכל מדינה ומדינה כו' מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע הוא מוסב על דבר המלך הקב"ה ודתו דת של תורה מגיע כו' שמחה וששון ליהודים כנ"ל ורבים מעמי הארץ מתיהדים הם הני"ק שהיו מתחלה בתוך עובדי כוכבים כנ"ל עתה מתיהדים בצאתם נתגיירו כנ"ל וקבלו התורה עליהם כנ"ל. והוא הדבר שכתוב לעיל מיני' פתשגן כתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה הוא הדת של תורה כנ"ל להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם היינו ע"ד שכתוב לעשות נקמה בגוים הוא העלאת הני"ק. וז"ש ובשנים עשר חודש כו' אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות הוא כמ"ש נעשה ונשמע. ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם פי' אשר ישלטו היהודים בהני"ק שהיו בשונאיהם ועתה יצאו מהם כנ"ל. וז"ש נקהלו היהודים בעריהם. פי' הני"ק האלו נקהלו היהודים בעריהם. וזש"נ נקהלו ועמוד על נפשם. כי באמת הם נפש אחינו בנ"י הקדושים כמ"ש לעיל. וזהו הטעם שלא עשו י"ט ביום המלחמה רק ביום אשר נחו בהם היהודים מאויביהם כי ביום יציאת הני"ק יומא קמא לא אמר להו ולא מידי כמו שהי' במתן תורה רק ההנחה עושה מצוה. וזהו כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם. הם הני"ק שהיו להם מנוחה מאויביהם בצאתם מהם. וז"ש למעלה אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עי"ר גימ' פ"ר ועי"ר וא"ו מוסיף על פ"ר הם הצדיקים שנקראים ווין כנודע הם המתיקו הפ"ר דינין. וז"ש להקהל ולעמוד על נפשם כמ"ש נפשם בהם תתעטף. וז"ש לאבד את כל חיל ועם ומדינה הצרים אותם כי הני"ק צרורים תחת ידם וברשותם. וזהו ביום אחד להדבק בד' שנאמר ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. וזהו ושללם לבוז כי טרף נתן ליראיו וז"ש קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם פי' עליהם ועל זרעם הם הני"ק אשר מז"ל. ועל כל הנלווים עליהם הוא ע"ד המובא בזוהר הקדוש ובספרים עת אשר שליט האדם באדם לרע לו פי' לרע לו של בליעל ששולט בהצדיק עי"כ הצדיק לוקח הקדושה מקרבו ומוציא בלעו מפיו. כן ע"י ששלט הקליפה בני"ק האלו של זרע ישראל עצמם ר"ל. והנה כאשר חזרו ני"ק של בנ"י עצמם אליהם חזרו ג"כ הני"ק שהיו להם כבר כמבואר למעלה כי הכל לרע לו של הסט"א כי מוכרח לפלוט מה שבלע מאחרים ומה שהי' לו מכבר. ועתה נבוא לתרץ קושי' התוס' שהתחלנו שמקשה בכאן דרש רבא מיני' קימו מה שקבלו כבר והתם ילפי מיני' קימו למעלה מה שקבלו למטה. לא קשה מידי כי באמת שניהם לדבר אחד נתכוונו כי זהו מוסב על ני"ק שקיימו והחזיקו ישראל בצאתם מידי החיצונים להחיותם. וזהו קימו מה שקבלו כבר הם הני"ק שהי' כבר בידי החיצונים כנ"ל. וזה הוא הדבור עצמו קימו למעלה מה שקבלו למטה כפי המבואר בכתבי האריז"ל כי עיקר היחוד למעלה ע"י מה שקבלו למטה הם הני"ק. וזהו ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים כי אותן הני"ק נקראים בני תמותה כמ"ש לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה כי חלילה הם כמתים ביד החיצונים. אך הש"י ב"ה מוציא אסירים בכושרות וז"פ שבכל יום ויום הי' מרדכי מעלה ניה"ק. וז"פ מתהל"ך בחי' הני"ק המתים הלך לפני חצר בית הנשים הוא מלכות שבכל העולמות העלה מ"נ ועי"כ זכה לדעת בחי' היחוד שלום אסתר ומה יעשה ב"ה היחוד כנ"ל:
94
צ״הוהנה אחרי כל הדברים והאמת האלו אשר בארנו יתבארו לנו דברי חכז"ל בגמ' מגילה ופתח דבריהם יאירו לנגד עינינו. וז"ל בגמ' רבא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח העם. ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח העם זה המן דכתי' והעיר שושן נבוכה. ויש להבין מאיזה מקום יצא לומר כי ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר לשון ברבות רבים משמע ואלו אך שנים היו. אך כדברינו הוא מרמז על ני"ק הרבים אשר נאספו על הצדיקים האלו ונתדבקו בהם כמ"ש והאיש מרדכי הולך וגדול ר"ל בכל יום הולך וגדול יותר ע"י ניה"ק אשר גדלו ורבו עליהם במצות ומעש"ט ועל ידיהם הוא הולך וגדול ובמשול רשעים יאנח העם זה המן כי בעת אשר שלט המן היו ני"ק נאנחים ונדכאים מצרת האויב וזהו נאנח העם הני"ק וכן ישמח העם הם הני"ק. וכן אר"י זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי הארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר. ג"כ הכוונה כנ"ל כאשר יבואו כל הני"ק אז ראו כל אפסי הארץ את ישועת אלהינו. וזהו ג"כ שם בגמ' רב אשי אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כי אמנם ניה"ק האלו הם גוי מקרב גוי כמ"ש כנ"ל:
95
צ״ודרוש השני
96
צ״זאחר הדברים האלה הי' דבר ד' אל אברם כו' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. פירש"י אחר שהרג את המלכים הי' דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו המקום אל תירא אנכי מגן לך מן העונש וגם שכרך הרבה מאד ע"ש. ויש להבין וכי א"א ע"ה הי' עובד ע"מ לק"פ שהי' דואג על איבוד שכרו בעוה"ב. גם מה שאמר אנכי מגן לך מן העונש של הריגת המלכים קשה הלא הוא לא הרגם בידו ובזרוע עוזו רק על פי נס כמאמרם ז"ל (במס' תענית כ"א ע"א) דהוה שדי עפרא והוה סייפי' גילי והוה גירי. וא"כ למה יענש א"א עליהם וד' לא רצם כי רשעים היו. אמנם הנה בהאריז"ל כי הנה כל עניני מצות ומעש"ט של העולם הזה הוא להעלות ברורי כל הנשמות שנפלו בין החיצונים אחרי הפגם של אדה"ר שנתערב מאז בכל מיני דצח"מ ומהן בעובדי כוכבים. והן הנה שהיו בדור המבול ודור הפלגה ובסדום. ועיקר רוב תערובתן הי' במצרים שהיא ערוות הארץ ע"כ גלו ישראל שם להוציאם. ויש נשמות אשר הם בפנימיות של האדם והמה טובים. אך מחמת איזה עון וחטא ח"ו הנה נשמה מהקליפה באה לו וחופפת עליו ועי"כ מעשיו לא טובים. ויש אשר יזכה ע"י מעשיו שעשה איזה מצוה ובאה לו מזה איזה נשמת צדיק ומסייע לו לעשות מעש"ט. והנה עיקר הבירור הוא בהמאכלים כיל"ח. אך אם האדם אוכל שלא בכוונה הראוי' אז ע"י אכילתו עוד הוא מקלקל והקליפה ח"ו מתדבקת בו. ויש ג"כ אשר מחמת ענין אחר חלילה מתקלקל כי נדבק בו קליפת אותו דבר שרצה לתקן כידוע הענין בסוד יוחנן כ"ג שבסוף נעשה צדוקי ע"ש בגלגולים. הנראה מכל הדברים האלו כי יש צדיקים אשר יגיע עליהם כמעשה הרשעים ע"י שנתדבק בהם מקליפת אותן הניצוצות שנפלו מאז בעומק תהומא רבא ובין החיצוני' ולזה צריך שמירה מעולה. הנה זהו שנאמר בפ' נצבים כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארמ"צ ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו את שקוציהם וכו'. פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וכו'. לכאורה יש לדקדק למה זה האריך בכל הקדמה הזאת כי אתם ידעתם את אשר עברנו בארמ"צ וכל הכתובים האלה עד שאמר פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה הי' לו לומר זה מיד. אך הבחינה הוא ע"ד שהובא בדברינו לעיל מכתבי מר"ן האריז"ל כי בצאת ישראל ממצרים העלו עמהם כל הני"ק שהיו טבועים במצרים מני אז. והנה ע"י העלאת הני"ק הנה ח"ו לפרקים יוכל האדם להתקלקל עוד כמו שנתבאר ומה גם אותן הנשמות שהיו במצרים הן הנה כבר הושרשו בחטא דור המבול ודור הפלגה לכן גם היום כאשר נדבקו בבנ"י יוכלו להרע להם עוד חלילה. לכן זה הדבר אשר העיר עליהם משרע"ה. וזש"א כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארמ"צ ובקרב הגוים אשר עברתם לעומת הנשמות האלה דבר זאת כנ"ל לכן כאשר הנשמות האלו עברו בקרב העובדי כוכבים שהיו ת"י ותראו את שקוציהם כו' פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה ר"ל פן נדבק ח"ו בבנ"י איזה קליפה שורש קליפת הניצוצין האלו להחטיא ח"ו את ישראל חלילה. וע"ז הנה הזהירם משה רבינו עליו השלום כנ"ל. וזה שהתפלל משה רבינו עליו השלום למה ד' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארמ"צ ר"ל כי על כי הניצוצין האלו דביקים בהם אשר הוצאת אותם מארמ"צ כו' וזה גרם להם לחטוא ח"ו. וזהו הענין שהי' אצל המרגלים שהיו מתחלה אנשי השם גדולים וטובים ואח"כ נתקלקלו בדרך מאין באה להם זאת. אך הענין הי' שהרי אמרו ארץ אוכלת יושבי' היא ופרשו ז"ל שאמרו בכל מקום שעברנו מצאנו קוברי מתים. וזהו הי' כאשר נודע כבר ענין המובא בגמ' יהיב עיני' בי' ונעשה גל של עצמות. שהכוונה בנתינת עינים הוציא חיות הקדושה וממילא נשאר מת. כך המרגלים שהיו צדיקים גדולים בכ"מ שנתנו עיניהם הוציאו הניצוצות מן הכנענים לכך נפלו פגרים מתים. והנה כאשר הוציאו הניצוצות האלו מהם יש מאותן הניצוצות שהיו רעים מאד משרש הסט"א דבקו במרגלים וגרמו אותם לחטא כנ"ל. והנה זהו הי' ענין הפגם של מרגלים אבל ליהושע וכלב לא הזיקו הניצוצות האלו כלל. ולכך זהו שאמר הכתוב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. פי' אע"פ שהיתה רוח אחרת עמו מאותן הניצוצות ואעפ"כ וימלא אחרי לכך והביאותים אל הארץ אשר נשבעתי כנ"ל:
97
צ״חוהנה זה הדבר שנאמר אצל הים וירא ישראל את היד הגדולה כו' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכתיב אח"כ וייראו העם כו'. המשך הכתובים איך תלוי זה בזה הלא גם מקודם הי' להם יראת השם. אך כאשר נתבאר הוא נכון כאשר ראו ישראל את מצרים מת על שפת הים ונדבקו כל הניצוצות שיצאו מהם עם ישראל. לכן יראו עתה מהם פן יתקלקלו חלילה על ידם כאשר בארנו פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה והתיקון שלהם הי' ע"י שירת הים שנתקרבו כולם מיד לקדושה. וזה הענין ד"ת וזמירות שאומרים על השלחן בשעת הסעודה מיד כי בשעת האכילה הוא העלאת ניצוצות כנ"ל וצריך לחנכם מיד בהקדושה להחיותם ואם לאו הוא קרוי זבחי מתים כי ילכו לבחי' הסט"א הנקרא מתים כידוע. וזה שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד כו' וילחם בישראל וישב ממנו שבי וידר ישראל נדר וכו' ויחרם אותן כו'. ואח"כ נאמר מיד וידבר העם באלהים ובמשה וכו'. יש להפליא למה עד העת ההיא לא דברו על המן אחרי אכלוהו זה ארבעים שנה ומה אירע להם עתה. אכן כאשר נתבאר הוא נכון הכנעני הזה מלך ערד הוא הי' עמלק כנודע. והנה כאשר החרים אותם ישראל ויוציאו ניצוצות חיותם מהם הנה באו בקרב ישראל ושורש עמלק הוא שורש הסט"א. לכן הם גרמו לישראל לדבר באלקים ובמשה אשר לא כן עשו ישראל עד היום ההוא רק ניצוצות הקליפה האלו פגמו אותם. לכך כתי' מדה כנגד מדה וישלח ד' בעם את הנחשים השרפים הרמז שצריכים לבער מעצמם בחי' הרע של ניצוצי עמלק שהוא משורש זוהמת הנחש כי הם אשר נשכו בעם. וזה שאמרו ישראל שירה על הבאר אחר עברם בגבול ארנון ונהרגו האמורים. מה ענין השירה הזאת שנאמר אז ישיר ישראל וכו'. אך כאשר נהרגו הרבה מהגוים האלה יראו ישראל מהניצוצין שלהם לכך למדו מיד לומר שירה ובזה יהי' תקנתם כמ"ש. ובזה הוא הכוונה ברמז הכתוב אצל פנחס שאמר הש"י הנני נותן לו את בריתי שלום דיש להבין מה ענין הברית שלום לכאן ויש מן המפרשים אמרו שהי' לו שלום משבט שמעון שלא יהרגוהו על שהרג נשיאיהם. אך זה קשה לקבלו. אכן עפ"י הנ"ל יבא לנכון כי פנחס שהרג את זמרי שעשה מעשה הרע הזה הנה נפשו נגעלה בטומאת החטא הזה והי' פנחס ירא לנפשו פן תדבק בו מבחי' נפש ההרוג הזה כי זהו הענין שנפש המת תרדוף לההורגו כמ"ש לכך הבטיחו הש"י הנני נותן לו את בריתי שלום שיהי' שלום לו ולא יזיק לו כלל. וזה הענין הכתוב אחר מלחמת מדין ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים וכו' אתם ושביכם. והנה כבר הקשה הרמב"ן ז"ל למה לא אמר להם כזה תיכף בתחלת מלחמת סיחון ועוג להתחטא מטומאתם ע"ש שתירץ. אך כאשר נתבאר הנה הענין הי' על אשר הרגו בנ"י את הצוררים האלה בנכליהם אשר נכלו כו' שהיו טמאים ומטמאין במחשבתם בנ"י לכן הי' יראים פן ח"ו נדבק בהם בחי' הרע של נפשות הטמאים הללו לכן הזהיר להם משה רבינו עליו השלום להתקדש ולטהר. וז"ש אתם ושביכם הם בחי' השבי של הניצוצות הנ"ל. אבל מתחלה במלחמת סיחון ועוג הי' משה רבינו עליו השלום עמהם ולא יכלו לפגום את ישראל כלל רק עתה כשהלכו הם לבדם הוצרכו להתקדש מאותן הניצוצין כנ"ל. וזהו הי' הקרבנות שהקריבו אחרי המלחמה הזאת כמ"ש לכפר על נפשותינו הם הנפשות הנ"ל. וזה הי' ענין שבנה משה רבינו עליו השלום מזבח אחר מלחמת עמלק ויקרא שמו ד' ניסי וכו' למה לא בנה מזבח אחר כל הניסים שנעשו לישראל עד הנה ביצי"מ וקריעת י"ס והמן וכיוצא אך הכוונה כנ"ל אחר מלחמת עמלק שיצאה נפשם בנה מזבח להקריב קרבן לכפר על בנ"י מנפשות הטמאים הללו לבל יוכלו להזיק לבנ"י. וזה הי' ענין שאול המלך שטעה והשאיר את אגג מלך עמלק חי וגם הטף והנשים והצאן מאין בא לכלל טעות הזה. אך יען שהרג את העמלקים האלו פגמו את נפשו הקדושה ובא זה לכלל העבירה ההוא. וזה הענין בעצמו שהי' אצל יואב שר צבא שהכרית כל זכר באדום וטעה בין זכר לזכר אשר יש להתפלא על גדול הדור כזה איכה יפול בטעות הזה. אך הסיבה הי' ג"כ כנ"ל כי כאשר הרג את העכו"ם עם רב כזה דבקו הניצוצות הטומאה בנפשו להביאו לכלל טעות לחטוא כנ"ל:
98
צ״טוז"ש בפ' ראה. כי יכרית ד' את הגוים האלה אשר אתה בא שמה כו' השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך פן תדרוש לאלהיהם לאמור איכה יעבדו הגוים האלה כו'. ויש להתבונן בהמשך הכתובים האלה שאמר הכתוב השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך הלא נהפך הוא כאשר יראה השמדת הגוים האלה מפני מעשיהם הרעים יפחדו וייראו לעשות כמוהם וערש"י שם שרצה לכוין פירוש הכתוב הזה אך לפי הנ"ל נתבארו על נכון כי הוא זה שאה"כ על אשר יכרית ד' את הגוים האלה מלפניך ויצאו הנצוצות האלו שבלעו מהם ויבאו בכם ויש בהם נצוצות רעים וחטאים מאד. לכך עתה בא להזהירם להשמר מהנצוצות האלה וע"ז אמר השמר לך פן תנקש אחריהם פי' אחרי הנצוצות האלו שהיו בגוים האלו לאמר איכה יעבדו כו' אעשה כן גם אני. ובזה נכון אמר הכתוב אחרי השמדם מפניך כי בסיבות השמדם מפניך יצאו הניצוצות מהם ויבאו בכם וצריך אתה להשמר מפניהם לבל תנקש אחריהם פן יחטאו אותך לד' כנ"ל. וזה שאמר הכתוב אחרי כן את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. והפי' כאשר נתבאר הוא לבל תאמר כי השמדת ז' אומות עובדי כוכבים האלה יוכל להזיק לו כנ"ל. א"כ לא אשמידם כלל כי מה לו ולצרה הזאת לירא מהם. לכך אמר הכתוב את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם תשמרו לעשות לבל עבור על לא תחי' כל נשמה ואמר לא תוסף עליו להתחכם נגד מצותיו כנ"ל. ולא תגרע ממנו ר"ל לא תירא מהם כלל כי לא תגרע ממנו אני מבטיחך שלא יעשו בך גרעון וחסרון כלל כנ"ל. ועתה הנה כל הדברים האלה שביארנו המה בכתובים במזמור הללויה הללי נפשי וכו' אשר כבר נודע כי פסד"ז הם מורים על העלאת נצוצות. והנה במזמור הזה אמר השומר אמת לעולם הוא רמוז על היחוד תפאר"ת ומלכו"ת. אמת הוא תפארת לעולם היא השכינה ואמר כי היחוד נעשה ע"י שעשה משפט לעשוקים הם הנפשות העשוקים כמ"ש במ"א דמעת העשוקים והוא נתבאר כבר על ניה"ק אשר תחת יד החיצונים ואמר עושה משפט לעשוקים ע"י שנותן לחם לרעבים כידוע בשם הבעש"ט רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי ע"י תערובות ניה"ק במאכלים נעשו בנ"א רעבים גם צמאים להעלותם וזהו נותן לחם לרעבים ד' מתיר אסורים פי' עי"כ ד' מתיר אסורים האלו שהיו אסירים בעפר ובצמחים ובזה ד' פוקח עורים וזוקף כפופים. וד' אוהב צדיקים המעלים הנצוצים האלו. ד' שומר את גרים הם הניצוצות האלו הנקראים גרים כמ"ש לעיל. יתום ואלמנה יעודד בחי' יתום ואלמנה ידוע לי"ח ובזה דרך רשעים יעות וימלוך ד' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה:
99
ק׳מעתה נחזור למה שהתחלנו. הנה זה הדבר שהי' אצל אברהם אבינו ע"ה שנאמר אחר הדברים האלה הי' דבר ד' אל אברם כו' אל תירא אברם אנכי מגן לך כו'. כי כאשר הרג המלכים האלו ויצאו הנצוצות מהם להדבק בא"א ע"ה הי' ירא לנפשו לבל יכשל בהם חלילה על ידם כמ"ש לכך אמר לו הש"י אל תירא אנכי מגן לך כמ"ש כי שמש ומגן ד'. ר"ל אנכי מגן לך לבל יפגמו אותך לי כמ"ש שומר ד' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד ר"ל אף בעת כי כל הרשעים ישמיד שומר הוא את כל אוהביו לבל יוכלו להרע להם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וז"ש אסתר כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי. אסתר היא השכינה איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את ישראל ע"י ניצוצות העובדי כוכבים האלה כנ"ל. וזה שצותה להשיב את הספרים מחשבת המן לבל ישאר ממנו שריד ופליט מהניצוצות הטומאה שהיו בו לבל יזיקו לישראל חלילה. ולכך נאמר בכל מלחמתם ובבזה לא שלחו את ידם הוא בזת הנפשות ונצוצות של מספר ההרוגים לא שלחו את ידם מטעם הנ"ל:
100
ק״אדרוש השלישי
101
ק״בוכאשר אבדתי אבדתי. יש להתבונן שתי האבידות הללו למה. אכן הנה בגמ' מגלה דף ט"ו ע"א פרשו חכז"ל שאמרה אסתר ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת כי עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי מבית אבא כך אובד ממך ופרש"י דאשת ישראל שזנתה ברצון אסורה לבעלה. ובתוס' שם מקשים אמאי לא גרשה ותהא מותרת לחזור לו ע"ש בתירוצם. אמנם לבאר כל זה נקדים עוד להציע איזה הערות בענין הזה מה שעמדו הראשונים ז"ל להוכיח מהגמ' זאת שלפנינו. דהנה בתוס' כתובות דף ג' כתב הר"ת דביאת עכו"ם אינה ביאה ואין חייבין עלי'. ומתוך כך התיר ר"ת באשה שזנתה ברצון לעכו"ם שלא נאסרה על בעלה דאין ביאתו ביאה. ומקשה בתוס' שם מגמ' דהכא שאמרה אסתר דאסורה אני עליך. גם הנה באה"ע כתב הרמ"א בסי' קע"ח בשם מהרי"ק אשה שזנתה כדי להציל נפשות מישראל ממיתה אסורה לבעלה והביא ראי' ממעשה דאסתר שאמרה אסורה אני עליך. אשה שנתיחדה עם אנשים בדרך ובאתה ואמרה נתיחדתי ונאנסתי י"א דאינה נאמנת במגו ואסורה ע"ש. והנה בעיקר הדין הזה של מהרי"ק שלמד ממעשה דאסתר דאסורה לבעלה כבר הקשו האחרוני' ז"ל כי אם לדין יש תשובה ואין הוכחה מכאן יעו"ש בדבריהם. כי בענין כזה שרצו לסטים להורגה ורבים עמה איך יחשב לרצון שתאסר על בעלה בעבור זה. הלא אין לך אונס גדול מזה. והאמנם כי באמת ק"ל גם במעשה זאת של אסתר איך תחשב לרצון הלא היא מתחלת כניסתה אל המלך לא תכוון רק לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה למה תיאסר כמ"ש ואם אח"כ יארע לה אונס כזה שיבא עלי' בע"כ הלא תהי' בלי ספק אנוסה גמורה. ועל תחלת כניסתה אין לחייבה כי בהיתר נכנסה לשם מצוה ומה לה לחשוב מה שיהי' בסופה וכזה הוא מבואר בהר"ן פ' ר"א דמילה בשם הרמב"ן ז"ל כי מותר למול בשבת אף אם לא יהי' לו חמין לרחוץ אחר המילה עד שיוכרח לחלל שבת מ"מ מותר כי עכשיו מותר לעשות המצוה ואם אח"כ יארע שיצטרך לחלל השבת אז יהי' בפקוח נפש דוחה שבת וממילא יהי' מותר ע"ש. והא ראי' שהרי בהדין שאח"ז שכ' הרמ"א באשה שנתיחדה שאינה נאמנת לומר אנוסה אני. אבל אם היינו יודעים שבאמת אנוסה היתה לא היינו אוסרים אותה אעפ"י שנתיחדה כי לא היינו חושדין אותה לרצון וזנות על דבר היחוד דאל"כ אין לך אשה שתהי' מותרת ליכנס בין אנשים בדרך או בעיר על מו"מ וכי כולי עלמא נחשבו לזונות. נמצא כי לכתחילה מותר לבא בקהל אנשים ואם אח"כ יקרה מה שיקרה הלא אנוסה היא באמת ואין לה לחשוב מה יהי' בסופה. כן כאן אצל אסתר מתחלה נתיחדה בהיתר ומה לה לדאוג על אחרית הדבר שתתאנס וגם אז הלא מותרת היא:
102
ק״גאכן לישב כ"ז נקדים נא להתעורר עוד על מה שמצינו בגמ' באיזהו מקומות שאמרו מן האמוראים דבר הלכה ופסק דין וטעו בדבריהם עד שהקשו עליהם ואח"כ נודע הדבר למפרע שהדין הי' אתם וצדקו במשפטם. כמו שמצינו בגמ' ב"מ אצל רבא בענין פשיעה בבעלים איכסף רבא לסוף איגלאי מלתא דהאי שעתא שכרה הוי שתי. וכן בשאר מקומות מצינו כן. (ע"ש בדף צ"ז ע"א). והנה כל בן דעת יתפלא בזה איך יטעה רבא בדבר פשוט כזה ולמה תצא מלפניו לקלקל את המשפט כי לא דבר ריק הוא. אולם הנה אמרו בגמ' שבת דף י' ע"ב כל דיין שדן דין אמת לאמיתו מעלה עליו הכתוב כו'. ויש להבין כפל הלשון של אמת לאמיתו. אך הכוונה הוא כאשר לפעמים יבא בלב הדיין הצדיק לטעות בדבר המשפט אשר למראה עיניו ישפוט וכפי הנראה לכל העולם שטעה וזה הוא באמת הדרך האמת עפ"י אמיתות הענין שיוכיח סופו על תחלתו אשר אז יוודע הדבר כי דבר ד' בפיו אמת. נמצא כי הנה הטעות הזה של תחלה הוא הדרך ומבוא להאמת הנגלה בסופו. והכל הוא מאת ד' שלא יכשל הצדיק בדבר המשפט. כמו שכאן אצל רבא אלולי לא טעה רבא והי' מורה שפטור מטעם פשיעה בבעלים אז אח"כ לא הי' בצדק משפטו כאשר אח"כ אגלאי מלתא שחייב הי' כי לא הי' בבעלים. נמצא כי אם הי' הוא מורה המשפט כדת בתחלה אז הי' זה טעות הענין בסופו כי לא כך הי' המעשה. ומה הי' עושה רבא אם הי' מורה כדת ולא נגלה הדבר לכל העולם אז הי' מחייב ממון שלא כדין כי מה לו לעשות אין לדיין אלא מה שעיניו רואות לכך מזמינין לו משמים בלב רבא וכמוהו לטעות כדי שעי"כ יהי' דינו דין אמת לעולם כי סוף הדבר לאמת הוציא משפטו וז"פ אמת לאמיתו ר"ל שהדין דין אמת לאמיתתו של דבר הנעשה כנ"ל וז"ש באבות פ"א על ג' דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם הפי' ענין השלום אל המשפט כי צריך לעשות שלום עם המשפט כי אם הדיין הוא מורה ד"מ ומחייב את האחד שבועה והוא נשבע לשקר ונפטר אף כי הוא עשה עפ"י הדין מ"מ אין בזה עדיין שלום להנתבע מן התובע כי הוא מתמרמר על הפסד ממונו בחנם. אבל אם הדיין הוא דן ברוח משפט ד' אשר עליו כמ"ש הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות אז לא ימלט כי ד' יהי' בעזרו ויכוון את דבר המשפט לעשות שלום בין שני הבע"ד עפ"י אמיתות הענין וזהו הנקרא מורה הוראה בישראל וזהו ושפטו את העם משפט צדק עד"ז הוא משפט צדק כי הטעות הזה של הדיין אמת ומשפט ושלום לאמיתתו של דבר.
103
ק״דוהנה זה הדבר שהי' אצל אסתר כאשר נבאר דהנה עיקר הענין שצריך הצדיק לכוון בעת ירצה להפיק רצון על כלל ישראל הוא למסור נפשו בשני העולמות אף אם יאבד עי"כ מעולם הזה ומעוה"ב מ"מ לא ירפה מעבודתו עבודת כלל ישראל לטוב להם וכמ"ש זה אצל משה רבינו עליו השלום שאמר מחני נא מספרך הוא ספר החיים לעוה"ב כמבו' במפרשים. הנה כי כן כאשר רצתה אסתר להציל את כל ישראל בבואה לפני המלך הוכרחה גם היא למסור נפשה בב' עולמות והנה בעולם הזה מסרה נפשה כמו שאמרה כל אשר יבא אל המלך אשר לא יקרא אחת דתו להמית. אך במסירות נפש מעוה"ב אם תבעל לאחשורוש ברצון תאבד גם מעוה"ב ועתה הנה באמת גם הבעילה של אח"כ לאונס יחשב כמ"ש לעיל כי תחלתה בהיתר וסופו באונס אבל היא בבואה לפני המלך נעלם ממנה הדין הזה כי אנוסה היא וחשבה למשפט כי לרצון יחשב לה א"כ תאבד עי"כ עוה"ב בהזנותה עם נכרי וכ"ז הי' מאת ד' מן השמים שנתן לה מקום לטעות כדי שתכנס במסירות נפש של ב' עולמות ואז תהי' הצלה שלימה כי אם היתה יודעת שאנוסה היא ומותרת לא היתה יכולה לבא למסירות נפש של עוה"ב כנ"ל נמצא כי באמת עפ"י הדין אנוסה היא ואין זה רצון כלל ולא נאסרה על מרדכי מעולם רק מה שאמרה עכשיו ברצון הוא עפ"י דבורה וטעותה שחשבה עצמה לרצון. ומעתה לא קשה קושי' התו' הו"ל למרדכי לגרשה מקודם. כי הלא הוא הי' יודע האמת שמותרת תהי' לו ואנוסה היא אך הוא הי' רוצה בכך שתטעה בעצמה לבעבור תהי' במסירות נפש בב' העולמות כנ"ל. ומרדכי שוב חשב בעצמו שהוא יאבד מב' עולמות על שהכניס את ישראל לסכנה הגדולה הזאת והוא שאמר ואת ובית אביך תאבדו. בית אביך כיון על עצמו. ולכך כאשר גם שניהם מסרו נפשם בב' עולמות שניהם יכלו להציל. מעתה לא קשה כלל הקושיות שהבאתי לעיל כי מכאן מאסתר אין ראי' כלל כי באמת אנוסה היתה כנ"ל. ובזה מתורץ ג"כ קושי' הנו"ב דהו"ל יהרג ואל יעבור כי הלא אנוסה היא כמ"ש רק שחשבה כי היא מחויבת ליהרג ושלא לעבור כדי שיהי' לה מסירות נפש בב' עולמות כנ"ל וטעתה בדין למען יבצע ד' האמת לאמיתו כמ"ש למעלה אצל רבא והנה זה מדת הצדיקים העובדים את ד' ית"ש למסירות נפש תמיד בב' העולמות וכמ"ש במד"ר כי בשעה שהפילו את א"א ע"ה לכבשן האש רצו המלאכים לירד ולצנן את האש מפניו אמר הקב"ה אני בעצמי ארד ואצנן ע"ש. וכן מצינו אצל חנני' מישאל ועזרי'. והענין הוא כי אמנם הצדיקים הקדושים האלו הם שמסרו א"ע בב' עולמות כנ"ל יותר משאר הצדיקים שמוסרים א"ע לכבוד ד'. וכן אי' בתוס' כתובות אצל חנניא מישאל ועזרי' כי אותו הצלם לא הי' ע"ג כלל רק אנדרטי' עשוי' לכבוד המלך ולא נאסרו להשתחוות לו ואעפ"כ לא רצו והנה אי' ברמב"ם ז"ל פ"ה מיסודי התורה כי בכל אלו שאמרו יעבור ואל יהרג אם נהרג שלא לעבור הוא מתחייב בנפשו. נמצא כי חנני' מישאל ועזרי' כשהותרו אז לעבור והם מסרו נפשם עברו על ד"ת ואבדו עוה"ב עי"כ ואעפ"כ לא השגיחו כלל ע"ז כדי לקדש שמו ברבים מסרו א"ע לאבידת ב' העולמות וכן א"א ע"ה הנה מסר א"ע לאבוד ב' העולמות דהנה השל"ה כתב על פי' מתי תבא לידי ואקיימנו שהי' מצפה ר"ע. כי באמת אם כי האדם מחויב למסור א"ע לכבוד הש"י אבל אינו מחויב לרדוף אח"ז להתגרות ברשעים להמיתו. וז"פ תבא לידי מעצמו שלא אתגרה אני להביא המסירות נפש למעשה. נמצא כאשר א"א ע"ה הוא הי' מתגרה תמיד ברשעים שהיו באותו הדור כנמרוד וחבריו ומסר נפשו תמיד לצעוק ברחובות ושווקים כי כל אלהי כו' אלילים וד' שמים עשה. הנה זהו המסירות נפש הוא שלא כדת המחויב והרי זה מתחייב בנפשו כדברי הרמב"ם ואבד עוה"ב ובכ"ז לא השגיח כלל על שום דבר רק מסירות נפש לפרסם אלהותו ית"ש בעולם אף אם יאבד מב' עולמים. לכן זכו אלו הצדיקים שירד הש"י בכבודו ובעצמו לצנן לפניהם האש כדברי המד"ר כנ"ל. וז"פ כאשר אבדתי אבדתי משני עולמות דרך זה אוכל להושיע את ישראל. וגם דברי הגמ' הנ"ל הוא על נכון כנ"ל והבן:
104
ק״הבגמרא מגילה (דף ד' ע"ב) ר' יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגלה. י"ל בזה ברמז כי תיבת מגלה בלא יו"ד עולה ע"ח מנין לחם לפי הידוע כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מלתא רק במזלא וגם מזלא עולה ע"ח בגימטרי' ג"פ הוי'. ג"פ כ"ו עולה ע"ח כנגד ג' דברים הללו הנשפעים ע"י ג' שמות הויו"ת העולים ע"ח. אך לפעמים נכתב מגילה מלא ביו"ד הרמז על היו"ד עלאה כדכתי' פותח את ידיך א"ת ידיך אלא יודי"ך כידוע לי"ח כי גם ג' הויות השפע יורד עליהם מן היו"ד כנ"ל כמ"ש וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. וזה הרמז ביוד הכתוב במגילה על השפע היורד לג' ענינים הללו העולים כמנין ע"ח הוא ע"י היוד. וז"פ הגמרא מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגלה פי' ע"י קריאת המגלה יורד ההשפעות בבני חיי ומזוני לכנ"י ומפני כן המצוה לפשוט את המגלה כאגרת כדי שיתפשט השפעות טובות לכל העולם אמן:
105