תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, לזאת חנוכהTiferet Shlomo, on Festivals, Zot Chanukah

א׳זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל. הנ"ל דהנה ידוע כי זאת רמוז לשכינה הקדושה זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. זאת נחמתי בעניי כו'. וכן נאמר זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך. וכדי לבא בביאור כ"ז נקדים. הנה קדמונינו ז"ל רמזו בפסוק הזה. זאת חנוכת המזבח כי הוא רמוז על ח' ימי חנוכה. והענין הוא כי ח' ימי חנוכה האלו הם מכוונים למדות העליונים. בני בינה ימי שמונה עם המלכות והנס הנעשה בשמן כי צריך להמשיך החסדים מחכמה אל בינה והוא הנקרא שמן. שמן תורק שמך. ולכך "מי "שעשה "ניסים הר"ת שמ"ן כי עיקר הנס והחסד בא מבחי' השמן והחכמה כנ"ל אשר שם אין מגע פוסל כלל כידוע. והוא שנאמר ביעקב אבינו ע"ה ויצק שמן על ראשה ראש ה'. שמן ראש הוא בחי' החסדים הראשונים שלש הראשונות. ויצק ההארה עד ה' המלכות. והנה נ"ס גימ' יב"ק עם הב' אותיות והוא ר"ת "יעננו "ביום "קראנו כי זהו עיקר הנס שנעשה לישראל בכל עת צרה וצוקה שלא תהא ול"ת ר"ל הנה הש"י ברב רחמיו מרים את קרנם למעלה ראש עד בחי' הרחמים העליונים אשר הם בלי סוף ובלי תכלית כמ"ש מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה ר"ל ע"י שקראתי השם י"ה מן המצר ענני במרחב י"ה רחובות הנהר ברחבי ידים יותר מעלה כבתחילה הבאה מבחי' הרחמים עליונים וז"פ לשון נס לשון הרמה. וזהו הרמז ג"כ בשם יב"ק "יעננו "ביום "קראנו "יחוד "ברכה "קדושה שעי"ז ממשיך עליהם יחוד ברכה קדושה יתירה במעלה יותר כמ"ש ביעקב אבינו ע"ה ויעבר את מעבר יב"ק להנצל מפני עשו הרשע ויעבירם את הנח"ל הוא השם נח"ל מי"ג מכילין דרחמי "נוצר "חסד "לאלפים והוא השם המתעורר בחנוכה ר"ת "להדליק "נר "חנוכה. והשם הזה הוא מכוון ליום השמיני דחנוכה זאת חנוכה. וזהו להדליק גימ' ע"ב ס"ג מ"ה כי צריך להמשיך החסדים עד שם ב"ן דעשי' והנה נוצר הוא רצון כי זהו שנעשו הניסים ברצון הש"י ב"ה בלי שום טעם רק אשר רצה הקב"ה לעשות לנו הניסים הללו בזמן הזה כמו שהי' רצון הבורא ב"ה בתחלת בריאת העולם לברא את העולם בשביל בנ"י ועל הרצון אין שייך שאלה למה עשה כך. כי כן רצה כי הוא מחסד עליון ב"ה שרצה להטיב לברואיו וברא את העולם בשבילם. הנה כי כן בכל עת ובכל שעה שעושה עמנו ניסים ונפלאות עד אין מספר הם ג"כ בלי שום טעם ושאלה אם ראוי אם לא ראוי כי כך רצה. וזהו בחי' זקן מלא רחמים כי השם נח"ל הוא מי"ג ת"ד. כמ"ש יש לנו אב זקן ר"ל כשראו עצמם במצודה בעת ההיא התעוררו עליהם בחי' זקן מלא רחמים לעשות להם נס בלי שום טעם וזהו לא בסבא טעמא. ובכן כאשר הש"י ב"ה מפליא לעשות כאלה עם עמו זה הנקרא בחי' חק בלי טעם כמ"ש זכרו נפלאותיו אשר עשה וכו' ויעמידה ליעקב לחק לישראל כנ"ל. והנה זהו שנאמר שבקשו להעבירם על חוקי רצונך כנ"ל ר"ל שבקשו להעבירם חלילה לבל יעשה להם ניסים מפאת הרצון הטוב ב"ה הנקרא חק. אבל אתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם ר"ל הרמות אותם והעמדת להם בבחי' הרצון והרחמים העליונים כנ"ל. והנה כתי' אודה ד' בכל לבב וכו' הוד והדר פעלו הוא מרומז על הודאה של חנוכה. וזהו הוד הוא בחי' חנוכה הוד כיל"ח. והדר פעלו בחי' הדר הוא מלך השמיני משמונה מלכים שמלכו בתחלת ברי"ע בסו"ד שבירת הכלים והרפ"ח ני"ק שנפלו עד המלכות השמיני נקרא הדר שלא נאמר בו וימת והוא פרי עץ הדר וכן הדר הוא לכל חסידיו והענין הוא כי צריך האדם לראות להעלות הניצוצין אלו להשיבם אל מקומם כמ"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים פי' משבירת הכלים ראה הני"ק במצרים שנקראת ערוות הארץ וכן כתי' וילקט יוסף את כל הכסף בשבר אשר הם שוברים כסף הם הניצוצות הכסופין למיעל קמי מלכא בשבר בסו"ד שבירת הכלים וכן הוא אומר ויצבר יוסף ב"ר ר"ב ניצוצין. וזהו שמורה השם מלכות הדר כי צריך להדר ולהשיב אלי' כל הני"ק שנפלו מאז. וז"פ הדר הוא לכל חסידיו כי ע"י החסידים ואנשי מעשה ישוב הכל לתיקונו. והנה המלך הדר הוא מכוון ליום השמיני דחנוכה. וצריך אמנם ביום הזה לראות לתקן הני"ק שנפלו מאז. וכבר נתבאר לנו במ"א כי שורש כל הניסים הוא העלאת הני"ק שנפלו שזהו פי' לשון נס הרמה וזה הענין בנר חנוכה נר ד' נשמת אדם כמ"ש באהרן להעלות נר תמיד פי' להעלות נשמות ישראל שנפלו מאז אשר ע"ז נאמר בסוף המזמור כו' הדר הוא לכל חסידיו כנ"ל, וז"ש בגמ' המהדרין נר לכל אחד ואחד ולא אמר לשון הרגיל בכל מקום החסידים או אנשי מעשה ולמה אמרו לשון מהדרין. כי רמזו רז"ל בדבריהם על בחי' העלאת הני"ק אשר נקרא הדר הוא לכל חסידיו כנ"ל וזה פי' הדרן עלך. וזהו נר לכל אחד ואחד פי' כאו"א צריך להיות עבודתו בימים האלו להעלות הני"ק. וז"פ ענין מהדרין לשון תשובה תשוב אל ה' כנודע. וכמ"ש באאע"ה שאמר לו הש"י לך לך מארצך להעלות הני"ק ואח"כ אמר לו והי' ברכה. פי' השם הוי' ב"ה להבריך אל ה' האחרונה כנ"ל. וז"ש עוד בנ"ח מכאן ואילך מוסיף והולך כל מוסף הוא בחי' יסו"ד ליחד זו"נ. וז"ש זאת היא השכינה היתה לי כי פקודיך נצרתי. והוא שאמר הוד והדר פעלו כמ"ש וצדקתו עומדת לעד צדק היא השכינה עי"כ היא עומדת לעד. אמנם אחרי כל הדברים האלה. הנה צריך האדם להתבונן ולשום אל לבו בכוונת הניסים והודאתם בימים האלו עפ"י פשוט כי צריך לשוב אל ד' ולתקן אשר פגם ח"ו בברית בהוצאת ז"ל אשר גם ע"י האדם עצמו יצאו ני"ק ונפלו מאד מאד כיל"ח וע"ז הוא מורה לשון ניסי"ם ונפלאו"ת נ"ס ר"ת "סומך "נופלים. נפלאות נפ"ל או"ת. וכל מקום שמדבר הכתוב בענין הזה קראו נס כמו ונשא נס לכל כו' וכ"נ ושא נס לקבץ גליותינו. נדחי ישראל יכנ"ס וקרב פזורינו מן הגוים ונפוצותינו כנ"ס מי שעשה ניסים לאבותינו וקבץ נדחינ"ו. כי זהו עיקר הגאולה שתהי' במהרה שנאמר אח"כ והביאנו לציון עירך ברנה וכו' וע"ז הוא שאמר הכתוב זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. זאת היא השכינה עשו לשון תיקון להשיב נדחי ישראל אלי' זהו עשו וחיו כי הצדיק נקרא חי כמ"ש עוד יוסף בני חי כי מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כנ"ל. וזהו יהי' ע"י שמירת הברית להיות חיים כנ"ל. זהו יהי' ע"י שהאלהים אני ירא ע"י יראת שמים יבא לשמירת הברית. וז"פ כל זאת באתנו ולא שכחנוך כ"ל בחי' יסו"ד זאת היא השכינה הוא היחוד זו"נ ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך. אבל במ"א כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף פי' לא זכר בחי' יסו"ד דכר המשפיע ולכך וישכחהו שכח את הבורא ב"ה וז"ש זכר עשה לנפלאותיו בחי' זכרון המשפיע עשה בכל דור ודור. טרף נתן ליראיו. טרף הוא רפ"ח ובגלות נקרא טרף כיל"ח אותו הטרף נתן ליראיו להחזיר הכל אל מקומו. יזכור לעולם בריתו ע"י הצי"ע. והבן:

ב׳ועתה נחזור לביאור הכתוב זאת חנוכת המזבח. זאת היא השכינה. חנוכת המזבח. חנוך הוא כמו חנוך לנער רמז שצריך לחנך ולהרגיל א"ע בבחי' המזבח לזבוח את יצרו. ביום המשח אותו. כי זהו הענין של שמן המשחה כי כל אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. הנה עי"כ הוא נתחנך ונתקדש להיות מחשבתו טהורה בלי פגם עבירה והרהור כי שמן משחת קודש נקרא שמן הראש הרמוז לחכמה מחשבה קדושה. וזהו הפי' זאת היא השכינה. הנה תיקונה יהי' ע"י איש שהוא מבחי' חנוכת המזבח כנ"ל. ויהי' מבחי' יום המשח אותו נמשח ונתקדש במחשבתו ואותו הוא בחי' אות ברית קודש הוא הצי"ע. ואמר הכ' מאת נשיאי ישראל מאת היא האל"ף המפריד בין ב' אותיות כי הצדיק הוא המחלק הב' אותיות מ"ם תי"ו לבל יתקרבו. וזהו נשיאי ישראל עי"כ יתקרבו ויתנשאו ישראל. וזהו שנאמר אח"כ נשיא אחד נשיא אחד ליום כמ"ש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. כי ב' פעמים אחד בגימ' הוי'. וזהו כי גם ישראל צריכין להיות באחדות אחד כמו ש אלהינו הוא אחד. אז יתיחדו בהשם הוי' ב"ה ויהי' ד' אחד ושמו אחד הם ישראל. וזהו נשיא אחד נשיא אחד ב"פ אחד גימ' הוי' יתנשאו כל ישראל כאחד. וזהו שמע ישראל ד' אלהינו פי' כאשר ד' הוא אלהינו ועובדים אותו כאחד אז ד' אחד כנ"ל והבן. ד' ישימנו משומרי בריתו וזוכרי פקודיו לעשותם. אמן:

ג׳(בפ' וישב) כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה. ידוע כי כל ענין הפרשה זאת יהודה ותמר ופרץ וזרח הם רמז לימות המשיח ב"ב. ער ואונן רמז לבהמ"ק ראשון ושני שנחרבו. ויהודה הי' מסתכל אז עד"ז כי עודנו לא באה העת לחננה להיות הגאולה שלימה כידוע בפי' עד כי יבא שיל"ה הוא מלך המשיח ש"י ל"ו. וז"פ כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה כי עודנו לא בא הגאולה שלימה להיות עת דודים היחוד למעלה כידוע שיהודה רמז לספי' המלכות לכן ההכרח גם עתה בזמן הגלות (חסר איזה תיבות) וגם עתה בזמן הגלות הש"י מראה נפלאותיו הרבים עמנו בעת צרה ח"ו. וזה בכל העמים נפלאותיו. אף שאנו בגלות בין העמים אפ"ה מראה נפלאותיו עמנו. וז"פ העונה אותי ביום צרתי. לשון עונה ויחוד כביכול מתיחד עמנו בעת צרתנו. וז"ש שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וז"ש הקורא ק"ש בעונתה שהיחוד הוא בק"ש. וז"פ העונה לעמו בעת צרה:

ד׳נסים ונפלאות עד אין מספר. זכר עשה לנפלאותיו כו'. לשון זכרות והשפעה כמ"ש נתת ליראיך נס להתנוסס. פי' שיצמיח ממנו עוד ניסים רבים אין מספר וז"ש על הניסים כו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שיתעורר גם עתה החסדים שהיו בימים ההם גם בזמן הזה וזה הרמז בפ' מה הערבון אשר תתן לי. פי' שיהי' לנו גם עתה בזמן הגלות כח להיות לנו קיום בכובד הגלות. ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך. חותמך. רמז על בחי' צי"ע השומר חותם הברית קודש. ופתילך הם מצות ציצית ותפילין ותפלה. ומטך. פי' מטה כלפי חסד. באלה הענינים יש לנו קיום בגלות כמו שהי' בנס חנוכה ע"י פך השמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג פי' שהכה"ג הי' משומרי הברית ע"י טהרת מחשבות. וזה ג"כ הרמז ותשב בפתח העינים. רמז לשכינה הקדושה שורה בצדיק שיש לו טהרת המחשבות ע"י שמירת עינים כמ"ש אי' הקדשה היא בעינים. הקדושה היא בעינים ששומר עיניו מראות ברע. ועל ידו יש לנו קיום בגלות. כמ"ש כי אתי יאכלו האנשים בצהרי"ם. לשון אות"י. יאכלו האנשים בצהרים. צה"ר י"ם. צה"ר לשון מאירות י"ם יסו"מ כי הוא העושה היחוד בספירת יסו"מ והבן.

ה׳צור כל העולמים צדיק בכל הדורות. הנ"ל לפמ"ש כי בתחלת בריאת העולם היתה כוונת הבריאה תיכף שיהי' בכל דור צי"ע אשר על ידו יהי' קיום העולם. וז"ש ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים. וזה שכתוב ביום עשות ד' אלהים כי הצדיק נקרא אלהים כמו שאמר תפלה למשה איש האלהים. והצדיקים המקיימין את העולם הם נעשו שותפי' להקדוש ב"ה במע"ב. ואלו הן אשר הולכים תמיד במסירות נפש כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. פי' שהולכים במסירות נפש להשיב נפשם למקור החיים כמ"ש אליך ד' נפשי אשא ומוכנים לזה תמיד. וז"ש ועל נפשותינו המופקדות לך. פי' שנפשם הי' בהם רק בחי' פקדון ועומד להחזיר. לכן זכו לעשות ניסים על ידם כמ"ש ועל ניסיך שבכל יום עמנו וז"ש כל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל וכו' פי' הנשמה יצאה מן הכלל שהיתה מקודם נכלל בא"ס ומקור הנשמות הוא בחי' כלל. וכאשר באה לעולם הזה היא בחי' פרט. וע"י מסירות נפש להיות חוזר לבחי' כלל. אי אתה דן אלא כעין הפרט. ר"ל הצדיק הזה הוא בחי' ותגזר אומר ויקם. אי אתה דן. פי' שמבטל כל הדינין וע"י הוא הנהגת העולם. ובזה הי' ענין ר"ע ועשרה הרוגי מלכות. כמ"ש תלמידי ר"ע רבינו עד כאן. פי' הלא ביכולתך לבטל הגזירה ולהעביר כל הקמים עליך. והשיב להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה כו'. כי אך על זה היתה תשוקתו תמיד לעמוד במס"נ. אך לא רצה לגלות הדבר בפני התלמידים עד אשר יבא לידו בפועל ממש. וז"ש זמן ק"ש הי'. עתה נגמר כוונת הק"ש שהי' קורא כל ימיו בכוונת מסירות נפש כזה וז"ש אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד. פי' באחדות שלו שהי' לו תמיד מס"נ. וכן כל עשרה הרוגי מלכות כי אחר החורבן הי' ספירת המלכות בנפילה והם העלו אותה והועילו ג"כ לדורות הבאים להיות להם קיום בגלות. ואי' בסידור של"ה בכוונת אל נקמות ד' שינקום מעובדי כוכבים נקמת עשרה הרוגי מלכות כו' וזה הרמז בתוה"ק אנ"ה אנ"י בא אני ר"ת "אל "נקמות "יי. אנ"ה. "אל "נקמות "הופיע וזה הענין שזכו להתלבש בלבוש אחר כו' לפ"מ דאי' בזה"ק פ' שלח דף קס"ט ע"ב א"ל ר"ש ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא כו' ושאילו דא קמי' רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות כו'. כי ע"י מסירות נפש זכו להתלבש באותו בחי' שזכו ישראל בשעת מ"ת שפרחה נשמתם מחמת גודל הדביקות ומסירות נפש לעלות במעלה העליונה. וז"פ השם נפשנו בחיים ה' ש"ם. עי"ז ניסים ונפלאות עד אין מספר. וזה הענין שהתחלנו צור כל העולמים צדיק בכל הדורות. שרצונו הי' שיהי' כן צדיק בכל הדורות אשר יהי' במסירות נפש ועי"ז יבואו כל הניסים וישועות בכל דור כמ"ש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. וזה הרמז בגמ' בנר חנוכה. מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. פי' ע"י מצות מזוזה דכתיב בה פ' ק"ש וחיוב מסירות נפש על יחודו ואחדותו ית"ש. עי"ז נר חנוכה בשמאל. כי הנס של חנוכה הי' ג"כ ע"י בחי' מסירות נפש כנ"ל:

ו׳הנחה עושה מצוה. יבואר עפ"י מה שבארנו במ"א ואדם אין לעבוד את האדמה כו' דהנה לעולם צריך מ"נ להשפיע מ"ד לעולם הזה וז"ש הכתוב ואדם אין כי צריך אדם לבחי' אין לעורר זיווג או"א לעבוד את האדמ"ה שם שתי ההי"ן בראש ובסוף ותיבת אד"ם באמצע גימ' מ"ה לרמז לזו"נ כתפארת אדם לשבת בית. להריק השפעות טובות מאימא עלאה לזו"נ אך מבחי' אין רחמים פשוטים וזה שאמר פרעה מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו לכאורה הלא בע"כ שלחם מארצו ומה זאת התחרט הלא הוכרח לשלחם חפשי. אך פרעה בהיות משורש הסט"א רק הרע לו כי ידע היחוד זו"נ נשלם עתה ע"י בנ"י. וזהו שהתמרמר מ"ה זא"ת עשינו הוא זו"נ עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. וזה שאמרו אחי יוסף מה זאת עשה אלהים לנו כאשר ראו כי התגלגל עליהם הרעה הזאת תמהו מ"ה זא"ת עשה אלהים לנו וכי חלילה היחוד נעשה במ"ה זא"ת ע"י בחי' הגבורה הנקרא אלהי"ם לא כן רצונו כמו שנאמר ביוסף צי"ע ויט אליו חסד. וכן בחנוכה הנח"ה עושה מצוה. שתי ההי"ן מאימא עלאה לשכינה. ונח באמצע. פי' להשפיע כל טוב להיו' נחת רוח לעולם:

ז׳א"י הנחה עושה מצוה. פי' שגדול שכר המצוה להיות נייחא לאדם העושה להיות לו מנוחה מכל התלאות מסביב לבל יטרידנו הסיבות. רק שלום ובריאות ולא יחסר כל טוב הדלקה עושה מצוה. שיהי' כח במצוה להדליק הלבבות לעבודת הבורא. כמ"ש בפי' הנרות הללו אנו מדליקין כמבואר במ"א:

ח׳מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. מ"ס הם היפך אותיות ס"מ. כי בעת אשר יגיע ימי הרצון נהפך הכל לטובה כמ"ש במגלה וישם המלך מס על הארץ. מ"ס עולה מאה כנגד מאה ברכות. וזה בנס היו עומדים שיש להם עמידה וקיום בזמן הנס וגם בחנוכה אי' ולא מצאו רק פ"ך אחד שמן. פך עולה בגימ' מאה. כי ג"כ המשיכו מאה ברכות ע"י הדלקת נר חנוכה:

ט׳ויעקב נסע סכותה. איתא בספרים הקדמונים כי יעקב אבינו ע"ה נסתלק בסוכות והשבעים יום כלו בחנוכה ואז עלה באור ד'. כה תאמרו לאדוני לעשו כה אמר אחיך יעקב. ואח"כ כתי' ויחץ את העם לשני מחנו"ת. חנ"ו הם האותיות המפרידים בין ב' אותיות מ"ת. חנ"ו וכ"ה האמור תחלה הוא חנוכה הרמוז באותיות חנוכ"ה. כה רמוז לשכינה כה תברכו את בנ"י כנודע בזוהר הקדוש ח"נ וכ"ה וי"ו רומז למדת יעקב ויוסף צי"ע. בנח כתיב מצא חן כי הוא הי' אז צדיק הדור וצנור המשפיע. וביוסף כתיב חן ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר חנו בעיני שר ג' ראשונות המשיך בבחי' חן. קדם ידעתי מעדותוך כי לעולם יסדתם כי כולם בבחי' יסוד ודרך שם ידע הכל הוא בחי' הידיעה ובית הסוהר בית ידוע. הסוה"ר הוא בחי' לבנה שכינתא תתאה. מקום אשר אסירי המלך כנ"ל הם הצדיקים המיחדים ומכוונים למעלה ומאסרים החיצונים כידוע מכוונת התפילין והרצועות כמבואר בלש"י של תיקון האר"י ז"ל והכל הוא בבחי' יוסף. וכן נאמר במרום ילמדו עליו ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום. משמרת הוא בחי' נוטרי הברית הוא הכלי לשלום וסיום הכל הוא שלום. וישם לך שלום הוא סיום ב"כ וסיום שמ"ע הוא ג"כ שלום כי עיקר הברכה להיות כלי בשמירת שלום. וכ"נ ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד ולכאורה חסד עליון וראשון הוא מבחי' ברית אבל לפי דרכנו יאמר כי בשמירת הברית והכלי יושמר החסד לבל ילך לסט"א ואח"כ ונמצא חן לבחי' הרמוזה הנ"ל ושכל טוב ידוע. ולזה נאמר כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך יאמר עבור השכינה זכרתני בבחי' שמירת זכרות כאשר ייטב לך. טוב ידוע. והוצאתני מן הבית הזה. אבל אח"כ כתי' ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ירמוז בזה כי אם אין זכרות אז וישכחהו שכח"ה בחי' חשכ"ה. רמז ג"כ לימי חנוכה אשר בקשו להשכיחם תורתך להביא אותם לבחי' חשכות כנ"ל. והצדיק הוא בחי' זכרות לכן אמר יוסף ולא חשך ממנו מאומה. כי הוא נקרא אור כמ"ש ויהי אור זה מעשיהם של צדיקים אור ולא חשך. והנה הגלות נקרא חשך כידוע דבריהם ז"ל חשכה זו מלכות עובדי כוכבים מזה נמשך ג"כ להשכיחם תורתך לשון שכחה חשכה. ע"כ זרח בחשך אור לישרים הוא הצדיק הקדוש הזה מתתיהו בן יוחנן מתת יה"ו כי מתת ד' היתה להאיר אז חשכן של ישראל ע"י הצדיק יס"ע קרן אורן של עולם בהיות הוא צנור המשפיע בחי' חן כנ"ל וזה הרמז מתת יה"ו ב"ן לשם ב"ן עולם העשי'. יוחנן בחי' חן כנ"ל. אז ויהי אור ולא חשך ובטל כל גזירות השכחה מצד בחי' זכרות ובאמת הנה אך זה העיקר הנס אשר הזמין השי"ת הצדיק כזה באותו הזמן להיות צנור ההשפעה להמשיך אור שלמעלה בעולם. וז"ש ולא מצאו רק פך אחד של שמן מונח בחותמו של כה"ג פ"ך גימ' מאה אחד העליון של שמן ידוע כי המשיך מאה ברכאין דלעילא מראש צדיק העליון מעין הברכה צי"ע צדיק אתה ד' והוא אשר מונח בחותמו של כה"ג והשפיע אור גדול בעולם הזה על ידו כנ"ל:

י׳ויקחם ויעבירם את הנחל ויותר יעקב לבדו. בכתובים הללו נרמז פה ענין חנוכה עפ"י הידוע מספרים סוד הדלקת נ"ח נגד י"ג מדות ויום השמיני נגד מדת "נוצר "חסד "לאלפים ר"ת נח"ל מרומז בר"ת "להדליק "נר "חנוכה. וזה הרמז ויקחם ויעבירם את הנח"ל. ויעבר את מעבר יב"ק ר"ת "יחוד "ברכה "קדושה. ר"ת עולה קי"ב כמספר ב' שמות הוי' אלהי"ם כיל"ח. וכתיב ויותר יעקב לבדו. ובמשה רבינו ע"ה כתיב ג"כ ונגש משה לבדו. רמוז לעולם העליון אשר שם רחמים גמורים ואין שום קטרוג כלל. וז"ש הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא כו'. ממקומו הוא יפן ברחמים. וז"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. נשר ר"ת "נ' "שערי "רחמים על גוזליו מה שגזלו החיצונים ירחף ומגין עליהם לבל ישלטו ויבוזו זרים וז"ש בתפלה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. פי' שהעמיד אותנו באותו העולם הנסתר שנקרא רחמים רבים. ועי"ז רבת את ריבם כו' ועי"ז נעשה הנס כנ"ל:

י״א(בפ' מקץ) ותרב משאת בנימין. ממשאת כולם חמש ידות. יש להבין ענין החמש ידות האמורות כאן וכן בבני יהודה בלידת פרץ וזרח נאמר ג"כ חמש ידות ארבע מפורשים שם יחד ובתיבת המילד"ת כתיב בה נמי יד. אך הנה ידוע כי כל גלגולי הסיבות מהשבטים בירידתם למצרים וענינם וטענתם עם יוסף הכל מורה ומרמז על ענין גלות בניהם אחריהם כהיום הזה. ולא באה בתורה ספורי המעשיות כפשוטם רק הכל מאת ד' השכיל להיות יהודה הוא הנכנס בעובי הקורה יותר מכל אחיו והוא צעק כי עבדך ערב את הנער מעם אבי. בהיות אמנם בא הרמז על גלות האחרון הזה אשר עיקר הגלות הוא לב' השבטים האלו יהודה ובנימין כי כן יהודה רומז למלכו"ת ובנימין רומז ליסו"ד וע"י שניהם נעשה היחוד בגלות. כי עתה בגלות משמש בנימין תחת יוסף. לכן לשעבר הי' עיקר השראת השכינה בחלקו של יוסף בשילה. ואח"כ הוסב להיות בהמ"ק בחלקו של בנימין עם יהודה להיות תואמים מלמטה במקום בהמ"ק ונתחבר גבולם יחד במקום מזבח כמ"ש בגמ' כי היסוד כלה בחלקו של יהודה כי קרן מזרחית דרומית לא הי' לו יסוד שהוא בחלקו של יהודה רק בנימין הוא היסוד וליהודה הסובב כי צריך לסבוב סביב הצדיק יסוד צדיק לעולם. וזה שצעק יהודה כי עבדך ערב את הנער תנה אותו על ידי כמו ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים בגלות. ולכך אלו הם החמש ידות הנאמר אצל שניהם להורות חזקת היד בגלות והם חמשה כנגד חמשה דברים שחסרו בבית שני. וזה שקראה אותו אמו בן אוני לשון אנינות הוא להיות הוא היסוד כי מורה על הגלות. אך אביו קראו בנימין לומר גם זה טוב לישראל להחזיק בימינם בגלות הארוך הזה בין העמים. וז"ש בפרץ וזרח ויתן יד ואח"כ השיב ידו. כי הנה פרץ רמוז על הגאולה שיצא ממנו משיח אך מי יעמוד ומי יכול להחזיק עד יום בואו לכן בטרם נולד משיח ויתן יד כי זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק ויתן יד לקיים בנ"י בגלות עד ביאת משיחנו ב"ב וכנגד הידות האלו נאמר ג"כ חמשה ידות בנוסח על הניסים מסירת גבורים ביד חלשים וכו' ורבים ביד מעטים כו' ה' הידות האלו רמז לה' האחרונה בשם הוי' שהיא עתה בגלות אבל בשעת הטובה נאמר רק ג' ידות יד הגדולה יד הרמה יד החזקה:

י״בנחזור לענינינו לכך אמר יהודה כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתנו פן אראה ברעה כו' כי אין עלי' ויחוד רק ע"י יסוד צדיק ונפשו קשורה בנפשו. והבן. אך בזמן הגאולה שתהי' במהרה ישוב הכל ע"י יוסף הצדיק כמבואר בזוהר הקדוש בפ' ולא עמד איש אתו ע"ש ועל אותה השעה נאמר ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו כי חיש מהר יבא משיח בן יוסף לבשר לעמו הישועה ואז יהי' היחוד שלם כמ"ש ברוך ד' מציון שוכן ירושלים הללויה. ואז יתגלו האורות והשפעות בלי ערך ומסך המבדיל חלילה לא כמו שהוא עתה בגלות כי כל הניסים והטובות הכל באים בהסתר ומתלבשים בדרך הטבע. ועל כזה רמז בענין חנוכה כי בראשונה בזמן הטובה הניחוהו על פתח ביתו בחוץ לפרסם הנס כי באו הניסים אז לעין כל אבל בשעת הגזירה בגלות מניחו על שלחנו ודיו לומר כי הנס הוא בהסתר. ולעתיד כי ישוב היחוד על נכון אז ירדו וישפיעו האורות בנגלה כמ"ש ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה כי ירדו ההשפעות בלי שום מסך ובלי לבוש רק החוצה כמ"ש מהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה כו':

י״גוצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו. דהנה כל מצות ומעש"ע שאנו עושים בגלות הוא לאוקמי שכינתא מעפרא ולקרב היחוד ועי"ז תהי' הגאולה ב"ב וזהו הצמיחה אשר נצמח ע"י הזריעה במעש"ט כי מעט מעט הוא צומח ועולה קרן הישועה וז"ש מתפללים שיהיו מעשינו ג"כ ראוים ועולים בצמיחת הקרן לדוד ועריכת נר לבן ישי דהנה הערכה הוא ההכנה לדבר הבא אח"כ כמו שעורך השלחן לאכול לבני אדם כן מכינים הכל ליום שכולו שבת והוא הכנה דרב"ה. לומר יהא שמה רב"ה מברך לעולם בו' וכל מעשה שבת מאתמול גמר"א ל"ה. ר"ל לגמור ולסבור בתלמוד לשם יחוד קב"ה ושכינתי' ועי"ז תקרב הגאולה. וז"פ ועריכת נר לבן ישי כי זהו אורו של משיח ובמהרה בימינו פי' בצירוף ימים להגאולה כמו ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. כמ"ש אומרים בימי מתתיהו והבן.

י״ד(בפ' תצוה) ובהעלות אהרן את הנרות כו' לפני ד' תמיד לדורותיכם. הנה נר רמוז לנשמות בנ"י כמ"ש נר ד' נשמת אדם. גם שמן זית זך רמז לנשמה. וידוע לי"ח כי אמנם ענין העלאת הנרות הוא העלאת נשמות בנ"י הנקרא נר ואח"כ מתעורר אור החוזר לאפקא נשמתין זהו שאמר הכתוב בהעלות אהרן כה"ג ידוע את הנרות בין הערבים דאיכא תרי ערב. ערב רב וערב קטן יקטירנה לפני ד' הוא במסירות נפש לאתערא מ"נ ולהוריד נשמתין ממ"ד כמו ר"ע וחביריו עשרה הרוגי מלכות כמ"ש במ"א וזהו לפני ד' לדורותיכם להביא נשמות לדור דורות וז"ש בגמ' הרגיל בנר הווין לו בנים ת"ח לכאורה מה ענין רגיל אם אינו מחויב עפ"י מצוה. אך רמזו בתיבת הרגיל י"ה רגל. כי ע"י היחוד או"א נמשכים נשמות בנ"י כמ"ש שבטי י"ה עדות לישראל משם י"ה וכן רגל גימט' ע"ב קס"א ע"י נמשכים השפעות וקדושות [וז"ש הרגי"ל בנר הווין לו בנים ת"ח והבן]. והנה ענין העמדה לפני ד' מורה על מסירות נפש כמ"ש באליהו חי ד' אשר עמדתי לפניו כי אליהו הי' הולך כל ימיו במס"נ. וכ"נ בפנחס ויעמוד פנחס ויפלל. כי הצדיק הדור המעלה נשמות ישראל הוא כל ימיו במסירות נפש כמש"א דוד המלך ע"ה אליך ד' נפשי אשא. וע"י מסירות נפש הוא בטל במציאות העומד לשרוף כשרוף דמי ועי"כ יכול לעלות למעלה מן הזמן והטבע ויזכה להעשות ניסים על ידו כמו שהי' בימי מתתיהו אשר מסרו נפשם על כבוד ד' ועמו כמ"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. ר"ל רק אתה עמדת להם כו' והעמידה הוא מסירות נפש להיות רק אתה עומד עליהם. וז"ש על הניסים כו' בימי מתתיהו כו' כי מסר כל ימי חייו לד' ולזה נעשו ניסים על ידו כמ"ש פועל פעלת בימיהם בימי קדם. ר"ל הפעולה והנס הי' עם ימיהם שמסרו כל ימי חייהם. עי"ז הגיעו לימי קדם עולמות הקדם. וכן נמשך הארה תמיד לימים האלו מימי קדם כנ"ל והבן. וז"ש בגמ' לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה וכו' למה לא עשו י"ט תיכף הלא בכל יום ראו תוקף הנס. אכן באותו השנה לא היו עדיין מדריגות עלייתם בקביעות אצלם כי האדם עשוי להשתנות עולה ויורד. אך לשנה האחרת כאשר עמדו במדריגתם העליונה אז קבעום בקביעות בהלל והודאה וי"ט:

ט״ומדליקין מנר לנר. דהנה כתיב (שמואל א ג׳:ג׳) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ד'. ואמרו חכז"ל עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל ובאמת זה חסד עליון אשר בכל דור ודור צדיק כתמר יפרח להיות צנור ההשפעה כמ"ש לא יכבה בלילה נרה. השכינה אינה נותנת לכבות נר הצדיקים בגלות המר הזה הדומה ללילה. זה שרמזו חכז"ל מדליקין מנר לנר פי' מצדיק לצדיק עד שלא שקעה שמשו של זה עולה זה עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן:

ט״זבמס' כריתות דף ה' ע"ב. אמר לו ר' יהודה וכי נס אחד הי' בו והלא הרבה ניסים נעשו בו מתחלתו לא הי' אלא י"ב לוג וכו' ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא וכו'. להבין ענין הניסים אשר נעשו בשמן דוקא ולמה הוא רגיל בניסים מאז ועד עתה בחנוכה אך הנה שמן רמז לחכמה ואור החכמה העליונה הוא אור שבעת הימים הגנוזים לצדיקים לע"ל. והנה הכוונה בהתחלת הבריאה בחכמה להיות העולם מתנהג הנהגה למעלה מן הטבע רק הכל בדרך נס. אך מבחי' הצמצום נעשה בחי' הגבול. וכשראה שאין כדאי להשתמש בו רשעים גנזו לצדיקים לע"ל ונעשה אח"כ הנהגה טבעית. אבל הצדיקים הנה אור החכמה תופיע אליהם בכל עת ע"כ בחי' הנהגה אצלם למעלה מן הטבע ולמעלה מן הזמן והם זוכים לראות באור הגנוז מסוף העולם ועד סופו. ונעשים על ידם ניסים ונפלאות ושמן על ראשם לא יחסר. וזה שרמז ר' יהודה והלא הרבה ניסים נעשו בו כי השמן הוא אור חכמה והוא בעצמו נס בחי' למעלה מן הטבע. ובאור הזה האדם מביט בו מתחלתו ועד סופו כנ"ל ובו נמשחו הכה"ג כי אמנם ענין המשיחה הוא גדלות והארה לכה"ג וכה"ג הוא באב"א וזהו מאמרם ז"ל מצאו פך אחד שמן בחותם של כה"ג והוא המשיך ההארה והיחוד או"א והוא חותם בחי' חותם ברית קודש. כי בחנוכה הוא התעוררת האור הראשון מאב"א ולכן נעשו הניסים בימים ההם בזמן הזה בחי' מי שעשה ניסים לאבותינו מיו"ד שעשה ניסים. וכן אמרו בגמ' בחנוכה. והיכן צוונו. ומשני שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. הנה אין להבין תירוץ הזה. אמנם הנראה כי כתיב זכור ימות עולם בחי' השפעה והיחוד בימות עולם זו"נ בינו שנות דור ודור היא בינה שאל אביך ויגדך זהו אב"א ויגדך לשון המשכה זקניך מעולם הזקנה י"ג ת"ד בחי' נח"ל. והוא ששאל והיכן צונו. מהיכן נוגע הציוי וההארה של המצות נר חנוכה. ומשני שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך כמ"ש כי בן זקונים הוא לו. וזקניו יחכם הארה עד החכמה. וכן נאמר ואביו שמר את הדבר. להשיבו אל אביו. דיוקנו של אביו. הכל רמוז לאבא עלאה אב בחכמה. ואביו שמר את הדב"ר זהו מלכות כי יצא דבר מלכות. לפניו מאו"א אל נוק'. להשיבו אל אביו בחי' התשובה עד אב"א כמ"ש דוד המלך ע"ה בעניני התשובה ובסתום חכמה תודיעני היא חכמה סתימאה ודל"ת היא מפסקת בגלות בשם יהוד"ה בין אותיות הוי' והוא רמוז דוד רגל רביעי והוא שכתוב ותעמוד מלד"ת מדל"ת אבל התשובה מקרבת היחוד בשם הוי' לבל תהי מפסקת וזהו להשיבו אל אביו. דיוקנו של אביו די"ו קנ"ו מחכמה ליסוד קנ"ו גימ' יוסף. נחזור לעניננו ר' יהודה אומר הרבה ניסים נעשים בו מתחלתו ועד סופו כי ר"י הי' דורש סמוכים לסמוך ולקרב האותיות הוי' בשם יהודה לבל תהי דל"ת מפסקת וזהו מתחלתו ועד סופו עד סוף כל דרגין ולכן גם המלכים מלכות בית דוד נמשחו בשמן וכולו קיים לע"ל ע"י הצדיקים המקיימים את העולם כי אור זרוע לצדיק וכמ"ש גנזו לצדיקים לע"ל וכן הכתוב אומר טוב שמן משמן הטוב. מה ענין שם לשמן הטוב. אך הרומז לימי חנוכה טוב שם שנתגדל שמו של הקב"ה בעולם וכמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וזהו משמן הטוב בחי' היסוד הוא הארה לימים הקדושים האלו והבן:

י״ז(בפ' וישלח) אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה. יש לדקדק למה זה החליט יעקב כי יבא אל המחנה והכהו הלא הרבה ריוח והצלה לפניו ית"ש. ומה זה ירא כל המורא הגדול הזה מפני בו"ד. הלא מדרך הצדיק לאמץ לבבו כלב הארי ולא יירא ולא יחת מפני כל. אכן יבואר בשנקדים עוד הרגש העצום אשר יתעורר על כל הניסים והנפלאות אשר נעשו עם אבותינו ועמנו כי חלצנו ממצר והצילנו מכף אויבינו ועשה לנו ניסים ונקמה בפרעה אותות ומופתים כו' וכן בנס חנוכה ופורים וכדומה. והנה למה הביא עלינו את כל הרעה הזאת להתפש ביד אויב ואח"כ לעשות ניסים לגאלם מיד צר ולהוציאם מכף אויב הלא יותר טוב הי' לנו לבלתי היות מתחלה בגלות ולא יצטרך למופתים הללו ולמה באו מתחלה לגלות עד שיעשה נס בהצלתם. וכן יפלא ענין הבטחה שאמר הש"י לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול וכי זה יהי' מחיר העבודה רבה אשר אח"כ יצאו ברכוש גדול ושלום כסף שכרם אחרי ענו אותם בפרך כל העת ההיא. אמנם הנה כתיב מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. והענין הוא כי ידוע לכל הבאים בסוד ד' כי שורש המכוון בהגלות בנ"י לבין העמים הוא להעלות ניה"ק הנפזרים מאז מאנין תבירין בארבע כנפות הארץ והנס הוא בהכנס פזורינו מבין הגוים ויקבץ נדחינו כאשר יצאו כל נשמות האסורים רצוצים לחפשי ולא ישאר מהם מאומה אז הוא הנס ר"ת "סומך "נופלים ולכך הביא הש"י את בנ"י בין הגוים להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר בלעו והוא התיקון בכל העולמות. אמנם יש נס ויש ניסים כי נס בגימ' קי"ב עם ב' אותיות והוא שם יב"ק כמבואר בכתבי האריז"ל ר"ת "יחוד "קדושה "ברכה כי כל איש ישראל צריך ליחד עצמו להיות כלי מוכן לקבל את הברכה וקדושה. וזהו הנחה עושה מצוה ר"ל צריך להיות עושה המצוה בהנחה להניח ברכה אל ביתו. אכן הדלקה עושה מצוה בתחלה צריך לעשות המצוה בהדלקה והתלהבות יתירה ואח"כ הנח"ה. ובכן הנחה היא שתי ההי"ן נ"ח באמצע הוא היחוד. נחזור לעניננו. נסים הוא נ"ס י"ם "יסוד "מלכות כי שתי אלה הם בגלות וצריכין נס ועלי' וזהו שעשה ניסים לאבותינו אבות הם המחשבות והמעשה היא ההולדה כי סוף מעשה במחשבה תחלה והניסים צריכין להמחשבות להיות כל איש שורר במחשבתו בקדושה וטהרה כי ממנו בא לידי עבירה חלילה והוא פגם היסו"ד. וכמו שרמז הכ' על בחי' היסו"ד ויתנכלו אותו להמיתו בהתמלא נכלים וערמימות אות"ו להמיתו בחי' יוסף הוא האו"ת והיסו"ד כנודע. ובכן צריך להעלות מחשבתו לטובה או"ת. והנה ידוע כי כל ספורי מעשיות מאבותינו הקדושים הבאים בתורה הכל הוא רמז ליחודים וזיווגים המדות העליונות במספר שמותם כיל"ח מעתה דעת לנבון נקל כי כל גלגולי סיבות הניסים שנעשו לאבותינו הכל הי' בהכרח במקומם בקודש. וכן ענין מכירת יוסף אשר השליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים. אבל נחשים ועקרבים היו בו הם החיצונים וכן בית הסהר רמז ללבנה אסירי המלך הם הני"ק אסורים שם. ואח"כ ויריצוהו מן הבור ועמד לפני המלך. וכן הענין בירידת מצרים ואח"כ יצאו ברכוש גדול את הנפש אשר רכשו. וכן ענין קריעת י"ס עד אשר לא נשאר עד אחד מבנ"י הנדחים שם ומאלה הני"ק אשר יצאו לחירות עולם נעשה כל ההלל הגדול הזה בשירת הים כי המה הודו וישבחו ויפארו בצאתם לחפשי מידי המצרים האכזרים. וז"ש הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו מה שבח הגוים כי גבר עלינו חסדו. אך הענין קאי על הני"ק אשר בעכו"ם כנ"ל. וכן כל ענין פסוקי דזמרה ומזמור שיר חנוכת הוא שבח הנשמות האלו אשר יעזרו ויזמרו שם עם אחב"י בתפלתם. וזה הענין ההודאה מ"ש והושיענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך. וכן בחנוכה להודות ולהלל לשמך הגדול. כי הימים האלו הם ימי הרצון אשר קדשו הראשונים לע"ל בשם נחל. ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. נוצר אותיות רצון להמשיך רצונות טובות לבנ"י. וזה הלשון חנוכה הוא חנוך הנשמות האלו שיעזרו עם אחב"י בתפלתם. גם לנצור אורחות חיים וחסד כמו שנתבאר. וז"ש ר' תנחום בגמ' נר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה. וא"ר תנחום מה דכתיב והבור ריק אין בו מים כו'. ולכאורה מה ענין סמיכות ב' המאמרים זה לזה. ולפ"ד הכל נכון כי נר חנוכה עיקר הכוונה להמשיך רצון וקדושה על ישראל בשם נחל להאיר על הארץ ולכן אם הדליק למעלה מכ' בעולמות העליונים אין צריך לאורו והעיקר הוא להמשיך החסדים על בנ"י למטה מעשרה ולהעלות מבור נחשים ועקרבים כמ"ש גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים אבל כו' וזהו ענין הניסים כולם. וכן לעתיד בגמר התיקון יתקבצו כל הגוים אל הר בית ציון ושתו ולעו כו' כי יצא מהם כל ני"ק ואז יהי' ד' אחד ושמו אחד כמ"ש בחנוכה ולך עשית שם גדול וקדוש כי ענין כל הגלות והניסים היא קירוב הגאולה. וזה מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. וזהו כוונת יעקב ע"ה אם יבא עשו אל המחנה האחת על בנ"י והי' המחנה הנשאר הם הני"ק לפליטה ממנו כנ"ל. והבן:

י״חהרגיל בנר הווין לו בנים ת"ח. להבין לשון רגיל בנ"ח הלא אינו רק פ"א בשנה. אך הנה כתיב נר לרגלי דברך כי עתה בעקבות דמשיחא התיקון הוא בבחי' רגלין וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם עולמות הקדם כמ"ש במ"א וז"ש יעקב לעשו אתנהלה לאטי לרגל המלאכה ולרגל הילדים בחי' רגלין עד אשר אבא אל אדוני שעירה לימות המשיח כמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא וכו'. וזה הרגיל הרג"ל יו"ד בנר חנוכה מאור החכמה. להמשיך ההארה מראש עד הרגל ובזה יהי' לו בנים ת"ח. ודו"ק:

י״ט(תהילים ל״ו:י׳) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. הנ"ל דהנה אומרים אשר קדשנו במצותיו ובארנו כי הכוונה היותם מצותיו של הקב"ה כי כביכול הוא מקיימם כמ"ש רז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכיוצא. כי בעשות האדם מצות הש"י בדו"ר הנה מעלה מ"נ ואח"כ נמשכין ויורדין מ"ד "יחוד "ברכה "קדושה ר"ת יב"ק גימ' נ"ם עם ב' אותיות וע"י מעשה המצות כביכול מתעורר דוגמתו למעלה לעשותה ביחודה ותקונה וסודה. וזהו הרמז ולעבדו בכל לבבכם וכו' הפי' העבודה מוסב על הש"י כביכול עושה דוגמתו למעלה. וכן זכרו תורת משה עבדי שהתעורר בעבודתו למעלה בכל העולמות העליונים והנה כן בכל התורה ומעש"ט מתעורר כמו כן האורות העליונים דוגמתו. והוא הדבר אשר הי' בעת אשר בקשו היוונים להשכיחם תורתך ר"ל להחשיך מעשיהם של בנ"י חלילה לבל יעלו לגבוה וזהו פי' להשכיחם לשון חשך. אך הש"י ברב רחמיו אעפ"כ שחשך על פני תהום ויאמר אלהים יהי אור כי נר מצוה ותורה אור להשפיע להם מאורו הגדול הגנוז לצדיקים ואז אח"כ באו בניך לדביר ביתך שלמעלה ופנו את היכלך שלמעלה וטהרו את מקדשך שלמעלה וע"כ קבעו שמונת ימי חנוכה בקביעות שלא תכבה נרה לעולם ועד וזהו כי עמך מקור חיים. ומהמקור באורך נראה אור כנ"ל:

כ׳(שבת דף כ"א) וקבעום בהלל והודאה נקדים דברי הרמב"ן ז"ל סוף פ' בא. וז"ל וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והוא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממת הקול בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיו לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה לזה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וכו'. ולכאורה צריך להתבונן בדבריו הלא יש תרי"ג מצות וסודם ותיקונם אשר בהם נברא העולם. אך הענין הוא כפי מה שאחכז"ל כי שמו של משיח קודם למע"ב ויהי אור זהו אורו של משיח. כי עתה באורך הגלות עדיין היצה"ר מרקד בינינו והבחירה חפשית להטות לבבו לטוב ולהיפך כו' אבל לעתיד הנה רוח הטומאה יעביר מן הארץ וכבר יתוקן הכל על מקומו כבתחלה ולא ישאר לצדיקים עבודה אחרת זולת להודות ולהלל לשמו הגדול אשר ינטלם וינשאם כל ימי העולם והוא באמת תכלית המכוון בבריאה מאז בתחלה. וז"ש שמו של משיח קדם למע"ב כי כל גלגולי מצות ומעש"ט ותרי"ג מצות בעולם הזה הוא להשיב ולכוון המקדש על מכונו כאשר זה יהי' בזמן המשיח ב"ב. וז"ש ויהי אור זהו אורו של משיח. ואמרו חכז"ל גנזו לצדיקים לע"ל ר"ל לצדיקי הדור להאיר באור הקדום בכל ימיהם והוא האור בשבת וחנוכה וזה שאמרו קבעום בהלל והודאה שהמשיכו בנר חנוכה האור הגנוז מזי"ב מה שיהי' כן לעתיד רק להודות ולהלל כנ"ל:

כ״א(שם בגמ') אמר ר' כהנא דרש ר' נתן בר מניומי משמי' דר' תנחום נר חנוכה שהניחו למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. ואמר ר' כהנא משמי' דר' תנחום מה דכתיב והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולכאורה צ"ל מה שייכות ב' המימרות זה לזה. אך ידוע מ"ש בזוהר הקדוש בפ' כי יכרה איש בר זה אדה"ר ע"י אכילת עץ הדעת נפלו הניצוצות לתהומא רבא ועיקר התיקון ע"י הצי"ע. וז"ש יעקב רב עוד יוסף בני חי כידוע לי"ח מדתו של יוסף שהעלה ר"ב ניה"ק במצרים. וזה שייכות ב' המימרות השייכים לענין חנוכה לפ"מ שבארנו כי ענין חנוכה הוא רמז ג"כ לתיקון אב"ק להעלות הני"ק שנפלו בעומק כמ"ש במ"א ברמז מ"ש בגמרא עד שתכלה רגל מן השוק עד דתכלה רגלא דתרמודאי ולזה מצוה להניח למטה מכ' אמה רמז לתיקון הנ"ל כמבואר במ"א. ולזה סמיכת דברי ר' תנחום והבור ריק כו' לרמז בזה אם הבור ריק מן התורה הרמז למים אז נחשים ועקרבים יש בו הם הסט"א הנדבק באדם הריק מן התורה ח"ו. וזה המרומז בתיבת תנחום. בראשו ובסופו אותיות מו"ת ובאמצע יש בו אותיות נ"ח ר"ת "נר "חנוכה. כי הוא התיקון לבלע המות לנצח ע"י תיקון אות הברית כמבואר במ"א. ד' ישימנו מהעובדים באמת וישמרנו לנצח. אמן:

כ״בנהללך ונשבחך וכו' כאמור לדוד ברכי נפשי כו'. דהנה כתיב ויברך דויד את ד' לעיני כל הקהל. יש להבין מה משמיענו בזה שהי' לעיני כל הקהל. אך ע"ד הפשוט נראה כי משמיענו בזה גודל קדושת דהמע"ה שהי' מחשבתו דבוקה בהש"י ולא השיגו שום פני' מעולם הזה אע"פ שהי' עומד ומברך בקהל רב לא בטל אותו שום מחשבה זרה כאשר הנה ידוע כי אין תפלתו של אדם ומחשבתו כשהוא לבדו בהתבודדות שאז אין מבטלו כמו שהוא בתוך הקהל עם רב כי רבות מחשבות בלב להתכבד נגד זקני עמו אבל דוד המע"ה לא הניעו שום מחשבה זולת כמ"ש אודה ד' בכל לבב וכו' בתוך רבים אהללנו. וכן ויברך דויד את ד' לעיני כל הקהל וכו'. אך הנה יש לרמז עוד כי הנה ד"מ לא תגדל השבח והתהלה אשר תנתן למלך בהיותו בדרך לבדו ואין איש אתו כי אז לא יערבו לפניו כל השבחים כאשר לבבו פונה רק לשוב לביתו במהרה וכן לא תמלא פי המהלל לתארו בכל השבח המגיע לו כי איננו מכיר אז בדרך את גודל יקרת המלך ורבת ממשלתו. אכן כאשר יבא האיש אל היכל המלך ונכנס בחצרות יקרו ורואה תפארת גדולתו ועטרת מלכותו אז תודות אלף יתנה לפאר המלך העומד נגדו. כן הנה כביכול אצל ממה"מ הקב"ה כי עתה בהיותנו בגלות הזה ואין אתנו יודע עד מה מגודל כבוד הש"י ותפארת גדולתו בשמים ובארץ לא יתכנו כל השירות ותשבחות כמו בזמן הגאולה אשר יתגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדו כי הוא אלקינו זה ויומשכו וירדו כל האורות העליונים וישפוך את רוחו על כל בשר ואז יראו עינינו וישמח לבינו ואז ימלא פינו להודות ולהלל ביתר שאת ויתר עוז לשמו הגדול ית"ש וכמ"ש ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד אז כו' ישתבח שמך לעד כו' כי מעולם ועד עולם אתה אל. והנה דוד המע"ה זכה להתגלות שמו וכבודו ית"ש כמו מה שיהי' לע"ל וראה את כל הכבוד והדר אשר יתגלה בימים ההם לכן מצא אך הוא את לבבו לומר שירות ותשבחות לפניו ית"ש כמ"ש כי אני ידעתי כי גדול ד'. גדול ד' ומהולל מאד כו' בכל יום אברכך כי לי נאה לברך אשר עין לא ראתה אלהים זולתך וכמו שאומרים ובמקהלות רבבות עמך בזמן הגאולה אז יתפאר שמך לעד מלכנו על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך. וזה שאנו מתפללים ונהללך ונשבחך כו' כאמור לדוד שנזכה להתגלות שאמר דוד המע"ה. וזהו ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל שיהי' לע"ל בב"א:

כ״גזאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. יבואר עפ"י מ"ש השכינה נקראת זאת וזה עיקר העבודה לתקן המדה הנקראת זאת ולצרף זאת עם זה. כמ"ש מאת ד' היתה זאת כו' זה היום עשה ד' כו' וזה דכתיב זאת עשו וחיו פי' אם תתקנו זאת זהו עיקר החיות. וזה שמביא את האדם ליראת שמים כמ"ש את האלהים אני ירא. ולזה נקרא זה היום זאת חנוכה. לשון חינוך. כי הפעולה מכל התיקונים שנעשה מר"ה העבור בתקיעות שופר נגמר עתה בימי חנוכה. וזה הרמז במשנה מס' מנחות פ"ח. אלפא תקוע לשמן. פי' כל התיקונים מתקיעות מר"ה הוא אלפא לשמן של נר חנוכה כי אז הוא גמר התיקון וזהו מחסדי הבורא ב"ה שמקבל מעשינו ברצון כמו קטן שהגיע לחנוך ומעתה הוא ההתחלה וכל מעשיו המה לרצון כי מה דהוה הוי ומכאן ואילך יקבל עליו עול מלכות שמים. וממילא יתבטלו כל הקטרוגים כי עד הנה הי' בבחי' מכתת שיעורי'. וזה הכח בימי חנוכה לקבל את מעשינו לרצון רק שיקבל כאו"א ע"ע להתחנך בעבודת הבו' ב"ה לעשות הטוב והישר בעיני הבורא ב"ה:

כ״דזאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל. יבואר עפ"י הידוע גודל מעלת הצי"ע שומר הברית שנקרא אות הוא הממשיך כל ההשפעות לבנ"י. וזה הרמז זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו לשון אות. מאת נשיאי ישראל. פי' זה נמשך מאת צדיקי הדור שהם נשיאי העדה. ובכוחם להמשיך החסדים בבחי' החינוך שיהי' הכל לטובה מעתה ועד עולם וזהו בחי' היסוד סיומא דגופא שהוא המחזיק את הכל ובו כח ההשפעה והכל תלוי בו כידוע:

כ״ה(בפ' מקץ) אחרי הודיע אלהים אותך כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כבר בארנו שהצדיק נקרא כל מדתו של יוסף הצדיק דכתיב ויכלכל יוסף ב' פעמים כל וזה בחי' יסוד שורש הכל. זאת בחי' מלכות. אמת ואמונה כ"ל זא"ת. אמת הוא בחי' ז"א ואמונה בחי' נוק' והוא כל וזאת. וקיים עלינו מזה נמשך הקיום עלינו ע"י היחוד. והנה כתיב ברוך ומבורך בפי כל נשמה. ברוך בחי' דכ"ר ומבורך בחי' נוק'. באדם ישנם שניהם כי זכר ונקיבה בראם בהצי"ע יתיחדו. וז"ש אחרי הודיע בחי' הדעת אותך כ"ל זא"ת בחי' היחוד כל וזאת אי"ן נבו"ן וחכ"ם זהו בינ"ה וחכם בחכמ"ה מבחי' אי"ן נבון וחכם כמוך לכך יהי' הלכה כמוך וכל בחי' ההנהגה יהי' על ידך. אתה תהי' על ביתי כמו בכל ביתי נאמן הוא. ועל פיך ישק כל עמי לשון השקה הוא בחי' החיבור. כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו. ושווים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. וזהו על פיך ישק כל עמי כל המחובר לטהור טהור. כל עמי בנ"י אשר יתחברו עמך להצי"ע יטהרו על פי הצדיק. וכפי התרגום יתזן כל פרנסת עמי כל ההשפעות יהיו על ידו. רק הכסא אגדל ממך. לשון ריקן כי עתה אין הכסא שלם. כביכול אגדל ממך. על ידך יהי' רוממות האל כביכול. ע"י היחוד יהי' הכסא שלם. כבתה אין זקוק לה. הרמז ג"כ על גדלות הצי"ע אם כבתה. בחי' האי"ן זקוק לה' לתקנו ולהעלותו למכון שבתו והבן:

כ״ובגמרא הרגיל בנר הווין לו בנים זכרים. כבר בארנו מה שיש לדקדק בלשון הרגיל כו' איך שייך בזה לשון רגילות הלא מצות נר חנוכה היא מצוה זמנית פ"א בשנה. ונקדים מה שיש להתבונן במה שמצינו בתהלים בהרבה מקומות שקלל דוד המע"ה את שונאיו אף כי היו מאחב"י כמ"ש ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד כו' ישיא מות עלימו כו'. ולכאורה והלא בגמ' אמרו מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ומדוע קלל הוא שונאיו בקללות נמרצות כאלה:

כ״זאכן הנה מבואר בזוהר הקדוש ובספרים כי כל עיקר העבדות של ישראל הוא לאוקמי שכינתא ולהעלות בחי' המלכות וזאת הוא הפתח ושער לעלות בתפלה אל הש"י ב"ה כמבו' בתיקונים מאן דבעי לעאלא למלכא לא עאל אלא בשכינתא בזאת יבא אהרן וזאת הברכה בשכינתא דאקרי זאת ע"ש באורך. ובלעדי זאת אין באפשרי לעלות כי חלילה מפריד אלוף כנודע. והנה זהו שכתוב בתפלה לעני כי יעטוף שכל התפלות מתעטפים בו בדברי רז"ל ואמר שם אחר כל התלונות כי אפר כלחם אכלתי ימי כצל נטוי כנ"ל. התחיל בתפלה אתה תקום תרחם ציון וכו' ויראו גוים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך כי בנה ד' ציון נראה בכבודו הנה בחי' ציון וירושלים נודע כי הוא מרומז למלכות שלמעלה כמבו' כי ד' שוכן בציון וזה הוא אחר כל המכאובות האלה הנה תחלה מתחיל להתפלל על ציון שהיא אתה תקום תרחם ציון היא הקמת השכינה במהרה כי בנה ד' ציון וכו' תכתב זאת לדור אחרון. פי' כאשר תבואו בבחי' זאת אז פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם ועד"ז יקובל תפלתם לפני ד'. וז"ש ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם כו' בחי' דור האחרון הוא כמ"ש ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם וכמבו' ברש"י שם שקרוב לזמן הגאולה הוא שישימו בנ"י את לבם לבקש רק על מלכות שמים שיתגדל שזהו הוא את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם בחי' המלכות הוא מלכות בית דוד שיתרומם ויתעלה במהרה. וכאשר ישובו בנ"י לבקש רק על זה אזי תהי' הגאולה במהרה ויהי' זה הדור האחרון ממילא. וז"ש תכתב זאת לדור האחרון ועם נברא יהלל י"ה שזהו מורה על העתיד כמ"ש להלן לספר בציון שם ד' בהקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ד' שזהו מורה על העתיד קיבוץ גליות וגאולה שלימה במהרה. וכן הוא מ"ש דור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם שיהיו במדריגה קטנה בחי' אחורים והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה שכולם יבואו לחסות בשם ד' ביום הגאולה כמ"ש בנביאים בכ"מ. ונחזור לענינינו הנה כל התפלות וכל הבקשות והעבודות בנ"י אין להם מבוא לפני הש"י ב"ה כ"א בזאת היא השכינה יבא כל בשר להשתחוות לפני ד' וצריך להתפלל תחלה ע"ז להקימה ואח"כ כל אשר תאמר ינתן לה עבור צרכי בנ"י לעולם הזה מבית המלך. וכן הוא בסדר תפלת י"ח בסדר הברכות ולירושלים עירך ברחמים תשוב וכו'. ואח"כ את צמח דוד וכו' ואח"כ שמע קולנו וכל הבקשות של האדם שם כי ראשונה צריך להתפלל על ד' ועל משיחו ואח"כ על צרכיו. ואם לאו אין דרך תפלה להתקבל למעלה. וז"ש בגמ' אצל אנשי ביתר. ומאחר דהוי צדיקי כולי האי מאי טעמא איענשי ומשני משום דלא איתאבלי על חורבן בהמ"ק ע"ש בגיטין שזהו בחי' חורבן שלמטה ושלמעלה כיל"ח. והנה לכך הוא שקלל דוד המע"ה את שונאיו כי הלא הוא בחי' המלכות כביכול. נמצא כל שונאיו דואג ואחיתופל וזולתם שהיו גדולי הדור ולא רצו לקבל עליהם עומ"ש ועול מלכות בית דוד כמ"ש ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם. ולכך קללם כ"כ וחרה אפו מאד כי חלילה נרגן מפריד אלוף. ואם היו שמים על לבם היו יודעים כי מלכות ב"ד הוא מלכות שמים והכופר במלכות ב"ד חלילה ככופר במלכות שמים וז"ש וזאת ליהודה ויאמר כו' בחי' זאת הוא השכינה ליהודה. ובזה שמע ד' קול יהודה ידיו רב לו ועזר מצריו תהי' במלכות בית דוד כו'.

כ״חוהנה זה שאמרו הרגיל בנר חנוכה הווין לו בנים ת"ח. כי כן מבואר להבאים בסוד ד' כי ענין חנוכה הוא לתקן הפגם שבהוד כדי להעלות בחי' המלכות מעלה מעלה לקבל עליו אח"כ הארה העליונה. וזהו הרגיל גימט' י"ה רג"ל הוא חו"ב. להמשיך הארה לבחי' המלכות בסוד שתכלה רגל מן השוק כמבואר בהאר"י ז"ל לכן אמרו כי הרגיל בנר חנוכה שמכוון כוונה הראוי' לתקן המלכות בנר חנוכה בזה הווין לו בנים ת"ח דהנה כן ת"ח מרבין שלום בעולם:

כ״טלישב קושי' הס' קדושת לוי על מה שתקנו חכז"ל בחנוכה ופורים לעשות זכרון על הניסים אשר נעשו בהם בחנוכה בהדלקת הנרות ובפורים בקריאת מגלה. ולמה לא תקנו ג"כ לעשות זכרון לנס גדעון וסיסרא וכדומה ע"ש. הנראה לבאר הענין עפ"י מ"ש הכ' לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. מאי רבותא בזה שעושה לבדו נפלאות וכי הוא צריך לעזר מזולתו. אכן כבר בארנו במ"א במ"ש הכתוב זכור רחמיך ד' וחסדיך כי מעולם המה. אשר לפ"מ שמצינו לפעמים בלשון מלך לובש רחמים. ולפעמים מלך מלא רחמים. הענין הוא כי יש כמה עניני חסדים. כי הרחמים והחסדים עתה הם בחי' לבוש ע"י האתערותא דלתתא כן מתעורר למעלה. כמ"ש והנה עב קטנה עולה ככף איש. ע"ב גימ' חסד והוא ככף איש לפי ערך התעוררת מעשה הצדקה איש כמתנת ידו מתנתו מעוטה כו' וזהו בחי' לבוש אשר איננו מעצמותו של אדם רק בא ממקום אחר כן החסד הזה מתעורר ע"י ההתעוררת שלמטה כמ"ש ונתן לך רחמים ורחמך. אך יש עוד בחי' מלא רחמים הוא מה שהקב"ה מעורר רחמיו וחסדיו הרבים כמו שנקרא רב חסד וזה חסד עליון. וז"ש זכור רחמיך ד' רחמים העליונים. וחסדיך כי מעולם המה. פי' עתה החסדים הם רק מעולם מהתעוררת שלמטה. וא"כ מה נעשה אזובי קיר אם ח"ו לא יהיו ראוים לזה. וז"ש בפ' ואתחנן בפרש"י אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים רק מתנת חנם. כדי שיהי' בבחי' רב חסד כנ"ל ולזה בשעת קריעת ים סוף אמר משה לבני ישראל ה' ילחם לכם ואתם תחרישון פי' שאתם צריכין לחסד עליון לבד ולא מצד תועלת התפלה שלכם. וז"ש לו הש"י מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו. ואי' בזוהר הקדוש בעתיקא תליא מלתא רמז לחסד עליון הנסתר מכל קטרוג כמבואר במ"א. והענין בזה כי אם אמנם בנ"י היו אז בתשובה שלימה וצעקו אל ד' מקירות לבבם כמ"ש ואת זעקתם שמעת על ים סוף והי' מזה אתערותא לתתא. עכ"ז הקב"ה ברב רחמיו הגדיל חסדו עליהם לעשות עמהם נפלאות מבחי' חסד עליון שיהי' גובר על בחי' החסד אשר התעורר למטה. וז"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו. מבחי' חסד עליון מבחי' מלא רחמים. כי מצד החסד אשר היו ראוים מחמת מעשיהם הוסיף ד' עליהם בחי' חסד עליון מרחמים רבים למען יהי' כן תמיד אף אם לא יהיו ראוים מצד מעשיהם אל יעזבם. וז"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו כדי שיהי' כן לעולם כנ"ל. וז"ש זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ד'. פי' לשון זכרות והשפעה תמיד בלי הפסק כנ"ל. [ובזה פרשתי בפ' ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. פי' אפי' כשהאדם ראוי להשתלם לפי חסד הראוי לפי מעשיו. הקב"ה מראה גודל רחמיו להוסיף עליו בחי' חסד עליון כדי שיהי' כן לעולם] וזה ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי. פי' כי הצדיקים הם מעצמם ראוים לחסד. אבל הקב"ה עושה רב חסד לאלפים דורות אחריהם יותר. והענין בזה כי אם החסד העליון מתעורר בלתי שום אתערותא דלתתא הנה החסד הזה איננו רק לשעתא כי די בזה שעושה עתה עמו חסד אבל אם בנ"י מתעוררים למטה וראוים מצד מעשיהם כמו שהי' בשעת קריעת ים סוף ובשעת הנס דחנוכה שהיו ג"כ צדיקים כמ"ש וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וכו' וכן בימי הפורים ידוע מדברי חכז"ל שמרדכי הצדיק החזיר אותם בתשובה שלימה וא"כ באמת היו ראוים לנס הזה. ומה עשה הש"י להראות להם חסדו וטובו הגדול להיות בבחי' עושה נפלאות גדולות לבדו. אך בזה הוסיף תת כח אשר גם בזמן הזה יהי' כן. כמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה. וכן מי שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. כדי שלא יהי' הפסק כמ"ש חסדי ד' כי לא תמנו כו':

ל׳נחזור לענינינו לתרץ קושי' הקדושת לוי הנ"ל כי הנה בנס גדעון וכדומה הי' הנס רק בחסד עליון לבד בלי שום אתערותא דלתתא כלל כי לא היו ראוים לאותו הנס לכן לא הי' הנס רק לשעתא לבד. לא כן בנס חנוכה נאמר מסרת גבורים כו' ורשעים ביד צדיקים א"כ היו בנ"י ראוים לאותו הנס. וזה שמסיים ולך עשית שם גדול כו'. הפי' בזה ולך עשית. מה עשה הקב"ה להראות חסדו להיות מוסיף והולך שיהי' כן לעולם וז"ש שם גדול וקדוש בעולמך כמ"ש האר"י ז"ל שבימי חנוכה מתעורר שם נח"ל והוא שם גדול ונורא. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. כמ"ש ועל הניסים וכו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שיהי' כח בחסד העליון אשר התעורר אז בימים ההם יהי' ג"כ בזמן הזה. לעשות עמנו ניסים גם בזמן הזה אמן:

ל״אכשעמדה עליהם כו' להשכיחם כו' כבר בארנו במד"ר והנה אימה חשכה כו' בחי' שכחה כו' כי המחשבה היא העיקר בכל העבדות. כי אף אם האדם לומד ומתפלל אם המחשבה איננה כראוי לשמה כל מעשיו אינם לרצון כלום ונשאר בבחי' חשך. וז"ש בגמ' המאור שבה מחזירו למוטב. ואם האדם רואה שלימודו איננו מחזירו למוטב ע"כ לא הי' לימודו כראוי. והמחשבה נקרא רצון כמ"ש בגלל אבות שעשו רצונך כמבואר במ"א. ועיקר המחשבה היא באה מבחי' נשמה רמז שמ"ן ה' שיורד מלמעלה לה' האחרונה. וז"ש וטמאו כל השמנים הם המחשבות וזה שהביא להם להשכיחם תורתך שהביא בהם החשכות כנ"ל ולהעבירם מעל חוקי רצונך הם ג"כ המחשבות שנקראו רצון. לולי ד' שהי' לנו לעזר ע"י הצי"ע מתתיהו שהי' בדור ההוא וזה שמצאו פך של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג שהי' נשמר באב"ק מכל מחשבה רעה רק בלתי לד' לבדו ומחמת זה נעשה הנס לכנ"י להאיר מחשבתם וכל רצונם לטובה על כל השנה. ובשנה הראשונה לא הבינו זאת שחשבו אולי מקרה היא אך לשנה האחרת קבעום בהלל והודאה. כי אז הבינו שבאה להם ישועה ע"י הצי"ע. וזה שרמזו בגמ' מצותה עד שתכלה רגל מן השוק רמז לתיקון אב"ק כמבואר במ"א. וז"ש יוסף לאחיו מרגלים אתם. והבן. וזה ג"כ שאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה כו' ותשתחוין לאלומתי. רמז למדתו בחי' צי"ע זה העיקר יסוד הכל וז"ש לבנימין אלהים יחנך בני. לשון חינוך לעבודה כי ע"י מדת היסוד האדם מתחנך לעבודה במחשבה נכונה להיות סלקת לעילא ולולי זאת הוא בבחי' חשך כמ"ש תוהו ובוהו וחשך כו' ורוח אלהים מרחפת על פני המים ודרשו רז"ל זה אורו של משיח ושל כל הצדיקים אשר יקומו שמעוררים האור הגנוז כמ"ש גנזו לצדיקים לע"ל. וז"ש על הניסים כו' שעשית לאבותינו לשון רצון שנטהרו המחשבות ורצונות של בנ"י ע"י הצדיקי דור שהיו בימים ההם שיהי' כן גם בזמן הזה. להמשיך גם עתה דבר זה בכובד הגלות הדומה ללילה כמ"ש שומר מה מלילה לכן עיקר מצות נר חנוכה אינו אלא בלילה כדי להאיר גם עתה בגלות הזה. ובמהרה תחזינה עינינו בישועתו והאר פניך ונוושעה אמן:

ל״בא"י להשכיחם תורתך ולהעבירם על חוקי רצונך. דהנה אמרו רז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם. ישראל עלו במחשבה תחלה. בחי' חכמה נקרא מחשבה וד' בחכמה יסד הארץ. כולם בחכמה עשית. נמצא כי עיקר מקור מחצבתם של בנ"י הוא החכמה העליונה והוא הנקרא רצון כי אך זה רצונו ית"ש בבריאת העולם רק בשביל ישראל ולכן הם קבועים ברצון אשר יצא לפועל הנקרא יש כי חכמה הוא יש מאין וכן בתיבת ישראל תיבת יש מתחלה כי עליהם כוונה החכמה תחלה בבריאת העולם. והנה חכמה נקרא שמן כמ"ש שמן תורק שמך והשמן צף מלמעלה ושם אין מגע נכרי פוסל כלל ואין שליטה לחיצוני' רק מבינה ולמטה הנקרא נו"ן. והנה זה הרמז בזמר של שבת רשימין וסתימין בגו כל עלמין. ר"ל ישראל הם רשימין וסתימין בחכמה סתימאה כמ"ש ובסתום חכמה תודיעני בגו כל עלמין לכך כאשר חלילה החיצונים מתגברים הנה הש"י ברב רחמיו מחדש רצונו הקדום בבריאת העולם לטוב על ישראל כי כן הי' כוונת הבריאה להיטיב לברואיו והם בנ"י שעלו ברצונו ועל הרצון אין שייך שום קטרוג כי כן רצה בלא שום טעם. וזהו שהי' בימי מתתיהו כו' בהתגברות הקטרוג על בנ"י ר"ל אז הש"י חדש רצונו הקדום עליהם לטובה ועלו למקורם החכמה אשר אין שם מגע נכרי פוסל כלל. וזה הרמז שמצאו פך של שמן בחותמו של כה"ג כי שמן הוא חכמה רמוז לנס שעלו ישראל במחשבה בחכמה. וכה"ג רמוז לאב"א עלאה והוא המשיך החסדים מחכמה כמ"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ר"ל כאשר נפתח מקור החכמה מושפעים החסדים וזהו שמונח בחותמו של כה"ג להיותו שלם בחותם ברי"ק צי"ע להשפיע על ידו. וזה שאמרו רז"ל על הציץ הי' כתוב קדש לד' קודש למטה ולד' למעלה רמז כאשר הוא קדוש למטה צי"ע הוא לד' למעלה. וזה הי' מתתיהו צי"ע ובא הנס על ידו בשמן של חנוכה. וזה הרמז בכתוב. ולשפחתך אין כל בבית כי אם אסוך שמן. רמז עפ"י מ"ש בזוהר הקדוש וכי ימכור איש את בתו לאמה כי היא חלילה בחי' שפחה וזה אין כל בבית ר"ל אין צדיק בדור הנקרא כל לעשות היחוד להשפיע בבי"ת זה מלכות והשכינה. כי אם אסוך שמן הוא נר חנוכה המביאים שפע האורות מלמעלה. וזהו ואת ובניך תחיי בנותר ואמרו רז"ל זהו לע"ל. וזהו ומנותר קנקנים של נר חנוכה אורו של משיח ובזה תחיי בנותר לע"ל בביאת משיח ב"ב. וז"ש כי הם רצו להשכיחם תורתך מאור החכמה העליונה. ולהעבירם מעל חוקי רצונך ר"ל חשבו להעבירם ממקומם חלילה שהם קבועים ברצון העליון הקדום על ישראל לטובה והוא נקרא חוקי רצונך בלי שום טעם. אבל נהפוך הוא כי אתה עמדת להם בעת צרתם. ר"ל עמדת להם בתורה להיותם חיים וקיימים לעולם כי הם חיינו ואורך ימינו. והבן: ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל

ל״גולך עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. הנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש בפ' כי תדור נדר לד' אלהיך לא תאחר לשלמו. עפ"י הידוע אם האדם עושה מצוה נברא ממנו מלאך למעלה והוא העומד להיות לאדם לעזר בבחי' מצוה גוררת מצוה. וז"פ כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך הם הם המלאכים הנבראים מן המצות ומעש"ט של האדם. וזהו כי תדור נדר כו' לא תאחר לשלמו. פי' להשלימו בפעולתך הטובה כי כל זמן שלא נגמר קיום הנדר גם המלאך שנברא מן המצוה לא נגמר פעולתו בשלימות. וכבר בארנו במ"ש ושמנו קראת בשמך. כי ע"י ישועות ישראל כביכול מתרומם שמו ית' בכל העולמות כמ"ש ופדה כנאומך יהודה וישראל ונאמר גואלנו ד' צבאות שמו קדוש ישראל. וז"ש יהושע ומה תעשה לשמך הגדול. וא"כ גם כאן ע"י הנס של חנוכה נתרומם כבודו ומברך שמו הגדול. וז"ש ולך עשית שם גדול כו' ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה גם עתה יתעורר החסדים ההם. כי כמו שהמלאך הנברא מן המצוה הוא לעזר ולסעד אל האדם להיות מצוה גוררת מצוה. כן מכ"ש שמו הגדול אשר נתגדל ע"י הנסים האלו יעזור לנו תמיד לעשות גם עתה ניסים ונפלאות כדי שיתגדל ויתקדש שמו לעד:

ל״דאבינו מלכנו בעבור שמך הגדול כו' ובהודאה על הניסים מסיים להודות ולהלל לשמך הגדול. יבואר עפ"י מ"ש הסה"ק כי נ"ח רומזים לי"ג מדות עד "נוצר "חסד "לאלפים ר"ת נח"ל. גם "להדליק "נר "חנוכה ר"ת נח"ל. וז"ש שמך הגדול כמבואר במ"א:

ל״הואחר כך באו בניך לדביר ביתך כו'. הנ"ל עפ"י מ"ש בפי' הפ' שאמר דוד המע"ה ורב חסד ואמת. לכאורה סתרי אהדדי כי חסד הוא לפנים משורת הדין. ומדת אמת הוא כמשפט איש לפי מעשהו. אך לפי דברי רש"י ז"ל בפ' ואתחנן אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אעפ"כ אינם מבקשים רק מתנת חנם. פי' אף כי כל מגמת הצדיקים להיות להם חיים וכל טוב אינו בעבורם רק כדי שיהי' להם מנוחה בעולם הזה לעמוד על משמרתם לעבוד הש"י בשמחה וטוב לבב ויש להם לתלות בזה. עכ"ז גם זה הוא בעיניהם מתנת חנם. כי לולא ד' עזרתה לנו. גם כי האדם רוצה לעבדו צריך עזר מהש"י שיהי' באמת ובכוונה הראוי'. וז"ש דוד המע"ה רב חסד ואמת כי גם לבחי' האמת צריך רב חסד. כי מי לנו גדול מדוד המלך שהי' כל חפצו וכל ישעו רק לעבוד הבורא ב"ה כמ"ש אם אבא באוהל ביתי כו' עד אמצא מקום לד' אעפ"כ הי' צריך לרב חסד שיהי' עבודתו לרצון למעלה. כמ"ש ביוסף אמרת ד' צרפתהו שיהי' אמרותיו מצורף לאמרת ד'. כמ"ש ושמחתים בבית תפלתי כו'. תפלתם לא נאמר אלא תפלתי כמ"ש חכז"ל מנין שהקב"ה מתפלל כו' וז"ש במד"ר בשעת בריאת העולם עשה הקב"ה סוכה והי' מתפלל בו יה"ר שיכבשו רחמי כו'. וז"ש והשב את העבודה לדביר ביתך. לשון דיבור שיהי' מצורף לדיבורו של הש"י כנ"ל. וזהו הרמז ג"כ ואח"כ באו בניך לדביר ביתך. ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. באור פניך תבהיקם וז"ש להודות ולהלל לשמך הגדול. כמ"ש חסדך גדול עלי כנ"ל רב חסד ואמת. והבן:

ל״ווקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול. וגם בגמ' מצינו בלשון הזה קבעום בהלל והודאה. יבואר עפ"י מ"ש בפסוק כל הגוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך כי גדול אתה ועושה נפלאות וכו' ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם כו'. פי' האמנם כי גם כל באי עולם נותנים הודאה ושבח להש"י בעת אשר הם רואים את הנפלאות אשר נעשה עמהם. אך אנחנו צריכין להודות תמיד הן בטובו והן ח"ו בעקו הלא אנו יודעים כי הכל לטובה וסוף דבר נזכה לראות כי הכל לטובה וכאשר נזכה במהרה להוושע בגאולה שלימה נדע כי כל מה שעבר עלינו בימי הגלות הכל הי' לטובה כמ"ש בפי' הפ' והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה. פי' כי בעקבות דמשיחא כאשר תחזינה עינינו בביאת הגאולה אזי נדע ונבין כי כל המשפטים והיסורים אשר עברו עלינו הכל הי' לטובה. ולזה בהלל הגדול שאנו מספרים כל הטובות והחסדים אשר נעשו עמנו לעושה נפלאות כו' לגוזר ים סוף כו' נותן לחם כו' ולבסוף מסיים הודו לאל השמים כל"ח. פי' עיקר השבח והודי' לאל השמים. ע"ז אנו צריכין להודות כל"ח. אף כי לפעמים הוא מתנהג עמנו במדה"ד להעניש אותנו ח"ו הן בחסרון בגוף או בממון ח"ו בחסרון הפרנסה עכ"ז צריך להודות תמיד וז"ש ואנחנו עמך כו' נודה לך לעולם כי לעולם חסדו. כי תמיד רק חסד הוא. וז"ש יהללוך ד' על כל מעשיך וחסידך צדיקים עושי רצונך. פי' על כל מעשיך מה שעובר עלינו אנו מהללים אותך. וחסידיך צדיקים עושי רצונך. שכל עיקר כוונתם רק לעשות רצונך ובזה הם עושים הרצון להשי"ת להטיב עמנו. וכל עמך בית ישראל ברנה יודו ויברכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות. זהו הדבר בעצמו לטובה יחשב שאנו זוכים להלל אותו לשמו הגדול. וז"ש וקבעו שמונת ימי חנוכה. להיות כן בקביעות תמיד. הגם כי עתה הנה כובד הגלות מר מאד. עכ"ז כאשר יבא עת לחננה נדע כי הכל הי' לטובה: