תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, סוכותTiferet Shlomo, on Festivals, Sukkot

א׳חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. הנה יש להעיר ולשום לב על ענין החג הקדוש הזה למה תלה הכתוב עשיית החג באסיפת התבואה מהשדה וקראו חג האסיף. ובכל מקום הזכירו הכתוב באספך את מעשיך מן השדה וכדומה בלשון הזה. ומה ענין קדושת החג אל אסיפת תבואה או היין והשמן. ורש"י ז"ל פי' באספך בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ והכתוב אומר מגרנך ומיקבך וכ"ז. אין לו ביאור. אכן הנ"ל לבאר דהנה אמרו חכז"ל בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובגמ' שם אמר רבה בר בר חנא אר"י וכולם נסקרין בסקירה אחת. ויש להבין ג"כ דברי הגמ' בזה מה כוונתם בזה שאמרו נסקרין בסקירה אחת שזה אינו בלשון המשנה. אמנם הנה מבואר בספרים הקדושים כי החודש השביעי הזה הוא מסוגל להעלאת ניה"ק כאשר כן הוא מבואר ג"כ בכ"מ אצל כוונת השופר והוא הרמז תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נ"ס לקבץ גליותינו נ"ס ר"ת סומ"ך נופלי"ם הוא העלאת ניה"ק שנפלו. והנה כן עד"ז סובב כל עניני המצות של החודש הזה על העלאת ניה"ק ולהשיבם למקומם שזהו יסוד ותיקון הגאולה וחג הסוכות הוא גמר התיקון לפרום עליהם סוכת שלם כמו שנתבאר. והנה זהו שאמרו חכז"ל בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו. באי עולם הם הני"ק שנתפזרו עוברים לפניו בהתיקון. וזה עוברים לפניו בסוד העיבור לנוקבא. וז"ש היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. כי זהו מבחי' המבין עולם הבינ"ה. וזהו כולם נסקרי"ן ר"ת נ"ס קר"י נ'. נ"ס הוא סומך נופלים. קר"י הם הני"ק. נ' הוא עולם הבינה והם כולם נתעלים שם בסקירה אחת היא יונתי תמתי וזהו יחד לבם המבין לבם גימ' ע"ב גימ' של נדח"י. ומהיחוד לב"ם המבי"ן נתקן הכל. וזהו בסקירה אחת ר"ת בס"ה קר"י ס"ה גימט' של אדנ"י וזהו אחת היא לאמה כי קר"י ניה"ק באים ליסוד נוקבא כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים. נוקבא כיל"ח. וזהו מקדש ישראל ויום הזכרון הזכרון גימ' רפ"ח שהוא העלאת רפ"ח ניה"ק עי"כ הקב"ה מלך על כל הארץ ובזה מקדש ישראל ע"י העלותם הני"ק האלו והוא יום הזכרון ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו כנ"ל. וזהו אח"כ ברכת השופרות או"א תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נ"ס לקבץ גליותינו וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנ"ס והביאנו לציון עירך הוא יסו"נ כנ"ל. וזהו ענין ברכת השנים ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה שיש להבין מה הפי' השנה הזאת. מהו ענין שנה לעצמה אחרי שאמר להלן ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה הלא הכל בכלל ומה ענין שנה שהתחיל בברכה. אמנם הנה כבר מבואר בהאר"י ז"ל סוד ענין עליית התבואות והצמחים מן הארץ שהוא סוד עליית ניה"ק שצומחים ועולים וצריך להתפלל על הני"ק שיעלו ויצמחו כגן רטוב ויגיעו לידי האדם האוכלם לתקנם כנודע. וזהו ברך עלינו את השנה הזאת שנה גימ' ספירה והוא רומז לבחי' מלכות הזאת ואת כל מיני תבואתה הוא רומז לניה"ק שצומחים ועולים ובאים לבחי' המלכות. וזהו דרך תיקונם שמה. וזהו מברך השנים. תקע בשופר גדול לחרותנו זהו קרוב הגאולה כמבואר בכוונת ונתתי עש"ב ש"ם ע"ב בשדך והשם ע"ב הוא של קיבוץ גליות גימ' של נדח"י וזהו מקבץ נדחי ישראל. ולכך סמוך ברכת תקע בשופר לברכת השנים כנ"ל. נחזור לענינינו הנה זה הוא ענין חג הסוכות זמן אסיפת התבואות והפירות שהוא זמן אסיפת ניה"ק שצמחו ועלו והיו כמלקט שבלים בעמק רפאים וכמ"ש וצמחו בבין חציר. והנה ע"ד ניה"ק ונשמות הקדושות הוא חג הסוכות בזמנו לגמר תיקונם כנכון להביאם תחת צילא דמהמנותא צלא עלאה אם הבנים שמחה הללוי"ה. וזהו שפרש"י ז"ל חג האסיף מכאן שנצטוו ישראל לעבר השנים פי' לעבר שנים להביא בסוד העיבור הני"ק בבחי' שנים שהיא בחי' המלכות כמו שנתבאר וזהו תבואות האר"ץ גימט' רצ"ו וכן עוברים לפניו כבני מרו"ן גימ' רצ"ו שהוא רמוז על סוד עיבור נשמות כנ"ל. וזהו ולקחתם לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול פי' להוציא את הני"ק הגזול ביד החיצונים רק להיות לכם משלכם להשיבם אל הקדושה. וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים פי' תשבו לשון השבה כי ע"י הסוכות ישובו איש אל מקומו ואל מכונו לשלום. וזהו כל האזרח לרבות את הגרים יש להבין מה ראו לרבות כאן גרים במצות סוכה יותר מבשאר כל המצות. אך זה כיון על הני"ק שהם נקראים גרים אמיתים בישראל כנודע. וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארמ"צ. מהו ענין הידיעה הזאת. אך הוא כנ"ל למען ידעו לכוון ולתקן הוצאות הני"ק בחג הסוכות הזה כי כן בסוכות הושבתי אותם בהוציאי אותם מארמ"צ שהי' אז הוצאות הני"ק לאין שיעור כנודע והושבתי אותם בסוכות כן ידעו לעשות סוכות לדורות עולם כנ"ל. וזהו הענין באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ובזה נעשה עיקר הסוכ"ה שזהו פסול הני"ק הנ"ל מהם נעשה היחוד למעלה במלכות אם הבנים שמחה הללוי"ה: בסוכות תשבו שבעת ימים כו' כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים הנ"ל דהנה סוכות הוא גמר עת התשובה אחר ר"ה ויו"כ כי סוכות הוא בבינה עולם התשובה וע"כ הזהירה התורה לשוב אל ד' עוד. וזה הרמז בסוכות תשבו לשון תשובה שבעת ימים לתקן מה שפגם שבעת הימים הם שבע מדות העליונות. למען ידעו דורותיכם פי' תזכו ותגיעו לבחי' הדעת שיהיו כל בנ"י בבחי' כזאת כאשר היו אז בהוציאי אותם מארמ"צ אשר ע"י התשובה זכו למדרגת ענני כבוד וגילוי שכינה כמ"ש במ"א ע"פ וישובו ויחנו לפני פי החירות פי' שישובו אל ד' בכל לב ויחנו לפני פי החירות עולם הבינה כי ביובלא נפקו וע"י התשובה יזכו למעלה גבוה מזה. וז"ש כי בסוכות הושבתי בסוכות ענני כבוד הושבתי בתשובה את בנ"י ועי"ז זכו לכל הגדולה. מעתה שובו שובו בנ"י ויהי' גם עתה אור העליון מקיף עליכם מכל צד כמ"ש כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו. ובזה הענין יש להמשיך פי' הפ' בפ' וישלח. כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים. יש לדקדק בלשון אם על הבנים מאי נ"מ אם האם על הבנים או האם בפני עצמה והבנים בפ"ע. אך יעקב אבינו ע"ה רמז בזה עפ"י מ"ש שהתשובה נקרא אם כמ"ש אם לבינה תקרא. וז"ש האם רובצת על האפרוחים והסוכה היא הרומז לתשובה כנ"ל אם הסוככת על בני'. וזה שהי' יעקב אבינו ירא מכחו של עשו הרשע לבל ירחיק מהם מדת התשובה כמו שעשה נבוכדנצר הרשע שהעמיד שומרים על בנ"י שלא יחזרו בתשובה מפני כי ידע כי אם ישובו בתשובה יהיו נגאלים ממנו לכן הי' עושה כל מיני תחבולות למנוע מהם דרכי התשובה. וזה שרמז יעקב פן יבא והכני אם על. הבנים הוא התשובה שנקרא אם כנ"ל. לזאת השכיל כנגדו במנחה ההולכת לפניו כמ"ש ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו וכו'. ונאמר להלן ויעקב נסע סכותה. הרמז למצות סוכה שהוא אחר י"כ אחר שעיר המשתלח שנתנו חלקו של עשו. ובנ"י נוסעים לסוכות היא התשובה כמו אם הסוככת על בני' כנ"ל:

ב׳והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו. י"ל הרמז בזה על הסוכה כי סכ"ך עולה בגימ' מאה נגד מאה ברכאין וחג הסוכות הוא אחר ר"ה וי"כ כי הם מעולם התשובה והכפרה. והם הקדמה לחג הסוכות ועיקר התשובה נגמר בחג הסוכות שהוא בבינה וכאשר נמתקו הדינים נמשך מאה ברכאין מבריכה העליונה. וז"פ סוככים בכנפיהם לשון סכ"ך בכנפיהם על הכפורת לשון כפרה אחר י"כ ופניהם איש אל אחיו כי בהיות המעיין מתברך הוא פב"פ. וכן כל איש מביט בפני חבירו בפנים שוחקו' בשעת אשר הברכה בעול':

ג׳א"י ופניהם איש אל אחיו. כי צריך כאו"א להתפלל ולשום פניו על זולתו להטיב לו ולא לעצמו לבד. וזהו בחג הסוכות:

ד׳שור או כבש או עז כי יולד כו' ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ד'. לא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י אני ד' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים כו'. הנה דרשו חכז"ל ונקדשתי בתוך בנ"י מסור עצמך למיתה וקדש את שמי ומכאן הוא מצות מסירות נפש על קידוש השם כמבואר. אך יש להבין עוד סמיכת הכתוב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי שראשונה היא אזהרה על חלול השם והשניה הוא מסירות נפש על קדוש השם מה ענינם זה לזה הלא הוא ב' הפכיים ואינם בגדר אחד. אמנם בפרשת המועדות כתיב מלבד שבתות ד' כו' ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לד'. והרמז הוא ע"ד שאמרו חכז"ל כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט. הכוונה היא אעפ"י שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה. הנה זהו עפ"י המשפט היא בדרך קצבה. אבל חוץ מזה עוד יש כח ביד הצדיקים להמשיך השפעות טובות לעולם. וזהו חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט היינו הצדיקים שהם מוציאים יותר מלמעלה. והצדיק נקרא שבת ויו"ט. כמבואר בזוהר הקדוש ובספרים. ויש צדיק שנקרא בחי' שבת שאינו מבטל כלום לצרכי עולם הזה. ויש שהוא בחי' י"ט שמבטל מעט לצורך אוכל נפש כנ"ל. וזהו שאמר הכתוב מלבד נדריכם ונדבותיכם הם הצדיקים שהם במסירות נפש על קדוש השם. ויש שהוא בחי' נדר הרי עלי למסור נפשי עולה לד' והוא עודנו חייב באחריות שאינו שלם כ"כ כנ"ל. אך הצדיק האמיתי הוא בחי' נדבה הרי זו נפשי מסור על ק"ה מיד וזהו כנדבת צדיקים בגמ' וזהו נדיבי עמים נאספו במסירות נפש כזו הוא עם אלהי אברהם שזהו הי' בחי' אברהם במסירות נפש כל הימים מיד כמבואר בכ"מ. וז"ש עם אלהי אברהם כי הוא מכחו של א"א זרע אברהם אוהבו. אור זרוע לצדיק. וזה מאד נעלה. והנה זה כבר מבואר בהאר"י ז"ל כי עיקר התיקון בהגלות להעלות מ"נ הוא ע"י מס"נ. שזהו הי' סוד מסירות נפש של עשרה הרוגי מלכות שהיו העולמות ירודים מאד וע"י מסירות נפש תקנו הכל ע"ש בע"ח באורך. והנה לכך אמר הכתוב בזה ושמרתם מצותי ועשיתם אותם שתעשו היחוד באות אני ד'. הנה לכך אמר הכתוב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י כי זה מורה לנו הדרך הנ"ל המובא בהאר"י ז"ל שהתיקון בהגלות בהיות כבודו ית"ש מחולל בגוים באמרם אי' אלהיהם כנודע צריך מסירות נפש כנ"ל וזה שאה"כ ולא תחללו את שם קדשי לא תתנו לחלל שמי ית"ש בגלות והתיקון לזה הוא מסירות נפש ונקדשתי כו'. והוא שאמר הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה כו' שיש לדקדק וכי הוא נותן חלילה את המות הלא מפי עליון לא תצא הרעות. אך זה הוא הענין העבדות ודרך לאהבה את ד' וזש"א נתתי לפניך את החיים ואת המות וכל זה אנכי מצוך הוא הדרך לאהבה את ד' היינו גם המות שהוא ג"כ לצורך כנ"ל למסירות נפש על ק"ה וכמ"ש כי עזה כמות אהבה כו'. אולם אח"כ מסיים הכתוב ואם יפנה לבבך ח"ו אזי הרע בא ממילא:

ה׳והנה זה שכתוב שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ר"ל צדיקים האלה כל ימיהם היו במסירות נפש נמצא כי לא הי' בהם שום פירוד והפרש בחייהם מבמותם כי כל העומד לשרוף כשרוף דמי ובחייהם היו מתים במסירות נפש ובמיתתם נקראו חיים חיי עולמים ולא הי' בהם שום חילוף בחייהם מאח"כ זהו הפי' לא נפרדו. וזהו שכוונו לשון הזה בנוסח אב הרחמים על נשמות הצדיקים שמסרו נפשם על קידוש השם. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו כו'. וזהו הענין הוא בכל הצדיקים כמו שאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה כנ"ל:

ו׳והנה זהו שאה"כ בזה ונקדשתי בתוך בנ"י אני ד' מקדשכם המוציא אתכם מארמ"צ ר"ל כי גם בגלות מצרים גם זה הקדושה של מסירות נפש הוא המוציא אתכם מארמ"צ והוא שעמדה לכם להעלות מ"נ ולעורר היחוד העליון להגאולה כמ"ש בהלל. מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון בחי' ד"ל ואביון הם סוד היסודות בגלות להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו הם סוד המדות העליונות כיל"ח. מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה התעלות המלכות כמבו' לי"ח. וכ"ז נעשה בצאת ישראל ממצרים ע"י שהיתה יהודה לקדשו ענין הקדושה הוא מסירות נפש ישראל ממשלותיו כמ"ש צדיק מושל ביראת אלהים ולכן הים ראה וינוס כו' הכל ע"י מסירות נפש כו' זכו לעשות היחוד והגאולה כנ"ל:

ז׳אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו כי יצפנני בסוכה כו'. נקדים לפ' הפ' בתמניא אפי. גמול על עבדך אחי' ואשמרה דבריך להורות גודל מעלת הצדיקים אשר כל מגמת חפצם בחיים חיותם אינם חפיצים רק ליראת השם ולעבוד הבורא ב"ה אעפ"כ גם זה הוא בעיניהם לחסד עליון מה שהקב"ה עוזר להם שיהי' ביכולתם לעבוד אותו ית"ש והוא בעיניהם רק גמילות חסד וז"פ גמול על עבדך תעשה לי גמילות חסד שתעזרני לעשות רצונך האמנם שכל חיותי הוא רק למען אשמור דבריך וזה הרמז בדברי רש"י פ' ואתחנן אין חנון אלא מתנת חנם אף שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים מאת הש"י אלא מתנת חנם. פי' שיש להם לצדיקים לתלות למלאות רצונם שיחיו עוד בעולם הזה למען יעשו עוד מעשים טובים. אעפ"כ אינם מבקשים מאת הבורא ב"ה רק מתנת חנם כי על דבר זה מה שרצונם לעבדו ג"כ הוא בעיניהם רק מתנת חנם כנ"ל. וז"ש ועשה חסד עם אדוני אברהם. אפי' עם אברהם שהוא הי' מדת החסד אשר כל בריאת העולם הי' עבורו כמ"ש אלה תולדות השמים וארץ בהברא"ם באברה"ם וא"כ איך שייך לעשות עמו חסד הלא כל העולם נברא בשבילו. אך זה גופא הוא חסד שיהי' מדתו של א"א ע"ה בעולם. כי חסד עליון הוא דבר שאין לו סוף ואם הי' דבר שיש בו גבול לפי מדתו הי' בו צמצום לכן גם אברהם הי' צריך לחסד כדי שיהי' דבר שאין לו סוף. וידוע כי יום א' דסוכות הוא בחי' חסד והוא אזיל עם כולהו יומין. כי בכל ז' הימים כלול גם מדת החסד. וז"פ כי חסדך גדול עלי כי הוא העולה על כולם. ועל כל הענינים שאנו מתפללים צריכין לעורר מדת החסד אף בדבר שהוא נוגע לכבודו ולעשות רצונו. וז"ש בתפלת מוסף בי"ט מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים. אפי' בנין בהמ"ק שהוא ג"כ נוגע לכבוד הבורא ב"ה אעפ"כ גם לזה צריכין לרחמיו הרבים כנ"ל אך עכ"ז הדבר תולה ביד הצדיקים שהם ינהיגו וימשיכו החסדים לבני ישראל לבל ילכו חוצה ובל יבוזו זרים. וז"ש תיכף בבריאות העולם ויאמר אלהים יהי אור ואי' במד"ר אלו מעשיהם של הצדיקים. וז"ש גנזו לצדיקים לע"ל שהם היסודות אשר על ידם יתנהג החסד בעולם. וז"ש דוד המלך ע"ה עשה עמי אות לטובה. טו"ב ה'. שיהי' הוא הצינור בחי' השפע אשר על ידו ילכו החסדים. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שיהי' כח בהצדיקים להוליך השפע בבחי' אור המקיף לבל ינקו ממנו החיצונים ח"ו. וזה ג"כ ענין הסוכה בחי' אור המקיף על החסדים היורדים ע"י היחוד הוי' אדנ"י גימט' צ"א כמנין סוכ"ה. סכ"ך גימט' מאה ברכאין. וזה ויבא יעקב שלם כו' ואח"כ ויעקב נסע סכותה כי זה השלימות גמור בבחי' סוכה אור המקיף. ונחזור לביאור הכתוב הנ"ל לחזות בנועם ד' הוא הנועם עליון הם החסדים כי יצפנני בסוכה שיהיו בחי' אור המקיף שירדו לבני ישראל לבדם. אמן:

ח׳והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד'. הנראה לרמז על שבעת ימי החג כי הנה ידוע כי שבעת ימי הסוכות מוכתרין באושפיזין עלאין הרמוזים על מדות העליונות יומין עלאין מבינה ולמטה. וחג הסוכות הוא בבינה הסוככת על בני' אם לבינה תקרא והנרצה בזה להמשיך ולהוריד השפעות טובות מאימא עלאה על ז' ימי הבנין כי ימתקו הדינין בשרשן ותמלא מקורה להריק ברכה על בני'. וזהו שאמר הכתוב והי' שבעת ימים תחת אמו אינון יומין עלאין תחת אם הבנים ומיום השמיני והלאה זה שמיני עצרת פי' מבינה ולמעלה ירצה לקרבן אשה לד' כי משמיני עצרת ולמעלה נתקנו כל היחודים והכל קדש קדשים והנה ירצה לקרבן כי ידוע ענין הקרבן לקרב האותיות והכוחות העליונות במס"נ. וזה אשה לד' להעלות ה' לד' וע"י העלאת מ"נ מתעורר הרצון והרחמים להשפיע כ"ט לבית ישראל וזה כוונת החג שנאמר בו כל מלאכת עבודה לא תעשו. ר"ל בקדושת של המועדים יומשך לכם פרנסות טובות שלא תצטרכו לעבוד כל השנה במלאכת עבודה.

ט׳לולב הגזול והיבש פסול. הנה יש להבין טעם שפתח התנא בזה בדיני לולב הגזול אשר הוא מפרטי דיני המצוה ולא פתח בעיקר דיני מצות הארבעה מינים כמ"ש להלן ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד בזה הו"ל לפתוח ברישא ואח"כ בפרטי דיני המצות בפ"ע כנ"ל. אמנם הנה בגמ' אמרינן לקמן גזול פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול. וכן לאחר יאוש פסול משום מצוה הבאה בעבירה. וכן בי"ט שני פסול מה"ט. והנה כן אמרו שם דף ט' חג הסוכות תעשה לך משלך למעט את הגזילה והקשו בתו' שם תימה תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה. ותירצו משום דמהב"ב אינה רק מדרבנן ע"ש. והנה תירוצם דחוק מאד כמבו' במהרש"א ע"ש. וגם בציצית אמרו כן ועשו להם משלהם למעוטי גזולים. הקשו ג"כ תיפוק לי דהו"ל מה"ב. וכן בתפילין הקשו ג"כ הפוסקים כנ"ל:

י׳אכן הנ"ל לישב כל זה עפ"י דרכנו בשנבאר ענין מצוה הבאה בעבירה לאמיתתו. דהנה כבר מבואר בהאר"י ז"ל ובשאר סה"ק כי זה כלל גדול בתורה ובמעשה המצות שהאדם עושה צריך להקדים להם תשובה שלימה על מה שעבר עליו מהפגמים חלילה כלשון המשנה תשובה ומעש"ט כו' וכן כתי' סור מרע ועשה טוב. צריך לסור מרע תחלה ואח"כ תעשה הטוב. וענין התשובה הוא כדי להכרית תחלה כל החיצונים שנעשו בעוה"ר על ידו חלילה אח"כ יבא אל הקודש לעשות המצות וללמוד תורה בקדושה וטהרה אבל כל מה שיעשה מהתורה והמצוה טרם נטהר מחלאת עוונותיו הנה ח"ו הכל הולך אל הסט"א. וזהו רעה חולי יותר שנותן כח לסט"א יותר מהמצות ר"ל כמבואר כ"ז להיודעים. והנה זהו הנקרא באמת מצוה הבאה בעבירה הפי' הוא שהמצוה עצמה באה בתוך העבירה בין החיצונים ר"ל. וע"ז אנו מתפללים ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. לבל יעשקו זדים את המצות שלנו. פדנו מעושק אדם. וזה פי' המכיר כליו וספריו ביד אחר שחלילה הם ביד אחר הם החיצונים ר"ל. וזהו ענין שצריך שמירה מעולה בשעת עשיית המצוה לבל יחטפום החיצונים ר"ל. כמ"ש ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ושמרתם מצותי ועשיתם אותם וכיוצא בזה. והנה לכך בהיות זה העיקר הראשון קודם עשיית המצוה לעשות המצות ולהעלותם רק לד' לבל ילכו ח"ו להסט"א. הנה זה שפתח התנא תחלה בזה לולב הגזול והיבש פסול ר"ל לולב שהוא גזול מצותו ביד החיצונים שזהו גזול סתם מרמז ע"ז כי הם העושקים והגוזלים וז"ש גזילת העני בבתיכם כי בגלות בחי' היסוד צדיק הוא עני כמבואר בתיקונים והיבש הוא כמ"ש והנהר יחרב ויבש ע"י הפגמים ח"ו ואם תהי' מצות הלולב שמה הוא פסול בודאי כולו והוא מצוה הבאה בעבירה ח"ו. והנה לכך אמרו בגמ' ולקחתם לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול. ר"ל ולקחתם הורה לנו הש"י שתהי' הלקיחה הזאת משלכם לבל תצא להסט"א רק שלכם יהי' פרי המצות. וזהו להוציא את הגזול להוציא מיד הסט"א הגזול שגזלו מאתכם. ובהיות מצות הארבעה מינים שבלולב מורים על סוד יסוד שם הקדוש ויחודו לכן באה האזהרה עליו ביותר. וזה ג"כ ולקחתם שתהא לקיחה תמה ביד כאו"א. שלא יתן לחטוף מידו המצוה ולא להיות שאול בידם חלילה. ואח"כ אמר התנא והיכן היו מנענעין כי ע"י הנענועין מבריח הרוחות רעות מכל וכל ועי"כ נעשה היחוד גימ' של והיכ"ן צ"א סוד הוי' אדנ"י שנעשה היחוד זו"נ כי זהו סוד הנענועין לעורר היחוד בכ"מ כמבואר להבאים בסוד ד':

י״אנחזור לענינינו כי זהו מה"ב שהמצוה באה בתוך העבירה ח"ו וזהו ענין גזול שהוא פסול על ידם. הנה עד"ז יתישב קושי' התו' הנ"ל עם שאר קושיו' המפרשים כי אמנם ענין הגזילה בידם הוא ח"ו להיות המצוה באה בתוך העבירה זה לא שייך רק אצל לולב אבל לא אצל סוכה וציצית ותפילין שם לא שייך כלל בשום פנים להיות המצוה באה בעבירה כנ"ל דהנה אצל סוכה כבר מבואר בזוהר הקדוש ובהאר"י ז"ל כי סוד הסוכה הוא בחי' אור מקיף דאימא בסוד אם רובצת על בני'. וסוד אור המקיף הוא להגן מן החיצונים ולהבריחם מחמת גודל הבהירות אור הגדול כמבואר בספרים. לכך ממילא אין שייך קושי' התו' אצל סוכה דלהוי מה"ב כי על אופן שבארנו לא אפשר הסוכה בשום אופן לבא בתוך העבירה כי אדרבא הסוכה היא עוד מברחת כל החיצונים והיא סוככת ומגינה על בנ"י ובזה מדויק לשון הגמ' בסוכה אמרו למעוטי גזולה ובלולב אמרו להוציא את השאול ואת הגזול כי כן אצל סוכה לא שייך להוציא את מצות סוכה מידם כי נהפוך הוא כי עוד ע"י הסוכה יגרשו ויבלעו לנצח לבל יגעו בגבול ישראל כנ"ל. והלא זה הדבר ג"כ במצות ציצית גם שם לא שייך להיות מה"ב כמו שהקשו ז"ל. דהנה גם טלית של ציצית כבר מבואר בסה"ק כי הוא בחי' אור המקיף ג"כ כנ"ל והוא המועיל עוד להגן מן החיצונים וכמש"א בזכות מצות ציצית תנצל נפשי ורוחי ונשמתי מן החיצונים והטלית יפרוש כנפיו עליהם. וזהו כנש"ר יעיר קנ"ו על גוזליו ירחף. כנש"ר הוא ר"ת נ' שער"י רחמי"ם. שאור המקיף הוא מאימא יעיר קנ"ו גימ' יוסף. על גוזליו הם המצות הגזולים ח"ו ביד החיצונים הנה תוציאם. ירח"ף הוא רפ"ח יו"ד שהוא העלאת רפ"ח ניה"ק בסוד היו"ד למעלה כיל"ח. וכן גם בתפילין לא שייך ענין מה"ב כלל כמבואר בפע"ח כי גם התפילין הם בסוד אור המקיף ולא תבא המצוה כלל בעבירה כנ"ל. והנה זהו שכתוב וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי כן בהתשובה אעפ"י שחלילה פגם בעבירה כנ"ל הנה ע"י כח התשובה שלימה ישוב הכל אל מקומו שזהו תשובה תשב ו"ה. וז"ש ואתה תשוב ושמעת בקול ד' ועשית כל מצותיו. פי' ע"י התשובה כשתשוב הנה תוציא את כל המצות הגזולים ביד הסט"א חיל בלע ויקיאנו כו' הנה יהי' אז כאלו עשית היום כל מצותיו שכולם יצאו ובאו לך היום וזהו וצדקה תהי' לנו שהצדק"ה היחוד צדי"ק וצד"ק יהי' רק לנו ולא ילך לסט"א כלל כי נשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת כ"ה. אמן:

י״בוזהו וערבי נחל אמרו בגמ' אין בה לא טעם ולא ריח וצוה הקב"ה ללוקחה עם הלולב כי הנה וערב"י גימ' רפ"ח כי צריך להוציא הרפ"ח ני"ק המובלעים שם ואין בהם לא טעם ולא ריח לערבם בהקדושה של מצוה וזהו בחי' סור מרע ועשה טוב להיות הני"ק סר מרע ועולה מהם מסט"א ואח"כ ועשה טוב עמו וזהו וערב"י נחל בהעלאת הרפ"ח ני"ק לשם נח"ל ר"ת נוצר חסד לאלפים ובזה ושמחתם לפני ד' אלהיכם זהו השמחה האמיתית בהעלאות הני"ק כאשר הענין בפסוקי דזמרה ע"ש:

י״גבמס' יומא פ"ו. על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מים והרי מזון. דהנה אחרי אשר נשתלח השעיר המשתלח דורון לסט"א לא יקטרג עוד על ישראל. עי"כ יזכו למעלת סוכה והיחוד נעשה כתיקונו. ואז ממילא ירד השפע לישראל קדושות ופרנסות טובות. וכן נאמר ביעקב אבינו ע"ה אחר ששלח הדורון לעשו נאמר אחריו ויעקב נסע סכותה. וזה הרמז במשנה על כל סוכה וסוכה פי' ע"י מצות סוכה נמתקין הגבורות. הרי. גימטרי' רי"ו עה"כ בחי' גבור"ה וכשהם נמתקין יורדים מים בחי' חסד. מזון. הוא היחוד זו"נ. והבן:

י״דבמס' סוכה דף ל"א מעשה בבני כרכום שהיו מורישים לולביהם לבני בניהן וכו'. להבין את דבריהם מה רצו להשמיענו בזה. דהנה נודע בחי' הלולב רומז לבחי' יסוד ומשם נמשך שפע קדושה וחיים זרע צדיקים לעולם כמבואר ביה"ר של אגודת לולב. וזהו שכתוב שבטי י"ה עדות לישראל פי' השבטי י"ה שהיו כולם צדיקים כולם קדושים הם עדות לישראל על קדושת ישראל אביהם שהוא הי' בחי' לולב עולה עד הדעת וצדקתו לבני בניהם לשומרי בריתו וכו' וכן ומביא גואל לבני בניהם בחי' גואל הוא בחי' יסוד. וזהו הרמז שהיו מורישין לולביהן לבני בניהם קדושת הלולב הורישו לבני בניהם ליסוד עולם כנ"ל והבן:

ט״וכי אם לפני ד' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ושמחת לפני ד' אלהיך בכל משלח ידך מה הפי' בכל משלח ידך. אך זה מוסב על נתינת הצדקה מיד ליד. ואמר הכתוב שבזה תשמחו שיהי' לך מזה שמחה. בכל משלח ידך אל העני ליתן לו. וכמ"ש להלן איש כמתנת ידו כברכת ד' אלהיך אשר נתן לך פי' כל איש כמתנת ידו כשיתן צדקה יהי' לו שמחה בהנתינה כמו שהי' לו בשעה שהי' לו הברכה. וזהו כברכת ד' אלהיך אשר נתן לך ששמחת בהברכה כן תשמח בהנתינה שוה בשוה:

ט״זואברהם זקן בא בימים וכו'. בזוהר הקדוש פי' ביומין עלאין ביומין ידיען ברזא דמהמנותא. הנראה לרמז בזה על ענין מצות סוכה. דהנה כבר אמור בזוהר הקדוש חסד אל כל היום חסד דאזיל עם כולהו יומין והרמז בזה דהנה יום הראשון של סוכות הוא בחי' אברהם שהוא בחי' החסד. והנה כתיב יומם יצוה ד' חסדו ר"ל יומם הוא ע"ד שכתוב וענן ד' עליהם יומם שהוא מורה על כל הימים של סוכות שהם בחי' המקיפין מענני כבוד שהוא בחי' החסדים. וז"פ יומם יצוה ד' חסדו שבחי' החסדים יצוה ד' להתנהג בכל הימים של סוכות. שבחי' החסד הראשון של סוכות הוא מתפשט על כל שבעת הימים להקיף על ישראל. והוא שכתוב. וסוכה תהי' לצל יומם ענין הצל הוא כמ"ש בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. שהוא רמוז על בחי' הצל של סוכה ופרי עץ הדר של אתרוג. הנה זה הפי' חסד דאזיל עם כולהו יומין של סוכות כנ"ל. וזהו ואברהם זקן בא בימים דעאל ביומין עלאין ביומין ידיען ברזא דמהמנותא הרמז על התפשטות החסדים והשפעות הקדושה במדות העליונות כנ"ל. אמנם עיקר ענין בחי' החסדים המקיפים של סוכות הוא שהסוכה תהי' לחסות מזרם וממטר ר"ל שכל בחי' המצות ומעש"ט של ישראל שלא עלו לרצון כל השנה ונשטפו בזרם מים כבירים הנה עתה בסוכה יכנסו כולם תחת צלא דמהמנותא עם ישראל ואור הסוכה תקיף עליהם בהקדושה אשר לד' לעלות לרצון תמיד. והוא בחי' אברהם בא בימים שבא בכל הימים לפני ד' אחד מהם לא נעדר וזהו חסד דאזיל עם כלהו יומין שע"י בחי' החסד של הסוכה אזיל עם כלהו יומין לפני ד' לרצון כמ"ש שבתי בבית ד' כל ימי חיי כו' כי יצפנני בסוכה ר"ל מה שישבתי בבית ד' עם כל ימי חיי אחד מהם לא נעדר הוא כי יצפיני בסוכה כנ"ל והנה לכך נקרא החג הזה חג האסיף שמאסף כל המחנות המצות ומעש"ט שלא עלו לד' ונשארו לבסוף הסוכה מאספם תחת הקדושה והחודש הזה הוא מסוגל לכך כמו שמבואר בשופר שהוא מעלה כל המצות לזכרון לפני ד' כמו שרמז בהמשנה כל הקולות כשירים בשופר ר"ל כל הקולות של ת"ת ותפלה כשירים ועולים בשופר וכל החודש נקרא בשופר כמ"ש תקעו בחודש שופר שהוא המתקת הדינים וזהו כשופר הרם קולך שע"י השופר ירים קולך בת"ת ותפלה לעלות לפני ד' תמיד כנ"ל אמן:

י״זואברהם עודנו עומד לפני ד'. דהנה ידוע גודל מעלת אברהם אבינו ע"ה במסירות נפש לד' ותוקף אהבתו ותשוקתו לעשות רצונו להאבד הוא וכל מאודו לכבוד השם יתעלה. וכל הימים הי' משתוקק ומצפה מתי יגיע לידו איזה נסיון להמסר נפשו להאבד על קדושת שמו ע"כ בפ' העקידה כתיב וישכם אברהם בבקר. כוונתו להשכים בבקר למהר ולבצע את מעשהו לשחוט את בנו יחידו מיד כי ירא פן אח"כ לא יגיע לידו ולא יקום מחשבתו לקיים המצוה הזאת לבצע מעשהו וכאשר הי' באמת הדיבור אל תשלח ידך אל הנער. וכן באור כשדים כתיב והוצאתו מאור כשדים ר"ל בע"כ כי לא רצה לצאת מהכבשן בראותו כי לא נשרף והי' מתעכב והולך בו פן ישרף ומצפה על זה לכבוד הש"י עד שהוציאו הקב"ה בעצמו בע"כ וזהו אשר הוצאתיך מאור כשדים. והנה מסירות נפש ותוקף האהבה לד' היא העומדת לבניו אחריו בכל דור ודור לבטל מהם כל גזירות קשות כמ"ש ויעקד את יצחק בנו הוא הטובה שהיתה לישראל כי עקד כל נשמות ישראל עמו. וזה וישם את בנו ממעל לעצים ר"ל למעלה מבחי' עץ הדעת ועי"ז נתקנו. וז"ש ואברהם עודנו עומד כמ"ש חכז"ל כי אברהם אבינו ע"ה עומד על פתחו של גיהנם וכו':

י״חא"י ואברהם עודנו עומד לפני ד'. ירצה כי גם היום עוד עומד זכותו ועבודתו של א"א ע"ה וכשרון מעשיו אשר המשיך אלקותו ית"ש להוריש לבניו אחריו היא ג"כ עומדת עמנו היום לפני ד' כי כן בכל דור ודור נמשך להצדיק הדור מדת אלקותו של א"א להמשיך החסדים וטובות בעולם ובזה חפץ הש"י כי ברא את העולם בחסדו הגדול רק להטיב לברואיו. וז"ש הודו לאלהי האלהים כל"ח לכאורה יפלא האם בזה שבחו הוא כי הוא אלקי עובדי כומ"ז. אמנם הנה ידוע כי הצדיקים נקראים אלהים כמ"ש עד אלקים יבא דבר שניהם ולאברהם אמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו והענין הוא כי הצדיק הוא הממשיך בחי' האלקות על עצמו והוא נושא דגל השכינה אשר בקרבו לכן נקרא בבחי' אלקים. ולכן אנו אומרים אלהי אברהם וכו' על בחי' האלקות של אברהם יצחק יעקב גג"ת להיות כי הש"י עושה רצון יראיו להשפיע כ"ט בעולם נאמר הודו לאלהי האלהים ר"ל אלהי הצדיקים המפיקים ברכה מד' כי לעולם חסדו. ר"ל כי הש"י חפץ להיות לעולם חסדו. וזהו ואברהם עודנו עומד בחסדיו לפני ד' להשפיע לעולם חסדו. וז"פ הפ' ברכו את ד' כל עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות. הגלות דומה ללילה וזכות הצדיקים עומדת לנו להיות לנו קיום בזמן הגלות אמן:

י״טוילך אברם כאשר דבר אליו ד'. ר"ל א"א ע"ה גם בהלוכו כדרכו הי' זה טוב לו לדבר עם אנשים טובות ולגמלם טוב וחסד והי' חביב לו כאשר דבר אליו ד'. ר"ל כמו שהי' יקר בעיניו וחביב עליו כאשר דבר ד' עמו. כי גם הגמ"ח הם רצון השי"ת:

כ׳צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. דהנה בכל מועד ורגל נמשך אור חדש בפ"ע וכן בכל פרטי ימי החג ומה גם בשבת וז"ש והיו למאורות ולמועדים כי אור הגנוז בששת ימי בראשית נגנז לצדיקים לע"ל ר"ל לצדיקים שבכל דור ודור שהיו עתידים לבא כהיום הזה וההארה ההיא מתגלה בשבתות וי"ט. וזהו צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים אור הקדוש כנ"ל:

כ״אכי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא את עמו בששון ברנה את בחיריו. דהנה עיקר ברי"ע הי' באברהם כידוע בהברא"ם באברה"ם כמבואר במ"א נמצא כל חסד שנעשה בעולם העיקר בא מבחי' אברהם כי ע"י באים כל החסדים בעולם וז"פ כי זכר את דבר קדשו בחי' זכרות והשפעה את דבר קדשו של חסד תחלת הבריאה את אברהם עבדו ועי"כ ויוצא את עמו בששון ברנה את בחיריו וז"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו פי' דבר עליו מתחלת הבריאה שהיתה באברהם. צריכין הבנים זרע אברהם לעשות משפט וצדקה למען הקים ד' כוונתו בתחלת הבריאה להיות נשלם ע"י ישראל כאשר עליהם היתה הכוונה מתחלה להטיב להם:

כ״באיתא בגמרא קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. והקשו הראשונים למה לא קיים ג"כ מצות מילה תחלה. אך הנה ידוע כי אברהם אבינו ע"ה הי' מדת החסד וזה הי' מדתו להמשיך השפעות וחסדים לכל באי עולם בלי שום גבול. והנה כל זמן שלא מל את עצמו הי' לו איזה השתתפות עם בני דורו והי' יכול להוריק עליהם ברכה וחסד והאכילם והשקם וקרבם תחת כנפי השכינה. אכן כאשר בא בברית המילה אח"כ נתעלה ונסתלק לו למעלה מהם ויראו מגשת אליו ע"כ א"א ע"ה בגודל טובו כי חפץ חסד הוא הנה ידע זאת מתחלה כי ענין קדושת המילה הוא כדי שעי"ז יעלה במדריגה גבוה ויבוא מדת החסד בבחי' גבול וצמצום אשר לא כן הי' דרכו מאז רק שיהי' החסד לכל בלי שום צמצום לכן נתעכב עם מצות מילה עד שיצטווה עלי' מהש"י. וזה שאמרו במד"ר אמר אברהם עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אלי פי' גם העוברים עבירות ושבו בתשובה באו אלי לקרב אותם תחת כנפי השכינה ע"י ועכשיו אין לי עוד מדור והתקרבות עמהם. ולזה נסמך מיד אחר המילה ענין הפיכת סדום ולא יקומו רשעים במשפט הצדיקים כי חלץ לו מהם ואין מגין עליהם ומש"ה כולם נאבדו ולא קודם לכן כי מאז נתקדש מדת היסוד להריק ברכה רק על זרע קודש יחי"ס והן הנה האבות אברהם בחי' החסדים להשפיע רב טוב. יצחק בחי' הגבורה והצמצום לבל יבוזו זרים. יעקב עמודא דאמצעיתא. ובזה רמוז הכתוב כאן כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו. הענין הוא ג"כ כמ"ש מקודם המכסה אני מאברהם וכו' אשר לכאורה מה נעשה אח"כ כאשר לא כסה ממנו הלא לא הועיל כלום כי נהפכו סדום ובנותי' אך הנה כאשר רצון הש"י לבל ישחית הוד הברכה והשפע אלקי שירדו לסט"א רק א"א ע"ה מגודל חסדו הפריז על המדה להעניק כל טוב לכל באי עולם. ע"כ אז הש"י הי' מכסה באמת מאתו אשר הוא עושה לבל יפציר בו. וה' של המכסה הוא תמי' נחה כי אין זה כבודו ית"ש להשפיע לצבות בטן עוברי עבירה ח"ו. וז"ש כי ידעתיו כו' כי הנה אמרו חכז"ל בגמ' אמר הקב"ה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם כו' שנאמר לדעת כי אני ד' מקדשכם. כי בחי' הדעת הוא העולה מעלה מעלה התקשרות הקדושה והבדלה מסט"א כמ"ש בדעת חדרים ימלאו. והדעת הוא המבדיל כי אם אין דעת הבדלה מנין. ע"כ תיכף אחר ברכת אתה קדוש קודם י"ב ברכות האמצעיות של י"ח שהם צרכי שפע עולם הזה נכון להקדים הדעת להם לכוון בהם דרך הישרה לבל יצא החוצה לסט"א ע"כ אמרו חכז"ל כל ערום יעשה בדעת וז"ש חכז"ל כל מי שאין בו דיעה אסור לרחם עליו. כי ישחית זרע הטוב והשפע ואם אין בו דעה הבדלה מנין ע"כ לא ירחם עליו. א"כ ביום השבת אשר כל ברכאין דלעילא ותתא בו תליין צריך שמירה ע"י הדעת והקדושה יותר ויותר מבחי' אות ודעת ויקדש אותו. וז"ש הקב"ה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם ר"ל העלה אותם בבחי' הדעת בקדושה לדעת כי אני ד' מקדשכם לבל ינקו החיצונים משפע הקדושה. וז"ש משוך חסדך ליודעיך. ר"ל תמשוך החסדים ע"י הדעת בבחי' אל קנא ונוקם לסט"א בחי' הגבורה והצמצום לבל תלך השפע חוצה. נוטרי ליום השביעי בחי' נטירה ושמירה יום השביעי בחי' היסוד כנ"ל:

כ״גועתה נבוא לביאור הפסוקים. כי ידעתיו. ר"ל מאחר כי מדת א"א ע"ה להשפיע החסד לכל באי עולם לכן אביאנו לבחי' הדעת לצמצם בבחי' הגבול למען אשר יצוה את ביתו אחריו יתחבר עם בניו כנ"ל ושמרו את דרך ד' ר"ל בשמירה יהי' דרך ד' מהחיצוני' לבל יאחזו בהם לעשות צדקה ומשפט ר"ל הצדקה יהי' בבחי' משפט דהנה בענין הצדקה יש כמה בחי' גבוהות יש אשר יתן צדקה עבור רחמנות מדאבון נפשו. ויש אשר יאמר כי בהתעורר נתינת הצדקה ליד עני ואביון למטה יעורר ג"כ רחמנות עליו מלמעלה והמדריגה זאת טובה מראשונה. אולם יש עוד אשר כל כוונתו בנתינת הצדקה יכוון להתעורר כח העליון למעלה ליחד קב"ה ושכינתי' עם דודה להשפיע רב טוב לכנ"י לעילא בבחי' צדי"ק וצד"ק והיא צדקה וז"ש כי צדיק ד' צדקות אהב. בהתעורר מ"נ למטה יחוס על דלה ואביונה למעלה. וז"ש ושמרו דרך ד' דרך גבר לעשות צדקה ומשפט זה לעומת זה כשעושים צדקה בבחי' משפט לתתא. הנה נעשה כמוה למעלה. וז"ש למען הביא ד' על אברהם כי אברהם עודנו עומד לפני ד' והוא מדת החסד כאשר דבר עליו מאז בבריאת העולם כמ"ש בהברא"ם באברה"ם:

כ״דבסוכה דף ל"א. ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה. סבר ר"י לולב צריך אגד. הנראה לרמז בזה דהנה כבר מבואר במצות ד' מינים הללו הרומזים על בחי' בנ"י יש שיש בהם טעם וריח ויש שיש בהם טעם ולא ריח וכו' אך צריך לאגוד אותם להעשות אגודה אחת לחבר את כולם יחד. ואין ממעטין ביום טוב. ר"ל ביום טובה אין להסתכל על מיעוט מעשי האדם רק לאגוד כולם יחד עם הצדיקים. וז"ש יאגדנו מלמעלה. כי כן ר' יהודה הי' דורש סמוכים ר"ל לסמוך את האותיות הוי' שבשם יהוד"ה לבל תהי הדלי"ת מפסקת כמ"ש ואתם הדבקים בד' אלהיכם לקרב אחד אל אחד ויהיו לאחדים בידי וכמ"ש ותעמוד מלד"ת מדל"ת. וזהו והגישו אדוניו כו' אל הדלת או אל המזוזה. וזהו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתות"י הוא הדל"ת בל תהי מפסקת. ולכך צריך לאגוד עמו גם הערבה כי שם ערבה הוא ענין ערבות כל ישראל ערבים זה בזה. וגם הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח תאגוד גם היא עם הלולב הרמוז לצדיק יסוד עולם. וכל הפורש מהם כפורש מן החיים. וכדרך זה פרשנו המשנה במס' זבחים פ"ט. הצמר שבראשי הכבשים וכו' והעצמות והגידים והקרנים וטלפים בזמן שהן מחוברים יעלו כו' פרשו לא יעלו כו' לרמז על הנ"ל אף הפחותי ערך אם הם מחוברים לצי"ע גם הם יעלו עמו כמו הערבה שעולה עם הלולב בנענועו עמו יחד. פרשו לא יעלו. לכן ביום ההושענא רבה שלוקחים הערבה לבדה אי' בגמרא חביט חביט ולא בריך. לרמז בזה אם האדם השפל פירש מן הצדיק איננו ראוי לברכה. והוא כמו הערבה לבדו שאין בו לא טעם ולא ריח:

כ״הגם י"ל ברמז גודל מעלת דיבוק החבירים להיות אחוזים וקשורים יחד באחוה וריעות. כי לא כל העתים שווים להיות סמוך ונראה אצל הצדיק הרב המורה. לכן התקנה לזה להיות כל איש רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק כמ"ש ויעשו כולם אגודה אחת כו' ומצינו בגמרא לענין עירוב פעמים שחבירו עדיפא לי' מרבי'. ובדרך הזה פרשנו בפ' ציצית דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית. לשון הסתכלות זה בזה וכל אחד יהי' בבחי' מקבל מחבירו בתורה ויראת שמים. כמ"ש ומקבלין דין מן דין. ובזה פרשנו מאמר הירושלמי בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כו' הוי מכתפי אהדדי. פי' לא ראינו שינה וחסרון השתנות כאו"א אצל חבירו רק כשהי' ח"ו אחד נופל בדעתו והולך במרירות על מיעוט השגה בעבוה"ב או שום דאגת עולם הזה הוי מכתפי אהדדי כ"א סומך על חבירו. כאשר שפך שיחו וצרתו לפניו יגיד הנה חבירו הי' תומך בידו לתת לו עצה הגונה לחזק ולאמץ לבבו להסיר תוגה מנפשו וזה העיקר אהבת חבירים להיות' אגודה אחת כנ"ל:

כ״ושבעת ימים תחוג לד' אלהיך במקום אשר יבחר ד'. יל"ד וכי המצוה הזאת של סוכה הוא נוהג רק בארץ ולא בחו"ל הלא חובת הגוף הוא. ומהו במקום אשר יבחר האמור בזה. אכן הנה אמרו חכז"ל בגמ' משחרב בהמ"ק התקין ר"י בן זכאי שיהי' הלולב ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש. הנראה לרמז בזה כוונתם. דהנה מבואר בזוהר הקדוש ובהאר"י ז"ל כי ענין לולב הוא להמשיך החסדים מדעת העליון לנוה אפריון כי לולב הוא בחי' יסוד צדיק כתמר יפרח והסוכה היא בחי' המקיף מצד החסדים כמ"ש חסד יסובבנהו ובחי' המקיף הוא להגן מן החיצונים שלא יכלו לבא בגבול ישראל להרע לו ולפגמו חלילה כי תמיד סביב רשעים יתהלכון כמו שהוא למעלה כן הוא למטה תמיד הם סובבים על איש הישראלי וחפיצים לידבק בו והוא שאמר דהמע"ה כל גוים סבבוני בשם ד' כי אמילם לכן הסוכה היא המקפת על האדם וסובבת אותו מראשו עד רגליו לבל יהי' להחיצונים שום שליטה לקרב אל איש ישראל. והוא שנאמר בסכות תשבו כו' כי בסכות הושבתי את בנ"י והסכות הם ענני כבוד כנודע והם שהיו בזכות אהרן איש החסד וכן הוא הסוכה היא המקפת מצד החסדים כמו ענני כבוד שהיו מקיפים על ישראל מהאויבים וכמו שאנו אומרים ופרוס עלינו סוכת שלומך והגן בעדנו והסר מעלינו אויב וכו'. ובחי' הזאת המקיף הוא הרמז ג"כ בקרבנות שאמרו בגמ' עלה בכבש ופנה לסובב פנה לו לימין כי עיקר כוונתו על אותן הסובבים את ישראל וזהו פנה לו לסובב דרך ימין שהוא אל החסד וכן הסוכה כמוהו מצד החסד. והנה לולב שהי' ניטל במקדש הוא להמשיך ברכאין דלעילא וזה רמז ניט"ל גימ' מאה הוא רמוז למאה ברכאין והוא במקדש כי בהר ציון שם צוה ד' את הברכה לכך צריך שם כל שבעה להשפיע כ"ט וחסדים מדעת עליון לכל שבעה יומין עלאין. אבל משחרב בהמ"ק ופסקה הטובה התקין ריב"ז שלא תפסק הברכה ושיהי' הלולב ניטל גם במדינה בהסוכה כל שבעה כי הסוכה היא מלאה ברכת ד' כמו בהמ"ק וכן סכ"ך גימ' מאה למאה ברכאין וכמו שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה והוא שרמז הכ' שבעת ימים תחוג לד' אלהיך במקום אשר יבחר והוא הסוכה שהוא כמו בהמ"ק אשר בחר ד' שמשם תצא הברכה על ישראל אמן:

כ״זא"י בדרך זה. שבעת ימים תחוג לד' אלהיך במקום אשר יבחר. דהנה כבר נתבאר במ"א כי כל הנשמות בנ"י הם ברגל בירושלים שלמעלה לפני ד' שזהו סוד עליית הרגל גם בזמה"ז את אשר ישנו פה עמנו ואת אשר איננו פה כולם נצבים לפני ד' אלהיכם. וז"ש חכז"ל בראשונה הי' הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב הבהמ"ק התקין ריב"ז שיהי' הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש. והוא הענין כי עתה הנה כל ישראל הם במקדש שלמעלה כנ"ל לכן גם בזמה"ז ניטל כל שבעה כמו קודם החורבן במקדש כו' וזהו שאמר הכתוב שבעת ימים תחוג לד' אלהיך במקום אשר יבחר. היינו שיתעלו כל הנשמות לחוג לד' אלהיך בלי שום פגם במקום אשר יבחר זה הבהמ"ק:

כ״חא"י שבעת ימים תחוג לד' אלהיך במקום אשר יבחר. היינו שיהי' כוונת עבודתכם אך על גלות השכינה שיהי' הקב"ה שב במהרה אל ביתו והיכלו ויהי' מנוחתו כבוד במקום אשר יבחר. דהנה יש צדיקים שאין להם שום נייחא מכל העולם הזה גם מכל המעש"ט ומצות שעושים מפני צער גלות השכינה עד שממש הם קצים בחייהם וזה הי' בחי' יצחק ק"צ ח"י וכן רבקה אמרה קצתי בחיי אם לוקח יעקב אשה מבנות חת שבחי' יעקב הוא ז"א ואם ח"ו לוקח בחי' יעקב אשה מבנות חת שח"ו תלך השפע מז"א לחיצונים למה לי חיים וזהו הענין יצחק ק"ץ ח"י שכל חיותו הי' רק ממה שיהי' לע"ל בהגאולה ומהקץ הי' חי כנ"ל וזהו שהתקין ברכת מחי' מתים באשר כי אך זאת הי' כל נחמתו וחיותו בעולם הזה ממה שיהי' בסוף הימים בתחיית המתים. וזולת זה לא הי' לו שום חיות והנאה מעולם הזה ולכך כהו עיניו ולא יכול לראות כלל בעולם הזה ולכך הוא הי' חי ק"פ שנים והוא יותר מכולם כי חייו היו מבחי' אורך ימים מעולם הארוך כו'. וזהו הציון שעד"ז שבעת ימים תחוג את חג הסוכות שיהי' הישועה במהרה לד' אלהיך במקום אשר יבחר לשוב לביתו וזהו שבעת ימים כמ"ש דוד המלך ע"ה אנכי אשמח בד' יתמו חטאים מן הארץ לעתיד שיהי' הש"י ב"ה במקום אשר יבחר:

כ״טאתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו' לעברך בברית ד' וכו' למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך כו'. הנ"ל דהנה כתיב המכסה אני מאברהם אשר אני עושה הפי' הוא כי הנה כל החסדים מברי"ע והלאה עוברים ע"י אברהם כי כן כתיב אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברה"ם ותולדות השמים וארץ הם החסדים כולם עוברים על ידי אברהם בהיות הוא צנור כל ההשפעות והחסדים לעולם וקב"ה בעי ביקריהון דצדיקיא יתיר על דילי' כמ"ש במ"א. וז"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' כי המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה ורוצה להשפיע לעולם. ואברהם היו יהי' לגוי גדול ונברכו בו כל גויי הארץ ר"ל כל הגוים וכל החסדים שירדו לעולם יהי' בו בבחי' הברכה כמו המבריך את הגפן שאינו דרך גדולו בכך אבל עיקר הדבר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ד' כי כשהחסדים עוברים על ידי אברהם הם נמשכין רק אל ישראל וזה אשר יצוה לשון צוותא ואת ביתו אחריו שהם ירדו רק אל זרע אברהם ובני ביתו וממילא ג"כ ושמרו דרך ד' נשפע עמהם קדושה יתירה לשמור את דרך ד' ומצותיו ית"ש. וזהו ענין כריתות ברית של אברהם אבינו שנאמר וכרות עמו הברית היינו שיהי' הוא צנור ההשפעה של החסדים ועשה חסד עם אדוני אברהם שעשיית החסד הוא עם אדוני אברהם ולכך הוא מקבל שכר כנגד כולם כמבואר במשנה באבות פ"ה עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כנגד כולם באשר כל החסדים והשפעה שלהם עברו על ידו וברכות לראש צדיק ברכות לראש משביר הנה הוא נוטל חלקו בראשו וכמבו' בזוהר הקדוש פ' ויחי דף רכ"ה ע"ש שכן כל השפע יורד תחלה על ראש האבות ומהם באה לעולם. וזהו שאמר הכתוב למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו היינו הברכות יורדים תחלה על אברהם כנ"ל. וז"ש הכ' אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם ר"ל כיום שהנכם נצבים כולכם לפני ד' שאתם במעלה העליונה בקדושה וטהרה לפני ד' ית"ש זה יועיל לכם לעברך בברית ד' אלהיך פי' שתזכו כאו"א להיות מעבר וצנור ההשפעה בחי' המשפיע ומעבר החסדים כמו א"א ע"ה. וז"ש למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך שתהיו באותו בחי' של האבות כן תהיו באותו הבחי' הברית והיחוד לעולם. וזהו שאנו אומרים בשמ"ע שים שלום שהוא עיקר היחוד של שמ"ע ואחר ברכת כהנים הנה מסיים אח"כ המברך את עמו ישראל בשלום. שהוא מבריך את עמו ונוטע אותם בבחי' הברית והיחוד והשפעה של השלום כנ"ל והבן:

ל׳כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. יש לרמז בזה ע"ד מ"ש וד' ברך את אברהם בכל ברך לשון הברכה ונטיעה כי מדת כל הוא בחי' יסוד שהוא כל בו וא"א ע"ה הבריך בחי' היסוד בכל להשפיע לה' וכמו שאמרו הריני מוסיף ה' על שמך ומוסף הוא בחי' היסוד בה' והוא שאמרו בת הי' לא"א ובכל שמה בכל משפיע לבת והי"א שמ"ה והיא בחי' כל"ה כידוע. וזהו והי' ברכה מבחי' והי"ה הוא שם הוי' כולו תהי' ברכה להבריך ולהמשיך לה'. וזהו ברכה והיא הנקרא בחי' מינקת מ"ש ואל המניקות תשפיע כו' כי היא תתן טרף לביתה. וזהו כל האזרח כל בחי' היסוד האזרח ה' אזר"ח זרח והמשיך מברכה העליונה לבחי' כל וממנו לה' וזהו אזרח בחי' חסד אברהם שנקרא איתן האזרחי יומשך החסד לה' האחרונה ולבנ"י. והחסדים ישבו ויושפעו בסוכות להגן ולכסות עליהם מן החיצונים רק לישראל. וזהו בישראל ישבו בסוכות. והבן:

ל״אויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה. הנ"ל דהנה כבר הקשו הראשונים על ההבטחה שהבטיחם הש"י להכניסם לא"י מיד הלא לא נתקיים ההבטחה ההיא. גם דרך שלשה ימים שאמרו נלכה ונזבחה כו' קשה מאד היכן הי'. אך הנה אמרו חכז"ל מה חג לד' כשם שחל שם שמים על החגיגה כן חל ש"ש על הסוכה נמצא הסוכה היא בחי' הקדושה של הקרבנות ובחי' א"י בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. לכן כאשר באו בנ"י לסוכות זכו בזה לקדושת א"י והקרבנות כנ"ל:

ל״בוהקרבתם אשה לד' כל מלאכת עבודה לא תעשו. הנ"ל דהנה כשיעלה ויושלם היחוד העליון ע"י בנ"י אז יתמלא כל העולמות שפע וברכה על בנ"י. וזהו והקרבתם אשה לד' יחוד זו"נ אז כל מלאכת עבודה לא תעשו ולא יצטרך לכם לעבוד עבודת הפרנסה כי יבא לכם כ"ט א"ס:

ל״גולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'. יש לרמז בכתוב הזה בכוונת הענין הכתוב ביום הראשון. דהנה נאמר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום הראשון כי אע"פ שביום כ"ה באלול נברא העולם אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך כי האדם נברא בר"ה והכל נברא עבור האדם. אך הנה אביך הראשון חטא ולא נשלם אז כוונת הבריאה שהיתה מתחלה עליו ולכך מני אז והלאה כל העבודות. הוא לתקן חטא אדה"ר כידוע והוא בחי' תיקון אדם העליון כידוע לי"ח. והנה גם מצות ארבעה מינים האלו סובבים לתיקון ההוא ואתרוג הוא כמ"ד עץ שאכל אדה"ר אתרוג הי'. וז"ש בגמ' הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד יוצא בה ואוכל לאלתר כי כשיצא בו ידי חובת המצוה בזה נעשה התיקון אדה"ר ולכך שרי לאכלו אח"כ ועוד באכילה ההיא יתקן האכילה של אדה"ר. והנה ידוע כי כל המצות המינים הללו רומזים ומכוונים למדות העליונות בסודות גבוהים ונעלמים מאד מאד. אך בכל זה הכוונה הפשוטה צריך האדם לכוון במה שאומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב. כי לולב הוא הגבוה במינו כי הוא רמוז ליסוד והוא עולה עד הדעת ואומרים אק"ב וצונו על נטילת לולב להיות נמשך אליו קדושה בבחי' היסוד מכאן והלאה ויתקן א"ע בבחי' הדעת להיות עובד ד' בדעת שלימה ומחשבה טהורה לתיקון הכבוד והאדם העליון. וז"ש ולקחתם לכם תקחו לכם לתקן הכבוד והאדם העליון ביום הראשון מה שנפגם בחטא אדה"ר. וזהו הנקרא יום הראשון של הבריאה כמ"ש זכרון ליום הראשון תראו במצות האלו לתקן יום הראשון ההוא שנפגם בפרי עץ הדר. האתרוג שאכל אדה"ר ובלולב תיקון הדעת ויסוד. ובהדס וערבה בחי' שאר המדות ובזה ושמחתם לפני ד' אלהיכם שבעת ימים פי' כי אז בשעת הבריאה לא נשלמו שבעת ימי הבנין בהשמחה כי ביום וא"ו חטא אדה"ר אבל כשיתקו חטא אדה"ר אז יגמרו כל השבעת ימים בשמחה לפני הש"י. וזהו ושמחתם לפני ד' אלהיכם שבעת ימים תיקון כל שבעת ימי הבריאה כנ"ל:

ל״דא"י ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ואמרינן בגמ' זה אתרוג הדר באילנו משנה לשנה. והנה כן בסוכה אמרו ז"ל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה. יש להתבונן בלשון חכמים במה שאמרו אצל לולב וסוכה לשון דר. זה דר באילנו וזה דר בסוכה כי לא לחנם הוציאו דבר זה מפיהם. אך הנה רמזו לנו בזה דהנה כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד'. והכוונה בזה הוא כי כל עשיות המצות ומעש"ט הם לצורך תיקון אדה"ר הרמוז לאד"ק כי ע"י פעולת המצות נתקן כל קומת האדם וחי בהם. והנה כן מובא בגמ' לחד מ"ד עץ שאכל אדה"ר אתרוג הי' לכן ע"י מצות האתרוג תתקן פגם אדה"ר. האמנם כי מבו' בזוהר הקדוש והאר"י ז"ל כי ענין פרי עץ הדר רמז ליסוד והנה אצל אדה"ר נאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך שהוא רמוז על נוקבא דסט"א שהם ב' ד"ר ד"ר ובקדושה התרין נוקבין הם לדור ודור הללוי"ה. וז"ש בתיקון הגאולה זה שמי לעולם וזה זכרי לד"ר ד"ר כתיב חסר הרמז על ביטול של הסט"א ד"ר ד"ר כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ וימלוך ד' אלהיך ציון לדו"ר ודו"ר. והנה כאשר האתרוג הוא תיקון פגם אדה"ר לכך הוא נקרא פרי עץ הדר כי הוא בחי' היסוד שלשם ישוב הכל אל תיקונו וזה לשון הדר לשון החזרה וכן הדר הוא לכל חסידיו ע"י החסידים יחזור הכל אל תיקונו. וזה בתיקון היסוד שנקרא הדר וזה רמוז פרי עץ הדר שיחזור פגם עץ הדעת וזה הי' ענין דור המדבר דור דעה נגד הקליפה דור הרע. וזה הימן ודרד"ע. והנה זהו ע"י מצות אתרוג והסוכה אור פנימי ואור מקיף נעשה התיקון לדור ודור לבטל קליפות ד"ר ד"ר שיהי' הגאולה במהרה ומדר דר תצמיח לך קרן ישועה במהרה וזהו שאמרו חכז"ל בהשני מיני דר אצל סוכה ולולב כנ"ל. וכוונת למעלה מכ' אמה עיין בע"ח. והבן:

ל״ה(בחי' אברהם) שבו לכם פה עם החמור וכו' ונשתחוה ונשובה אליכם. להבין למה צריך להבטיחם בזה שישובו אליהם. אך הנה זה מדת הצדיקים אשר בכל עת עלותם באיזה מדרגה גבוה הנה אח"כ מעלים עמהם גם את אנשי דורם לעבוה"ב יותר אשר לא הי' מקודם לכן וזה הנאמר בכתוב שבו לכם פה עם החמור. ר"ל עתה הינכם עדיין בחי' חמורים עד אשר נשתחוה ונעלה בנסיון הגדול הזה אשר ע"י המצוה רבה. זאת הי' בטוח להגיע אל מדריגה גבוה מאד אז ונשובה אליכם נעשה גם אתכם לבעלי תשובה ותעלו עמנו וכן הי' באמת אח"כ כתיב וישב אברהם אל נעריו כי השיבם באמת כנ"ל ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע ר"ל יחדו בשוה עם אברהם הגיעו אל מעלת באר שבע בינה אימא עלאה התשובה עלאה כנודע בזוה"ק:

ל״ויען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת כו' לכאורה לשון יען אשר עשית הוא מיותר הלא צוהו ועשה וכבר ספר הכתוב אשר עשה. אך הנה מודיע הכתוב גודל צדקת א"א ע"ה אשר כל ימיו הי' מתלהב לעשות רצון בוראו באהבה עזה והי' מחפש תחבולות איך לעשות נ"ר יותר וכאשר בא אליו הנסיון הנה הוא בעצמו הפליא לעשות לו הנסיון גדול יותר ואעפ"כ יקיימנו לרצון בוראו. כי כן ד"מ אם האדם עושה המצוה בעצלות ודרך חוב לפרוע חוקו. הנה אף אם עושה רצון ד' אך הוא בלי חיות ובקרירות. לא כן אם עושה מאהבה וחפץ בה ורודף אחרי' לקיימה בכל פרטי' ודקדוקי' זהו הנרצה לפני ד' וזה הי' א"א עושה בנסיון העקידה הוא הגדיל בעצמו יותר ערך הנסיון ועשה ממנו מצוה רבה כאשר בארנו בפ' שבו לכם פה עם החמור ואין לי חפץ מעולה מיצחק ואעפ"כ אשחטנו. וזהו וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם ר"ל הוא רצה יותר מכפי ערך המצוה וזהו בלבב שלם. וזהו ששבח הכ' יען אשר עשית את הדבר הזה כי עשית דברים חדשים אשר לא נצטווית להגדיל המצוה כנ"ל כי ברך אברכך כו'.

ל״ז(בחי' אברהם ויצחק) איתא בגמ' בר"ה נולדו האבות. הרמז בזה בלשון אבות הוא לשון רצון כמ"ש ולא אבה ד' השחיתך. כי בד"ה נולד הרצון העליון על עולם הזה בתחלת הבריאה ע"י שראה הקב"ה במעש"ט של הצדיקי' ההולכי' לפניו והוא שנאמר בגלל אבות שעשו רצונך שפעלו ועשו הרצון הטוב על בריאת העולם:

ל״חשאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. הנ"ל דהנה מצינו בכתוב אצל ג' אבות שתארם בשם זקן. באברהם כתיב ואברהם זקן בא בימים. ביצחק כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. ביעקב כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יכול לראות. ויש אמנם להתבונן ולשום לב על ענין הזה אשר לכאורה אברהם ויצחק חיו אח"כ כמה שנים ומה זה שקראם זקנים כאלו מלאו ימיהם. אך הנה מובא בזוהר הקדוש ובהאר"י ז"ל כי השם זקן הוא רומז על בחי' דיקנא קדישא דא"א והוא בחי' זקן מלא רחמים וגם בחי' הגבוה מזה נקרא זקן כמובא בכ"מ. והנה אבותינו הקדושים ע"י מעשיהם הטובים הם הגיעו ועלו במעלות ומדרגות העליונות בעולמות העליונים לכן על שם עבודתם ומעלתם הם נקראים בשם זקן בתחלתם אשר נחלו להם בעולמות העליונים האלו ומשם המשיכו שפע רצון ורחמים לעולם הזה והוא שנאמר ואברהם זקן בא בימים מבחי' הזקן המשיך ובא לבחי' הימים ימי הבנין עד המלכות וכמ"ש ואדוני זקן השם אדנ"י בעשי' נתמלא מבחי' זקן מלא רחמים. והוא שכתוב כי ילדתי בן לזקוניו. ר"ל נולד להשם ב"ן בחי' הרחמים אשר לזקוניו כנ"ל. והנה זהו שנאמר ג"כ אצל יצחק ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ר"ל כאשר הגיע יצחק למדרגה זו הגבוה של זקן אזי כהו עיניו מראות עוד ולהסתכל כלל בעולם הזה כי אמנם כן דרך הצדיקים הקדושים אשר מקושרים באחדות ובאורות העליונים אינם יכולים לסבול כלל עניני עולם הזה ואינם רשאים להסתכל כלל בשום דבר בעולם הזה כי הראי' פוגמת להם כי בחי' העינים הוא רמז לחכמה ולא נכון להוריד ענין החכמה העליונה מקדושתה והוה כמוציא מרה"י לרה"ר כי העולם הזה הוא מדור החיצונים הרבים כנודע. והנה זהו ג"כ הרמז שאמרו בגמ' היינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגלה גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבי' ופירשו התוס' דהה"ד שמא יוציא מרה"י לרה"ר. הרמז בזה כמ"ש כי לא נכון לקלקל השפע מהאורות מהמצות האלו של השופר להוציאם מיחוד העליון אל רשות הרבים מדור החיצונים חלילה. והנה לכך כאשר כתיב עיני ד' אל צדיקים שהם במדרגה גבוה מאד הנה הראי' בעלמא בעניני עולם הזה פוגם להם וזהו שכתוב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כל עניני עולם הזה וכן ביעקב כתי' ועיני ישראל כבדו מזוקן ר"ל היו מכובדים וקדושים כמ"ש התרגום יקירן מסיבו והם עיניו היקרים היו מלאות מאורות הגדולים של בחי' זקן לכך לא יוכל לראות כמו לא תוכל לאכול הפי' אינו רשאי כן יעקב לא הי' רשאי לראות בעניני עולם הזה כי הי' כמוציא מרה"י לרה"ר. וז"פ דורשי יחודך כבבת שמרם. ר"ל דורשי יחודך שממשיכים מאור העליון של יחודים העליונים שהוא נקרא רה"י כבבת שמרם כמו שהם שומרים בת עיניהם כן אתה תשמרם וכמ"ש יצרנהו כאישון עינו. פי' הקב"ה יצרנהו כמו שהוא שומר אישון עינו. וז"ש שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך הם הצדיקים שהגיעו למעלות הזקנה כנ"ל ויאמרו לך ישפיעו לך כל טוב סלה אמן:

ל״ט(בחי' יצחק) כי ביצחק יקרא לך זרע. הנ"ל דהנה כתיב כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וכו'. והנה אמרו ז"ל לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם גרים. והענין הוא מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי מורה על הני"ק שהם בגלות מאז ולכך גלו ישראל בין האומ"ה כדי להעלותם וזה הי' ענין ירידת אבותינו למצרים כנודע בכ"מ וז"ש במצרים ואח"כ יצאו ברכוש גדול הוא רכוש הני"ק האלו. והנה גם יצחק רצה ללכת למצרים ולא הניחוהו כי לכוונת העלאת הני"ק האלו לא הי' צריך ללכת שמה כי הם יבואו אצלו ונקראים אליו יען כי הוא עולה תמימה. וזהו כי ביצחק יקרא לך זרע ר"ל הזרע ניה"ק יהיו נקראים ונאספים אליו ומאליהם יבואו אל יצחק:

מ׳ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו ככתיב בתורתך שלש פעמים בשנה וכו'. יש לדקדק הלא לעתיד כתיב והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני ובגמ' אמרו כי לעתיד בכל יום ויום יעלו להר בית ד' לראות לפניו. א"כ למה זה שאנו אומרים כי נראה רק שלש פעמים בשנה. אך הנה כי בחי' מדרגת האדם במועד ושבת הוא נעלה מאד ממדרגת ימות החול לכן גם לעתיד כאשר יתעלו ישראל במדרגה הגבוה מאד הנה גם אז יתעלו בחי' הרגלים אצלם ביתר שאת יותר ויותר ממדרגת החול שלעתיד וזש"א כי שם נעלה ונראה כו' בשלש פעמי רגלינו יותר ויותר אשר אין לשער ואין להגיד ואז יהי' ככתוב בתורתך שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

מ״אויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים. הנ"ל דהנה נודע בספרים כי הרבה בחי' יש בעניני הנשמות הנאצלות ויורדות ממקומם אל העולם הזה ויש מהם מבחי' הגבוה מאצילות ויש מהם למטה וכמוהם עוד למטה הרבה יותר. וזהו תכלית העבדות של עולם הזה של הנשמה להיותה נכונה לעלות ולשוב אל המקום אשר הי' שם אהלה בתחלה לחסות בצל שדי בסתר עליון כיל"ח. והנה זה שאמר הכתוב בזה כי ע"י מצות העקידה הנה נתעלה אז אברהם ויצחק אבותינו עד שהגיעו אז ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים הוא המקום אשר נחצבו נשמתם מאז בראש רום עולם וע"י המצוה הזאת נתעלו ויבאו אל מקום אשר נצטוו עליו מפי ד'. וז"ש לו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כי עתה אך נתעלה יותר ולכך זכה כי ברך אברכך כו' וכן אצל משה רבינו עליו השלום התעלה בהעבדות שלו יותר גבוה ממקומו אשר נצטווה עליו. דכתיב וימת שם משה עבד ד' עפ"י ד' ר"ל שהי' עבד ד' יותר גבוה על אשר נצטווה מפי ד'. וכן באהרן נאמר עפ"י ד' באלה מסעי כנ"ל:

מ״ב(בחי' אברהם יצחק) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י כו'. הנראה ברמז הכתוב למען ידעו מהו יהי' מהידיעה הזאת. אך הנה כתיב ויקרא את שמה רחובות כי עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. והענין הוא כי בינה היא נקראת אם הבנים והיא רחובות הנהר שמשם מקור הנשמות משם מתרחבים ויורדים לעולם הזה. והוא שאמר כי עתה הרחיב ד' לנו ומהו הרחבה כי ופרינו בארץ שירדו הרבה נשמות מרחובות הנהר לעולם הזה ועי"כ מתרחב השם הוי' ב"ה ונתגדל ונתקדש יותר ויותר ע"י נשמות הרבים של ישראל. וזהו שקרא הבאר רחובות ענין רמז הבא"ר ידוע לי"ח וזה רחובות שנתרחב השם ב"ה בעולם הזה והוא שהבטיח לאברהם הרבה ארבה את זרעך וכו' כי כל ישעו וכל חפצו של אאע"ה בעולם הי' רק לפרסם ולהרחיב האלקות בעולם וע"ז הבטיחו הש"י שירבה את זרעו ככוכבי השמים ויתפרסם שמו של הקב"ה ע"י ישראל בכל העולם. והנה סוכה היא בחי' בינה והוא אם הבנים דמינה יוצאים נשמתין. וז"ש למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי ר"ל ע"י מצות סוכה אם הבנים זוכה לצאת ממנו בבחי' הדעת דורות עולמים ותתרבה הדעת והקדושה בעולם כנ"ל. וכן מבואר בספרים כי ע"י מצות סוכה זוכה לבנים. והרמז כמ"ש בזה. והבן:

מ״ג(בפ' וירא) הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני. כבר הקשו המפרשים ז"ל למה לא שאל יצחק גם על המאכלת אמנם הנה זאת ידוע כי בחי' עולה הוא במעלה יותר גבוה מכל שאר הקרבנות כגון חטאות ואשמות להיותה כולה כליל על ראשו ועל רגלו ועל פרשו ישרף. אבל חטאות ואשמות לא קרבו אלא חלבים ואימורים. הענין הוא להיות כי חטאת ואשם באים לכפרה תמורת גוף האדם וגוף הבעלים המה נפגמים מחמת החטא ע"כ לא ירצה גוף כפרתו לאשה לד' הבאה תחתיו זולת את נפשה השלימה לטבח תחתיו כי בנפשו הוא צדיק והוא חלק אלוקי ממעל לכן זו תהי' תמורתו. אבל עולה הבאה על הנדר או נדבה מאחד העם הצדיקים והשלימים אשר מכף רגלם ועד ראשם אין בהם מום עבירה חלילה לכן קרבנם כולה עולה לגבוה. עולה על ו"ה. וכן שמענו בשם הרב הקדוש ר' מיכלי זלה"ה כי בעולה כתיב ונתח אותה לנתחי'. פי' האדם צריך לנתח כל פרטי איבריו כל אחד בפ"ע לראות אם אין בהם שום שמץ עבירה חלילה ואז ראוי להיות עולה קודש הוא לד'. וזה הי' שאלת יצחק את אברהם אביו כאשר ראה כי הוא הולך להיות קרב לעולה והוא התבונן על פרטי איבריו לנתחיהם וראה בעצמו חסרונות כי כן דרך הצדיקים לראות תמיד בעצמם חסרונות רבים. כי במקום גדולתו שם תמצא ענוותנותו. וכן מצינו בשם הוי' ב"ה. היו"ד שמורה על החכמה העליונה הוא רק אות קטנה. וקוצו של יו"ד המורה על בחי' יותר גבוה הוא רשימה קטנה וניכרת מעט לגודל קטנותה ודקותה. וז"ש רבא לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד וכן במעלות בנ"י כתיב כי אתם המעט מכל העמים. לכן גם יצחק דמה בנפשו כי הוא אינו ראוי להיות עולה כנ"ל. בשלמא חטאת הנאכלת רק נפשה לשמים אבל להיות עולה לא ראה בעצמו היותו נכון לזה. ולזה שאול שאל רק הנה האש והעצים וכו' אבל על המאכלת לא שאל כי גם לחטאת הוא צריך למאכלת ולזה הוא ראוי רק על זה שאל אי' השה לעולה. אולם אברהם אבינו ע"ה ראה באמת כי קדש הוא לד' ונכון להיות עולה ככל הצדיקים אשר רואים תמיד במעלות זולתם. לכן השיבו אלהים יראה לו השה לעולה בני [עיין במדרש תנחומא על הנ"ל]:

מ״דאת ד' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק כו'. דהנה אמרו רז"ל בגמ' במה שמצינו פ"א שהעונות נעשו כזכיות ופ"א נאמר שנעשים כשגגות. כאן מאהבה כאן מיראה כנודע. והנה זה הוא הנעשה בימים האלו כי בר"ה וי"כ התשובה הוא מיראה כנודע מאימת הדין ואזי הזדונות נעשים שגגות וז"ש ביו"כ ונסלח לכל עדת בנ"י כו' כי לכל העם בשגגה. אבל אח"כ בסוכות הנה התשובה הוא מאהבה וזהו בסוכות תשבו לשון תשובה כי תזכו לחסות בצילא דמהמנותא בכבוד המלך סוכת שלם כנודע ומה גם עם מצות לולב ומיניו זוכים לדביקות העליון כמבו' בר"מ בסוד הלולב ע"ש. ולכך בסוכות שהתשובה היא מאהבה הנה העונות נעשים כזכיות. וזהו ראשון לחשבון העונות לעשות מהם זכיות וכמבו' בס' הקדוש קדושת לוי ע"ש. והנה עד"ז אמר הכתיב את ד' אלהיך תירא בר"ה וי"כ ואותו תעבוד בבחי' התשובה תחילה בבחי' היראה ואח"כ בסוכות תזכה לתשובה מאהבה ובו תדבק בדביקות הנעלה כמבו' בזוהר הקדוש בר"מ שם:

מ״הא"י הכ' את ד' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק. דהנה נודע כי בשאר היראות חיצוניות של עולם הזה הנה מטבע האדם להיות בורח מהדבר שירא ממנו. אבל ביראת השם אמר הכתוב כי הוא בהיפך כאשר ד' אלהיך תירא באמת אזי תרדוף ותעבוד אותו יום ויום יותר כי תבא התשוקה בלבבך להתקרב אליו יותר עד ובו תדבק כביכול ביחוד עליון א"ס ב"ה כנ"ל. דהנה דרך משל כשהמלך בו"ד נותן לאומן לתקן אבן יקרה. הנה האומן ירא ומפחד לנפשו לעשותו ולתקן פן יקלקל ויברח מעשותו. אבל ביראת השם אינו כן כי הנה ביראת חיצונית של עולם הזה היראה אינה מענין העבודה שלו כי הוא צריך לעשות עבודתו ד"מ בתיקון האבן טוב והיראה שלו היא מפני המלך שלא יכעוס עליו נמצא הוא ירא מפני דבר אחר. אבל כאן ביראת השם הנה היראה בעצמה היא העבדות שלו ובה צריך לתקן לפני המלך ד' צבאות. לכך כאשר ד' אלהיך תירא הנה אך בה תעבוד יותר ויותר לעלות יום ביומו ביראת הרוממת א"ס ב"ה וכמ"ש סמר מפחדך בשרי וממשפטך יראתי עשיתי משפט וצדק. ע"י היראה עשיתי מצות יותר כנ"ל אעפ"י שאתה ירא פן לא יעלו לרצון לפני ד' הנה מתוך שלא לשמה בא לשמה ובהלימו' לשמה הנה הוא עוד ירא יותר עד ובו תדבק:

מ״ופחד יצחק משפטנו האירה. הנ"ל עפ"י מאמר הגמ' (בשבת דף פ"ט). אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. כי הגאולה העתידה ב"ב יהי' ע"י יצחק אבינו יעמוד לעזרתנו. הענין בזה כי צריך להתבונן בדבר זה מפני מה הי' רצונו של יצחק לברך דוקא את עשו ולא ליעקב. הענין הוא כי יצחק הוא בחי' גבורה והי' מפחד לברך את יעקב בעניני עולם הזה פן ישמן ישורון ויבעט. לולי כי רבקה אמנו התבוננה בזה כי גם השפעות עולם הזה נצרך לעבודת הבורא לבל יבצר מיעקב כל טוב כמ"ש יגיע כפך כו' אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה למען ייטב לך לעוה"ב. אך מחמת פחדו של יצחק זכה עשו להיות לו שליטה על בנ"י כאשר ברך אותו על חרבך תחי'. לכן לעתיד כאשר יבא עת לחננה הוא יהי' סניגור בעד ישראל להוציא לאור משפטנו כי הוא הי' הגורם לכל כובד הגלות וז"ש פחד יצחק כמ"ש ופחד יצחק הי' לי. משפטנו האירה ויחוש פדות נפשנו. אמן:

מ״ז(בחי' יעקב) אשרי איש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד. להבין כוונת הכתוב כי לכאורה הוא ב' ענינים כי מי שהוא ירא מאד הנה יירא ויבוש מלעשות מצותיו כי אומר מה אני ומה חיי ומי אנכי כי אזכה להתקרב אל ד' לעשות מצותיו. אולם הנה זה מלמדנו הכתוב שיהי' כל מעשי האדם בהשכל וחכמה ובזמנים חלוקים לא להשתמש בשניהם כאחד אם אמנם כי צריך האדם להתגבר על עצמו ביראת ד' ולהתוודות על פשעיו ולבכות במר נפשו. אך זה לא בכל עת ולא זו העת בשעת תורה ותפלה כי בשעת תורה ותפלה צריך להיות בשמחה ואהבה. וע"ז נאמר סור מרע ועשה טוב בשעת עשיית המצוה אין לזכור העבירה. עשה דוחה ל"ת. פי' המצוה דוחה העבירה. כי אם בשעת המצוה יזכור חטאיו אז יתרשל ויבוש מעשות את המצוה וזהו מעשה היצר לבלבל את האדם בעת התפלה בעצבות עוונותיו אך לזה לפקוד ולשוב על עוונותיו צריך זמן בפ"ע בקומו בחצות לילה או קודם אור הבקר אך אז ישוב אל לבבו כל הימים אשר עברו בהשער בנפשו גודל פחדו והדר גאונו ואז יתוודה במר נפשו מקירות לבו. ואח"כ יתעורר מעפרו ויקום אל התורה והתפלה להתעודד בשמחה וקול זמרה וע"ז נאמר עבדו את ד' בשמחה. וכזה הי' ענין יעקב אבינו ע"ה כאשר צותה עליו רבקה ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב. רבקה רומז לשכינה הקדושה כמבואר בזוה"ק. והשכינה צוותה לעשות מצות ומעש"ט הם המטעמים ויעקב הוא רמז לכנ"י והי' ירא אולי ימשני אבי במעשי הרעים פן אהי' כמתעתע והבאתי עלי קללה. אך השכינה צוותה עליו לך ועשה ואל תירא כי עתה אין הזמן לפשפש במעשים בעת עשיית המצוה ועלי קללתך בני. אך עשה מטעמים לאביך. נחת רוח לפני ד' באהבה וזה כאשר אהב. וז"ש הכתוב אשרי האיש ירא את ד' ביראה ואעפ"כ במצותיו חפץ מאד בשעת עשיית המצות חפץ מאד לעשותם באהבה עזה:

מ״חאשר יקרא אתכם באחרית הימים. הנה אחרית הימים הוא בחי' מלכות ושכינה כמ"ש והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ד' בראש ההרים כי תתעלה בחי' המלכות והשכינה למעלה ראש. והנה אמנם כבר נודע כי כל עבירה אשר האדם עושה ח"ו למטה נתראה הפגם ח"ו בשכינה כמ"ש דע מה למעלה ממך. הוא ממך. וז"ש בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים היא השכינה. והנה כבר אמרו חכז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד וכל המעלה של בנ"י או הפגם חלילה נראה בצורתו כנודע. וזהו לא עתה יבוש יעקב כנ"ל. ולפיכך בטובה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ישראל סבא וכן קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל כאשר הוא קדושנו הוא קדוש יעקב. וכן רוענו רועה ישראל ישראל סבא. וז"ש להם יעקב האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם הוא אותיות שלכם אמיתות עניניכם הוא באחרית הימים שם אתם נרשמים מטוב עד רע ואנכי אגידה לכם כל המעשה אשר תעשון תמיד כי עד אצלי יגיע ממעלתכם כל הימים וזה אשר נאמר הן גאלתי אתכם אחרית כראשית:

מ״טה' אלהי ישראל אהבת תמים. הנ"ל דהנה הוי' אלה"י ישראל גימט' תרי"ג והנה כתיב כל ארח"ת ד' חסד ואמת לנוצרי בריתו ארח"ת עה"כ גימט' תרי"ג פי' כל קיום התרי"ג מצות תלוים הכל רק לנוצרי בריתו בחי' היסוד כי הוא המקשר ומיחד את הכל והנה בחי' תמים הוא רמוז ליסוד כמ"ש ד' לאברהם אבינו אצל מצות מילה התהלך לפני והי' תמים ובזה נקרא צדיק תמים. אך בחי' תם כמ"ש ויעקב איש תם הוא גבוה ממעלת תמים כמבואר בזוה"ק. והנה יעקב נקרא איש תם כי הוא בחי' הלולב גבוה במינו עולה עד הדעת ולזה נקרא עדת יעקב בנך בכורך עדת הוא דע"ת והוא תיקון בחי' עץ הדעת לכן נקרא תמיד בחי' חיים כמ"ש חכז"ל יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כי הסט"א נקראים מתים ובעץ הדעת כתיב ביום אכלך ממנו מות תמות אבל יעקב אבינו תיקון בחי' עץ הדעת נקרא חי וזהו לא מ"ת כי הוא הפך אותיות מ"ת ונעשה יעקב איש ת"ם וזהו מה זרעו בחיים תמיד שנים עשר שבטי י"ה ראובן בכורי כחי וראשית אוני ולכך זרעו בחיים תמיד ולזה אף הוא בחיים נקרא צדיק איש חי כי היתה מטתו שלימה ולכך וישתחוו ישראל על ראש המטה שהשכינה היתה על מטתו כי לא נמצא בה שום פסול ולכן נקרא איש תם בחי' שלם ויבא יעקב שלם שלם בגופו כי לא יצא מגופו לסט"א אבל בסדום כתיב ואנשי סדום רעים בגופם כי זמה עשו כל ימיהם. אבל יעקב שלם בגופו בלי שום חסרון כלל. וכן כתיב ויאבק איש עמו ויגע בכף יריכו רצה להאחז במדת בחי' יסוד של יעקב ולא יכול לו וזה שפרש"י שהעלו אבק עד לשמים. אב"ק ר"ת או"ת ברי"ת קוד"ש העלו עד כסא הכבוד כי הי' כולו טהור קודש לד'. והנה הצדיק השלם בבחי' יסוד הנה כל התרי"ג מצות של בנ"י עוברים על ידו כמ"ש אתם נצבים היום כולכם כו' אתם אותיות אמת הוא תורת אמ"ת נצבים היום כולכם לפני ד' לעברך בברית ע"י הצי"ע להשפיע לכם כ"ט וז"פ ד' אלה"י ישרא"ל גימט' תרי"ג. כל התרי"ג מצות נתקנו ע"י אהבת תמים הוא הצדיק תמים כמ"ש ובזה ד' אלהי ישראל תשועת עולמים:

נ׳ויהי בשלם סוכו וכו'. אי' במד"ר קודם שברא העולם עשה לו סוכה בירושלים ואמר יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי ואתנהג עם בני במדת הרחמים. הנ"ל דהנה כתיב וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים בשנה מלת בשנה הוא מיותר אך הנה כפי המבואר במד"ר הנ"ל הנה הרצון הטוב על בריאת העולם הי' בסוכה ובשבת בשלש סעודות במנחה נקרא רעווא דרעווין כי אז הי' שעת הרצון הטוב על הבריאה שלמחר ביום א' נברא העולם והרצון הטוב הזה הי' בסוכה ולכך בשבת חוה"מ מתעורר הרצון הזה הטוב רעווא דרעווין של הבריאה. וזהו בסוכו"ת תשב"ו שבע"ת ימים ר"ת שבת וזהו וחגותם חג לד' שבעת ימים בשנה פי' אותם השבעת ימים של סוכות הם המשפיעים הרצון הטוב על כל השנה והם העיקר מכל השנה:

נ״איהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש. ובמד"ר שבקש דוד המלך ע"ה אף בשעת עשיית המצוות יהי' לבי תמים כי אע"פ שלכך נברא היצה"ר לבעבור תהי' הבחירה ביד האדם בכל זה צריך להתפלל שיעשה המצות בתמימות בלי שום פני' חיצונית למען לא אבוש כי באמת אם האדם עושה המצוה לשום כוונה חיצונית חלילה אז אח"כ בעולם העליון הוא מתבייש מאד על סכלותו אשר לא טוב עשה וכמעשה המובא בס' ר' ייבא באחד שהגיד לחבירו בחלום איך שהוא מתבייש וחרפה תכסה פניו בהכריז עליו המלאך כוונת המצות אשר עשה בעולם הזה וכל הצדיקים ינוסו לקולם מג"ע בשמעם אוולתו ופגמו ולכך צריך האדם להתפלל שלא יבוש בעה"ב וזהו אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי פי' כל ימי חיי יעלו לפני ד'. לחזות בנועם ד'. פי' שאוכל לחזות ולהתראות לפני ד' ולא אבוש:

נ״באיש אשר כברכתו ברך אותם. יל"ד וכי יעקב אבינו ע"ה קודם פטירתו מעולם הזה שמעלות הצדיק הוא גדול מאד בעת ההיא ישים על לבו לברך את כל אחד בפני עצמו ולא על הכלל הלא אז הרגע הוא יקר לפני ד'. אך הנה י"ב שבטים מכוונים לי"ב צרופי הוי' ב"ה שכל שבט ושבט יש לו עבדות הצירוף המכוון אליו וכולם כאחד מכוונים לד'. ולכך אע"פ שברך כ"א בפ"ע גד גדוד יגודנו מאשר שמנה לחמו. כפי הצירוף שלו. אך בכ"ז הברכה יוצאת מזה לזה כאחד וזהו איש אשר כברכתו הפרטית ברך אותם בכלל כי הוא פרט וכלל:

נ״גאלה מועדי ד' מקראי קדש אשר תקראו אותם כו' מועדי ד'. מבואר בזוהר הקדוש פירושו. והנה אמנם כי בכל קדושות שבת ומועדים וי"ט יורד ג"כ השפעות טובות לעולם מעצם קדושת היום של שבת וי"ט כי בכל בחי' מעילא ותתא יש בהם בחי' יסוד וזה אות"ם כי אות הוא ביני וביניכם. וראיתם אות"ו. ויקדש אות"ו. כולם מבואר למבין לרמז על היסוד שנקרא או"ת ונאמר בסוף הענין לבד שבתות ד' ר"ל לבד הצדיקים אשר מורידים השפע דרך הצנור בחי' יסוד שבת. לבד מנדריכם ונדבותיכם. כי נדר הוא בחי' הרי עלי אם יקבל האדם על עצמו איזה מצוה לעשות בשלימות במסירות נפש הנה גם בזה מעורר רצון העליון אבל עדיין הוא באחריות פן חלילה ינחם מעשות המצוה אח"כ במסירות נפש וזהו לשון חייב באחריות. אבל נדבה הוא הרי זו בהתעוררת המעשה מיד במסירות נפש זהו צדיק גמור ואינו חייב באחריות כלל. וזהו סמיכת הפסוקים. נדבות פי רצה נא כו' נפשי בכפי תמיד. פי' כשאדם עומד בתפלה צריך לעורר א"ע להיות במסירות נפש ועי"ז תפלתו מקובלת וזה לשון נדבה הרי זו שמוכן מיד תיכף. וזה מבואר נדבות פי רצה נא כו' נפשי בכפי תמיד. כי הנני מוכן תיכף במסירות נפש לכן נדבות פי רצה נא וכו'. והבן:

נ״ד(בחי' משה) (ישעיהו ב׳:י״ז) ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ד' לבדו ביום ההוא וכו' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. הנראה לפרש כי אמנם כבר גלוי וידוע כי עיקר העבדות היא שיהי' האדם בתכלית השפלות בעצמו ולא יחשוב עצמו לכלום כי מאן דאיהו רב הוא זעיר ומאן דאיהו זעיר הוא רב. וכל מה שהאדם נתעלה במעלות העבדות והשגה בקדושה בעולמות העליונים כן צריך להיות עניו ושפל ביותר. כמו שמצינו אצל משה רבינו עליו השלום ששבחו הש"י והאיש משה עניו מאד מכל האדם. וכי לא הי' לו לשבח ולפאר את משה רבינו עליו השלום רק במדת הענוה. אך אמנם זהו באמת שבח הכולל כל המעלות הגבוהות כי כאשר נתבאר הנה מי שהוא צדיק יותר הוא עניו יותר שכן כאשר משה רבינו עליו השלום הי' עניו יותר מכל האדם זה האות כי גדול בצדקתו יותר על כל האדם ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. וזה הענין שאמרו בגמ' כי שמונה פסוקים שבסוף הספר תורה הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ר"ל כי באותן הפסוקים שבסוף הספר שם כתוב גדולת מעלות משה רבינו עליו השלום וכל המופתים אשר עשה ואשר ידעו ד' פנים אל פנים. והמעלות האלו לא רצה משה לכתוב על עצמו אך אשר צוהו הש"י לכך כותב בדמע לומר מה אני לכל המעלות האלה. וכמו שכל ימיו קרא לאמור ואנחנו מה. וכמו שרמזו רז"ל בו ובמה שבתוכו בזה מקודשת. כי עיקר הקדושה של בו הוא ע"י בחי' מה שבתוכו מה אני ומה חיי. וז"פ חדלו לכם מן ההתנשאות כי הלא אף האדם אשר נשמה באפו ר"ל שכבר זכה לבחי' נשמה שהוא צדיק גמור ואעפ"כ במה נחשב הוא רק בבחי' מה אני ומה חיי רק בזה נחשב הוא כי ע"י השפלות נחשב הוא ונתעלה יותר למעלה כנ"ל:

נ״הויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד' ויפוצו אויביך. הנ"ל לרמז בזה על כי הנה מבואר בזוהר הקדוש כי הלב נקרא בשם ארון אשר בו התורה כמ"ש והיו הדברים האלה על לבבך. והנה זהו שאמר הכתוב בזה ויהי בנסוע הארון כאשר יתעורר לבו של אדם ליסע על פי ד' ממדריגה למדריגה בקדושה אז ויאמר משה ר"ל מתנוצץ בקרבו משה רבינו עליו השלום כי אתפשטותי' בכל דרא ובחי' משה מדברת מתוך גרונו ומשה שפיר קאמר. קומה ד' ר"ל עיקר כוונת של הצדיק הזה הוא רק לתקן הקומה שלמעלה ולאוקמי שכינתא מעפרא שזהו קומה ק"ם ו"ה ליחד היחוד זו"נ ויפוצו אויביך הם החיצונים לבל יתאחזו בהקדושה בשום אחד מישראל כמו שכתוב ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים:

נ״ווילך משה וידבר כו' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא כו'. יש להבין מה שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא הלא לא כהתה עינו ולא נס לחה כמו שהקשו זה בדברי רז"ל וע"ש. אך מה שנ"ל לפרש דהנה כבר הקשו הראשונים ז"ל למה לא זכה משה רבינו ע"ה לעלות בסערה השמים ולהשאר שם כמו אליהו ז"ל וחנוך הלא הוא עלה וירד כמה וכמה פעמים הו"ל להשאר כולו שם למעלה ע"ש. אך הנה זה מעלת משה רבינו עליו השלום האוהב עמו ישראל ומסר את נפשו עליהם כל ימי חייו להיות מחזק את ישראל כל ימיו לבלתי הסתלק את זיו יקרו מהם עד עולם ותמיד עינו עליהם לתמכם בתומכי אורייתא כמ"ש כי גם במותו לא כהתה עינו להסתלק מישראל וזהו הוא חפצו כמו שנתבאר להשאר תמיד בתוך בנ"י להטיב להם ואתפשטותא בכל דרא לכן הוכרח להיות גופו הקדוש להשאר בעולם הזה שלא לעלות כולו למעלה למען היות אחיזה לישראל בקדושתו בעולם הזה ע"י גופו הטמון ביניהם ובקומו בתחיית המתים יקומו כולם עמו כל ישיני עפר כי יהי' הוא מחויב בדבר ומוציא את הרבים י"ח. והנה זהו שאמרו חכז"ל כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. יל"ד מהו הלשון גופו מכובד. אך זה נכון במשה רבינו עליו השלום שהוא הי' מכבד את התורה כמ"ש תורה צוה לנו משה ומכבד בה את הבריות. וזה לכך הוצרך להיות גופו נשאר בעולם הזה לכבד בו את הבריות בקדושתו וכמ"ש אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל וזהו שהבטיחו הש"י ונאספת אל עמך כאשר נאסף אהרן אחיך ר"ל אתה לא תעלה בסערה השמים כמו אליהו וכדומה רק תשאר גופך בעולם הזה ויאסף קדושתך אל עמך להטיב להם כאשר מת אהרן אחיך ונשאר בעולם הזה לצורך כך. וז"ש ולא ידע איש את קבורתו ר"ל קבורתו מקום הטמון בו קדושתו בישראל לא ידע איש וזהו קבורתו טמונתו כמו מנה קבור פי' מנה טמון כן טמונתו קדושתו בקרב כל ישראל תמיד. והנה זה שאמר לישראל היום לא אוכל עוד לצאת ולבא לצאת לפניכם ולעלות השמים כמו בתחלה כי בע"כ אצטרך להיות גופי נשאר למטה ביניכם וזהו לא אוכל לצאת מביניכם ולבא למעלה עוד כי ד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה כנ"ל:

נ״זואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וכו' ואמרו על מה עשה ד' ככה וכו'. יל"ד הלא כתוב הזה נאמר זה כמה אלפים שנה ומאז ועד עתה אין שואל ואין מבקש על כל אלה מכל העכו"ם אשר סביבותינו ומתי יהי' זה. וגם מה יצא מזה אם ישאל הנכרי מארץ רחוקה עלינו ועל ארצנו כי מה לנו מהקרובים ומכ"ש מהרחוקים. אך זה קאי על קיבוץ ניה"ק המפוזרים שיתקבצו ויתבררו קודם ביאת המשיח והם נקראים הדור האחרון שנשארים באחרונה לצורך הבירור וכמ"ש תכתב זאת לדור אחרון ונאמר אח"כ לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה שזה קאי על ניה"ק. וזהו ואמר הדור האחרון האלו ובניכם אשר יקומו מאחריכם שנולדו כשלא הי' היחוד פב"פ רק אב"א והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה זה שארית הקבוץ מארבע כנפות הארץ לארצנו במהרה אמן:

נ״ח(בחי' אהרן) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ד'. הנ"ל שאהרן הכהן עלי' היתה לו במותו כי עלה עם כל המעש"ט שעשה כי לא נפל מכל דברו ומעשיו ארצה וזהו בחי' עלי' אל הר ההר שהוא רומז לאימא עלאה וזש"נ ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר ר"ל כי העלה כל ימיו ושנותיו במלואם וטובם בהר ההר שהוא מדריגה העליונה ולא נחסר אפי' יום אחד מהם כלל:

נ״ט(בפ' שמות) ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. לכאורה אינו מובן הבטחה זו כי כן דרך העולם אם יראה איש את אחיו אשר פרד ממנו זה כמה שנים בודאי ישמח עמו. כמו כן אהרן לא ראה את משה בכל עת הרב הזה אשר ברח ממצרים עד היותו בן שמונים שנה ובודאי ישמח עמו. הנ"ל ברמז הענין עפ"י מ"ש לעיל בר"ה בתפלה ובכן צדיקים יראו וישמחו. כי הנה כתיב עבדו את ד' בשמחה וכתיב עבדו את ד' ביראה לכאורה הוא ב' הפכיים כי בשעת היראה והפחד יעצב לב אנוש ולשמחה מה זו עושה. אך באמת הנה יש יראה בשמחה ואהבה. ואהבה בבחי' יראה. כי. אמנם ענין היראה ואהבה הם שני מ"ע בפני עצמם. וכל אחת צריך לעשותה בדחילו ורחימו ע"כ בענין קיום מצות היראה צריך להיות בתחילה התבוננות בגדלות הש"י ורוממות א"ס ב"ה ממכ"ע וסובל כל עלמין וכדומה להמשיך על עצמו ענין היראה בהתבוננת עלות הנפש ואז אח"כ תגיע אליו השמחה ואהבה ממקורה כמבואר בספרים. וכן הוא ג"כ המדה באהבה לקיים מצותה בדחילו. ובזו משונה היא יראת ד' מיראת עולם הזה אשר רצונו לברוח וליפטר ממנו. אבל ביראת הרוממות כל עוד שמגיע אליו היראה יותר ירצה להתקרב ולשמוח בחלקו. ומעתה שני הפסוקים צדקו יחדיו כי היראה הוא ג"כ בשמחה והשמחה היא ביראה. והנה אהרן הוא בחי' חסד ואהבה כמ"ש איש חסידך ובחי' משה רבינו ע"ה בחי' הלוים הוא מבחי' גבורה וזה ענינו יראה ואהבה. וז"פ וראך ושמח בלבו ר"ל בחי' אהבה ושמחה. וז"ש בברכת כהנים שאותך לבדך ביראה נעבוד. כי גם לכאורה אין להבין מה הי' ענין השמירה בבהמ"ק. אך מפני כי הכהנים בברכתם היו ממשיכין ומורידים שפע מבחי' חסדים העליונים בלתי גבול ע"כ הלוים היו על משמרתם מבחוץ בבחי' גבורה וצמצום כנודע שבחי' גבורה היא הצמצום. כדי לצמצם הברכות לבלתי צאת החוצה רק לבנ"י. וזה ג"כ הענין שהלוים מקדשין ידי כהנים קודם ברכתם את בנ"י לצמצם הנ"ל. וזהו ג"כ הענין שיר של הלוים בשעת הקרבה כנודע בחי' הזמרה מבחי' גבורה. וזהו ג"כ פי' הברכה שאותך לבדך ביראה נעבוד יראה היא בחי' גבול וצמצום. כדי שירדו ההשפעות לבני ישראל כנ"ל:

ס׳(בחי' יוסף) ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ד' לאמור לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ד' וכו'. יש להבין מה שתאר הכתוב את הארון בשם ארון ברית ד' ולא נאמר ארון העדות או הארון סתם. אמנם הנה כתיב ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וכן כמה פעמים שנקראה התורה בשם ברית אלה דברי הברית. הענין הוא כי הנה יסוד התורה ועמוד העבודה הוא בא מאז ע"י יוסף הצדיק ששמר הברית כנודע. והוא שפתח בו הכתוב בספר ואלה שמות שהוא התחלת הספר נתינת התורה מיד אחרי יציאת מצרים ונאמר שם ויוסף הי' במצרים ר"ל אחרי כי כל המצות תלוים בזכר ליציאת מצרים כמבואר בכתוב וכן הוא התחלת עשרת הדברות שכלול בהם כל התרי"ג מצות נאמר אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארמ"צ לכן צריך שתדע מה הוא היחוס של יצי"מ להמצות לזה פתח הכתוב בראש דברו אמת כי יוסף הי' במצרים ממנו יצאה כל הגדולה הזאת כי בכוחו הגדול שהוא הי' הצי"ע בכל שלימות בחי' היסוד שהוא בבחי' היסודות שלמעלה המשיך בחי' התורה והמצות לישראל לכך הוא שאמר פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם ר"ל ע"י עצמותי ובחי' המעלה שלי פקוד יפקוד אלהים אתכם בהתורה שנקראת פקודי ד' ישרים. ולכך ארונו של יוסף הי' הולך עם ארון העדות בנסעם במדבר לומר קיים זה מה שכתוב בזה כמבו' בגמ' והכוונה כי יוסף הוא שקיים את כל התורה להיותה מתקיים בתוך בנ"י כנ"ל. ובזה הוא מבואר בז"ח פ' תולדות ע"ש. וזה הענין שלא צוה את בניו לקוברו בארץ ישראל מיד רק ויישם בארון במצרים ואח"כ והעליתם את עצמותי מזה אתכם כי הוא ידע כי הוא המוציא והמביא לישראל ממצרים ועל ידו יזכו לקבל את התורה לכן כשתעלו את עצמותי מזה אתכם אז פקוד יפקוד אלהים אתכם בהמצות כי עצמותיו הם כולם קדושים כמו התורה. וז"ש ויישם בארון במצרים כמו שהי' ארון לתורה. וזה שנקרא ארון הברית עיין בזוהר פ' ויחי. וכן כל התורה נקראת ברית על שם יוסף וזהו כל המצות הם זכר ליצי"מ כי הנה יוסף הי' בארון במצרים כנ"ל וכן הוא מבואר בזוהר הקדוש אצל שבת וזכרת כי עבד היית במצרים שהוא קאי על יוסף לעבד נמכר יוסף. והשבת הוא כלול מכל המצות נמצא כי זכר כל המצות תלוים ביוסף שהוא יסוד לכולם. והנה מעתה יובן הדבר מה שלא רצה יוסף לצאת ממצרים עדי רגע בכל עת היותו שמה לבא אל אביו לראות פניו. אך צוה אליו כה אמר בנך יוסף רדה אלי אל תעמוד למה לא הלך הוא אצל אביו לקבל פניו בשמחה בארץ ישראל. אך זה הי' כי עבודת יוסף במצרים הי' להכין מקום לישראל בבואם שמה לבל ישתקעו ח"ו במצרים ע"י ריבוי הניצוצות שהיו שמה. וכן בצאת ישראל ממצרים הנה הוא עבר לפניהם כמש"א הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה והוא שאמר הכתוב נוהג כצאן יוסף. והנה זה הדבר שסיים משה רבינו עליו השלום בהתורה לאמור לקוח את ספר התורה הזאת ושמתם אותו מצד ארון ברית ד' כלומר לקוח את ספר התורה ר"ל כל לקיחת של ספר התורה שלכם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם הוא מצד ארון ברית ד' הוא ארונו של יוסף כי ע"י הצי"ע מתקיים כל התורה וישראל עמו לעולם:

ס״א(תהילים קי״ב:ו׳) לזכר עולם יהי' צדיק. הנ"ל דהנה רמז זכר עולם הוא בחי' היסוד דו"נ זכר הוא בחי' הזכרות ועולם היא השכינה כנודע וזש"א בחי' היחוד הזה של זכר עולם הוא ע"י הצדיק זה יוסף. וזהו שנאמר זכרנו לחיים הוא רמוז ג"כ זכרנו הוא בחי' הזכרות והשפעה לחיי"ם הוא ר"ת ח"י יסו"ד מלכו"ת. דהנה בחי' היסוד והיחוד נקרא ח"י כמ"ש איש חי. וכן חי חי הוא יודוך. והוא שכתוב גלה כבוד מלכותך עלינו וכו' לעיני כל חי וקרב פזורינו מבין הגוים. ר"ל לעיני כל חי מוסב על הצדיק שנקרא כל חי כנ"ל. וגם לעיני רמוז ליסוד שהוא תלוי בעין. וז"ש לעיני כל חי וקרב פזורינו ר"ל כי קרוב קיבוץ הני"ק המפוזרים הוא ע"י הצי"ע שנקרא כל חי וכמ"ש עוד יוסף בני חי במצרים והוא ליקט כל כסף רמז לני"ק המפוזרים במצרים. וזה הי' כוונתו של יוסף הצדיק כל הימים להחיות ולקיים כל ישראל להיותם שמורים בבחי' היסוד כמוהו. והוא שאמר את אחי אנכי מבקש את אח"י רמוז א' ח"י להמשיך מבחי' אלופו של עולם לבחי' ח"י הוא יסו"ד אנכי מבקש. וזה שנקרא יוסף לאמור יוסף ד' עליכם ככם אלף פעמים. וזהו הענין שלא צוה את בניו לקברו בא"י מיד כי רצה להיות עם בנ"י תמיד לשמרם לכן צוה להוליך עצמותיו עמהם כשיצאו. וז"ש הים ראה וינס ואמרו רז"ל ארונו של יוסף ראה. ויש לדקדק בדבריהם ז"ל שאמרו ארונו של יוסף ולא אמרו עצמותיו של יוסף ראה כי מה הרבותא בארון. אך הנה יוסף הצדיק הוא שפעל ועשה את לבב כל ישראל להיות לבבם קודש כקדושת הארון כמו הארון שהיו הלוחות בו. כן ע"י קדושת יוסף צי"ע היו בנ"י תוכם מלא בתורה ועבודה כמ"ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' וזה הי' מבחי' קדושתו של ארונו של יוסף ארון הברית הים ראה וינס כנ"ל. והנה זהו הרמז במאמר הנביא וראה עצם ובנה עליו ציון. דהנה עצמות יוסף הם היו בתיקון אדה"ר. וזהו עצמו"ת ע"ץ מו"ת תיקון עץ הדעת שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות וז"ש וראה עצם אדם ר"ל תיקון לאדה"ר ובנה אצלו ציו"ן גימ' יוס"ף ע"י בחי' יוסף צי"ע נעשה התיקון לחטא אדה"ר. ועפ"י מה שבארנו יובן ג"כ מאמר חכז"ל שאמרו קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקשה זיווגו של אדם כקריעת י"ס. דיש לדקדק למה תפסו בלשונם כקריעת י"ס ולא בדבר אחר הקשה. אך זה רמוז על בחי' הצי"ע שיעשה התיקון למעלה והוא הגורם היחוד בעולמות העליונים. והנה בקריעת י"ס שאז ע"י ארונו של יוסף הים ראה וינס ונעשה אז היחוד ע"י בחי' צי"ע כן לעולם קשה זיווגו של אדם רמז לאדם העליון קשה היחוד רק ע"י הצי"ע כמו קריעת י"ס. וזה ג"כ קשה מזונותיו של אדם הוא המשכת הארה והחיות לאדם בעליונים כקריעת י"ס ע"י הצי"ע. וזה הענין של משיח בן יוסף ומשיח ב"ד שהוא רמז על היחוד דו"נ. וזה המבואר בכוונת האר"י ז"ל בכוונת ברכת ולירושלים עירך וכסא דוד וכו' שצריך לכוון להתפלל על משיח בן יוסף שלא יהרג דהנה בכל אחד ואחד מבנ"י יש בו בחי' משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כמבואר בספרים והוא בחי' דו"נ כמ"ש זכר ונקבה בראם. לכך הנה צריך להתפלל על בחי' היסוד שבו שלא יאבד שזהו נקרא בחי' מיתה כמבואר בספרים. והוא שכ' ויתנכלו אותו להמיתו. ר"ל ע"י הנכלים וערמימות ומחשבות זרות שמחשב האדם גורם אותו להמיתו להמית בחי' האות שלו כי ע"י תאוות רעות חלילה בא לידי עבירה וע"ז שהזהיר הכתוב לא יהי' כלי גבר על אשה ר"ל שלא יהי' מחשבות אדם לחשוב על שום אשה ולשון כלי גבר מחשבות גבר כמ"ש וכילי כיליו רעים. וכן ויתנכלו. אבל אם לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אז למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי תוכלו לעבוד הש"י בתורה ותפלה כנכון. כי העבירה פוגמת אח"כ המחשבה של תפלה שלא יכול להתפלל אחרי' כמו שבארנו בפי' המרבה שיחה עם אשה בוטל גם אח"כ מדברי תורה פי' התורה מתבטלת אצלו ע"י המחשבות זרות. וכן הובא מעשה בשם האלקי האר"י ז"ל שפ"א התפלל במנין עם הרב הגדול מהר"ם גלאנטי ז"ל ואחרי כלות הצבור התפלת י"ח המתינו על מהר"ם ז"ל שיגמור גם הוא תפלתו. אז ענה האר"י ז"ל הנה הם ממתינים עליו והוא מחשב בתפלתו על חמור ואוכף. ואח"כ הודה מהר"ם ז"ל כי באה זה במחשבתו בשעת שים שלום והי' זה כי בעש"ק העבר הוצרך מהר"ם ז"ל ליסע על ברית מילה ובחפזו לדרכו לקח לו חמור ואוכף שהי' בתחתיתו של אוכף שעטנז לכן העבירה הזאת פגמה מחשבתו. אעפ"י שהי' שוגג ולא ידע בדבר ולא נהנה מעבירה והי' טרוד בטרדא דמצוה בכ"ז לא נמחל לו לגמרי. עאכ"ו שלא יעשה האדם שום עבירה בזדון ולא יפגום מחשבתו בשעת התפלה רק בלתי לד' לבדו. אמן.

ס״ב(בפ' וישב) וימצאהו איש והנה תועה בשדה וכו' ויאמר את אחי אנכי מבקש. הנראה ברמז הכתוב מבלי שנאריך בדקדוקים. דהנה כתיב בע"ח בשער הכללים בענין סוד שבירת הכלים וז"ל.. והנה כשהגיע האור אל היסוד באו ב' אורות א' שלו וא' לתת אל המלכות והחלק שלו להיותו גדול לא יכול לסבלו ונתבטל כמו האחרים. אך חלק המלכות שקבל הוא נשאר בו ולא נתבטל. וז"ס בן ישי חי על האדמה ולכן נקרא יסוד ח"י ע"כ. המבואר מזה כי עיקר קיום הבחי' של יסוד הי' רק במה שהוא להשפיע לאחרים אבל לא מה שצריך לעצמו כי שלו נתבטל רק מה שהוא להשפיע לאחרים זה מתקיים בידו. הנה כן צריך ללמוד מזה כי עיקר בחי' הצי"ע הוא רק להשפיע לישראל כל טוב ולא לצורך עצמו כלל. וזהו הרמז בפסוק ואלה המלכים שזה מוסב על סוד שבירת הכלים כמבו' בזוה"ק. ואמר הכתוב כי סיבת שבירתן הי' לפני מלוך מלך לבני ישראל שלא השפיעו לכנ"י. ולכך הנה זה הענין האמור אצל יוסף הצי"ע שהוא בבחי' היסודות שלמעלה כאשר אמר לאחיו והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי שרמז כי כולם צריכין לעבור על ידו שזהו בחי' ההשתחוואה כנודע כי הכל עובר דרך היסוד. אכן הם סברו בו כי מתנשא הוא למלוך לעצמו. ולכך אמרו לו המלוך תמלוך עלינו ר"ל אם סבור אתה למלוך לעצמך הנה בלי ספק תתבטל כמו שנתבאר לכך נאמר ולא יכלו דברו לשלום ר"ל לא היו יכולים להנהיג השפעתו לשלום מלכות כנ"ל. והנה כמו שמבואר בגמ' נשיאות אני נותן לך עבדות אני נותן לך ר"ל כל עניניך יהי' רק להשפיע לאחרים. והוא האמור אצל מלך ישראל לבלתי רום לבבו מאחיו ר"ל לבל יסלק השפעתו מהם אז יהי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל להשפיע לישראל והוא שנאמר אצל יוסף שאמר לו אביו לך נא ראה את שלום אחיך להשפיע להם ולא לעצמך כלל. וכן כשראה א"ע תועה וישאלהו האיש מה תבקש ר"ל מה דעתך עתה ויען לאמור את אחי אנכי מבקש ר"ל מעתה אני יודע כי צריך אני רק לבקש את אחי ולהשפיע להם כל טוב: