תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, יום כיפורTiferet Shlomo, on Festivals, Yom Kippur

א׳כל נדרי כו'. נדרנא לא נדרי ואסרנא לא אסרי ושבועתנא לא שבועות. הנ"ל בענין התפלה זו ביום האדיר והקדוש הזה אשר קודם לכל התפלות בזה היום אנו מתחילים תפלת כל נדרי. אך הנה ידוע כי מיום שחרב הבהמ"ק וגלינו מארצנו השכינה הקדושה ג"כ עמנו בגלות וז"ש והוא אסור בזיקים לרמז על השכינה הקדושה. ותכלית כל כוונתינו בתפלותינו צריך לשום לב על השכינה שתוושע במהרה וממילא גם אנחנו נוושע בכל הטוב. ע"כ קודם התחלת כל התפלות היום הקדוש והאדיר הזה אנו מתחילין כל נדרי וכו' ואסרנא לא אסרי. היינו שהשכינה תחזור במהרה למקומה ולא יהי' מסך המבדיל ע"י עוונותינו ולא תהא עוד במאסר עמנו. ושבועתנא לא שבועות. ע"ד דאיתא בגמרא נשבע הקב"ה שלא יבא לירושלים שלמעלה עד שתבנה ירושלים שלמטה. והנה אנחנו עם קדושו כשאנו רואים שבעוונותינו הרבים נמשך כל כך זמן רב והשכינה הקדושה עמנו בגלות. אנו מתפללים שהשכינה הקדושה מהרה תשוב למקומה ולא תהא במאסר עוד. ואף שמחמת עוונותינו הרבים עוד אין אנו מוכנים לגאולה השלימה עכ"פ למה תהא היא עמנו בגלות. ואף שנשבע הש"י שלא יבא לירושלים שלמעלה עד שיבנה ירושלים שלמטה הנה אנו מתירים השבועה זו. ואומרים ושבועתנא לא שבועו'. היינו השבועה שהוא עבורנו כנ"ל לא שבועות:

ב׳כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו. הנ"ל לפי מ"ש בגמ' עצומו של יום מכפר. הוא להיות כי הקב"ה חפץ כיום בדביקות של ישראל שיתעלו היום למעלה מבחי' המלאכים להיות ראוים לעמוד בהיכל המלך לכך הנה בע"כ אי אפשר זה בלתי היות ישראל מטוהרים מכל שמץ ודופי ח"ו כמ"ש כי עוונותיכם היו מבדילים כו' ע"כ הנה עוצם וכוחו של יום הזה גורם שימחול ויסלח הקב"ה לכל עוונם ולא יראה בהם ערוות דבר כדי שיהיו ראוים לעמוד לפני המלך בדביקות הנעלה ההוא. וכמו שמבואר זה בזוהר הקדוש ר' יהודה אמר זכאין אינון ישראל דקוב"ה אתרעי בהו ובעא לדכאה להו דלא ישתכח בהו חובא בגין דיהון בני היכליה וידורון בהיכלי' ע"ש. והנה זהו שאומרים מחול לעונותינו ביום צום הכפורים הזה כו' כאמור אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני. פי' למעני כדי שיוכלו להתעלות אל דביקות העליון לכך אנכי הוא מוחה פשעיך כו'. ונאמר מחיתי כעב פשעיך שובה אלי כי גאלתיך כנ"ל. ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' פי' כי בע"כ מוצרך לכם לעמוד לפני ד' בהיכל המלך לכך תטהרו. וז"ש אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם בחי' מי עולם הבינה הוא מטהר אתכם תבא אמו ותקנח וכו'. וכן פי' בכוונות כי ביום הזה ע"י אימא יכפר עליכם לטהר אתכם וכו'. וזה שמסיים המסכתא של יומא במאמר הזה של ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם כי באמת זהו סדר עבודת היום הזה בבחי' אימא והיא המטהרת את ישראל לפני ד' להעלותם מעלה מעלה כנ"ל. וז"ש סלח נא לעון העם הזה כו' כאשר נשאת לעם הזה. פי' כיום הזה ביום כפורים נשאת לעם הזה מעלה מעלה. לכך ויאמר ד' סלחתי כדברך כי באמת כדברך כן הוא בעבור זה אסלח לך כנ"ל. וז"ש תענו את נפשותיכם תענ"ו אותיות עונ"ת הוא היחוד של נפשות ישראל עם קוב"ה כביכול וכן ועניתם את נפשותיכם ג"כ כנ"ל שיהי' היחוד גם לנפשות בנ"י וז"ש בפ' אמור כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ד' אלהיכם. לכאורה סיום הכתוב לפני ד' אלהיכם הוא מיותר אך הוא כנ"ל כי צריך לכפר עליכם כדי שתתעלו לפני ד' אלהיכם וזה ועניתם ר"ת עונ"ת יסו"ד מלכו"ת. וזהו יהי כבוד ד' לעולם כו' ישמח ד' במעשיו הם בנ"י וירצה להתיחד עמהם לכן בע"כ והוא רחום יכפר עון כדי שיוכלו להתעלות לדביקות כנ"ל:

ג׳א"י אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים. ואומר מקוה ישראל ד' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. לכאורה יש לדקדק דמייתי ואומר מה ראי' על הקודם. אך הנראה שר"ע אומר דבר חדש במעלת י"כ כמ"ש לפני ד' תטהרו כי גודל קדושת היום עולה למעלה מעולם הבינה. וז"ש לפני מי. מי עולה חמשים נ' שערי בינה הוא עולם התשובה וז"ש אם עונות תשמר י"ה אדני מ"י יעמוד. וזהו לפני מי למעלה מעולם הבינה הוא עולם הכתר. לכן ביום הכפורים אומרים קדושת כת"ר בכל התפלות רומז לכתר אשר מתגלה בי"כ. וזהו לפני ד' תטהר"ו עולה בגימ' כת"ר. וע"ז מביא הפ' ואומר מקוה ישראל כו' מה מקוה מטהר כו' ידוע ענין הזאת שלישי ושביעי בטמא מת היא המטהרת מבחוץ והוא הכנה שיהי' לו טהרה במקוה אחר ההזאה. כי אחר ההזאה הוא נכנס במקוה והטהרה מקפת אותו כולו. וזהו מקוה ישראל ד' מה המקוה מטהר אף הקב"ה מטהר את ישראל. כביכול מכנים אותם בתוכו כדי לטהרם. כמ"ש בקריעת ים סוף שנאמר לגוזר י"ם לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כל"ח. שהוא כפילת הדברים. אך זה הוא נס חדש שהעביר ישראל בתוכו כביכול הכניס אותם בתוכו בפנימיות במקום שאין בו מגע נכרי לבל יהי' עליהם שום קטרוג וזהו הענין הוא ג"כ ביו"כ כנ"ל:

ד׳וכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. הפי' שאל יאמר הכה"ג בעצמו כי הוא אך המכפר על כולם. לכך אמר הכתוב וכפר את מקדש הקודש וכו' ועל כל פי' על כל הדברים האלה עם הקהל יכפר כי עיקר הכפרה תלוי בעם הקהל אף בני עממיא דעבדין עובדא דאהרן הם העובדים עבודת היום של אהרן כי הצדיקים הם העיקר והם המכפרים על כלל ישראל:

ה׳בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו'. צריך להתבונן בזה מה שבכל הפרשה זו של יו"כ נזכר דוקא שמו של אהרן כמ"ש בזאת יבא אהרן ובא אהרן וכו'. הלא היו כמה כהנים גדולים שלא הי' שמם אהרן. גם מה שעבודת י"כ הי' צריך להיות דוקא ע"י הכה"ג בעצמו משא"כ בכל השנה. אך יען כי לגודל קדושת היום הזה הי' צריך להיות העבודה ע"י מבחר האנושי הוא הכה"ג אשר הי' לו הכנה ופרישה יתירה בכל השנה כאשר נפשו יודעת כי הוא יכנס לפני ולפנים לכפר בעבודתו על כלל ישראל. ומחמת גודל הפרישות והטהרה הי' ביכולתו לעורר כוחו וזכותו של אהרן הכה"ג הראשון עד אשר אהרן בעצמו הי' נכנס עמו בשעת העבודה ולזה נזכר בכל הפרשה שמו של אהרן. וזהו ג"כ שאמרו חכז"ל בלשונם בגמ' שכל עבודות אינם כשירות אלא בו. והקשו בתו' הלא השחיטה היתה כשרה בזר. ולפי הנ"ל ניחא דה"פ שכל עבודות י"כ אינם כשירות רק ע"י אהרן בעצמו כי הוא הי' המסייע לכל כה"ג בעבודת היום כאלו הוא הי' חי. ובזה יבואר מאמר הגמ' (מנחות דף ק"ט) אצל שמעון הצדיק שהי' משמש בכהונה גדולה פ' שנה. אמר להם כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים וכו' ונכנס ויצא עמי וכו' תוס' ד"ה נזדמן לי זקן אחד כו' בירושלמי פריך והכתיב וכל אדם לא יהי' באוהל מועד וכו'. גם צריך להבין הלא הכה"ג בעצמו הוא ג"כ אדם. ולפי המבואר ניחא שפיר שאותו זקן הי' אהרן והוא גם בחייו לא הי' נכנס בגדר אדם רק בהתפשטות הגשמיות. וכן כל כה"ג הנכנס להעבודה מחמת התעוררת כוחו של אהרן הי' בא למדריגה זו לכנוס בבחי' זו. וז"פ והכהן המשיח תחתיו מבניו שיהי' בכוחו לעורר מדתו של אהרן. וז"ש זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. ע"י מדתו של אהרן נשאר הכח אל כל כה"ג הנכנס לעבודה להיות נכנס עמו. וז"פ המשנה מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה. פי' עולם הזקנה כיל"ח כמ"ש באברהם אבינו ואברהם זקן כו' ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים. פי' כי גם היא היתה בבחי' דכר ומשפיע מבחי' זקן לכן לא היו מולידים כמבואר במ"א. זקן אהרן שיורד על פי מדותיו כאשר נודע לי"ח כי בחי' זקן הוא מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הם בחי' י"ג מכילין דרחמי וצריך להמשיכם לעולם הזה ע"י הצי"ע שיש בו המדות הללו רחום וחנון נוצר חסד וכדומה. וז"ש ר' ישמעאל שהתורה נדרשת בהן שהמדות הללו עוברות על ידו לעורר רחמים העליונים כנ"ל. וז"ש והיו הדברים האלה כו' על לבבך אז הי"ג מדות נדרשות ובאים על ידו. ואם לאו הוא רק תורה שבע"פ משפה ולחוץ ואינו מעורר המדות הללו. וז"פ זקן אהרן שיורד על פי מדותיו שבו היו המדות הללו לכן בידו לעורר הרחמים והחסדים של י"ג מדות כנ"ל:

ו׳והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעי' את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא כו' היו כורעים ומשתחוים כו'. והקשה בתוי"ט שם הלא בכל יום היו מזכירים את השם המפורש בבהמ"ק ומהו הי' הרבותא ביו"כ ע"ש. אך הנ"ל עפ"י האר"י ז"ל שביו"כ הי' השם המפורש יוצא מעצמו מפי הכה"ג בגודל קדושתו של הכה"ג מה שלא הי' כזה בכל השנה. הנה לכך היו כורעים ומשתחוים וכו' ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שהיו מהללים ומשתחוים על שם כבוד מלכותו ואלקותו ית"ש שנמשך לעולם הזה ע"י איש צדיק כזה שהוא הכה"ג בקדושה וטהרה וכמ"ש אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. שכל אחד מהאבות המשיך בחי' אלקות שלו בעולם הזה להתגלות כבוד מלכותו ית"ש בעולם:

ז׳(יומא פ"ד) טרף בקלפי והעלה שני גורלות. פרש"י טרף חטף ולקח פתאום בחטיפה. יש להבין ענין החטיפה למה היתה ומה זה לשון טרף ששנה במשנה כי לא דבר ריק הוא. אכן הנה עוד יש להעיר במשנה לקמן בסדר העבודה כאשר אמרו לו לכ"ג הגיע השעיר למדבר אח"כ מיד בא לו לקרות כדאי' התם. ויש להבין למה המתינו מלקרות בתורה עד שהגיע השעיר למדבר הלא ת"ת דרבים יקר מאד אפי' שעה אחת ומה גם ביום הקדוש הזה. אמנם הנה כבר נודע בספרים כי עיקר העבודה אחרי קלקול אדה"ר הוא להעלות הני"ק מתוך הקליפות אשר התיקון הוא למעלה וצורך הגאולה העתידה ב"ב. והנה לכך ביום המקודש הזה זה ג"כ כוונתינו. וע"כ כאשר נטהרו בנ"י מכל עוונותם ונשא השעיר עליו כל עוונותם אל ארץ גזירה היא הסט"א הנה אח"כ עי"כ יצאו מהם כל הני"ק ושבו ודבקו בבנ"י ובצאת הני"ק מתוך הקליפות הנה נתחדש להם עבורם התורה ולזה כאשר הגיע השעיר למדבר למקום הסט"א הנה אז בא הכה"ג לקרות וכל ישראל עמו ובירך נותן התורה לפני' ולאחרי' כמובא ברמב"ם. ולשון נותן הוא הוה שעתה עבור ניה"ק נותן התורה חדשה עליהם שהם עדיין לא שמעו כל התורה בהיותם שבוים ביד הסט"א ועיקר חיותם ועלייתם תהי' ע"י עסק התורה הזאת וכמו שאמר הכתוב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. הפי' שהקב"ה זרח ניה"ק של שעיר למו לישראל לקבלת התורה וכן הופיע וקרא לני"ק של הר פארן לקבלת התורה. וזהו הי' הענין ברכת התורה של כה"ג וכל בנ"י ביום הכפורים הזה כיל"ח. וזהו הי' הכוונה ג"כ מתחלה במשנה. טרף בקלפי לשון טר"ף רמז על העלאת הני"ק שהוא בגימט' רפ"ח קלפ"י היא קליפ"ה חסר ה'. הרמז ע"י העבודה ותיקון הלזה העלה הטרף מתוך הקליפה וחסר מהם ה"א ולא נשאר בהם כ"א אותיות קלפ"י. וז"ש וקלפי של עץ היתה. ר"ל הרמז על תיקון עץ הדעת כנודע. וזהו שקראו לשון של זהורית. רמז כמ"ש ורוממנו מכל לשון שהיא העלאת ניה"ק. וזהו של זהורית שאח"כ היו הני"ק מזהירים כזוהר הרקיע בתוך בני ישראל והבן:

ח׳ענין תפלת נעילה

ט׳הנראה לרמז בזה גודל קדושת היום הזה ע"י תפלות בנ"י והרהורי תשובה המתנוצצים ע"י נשברי לב מבנ"י העומדים כל היום בתפלה ובקשה הנה הם מעוררים למעלה חסדים רבים והשפעות טובות אין לשער ואין להעריך. אך מאשר שיש לחוש פן יבוזו זרים יגיענו הבאים לטרוף השפע מכח שיעבוד' דר"נ שמגיע להם חיותם מכח המעשים לא טובים של בנ"י מבקשים תפקידם. וז"ש יעקב חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף פי' יוסף הוא המשפיע כמ"ש יוסף הוא המשביר. אך יעקב הי' חושש שירד השפע ח"ו לחיצוני' וזה חיה רעה אכלתהו. שהיא תאכל השפע. טרוף טורף יוסף. טרף עולה רפ"ח עם הכולל עולה טרף. לכן תיקנו הקדמוני' תפלת נעילה ביום הזה. נעילה עולה נעל י"ה פי' כי השפע שיורד ע"י יחוד י"ה תהי' בחי' נעילה והסגר מן החיצוני' כמו חותם בתוך חותם לבל יהי' בו מגע נכרי. וז"ש וחתום לחיים טובים כל בני בריתך ע"י הצדיקים שומרי הברית הוא בחי' חותם בתוך חותם ולא ישלטו בם זרים ותרד השפע לזרע ישראל לבדו בשפע ברכה וחיים עד עולם אמן:

י׳תפלת נעילה היא גמר החתימה. והכל הולך אחר החיתום לכן אז נפתחים שערי רחמים. וזה הרמז אצל אברהם אבינו ע"ה דכתי' ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה. ופרש"י ואברכך זהו שאומרים אלהי אברהם. ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יצחק. והי' ברכה כו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמין ולא בהם. הנ"ל לפי הידוע כי ר"ה הוא נגד מדתו של יצחק כמ"ש פחד יצחק ולכן הוא יום הדין נורא. חג הסוכות הוא נגד מדתו של יעקב כמ"ש ויעקב נסע סכותה ותפלת נעילה היא כנגד מדתו של אברהם אבינו ע"ה מדת החסד וז"פ בך חותמין ולא בהם שגמר החתימה בי"כ הוא במדתו של אאע"ה מדת החסד. וזה ענין הכתוב ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וכו' לפי הידוע כי העולם חסד יבנה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אותיות באברה"ם וז"פ תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כי נשמתו של יעקב היא מדת האמת ובאה לעולם ע"י התעוררת דלתתא ומכוחו של אברהם כמ"ש ויבקע עצי העולה בשעת העקידה הי' מסתכל על נשמתו של יעקב ויבקע יש בו אותיות יעקב והוא חתום במדת אמת כי הי' הראוי ונכון לבא בעולם ע"י התעוררת אאע"ה אבל נשמתו של אאע"ה לא הי' ע"י התעוררת לתתא כי תרח אביו לא הי' כונתו לזה למשוך נשמה כזו בעולם רק בא בחסד עליון ברצון יוצר הכל להעמיד תבל בחסד רעווא דרעווין עולם חסד יבנה במדתו של א"א כנ"ל וז"פ הפ' ויאמר ד' אל אברהם לך לך. לא שהי' מדבר עם הגוף של אאע"ה רק הפי' שהי' מדבר אל המדה של אברהם מדת החסד לך לך מארצך פי' כי בעולמות העליונים אינם צריכין למדה זו כלל רק צריך להשפיע מדת החסד לעולם הזה עולם השפל לכן קרא שמו אברהם והוסיף לו אות ה' כי עולם הזה נברא בה' כדי שיהי' קיום לעולם הזה ע"י מדת החסד וזהו והי' ברכה שיהי' הברכה גם בעולם הזה שנברא בה' וז"פ ואברהם עודנו עומד לפני ד' פי' שמדתו עודנו עומד לפני ד' להחזיק ולהעמיד את העולם במדת החסד. וזהו הרמז בדברי רש"י ז"ל בך חותמין וכו' שתפילת נעילה היא החותם ע"י התעוררת מדת החסד של אאע"ה להשפיע רחמים וחסדים ויוגמר החתימה לטובה לכלל ישראל אמן:

י״אא"י בך חותמין פי' שיתעורר מדת החסד בעולם שיהי' כל בנ"י בשמירת אות ברית קודש שהוא החותם וז"פ וחתום לחיים טובים כל בני בריתך שיהיו כלם שומרי ברית קודש. ואברהם עודנו עומד לפני ד' יבואר עפ"י מה דכתיב ויתנצלו בנ"י את עדים מהר חורב עדים הוא אותיות ע"ד י"ם ע"ד הוא ק"ש י"ם הוא יסוד מלכות [חסר הסיו']: וחתום לחיים טובים כל בני בריתך. יבואר עפ"י הידוע כי השומר הברית נקרא חי גם נקרא טוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא. האו"ת הוא טוב בשמירה מעולה וזהו וחתום לחיים טובים מדת יסו"ד מלכו"ת הרמוז בתיבת לחיים ח"י יסו"ד מלכות טובים כי השמירת ברית הוא נקרא טוב. כל בני בריתך הם השומרים ברית קודש וגם מלת טובים הם אותיות טו"ב יסוד מלכות:

י״בשימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. הרמז על יום כפור בשעת נעילה הוא החותם שיהיו ההשפעות הטובות יורדים רק לבני ישראל שלא יהא בהם שום מגע נכרי וזהו בחי' חותם בתוך חותם. וזהו כחותם על זרועך ע"י אור זרוע לצדיק שיהי' השפע כחותם בתוך חותם ע"י הצי"ע שלא ישלטו בם זרים רק לבני ישראל תרד השפע מן השמים לטובה:

י״ג(במס' ברכות דף ז) תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים כו' ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מדותיך וכו' ונענע לי בראשו כו'. וקמ"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. הנראה לפרש עפ"י הידוע מחטא של נדב ואביהוא בקרבתם לפני ד' וימותו. פי' הדבר שהיו נכנסים בבחי' היותר גבוה שהי' כל מגמתם עבור כבודו ית"ש ולא היו משגיחים כלל לטובת כלל ישראל. וזהו בקרבתם לפני ד' וכו'. והבן. ולזה הכה"ג בי"כ כשהי' נכנס לפני ולפנים הי' מתפלל תפלה קצרה בצאתו מבית קדשי קדשים עבור צרכי בנ"י ועל הפרנסה. ולזה נדב ואביהוא שנכנסו במדרגה היותר גבוה ולא השגיחו לטובת כלל ישראל ולא היו בבחי' מין האנושי לכן וימותו שלא הי' להם עוד חיות בעולם הזה לכן ר"י בן אלישע שהי' מברך הש"י בטובת כלל ישראל על זה נענע לו בראשו כי הש"י חפץ חסד הוא להטיב עם ברואיו ושפיר מסיים הגמרא קמ"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כי הברכות הללו צרכי הדיוט הם גם הם חשובים בעיני הש"י כי הוא רוצה בטובת בנ"י להשפיע להם טובות וחסדים. אך לזה צריך להיות הכה"ג במסירות נפש עבור כלל ישראל כמ"ש באהרן ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו וכו' שהי' מקבל עליו מסירות נפש עבור כלל ישראל ומסיים הפ' ונשמע קולו בבאו אל הקודש לפני ד' ובצאתו ולא ימות ולא יאונה לצדיק רע כלל מחמת המסירות נפש הלזה. כלל הדבר הקב"ה רוצה בטובת בנ"י והוא תפארתו וז"ש בבהמ"ז הרחמן הוא ישתבח לדור דורים ויתפאר בנו כו' הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד כי זהו ההידור ותפארת להש"י כשבני ישראל יש להם פרנסה בכבוד ועוסקים בתורה מתוך הרחבה:

י״דבמס' יבמות דף לז ע"ב) רב איקלע לדרדשיר מכריז ואמר מאן הוי ליומא. הדבר זה אינו מובן כפשוטו על צדיק קדוש כמו רב יעשה דבר זר כזו לקדש בכל יום אשה. אך הנראה לרמז על גודל מעלת בנ"י אשר ע"י התו"מ שעושים בכל יום עושים יחודים קדושים בעולמות העליונים. מא"ן אותיות אמ"ן עולה צ"א הוא יחוד הוי' אדנ"י כידוע לי"ח. וז"ש רב מאן הוה ליומא. פי' בכל יום עושה היחוד חדש ביתר שאת במעלה גדולה כי בכל יום הי' הולך וגדול מאד לעשות יחודים בעולמות העליונים. וז"ש במגלה בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים. לדעת את שלום אסתר. מרמז ג"כ על קדושתו שהי' הולך בכל יום במעלה יתירה לעשות יחודים גדולים. כידוע לי"ח כי ספירת מלכות מקבלת מבחי' יסוד. וזהו נקרא חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר היא השכינה הקדושה. כי זהו עיקר פעולת עשיית המצות להיות בבחי' זכרות והשפעה להביא לרחם הקדושה ועי"ז מביאים לזה העולם נשמות קדושות בבחי' עיבור כמ"ש ויתעבר ד' בי למענכם. וזהו ענין רחם ארחמנו נאום ד'. שיבואו לידי רחם הקדושה להוציא נשמות קדושות. וז"ש מחי' מתים ברחמים רבים כנ"ל. ודבר זה גורם הגאולה. והצדיק ביחודים בכל יום מחדש בקדושתו וז"ש הלל שהולך לגמול חסד עם אכסניא שלו. כי בכל יום הי' כמו אכסניא חדשה היחוד שלו וז"ש רב מאן הוה ליומא. פי' שעשה היחוד הוי' אדנ"י בכל יום מחדש עולה אמ"ן. ועי"ז הביא השפעות חדשות ע"י היחוד יסו"מ כמו קדושי אשה כידוע לי"ח. וזהו כל ענין מעשינו בימים האדירים האלו. בר"ה וי"כ ותקיעת שופר לעשות יחודים בעולמות העליונים ועי"ז מביאים נשמות חדשות בבחי' עיבור לקרב הגאולה כאשר יכלו נשמות שבגוף. וז"ש בשם הרב הקדוש מוהר"מ ז"ל מאפטא הפי' ונתנה תוקף כו' כמה יעברון וכמה יבראון. כמה יתעברו בשנה זו ויפקדו בזש"ק שירדו נשמות חדשות כדי שיתגדל שם כבוד מלכותו. וכמה יבראון שיהיו בריאים בשלימות כדי לעשות רצונו ית"ש. וז"ש למעבד נשמתין ורוחין חדתין. הפי' בב' אופנים להמשיך נשמתין ורוחין חדתין וגם הנשמו' שכבר באו לעולם יעשו רצון הבורא ב"ה:

ט״ו(מלכים א' ח' ל') ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקו' הזה ואתה תשמע אל מקום שבתך כו' ושמעת וסלחת. הרמז בזה כי האדם צריך להיות מגמתו ועיקר תפלתו על הגאולה ועל בניו בית המקדש על מכונו ואחר כך יכול להתפלל על סליחת עוונות. וזה פרשתי והתפללו אל המקום הזה זה בנין בית המקדש. ועל ידי זה ואתה תשמע וכו' ושמעת וסלחת. כי עי"ז סליחת העוונות:

ט״ז(בפ' וילך) כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום טרם אביאנו אל הארץ. להבין מהו הלשון יצרו אשר הוא עושה היום ואיך שייך זה לביאת הארץ. אמנם נודע הוא כי כוונת הבריאה מתחילה הי' להיות האדם עובד ד' כל הימים להלחם עם היצה"ר להפכו מרע לטוב וזה ענין התיקון של עולם הזה כידוע להמתיק הדינין בשרשם וזה הוא התיקון של פגם עץ הדעת ולכך הצדיק העובד ד' מנצח את יצרו ועושה אותו מרע טוב ובע"כ יענה אמן הנה בזה עושה אותו היום יצרו לסייע לעסק המצות. ובזה יקיים בכל לבבך בשני יצריך כי גם היצה"ר נעשה מסייע להעבדות ואז עובד ד' בחשקות יתירה כמו שנראה החשק והתאווה שהיצה"ר מביא לאדם בתאוות העולם הזה הנה בתאווה עצמה כזו יתאווה הצדיק לעבדות הש"י ובאמת גם עיקר היצה"ר לכבוד הש"י להיות גובר עליו ומנצחו כמ"ש ס"ת יצ"ר יו"ד צד"י רי"ש הוא שם שד"י כי הסוף הוא לש"ש. אך לעתיד הוא אחר כל השלימות התיקון יתבטל היצה"ר כי לא יצטרך עוד. וזה כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו ר"ל עושה אותו ברי' חדשה להיות יצרו לדבר מצוה בטרם אביאנו אל הארץ ר"ל בטרם ביאת הגאולה הוא פועל ישועות בקרב הארץ וכל טוב אמן: