תפארת שלמה, על התורה, אחרי מותTiferet Shlomo, on Torah, Achrei Mot
א׳וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כו'. יש להבין למה הזכיר הכתוב בזה עוד בקרבתם לפני ה' וימותו הלא זה כבר מבואר למעלה. גם מלת וימותו הוא מיותר שהלא כבר נאמר אחרי מות שני בני אהרן. אכן יבואר בשנקדים עוד המשך הכתובים בפרשה שלמעלה מזו שמסיים הכתוב והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם. זאת תורת הזב כו' והדוה בנדתה וכו' ולאיש אשר ישכב עם טמאה. שיש להבין טעם הכתובים האלו ומה כוונתם להשמיענו בזה. אמנם הנה כבר נודע בספרים בענין סוד בריאת העולם כי בכל דבר שבקדושה הנה סביב רשעים יתהלכון הקליפה סובבת עליו מבחוץ והיא הסט"א החופפת ורובצת לינק מהקדושה כל הימים. ובכל דבר הקדוש יותר הנה הקליפה חזקה עליו ביותר כמבו' זה בזוה"ק בענין הערלה שעל ברית קודש שהוא אבר המקודש יותר הנה הקליפה גברה עליו ביותר ומה גם שהקליפ' לעולם קדמה לפרי כנודע. והוא ענין כח הכנענים בארץ הקדושה שהם היו הארורים הטמאים. וכן ארונה היבוסי במקום בהמ"ק עד שבא דוד המע"ה בכחו הגדול והוריש היבוסי יושב ירושלים שהיא הקליפה החזקה שהי' שם והתחיל לבנות הביהמ"ק כנ"ל. והנה כן תמיד הי' סביב רשעים יתהלכון על מקום הקדושה למצוא שם מקום מנוחתם כמבו' זה הענין בטומאת מת בצאת נפשו הקדושה ממנו הנה הוא אבי אבות הטומאה. וזה הענין בשמירת היסוד עד שבאם ח"ו יסתלק הקדושה ממקומה הנה הם יתפשטו עליו ביותר. והוא הדבר שהי' בחורבן ביהמ"ק תב"ב כי המקום המקודש יותר נחרב ביותר כי ארץ ישראל נחרב יותר מכל הארצות וירושלי' יותר מא"י ומקום הר הבית יותר מכולם עד שבעוה"ר במקום ק"ק נכנס טיטוס הרשע ועשה אותה מעשה כנ"ל שמחמת גודל הפגם בעוה"ר גבר כח הטומאה והסט"א ליכנם במקום המקודש יותר ואין מוחה ר"ל. הנה זה שאמה"כ והזרתם את בנ"י מטומאתם. פי' שיהיו בנ"י מוזרים ומופרשים מכל כוחות הטומאה והסט"א ולא ימותו בטומאתם שלא יתנו להם שום כח לשלוט עליהם חלילה בטמאם את משכני אשר בתוכם שכאשר חלילה יגרום החטא הנה תצא הקדוש' מבהמ"ק כנ"ל ותתפשט שמה כח הטומאה כמו שעשה טיטוס הרשע כנ"ל. והוא שאמה"כ אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם כו' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. שלכאו' הלשון כפול אבד תאבדון ואבדתם. ומהו מן המקו' ההוא בלשון יחיד ולמעלה אמר כל המקומות. אכן הוא כמ"ש שהזהיר הכתוב לאבד את כל המקומות וכל ע"ג שהם כחות הטומאה לגרשם ולבטלם עם כל המקומות אשר מגיע שם עבודתם שהוא כסא ס"ם לעקור מן הארץ ואח"כ אמה"כ ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שהוא בהמ"ק ליכנס בו שלא תתנו להם כח ע"י הפגם לטמא את בהמ"ק כנ"ל ובזה שסמך לא תעשון כן לה' אלהיכ' שלא יטמא משכני אשר בתוכם כנ"ל. והנה זה שסיים הכתוב בזה בטמאם את משכני אשר בתוכם. זאת תורת הזב כו' והדוה בנדתה כו' ר"ל טומאת משכני האמור למעלה הנה זאת תורת הזב והנדה והמצורע וכו' שהם כחות הטומא' והסט"א שהם הן המטמאים משכני וגבול הקדושה. ואלו הן עשר כחות הטומאה שמנה התנא במשנה פ"א דכלים ע"ש. וזה שאמר שם עשר טומאו' פורשו' מן האדם ר"ל עשר כחות הטומאה האלו יהיו מופרשי' מן האדם לעולם לבל יהיו להם חלילה שום אחיזה בו ועי"כ בנפילת כח הסט"א יתעלה כח הקדוש' לכך אמר שם מיד עשר קדושות הן ר"ל שהם קיימים לעולם והן עולים. והנה אלו שרמז הכתוב כאן זאת תורת הזב וכו' ומסיים ולאיש אשר ישכב עם טמאה שהוא התגברות הסט"א עד מקום ק"ק שנכנם טיטוס עם הזונה הטמאה כנ"ל. ולכך סמך לי' מיד אחריו אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. פי' אופן ביטול כח הטומאה והסט"א הוא כמו שעשו בני אהרן בקרבתם לפני ה' במסירת נפשם והעלאת מ"נ בקדושה ע"י כן נתבטלו כחות הטומאה וזהו בקרבתם לפר ה' במס"נ וימותו מוסב על הקליפות האמורים לעיל בפסוק זאת תורת הזב שהם מתוע"י מס"נ של בני אהרן שכן הוא מבואר בהאר"י ז"ל בסוד מס"נ של עשרה הרוגי מלכות כדי לבער החיצונים ולטהר את העולם. וזה שאמר כאן דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש כי אם בזאת יבא אהרן כו' ר"ל במס"נ הזאת של בני אהרן שהמיתו הקליפו' יוכל לבא אל הקדש להקריב קרבנות לכפר על הקודש כו'. והבן:
1
ב׳א"י וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. יל"ד בכפל הלשון מיתה למה אכן הנה כבר נתבארב האר"י ז"ל ענין סוד של מס"נ בנפילת אפים שהוא למסור נפשו למיתה לירד למקום המות והקליפות להעלות משם ני"ק נשמו' ישראל והתורות שנפלו בעמקי הקליפות. שזהו ענין התורה שהיא בגלות כמ"ש וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כו' שהתורה יצאה מגלות שלהם. וזהו ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך היינו חשכת הגלות שהיתה עתה האירה מכבודו ית"ש כנ"ל וזהו שמצינו בלשון הזוה"ק פ' כי תשא מלה דא בחשוכא אתטמר עד השתא דנפקת מתמן והא נהיר עד רום רקיע כו' הוא ע"ד הנ"ל שהי' הדבר הזה עד הנה בחשכת הגלו' ועל ידי רשב"י יצא לאור. וכן הוא בכל התורות של הצדיקים שהם מוציאים לאור כנ"ל. וזה הי' הענין שהוצרך להוציא התורות מפי בלעם שהיו הדברי' האלה משוקעים בתוך הקליפות הרשע ההוא והוצרך לשום רסן וחכה לתוך פיו להוציא הדברים האלה ממנו מעט מעט עד אשר לא נשאר בו כלום כמבו' במ"א ע"ש. וזהו אשר בחר בנו מכל העמים היינו להוציא התורו' וני"ק מכל עובדי כוכבים ונתנה לנו כמ"ש במ"א. והנה זה הוא העבדות של הצדיקים להעלות מ"נ למע' ע"י מס"נ להוציא הבירורים מתוך הקליפות ולהעלות' בסוד מ"נ אל המלכות זו"נ ומשם לאו"א אריך ועתיק שעי"כ נעשה היחוד בכל העולמות כיל"ח. אמנם הנה דרך העלאת מ"נ הנה ידוע שהוא צריך להיות דרך דרגין בתחלה אל יסו"נ להתקן שם ואח"כ לז"א או"א מעלה מעלה כר'ל כמבואר כ"ז בהאר"י ז"ל ובזוה"ק מצינו כמה פעמים מאן דבעי למיעל כי אם בהאי תרעא דזאת יראת ה' שכינתא תתאה ע"ש. והנה זהו ענין הכתובים שלפנינו. דהנה למעלה מסיים הכ' ולאיש אשר ישכב עם טמאה וסמיך ליה הפ' אחרי מות שני בני אהרן כו'. כי זהו הענין שהי'בשני הצדיקים הקדושים הללו שמסרו נפשם על ק"ה במס"נ לירד ולהעלות ניה"ק מתוך קליפות הטמאה שזהו המבואר בזוה"ק פ' וישב על ענין הקליפה וימאן לשכב אצלה כד"א ולאיש אשר ישכב עם טמאה היינו הקליפה הטמאה שאלמלא יהי' לה כח יותר היתה מחרבת העולם כולו ח"ו ע"ש. והנה אלה הצדיקים שני בר אהרן הם ירדו אל מקום הטומאה ההיא במס"נ והעלו ניה"ק רכוש רב. אפם הנה הפגם הי' שלא העלו המ"נ האלו דרך דרגין תחלה ליסו"נ להיתקן שם ואחר כך ז"א לאו"א וכו' כמ"ש אך הם העלו אותן הני"ק וקרבו מיד לפני ה' ולכך נענשו ע"ש. וזהו ביאור הכ' אחרי שסיים לעיל ולאיש אשר ישכב עם טמא' ונזכר שם תחלת הפסוק זאת תורת כו' ר"ל שיש שם תורות בתוך טומאת הקליפות האלו וצריך א"כ להעלותם משם לכך נאמר מיד אחרי מות שני בני אהרן כנ"ל כי הם מסרו עצמם למיתה למען הוציא ממקום הטומאה כל הני"ק. אך החסרון הי' בקרבתם לפני ה' שהעלו הני"ק למעלה שלא ע"ד דרגין. והקריבו אותם מיד לפני ה' מעלה מעלה שלא ע"ד יסו"נ תחלה כנכון לכך נענשו וימותו. כמבואר בזוה"ק מאן דאתי ליחדא שמא קדישא עלאה בעי ליחדא מסטרא דזאת כו' כמא דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש כו' אבל אם לא דינא אשתכח ע"ש. וכן הוא בזוה"ק בפ' זו ע"ש. וזהו שנאמר במ"א בהקריבם אש זרה היינו שאותן הני"ק עדיין היו בבחי' זרים לעלות מיד לפני ה' שלא היו מתוקנים עדיין ולא היו הני"ק ראוים עדיין לעלו' למקום גבוה כזה כמבואר. וזהו אשר לא צוה אותם היינו שעל העלאה בבחי' כזאת לא נצטוו. וכן לא צוה לא הי' יכול להתחבר עמהם ולא הי' יכול לעשות היחוד עי"כ. וז"ש בגמרא שלא נשאו נשים היינו רמז לבחי' מלכות שבעולמות שלא העלו הני"ק אליהם כנ"ל ולא נעשה היחוד על ידיהם כנ"ל. וזהו הענין סוד הארבעה שנכנסו לפרדס. והבן. וזה שנאמר אח"כ לאהרן מיד ואל יבא בכל עת אל הקדש שהוא לא יעשה בחי' עת כזה אל הקודש רק בדרך דרגין יהי' כנ"ל בזאת יבא אהרן אל הקודש. רק בההיא זאת תחלה יעול הכל מעלין לירושלים כנ"ל. והבן:
2
ג׳א"י אחרי מות שני בני אהרן כו' בזאת יבא אהרן כו'. הנ"ל ברמז הכתובים דהנה כתיב אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא כו'. יש להבין מה הבשורה והמעלה שישלח את אליהו לפני יום ההוא או באותו היום הלא אם יהי' הרצון לקרב הגאולה הנה היום ההוא ג"כ יקרב עם אליהו. אכן הנה כתיב ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם וכו' על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת כו' ואמרו על אשר עזבו כו' ונאמר אח"כ והי'כי יבואו עליך כל הדברים האלה וכו' ושבת עד ה' אלהיך ושב את שבותך אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' ומשם יקחך. יל"ד הנה התורה נכתבה לפנינו מאז ועד עתה בכל דברי הסיפור הזה ואין שואל ואין מבקש על מה עשה ה' ככה ומתי יהי' זה. גם יל"ד למה תלה האמירה הזאת בדור האחרון. אכן הנה אמרו חכז"ל כי שאלת האדם ליום הדין צפית לישועה. יש להבין ענין הצפי' הזאת מה טיבה. אמנם הנה ענין הצפי' הזאת היא להיות האדם מצטער ומתפלל על גלות השכינה שכבודו ית"ש מחולל בין הרשעים וצריך לצפות לישועת ה' במהרה וזהו צפית לישועה כמ"ש שברתי לישועתך ה' וכאשר האדם כל ימיו במחשבה זו הנה עי"כ מעורר ענין הגאולה במהרה להיות כביכול צדיק ונושע והוא זוכה לראות בחייו בנחמת ציון העתידה כמ"ש שישו אתה משוש כל המתאבליסעלי' ר"ל כי זוכים מיד לשוש אתה בעוה"ז כל המתאבלים עלי'. והנה אם היו כל ישראל מצפי' לישועה הזאת ושבים על עוונותם בכל לבבם ובכל נפש' אז היו מעורריסבאמת קץ הגאולה מיד. וע"ז הוא שאמה"כ ואמר הדור האחרון ר"ל כל דור שישים על לבם את הדברים האלה להצטער על גלות השכינה ולשוב אל ה' הנה הם יהיו הדור האחרון כי מיד ושב ה' אלהיך את שבותך ולכך קראם הכתוב הדור האחרון כי אם יעשו כן יושיעם ה' מיד ויהיו הם האחרונים בהגלות כמו שנתבאר כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה מיד בשמחתה. והנה נשמות נדב ואביהוא שני בני אהרן הם היו כל ימיהם במחשבה קדושה הזאת למס"נ על כבוד ה' כמ"ש בקרבתם לפני ה' שהיו נכורם ליקרב כקרבן לפני ה' וכל עניניהם הי' רק על קרבת כבוד ה'. והנה הנשמות האלו באו אחר כך בפנחס כמ"ש הכתוב בקנאו את קנאתי בתוכם וכן באליהו אמה"כ קנא קנאתי לה' שהיו ג"כ הנשמות האלו בו וכל ימיו התקנא רק על כבוד הש"י ב"ה לקדש את שמו ברבים כמבו' בכתוב. נמצא כי עבדות של אליהו סורו לצפות על כבודו ית"ש שיתגדל במהרה לא זולתו. הנה ע"ז אנו מתפללי' שמחנו ה' אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך ר"ל שנזכה גם אנחנו לבא למעלות העבדות של אליהו הנביא הזאת שבארנו שיהי' כל כוונותינו רק לקנא על כבוד השי"ת ב"ה שהוא מחולל בין הרשעים. וז"פ שמחנו ה' אלהינו באליהו הנביא עבדך היינו העבדות של אליהו הנביא ולצפות רק על מלכות בית דוד משיחך. אז בוודאי במהרה יבא ויגל לבנו כי על ידי העבדות הזה יקרב הגאולה ב"ב. וז"ש הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. כי בע"כ צריך לשלוח את אליהו לפני הגאולה להיות בנ"י מתעוררי' בענין העבדות של אליהו שבארנו ואז עי"כ יבא מיד יום ה' הגדול ע"י שישימו על לבם להצטער על גלות השכינה ויצפו כולם כאחד על ישועת ה' הנה יזכו מיד לראות בנחמת ירושלים. וזהו שאמר הכתוב בענין העבדות של כה"ג ביום הכפורים שהוא בעד כל ישראל ונאמר לו להזכיר אותו ענין מיתת שני בני אהרן וכח עבודתם שהי' בקרבתם לפני ה' וימותו שכל ימיהם היו חפצים למות על קרבת ה' ולמס"נ על קידוש שמו ית' וכזה יהי' העבדות של כה"ג להמשיך על ישראל שיהיו כולם נכונים למס"נ הזה ובזאת יבא אהרן אל הקדש עסכל ישראל בביאת משיחנו בב"א:
3
ד׳א"י אחרי מות כו' בקרבתם לפני ה' וימותו . הנ"ל בדקדוק כפילת הלשון כנ"ל. לפי מה שבארנו בענין מיתת שני בני אהרן שהיו במס"נ לצורך העתיד כי ע"י קרבתם לפני ה' יהיו עולים כל הנשמות הקרבים לפני ה' כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. וזה הי' עוצם צדקתם אע"פ שהיו יכולים להחיות עצמם מ"מ לא רצו לבעבור יהי' ענינם לטובת כלל ישראל כמ"ש אצל ר"ע שאמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן מהו הלשון עד כאן. אך הם ידעו בגודל כח של ר"ע שהי' בכחו להחיות מתים ולהחיות א"ע ולעקור כל הקמים עליו כרגע ע"כ תמהו למה נתן נפשו להריגה ביסורים כאלה וזה שאמרו לו רבינו עד כאן למה לא תציל את נפשך. והוא השיבם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה להיות מוסר נפשי עבור כלל ישראל וכן היה באמת. כי כל ענין עשרה הרוגי מלכות הוא תיקון כל העולמות מ"נ בבחי' מלכות לכך נקראים בני מלכות כמבואר בהאר"י ז"ל. וזה שהי' בבני אהרן אעפ"י שיצאה נשמתם היו יכולים להשיב להם כמו במ"ת שפרחה נשמתן ואח"כ חזרה להם אך הם לא רצו בזה. וז"ש אחרי מות כו' וימותו עוד הפעם כי לא רצו להשיב נשמתם וזהו ב' מיתות לבעבור יהי' כפרה לזרעם אחריהם. וז"ש חכז"ל מה הקרבנות מכפרים אף מיתת הצדיקים מכפרת כי כן הוא באמת הצדיקים הם העוליה את הקרבנות ועל ידם נעשה הכל. והבן:
4
ה׳כתונת בד קדש ילבש כו'. ד' בגדי כהונה הללו כבר נתבאר בפר' וישב בענין כתונת הפסים מבואר במד"ר שעשה לו ד' בגדים. וצריך להבין מה שקנאו בו אחיו עבור משקל ב' סלעים. אולם יבואר עפ"י הידוע שכל ההשפעות יורדים למטה מעולם העליון מחמת המצות ומעש"ט שנעשי' למטה. אך צריך שמירה גדולה מהחיצונים לבל יבוזו זרים מחמת הפגמים שעושים בנ"א וז"ש ועזבו לאחרים חילם. ובזמן שיש צדיק בעולם אשר ההשפעו' יורדים על ידו הוא עושה להם לבוש לצמצם השפע להיות יורד רק לבנ"י עם סגולתו ולא תתפשט להחיצוני' כלל. וז"ש כי לא המטיר כו' ואדם אין לעבוד את האדמה. פי' כל זמן שלא הי' אדם בעולם להיות צנור היורד השפע על ידו לא הי' יכול להוריד השפעות. ודבר זה הי' משתלשל עד יעקב אבינו ע"השהוא הי' הצי"ע והי' רצונו למסור אותו הכח ליוסף כמ"ש כי בן זקונים הוא לו לכן עשה לו כתונת פסים בחי' לבוש לצמצם השפע היורד על ידו כמ"ש יכין רשע וצדיק ילבש. ר"ל הרשע עושה הכנה לחטוף השפע. והצדיק עושה לבוש להיות מכוסה לבל יבוזו זרים. וזה ג"כ וילבש צדקה כשריון. וז"ש ויברך אלהים את יום השביעי. הצדיק נקרא אור שבעת הימים. ויקדש אותו. מדת היסוד. אשר ברא אלהים לעשות. עולם העשיה מתנהג ע"י הצדיק. ולזה קנאו בו אחיו. במה שבחר בו להיות בחי' היסוד צי"ע. לכן הפשיטו את כתנתו אלו ד' בגדים להפשיט ממנו כח הצי"ע. וזה היה מעוות אשר לא יוכל לתקן כי ירדו כל ההשפעו' למצרי' כמ"ש כי יש שבר במצרים ובביתו של יעקב הי' חסר לחם. וז"ש יעקב כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף כי ע"י שהפשיטו את כתונת יוסף ירד השפע להחיצונים וטרף עולה רפ"ח עה"כ כמנין רפ"ח ני"ק שירדו לחיצוני'. חיה רעה אכלתהו. ר"ל הרשעי' יקחו כל ההשפעות. וז"ש ולא נחלו על שבר יוסף. וז"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע כו' פקד יפקוד אלהי' אתכם. רצ"ל פקיד' ההשפעה יהי' אתכם לבל יבוזו זרים. וכן הדבר נוקב והולך בכל דור ודור צריך להיות צי"ע שעל ידו ילכו ההשפעו' ביושר לצדיקים לכן מובחר האנושי הוא הכה"ג שנכנם לפני ולפנים בי"כ ואז הורדת השפע על כל השנה עבור בנ"י והי' צריך שמירה מעולה מהחיצונים ולכן כאשר נכנם לפני ולפנים הי' צריך ללבוש ד' בגדים כשנכנם לפנים ובחוץ שמונה בגדים. וזה שמצינו בלשון המשנה במס' יומא בבגדי כהונה בלשון כלים כמ"ש בשחר הי' לובש כו' דהול"ל בגדים. אך כלי הוא לשון בית קבול לרמז על הנ"ל לצמצם השפע רק לכנ"י. וז"ש כאן כתונת בד קדש ילבש כו' בגדי קדש הם שיהי' הקדושה רק לצדיקים לכן נקרא ת"ד י"ג מכילין דרחמי כיל"ח. כי הם ג"כ לשון כלים להכניס בהם השפע עבור כנ"י (ולזה חשבו כל פועלי און. לבטל מבנ"י מצות ה'). והבן:
5
ו׳ומאת עדת בנ"י יקח כו'. פרש"י שיהיה משל צבור. יש להתבונן מה קמל"ן בזה הלא כל הקרבנות של כה"ג אפי' החביתין שבכל יום היו ג"כ מקופת הקהל חוץ מפר יום הכפורים שהי' משלו. רק יש לרמז בזה עפ"י מ"ש בשם הרב הגאון אדומ"ו מוהר"י מפרשעדבארז זלה"ה על מ"ש והכהני' והעם העומדים בעזרה. פי' שהעם עמדו בעזרתו בתפלה ותחנונים עבור הכה"ג שיקובל עבודתו ברצון. כי האמנם הוא מובחר האנושי מכלל ישראל. אעפ"כ לא הי' בכחו לגשת אל הקדש בלתי סעד ועזר מבנ"י אשר נתנו בו כח. וז"ש והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. ר"ל גדולתו הי' מכח אחיו כלל ישראל המסייעים אותו. וכיוצא בזה שמענו אומרים בשם הרב הקדוש מוהר"מ מענדלי מפריסטוג זלה"ה מ"ש בגמ' הארון נושא את נושאיו רמז לצדיק הדור הוא נושא את נושאיו שהוא נושא את התלמידי' הנלווי' אליו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. אך צריך להיות מקודם אתערותא דלתתא מן התלמידים עי"ז נתרבה כח הרב להיות נושא את נושאיו להגביהם למעלה לתקנם דוגמת הארון שהי' נושא את הכהרם הנושאים אותו כמ"ש והי' כאשר נתקו כפות רגלי הכהנים וכו'. וזה ג"כ רמז כאן בפ' הזה ומאת עדת בנ"י יקח. לשון עדים גם לשון דעת. כי מכח הדעת של בנ"י יקח הכה"ג הכח בעבודתו אל הקודש פנימה. וז"ש בנדב ואביהוא בקרבתם לפני ה'. שהלכו להתקרב לעבודה מעצמם ומכחם לכן וימתו. (וז"ש וידם אהרן וכו' בקרובי אקדש כו' כמבו' במ"א):
6
ז׳כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו . יל"ד הלא מבואר בתורה כל מצות ל"ת למה צריך לומר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו. ועוד מ"ש אשר ישבתם בה ואם לא ישבו בה הי' מותר לעשות כמוהו בתמיה. אך יש לומר שלא יחשוב הישראל שיושב בין הישמעאלים שמותר לעשות כמעשיהם התועבים. וזה נדמה בעיר אדם כהיתר גמור דהא לא כתיב מפורש הלאו בתורה. ולזה בא ללמד אפי' כמעשה כל דהוא כו' שיהי' מובדל מהם בכל דבר וזה במעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה כו' ובחוקותיהם כו':
7
ח׳ושמרתם את חקותי כו' וחי בהם אני ה'. כבר בארנו במ"א כי כל המצות שבנ"י עושים הם תיקון לקומת האדם הראשון שכל הנשמות תלוים בו. וזה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. כביכול זה החיו' של הקב"ה. כמ"ש בגמרא ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. והבן.
8