תפארת שלמה, על התורה, קדושיםTiferet Shlomo, on Torah, Kedoshim
א׳קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. הנראה לפרש ע"ד שאמרו חכז"ל כל הנטפל לשם מלפניו נמחק כגון בה' כה' לה' אותיות השמוש לפניו נמחק והנטפל לשם מלאחריו אינו נמחק כגון אלקיכם שכבר קדשו השם. הרמז בדבריהם ז"ל כי הנה כבר אמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וכ"כ ובו תדבק ובו תדבקון ר"ל שיהי' לבנ"י דביקות בהש"י ב"ה ע"י המצות ומעש"ט. והנה לכך בא הרמז בדבריהם ז"ל אע"פ שהאדם עובד הש"י וזוכה למעלת הדביקות ההיא בכ"ז לא יגבה לבו להתרומם בדרכיו ולחשוב כי כבר עלה במעלות והוא עומד תמיד לפני ה' ב"ה כי איש כזה עדיין יכול לפול ממדריגתו מטה מטה חלילה. אך הדרך האמת הוא מי שאינו חשוב בעצמו לכלום אף אם יזכה להשיג במעלות ומדריגות ידמה בעצמו כמ"ש א"א ע"ה ואנכי עפרואפר וכמ"ש דוד המע"ה נטיתי לבי לעשות חוקיך לעולם עקב. ר"ל אע"פ שנטיתי לבי לעשות חוקיך וזכיתי למעלות הגבוהים בכ"ז לעולם עקב תמיד אני זוכר בעצמי כי עודני עקב בשפל האנשים. וכן אמר אם לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני אם לא שוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כנ"ל. וז"ש חכז"ל כל הנטפל להשם מלפניו ר"ל שהוא חושב בעצמו שהוא נטפל ודבוק להשם מלפניו ועומד לפני השם במעלת הצדיקים הגדולים הנה זה נמחק. אבל הנטפל לה' מלאחריו שהוא עדיין בחי' אחורים להש"י ואינו מחזיק א"ע לכלום והוא שפל ועניו וכרוך אחרי ה' זה האיש אינו נמחק וזוכה לדביקות ה' כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו. וע"ז נאמר ובו תדבקון שכבר קדשו השם. וזה הרמז בכ' קדושים תהיו. ר"ל תהיו במעלה זאת קדושים אם תחשבו לשער בעצמיכ' כי קדוש אני ה' אלהיכ' תחשבו בעצמיכם בחי' הדביקות בה' לאחריו כמו אלהיכם הוא כ"ם אחרי השם בבחי' זו תהיו קדושים כנ"ל. ורמז בזה מה דאיתא בגמ' מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. ר"ל מברך על עיקר השם ופוטר את הטפילה לו מן הדין כשהוא רק בבחי' זו להיות טפל מלאחריו. וזה שמצינו בגמ' שאמר ר"י בן זכאי אני דומה כשר לפני המלך ור"ח ב"ד דומה כעבד לפני המלך ר"ל שר"ח ב"ד יש לו מעלה הזאת שהוא בענוה יתירה לפני הש"י ושואל מאתו כעבד ואני דומה בעיניו כשר לפני המלך לכן הוא פועל ישועות וכ"ט מהרה ממנו. בימינו:
1
ב׳א"י קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. הנ"ל דהנה א"א בזמירות של שבת עזור לשובתי' בשביעי כו' צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. פי' הצדיקי' הם נמשלים ונקראים בבחי' אור כמ"ש במדרש ויהי אור זה מעשיהם של הצדיקים והם בצדקתם יצהירו ויאירו כאור שבעת הימים. דהנה כבר אמרו חכז"ל באור של מע"ב גנזו לצדיקים לע"ל. ורצונם ז"ל בזה ע"ד שאמרו ז"ל קדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל הפי' הוא בכח הקדוש' הראשונה שקדש' לשעתה נמשך עי"ז ג"כ הקדושה לע"ל אשר לא תפסק לעולם והנה כן אחרי אשר האיר הש"י מאורו הגדול שהם הצדיקים המאירים לעוה"ז מתחלת הבריאה מאז כמו שעלה הרצון לפניו ית"ש להוציא ולהאציל נשמות הצדיקים המאירות לעולם כולו מתחלת הבריאה לכן גם אח"כ כאשר באו לעוה"ז והאירו תבל בצדקתם גם אחרי אשר אספו נגהם ונסתלקו מעוה"ז עדיין צדקתם תצהיר לעולם כאור שבעת הימים ואורם קיים לעולם להאיר כל הימים בלי הפסק כמ"ש צדקתם עומדת לעד. וזהו כאור שבעת הימים שהי' מאיר מסוף העולם עד סופו. וז"ש גנזו לצדיקים לע"ל ר"ל לצדיקי' הללו בשעתה בתחלת הבריאה להיות עתידים לבא בכל דור ודור להאיר עיניהם של בנ"י בצדקתם כמ"ש שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור ודור ודורשיו כי מתחלת הבריאה חלק הקב"ה תיכף להיות צדיק בכל הדורות הבאים אשר יאירו עיניהם בצדקתם והם נקראים בני דורו של הצדיק כמו דורו של אברהם דורו של חזקיהו דורו של רשב"י כל בני הדור תלוים באורו של הצדיק. וזהו ג"כ מ"ש גנזו לצדיקים פי' אף שנגנז ונסתלק הצדיק מעוה"ז ונגנז בסתר עליון אעפ"כ הוא לע"ל עדיין הם מאירים לדורות הבאים אח"כ. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והנה כן מבואר בזוה"ק כי משרע"ה אתפשטותי' בכל דרא כי בא בצדיקי הדור בכל בחי' דור ודור וזהו ג"כ הפי' בדבריהם ז"ל גנזו לצדיקים לע"ל וסילקו מעוה"ז לשעתם כדי שיהיו עתידים לבא אח"כ בהצדיקים בכל דור וז"ש הכתוב דבר אל בנ"י ר"ל בכל דור ודור אתה תדבר אל בני ישראל קדושים תהיו כנ"ל:
2
ג׳א"י קדושים תהיו כו' איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. הנ"ל בסמך ענין שבת לקדושים תהיו וכבוד או"א. דהנה שורש הקדושה הוא ענין מס"נ כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י כי ע"י המס"נ כל ששה ימים הם ההכנה לשבת כי עי"ז נעשה אח"כ השבת בעליית הנפש ונתוסף לו אח"כ נשמה יתירה בשבת. וזהו ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם. כי בשבת העיקר הוא מס"נ והעלאת מ"נ בקודש כי כל חלקי היסוד משתוקק אל יסודו לעלות לשרשו לכן בשעת עליית העולמות תתעלה ג"כ חלקו ונפשו ועי"כ באה לו קדושה ונשמה יתירה מלמעלה כנ"ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו מלמע' הרבה. וזש"א והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' מקדשכם ע"י המס"נ והקדושה שלמטה באה נשמה יתירה וקדושה שאני ה' מקדשכם כנ"ל. וז"ש ביום השבת שמך ה' אלהינו יתקדש. וז"ש זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שבחי' קדושה של זכור ושמור בשבת תלוי בדבור של אחד הוא המס"נ בק"ש. וז"ש קדושים תהיו במס"נ עי"כ איש אמו ואביו תיראו שתעשו היחוד העליון של או"א וזהו לשון תיראו כמו רואה אני את דברי אדמון לשון חיבה. ועי"ז את שבתותי תשמורו תזכו לקדושת שבת ונשמה יתירה כנ"ל:
3
ד׳א"י קדושים תהיו כו'. הנ"ל דהנה כתיב וכי תזבחו זבחתודה לה' לרצונכם תזבחוהו ביום ההוא יאכל כו' ' הנ"ל לרמז בזה כי ענין זביחה הזאת הוא רמוז על מס"נ של הצדיקים אדם כי יקריב מכם שהצדיק הוא מקריב א"ע לזבח על קידוש השם ית"ש וזהו נקרא זבח תודה כי אין בו שום עון אשר חטא להתחייב עבורו רק בדרך תודה הוא ואמר הכתוב לרצונכם תזבחוהו ר"ל שיהי' המס"נ הזאת תמיד על מחשבותיכ' ותרצו ותצפו ע"ז כמ"ש ר"ע כל ימי הייתי מצטער כו' מתי תבא לידי ואקיימנו וע"ז אמה"כ כי האיש הצדיק שהוא בבחי' זאת ביום ההוא יאכל ר"ל מיד אחר פטירתו עלי' תהי' לו ביום ההוא. כי אדם אחר מבואר בספרים כי צריך להזדכך עכ"פ שלשים יום אחר מיתתו טרם יעלה בית ה'. אבל הצדיק שהוא במס"נ הנה מיד כשנפטר יש לו עלי' כמבואר זה בע"ח כי הצדיקים שהם במס"נ עולים מיד. וזהו ביום ההוא יאכל לשון אכילה בזה הוא בסוד שנאמר אכלו ריעים כמבואר בזוה"ק. ועד"ז נאמר לחם אלהיהם הם מקריבים כיל"ח. וזהו שסמך אח"ז מיד ושמרתם את מצותי וכו' ונקדשתי בתוך בנ"י שזהו המ"ע של מס"נ כנודע. והנה זהו שנאמר אצל בני אהרן אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' כי מיד אחרי מותם נתקרבו ועלו לפני ה'. כי הם היו בקרבתם לשון קרבן תמיד לפני ה' במס"נ על כבוד השם. וזה שאמר כאן קדושים תהיו שתהיו בבחינת קדושים האלו במס"נ כי שורש הקדושה הוא מס"נ כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י. וכן מבואר בזוה"ק על פ' בראותו ילדיו מעשי ידי בקרבו יקדישו שמי זה קאי על חנני' מישאל ועזרי' שמסרו נפשם על קידוש השם. ובזה את אלהי ישראל יעריצו. ועל פסוק זה הוא סדר הקדושה של נעריצך ונקדישך בכל יום תמיד כנ"ל:
4
ה׳(מכי"ק)
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וכו' אל תפנו אל האלילים וכו' וכי תזבחו זבח שלמים וכו' ואוכליו עונו ישא. סמיכת הפרשה הזאת מה ענין זה לזה. הרמז בזה להורות לנו הדרך במצו' שיהיו נקיים בגוף ובממון דהיינו אם צריך ממנו לכיבוד אב ואם ולעשות בו עונג שבת או צדקה לת"ח הקרוי' שבת כמבואר בזוה"ק. בזה יהי' הוא שיעשה עולה בממון דהיינו שיחמוד כסף וזהב עליהם ויאמר בלבו כמה אני עושה מצות ומעש"ט ולא אעבור רק על לאו אחד ליקח דבר מע"ג או לעשות עולה במדות שזה ג"כ כעובד ע"ג ויאמר בלבו הלא אין אני לוקח עבור עצמי רק בשביל כיבוד אב ות"ח היושבים לפני ה' בבהמ"ד. על זה מביא הכתוב וכי תזבחו זבח שלמי' לה' לרצונכם תזבחוהו ופרש"י שאם תחשבו מחשבת פסול לא ירצה לפני. הרי לפניך שאין הקב"ה חפץ במצות רק שיהיו נקיים אפי' במחשבת פיגול האוכלו בכרת. לכן גם המעות צריך להיות נקי מכל ויהי' כסף טהור. לעני ולגר תעזוב אותם. לא תגנובו. אל תאמר בלבבך בנתנך צדקה ושכר מלמדות ועשיית המצות על סמך זה תגנוב ותכחש באומרך הלא אין אני לוקח בשבילי רק עבור עניים ובני לת"ת. ומצינו כיוצא בזה בשם הבעש"ט ז"ל שהי' המלאך מיכאל מלמד זכות שמה שישראל עושים רמאות במשא ומתן הכל עושים לשם שמים להחזיק בניו לת"ת ולישא בת ת"ח ולהנות ת"ח מנכסיו. אני ה' נאמן לשלם שכר ואסייע לך לעשות צדקה ואני שונא גזל בעולה. ובזה יש קשר לפסוקים הללו. והבן:
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וכו' אל תפנו אל האלילים וכו' וכי תזבחו זבח שלמים וכו' ואוכליו עונו ישא. סמיכת הפרשה הזאת מה ענין זה לזה. הרמז בזה להורות לנו הדרך במצו' שיהיו נקיים בגוף ובממון דהיינו אם צריך ממנו לכיבוד אב ואם ולעשות בו עונג שבת או צדקה לת"ח הקרוי' שבת כמבואר בזוה"ק. בזה יהי' הוא שיעשה עולה בממון דהיינו שיחמוד כסף וזהב עליהם ויאמר בלבו כמה אני עושה מצות ומעש"ט ולא אעבור רק על לאו אחד ליקח דבר מע"ג או לעשות עולה במדות שזה ג"כ כעובד ע"ג ויאמר בלבו הלא אין אני לוקח עבור עצמי רק בשביל כיבוד אב ות"ח היושבים לפני ה' בבהמ"ד. על זה מביא הכתוב וכי תזבחו זבח שלמי' לה' לרצונכם תזבחוהו ופרש"י שאם תחשבו מחשבת פסול לא ירצה לפני. הרי לפניך שאין הקב"ה חפץ במצות רק שיהיו נקיים אפי' במחשבת פיגול האוכלו בכרת. לכן גם המעות צריך להיות נקי מכל ויהי' כסף טהור. לעני ולגר תעזוב אותם. לא תגנובו. אל תאמר בלבבך בנתנך צדקה ושכר מלמדות ועשיית המצות על סמך זה תגנוב ותכחש באומרך הלא אין אני לוקח בשבילי רק עבור עניים ובני לת"ת. ומצינו כיוצא בזה בשם הבעש"ט ז"ל שהי' המלאך מיכאל מלמד זכות שמה שישראל עושים רמאות במשא ומתן הכל עושים לשם שמים להחזיק בניו לת"ת ולישא בת ת"ח ולהנות ת"ח מנכסיו. אני ה' נאמן לשלם שכר ואסייע לך לעשות צדקה ואני שונא גזל בעולה. ובזה יש קשר לפסוקים הללו. והבן:
5
ו׳לא תעמוד על דם רעך. הנ"ל לפרש שבנ"י צדיקי' נקראו אדם משום דאדם הוא א' ד"ם אלוף מאלופו של עולם ודם שיש בו חיות של אדם. וזה כוונת הכ' לא תעמוד על דם רעך. פי' שבנ"י יהיו חשובים בעיניך מחמת הא' מאלופו של עולם ולא מחמת הדם שיש בו:
6
ז׳את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. י"ל ע"ד מ"ש שישו אתי משוש כל המתאבלים עלי'. כי מי שמצטער על חורבן בהמ"ק זוכה ורואה בשמחתה ומי שאינו מתאבל אינו זוכה ורואה בשמחתה. ולזה מורה לנו התורה מעלת השבת שאנו מתפללים על זה שלא תהא צרה ודאגה ביום מנוחתנו ואיך נזכה לראות בשמחת ירושלים. אכן מעלת יום השבת שהשכינה שורה בתוך בנ"י ואין אנו רשאי' לדאוג על החורבן וז"ש את שבתותי תשמורו לשמוח ביום השבת. ואע"פ כן ומקדשי תיראו. שנזכה לראות במהרה בבנין בהמ"ק. אמן:
7
ח׳ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. הנראה בכוונת הפסוק כי אכילת האדם צריך להיות בכוונה והיחוד הידוע לי"ח אשר ע"י מאכלו גורם היחוד והשפע בכל העולמות והוא שאמרו ז"ל לאכלה ולא להפסד שלא יפסיד חליל' במאכלו אך על הכוונה הראוי' אז עי"ז גורם ועושה הברכה גם בעוה"ז וזה מהאוכל יצא מאכל ר"ל ע"י האוכל יבא הברכה ומאכל הרבה בעולם והוא שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' ר"ל וברכת את השם הוי' אשר בהמדות להשפיע כל טוב וזה הרמז במאמר' ז"ל אצל פועל כי משל שמים הוא אוכל ולא משלו ע"ש בפ' הפועלים וכן הלכה. והרמז כי האדם הוא נקרא פועל להקב"ה ומשל שמים הוא אוכל ולא משלו ובכן ע"י מאכלו הוא ממשיך השפעה יותר משמים ומעשי ידיו מתברכין והוא הנכון בעניני הפועל שעמדו הראשונים למה לא נאמר בתורה לאו דחסימה גבי פועל רק אצל בהמה. והטור כתב כי כאן מותר הבהמה מן האדם ע"ש בטור. ולהנ"ל ניחא כי בהיות האדם העני הפועל אוכל הוא לטובת בעל הבית. כי ע"י אכילתו מתברך הבע"ב כמ"ש בע"ב בוצע ואורח מברך פי' מברך את הבע"ב. הנה אם הבע"ב אינו נותן לו לאכול הנה די לו ההיזק הזה שאינו מתברך ע"י הפועל כנ"ל וקלב"ם לא כן אצל הבהמה לקי על החסימה. והנה בהיות אכילת הפועל משל שמים ולא משלו לכן אנו מברכין ברוך שאכלנו משלו כי אין לנו כלום בשכר מעשינו וזה לא משלו הוא אוכל רק משל שמים בחסד ולא בשכר המעשה כי מי יאמר זכיתי לבי לכן אינו אוכל משכר מצותיו כלום. אמרו ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ישלם לך שכר פעולתך משלם כי לא לקחתי ממנו עדיין כלום. וז"ש הנה ה' אלהים בחוזק יבא כו' הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ר"ל כמו שבארנו כי האדם הפועל לפני ה' משל שמים הוא אוכל ולא בשכר הפעולה. נמצא כי כל שכרו עדיון מוכן ועומד לפני הש"י לשלם לו כי לא לקח משכרו עדיין כלום. ומה שנתן לו הש"י פרנסה וכל טוב לאדם הוא כדי שיהי' לו כח והדרגה לעבודת הש"י בשלימות והן הנה כל היעודים הגשמיים הטובים שנכתבו בתורה כמה פעמי' כמו אם בחקותי תלכו וכדומה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה) שם כי הברכות הגשמיים האלו הם שיהי' האדם בריא וחזק לעבודת הש"י בלי מונע. והוא כמו שאמרו ז"ל במס' גיטין אצל המקדיש עבדו לווה ואוכל אף להעדפה מטעם דהקדש גופי' ניחא לי' כי היכא דלישתבח עבדי'. וזהו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כי עדיין לא קבל כלום. וז"ש הכתוב תאכלו את פרי' בכוונה הראוי' וזה יהי' לכם להוסיף לכם ברכה להוסיף לכם תבואתו. כי כן הצדיקים פועלים היחוד והברכה בכל העולמות. כמ"ש והדרת פגי זקן פי' תהדר ותסבב בחי' זקן מלא רחמים שיהי' היחוד פא"פ כי כן הדר הוא לכל חסידיו החסידי' מהדרי' הכל לטובה והוא שכתוב והעושר והכבוד מלפניך כי בהצדיק כתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. והעושר והכבוד מלפניך מהצדיק שהוא לפניך:
8
ט׳מפני שיבה תקום והדרת פני זקן כו'. כתוב באוה"ח פני זקן זה א"א ע"ה שנאמר ואברהם זקן ע"ש. הנ"ל לבאר ג"כ עד"ז דהנה אמרו חכז"ל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם. יש להבין ענין קביעת מקום הזה מה טיבה. אכן הנה מבואר בספרים כי לפעמים יבא לאדם התעוררת והתלהבו' בתפלה פתאום להתפלל בדביקות ואהבה ואחר כך מסתלקים הנה זה מחמת כי הופיע עליו רוח ממרו' בעבור להורות לו דרך הדביקות בתפלה בדו"ר ואח"כ מסתלק ממנו כדי שיעבוד הוא בעצמו לשוב ולהגיע לבחי' הדביקות ההוא וזה הנקרא גדלות ראשון וגדלו' שני כיל"ח כי צריך להיות כך כמבואר בספרים כי אין הדבר של מטה לעלות אם לא בהשפיע עליו אור העליון תחלה וכך היא המדה בעליית העולמות ובני אדם. והבן. והנהלכך כשבאה להאדם הארה העליונה לפעמי' הנה אח"כ צריך לאחוז ולה תדבק ולעבוד כדי להעלו' עצמו באור הזה לאור החיים. והנה זהו שאמרו חכז"ל כל הקובע מקום לתפלתו כי צריך לקבוע המקום הזה של התעוררת העליון כנ"ל להיות תמיד בקביעות בהתלהבות ההוא לבל יפול אח"כ מטה מטה חלילה. אך צריך ע"י האור הזה העליון לאחוז ולהשתדל להיו' לבבו זה כל הימים. וזה כל העושה כן אלהי אברהם בעזרו כי באי' אברהם הוא העמוד התפלה כמבואר בזוה"ק בכ"מ כי כן אאע"ה השתדל לשוב אל המקום אשר עמד שם ר"ל לשוב אל אותה המעלה והמדריג' אשר עמד שם בראשונה לפני ה'. וכאשר כבר בארנו ענין זה באריכות בהעקידה שנאמר גם שם ויבא אל המקום אשר אמר לו האלהים ר"ל לאותו הבחינה שהי' בעת אשר אמר לו האלהים כנ"ל ע"ש. הנה זהו שאמה"כ מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ענין הזה מוסב על ענין התפלה צלותא דאברהם סבא שהוא בחי' הזקן המבואר באוה"ח שמפני שיבה תקום להתעודד בתפלה לעורר בחי' היחוד של שיבה ש"ב י"ה להשפיע למטה. והדרת פני זקן זה א"א אברהם זקן תהדר ותסבב בחי' אברהם אבינו להיות התפלה בהתלהבות האהבה של א"א אתך בקביעות לבלתי יפול ממנו להיות היחוד פב"פ בשעת התפלה לשמוע תפלתך בקביעות תמיד לפני ה'כנ"ל:
9
י׳א"י מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. הנה כבר מבואר שזהו רמז על היחוד שלמעלה לתקנו וזהו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן להמשיך העולמות ביחודם והארתם פב"פ למטה וזהו והדרת פני זקן להדר ולסבב פני זקן בחי' זקן מלא רחמים להאיר למטה ע"ש. והנה זהו שנאמר ע"ז ויראת מאלהיך כי אמנם ע"י התגלות האורו' הקדוש' שלמעלה בא היראה כמ"ש אצל מתן תורה לבעבור נסות אתכם בא האלהים לבעבור תהי' יראתו על פניכם. כי ישראל אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה. לכך אמר להם משרע"ה כי אך זהו הטוב לכם שידבר עמכם הש"י בככודו ובעצמו שיהי' לכם עי"כ יראתו על פניכם שתגיעו למעלת יראת הרוממות מצד גודל הקדושה והתגלות הארה של השכינה כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ופרחה נשמתן כנודע. וענין היראה היא באה לעולם מצד השראת השכינ' באיזה מקום הראוי. וכמ"ש ובמורא גדול זהו גילוישכינה. והוא שכ' הרמב"ן ז"ל לבנו סימן לדעת אם הוא לומד תורה לשמה. אם מחמת לימודו יפול עליו היראה זהו האות כי השכינה עמו ולכך נמשך עליו היראה כי שכינתא אתקריאת יראה כנודע. ועד"ז הוא שאמר הכתוב למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כמבואר בתד"א שאפילו יחיד שלומד תורה לשמה שכינה עמו. ועי"כ ילמד ליראהכנ"ל. וזהו שנאמר בהעקידה עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. דיש לדקדק הלא ענין העקידה הי' בבחי' האהבה ולמה שיבח אותו הש"י ביראה. אך בהיות ענין הנסיון הזה של העקידה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו כמ"ש והאלקים נסה את אברהם ולכך כאשר עמד בנסיון הנה עי"כ נגלה אליו האלקים אח"כ בבחי' גבוה מאד יותר מקודם לכן שלא זכה עדיין לגודל ההתגלות עד אחר העקיד'. וע"י גודל ההארה נמשך עליו יראה הגדולה יותר מקודם כמו שבארנו ולכך שבח אותו הקב"ה עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ר"ל אך עתה השגת למעלת היראה שלא הי' לך עדיין עד הנה. וזהו שאמר לו כי ברך אברכך כי ע"י מעלת הנסיון הזה הוריד הי"ג מד' כמבואר בזוה"ק וממילא נמשך עליו כל הברכו' שלמעלה כנ"ל. והנה זהו שנאמר ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. כי כאשר הוא המשיך השראת השכינה על המקום ההוא הנה עי"כ יבא ממנה היראה כמ"ש וזה הוא ה' יראה ולעולם תהי' השכינה במקום ביהמ"ק ההוא ויומשך ממנו היראה וזהו אשר יאמר היום בהר ה' יראה יבא היראה והוא מצד השראת השכינ' וזהו יראה כל זכורך את פני ה' וזהו יראה יראה. וזהו ג"כ האמור אצל דניאל והאנשים אשר היו עמו לא ראו אבל חרדה גדולה נפל' עליה' ובגמ' אמרו ז"ל מאחר דאינהו לא חזי מאי טעמא איבעתו. אך באמת הוא כמ"ש מאחר שאז הית' השכינה עם דניאל בהמראה הגדול ההוא. לכך עי"כ נפלה היראה על כל סביבותם מפחד השכינה. וז"ש אצל יוסף שאמר להם זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא. למה הזכיר להם זאת הלא הוא התנכר אליהם ואיך יאמר כי הוא ירא אלקים. אך הכתוב בא לרמז בזה כאשר עתה באו אליו עשרת השבטים שבטי י"ה וכל בי עשרה שכינתא שריא ומה גם הקדושים האלו הנה השכינ' הי' עמהם לעולם ולכך כבואם אל יוסף אמר את האלקים אני ירא מצד השכינה שהיא עמהם באה לו היראה. וכן אמה"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וע"ז הוא שאמה"כ והדרת פני זקן תגרום היחוד והשפעות האורות למטה להשכינה להשפיע לעוה"ז ועי"כ ויראת מאלקיך יבא לך היראה מאלקיך כנ"ל:
10