תפארת שלמה, על התורה, מסעיTiferet Shlomo, on Torah, Masei
א׳אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מארץ מצרים כו' ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' כו'. ההרגש בפסוקים הללו מבואר במפרשים ע"ש. אכן נ"ל לבאר עפ"י מה שפרשתי בפי' הפ' וישב משה את דברי העם אל ה'. כי זהו מעלת צדיקי הדור להעלות גם כל התפלות ומעש"ט של פשוטי העם להעלותם למעלה. וזהו וישב משה שהשיב למעלה את דברי הפשוטי עם להעלותם אל ה'. והנה זהו האמור כאן אלה מסעי בנ"י שהי' נסיעתם ממדריגה למדריגה בהקדושה כי בהיותם במצרים היו משוקעים בשערי הטומאה וכשיצאו מאפילה לאור גדול היו נוסעים בכל יום והולכים בהקדושה למעלה למעלה. וז"ש הכ' אלה מסעי בנ"י אשר עלו בנ"י במדריגה הזאת למעלה ואשר יצאו ממצרים לצבאותם להיות צבאות ה' הכל בידי משה ואהרן שהצדיקים האלו נשאו והרימו בנ"י לפני ה'. וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כו' ר"ל שהוא הי' פועל כל זאת שכל מוצאיהם ומסעיהם הכל הי' לשם שמים למסעיהם על פי ה' להיות עולה למעלה תמיד. ואלה מסעיהם למוצאיהם הם מ"ב מסעות רומז לשם מ"ב כיל"ח הכל הוא ביד משה ואהרן:
1
ב׳א"י אלה מסעי בנ"י כו' ואלה מסעיהם למוצאיהם ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. הנ"ל עפ"י מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. ר"ל שעיקר חיות האדם אם הוא זוכה לזה שיאמר הקב"ה תורה משמו כמ"ש בגמ' כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' אומר אלעזר בני אומר פרה בת שתים שכך הי' כתוב במרום משמו של ר"א כמ"ש שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. שגם לשון החכמים ושמותם היו שונים במרום מפיהם. ובדרך זה פרשנו לעיל בפ' בהעלותך על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. כמ"ש חכז"ל הצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב משום שכל מה שמשיגים יותר ויותר עד שמגיעים למעלה זו שיאמר הקב"ה התורה משמו אז יש להם לד"ת חני' ואז מביא עוד שפע תורה חדשות כמעיין הנובע. וזה הכח שנתנו החכמים במשנה ועי"ז נתרבה כח התורה שבע"פ גם לגמר' בדור האמוראים שלאחריהם. אך סוף האמוראים נקרא חתימת התלמוד כי פסק כח ההוא רק ליחידי סגולה שבדור. וז"פ כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כי זה עיקר החיות של האדם שיהי' מוצא פי ה' כנ"ל. שכביכול יאמר תורה מפיהו. ונחזור לעניננו. ואלה מסעי בנ"י כו' ואלה מסעיהם למוצאיהם. ר"ל שע"י שמוציאים ד"ת מפיהם ממילא על פי ה' נסעו שהלכו בחורה עד למוצאיהם דהיינו שהקב"ה יאמר תורה מפיהם כנ"ל. וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' כנ"ל ואלה מסעיהם למוצאיהם. פי' שהיו מוציאים שפע חדש כח התורה כמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד כמבואר במ"א:
2
ג׳וי"ל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' בחדש החמישי באחד לחדש. הנראה לרמז בענין זה שהזכיר הכתוב יום מיתתו של אהרן בחדש ההוא ולא נאמר כן יום מיתת שאר הצדיקים בתורה . דהנה אנו אומרים בזמירות ליל שבת נהרא לה ימטא וברכאן דנפישין קריבו שושבינין עבידו תיקונין כו'. הרמז נהר"א הוא אותיות אהר"ן כי כבר נודע שאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא ומשה שושבינא דבעלה. והוא כאשר אהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום כל ימיו שהכוונה בזה שהי' אוהב תמיד לקרב השכינה אל דודה ולקשטה בתיקונין להיחוד והשלום. והי' רודף ומבטל השלום דסט"א יתפרדו כל פועלי און כמ"ש הטרפה לא ישלם בחי' הטרפה והסט"א לא יתן להם שלימות. הנה לכך ע"י תיקון והיחוד של השכינה הי' ממשיך לה רב ברכות ממקור העליון כן משרע"ה כל ימיו הי' מחכה ומצפה שיהי' שלום בין ישראל לאביהם שבשמים והוא הי' ממשיך ומעורר הרצון העליון והשפע מלמעלה מבחי' יסו"ד להשפיע למלכות נמצא ע"י שניהם נעשה היחוד שלם. וזה הרמז ע"י אהר"ן נהר"א לה ימטא וברכאן דנפישין אור העליון והחסדים ימטי להשכינה וברכאן דנפישין בבחי' כה תברכו כנודע. ולכך אמר קריבו שושבינין גם שניכם משה ואהרן עבידו תיקונין כו' לקרב היחוד מבחי' מ"נ ומ"ד כנ"ל. והנה גדולים צדיקים במיתתן כמו שאהרן הכהן העלה מ"נ בחייו אל השכינה לקבל החסדים והשפעות טובות כן ביום מיתתו העלה יותר ויותר בנפשו כנ"ל והמשיך שפע החסדים והשפעות טובות מלמעלה להשכינה בעת ההיאבחודש החמישי באחד לחדש. וזאת המעלה והזכות עומדת לעד שגם ביום הזה בחדש המר הזה בין המצרים שהשכינה מתרכת חלילה מבעלה הנה זכות אהרן הכהן שנתעלה ביום הזה יעמוד לנו להמשיך חסדים ושפע להשכינה ומתוך צרה יצא הרוחה וימציאחנינה ולכך נכתב יום ההוא לזכרון לדורות עולם כנ"ל:
3
ד׳והתאויתם לכם גבול קדמה. פי' לשון תאוה הכתוב מרמז לנו כי גם זה הוא טובה לאדם שיש לו עכ"פ תאוה ללכת בדרך הישר ומצפה על הגאולה שיהי' בזמן קרוב כמ"ש ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה שהאדם צריך לדרוש ולבקש על הגאולה. והעזר הוא רק מהשי"ת בעצמו כי יחיש פדותנו. אך בשבת הוא פטור מלהתאבל על חורבן הבית. וז"ש אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו כו'. ע"ד שפרשנו מאמר הגמ' יכול יהי' בנין בהמ"ק דוחה שבת ת"ל אך את שבתותי תשמורו. כי עיקר מעלת הבהמ"ק שיהי' השכינה שורה בישראל וביום השבת גם עתה בזמן הגלות השכינה שורה בתוכנו. וז"ש אך לשון מיעוט ר"ל אף שבנ"י הם במדריגה התחתונה אעפ"כ השכינה שורה עמנו. לכן הגם שאמרו בגמרא כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. אמנם מחמת כובד הגלות ועמל הפרנסה אנו חשובים כאנוסים בדבר זה שאין אנו מתאבלים על חורבנו ואונס רחמנא פטרי' מן העונש. אמנם לפי סברת הר"ן בקדושין פ' האומר אף דאמרינן אונם רחמנא פטרי'. אך זאת לא אמרינן שע"י האונס יתחייב צד שכנגדו. וא"כ האיך במה יזכה האדם לראות בנחמה אם אינו מתאבל על ירושלים כנ"ל. אך העצה לזה לבל ידח ממנו נדח כמ"ש בגמרא כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי מחמת המצוה של עונג שבת בהיותו מאמין בזה שהשכינה שורה בישראל הנה זה שכרו נחלה בלי מצרים. וז"ש שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתנו וסמוך לי' והראנו ה' אלהינו בנחמת ציון עירך וכו' היינו אם אנו פונים מדעתינו כל צרה ויגון ביום השבת עי"ז נזכה והנחילנו כו'. וזה ג"כ סמיכת הדברים הפורס סכת שלום עלינו כו' ועל ירושלים ושמרו בנ"י את השבת לכך נסמך זה לזה כי ע"י שמירת שבת יהי' שלום עלינו ועל ירושלים כנ"ל:
4
ה׳והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם כו' ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי מקלט כו' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כו'. הנ"ל עפ"י מ"ש אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש. וזהו הרמז ללוים הם הנלווים אל ה' שש ערי מקלט תהיינה הם שית תיבין של שמע ישראל. ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר הם מ"ב תיבות שבפ' ואהבת כו' וע"י הק"ש יהי' נפילה לסט"א. וזה הרמז מגרשי הערים. פי' שמגרש הסט"א. וכן אמה"כ והיו הערים להם לשבת. רמז ליום השבת. דהנה כתיב והכינו את אשר יביאו הוא לשון ביאה הוא היחוד הנעשה בשבת ע"י ההכנה תחלה. והנה כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסט"א וכל דינין מתעברין מינה וזהו הרמז והיו הערים לשבת לשבת בהיחוד הנ"ל ואת מגרשיהם ע"י שמגרש הסט"א אז תבוא ההשפעה לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם חיות הקודש שיהי' בקדושה בשלימות כנ"ל:
5
ו׳כן מטה בני יוסף דוברים זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לטוב במיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם כו' ולא תסוב נחלה כו'. יל"ד למה בשני המקומות הללו שילה הכ' לומר כן בנות צלפחד דוברות כן מטה בני יוסף דוברים. ולמה לא באה אליהם המצוה כמו כל המצות שבתורה. גם למה הוצרך לומר לטוב בעיניהם הלא בוודאי לא יקחו להם אשר לא ייטב בעיניהם כדרך כל הארץ. אמנם הנ"ל בהבנת הענין כי הנה כבר נודע בחי' יוסף הצדיק מורה על בחי' יסוד דהקדושה. והנה גם זרעו אחריו המה ידועים בדרך קדושת אביהם היותם קדושים צדיקים בבחי' יסוד אב"ק. והנה מתנאי אב"ק העיקר להיות מחשבתו טהורה לשמור פיו ולשונו כי ברית הלשון הוא מכוון נגד ברית המעור. לכן הצדיק השמור בכל דברי פיו בקדושה דבריו נשמעים למעלה והוא נקרא אומר ועושה כי הקב"ה מקיים דברו וממשיך על ידו שפע טובה לבנ"י. וז"ש כל שומר שבת מחללו שכרו הרבה מאד על פי פעלו. כ"ל הוא הצדיק שומר שבת מורה עלבחי' היסוד מחללו. שכרו הרבה מאד על פי פעלו. יכול לפעול כל טוב כי דבריו נשמעים למעלה. וזה הרמוז בדברי הנביא. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. זאת היא השכינה. ובן אדם יחזיק בה. ר"ג הצדיק המתקן יחוד זו"נ. שומר שבת מחללו הוא השומר אב"ק. ושומר ידו הוא היו"ד. מעשות כל רע הוא הוצאת ז"ל חלילה כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע כידוע. ואמר הכ' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי הם היסודות ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי כנ"ל ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב כי כן כתיב בכל ביתי נאמן הוא הצי"ע כיל"ח. והנה זהו האמור בבנות צלפחד ובני יוסף כן דוברים. ר"ל אחרי שהם היו ג"כ בהקדושה ושומרים ברי"ק בחי' היסוד. וכן מובא במד"ר שאותן בנות צלפחד היו כבנות שבעים שנה ולא נתנו עיניהן באיש לכן כל דבריהם היו בקדושה ובמעלה יתירה עד שהודה הש"י לדבריהם כי כאשר דוברים כן הי' הסכמת הקב"ה ועל פיהם פעלו כל טוב כנ"ל. וזה ג"כ י"ל לשון דוברות לשון הנהגה כמ"ש ידבר עמים תחתנו. כי כן ענין המנהיג הדור להיות שלם בבחי' אב"ק ובחי' שלימות הדיבור והוא הממשיך הנהגת הטוב לבנ"י והוא הנקרא דבר אחד לדור כמאמרם ז"ל. [וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף יעקב ויוסף הם גופא חדא קדישא ויוסף הוא הברית כמבואר בזוה"ק ובספרי הקבלה ולזה שמר הברית המעור ואביו שמר את הדבר. וז"פ ויצו משה את בנ"י על פי ה'] והבן. והנה מ"ש הכ' לטוב בעיניהם אהיינה לנשים. הרמז כי ראשית שמירת הברית הוא בעינים כמ"ש הקדשה היא בעינים הקדושה הוא בעינים. אשר ע"כ זרעא דיוסף לא שלטא בהו עינא בישא כי לפי שהם שומרים עיניהם לבל יסתכל בסט"א לכן לא תשלוט עליהם עין דסט"א להסתכל בהם לרעה ח"ו. וז"ש לטוב בעיניהם פי' לצדיקים הללו שהם שומרים ברי"ק תהיינה הצדקניות הללו לנשים כי לא יתכן להם להנשא זולת לצדיקים וקדושים כמוהם והם ממטה יוסף זרטא קדישא כנ"ל. וזהו ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר פי' לא תסוב מהם ההשפעה שנקרא נחל"ה משם נח"ל לא תלך למטה אחר לסט"א כי צריך שמירה מהחיצונים לבל ינקו ממנה והוא כמ"ש על פי פעלו על ידי הצי"ע אשר עפ"י פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו הוא הולכת השפע רק למחנה בנ"י על מחנהו ועל דגלו כמ"ש משוך חסדך ליודעיך כמבואר במ"א. והבן:
6
ז׳א"י כן מטה בני יוסף דוברים. הנ"ל דהנה אצל יוסף הצדיק כתיב עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו. ר"ל שהקב"ה הי' מצפה לדיבורו של יוסף הצדיק מפני שהדיבור שלו הי' בקדושה. ואפי' בשעה שהי' בבית הסהר לא רצה להתפלל על הישועה שיצא חפשי כמאמרם ז"ל אצל אלישע שלא רצה להטריח קמי' מארי'. אך הקב"ה מצפה לתפלתן של צדיקים וז"ש ואביו שמר את הדבר הוא הדיבור שלו לכן אמר לו לך נא ראה את שלום אחיך. פי' להשפיע להם בדיבורך אל ישראל. וז"ש כאן כן מטה בני יוסף דוברי' כן עם האותיות גימט' ע"ב כמנין חס"ד אשר הצדיק ממשיך בדיבורו וז"ש דוברים הוא ההנהגה והמשכה בעוה"ז לבנ"י כנ"ל: א"י כן מטה בני יוסף דוברים כו' ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה כו' ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר. עיין באוה"ח שהקשה על כפילת הדברי' בפסוקים ולא תסוב כו' ע"ש. עוד י"ל בפ' הראשון לא נאמר אל מטה אחר ובפסוק השני נאמר למטה אחר. אכן הנה זה מרמז על מעלת קדושת ארץ ישראל וירושלים תובב"א. כי הנה צריך כל איש להשתוקק בכל לבבו על א"י וקדושתה כמ"ש שאלו שלום ירושלים ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה וענין התשוקה היא מועלת בעצמה על הגאולה העתידה ב"ב והיינו כשישים האדם על לבו דברי הכתוב של לא תסוב נחלה ממטה למטה כי הקפידה התורה שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר אעפ"י שכולם י"ב שבטי י"ה כולם קדושים ומה חילוק בין זה ל"ה אעפ"כ הקפידה התורה ע"ז מכ"ש בזמן הזה אשר בעוה"ר כל ארץ הקדושה היא תחת יד הישמעאלי' ויבלעוה זרים ויירשוה והנה באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים מכ"ש שצריך לקרוע לבב איש לצעוק ע"ז אל הקב"ה לעורר רחמי' על הארץ ועל קיבוץ גליות לתוכה בשמחה במהרה. והנה ההתעוררת הלזה של תשוקת הארץ כשתהיה באמת מעומק הלב שיאדיב באמת בנפשו על כבוד ארץ הקדושה הנה בזה מעורר למעלה הרחמי' והרצון על הגאולה במהרה כמ"ש שאלו שלום ירושלים עי"כ ישליו אוהביך ב"ב. וכן מצינו זה בבני יוסף שמכח תשוקתם לא"י עד שהרע בעיניהם שתסוב נחלה כמו שאמרו. הנה עי"כ המשיכו הציווי מה' לא תסוב נחלה ממטה למטה כנ"ל ואם לא הי' תשוקתם כל כך לא השיגו הציווי בזאת. וכן מצינו הדומה לזה בענין פסח שניבמאמר האנשים הטמאים שהיתה תשוקתם גדולה מאד לעשות הפסח ומקירות לבבם צווחו למה נגרע מלהקריב קרבן ה'. ע"כ נעתר להם ה' ונתן להם מצות פסח שני. כי ע"י תשוקתם הנכונה לפני ה' המשיכו הלכות חדשות הנ"ל. הנה כמוהם אם תגבר התשוקה בלב איש מבנ"י אל הארץ ובנין בית המקדש הלא חיש מהר יעתר להם כי הלא הוא בנוי ועומד הוא למעלה רק שצריך לבקש עליו להורידו כמ"ש לשכנו תדרשו ובאת שמה. וכמ"ש דוד המע"ה שהתעורר מעצמו על בנין בהמ"ק ויעתר לו ה' כמבו' בכתוב ועל שם זה נקרא דביר ביתך לשון דבור שצריך לבקש מהש"י עליו להבנות במהרה וכל המתאבל על חורבן ירושלים זוכה ורואה בנחמתה כי כל האומר כן באמת בתפלה ולירושלים עירך ברחמים תשוב הנה פועל באמת זה למעלה על קירוב הגאולה כנ"ל. הנה זה שאמה"כ ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה כי כן הוא באמת לכל שבט ושבט יחם פרטי לגבול חלקו בארץ כמבו' בס' טוב הארץ וז"ל התורה וא"י וישראל יש להם יחום בשביל נשמתם והראי' מיחזקאל שחלק א"י לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד ולפי יחום השבט כן משכנו במה שהוא נגדו לגבול אשר הוא שם אצילות אותו השבט בנשמתם ע"כ. ולכך כאשר צוה לחלק א"י התעוררו מטה בני יוסף עם גודל תשוקתם על הארץ וקדושתה הנה המשיכו המצוה הזאת של לא תסוב נחלה שהוא נכון לכוונה זו שבארנו. אבל אח"כ אבדו אותו החשק לכך אח"כ הותרו השבטים לבא זה בזה שלא נצטוו לא תסוב נחלה רק לאותו הדור לבד והוא הטעם כמ"ש. ומעתה נכון מאמר הכתוב שנית ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הוא כמ"ש כי מענין הסבת נחלה משבט אל שבט אחר נוכל להבין להקפיד על הסבת נחלה זהו ירושלים הקדושה ביד האחרים הישמעאלי' היושבי' עליה בעוה"ר וצריך להתעורר בתשוקה להמשיך הדין הזה להתקיי' לא תסוב נחלה למטה אחר הם הישמעאלי' כנ"ל. ועי"כ במהרה יתקיים הדבר כי איש בנחלתו ידבקו בנ"י והוא שכת' ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. שיש להבין למה תלה הכתוב דוקא בדור האחרון ולא ישאלו זה קודם לכן. אך הנה כמו שבארנו כי הדור ההוא אשר יתנו עיניהם ולבבם לשאול ע"ז והם ידאבו על חורבן הארץ וירושלים כנ"ל ועל ידי תשוקתם ודאבון נפשם על הארץ הנה יתעוררו הגאולה והם יהיו הדור האחרון קודם הגאולה כנ"ל והוא שכתוב ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כו' ע"ש ברש"י. והבן:
7
ח׳כאשר צוה ה' את משה כן עשו בנות צלפחד. עיין באור החיים שהקשה מה נשתנה הכתוב הזה שהזכיר תחלה הציווי ואח"כ המעשה ובכ"מ כתיב תחלה המעשה כמ"ש ויעשו בנ"י כאשר צוה ה' כו'. הנ"ל לפרש דהנה איתא במד"ר למה זימנו למשה באחרונה כדי שלא יראה משה בעצמו שפירש מן האשה מ' שנה הודיעו הקב"ה באלו לומר הרי הנשים שלא נצטוו לא נשאו אלא להגין להם. ובמ"א אמרו חכז"ל שהיו בנות שבעים שנה ולא נשאו ע"ש. הנה זה שאמה"כ כאשר צוה ה' את משה דהנה משה רבינו ע"ה נצטווה על הפרישה מאשה כמ"ש ואתה פה עמוד עמדי ובנות צלפחד שלא נצטוו עשו זה מעצמ' וזה כן עשו בנות צלפחד בלי שום צוואה לא נשאו עדיין. וק"ל:
8
ט׳וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהי' לאשה למען יירשו בנ"י איש נחלת אבותיו. ולא תסוב נחלה וכו' ממטה אל מטה. נקדים הפ' ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. דרשו חז"ל בת היתה לו לא"א ובכל שמה. עפ"י מ"ש המקובלים שהיסוד נקרא כל כמבואר בזוהר כמה פעמים ולא ראיתי צדיק נעזב ואימתי שהברכות יורדים ליסוד הולכים לשכינה שנקראת בת כמבואר בספרים שהשכינה נקראת בת. ולזה דרשו חכז"ל וה' ברך את אברהם בכל היינו היסוד שלו קבל כל הברכות מלמעלה ט"ז אמרו בת היתה לו וכמבואר ברמב"ן שם על פסוק זה. והנה ידוע שהשכינה מקבלת הברכות ע"י הצדיקי' שבעולם שהם מושכים הברכות לשכינה ואיתא בזוהר פנחס ר' יצחק אמר כל בר נש דאית ליה אולקא בההוא צדיק ירית להאי ארץ שנאמר וצדיקים יירשו ארץ והפי' בזה ע"ד ארון נושא את נושאיו הצדיקים מורישים לשכינה הנקרא ארץ ואח"כ השכינה מוריש' לצדיקים (וע"ז סובב פי' הפסוק הרל וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל):
9