תפארת ישראל ט״וTiferet Yisrael 15
א׳בפרק בתרא דסנהדרין (צ.), כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא; האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר, אף הקורא* בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך". אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו, עד כאן. באור המשנה הזאת קשה מאד, איך הזכירו אלו דברים 'הקורא בספרים חיצונים, והלוחש על המכה', אבל שאר החטאים לא הזכירו, וזה קשיא עצומה.
1
ב׳מן הדברים אשר הם ידועים לכל, שלא יקנה האדם שום מדרגה רק אם הוא מוכן לאותה המדרגה. ומכל שכן אם הוא מתנגד לגמרי לאותה המדרגה, שאין ראוי שיקנה אותה. ולפיכך כאשר עיינו חכמים במהות מדרגת עולם הבא, אמרו 'אלו שאין להם חלק לעולם הבא'. וזה כי עולם הבא הוא על ידי שלשה דברים; האחד, הוא הפועל עולם הבא. כי לא נמצא דבר מעצמו, וצריך אל זה פועל, וזה הוא האחד. השני, עולם הבא עצמו, שנמצא מן העלה שהוא הפועל, וזהו השני. השלישי, המקבל שמקבל עולם הבא, הוא האדם, וזהו דבר שלישי. הרי שלושה דברים; העלה, והמקבל, ומה שמקבל.
2
ג׳ולכך אמרו אלו ג'. כאשר יאמר שאין תחיית המתים מן התורה, הרי זה מתנגד לעולם הבא מצד המקבל. כי אין עצם עולם הבא רק העולם שיבא אחר התחיה. וכשיאמר* שאין האדם חוזר להיות חי כאשר כבר מת, ואין חוזר המת לחיים, והרי אין כאן מקבל שיקבל העולם הבא. ולפיכך מי שמכחיש התחיה, הרי הוא נאבד מן העולם הבא. וכן אם אומר שאין התורה מן השמים, זה שהוא מתנגד לעצם עולם הבא. כי כבר אמרנו כי התורה מוציאה את האדם מן הטבע, ונותנת לו מדרגה נבדלת. וכאשר אין תורה מן השמים, אין כאן מדרגה נבדלת, ואיך יקנה העולם הבא. שאין עולם הבא רק קנין העולם הנבדל מן הגשמי. ולפיכך כאשר אין תורה מן השמים, אין כאן עולם הבא הנבדל. ועוד, כי עולם הבא הוא החיים הנצחיים. וכאשר אין תורה, אין כאן חיים נצחיים, דכתיב (דברים ל, כ) "כי היא חייך ואורך ימיך". ולכך התורה היא עצם עולם הבא. וכן אפיקורוס. כי האפיקורוס הוא מי שאינו מאמין שיש כאן עלה וסבה ראשונה. ולפיכך נקרא 'אפיקורוס' מלשון הפקר, כי אין עליו עול השם יתברך שהוא סבה הראשונה, וזהו על ידי מינות.
3
ד׳ומה שאמרו ז"ל (סנהדרין צט:) 'איזה אפיקורוס, זה המבזה את החכם', או 'שמבזה חבירו בפני החכם'. רצה לומר, כי אין צריך שיהיה כופר לגמרי בעלה ובסבה ראשונה. רק אם אין יראת ה' על פניו, ואין עליו עול שמים - לבזות את החכם, או לבזות חבירו בפני תלמיד חכם, זהו אפיקורוס. ודבר זה פריקות עול הסבה הראשונה. כי אילו היה עול שמים עליו, היה נכנע מן העלה ומן אשר הם* חכמיו, ולא היה מבזה התלמיד חכם, או שלא היה מבזה את חבירו בפני תלמיד חכם, כי זהו גנאי לתלמיד חכם גם כן. ואמרינן "את ה' אלהיך תירא" (דברים י, כ) לרבות תלמידי חכמים, כדאמרינן בפרק ב דפסחים (כב:), ובבבא קמא* (מא:). ולפיכך כל זה נכלל בכלל אפיקורתא, ונקרא אפיקורוס. וכאשר אין עלה, אין כאן עולם הבא, שנמצא מאתו עולם הבא. וכל אלו שלשה מסלקים מהם* עולם הבא.
4
ה׳ותוכל לומר גם כן, כי העולם הבא שיחזור האדם ויקבל החיות מן השם יתברך, אשר הוא משפיע החיות. הרי גם כן ג' דברים; האדם שחוזר להיות חי, והחיות, והשם יתברך אשר הוא משפיע החיות. והכופר בתחיית המתים, שאין המתים חיים, הרי זה כופר שאין כאן מקבל החיים. והאומר 'אין תורה מן השמים', הוא כופר בחיים עצמן, כי התורה היא החיים, וכדכתיב (דברים ל, כ) "כי היא חייך ואורך ימיך". ואפיקורס הוא כאילו לא היה כאן משפיע ונותן החיים, ולפיכך נאבד מן עולם הבא.
5
ו׳אמנם רבי עקיבא הוסיף עוד שתים. ורצה בזה, כי לא לבד* אלו ג' דברים שהם סילוק עולם הנבדל לגמרי מכל וכל, רק אף הנוטה מן עולם הבא לימין ולשמאל נאבד מן עולם הבא. וזה שאמר רבי עקיבא 'אף הקורא בספרים חיצונים, והלוחש על המכה'. וביאור זה, כי ספרים חיצונים סרים מן תורת אמת, כי התורה מלמדת דרך אמת ודרך הישר. ואילו ספרים חיצונים מלמדים לאדם דברים שאין בהם ממש. ודבר הזה הוא הסרה מן עולם הבא, בפרט מן העולם השכלי לגמרי. שכאשר הוא קורא בספרים חיצונים, והם דברים שאין בהם ממש, בדבר זה סר מן עולם הבא. ולכך אין לו עולם הבא. וכן הלוחש על המכה, הוא משתמש בתורה לדבר שהוא הפך לתורה, שתהיה התורה רפואה לגוף. כי התורה היא שכלי, והוא משתמש בתורה לדבר גופני. וזהו הסרה ממעלת התורה השכלית אל ענין גופני שהוא הפך השכלי. וכבר אמרנו כי התורה היא העולם הבא בעצמו, כאשר ידוע למבינים ולחכמים. וכאשר הוא נוטה מן התורה השכלית שהיא עולם הבא, אז הוא נאבד מן העולם הבא. ואלו שני דברים, האחד הקורא בספרים חיצונים, והשני הלוחש על המכה, הם הסרה מן התורה ימין ושמאל. כי הקורא בספרים חיצונים, אינו מחשיב התורה כלל. שאילו היה מחשיב התורה, לא היה קורא בספרים חצונים שאין בהם ממש, והם דברי הבאי. והלוחש על המכה הפך זה, שהוא מחשיב אותה, ולוקח התורה אף לדברים הגופנים לרפאות המכה. והבן הדברים האלו, ואי אפשר לכתוב מזה יותר, כי הדברים אשר רמזנו פה עמוקים מאד.
6
ז׳ואבא שאול הוסיף 'ההוגה השם באותיות שלו', זהו גם כן שיוצא מן עולם הבא. כי השם הזה, הוא השם המיוחד, ראוי להעלים אותו, כמו שדרשו ז"ל (פסחים נ.) הכתוב (שמות ג, טו) "זה שמי לעולם", 'לעלם' כתיב. כי ראוי להעלים את השם, כי יש לשם המיוחד מדרגה נעלמת וצפונה. ומי שהוגה השם באותיותיו, יוצא מן מדרגה הנעלמת והצפונה, ולכך אין לו עולם הבא. כי העולם הבא יש לו מדריגה נעלמת וצפונה, דכתיב (תהלים לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", והוא היין המשומר לצדיקים לעתיד. ודברים אלו ברורים, ואי אפשר לכתוב מזה יותר להעלם ולהסתר אלו דברים. רק החכם ישכיל אלו דברים, כי הם דברי חכמה מאד מה שרמזו כאן במשנה הזאת. ודי בזה לבאר המשנה החמורה.
7