תפארת ישראל מ״בTiferet Yisrael 42
א׳הדבור הקדוש הששי "לא תרצח" (שמות כ, יג). אחר שנשלמו חמשה דברות, וכולם מדברים בכבוד העלה, התחיל חמשה אחרונות שמדברים בעלול. והראשון מן חמשה דברות אחרונות, שלא להפסידו ולאבדו לגמרי.
1
ב׳ולכל* דברות הראשונות יש טעם; בדבור הראשון כתיב (שמות כ, ב) "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולכך ראוי שתקבל אותי לאלהים. הדבור השני (שם פסוק ג) "לא יהיה לך", "כי אנוכי אל קנא וגו'" (שם פסוק ה). "לא תשא", "כי לא ינקה וגו'" (שם פסוק ז). "זכור את יום השבת" (שם פסוק ח), "כי ששת ימים עשה ה'" (שם פסוק יא). "כבד את אביך ואת אמך", "למען יאריכון ימיך וגו'" (שם פסוק יב). ובחמשה דברות אחרונות לא כתב טעם. והיה ראוי לכתוב בדבור זה "לא תרצח" - "כי בצלם אלהים עשה את האדם". ונראה כי לכך לא כתב טעם בחמשה דברות אחרונות, כי הטעם הוא מבדיל בין דבר לדבר, אחר שכל מצוה ומצוה יש לה טעם בפני עצמו. וחמשה דברות אחרונות הם יותר מתאחדים ומתקשרים ביחד, כמו שמוכיח בדברות אחרונות בפרשת ואתחנן, שכתיב (דברים ה, יז) "לא תרצח ולא תנאף", הכל בוי"ו החבור. ולקמן יתבאר טעם זה שאלו חמשה דברות האחרונות יותר מתחברים ומתקשרים מן חמשה דברות ראשונות, עיין שם. ולכך בחמשה דברות אחרונות לא הבדיל בטעם. ופירוש זה ברור מאד. ואלו חמשה דברות אחרונות כבר אמרנו (פרק לו) סדר שלהם זה אחר זה.
2
ג׳ובדבור זה האחרון כתיב (שמות כ, יד) "לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך". וחלק הכתוב לכתוב אצל כל אחד ואחד "לא תחמוד". מפני כי זכר כאן כל הקנינים. ויש הפרש בין הקנינים; כי יש מן הקנינים שהוא* סבה לאחר, כמו הבית שהוא סבה לכל אחרים. כי כאשר אין לו בית, אינו נושא אשה, כי לאיזו מקום יתן האשה, שצריך לה בית כדרך הנשים הצנועות. וכל הקנינים מניח אותם בבית. ולפיכך מקדים (דברים כב, ח) "כי תבנה בית חדש", ואחר כך (שם פסוק יג) "כי יקח איש אשה". וכן אמרו במסכת סוטה בפרק משוח מלחמה (מד.), כי הבית קודם לכל שאר קנינים. ודבר שהוא סבה לשאר דבר, הוא נבדל ומחולק* ממנו, כי זהו סבה, והשני מסובב. ולפיכך מחלק בפני עצמו הבית לומר* "לא תחמוד (אשת) [בית] רעך". ודבר זה מבואר.
3