תקוני הזהר קכ״א אTikkunei Zohar 121a

א׳ נְקוּדִין כָּל נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְאִינוּן נְקוּדִין בְּהֵיכָלָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְנַהֲרִין כֻּלְּהוּ עַל צִיּוּרִין, כְּאַבְנִי מַרְגְּלָאן דְּנַהֲרִין עַל רֵישָׁא דְכִתְרָא, וּכְגַוְונָא דְכֹכְבַיָּא נַהֲרִין בִּרְקִיעָא, וּבְגִין דְּכָל נְקוּדִין דְּכֹכְבַיָּא בֵּיהּ, אִתְּמַר (בראשית א יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אלהי"ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה (ס"א דא נשמתהון דצדיקייא דמשתדלין באורייתא להוציא לאור כל תעלומה, הדא הוא דכתיב (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר).

ב׳הֵיכָלָא תִּנְיָנָא, מְרַקְמָא מִכַּמָּה צִיּוּרִין גְּלִידִין בְּמַיָּא, אַבְנִין מַרְגְּלָן כֻּלְּהוּ מַלְיָין מַיָּא, וְאִינוּן אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, דְּהֵיכָלָא תִנְיָנָא בְּגַוִּיהּ, מִנַּיְיהוּ אִיהוּ בָּנוּי, בִּשְׁמָא דָא קְרַ"ע שָׂטָ"ן, וְאִיהוּ רָקִיעַ קָרַע, דְּבֵיהּ קָרַע יַמָּא, וְאַפְרִישׁ מִתַּמָּן הַשָּׂטָן דְּאִיהוּ מַיִּין מְסָאֲבִין, וּבְגִין דָּא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם (בראשית א ו), דָּא הוּא שְׁמָא דְעָקֵר שָׂטָן מִן יַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, וְאַפְרִישׁ לֵיהּ מִתַּמָּן, בְּגִין דְּאִיהוּ עָקַר הָאֱמוּנָה דְיִשְׂרָאֵל עִלָּאָה דְכָל עִלָּאִין, (ס"א מצאתי, סמוך דישראל וביומא תנינא לית תמן טוב בגין דביה אתברי גיהנם, כאן חסר).

ג׳זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם (שם ה א), פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, סְלִיקְנָא יָדִין לְמָאן דְּבָרָא עָלְמָא, דִיְגַלֵּי לָן רָזִין עִלָּאִין סְתִימִין גְּנִיזִין טְמִירִין, לְמֵימַר קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, וְשִׁתִּין רִבּוֹא דַחֲיָילִין דִּילֵיהּ דְּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין דִּלְעִילָא, וְשִׁתִּין רִבּוֹא דְמַלְאָכִין קַדִּישִׁין דִּלְתַתָּא דְלָא אֵיעוּל בְּכִסּוּפָא קֳדָמָךְ.

ד׳פָּתַח וְאָמַר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, זֶה וַדַּאי כְּלִיל תְּרֵין עֲשַׂר מַזָּלוֹת דְּאָדָם דִּלְעִילָא, דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ (תהלים קכב ד) שִׁבְטֵי יָ"הּ עִדוּת לְיִשְׂרָאֵל, זֶה וַדַּאי אִינוּן אַרְבַּע אַנְפִּין דְּאַרְיֵה, אַרְבַּע אַנְפִּין דְּשׁוֹר, אַרְבַּע אַנְפִּין דְּנֶשֶׁר, דִּבְהוֹן אִשְׁתְּמוֹדְעִין פַּרְצוּפִין דִּבְנֵי נָשָׁא, וְכֻלְּהוּ אַנְפִּין אִינוּן רְשִׁימִין בְּאַרְבַּע אַתְוָון דְּאִינוּן יהו"ה, מַאי אָדָם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה מד יג) כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת, מָאן בַּיִת דִּילֵיהּ, דָּא שְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרִיאַת דְּמוּת אָדָם, דְּכָל דִּמְיוֹנִין וּפַרְצוּפִין דִּבְנֵי נָשָׁא בָהּ אִשְׁתְּמוֹדְעוּ, וְכָל צִיּוּרִין דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (הושע יב יא) וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.

ה׳(אמר המגיה, אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה, להזהירך באתי שתעמד על רגליך על במותי האמונה האמתית, ותקעת יתד במקום נאמן, פן יפתוך רעיונים זדונים, ויעלו דברים על לבבך, ומלין לצד עלאה תמלל, בראותך בתיקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין ושאר אברים גשמיים, השמר אל תפן אל און ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור, כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא אברים גשמיים ולית ליה שם ידיע, אבל הוא ממלא כל שמהן, והוא שלימו דכלהו, ראה גם ראה מה שכתב התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא, פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז טו), וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק, פן ח"ו יכשלו ונפלו, ועברו ממשכיות לבב, ימיקו וידברו ברע, מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן ושאר אברים גשמיים, היה ירא שמא יטעו ליחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה, ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד טו), וישעיה אמר (ישעיה מ יח) ואל מי תדמיון א"ל ומה דמות תערכו לו, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (שם כה), ודומיהם, שכלם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד