תקוני הזהר קכ״א בTikkunei Zohar 121b

א׳ העצם והתבנית, אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם, ואין שיח ואין שיג לו להבינם, וקצר מצע דעתו לרדת לעמקם, ואיני רשאי להכניס ראשי בין ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו דבריהם על הדרוש הזה, רק מעי רתחו ולא דמו, מיראתי פן עובדי פשתים שריקות וארגים חורי קורי עכביש יארגו, בדעות כוזבות יאריכו למעניתם, לך נא ראה מה שכתב על זה ר' יוסף בן גיקיטיליא בהקדמת שערי אורה, ובמה שכתב בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה, והאלקי ר' מנחם מריקנאטי ז"ל בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף, ובמה שכתב ר' יהודה חייט בפירוש מערכת האלקות (ד, לד), וזה לשונו, סוף דבר כל מקום שתראה שידברו בענין הספירות, דברים שאין ראוי לאמרם בבורא יתברך, כגון שעור וקומה והדומים להם, הכל נאמר על הספירות, וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא שבתוכן, וכן בחוצה להן, כי אין דבר שיגבילהו, ועל כן אין לומר בבורא יתברך לא ימין ולא שמאל ולא פנים ואחור ומעלה ומטה כו' עיין שם. עוד כתב (בדף לה ע"ב) כי אף על פי ששעור הקומה מהפרסאות הוא במדות ולא בבורא, אפילו הכי אין לחשוב חלילה שהפרסאות הללו הם שעור כמותי, אלא הם מלשון (דניאל ה כח) פרס פריסת מלכותך, וכל הפרסאות הללו שבשעור קומה הם אותיות, שכל אחת נקראת פרסה, על כי נחתכו מהעיסה, כאבנים הנחתכים מההר, ואמר שרבוי הפרסאות שהזכיר בכאן, רומז לניצוצות המתפוצצות מהכאת הפטיש בקורנס, והם השמות הנעשים מחבור האותיות והצרופים הנעשים מהאלפא ביתות דספר יצירה, שעמהם נבראו הדברים וכו', ואם תדקדק היטב בדברי רבי שמעון בענין זה, תשכיל ותדע כי דברי רבי יהודה חייט ז"ל ואשר במסלתו ילכון, הם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ולא יעבטון ארחותיהם.)

ב׳פָּתַח וְאָמַר, וְאַתָּה תֶחזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אלהי"ם אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע (שמות יה כא), אַנְשֵׁי חַיִל מִסִּטְרָא דְחֶסֶד דְּתַמָּן י', וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, יִרְאֵי אלהי"ם מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה דְתַמָּן ה', וּבָהּ אִתְּמַר הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, אַנְשֵׁי אֱמֶת מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְתַמָּן ו' וְתַמָּן אֱמֶת, שׂוֹנְאֵי בָצַע מִסִּטְרָא דְמַלְכוּת דְּתַמָּן ה', הָא הָכָא אַרְבַּע תִּקּוּנִין דְּאִינוּן פַּרְצוּפִין דִּבְנֵי נָשָׁא, אִלֵּין אִינוּן מַרְאֶה (ס"א מראין).

ג׳וְאִית אַרְבַּע דְּמִתְלַבְּשִׁין בְּהוֹן דְּאִינוּן דִּמְיוֹן וְאִינוּן אדנ"י, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שם) וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים מִסִּטְרָא דְא', שָׂרֵי מֵאוֹת מִסִּטְרָא דְאָת ד', דְּאִיהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת דְּאִשְׁתַּעֲבִידוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּגִין דְּבָהּ חָאבוּ, הָא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית כג טו) אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים מִסִּטְרָא דְאָת נ', וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת מִסִּטְרָא דְאָת י'.

ד׳אִשְׁתָּאֲרוּ עִִשֶׂר תִּקּוּנִין, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר וְאַתָּה תֶחזֶה מִכָּל הָעָם, בְּשַׂעֲרָא בְּגַוָּונִין דִּילֵיהּ בַּאֲרִיכוּ דִילֵיהּ בַּקְּמִיטוּ דִילֵיהּ, בְּמִצְחָא בַּקְּמִיטוּ דְמִצְחָא בַּאֲרִיכוּ דְמִצְחָא בְּפוּתְיָא דְמִצְחָא בְּשִׁרְטוּטִין דְּמִצְחָא, בְּאוּדְנִין (בס"א באודנין שערא דנחית עלייהו או תחותייהו), בְּאִלֵּין אִדְרִין דְּאוּדְנִין בְּשַׂעֲרָא דִתְּחוֹת אוּדְנִין, בְּאַנְפִּין בְּדִיּוֹקְנִין דְּאַנְפִּין בְּפַרְצוּפָא דְאַנְפִּין, בְּעַיְינִין בְּגַוָּונִין דְּעַיְינִין בַּקְּרִיצִין דְּעַל עַיְינִין, בְּחוֹטָמָא בַּאֲרִיכוּ דִילָהּ בְּפוּתְיָא דִילָהּ בִּקְמִיטוּ דִילָהּ, בְּפִימָא בִּפְתִיחוּ דִילָהּ בִּזְעִירוּ דִילָהּ, בְּצַוָּאר בַּאֲרִיכוּ דִילֵיהּ