תקוני הזהר כ׳ אTikkunei Zohar 20a

א׳חמש אָ אֵ אֹ אִ אֻ
דאנון אור אור אור אור אור. ה' זמנין.
ה' נהורין דעובד' דבראשית
ונקוד' דלהון אָ אֵ אֹ אֻ אִ
חמש דסלקין לעשר.

1

ב׳ורזא דמלה והנה אנחנו מאלמים וגו'
והנה קמה אלומתי. וגם נצבה
דא א' בחל"ם
דאיהו לעילא מכל נקודין בקומה זקיף.
וביה אסתלק (נ"א אסתכל) יוסף בחלמא

2

ג׳וכן יעקב
הה"ד ויחלם
והנה סלם מצב ארצה
וראשו מגיע השמימה
דא א דאיהו ראש.

3

ד׳והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
אמרו מארי מתני'
עולים תרי
ויורדים תרי.
ואנון אָ אְ אִ אֻ
והאי את דאיהי אל"ף חל"ם
דאיהי באמצעיתא (דא ו') איהי כתר עלאה
דאסחר (נ"א דאסחר לון)
על רישא דעמודא דאמצעיתא.

4

ה׳וכד שכינתא אסתלקת לגבי
(ובגין דא והנה תסבינה אלמתיכם
ותשתחוין לאלמתי)
האי כתרא אתמר בה
אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה

5

ו׳*ואיהי אבנא דאתגזרת דלא בידין
הה"ד עד די התגזרת אבן
די לא בידין וגו'
ובגין דלא אשכחן לה אתר מאן אתגזרא
שאלין מלאכיא קדישיא
איה מקום כבודו להעריצו.
ולא אשכחין לה אתר. עד דאמרין
ברוך כבוד יי' ממקומו.

6

ז׳(נ"א אדהכי הא סבא לגביה ואמר
רבי רבי
האי בשכינתא תתאה
דלית לה תמן אלא אצילותא
ודא הוא אתגזרת אבן
בגין דאיהי גזרת מלכין
ובה גזרין דינ' רפיא
דא דין בתראה
וכתר מ' אתקריאן ספי'
דלית ספי' שלימה בר מינה לתתא)

7

ח׳והאי אבן איהי סגולת מלכים.
איהי שיחת מלאכי השרת.
שיחת חיון ושרפים ואופנים.
שיחת כל עלאין ותתאין.
ידיעת שמשא וסיהרא בעתים.
(ובה איהי אית) עת וזמן לכלא.

8

ט׳כל טעמי ונקודי ואתוון
כלילן בה.
קלא דבור ומחשבה.
(ס"א ושיחה דנפקא מגו מחשבה)
כלילן בה.
איהי כתר *תורה
וכתר כהונה
וכתר מלכות.
ואיהי תגא בריש כל אתוון
כגוונ' דא

9

י׳ועל האי אבנא
אמר רבי עקיבא לחברוי
כשתגיעו לאבני שיש טהור
אל תאמרו מים מים.

10

י״אואיהי קוצא דכל אתוון.
ב כגוונא דא דּ.
קוץ דכל את ואת
*שיעור קומה (נ"א דילה) ו.
מעילא לתתא ומתתא לעילא.

11

י״בורזא דמלה
מקצה השמים ועד קצה השמים.
ורזא דא לך יי'
הגדולה והגבורה והתפארת וגו'
לך יי' הממלכה דא מלכות
דאיהי בכלא

12

י״גואיהו צפצוף עופין קדישין
דאתמר בהון כי עוף *השמים יוליך את הקול.
צפצופא דכל צפרין
דאינון נשמתין קדישין דמצפצפין בכמה צלותין.
שיחת חיוון דאינון ת"ח
ובגינה אתמר
ויצא יצחק לשוח בשדה וכו'
ולית שיחה אלא צלותא.

13

י״דובגינה אתמר (תפלת ערבית רשות)
תפלת שחרית חובה
(דאיהי רשות היחיד)
תפלת ערבית רשות
(הרבים דלית לה קביעותא).
דאיהו רשו דלילה
(נ"א כלילא) בפני עצמה.
ובג"ד לית לה קביעות בלילה
דדמיא לגלותא.
(דאיהי רשות הרבי'
דבה תרמש כל חיתו יער
דאינון כל אור דעלמא דעאלו בה)
אלא זמנין אשתכחת תמן
וזמנין לא אשתכחת.

14

ט״וזכאה איהו מאן דפגע בה כגון יעקב
דאתמר ביה ויפגע במקום
וילן שם כי בא השמש
עד דאתא בעלה ונטיר לה
ובת תמן עמה.
מתמן ואילך
קבעוה חובה.

15

ט״זאבל בשבת
*איהי רשות היחיד
דאיהי ברשותא דבעלה.
ולאו כגוונא דליליא
דהות יחידה ברשותא דילה.
הה"ד איכה ישבה בדד.

16

י״זויעקב
בגין דקריב לה לבעלה בפגיע' דיליה
ודאי עביד לה חובה.
וכד אתא שמשא בשחרית
דאתמר ביה כי שמש ומגן יי' אלקים
אתמר ביה ויזרח לו השמש.

17

י״חמתמן ואילך קשר לה עמיה
דאיהו קשר דתפלין דיד.
קשיר לה עמיה
דלא תזוז מיניה לעלמין.

18

י״טמסטרא דשמאלא
קשיר לה בתפלין דיד
דאינון בדרועא שמאלא.

19

כ׳מסטרא דימינא
שוי לה *כתרא על רישיה
תפלין דרישא.

20

כ״אוהאי. ביומא דאיהי קשירא עם

21