תקוני הזהר ל״ז בTikkunei Zohar 37b

א׳כמה דאוקמוהו מארי מתניתין
ואהבת את יי' וגו'
בההוא דאיהו חביב עלך.

ב׳בההוא זמנא
כמה חיוון פתחין ידייהו
דאתמר בהון
וידי אדם מתחת כנפיהם.
יהבי דורונא לנשמתא דההוא בר נש
מכמה מתנן טבין
מכמה דרגין דנבואה.

ג׳ועל כלהו
יהיבת ליה שכינתא מתנן
דאתמר בה
*ישמח משה במתנת חלקו
בגין דמתת אלקים היא.

ד׳וההוא דאתמר ביה *פותח את ידיך וכו'
יהיב ליה כמה מתנן טבין
ופרנסה לנשמתיה ולגופיה.

ה׳וכלהו דעאלין
כד נפקין מבי מלכא
יהבין תלת פסיען לאחורא
דלא חזרין כתפייהו לגבי קב"ה

ו׳דלית דורונא חביבא קדם קב"ה
כדורונא דשכינתא

ז׳זכאין אינון דרועין דסלקין לה לגביה
תפלין על ידייהו ועל רישייהו

ח׳זכאין אינון רגלין וגופא וידין
וכל אבר ואבר
דביה סליק דורונא לקב"ה

ט׳דלית דורונ' חביבא קדם קב"ה
כדורונ' דשכינתא

י׳זכאה איהו אבר
דעביד ביה מצוה לקב"ה
דבגינה
נחית קב"ה לשרייא בכל אבר דיליה
ועל האי בר נש מכריזין לעילא
הבו יקר לדיוקנא דמלכא:

י״א(כאן חסר והוא
בתקונים זהר חדש דף כה ע"ג)

י״בבריש הורמנו דמלכא.
בוצינא דקרדינותא
לא חוור ולא סומק
ולא ירוק ולא אוכם כלל.

י״גוהאי בוצינא איהי קו המדה
דאיהו אתלבש באוירא.

י״דוכד איהי באוירא.
איהי סתימא ולא אתחזייא כלל.

ט״ווכד אתפשטת לאתגליא
נפיק מהאי אוירא נקודה חדא.
ומה דאשתאר איהו אור.
והאי איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית.
הה"ד ויאמר אלקים יהי אור.
יהי י' אויר.
ורזא דא לחכימי לבא אתמסר.

ט״זוהאי נקודה
בתר דאתפשט מהאי אור.
אתלבשת בגוונין ארבע בהיכלא עלאה.
ומאי איהי (נ"א ניהי).
בּ.
ועלה אתמר בחכמה יבנה בית.

י״זורזא דהאי נקודה
איהי מדיד חמש גוונין.
ועלייהו אתמר
מי מדד בשעלו מים
ודא אָ.
ושמים בזרת תכן
ודא אִ.
וכל בשליש עפר הארץ
ודא אְ (נ"א אׂ )
ושקל בפלס הרים
ודא אֵ.
וגבעות במאזנים
ודא אֻ

י״חדא סליק באוירא.
ודא אזיל לצפונא
ודא לדרומא
הה"ד
הולך אל דרום וסובב אל צפון.
תרין אחרנין סובב סובב לגבי מזרח ומערב
דאינון כלהו נקודי כגלי ימא.
דא סליק ודא נחית

י״טואינון כחוטא חוורא דעינא
דאיהו אסחר עינא.
וכחוטא ירוקא ואוכמא וסומקא ותכלא.

כ׳אלין גלגלין כלהו סחרין לההוא נקודה
ואיהי מדה לכלהו.
איהי בארבע וסלקא בעשר.
ורזא דמלה יקוק יוד קא ואו קא.
אלין אינון ארבע גוונין דסלקין בעשר.

כ״אואנון כלהו להביות אשיות
ועליהון אתמ'
כי ה' אלקיך אש אכלה הוא.

כ״בשבע אינון מהאי עשר
ואינון לקבל שבעה רקיעין.
ואינון שבע ספיראן.
ובין כל חד וחד ת"ק שנין.

כ״גוהכי פותיא דכל רקיעא ורקיעא
ת"ק שנין
עד דסלקין כלא למדה ידיעא.
דאיהי נקודה חדא
לחשבן ידיעא

כ״דוהכי איהו רזא דחושבנא כגוונא דא.

כ״ה

כ״ותשע נקודין אינון לכל סטר
דאתכלילן בנקודה דחלל דילה.
ובגינה אתמר מחלליה מות יומת כו'

כ״זקם ההוא סבא וא"ל רבי רבי
באומאה עלך בהאי נקודה טמירא עלאה.
נחית (נ"א חות) הכא לגלאה רזא טמירא.
ולא ליקרא דילי עבידנא
אלא ליקרא דשכינתא
לאחזאה יקרא דהאי נקודא טמירא גניזא
דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי.
ועלה אתמר נתיב לא ידעו עיט וגו'.

כ״חאדהכי הא ר' סליק לעילא באוירא
לנטלא רשו מההיא נקודה דאיהי גניזא תמן.

כ״טוהא קא נחית בעמודא דאשא
דאיהי הבל דפומא.
דביה חיוון רצין ושבין.
הה"ד
והחיות רצוא ושוב וגו'.

ל׳ואמר בראשית
תמן ב"ת