תקוני הזהר ס״בTikkunei Zohar 62

א׳עלה אתמר
בעשרה מאמרות נברא העולם.

ב׳מאי ב׳
ההוא חוט דאסחר עלה.
והאי נקודה אית לה רישא ואמצעיתא וסופא
ואתעבידת
תלת יודי״ן יי״י דסלקין לתלתין
וההוא חוט ב׳ תלתין ותרין.

ג׳תגא דעל חוט י׳.
והא ארבעין ותרין.
לקבל ל״ב אלקים
ועשר אמירן דאתברי בהון
שמיא וארעא וכל חיליהון.
(*וירא אלקים את כל אשר עשה
דאיהו רזא
וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש
בלבת דאורייתא.
ודא איהו
כי יום נקם בלב״י
ובהון פועלים מ״ב אתוון דיקו״ק.
ורזא דמלה
פתחו לי שערי צדק
אב״א ב״ם אודה יה.
וכלהון אתכלילן בבאר שבע.
דא אבגית״ץ וחברוי)

ד׳אמרו ליה מארי מתניתין
ר׳ ר׳ כמה תקיפין אבנין דזריקת
דאזדעזעו בהון שמיא וארעא
וחיוון ובעירן ועופין כלהו ברחו.
ומנהון נפלו לארעא.
וכרסייא יקירא ומלאכין ואופני׳
כלהו אזדעזעו מאבנין דילך.
ואלין אינון ארבעה טורי אבן
דכלהו חד.

ה׳זכאה איהו מאן דאפיק אבנין אלין שלמין
בצלותיה
בארבע צלותין עם צלות׳ דמוסף
דעלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה.

ו׳ואית אבן דאורייתא
דאתמר בה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה
יהיה בית אלקים.
דאיהי מסטר׳ דעמודא דאמצעיתא
דאתמר ביה וזאת התורה אשר שם משה
דאיהו דיוקנא דיליה.

ז׳ואלין אבנין כלהו חד.
מלכות קדישא איהי מסטרא דשמאלא
אתמר בה אבן שלמה וצדק יהיה לך.
והאי איהי אבנא די מחת לצלמא
דהות לטור רב ומלאת כל ארעא.
מאי ומלאת כל ארעא.
אלא בגינה אתמר מלא כל הארץ כבודו.

ח׳ועלה אתמ׳
על אבן אחת שבעה עינים.
דאינון ז׳ רועין קדישין.
ואינון שבע דכורין ושבע נוקבין.
כלהו כלילן בה.
ורזא דמלה
שבעה ושבעה מוצקות.

ט׳והאי אבן איהי חמשה אבנין
דשוי דוד בקירטא
ואתעבידו כלהו חד.
הה״ד
ויקח דוד
חמשה חלוקי אבנים מן הנחל
ואינון גדולה גבור׳ תפארת נצח הוד.
דבהון שבח דוד לקב״ה ואמר
לך יי׳ הגדולה והגבורה וגו׳.

י׳ואלין חמשה חלוקי אבנים
נטיל לון מן הנחל
דאיהו יסוד ח״י עלמין.
וכד שוי לון בקירטא
דאיהי מלכות קדישא.
אתעבידו בה חד

י״אוטבע במצחא דפלשתאה וקטיל ליה.
ואינון חמש אבנין דאינון
שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳
וכד שוי לון בקירטא
דאיהי שפה דפימ׳
צריך למעבד לון בה כלהו אחד.

י״בדבזמנ׳ דינצח בה קב״ה
כל אומין דעלמא.
יתקיים בהון
כי אז אהפוך אל עמים
שפה ברורה
לקרא כלם בשם יי׳
לעבדו שכם אחד.
והא שפ״ה ודאי דא שכינ״ה.
דהכי סליקת בחושבן שפ״ה.

י״גבגין הכי
כל אומין דעלמא
עתידין לאשתעבדא תחות ידהא.
ולאמלכא לה עלייהו
ביומין דמלכא משיחא.
לקיים מה דאתמר בה
ומלכותו בכל משלה.

י״דזכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה
בלביה ובפומיה.
דודאי איהי אמונה דישראל
ואיהי יחודא דקב״ה.
ובה מיחדין ישראל לקב״ה
תרין זמנין בכל יומא.

ט״ווזכאה איהו מאן דאיהי באמנה אתו בגלותא.
דלא דחיל מעלאין ותתאין.
דבגינה אתמר לאדם
ויניחהו בגן עדן
לעבדה ולשמרה.
לעבדה בפקודין דעשה.
ולשמרה בפקודין דלא תעשה.

ט״זבגין דאיהי ג״ן סדרים דאורייתא.
ואיהי עדונא דאורייתא.
מאי אורייתא עמודא דאמצעיתא.
איהי גן דיליה ועדן דיליה.

י״זר׳ ר׳ קום
אסחר להאי קירטא
ואקף ואסחר לה בשפה דילך.
בהאי אבנא
דאיהי כלילא (נ״א מוכלל ומעוטר) מכל אבנין
דבניינא דאורייתא (וצלותא)

י״חאיהי אבן יקרה

י״טמוכללת ומעוטרת באות ברית
ובאות דשבת ובאות דימין טבין
ובאות תפלין.
וחוט דילה כרוכה באצבעא.
ודא כריכו דרצועה דתפלה דיד.

כ׳דבה הוו קדמאין כורכין את שמע
עם ואהבת
ברחימו דאהבה
דהיינו ואהבת את יי׳ אלקיך.
בגין דתהא רחימא לגבי בעלה
ולא מפסיקין.

כ״אולבתר דאתא יעקב
דאיהו כליל תלת אבהן.
התיר ההוא כריכו דילה ואמר
בשכמל״ו.

בגין דאיהי בעי למהוי איהי
סגול׳ מלכים
בההוא זמנא
אתמ׳ שופ״ר הול״ך סגולת״א.

כ״בואזל״א לשריא כתרא על ישראל
דאיהו עמודא דאמצעיתא.
דאיהו ס״ת
כליל חמשה חומשי תורה
ואתעבידת תגא על רישיה
בכל את ואת דיליה
מאלין אתוון ידיעאן דספר תורה
כגוונא דא

כ״גכלהו זיינין. אינון חד ועשרין.
לקבל חד ועשרין אזכרות
דתפלין דרישא.
ולקבלייהו
חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד
דסלקין כלהו ארבעין ותרין.
לקבל שמא דמ״ב.

כ״דתגא איהי י׳ על רישא דז׳.
גופא דיליה ו׳
וספר תורה עמודא דאמצעיתא
כליל שית ספירן מחסד עד יסוד.

כ״המלכות י׳ זעירא.
בה אתעבידת שביעי יום שבת.
ואיהי אות תפלין
אות שבת
אות ברית.

כ״וואיהי כתר כהונה
וכתר מלכות.
מסטרא דימינא דאתייהבית אורייתא
אתקריאת כתר תורה.

כ״זוימינא איהו כהנא
מסטריה איהו כתר כהונה.
ועמודא דאמצעיתא איהו מלך.
ומסטרא דגבורה ב״ד הגדול.
נפיק מתמן אשא ואוקיד ליה.
וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא.
בההוא זמנא יתערון לויים בנגונא

כ״ח(כאן חסר והוא בתקוני ז״ח כד ע״ג)

כ״טועוד
אית תקונא חמשאה בצלותא.

ל׳צלותא איהי כקרבנא.
כמה דאוקמוהו קדמאין
תפלות כנגד תמידין תקנום.

ל״את״ח
קרבנין אינון מארבע מינין
דאינון לקבל
אריה שור נשר אדם
דאנון מצויירים בכרסייא.

ל״באית קרבנא דהוו מקרבין ישראל.
וכהנא הוה קריב קרבנא דלהון.

ל״גקרבּנא קדמאה
קרבנא דהוה קריב לימינא.
דא צלותא דשחרית.
ואם הוו זכיין
הוה נחית דיוקנא דארי״ה והוה מקבל קרבנא
ודא מיכא״ל דדרגיה חס״ד
דאיהו מקבל צלותא דשחרית

ל״דואם לא זכו מה כתיב בקרבנא
לכלב תשליכון אותו
דחשיב ליה כטריפה.
ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלב
לקבל ההוא דורונא וקרבנא.
ודא איהו כלב דאמר דוד ע״ה
הצילה מחרב נפשי
מיד כלב יחידתי.

ל״הוכל מלאכי חבלה
דאינון כלבים
צועקים במשמרה תניינא דליליא.
אינון צווחין ונבחין ואמרין
הב הב
בגין דאינון מסטרא דגהינם
סם המות דאתמר ביה
לעלוקה שתי בנות הב הב.

ל״וקרבּנא תניינא לקבל שו״ר
דאתמר ביה שור או כשב או עז וגו׳.
ולקבליה צלותא דמנחה
דאמר דוד עלה
מצמיח חציר לבהמה
ועשב לעבודת האדם.

ל״זמאי עשב ע״ב ש׳.
ואנון ע״ב שמהן
דאינון לבושין לע״ב שמהן עלאין.
כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה.
ובגין דא
להוציא לחם מן הארץ.
והיינו לחם אבירים אכל איש
ודא נהמא דאורייתא.

ל״חולעולם
כל קרבנין שחיטתן בצפון
בגין דמצפון תפתח הרעה.

ל״ט((ס״א ודא יצר הרע
ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך
(ס״א דלא יסריך נשמתא דילך)
האכילהו קרבנא
לקיימא ביה
אם רעב שונאך האכילהו לחם
ואם צמא השקהו מים.
ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא
לא יטול מדילך כו׳))

מ׳דמתמן ההוא דאושיד דמא.
מלחך ההוא דמא דבעירן.
ובגין דא לא צריך לכסאה לה מניה
לקיימא ביה
אם רעב שונאך האכילהו לחם
ואם צמא השקהו מים.
ולבתר דאיהו