תקוני הזהר ס״ב בTikkunei Zohar 62b

א׳מוכללת ומעוטרת באות ברית
ובאות דשבת ובאות דימין טבין
ובאות תפלין.
וחוט דילה כרוכה באצבעא.
ודא כריכו דרצועה דתפלה דיד.

ב׳דבה הוו קדמאין כורכין את שמע
עם ואהבת
ברחימו דאהבה
דהיינו ואהבת את יי׳ אלקיך.
בגין דתהא רחימא לגבי בעלה
ולא מפסיקין.

ג׳ולבתר דאתא יעקב
דאיהו כליל תלת אבהן.
התיר ההוא כריכו דילה ואמר
בשכמל״ו.

בגין דאיהי בעי למהוי איהי
סגול׳ מלכים
בההוא זמנא
אתמ׳ שופ״ר הול״ך סגולת״א.

ד׳ואזל״א לשריא כתרא על ישראל
דאיהו עמודא דאמצעיתא.
דאיהו ס״ת
כליל חמשה חומשי תורה
ואתעבידת תגא על רישיה
בכל את ואת דיליה
מאלין אתוון ידיעאן דספר תורה
כגוונא דא

ה׳כלהו זיינין. אינון חד ועשרין.
לקבל חד ועשרין אזכרות
דתפלין דרישא.
ולקבלייהו
חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד
דסלקין כלהו ארבעין ותרין.
לקבל שמא דמ״ב.

ו׳תגא איהי י׳ על רישא דז׳.
גופא דיליה ו׳
וספר תורה עמודא דאמצעיתא
כליל שית ספירן מחסד עד יסוד.

ז׳מלכות י׳ זעירא.
בה אתעבידת שביעי יום שבת.
ואיהי אות תפלין
אות שבת
אות ברית.

ח׳ואיהי כתר כהונה
וכתר מלכות.
מסטרא דימינא דאתייהבית אורייתא
אתקריאת כתר תורה.

ט׳וימינא איהו כהנא
מסטריה איהו כתר כהונה.
ועמודא דאמצעיתא איהו מלך.
ומסטרא דגבורה ב״ד הגדול.
נפיק מתמן אשא ואוקיד ליה.
וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא.
בההוא זמנא יתערון לויים בנגונא

י׳(כאן חסר והוא בתקוני ז״ח כד ע״ג)

י״אועוד
אית תקונא חמשאה בצלותא.

י״בצלותא איהי כקרבנא.
כמה דאוקמוהו קדמאין
תפלות כנגד תמידין תקנום.

י״גת״ח
קרבנין אינון מארבע מינין
דאינון לקבל
אריה שור נשר אדם
דאנון מצויירים בכרסייא.

י״דאית קרבנא דהוו מקרבין ישראל.
וכהנא הוה קריב קרבנא דלהון.

ט״וקרבּנא קדמאה
קרבנא דהוה קריב לימינא.
דא צלותא דשחרית.
ואם הוו זכיין
הוה נחית דיוקנא דארי״ה והוה מקבל קרבנא
ודא מיכא״ל דדרגיה חס״ד
דאיהו מקבל צלותא דשחרית

ט״זואם לא זכו מה כתיב בקרבנא
לכלב תשליכון אותו
דחשיב ליה כטריפה.
ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלב
לקבל ההוא דורונא וקרבנא.
ודא איהו כלב דאמר דוד ע״ה
הצילה מחרב נפשי
מיד כלב יחידתי.

י״זוכל מלאכי חבלה
דאינון כלבים
צועקים במשמרה תניינא דליליא.
אינון צווחין ונבחין ואמרין
הב הב
בגין דאינון מסטרא דגהינם
סם המות דאתמר ביה
לעלוקה שתי בנות הב הב.

י״חקרבּנא תניינא לקבל שו״ר
דאתמר ביה שור או כשב או עז וגו׳.
ולקבליה צלותא דמנחה
דאמר דוד עלה
מצמיח חציר לבהמה
ועשב לעבודת האדם.

י״טמאי עשב ע״ב ש׳.
ואנון ע״ב שמהן
דאינון לבושין לע״ב שמהן עלאין.
כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה.
ובגין דא
להוציא לחם מן הארץ.
והיינו לחם אבירים אכל איש
ודא נהמא דאורייתא.

כ׳ולעולם
כל קרבנין שחיטתן בצפון
בגין דמצפון תפתח הרעה.

כ״א((ס״א ודא יצר הרע
ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך
(ס״א דלא יסריך נשמתא דילך)
האכילהו קרבנא
לקיימא ביה
אם רעב שונאך האכילהו לחם
ואם צמא השקהו מים.
ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא
לא יטול מדילך כו׳))

כ״בדמתמן ההוא דאושיד דמא.
מלחך ההוא דמא דבעירן.
ובגין דא לא צריך לכסאה לה מניה
לקיימא ביה
אם רעב שונאך האכילהו לחם
ואם צמא השקהו מים.
ולבתר דאיהו